וילהלם טל (ביאליק)/עלילה רביעית/מחזה שני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בארמון האלוף אטינגהוזן. האלוף, הנוטה למות ‑ על הכסא. ולתר פירסט, שטופכר, מלכתל ובומגרטן מסביב לו. ולתר טל כורע לפניו על הברכים.
 
ולתר פירסטנוֹאָשׁ! אֵינֶנּוּ עוֹד. לְקָחוֹ אֱלֹהִים מֵעִמָּנוּ.
 
שטופכר לֹא כִּפְנֵי מֵת פָּנָיו. רְאֵה, עוֹד הַנּוֹצָה רוֹעֶדֶת
מֵרוּחָ שְׂפָתָיו. אַךְ יָשֵׁן שְׁנַת שֶׁקֶט הִנֵּהוּ,
וּשְׂחוֹק שָׁלוֹם וּנְהָרָה תֹּאַר פָּנָיו יַזְרִיחַ.
 
בומגרטן נגש אל הפתח וידבר אל אשר ידבר.
 
ולתר פירסט לבומגרטן
מִי שָׁם?
 
בומגרטן שב בִּתְּךָ הִיא, הַגְּבֶרֶת הֶדְוִיגָה, אֲשֶׁר בָּאָה
לְדַבֵּר עִמְּךָ וְלִרְאוֹת אֶת-בְּנָהּ.
 
ולתר פירסט מָה אוּכַל נַחֲמֶנָּה?
וּלְנַפְשִׁי הֲיֵשׁ תַּנְחוּמִים? הָהּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה!
 
הדויגה אַיֵּה בְנִי, אַיֵּהוּ? תְּנוּנִי וּבְעֵינַי אֶרְאֶנּוּ!
 
שטופכר הֲלֹא תִתְאַפָּקִי! זִכְרִי כִּי בָאת אֶל בֵּית הַמָּוֶת.
 
הדויגה נופלת על צואר הנער
וַלְתִּי בְרִי! הֶאָח, עוֹדֶנּוּ חָי!
 
ולתר טל נופל על צוארה אִמִּי רֻחָמָה!
 
הדויגה הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר? הַאֵין בִּבְשָׂרְךָ פָצַע?
מתבוננת בו בדאגה
וְהוּא עָשָׂה זֹאת? הֲמָצָא אֶת-לִבּוֹ יְרוֹת אֵלֶיךָ?
אֵיכָה מָצָא אֶת-לִבּוֹ? אֵין זֹאת כִּי לִבּוֹ אָבֶן!
הַאֶל לֵב בְּנוֹ, עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ, דָּרַךְ הַקָּשֶׁת?
 
ולתר פירסט לֹא מֵהַקְשִׁיחוֹ לִבּוֹ עָשָׂה זֹאת, כִּי מֵאֹנֶס,
וּבְלֵב נִדְכֶּה, בִּהְיוֹת נֹכַח פָּנָיו מַר הַמָּוֶת.
 
הדויגה אָח! לוּ לֵב אָב, לֵב בָּשָׂר, הָיָה לוֹ, כִּי-עַתָּה טֶרֶם
יַעֲשֶׂה אֶת-הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא מֵת שִׁבְעָתָיִם.
 
שטופכר לָמָּה תִבְעטִי בְּחֶסֶד אֱלֹהִים וּבְיִשְׁעוֹ? בָּרְכִיהוּ
עַל הַטּוֹב אֲשֶׁר גְּמָלֵךְ.
 
הדויגה אֶפֶס הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
הָרָעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר נִשְׁקְפָה לִבְנִי? בֶּאֱלוֹהַּ!
לוּ גַם מֵאָה אֶחְיֶה, וְלוּ עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה ‑
עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן אֶרְאֶה לְפָנַי דְּמוּת הַיֶּלֶד
בְּעָמְדוֹ אָסוֹר וְאָבִיו מְכוֹנֵן חִצּוֹ עַל פָּנֵיהוּ
וְאֵלַי, אֶל לִבִּי אָנִי, יַעוּף הַחֵץ עַד-נֶצַח.
 
מלכתל אִשּׁה, לֹא יָדַעַתְּ עַד-מָה הַנְּצִיב הִקְנִיָאהוּ.
 
הדויגה אוֹי לַגְּבָרִים חִזְקֵי הַלֵּב! בְּקִנְאָתָם כִּי-קשָׁתָה
לִכְבוֹד רָהְבָּם הַמְחֻלָּל דָּבָר עוֹד לֹא יַחֲשֹׁבוּ,
גַּם נֶפֶשׁ בֵּן גַּם לֶב-אֵם בְּחֵיק הַגּוֹרָל יָטִילוּ
בִּתְקֹף אוֹתָם וּתְשַׁכְּרם חמַת תַּחֲרוּת עִוֶּרֶת.
 
