וילהלם טל (ביאליק)/עלילה חמישית/מחזה ראשון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
רחבה על יד אלטדורף. בירכתים מימין – מצודת אורי החדשה, ובמות העץ, מעלות ומורדות לבונים, עודן במעמדן, כתבניתן במחזה השלישי לעלילה הראשונה. משמאל – רכסי הרים נראים ממרחק ומשואות דולקות בראשיהם. השחר עולה. קול צלצל פעמונים בא מעברים.

 

רודי, קוני, ורני, הגודר ועוד הרבה מן התושבים אנשים נשים וטף.


רודי הֲתִרְאוּ מַשּׂוּאוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים תִּבְעַרְנָה?
 
הגודר הֲתִשְׁמְעוּ קוֹל צִלְצְלֵי פַעֲמוֹנִים מֵעֵבֶר לַיָּעַר?
 
רודי גָּרֹשׁ גֹּרְשׁוּ הָאוֹיְבִים.
 
הגודר כָּל הַמְּצוּדוֹת נִלְכָּדוּ
 
רודי וַאֲנַחְנוּ בְנֵי אוּרִי, הֲנִרְאֶה בַּעֲמֹד לְקָלוֹן לָנוּ
מִשְׂגַּב עָרִיצִים עַל-אַדְמָתֵנוּ וְנִתְאַפָּקָה?
הֲנִהְיֶה אַחֲרוֹנִים לִקְרֹא דְרוֹר וּגְאֻלָּה לָאָרֶץ?
 
הגודר הֲנִתֵּן תְּקוּמָה לַמְּצוּדָה, לְמוֹקֵשׁ לָנוּ כּוֹנְנוּהָ
וּלְמוּעָקָה בְּמָתְנֵינוּ? עַד הַיְסוֹד בָּהּ עָרוּהָ!
 
כלם עָרוּ, עָרוּ, עָרוּ!
 
רודי אֵי מַקְרִין אוּרִי?
 
המקרין אשר לאורי הִנֵּנִי,
מַה-קָּרָאתָ לִי?
 
רודי עַל רֹאשׁ הַמִּצְפֶּה עֲלֵה וְתָקַעְתָּ
בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ רְחוֹקֵי הָרִים קוֹלֵהוּ
וְהֵד עֲמָקִים יַעֲנֶנּוּ, וְנִזְעֲקוּ אֵלֵינוּ וּבָאוּ
יוֹשְׁבֵי הֶהָר כְּאִישׁ אֶחָד.
המקרין אשר לאורי יוצא. ולתר פירסט בא.
 
ולתר פירסט כַּתְּרוּ, אַחַי כַּתֵּרוּ.
גַּם מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן גַּם מִשּׁוִיץ עוֹד לֹא-הִגִּיעָה
כָּל-בְּשֹׂרָה אֵלֵינוּ עַד-עָתָּה, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ
אֵיךְ נָפַל דָּבָר שָׁם. הַאֵין טוֹב כִּי נִתְמַהְמֵהַּ
עַד בֹּא רָץ וּמְבַשּׂר מִשּׁם?
 
רודי הִתְמַהְמֵהַּ לָמָּה?
הֶעָרִיץ הִנֵּה זֶה הוּמָת. זָרַח אוֹר הַחֹפֶשׁ!
 
הגודר קוּמוּ וְנָקוּמָה, כֻּלָּנוּ כְּאִישׁ אֶחָד נָקוּמָה!
הִרְסוּ הַמַּדְרֵגוֹת! קַרְקְרוּ קִיר! עַד טִפְחוֹתֶיהָ
נַהֲרס הַמְּצוּדָה! אֶבֶן עַל-אֶבֶן אַל תִּשָּאֶר.
 
הגודר בֹּאוּ, הַנְּעָרִים! יָדֵנוּ הַמְּצוּדָה הֵקִימָה.
וְהִיא גַּם הָרֹס תֶּהָרְסֶנָּה.
 
כלם עָרוּהָ, עָרוּהָ!
משתערים מכל עבר אל המצודה.
 
ולתר פירסט הִנֵּה הִתְפָּרְצוּ לַעֲלוֹת וּלְעָצְרָם לֹא-אוּכָלָה.
 
מלכתל ובומגרטן באים.
 
מלכתל מַה-זֹּאת? הֲעוֹד מְצוּדַת אוּרִי עַל-תִּלָּהּ עוֹמָדֶת?
הֵן מִגְדַל סַרְנֶן ‑ תֵּל שְׁמָמָה, וְרוֹסְבֶּרְגְּ ‑ עִיֵּי אֵפֶר.
 
ולתר פירסט
הַאַתָּה הוּא מֶלְכְתַּל? הֲמוּבֵאת בְּשֹׂרַת דְּרוֹר בְּפִיךָ?
הַגִּידָה, הֲגֹרַשׁ כָּלָה הָאוֹיֵב מִן-הָאָרֶץ?
 
מלכתל לֹא-נִשְׁאֲרָה לוֹ בָהּ כַּף רָגֶל. צְהַל, אָבִי, וָרֹנָּה:
עַד אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים וּמְדַבְּרִים פֹּה ‑ וּבְאֶרֶץ שְׁוַיץ
אֵין שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ עוֹד. תַּמּוּ עָרִיצִים וְאֵינֵימוֹ.
 
ולתר פירסט
הֶאָח, סַפְּרָה-נָּא, אֵיךְ יכָלְתֶּם לִמְצוּדוֹת הַסָּלַע?
 
מלכתל רוּדֶנְץ בִּגְבוּרַת רוּחוֹ, הוּא אֲשֶׁר עָלָה סַרְנֶנָה
וַיּוֹרֶד עֹז מִבְצָרָהּ. אָנֹכִי קְדַמְתִּיו לָיְלָה
וָאַבְקִיעַ אֶל-רוֹסְבֶּרְגְּ. אַךְ שְׁמַע-נָא וְהִשְׁתּוֹמַמְתָּ
לַדָּבָר אֲשֶׁר נָפַל שָמָּה: כִּמְעַט כִּלִּינוּ
לְבַעֵר הַצָּר מִן-הַמְּצוּדָה ‑ וַנָּקָם עָלֶיהָ
וַנַּצִּיתֶנָּה בְּקוֹל עֲנוֹת. וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַלַּהַב
וַיִּתְאַבְּכוּ תִּימְרוֹת הֶעָשָׁן, וְהִנֵּה זֶה נַעַר
מִנַּעֲרֵי גֶסְלֶר, דִּטְלֶהְם שְׁמוֹ, נִדְחַף לָבֹא שָׁמָּה
וְהוּא קוֹרֵא וּמְצַעֵק: אֲהָהּ, הַבְּרוּנֶקִית נִשְׂרָפֶת!
 
ולתר פירסט
אֵל אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט!
נשמע רעש במות העץ במפלתן.
 
 
מלכתל וְאַף אָמְנָם כִּדְבַר הַנַּעַר
כֵּן הָיָה. נִסְגֹּר נִסְגְּרָה בַמְּצוּדָה בִּמְקוֹם סֵתֶר
בִּדְבַר הַנְּצִיב. שָׁמַעַ זֹאת רוּדֶנְץ וַיִּתַּר פֶּתַע
מִמְּקוֹמוֹ כְּמִשְׁתּוֹלֵל, כִּי הִנֵּה אָחַז הַלַּהַב
בְּכָל-פִּנּוֹת הַמְּצוּדָה וַיְלַהֲטֶנָּה. קוֹרוֹתֶיהָ
פּוֹר הִתְפּוֹרָרוּ, עַמּוּדֶיהָ הָאֵיתָנִים מָטוּ,
וּמִתּוֹךְ הֶעָשָׁן עָלְתָה שַׁוְעַת הָאֹבֶדֶת…
 
ולתר פירסט
וַתִּנָּצֶל?
 
מלכתל כֹּחַ לֵב עִם יָד מְהִירָה ‑ אַךְ הֵמָּה
יָכְלוּ הַצִּילָהּ הַפָּעַם. לוּ רַק-אַלּוּף לָנוּ
וּמוֹשֵׁל הָיָה רוּדֶנְץ ‑ כִּי-אָז יָקְרָה נַפְשֵׁנוּ
בְּעֵינֵי כלָּנוּ מֵחָרֵף אוֹתָהּ עָלָיו. אֶפֶס
הֵן גַּם אִישׁ בְּרִית הוּא לָנוּ, וּבֶרְתָּה מוֹדַעְתָּנוּ
יָקְרָה בְּעֵינֵי הָעָם, עַל-כֵּן הִשְלַכְנוּ נַפְשֵׁנוּ
מִנֶּגֶד וַנִּתְנַפֵּל אֶל הָאֵשׁ.
 
ולתר פירסט וַתִּנָּצֶל?
 