בומגרטן הַאֵין כּוֹס אִישֵׁךְ מְלֵאָה, הַמְעַט לוֹ קְשִׁי יוֹמֵהוּ,
כִּי תַרְבִּי לוֹ לַעֲנָה וּתְמָרְרִיהוּ בְתוֹכְחוֹתָיִךְ?
הֲמִצָּרַת נַפְשׁוֹ וֶעֱנוּתוֹ הוּא לִבֵּךְ תַּקְשִׁיחִי?
 
הדויגה פונה אליו ומבטת בו בזעף
הֲרַק דִּמְעוֹת רַחֲמִים וּמְנוֹד רֹאשׁ לְךָ בְּיוֹם אֵיד רֵעֶךָ?
אֵיפֹה הֱיִיתֶם כֻּלְּכֶם בְּהֵאָסֵר בִּנְחֻשְׁתַּיִם
אִישׁ הַמּוֹפֵת? מַדּוּעַ אָז עֲמַדְתֶּם כֻּלְכֶם מִנֶּגֶד?
בִּפְנֵיכֶם וּלְעֵינֵיכֶם הַתּוֹעֵבָה נֶעֱשְׂתָה:
רָאֹה רְאִיתֶם, וְאֵין נוֹדֵד יָד, בְּהִלָּקַח מִקֶּרֶב
קְהַלְכֶם גֶּבֶר עֲמִיתְכֶם ‑ הֲגַם טֶל עָשָׂה לָכֶם כָּכָה?
הֲכֹה מִשְׁפָּטוֹ עִמָּכֶם? הֲגַם הוּא עָמַד וַיָּנָד
לְךָ דּוּמָם אָז, בִּדְלֹק פָּרָשֵׁי הַנְּצִיב אַחֲרֶיךָ
וּלְפָנֶיךָ הִתְגָּעֲשָׁה הַמְּצוּלָה הָרוֹתָחַת?
לֹא, גֶּבֶר כָּמֹהוּ לֹא יְשַׁחֵת דִּמְעָתוֹ אָרְצָה!
הוּא אֶל-הַצִּנָּה קָפַץ, נַפְשֹׁו הִסְגִּיר לַסָּעַר,
מֵאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו הִתְעַלָּם - וַיַּצִּילֶךָ.
 
ולתר פירסט הֲיָכֹל יָכֹלְנוּ עֲשׂוֹת מָה לִישׁוּעָתוֹ ‑ וַאֲנַחְנוּ
מְתֵי מִסְפָּר הָיִינוּ וְרֵיקֵי יָדַיִם, אֵין נָשֶׁק.
 
הדויגה אֲהָהּ, אָבִי, גַּם-אַתָּה שָׁכֹלְתָּ עַתָּה שָׁכָלְתָּ,
גַּם-אַרְצֵנוּ, אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ שָׁכֹלְנוּ שָׁכָלְנוּ!
אֵיכָה נַעַמְדָה בִלְתּוֹ, אֵיכָה יִחְיֶה בִלְתֵּנוּ?
מִנְּפֹל בִּמְצוּלַת הַיֵּאוּשׁ מַלְּטָה נַפְשׁוֹ, אֱלוֹהַּ!
אוֹר פְּנֵי מִי אֵלָיו יַבְקִיעַ בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת שָׁמָּה
וּמִי יְנַחֲמֶנּוּ בַּחֲלוֹתוֹ? אֲהָהּ, וַאֲנִי יוֹדַעַת
כִּי מַחֲשַׁכֵּי בוֹר כִּלְאוֹ, מַסְגֵּר צַר וּרְקַב דָּלֶף,
אָכֵן הַחֲלֵא יַחֲלִיאוּהוּ. כִּנְבֹל בְּבִצֹּאת קֶטֶב
שׁוֹשַׁנַּת הָאַלְפִּים, כֹּה יִבֹּל גַּם-הוּא בְּאֵין מֶתֶק
אוֹר שֶׁמֶשׁ לְעֵינָיו וּבְאֶפֶס רוּחַ שְׁפָיִם נִיחוֹחַ.
הָהּ, הַהוּא יֵאָסֵר? הוּא? וְנִשְׁמַת אַפּוֹ הַחֹפֶשׁ!
בּוֹר כִּלְאוֹ ‑ מַחֲנַק נַפְשׁוֹ, חָיֹה לֹא יִחְיֶה שָׁמָּה!
 
שטופכר הֵרָגְעִי, בִתִּי, כֻּלָּנוּ לֹא-נַחֲשֹׂךְ נַפְשֵׁנוּ
מֵעָמָל עַד יִפָּתְחוּ לְפָנָיו שַׁעֲרֵי הַכֶּלֶא.
 
הדויגה מָה אַתֶּם בִּלְתּוֹ וּמַה-כֹּחֲכֶם? בְּעוֹד טֶל הִתְהַלֵּךְ
חָפְשִׁי בְקִרְבְּכֶם בָּטַחְתִּי כִּי יֵשׁ תִּקְוָה. יָדַעְתִּי
כִי יֵשׁ גּוֹאֵל לַנָּקִי וְיֵשׁ לַנִּרְדָּף מוֹשִׁיעַ,
אֶתְכֶם כֻּלְכֶם הִצִּיל טֶל הָאֶחָד, וְכֻלְּכֶם יַחַד
קִצְרֵי יָדַיִם אַתֶּם מִתֵּת לוֹ פְדוּת וָיֶשַׁע.
 