מלכתל וַתִּנָּצֶל! רוּדֶנְץ וְאָנֹכִי, שְׁנֵינוּ גַם-יַחַד
עַל-כַּפַּיִם מִקֶּרֶב לַהֲבוֹת הָאֵשׁ נְשָׂאנוּהָ.
כִּמְעַט יָצָאנוּ ‑ וַתִּתְפּוֹרַרְנָה מֵאַחֲרֵינוּ
כִּפּוֹת המִּגְדָּל וַתִּפֹּלְנָה בְּרַעַשׁ וּבְרָעַם.
עַתָּה כְּשׁוּב אֵלֶיהָ רוּחָהּ וַתִּפְקַח עֵינֶיהָ
וַתִּשּׂאֵן הַשּׁמַיְמָה ‑ עַתָּה נָפַל פֶּתַע
הָאַלּוּף, כִּי נִפְעַם, עַל צַוָּארִי, וּבְאֵין אֹמֶר
נִכְרְתָה בֵינֵינוּ בְּרִית אֱלֹהִים, מוּצֶקֶת כַּסֶּלַע,
לִפְנֵי כָל-תְּמוּרוֹת עִתִּים עָמֹד תַּעֲמֹד לָנֶצַח,
כִּי-עַל-כֵּן נִצְרְפָה בָאֵשׁ וַתֶּאֱמַץ שִׁבְעָתָיִם.
 
ולתר פירסט וְאַיֵּה לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ?
 
 
מלכתל מֵעֵבֶר לִבְרִינִיג[1] הִנֵּהוּ.
לֹא-פִשְׁעִי הוּא, כִּי הִתְמַלֵּט בְּאוֹר עֵינָיו הַגֶּבֶר
אֲשֶׁר עִוֵּר עֵינֵי אָבִי. אֲנִי הֵן דָּלֹק דָּלַקְתִּי
אַחֲרָיו, גַּם הִשּׂגְתִּיו, גַם-הִפַּלְתִּיו אַרְצָה
לְרַגְלֵי אָבִי, וּכְבָר עוֹפְפָה עַל-רֹאשׁוֹ הֶחָרֶב,
אֶפֶס כִּי-שָׁאֹל שָׁאַל לוֹ נַפְשׁוֹ מַתַּת חֶסֶד
מֵעִם רַחֲמֵי הָעִוֵּר הַשָּב. אָז יִשּׁבֵעַ
לִבְלִי שׁוּב אֵלֵינוּ עַד-עוֹלָם. וַאֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי-הָקֵם יָקִים אֶת-הַשּׁבוּעָה. הֵן אֶת-יָדֵנוּ
עַתָּה יָדָע.
 
ולתר פירסט אַשְׁרֶיךָ, כִּי לֹא-הִשְׁבַּתָּ טֹהַר
גְּבוּרָתְךָ וְלֹא-נְגֹאֲלָה בַדָּם.
 
ילדים רצים ומכתות הבמות בידיהם.
דְּרוֹר! דְּרוֹר וָחֹפֶשׁ!
שופר אורי יריע גבורות.
 
ולתר פירסט רְאֵה מָה רַב הַגִּיל! מַה-גָּדוֹל הַחַג בִּרְחוֹבֵנוּ!
זֶה הַיּוֹם ‑ עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה הַיְלָדִים יִזְכְּרוּהוּ.
 
נערות באות, נושאות את המגבעת בראש המוט. העם ימלא את הבימה.
 
רודי הִנֵּה הַמִּגְבַּעַת, זוּ עַל-כְּבוֹדָהּ הִצְטַוֵּינוּ!
 
ולתר פירסט
אֱלֹהִים! נֶכְדִּי הֲלֹא עָמַד מוּל הַחֵץ תַּחְתֶּיהָ.
 
קולות רבים
שָׂרִיד אַל-יְהִי לְמֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן! אַבֵּד כלָּ-זֵכֶר!
בָּאֵשׁ הַשְׁלִיכוּהָ!
 
ולתר פירסט לֹא, כִּי לְמִשְׁמֶרֶת נִתְּנֶנָּה.
הֵן כְּלִי שָׁרֵת הָיְתָה בְּיַד עָרִיצִים לְהַשְׁפִּילֵנוּ,
תְּהִי אֵפוֹא לָנוּ לְאוֹת חֹפֶשׁ וּגְאֻלָּה מֵעָתָּה.
 
התושבים, גברים נשים וטף, אלה יושבים ואלה עומדים על פני במות העץ ההרוסות, ובונים יחד מסבה רבה ונהדרה, תבנית קשת.
 
מלכתל אַחֵינוּ, אַנְשֵׁי בְרִיתֵנוּ! רְאוּ הִנֵּה רַגְלֵינוּ
עוֹמְדוֹת עַתָּה עַל חָרְבוֹת עָרִיצִים וּלְבָבֵנוּ
תְּרוּעַת שִׂמְחָה וָעֹז. בָּא אֵפוֹ יוֹם קִוִּינוּהוּ,
וַאֲשֶׁר נָדַרְנוּ בְרוּטְלִי ‑ הִנֵּה זֶה קָם וַיֶּהִי!
 
ולתר פירסט הִנֵּה זֶה הֵחֵל לָבֹא, אַךְ טֶרֶם בִּצַּעְנוּהוּ.
רוּחַ עֹז וְלֵב אֶחָד ‑ נַחֲזִיקָה בְאֵלֶּה, אַל נֶרֶף!
כִּי-הִנֵּה הַקֵּיסָר, דְּעוּ לָכֶם, לֹא יִתְמַהְמֵהַּ
מִנְּקֹם נִקְמַת דַּם נְצִיבוֹ וּמֵהָשִׁיב לָאָרֶץ
אֶת-צִבְאוֹתָיו הַמְּגֹרָשִׁים בְּיָד חֲזָקָה מִמֶּנָה.
 
מלכתל יָבֹאוּ יַעֲלוּ נָא אֵפוֹ צִבְאוֹתָיו עָלֵינוּ.
הֵן גָּרֹשׁ גֹּרַשׁ כָּלָה הָאוֹיֵב אֲשֶׁר מִבָּיִת,
הַאִם בִּפְנֵי הָאוֹיֵב אֲשֶׁר-מִחוּץ לֹא נַעֲמֹדָה?
 
רודי הַמְּבוֹאוֹת הַפְּרוּצִים בֶּהָרִים לֹא-רַבִּים הֵמָּה,
אֲנַחְנוּ בִגְוִיּוֹתֵינוּ סָתֹם נִסְתֹּם כֻּלָּמוֹ!
 
בומגרטן בְּרִית מֶלַח, בְּרִית עוֹלָם נַפְשׁוֹת כֻּלָּנוּ קָשָׁרָה,
וּמָה הָאוֹיֵב וַהֲמוֹן צִבְאוֹתָיו כִּי יְבַעֲתוּנוּ!
 
רסלמן ושטופכר באים.
 
רסלמן עם בואו
אֵין זֶה כִּי אִם מִשְׁפַּט אֵל זוֹעֵם וּנְקַם שָׁמִָים.
 
התושבים מַה-דָּבָר נָפָל?
 
רסלמן אֲהָהּ לַיָּמִים אֲשֶׁר הִגִּיעוּ!
 
ולתר פירסט
הַגִּידָה, מָה הַדָּבָר? רְאוּ, וְהִנֵּה פֹה גַּם-אָתָּה,
אֲדוֹנִי וֶרְנֶר! מַה-בְּשֹׂרָה בְּפִיכֶם? מַהֲרוּ הַגִּידוּ.
 
התושבים מַה-דָּבָר קָרָה?
 
רסלמן שִׁמְעוּ שָׁמֹעַ וְהִשְׁתּוֹמָמוּ!
 
שטופכר מִמָּגוֹר רַב נֶחֱלָצְנוּ.
 
רסלמן הַקֵּיסָר נִרְצַח נָפֶשׁ!
 
ולתר פירסט אֵל רַחוּם וְחַנּוּן!
התושבים קופצים וסובבים על שטופכר.
 
כלם נִרְצָח! הַקֵּיסָר! מָה אָמָרְתָּ?
הַקֵּיסָר?
 
מלכתל לֹא יִתָּכֵן! אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ בָּאָה
הַשּׁמוּעָה?
 
שטופכר אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, בְּיַד מְרַצְּחִים חֶרֶשׁ
אֵצֶל בְּרוּק[2] נָפַל הַמֶּלֶךְ אַלְבְּרֶכְטְ.[3] אִישׁ נֶאֱמַן שְׂפָתָיִם
יוֹהַנֶּס מִלֶּר, הֵבִיא הַשּׁמוּעָה מִשּׁפְהֹזֶן.[4]
ולתר פירסט
מִי הֵזִיד לַעֲשׂוֹת הַפֶּשַׁע הַכָּבֵד?
 
שטופכר שֵׁם עוֹשֵׂהוּ
יַכְבִּידֶנּוּ שִׁבְעָתָיִם. הָאִישׁ הָרוֹצֵחַ,
מַכֵה הַמֶּלֶךְ בִּצְדִיָּה ‑ הֲלֹא הוּא בֶּן אָחִיהוּ
הַנָּסִיךְ יוֹהַן.
 
מלכתל מָה רָאָה הַנָּסִיךְ עַל-כָּכָה,
כִי עָשָׂה מַעֲשֵׂה רֶצַח?
 