האלוף מתעורר
 
בומגרטן
הִנֵּה הִתְנַעֵר, הֶחֱשׁוּ.
 
אטינגהוזן מתחזק לקום אַיֵּהוּ?
 
שטופכר מִי?
 
אטינגהוזן אֵינֶנּוּ,
בְּרִגְעֵי חַיַּי הָאַחֲרוֹנִים עֲזָבַנִי וַיֵּלֶךְ.
 
שטופכר לַיּוֹרֵשׁ לִבּוֹ. הַשְׁלַחְתֶּם רָץ אַחֲרָיו?
 
ולתר פירסט שָׁלָחְנוּ.
וִיהִי לַאדוֹנִי לִמְנוּחָה: לִבּוֹ שָׁב אֵלֵינוּ,
עַתָּה לָנוּ הוּא.
 
אטינהוזן הֲרוֹב רָב לְאַרְצוֹ?
 
שטופכר בִּגְבוּרַת רוּחַ!
 
 
אטינגהוזן לָמָּה בושֵׁשׁ לָבֹא וּתְבָרְכֵהוּ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם
אֵלְכָה מִזֶּה. יָדַעְתִּי, מוֹתִי לֹא יִתְמַהְמֵהַּ.
 
שטופכר אַל-נָא, אַלּוּפִי, יָשַׁנְתָּ מְעַט וַתַּחְלֵף כֹּחַ,
וְהִנֵּה שָׁבָה נַפְשְׁךָ אֵלֶיךָ וְעֵינֶיךָ אֹרוּ.
 
אטינגהוזן בְּאֶפֶס מַכְאוֹב אֵין חַיִּים, וְהִנֵּה גַם-הוּא עֲזָבָנִי.
כַּתִּקְוָה כַּכְּאֵב חָדְלוּ עַתָּה לְעוֹלָם חָדֵלּוּ.
 
רואה את הנער
 
מִי הַנָּעַר?
 
ולתר פירסט
בָּרְכֵהוּ, אֲדוֹנִי… נֶכְדִּי הִנֵּהוּ,
יָתוֹם, אֵין אָב.
 
הדויגה ובנה כורעים לפני הגוע.
 
אטינגהוזן עוֹד מְעַט וִיתַמְתֶּם כֻּלְּכֶם כָּמוֹהוּ.
אוֹי לִי, כִּי רָאוּ עֵינַי לִפְנֵי כְבוֹתָן לָנֶצַח
בְּאָבְדַן אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי. הַלְמַעַן עִמִּי יַחַד
יָמוּתוּ כָל-תַּנְחוּמַי הִכְבִּיר לִי יָמִים אֱלוֹהַּ?
 
שטופכר לולתר פירסט
הַבְכֹבֶד יְגוֹנוֹ יֵאָסֵף וּבְאֶבְלוֹ יֵרֵד שְׁאוֹלָה?
הַאַף גַּם-זִיק אֶחָד, שְׁבִיב נֶחָמָה, לֹא-יַגִּיהַּ
חֶשְׁכַת רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים? ‑ אֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוֹעַ:
יֶחֱזַק-נָא לְבָבְךָ בֵּאלֹהִים! לֹא עֲזוּבִים אֲנַחְנוּ
כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ; לֹא-נוֹאַשְׁנוּ כָלָה מִיֵּשַׁע.
 
אטינגהוזן מִי יוֹשִׁיעֲכֶם?
 
ולתר פירסט יָדֵנוּ אֲנָחְנוּ! הַסְכֵּת וּשְׁמָעָה!
שָׁלֹשׁ הַנָּפוֹת בָּאוּ בִבְרִית גַּם קָשְׁרוּ קֶשֶׁר
לִפְרֹק עֹל הֶעָרִיצִים וּלְגָרְשָׁם מִן-הָאָרֶץ.
הַבְּרִית כְּרוּתָה וּשְׁבוּעַת אֱלֹהִים תְּחַזְּקֶנָה. טֶרֶם
תָּחֵל הַשּׁנָה הַחֲדָשָׁה עוֹד נְבַצַּע זְמָמֵנוּ,
וּבְשָׂרְךָ יִשְׁכָּן-בֶּטַח בְּאֶרֶץ שָׁלוֹם וָחֹפֶשׁ.
 
אטינגהוזן הֶאָח! דַּבְּרוּ עוֹד וְהַחֲיוּנִי: הַאַף אֻמְנָם קָמָה
הַבְּרִית?
 