שטופכר הַחֲזֵק הֶחֱזִיק הַמֶּלֶךְ
בִּירֻשּׁת הַנָּסִיךְ וַיִּמְנָעֶנָּה מִמֶּנּוּ.
וַיְהִי כִּי-נְגָשׂוֹ הַיּוֹרֵשׁ ‑ וַיֹּאמֶר נַשְׁלֵהוּ
מִנַּחֲלָתוֹ לִצְמִיתוּת וְכַפֵּר פָּנָיו בְּמִצְנֶפֶת
בִּישׁוֹפִים. אִם-כֹּה-הַדָּבָר וְאִם כָּכָה, וְהָעֶלֶם
לַעֲצַת אַלּוּפָיו וּמְתֵי סוֹדוֹ הִטָּה אֹזֶן,
הֲלֹא הֵם אֶשֶׁנְבַּךְ, טֶגֶרְפֶלְדְּ, וַרְטְ וּפַלְס מֵרֵעֵהוּ,
וַיִּגְמֹר בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: אִם אֵין לִמְצֹא צֶדֶק
בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט ‑ תּוֹשַע-נָא לוֹ אֵפוֹא יָדֵהוּ.
 
ולתר פירסט אֲבָל הַגֶּד-נָא, אֵיכָכָה נֶעֶשְׂתָה הַמְּזִמָּתָה?
 
שטופכר רָכֹב רָכַב הַמֶּלֶךְ, יוֹרֵד מִשּׁטֵין[5] בַּדֶנָה,
יָרֹד וְנָסֹעַ נִכְחוֹ רֵינְפֶלְדָּה[6] הָאַרְמוֹנָה,
וּבָנָיו הַנְּסִיכִים הַנְסְ וְלֵיאוֹפּוֹלְדְּ עִמּוֹ וְחֶבֶל
רֹאֵי פָנָיו מִשּׁוֹעֵי הָאָרֶץ וּמֵחֹרֶיהָ.
הֵם עִם-נַחַל רֵיס[7] וַיְהִי לָהֶם מַעֲבַר הַנָּחַל –
וְהַמְּרַצְּחִים יָרְדוּ אָז בַּסְּפִינָה, וַיַּרְחִיקוּ
אֶת-הַמֶּלֶךְ מֵעַל רֹאֵי פָנָיו בְּעָקְבָה, לְמַעַן
הַבְדִּילוֹ מֵעִמָּם. אַחֲרֵי-כֵן עָלָה הַמֶּלֶךְ
וַיִּרְכַּב בַּשּׂדֶה מוּל הַבְּסְבֻּרְגְּ,[8] מִגְדַּל הַחֹסֶן,
טִירַת מְכוֹרָתוֹ וּמְקוֹר מוֹלַדְתּוֹ הַמְהֻלָּלֶת,
בִּמְקוֹם נִקְבְּרָה שָׁם, לְפִי הַשּׁמוּעָה, בְּתַחְתִּיּוֹת אֶרֶץ
קִרְיַת עוֹבְדֵי גִלּוּלִים, עִיר גְּדוֹלָה, בַּת יְמֵי קֶדֶם –
אָז יִתְנַפֵּל עָלָיו הַנְסְ וַיִּתְקַע הַמַּאֲכֶלֶת
בִּגְרוֹנוֹ. פַּלְם הֵטִיל הַכִּידוֹן בּוֹ וַיִּדְקְרֵהוּ,
וְאֶשֶׁנְבַּךְ מָחַץ רֹאשׁוֹ וַיְשַׁסְּעֵהוּ בֶחָרֶב.
מְחוֹלָל וּמְדֻקָּר צָנַח הַמֶּלֶךְ בְּדָמוֹ אָרְצָה
וַיִּפֹּל חָלָל בִּידֵי אָחִיו עַל-אַדְמָתֵהוּ.
בְּעֵבֶר הַנַּחַל מִנֶּגֶד עָמְדָה עֲדַת הַמֶּלְֶך
וַתֵּרֶא אֶת-כָּל-הַנַּעֲשֶׂה, אֶפֶס מֵי הַפֶּלֶג
הִפְרִידוּ בֵינָהּ וּבֵינוֹ, וּבְקֹצֶר יָדֶיהָ
לֹא-יָכְלָה בִּלְתִּי אִם-פָּרֵשׂ כַּפַּיִם וְשַׁוֵּעַ.
אוּלָם שָׁם עַל-יַד דֶּרֶךְ אִשּׁה זְקֵנָה יָשָׁבָה,
וּבְחֵיקָהּ נָפַח הַמֶּלֶךְ אֶת-נַפְשׁוֹ וַיָּמָת.
 
מלכתל הִנֵּה כִּי-כֵן הוּרַד אֶל-יַרְכְּתֵי שְׁאוֹל זֶה הַגֶּבֶר
אֲשֶׁר הִרְחִיב כַּשּׁאוֹל נַפְשׁוֹ ‑ וַיִּכְרֶה לְנַפְשׁוֹ קָבֶר.
 
שטופכר אֵימָה נָפְלָה עַל כָּל-הָאָרֶץ, אֵימָה וָפָחַד.
נִסְגְּרוּ מִבֹּא כָּל-הַמְּבוֹאוֹת בֶּהָרִים, אֵין פָּתַח,
עַם עַל-גְּבוּלוֹ יִשְׁקֹד וּשְׁמָרוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה;
גַּם-צִירִיךְ עִיר קְדוּמִים, שְׁעָרֶיהָ לֹא-יָדְעוּ בְרִיחַ
זֶה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה ‑ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת עָתָּה,
מִפַּחַד צָר וּמִתְנַקֵּם, פֶּן-יַהֲרֹס אֵלֶיהָ;
כִּי הִנֵּה נֵעוֹרָה וַתֵּצֵא בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת
מַלְכַּת אֻנְגְּרִיָּה, אַגְנֶס הָאֲיֻמָּה, בַּת הַמֶּלֶךְ,
וּבְשָׁכְחָהּ חַנּוֹת כְּאִשּׁה, נַפְשָׁהּ בְּאָלָה הֵבִיאָה
לִפְקֹד בְּלִי רַחֲמִים עַל-בֵּית הַמְרַצְּחִים דְּמֵי אָבִיהָ,
עַל עַבְדֵיהֶם וְעַל כָּל-זַרְעָם, עַל נִין וְעַל נֶכֶד,
גַּם אַבְנֵי טִירוֹתָם לֹא-תִנָּקֶינָה בְיוֹם זָעַם.
מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת, כַּצֹּאן תַּתִּיקֵם לַטֶּבַח
וְהוֹרִידָתַם – כָּכָה נִשְׁבְּעָה – אַחֲרֵי אָבִיהָ שְׁאוֹלָה
וּבְנַחַל דָּמָם, כִּבְטַל אָבִיב, תִּטְבֹּל רַגְלֶיהָ.
 
מלכתל הַגִּידָה, הֲיֵשׁ יוֹדֵעַ אָנָה המְרַצְּחִים נָסוּ?
 
שטופכר אַחֲרֵי בַצְּעָם זְמָמָם הָרָע, וַיָּפוּצוּ כְרָגַע
וַיִּפָּרְדוּ בַּחֲמִשּׁה דְרָכִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ,
וּלְבִלְתִּי הִוָּעֵד עוֹד כָּל-יְמֵי חַיֵּיהֶם יָחַד.
אוֹמְרִים, הַנָּסִיךְ יוֹהַן יְשׁוֹטֵט בֶּהָרִים עָתָּה.
 
ולתר פירסט פֹּעַל כַּפָּם לֹא-הֵבִיא לָהֶם אֵפוֹ כָּל-פֶּרִי –
אֵין פְּרִי לַנְּקָמָה. מִחְיַת זְוָעָה הִיא לִבְעָלֶיהָ.
מִתְקָהּ – דָּם וָרֶצַח, וּבְאַחֲרִיתָהּ – מַפַּח נָפֶשׁ.
 
שטופכר אָכֵן לִבְעָלֶיהָ לֹא-תִּשּׂא פְרִי חַטַּאת רֶצַח,
אוּלָם אֲנַחְנוּ בְנִקְיוֹן כַּפֵּינוּ פִּרְיָהּ נִבְצֹרָה
לִבְרָכָה לָנוּ וּלְיֵשַׁע רָב. סָר מַר הַפָּחַד!
רֹאשׁ צוֹרְרֵי הַחֹפֶשׁ נָפָל! עַתָּה – כָּכָה שָׁמַעְתִּי –
מִבֵּית הַבְּסְבֻּרְגְּ אֶל-בַּיִת אַחֵר יִסֹּב הַנֵּזֶר,
כִּי-בָא הָעָם עַל-מִשְׁפָּטוֹ לִבְחֹר כְּרוּחוֹ מֶלֶךְ.
 
ולתר פירסט ואחרים
הֲשָׁמַעְתָּ בְּמִי נָתְנוּ עֵינָם?
 