מלכתל קָמָה וְגַם נִצָּבֶת. יוֹם אֶחָד תָּקֹמְנָה
שָׁלֹשׁ הַנָּפוֹת יַחְדָּו. הַכֹּל מוּכָן. סוֹדֵנוּ,
אַף כִּי-רַבּוּ חֲבֵרָיו, שָׁמוּר וּמְשֻׁמָּר עַד-עָתָּה.
מִתַּחַת לֶעָרִיצִים מוֹט הִתְמוֹטְטָה הָאָרֶץ,
קָרוֹב אֵידָם וִימֵי מֶמְשָׁלְתָּם לֹא יִמָּשֵׁכוּ,
כִּמְעַט קָט וִיבֻקְשׁוּ עִקְבוֹתָם ולֹא יִוָּדֵעוּ.
 
אטינגהוזןֶ וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְמִגְדְּלֵי הָאָרֶץ וּלְמִבְצָרֶיהָ?
 
מלכתל לִשְׁבָבִים יִהְיוּ כֻלָּם, יוֹם אֶחָד יִנָּתֵצוּ.
 
אטינגהוזן הֲגַם יַד בְּנֵי הַחוֹרִים תִּכּוֹן עִמָּכֶם בַּקָּשֶׁר?
 
מלכתל לְעֶזְרָתָם, בְּהִדָרְשּׁהּ, נְחַכֶּה. אוּלָם כָּעֵת עָתָּה
לֹא-בָאוּ בַבְּרִית בִּלְתִּי אִם-מִבְּנֵי עַם הָאָרֶץ.
 
אטינגהוזן מזדקף בנחת, משתאה מאד
אִם לִגְדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה הִתְנַדֵּב הָעָם, וּבְכֹחַ
יָדוֹ, מִבַּלְעֲדֵי הַחוֹרִים, הִתְנַשּׂא וַיָּקָם;
אִם רוּחוֹ אֵיתָן וּלְבָבוֹ בוֹטֵחַ ‑ כִּי-עַתָּה
מַה-נִּתֵּן וּמַה-נּוֹסִיף לוֹ עוֹד אַחֲרֵי זֹאת אֲנָחְנוּ?
עַתָּה אָמוּת בִּמְנוּחָה וּבְשָׁלוֹם אֵרְדָה קָּבֶר.
עוֹד יְחִי הָעָם אַחֲרֵינוּ. בִּנְתִיבוֹת לֹא-פִלַּלְנוּ
תְּבַקֵּשׁ לָהּ רוֹמְמוּת רוּחַ אֱנוֹשׁ תְּקוּמָתָהּ בָּאָרֶץ.
משים כפו על ראש הנער הכורע לפניו
מֵעַל הַקָּדְקֹד הַזֶּה, מְקוֹם מוֹשַׁב הַתַּפּוּחַ,
יִזרַח עֲלֵיכֶם הַדְּרוֹר וּכְשַׁחַר חָדָשׁ יִוָּלֶד,
הַיָּשָׁן נָפֹל יִפֹּל, עִתִּים אֲחֵרוֹת תָּבֹאנָה
וּמִבֵּין עִיֵּי מַפָּלָה בְּזָהֳרוֹ יָקוּם חָלֶד.
 
שטופכר לולתר פירסט
רְאֵה, אֵשׁ אֱלֹהִים זֹהַר עֶלְיוֹן, אֶת-עֵינָיו הִדְלִיקָה
לֹא עֲלוֹת הַשּׁלְהֶבֶת הִיא לִפְנֵי כְבוֹת הַגַּחֶלֶת,
כִּי קֶרֶן זֹהַר הִיא מנֹּגַהּ חַיֵּי הַנֵּצַח.
 
אטינגהוזן אָז יִטְּשׁוּ מִגְדְּלֵיהֶם אַדִּירֵי עָם, חוֹרֵי אָרֶץ,
כֻּלָּם יֵרְדוּ לַקְּרִיּוֹת וְלֶעָרִים בְּרִית יִכְרֹתוּ,
בְּאֻכְטְלַנְדְּ,[1] בְּתוֹךְ תּוּרְגוֹי[2] הִנֵּה הִיא קָמָה גַּם-נִהְיָתָה,
בֶּרְן[3] קִריַת נְדִיבִים תָּרִים רֹאשָׁהּ בִּגְאוֹן מוֹשָׁלֶת,
וּפְרַיְבֻּרְג[4]; מִבְטַח אֵיתָן וּמִגְדַּל עֹז לַחֹפֶשׁ,[5]
צִירִיךְ הַהוֹמִיָּה לַקְּרָב הֵרִיקָה חֲנִיכֶיהָ,
שָׁם עַל-יַד חֹסֶן חוֹמוֹתֶיהָ, מָעֻזֵּי נֵצַח,
נִשְׁבֹּר נִשְׁבַּר עֹז מְלָכִים וּגְבוּרָתָם נָשָׁתָה.
יוסיף לשאת משאו כחוזה, ובאחרית דבריו יהי כאיש אשר נחה עליו הרוח.
רָאִיתִי רוֹזְנֵי רַהַב וּנְסִיכִים עוֹדֵי גֹבַהּ
נוֹצְצִים בִּזְהַב מַדֵּיהֶם, שִׁרְיָה, מָגֵן וָקוֹבַע
עַל עַם שׁוֹקֵט, עֲדַת רוֹעִים, לַמִּלְחָמָה יִקרָבוּ.
בָּאוּ הָעֵמֶק, נִפְגָּשׁוּ ‑ וּקְרָב לְחַיִּים וּלְמָוֶת,
רִיב דָּמִים, אֵין כָּמוֹהוּ לְרַעַם גְּבוּרוֹת וּלְחָיִל,
בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ, לְשֵׁם עוֹלָם לוֹ, אָז יִתְלַקֵּחַ:
חֲלוּץ חָזֶה אִיש[6] הָאֲדָמָה יַעֲרֶה נַפְשׁוֹ לֶחָרֶב
וֶהֱרִיצָהּ, מַשׂאַת כַּפָּיו, לְלַהַב כִּידוֹן וָרֹמַח,
אֶל לֵב הַמַּחֲנֶה יַהֲרֹס, יַעֲבָר-בּוֹ, יַבְקִיעֵהוּ –
וּצְבִי אַבִּירִים נָפָל, גְּאוֹן עֶדְיָם מִרְמַס רָגֶל,
הַחֹפֶשׁ יָרִיעַ גְּבוּרוֹת וִינוֹפף הַדָּגֶל.
מחזיק ביד ולתר פירסטוביד שטופכר
תֶּאֱמַץ נָא אֵפוֹא אַחֲוַתְכֶם תֶּאֱמַץ לָנֶצַח,
גָּלִיל לַגָּלִיל יִתֵּן יָד, אִישׁ בְּאָחִיו יֵעָזֶר,
שִׂימוּ מִשְׁמָרוֹת עַל-הָרֵיכֶם, אֲשֶׁר יַזְעִיקוּ
אֲגֻדּוֹת הַבְּרִית לְעֵת מצֹא, לְהִקָּהֵל וּלְבַהֵל יֶשַׁע,
אַחֲוָה אַחֲוָה תִּרְדֹּפוּ, וּלְבַב אִישׁ עַל-אָחִיהוּ
יְהִי תָמִיד לְיָחַד – לְיָחַד – לְיָחַד – – –
 
הוא צונח אחורנית על הכר ובגועו עוד ידיו מחזיקות בידיהם. פירסט ושטופכר מתכוננים אליו דומם עד בוש ופורשים אחרי כן בכבד אבלם. עד כה ועד כה ועבדי האלוף באו בדממה החדרה ויגשו אל הגוע, ואותות יגון ועצב על פניהם, איש לפי דרכו. מקצתם כרעו לפני הגוע ויבכו על ידו. כל עת בוא המחזה הדומם הזה פעמון הטירה ישמיע קולו.
 

רודנץ והקודמים.

 
רודנץ בא דחוף הַעוֹדֶנּוּ חָי? אִם יַאֲזִין עוֹד קוֹלִי? הַגִּידוּ.
 
ולתר פירסט הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְאָדוֹן וּלְמָגֵן לָנוּ.
שֵׁם חָדָשׁ יִנָּקֵב לַטִּירָה הַזֹּאת מֵעָתָּה.
 
רודנץ מתבונן ביגון כבד על המת
אֲהָהּ, אֱלֹהִים! הֲבוֹשֵׁשׁ נֹחַם לִבִּי לָבֹא וַיּוֹחֶר?
הֲקָצְרָה יָדְךָ לְחַיּוֹתוֹ עוֹד רֶגַע, לְמַעַן
יִרְאֶה בְעֵינָיו עַד-מָה נֶהְפַּךְ לִבִּי? לִי הַבֹּשֶׁת!
בְּעוֹדֶנּוּ מִתְהַלֵּךְ בְּאוֹר הַחַיִּים לֹא הִטֵּיתִי
אֶל-מוּסָרוֹ הַנֶּאֱמָן אֹזֶן ‑ עַתָּה אֵינֶנּוּ
לָעַד הָלֹךְ הָלַךְ מֵעִמִּי וַיַּעַזְבֵנִי
וְחוֹב כָּבֵד לֹא-שֻׁלַּם עַל-צַוָּארִי. בִּי, הַגִּידוּ
הַבְּזַעְפּוֹ עָלַי מֵת?
 
שטופכר הֻגֵּד הֻגַּד לוֹ מַה-פֹּעַל
פָּעַלְתָּ, וַיְבָרֶךְ עִם צֵאת נַפְשׁוֹ עֹז רוּחֶךָ.
 