שטופכר מַרְבִּית עַם הָאָרֶץ
יֵט לִבָּם אַחֲרֵי הַגְּרַף נְגִיד לֻקְסֶמְבֻּרְגְּ.[9]
 
ולתר פירסט אַשְׁרֵינוּ
כִּי עָמַדְנוּ בֶאֱמוּנָתֵנוּ לַקֵּיסָר. עַתָּה
יֵשׁ לַצֶּדֶק תִּקְוָה.
 
שטופכר הֵן יְבַקֵּשׁ לוֹ בֵּינֵינוּ
הַמּוֹשֵׁל הֶחָדָשׁ בַּעֲלֵי בְרִית אַמִּיצֵי רוּחַ
וּבְיַד אוֹסְטְרִיָּה אוֹיַבְתֵּנוּ לֹא יַסְגִּירֵנוּ.
 
התושבים מחבקים איש את רעהו.
 
פטרמן וציר המלך.

 
פּטרמן רָאשֵׁי הָעָם וְנִכְבַּדָּיו הִנֵּה הֵם בָּזֶה לְפָנֶיךָ!
 
רסלמן ואחרים
מָה הַדָּבָר, פֶּטֶרְמַן?
 
פּטרמן צִיר בָּא בִּמְגִלַּת סֵפֶר.
 
כלם לולתר פירסט
קוּם פְּתַח וּקְרָא.
 
ולתר פירסט קורא "לִשְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי עָם, שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ
אוּרִי, שְׁוִיץ וְאֻנְטֶרְוַלְדֶּן, תִּשְׁלַח מֵאֵת פָּנֶיהָ
הַמַּלְכָּה אֱלִישַׁבְעַת[10] בָּזֶה שָׁלוֹם רַב וָחָסֶד".
 
קולות רבים מַה-לָּהּ וְלָנוּ? וּמַה-לָּנוּ חֵלֶק בֶּאֱלִישַׁבְעַת?
 
ולתר פירסט קורא
"בְּכֹבֶד אֶבלָהּ וְאַלְמְנוּתָהּ, בַּעֲטֹף נַפְשָׁהּ עָלֶיהָ
אֶל-הִלָּקַח מֵעַל רֹאשָׁהּ בִּידֵי אַנְשֵׁי רֶצַח
אַלּוּף נְעוּרֶיהָ – עוֹד זָכֹר תִּזְכֹּר אַהֲבַת קֶדֶם
וֶאֱמוּנַת אֹמֶן אֲשֶׁר לִשְׁוֵיצִיָּה הַנֶּאֱהָבֶת".
 
מלכתל בִּימֵי טוֹבָתָהּ לֹא זָכְרָה כָל-אֵלֶּה.
 
 
רסלמן הַחֲרִישָׁה,
הָבָה נִשְׁמְעָה-נָּא עַד-תֻּמָּם דִּבְרֵי הָאִגָּרֶת.
 
ולתר פירסט קורא
"וּבְבִטְחָהּ בָּעָם הַנֶּאֱמָן, תִּשָּׂא אֵלָיו עֵינֶיהָ
כִּי-זָעֹם יִזְעֹם כְּדֵי רִשְׁעָתָם אַנְשֵׁי הָרֶצַח
לְבִלְתִּי תֵּת מִקְלָט לָהֶם בְּכָל-גְּבוּלוֹ, וִיהִי לְהֶפֶךְ,
כִּי רָדֹף גַּם-יִרְדְּפֵם בַּחֲמַת אַף וְשָׁקַד בְּכָל-כֹּחַ
לְתָפְשָׂם בַּאֲשֶׁר הֵם וּלְהַסְגִּירָם אֶל שׁוֹפְטֵי צֶדֶק,
כִּי-עַל-כֵּן יִזְכֹּר אֶת-כָּל-הָאַהֲבָה וְכָל-הַחֶסֶד
זוּ הִפְלִיא לוֹ בֵּית מַלְכוּת רוּדוֹלְף מֵאָז וְעַד-הֵנָּה".
 
קולות רבים כָּל-הָאַהֲבָה וְכָל-הָחָסֶד!
 