רודנץ כורע לפני גוית המת
הִי שְׁאֵרִית קֹדֶשׁ לְאִישׁ הַיְקָר! הִי גְּוִיָּה דוֹמָמֶת!
נֶגֶד כָּל-אַחַי בְּיָדְךָ הַקָּרָה אִשּׁבֵעַ,
אִם לֹא לָעַד מוֹסְרוֹת נֵכָר מֵעָלַי נִתַּקְתִּי
וַיָּשָׁב לִבִּי אֶל חֵיק עַמִּי. בֶּן-שְׁוֵיץ אָנֹכִי
וְאוֹתוֹ אֶבְחַר הֱיוֹת בְּלֵב וָנָפֶשׁ. קוּמוּ עֲשׂוּ אֵבֶל
לַאֲבִיכֶם כִּי מֵת וּלְגֹאַלְכֶם כִּי נֶאֱסָף; אֶפֶס
אַל-יִפֹּל לִבְּכֶם עֲלֵיכֶם, אַל תִּדְאַגוּ וְאַל תֵּחָתּוּ;
לֹא נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם לְבַדָּם הִנְחִילָנִי,
כִּי גַם מֵרוּחוֹ הַנְּדִיבָה נָתָן עָלַי, וַיָּאצֶל
בְרָכָה לִי מִבֹּר לִבּוֹ, וַאֲשֶׁר חָב לָכֶם כֹּבֶד
שֵׂיבָתוֹ ‑ אוֹתוֹ עֹז נְעוּרַי בְּיָד מְלֵאָה יְשַׁלְּמֶנּוּ.
תְּנָה יָדְךָ לִי, אָב נַעֲלֶה, גַּם-אַתָּה אָנָא תְנֶנָּה,
וְגַם-אַתָּה, מלכתל. אַל-נָא תִמְנָעוּהָ מִמֶּנִּי,
אָנָא רְצוּ נִדְרִי הַיּוֹם וּשְבוּעָתִי קַבֵּלוּ.
 
ולתר פירסט תְּנוּ יֶדְכֶם לוֹ. בְּלֵבָב שָׁלֵם שָׁב עַתָּה אֵלֵינוּ,
אִישׁ כָּמוֹהוּ לֹא ִישְׁקֹר.
 
מלכתל הִנֵּה בָּזֹה בָזִיתָ
אֵת אִישׁ הָאֲדָמָה, מָה אַחֲרֵי זֹאת מִיָּדְךָ נוֹחִילָה?
 
רודנץ אָכֵן שִׁגְגַת נְעוּרַי הִיא, אַל-נָא, אַחַי, תִּזְכְּרוּהָ.
 
שטופכר למלכתל
"יְהִי לְבַבְכֶם לְיָחַד" – אֵלֶּה הָיוּ דִבְרֵי אַבִינוּ
עִם צֵאת נַפְשׁוֹ – זְכָר-נָא זֹאת!
 
מלכתל הִנֵּה יָדִי נְתַתִּיהָ.
גַּם תֵּקַע כַּף אַחַד הָאִכָּרִים, אֲדוֹנִי הַשּׁוֹעַ,
לֹא נוֹפֵל מִמּוֹצָא שִׂפְתֵי הַנְּדִיבִים לָאֹמֶן.
הָאַבִּירִים מַה-כֹּחָם בִּלְתֵּנו? וּבֵיתֵנוּ
גַּם-כַּבִּיר מִבֵּיתְכֶם יָמִים.
 
רודנץ יָדַעְתִּי כַבְּדֵהוּ,
עַל-כֵּן זְרֹעִי תַעֲמָד-לוֹ וּבְחַרְבִּי עָלָיו אָסֶךְ.
 
מלכתל הַזְּרֹעַ, זוּ כָבְשָׁה חֵיק הָאֲדָמָה וַתְּנִיבֵהוּ,
הִיא גַּם-לְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ תַּעֲמֹד, אֲדוֹנִי הַשּׁוֹעַ.
 
רודנץ אִישׁ יַעֲמֹד לְנֶפֶשׁ אָחִיו, וְכֹה בְהִתְאַחְדֵנוּ יָחַד
וְגָדַל כֹּחֵנוּ לְמִשְׁנֶה. אַךְ הַעֵת לְרִיב שְׂפָתָיִם? –
וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ לִמְשִׁסָּה בִּידֵי נוֹגְשֶׂיהָ;
נְטַאטֵא רִאשׁוֹנָה אֶת-הָאוֹיֵב כָּלָה מִן-הָאָרֶץ,
וּבְשָׁלוֹם אַחֲרֵי כֵן אִישׁ עַל מִשְׁפָּטוֹ נָבֹאָה.
מחכה את רעיו בדברים
מַחֲשִׁים אַתֶּם? הֲדָבָר אֵין בְּפִיכֶם לְהַגִּיד לִי? אָיִן?
הַאֵינֶנִּי שׁוֹוֶה כִּי תַאֲמִינוּ לִי? כִּי-עַתָּה
שְׂאוּ לִי אִם-פָּרֹץ אֶפְרֹץ, וְלֹא רוּחֲכֶם, אֶל-מָסֹרֶת
בְּרִיתְכֶם הַנֶּעְלֶמֶת, וְהָרַסְתִּי אֶל-צְפוּנוֹתֶיהָ.
אֶת-הִוָּעֶדְכֶם בְּרוּטְלִי וּשְׁבוּעַתְכֶם יָדָעְתִּי,
הַכֹּל יָדַעְתִּי. גַּם אֶת-אֲשֶׁר נִדְבַּרְתֶּם שָׁמָּה,
וַאֲשֶׁר, מֵאֵין אֵמוּן, הַעֲלֵם הֶעֱלַמְתֶּם מִמֶּנִּי
אוֹתוֹ צָפַנְתִּי בִלְבָבִי כִּסְגֻלַּת הַקֹּדֶשׁ.
אוֹיֵב אַרְצִי לֹא-הָיִיתִי מֵעוֹדִי, הַאֲמִינוּ,
אַף כִּי-אֶחְמֹס עָלֶיהָ מְזִמּוֹת אָוֶן לְהָרֵעַ.
אֶפֶס הֲרֵעוֹתֶם כִּי הִתְמַהְמַהְתֶּם עַד-הֵנָּה,
הָעֵת אָצָה, וּמַעֲשִׂים נִמְרָצִים הִיא נוֹגָשֶׂת,
וִיהִי נָא טֶל, חֲלַל הִתְרַפּוּתְכֶם, לָכֶם לְתוֹכָחַת.
 
שטופכר נִשְׁבַּעְנוּ לְחַכּוֹת עַד חַג הֻלֶּדֶת הַמָּשִׁיחַ.
 
רודנץ אֲנִי בְּסוֹדְכֶם לֹא עָמַדְתִּי וֶאֱסֶרְכֶם לֹא אֲסָרָנִי,
שְׁבוּ אַתֶּם וְאָנֹכִי אֶעֱשֶׂה.
 
מלכתל הֲתֹאמַר בִּלְעָדֵינוּ…
 
רודנץ בֵּין רָאשֵׁי מָגִנֵּי הָאָרֶץ אֶמָּנֶה עָתָּה
וּלְהָגֵן עֲלֵיכֶם רֵאשִׁית חוֹבָה הִיא לִי – וְאֶעֱשֶׂנָּה.
 
ולתר פירסט הָשֵׁב אֶל עָפָר הָעֲצָמוֹת הַיְקָרוֹת הָאֵלֶּה –
הִנֵּה זֹאת תְּהִי רֵאשִׁית חוֹבָתְךָ, חוֹבַת הַקֹּדֶשׁ.
 
רודנץ בְּקָרְאֵנוּ דְרוֹר וּגְאֻלָּה לָאָרֶץ, וּפֵאַרְנוּ
אֲרוֹן הַמֵּת בְּזֵר פְּרָחִים רַעֲנָן וּכְלִיל תִּפְאָרֶת.
הוֹ אֶחָי! לֹא לָכֶם לְבַדְּכֶם קִנְאָתִי אָעִירָה,
כִּי גַּם-לִי וּלְנַפְשִׁי רִיב דָּמִים וּמִשְׁפַּט חֶרֶב
אֶת-הֶעָרִיצִים הַזֵּידוֹנִים; שִׁמעוּ וָשֹׁמּוּ:
בֶּרְתָּה, יְדִידוּת נַפְשִׁי, נֶעֶלְמָה פִתְאֹם וְאֵינֶנָּה!
בִּזְדוֹן רֶשַׁע נִגְזֹל נִגְזְלָה מִקֶּרֶב עֲדָתֵנוּ
וַתִּלָּקַח בַּסֵּתֶר אֶל מָקוֹם לֹא יָדָעְתִּי.
 
שטופכר הֲגַם לִשְׁלֹחַ יָד בְּבַת נָדִיב הֵזִיד הַבְּלִיָּעַל?
 
רודנץ אַחַי וְרֵעָי! הִנֵּה אֲנִי נָדַרְתִּי לָכֶם עֵזֶר,
וּרְאוּ, מִיֶּדְכֶם אַתֶּם אָנֹכִי אֶשְׁאָלֶנּוּ.
אַלְלַי, נִגְזְלָה חֶמְדַּת נַפְשִׁי וַתְּרֻחַק מִמֶּנִּי.
מִי יַגִּיד אֵיפֹה כְלָאָהּ הָאַכְזָר וַיִּסְגְּרֶנָּה,
וּמַה-יִּתְנַכֵּל לָהּ בִּזְדוֹנוֹ? אוּלַי יִכְפֶּנָּה
לָתֵת לַנִּתְעָב בְּעֵינֶיהָ תִּפְאֶרֶת עֲלוּמֶיהָ.
בִּי, אַל-נָא תַעַזְבוּנִי, עִזְרוּנִי וַאֲמַלְּטֶנָּה.
לוּ יְדַעְתֶּם אַהֲבָתָהּ אֶתְכֶם. אַךְ כִּגְמוּל יָדֶיהָ
תָּשִׁיבוּ להּ בֶּאֱחֹז יֶדְכֶם בִּגְלָלָהֹ בַּנָּשֶׁק.
 
ולתר פירסט וּמַה-זַמּוֹתָ לַעֲשׂוֹת?
 
רודנץ הַאֵדַע מְאוּמָה? אֶפֶס
בֶּאֱשׁוּן הַלַּיְלָה, זוּ יְכַס עַל גּוֹרָלָהּ בְּצַלְמָוֶת,
וּבְעָקַת נַפְשִׁי הַמִּתְהַפֶּכֶת בְּתַחְבּוֹלוֹתֶיהָ,
בְּאֵין דָּבָר אֲשֶׁר נֶאֱמָן וְנָכוֹן לִרְאוּת לֵב וָעָיִן
אַךְ הַדָּבָר הָאֶחָד הַזֶּה בָּרוּר לִי עָתָה:
אֵין פְּדוּת לָהּ עַד אִם-נַחְתֹּר אֵלֶיהָ וּנְחַלְּצֶנָּה
מִתַּחַת לְעִיֵּי מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן וְחָרְבוֹתֶיהָ.
קַרְקֵר מִבְצְרֵי עָרִיצִים וּמִגְדְּלֵיהֶם נִתֹּצָה,
אוֹ-אָז נַחְתְּרָה עָדֶיהָ וּלְבוֹר כִּלְאָהּ נִפְרֹצָה.
 
מלכתל קוּם וּנְהַג בָּנוּ! אַחֲרֶיךָ נֵלֵכָה. מַדּוּעַ
נַחֲשֹׂךְ לְמָחָר אֵת אֲשֶׁר-תִּמְצָא הַיּוֹם יָדֵנוּ?
חָפְשִׁי הָיָה טֶל בְּהִשּׁבְעֵנוּ בְרוּטְלִי, לֹא בָאָה
וְלֹא נֶעֶשְׂתָה עוֹד הַנְּבָלָה בָּעֵת הַהִיא. עַתָּה
שֻׁנְּתָה הָעֵת וּפְנֵי הַדְּבָרִים שֻׁנּוּ גַם-הֵמָּה,
וּמִי-זֶה רַךְ הַלֵּבָב וִיפַגֵּר גַּם-הַפָּעַם?
 
רודנץ הֵחָלְצוּ אֵפוֹא וִהְיוּ נְכוֹנִים. וּנְשָׂאתֶם עַיִן
אֶל רָאשֵׁי הֶהָרִים בַּעֲלוֹת לַהַב הַמַּשּׂוּאוֹת;
קַל מְהֵרָה מֵאֳנִיָּה הַנִּשּׂאת עַל כַּנְפֵי רוּחַ,
יָבֹא לָכֶם צִיר גְּאֻלָּה וּבְפִיו תְּרוּעַת יְשׁוּעוֹת.
וּכְאוֹר לָכֶם אֵשׁ הַבְּשֹׂרָה, עִם עֲלוֹת הַלֶהָבוֹת,
וְקַמְתֶּם עַל בֵּית עָרִיצִים כְּרוּחַ פְּרָצִים וּכְסָעַר –
עָרוּהוּ עַד-הַיְסוֹד ‑ וְקִבְרוּם תַּחַת הֶחֳרָבוֹת.

  1. ^ אֻכְטְלַנְדְּ – במערבה של ארץ שְׁוֵיצִיָּא של היום על נהר זַאַנָה.
  2. ^ תּוּרְגּוֹי – קַנְטוֹן בִּשְׁוֵיצִיָּא של היום בצפונה על ים בּודֶן.
  3. ^ בֶּרְן – כרך ידוע, מטרפולין של שְׁוֵיצִיָּא של עכשו, ובירת הַקַּנְטוֹן שנקרא על שמה.
  4. ^ פְרַיבֻּרְגְּ – עיר בגבול אֻכְטְלַנְדְּ.
  5. ^ מִגְדַּל עֹז לַחֹפֶשׁ – כך משמעו של שם פְרַיבֻּרְגְּ. וכל המקומות האלו משועבדות היו, ונתנבא על שחרורם.
  6. ^ חֲלוּץ חָזֶה וגו' – שִׁלֶּר שם בפיו רמז של נבואה למעשה שהיה אחר כך; וכך בני שְׁוֵיצִיָּא מספרים: כשנלחמו הָאוֹסְטְרִים על שְׁוֵיצִיָּא (בשנת 1386) עמדו אנשי שְׁוֵיצִיָּא והגינו על מעבר ההר בְּסֶמְפַּךְ, והיה המקום צר להבקיע בו אל מחנה האויב שהיה סגור בין ההרים מכל צד. עמד אחד מהם גבוֹר חיל, ושמו אַרְנוֹלְדְּ איש וִינְקֶלְרִיד, ותפס מלא זרועותיו מרמחי האויב ומשכם בכל כחו אל חזהו, ונפל חלל, ובכך פִּנָּה מקום בין הרמחים במחנה האוסטרים, והבקיעו בו בני שְׁוֵיצִיָּא וגרשו את האויב.