שטופכר הָאָב נְדִיב הָרוּחַ
אָכֵן עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וּצְדָקָה, אֶפֶס
הַבֵּן בַּמֶּה יִתְהַלָּל? הֲקַיֵּם קִיַּם בְּיָדֵנוּ
אִגֶּרֶת מִשְׁפְּטֵי חֻפְשָׁתֵנוּ כַּאֲשֶׁר קִיְּמוּהָ
כָּל-הַמְּלָכִים שֶׁלְּפָנָיו? הֶעָשָׂה מִשְפַּט צֶדֶק
לָעָם? הֶעָמַד לִימִין עָשׁוּק? וּבַצַּר לָנוּ
וַנִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכֵינוּ – הַהִטָּה אֹזֶן
לְקוֹלָם? אַף לֹא-אַחַת מֵאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ
עִמָּנוּ, וְלוּלֵא יָדֵנוּ אֲנַחְנוּ הִיא סְמָכָתְנוּ,
כִּי-עַתָּה צָרָתֵנוּ עַד-לִבּוֹ לֹא נָגָעָה.
הַהוּא לִבְרָכָה יִזָּכֵר? לֹא בְרָכָה וָחֶסֶד
זָרַע הָעֲמָקִים הָאֵלֶּה; וְהוּא בִּמְרוֹם שִׁבְתֵּהוּ
הֵן מָצְאָה יָדוֹ הֱיוֹת אָב לְגוֹיָיו; אַךְ בְּעֵינָיו טֹבוּ
רַק קְרוֹבָיו הַסּוֹבְבִים הוֹדוֹ לִשְׁקֹד עַל טוֹבָתָם –
לָכֵן יִבְכּוּ לוֹ הֵם וְהוֹרֵידוּ עָלָיו דִּמְעָתָם.
 
ולתר פירסט בְּמַפַּלְתּוֹ לֹא נִשְׂמָח, גַּם הָרָעוֹת זוּ גְמָלָנוּ
מִיּוֹם הַכְבִּידוֹ יָד עָלֵינוּ לֹא-נִזְכְּרָה עָתָּה.
חָלִילָה לָּנוּ מִזֹּאת! אֶפֶס לִנְקֹם דַּם מֶלֶךְ
לֹא-הֵיטִיב עִמָּנוּ מיָּמָיו, וּרְדֹף אֶת-אֵלֶּה
אֲשֶׁר מֵעוֹדָם לֹא-הֵרֵעוּ גַּם לֹא-שִׁחֲתוּ לָנוּ –
מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא יָדֵנוּ אנַחְנוּ תַעֲשֶׂנּוּ!
הָאַהֲבָה קָרְבַּן נְדָבָה הִיא, מַשְׂאַת לֵב וָנָפֶשׁ;
מַשּׁא כָל-יָד, חוֹב מֵאֹנֶס – הַמָּוֶת יְפֵרֶנּוּ,
לֹא-חָבְַלנוּ לוֹ מאוּמָה, נְקִיִּים אֲנַחְנוּ ממֶּנּוּ!
 
מלכתל וּבְאַרְמוֹנָהּ כִּי-תֵבְךְּ הַמַּלְכָּה אַף תִּתְיַפֵּחַ,
וּלְבָבָהּ בְעָצְמַת מַכְאוֹבָהּ כִּי-יִזְעַק שָׁמָיְמָה –
הִנֵּה אֶל-הַשּׁמַיִם הָהֵם, רְאוּ, יִשָּׂא עַתָּה
עַם דְּרוֹר, הֵסִיר מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ, קוֹל תּוֹדָה וְרִנָּה –
רַק אֲשֶׁר-יִזְרַע אַהֲבָה הוּא יִקְצֹר רַחֲמִים וַחֲנִינָה.
הציר הולך משם.
 
שטופכר אל העם
וְטֶל אֵיפֹה הוּא? הֲיִפָּקֵד בְּתוֹכֵנוּ מקוֹם הַגֶּבֶר
אֲשֶׁר עֶשֶׂר יָדוֹת לוֹ עַל-כֻּלָּנוּ בִּגְאֻלָּתֵנוּ?
הֵן הַגָּדוֹל וְהַקָּשֶׁה מִכֹּל בְּחֶלְקוֹ נָפָלוּ.
הָבָה נִנְהֲרָה-נָּא כלָּנוּ אֶל-בֵּיתוֹ וְנָרִיעַ
שָׁם בְּקוֹל הָמוֹן חוֹגֵג: כָּבוֹד וָעֹז לַמּוֹשִׁיעַ!
 
 

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ בְּרִינִיג – הר על ימה של צוּג בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
  2. ^ בְּרוּק – עיר סמוכה לעיר בַּדֶן שֶׁבְּאַאַרְגּוֹי ממערבה.
  3. ^ אַלְבְּרֶכְטְ – כך שם הקיסר בנו של רוּדוֹלְף מַהַבְּסְבֻּרְגְּ.
  4. ^ שַׁפְהוֹזֶן – בירת קַנְטוֹן שַׁפְהוֹזֶן בִּשְׁוֵיצִיָּא של היום בצפון הארץ, ומפורסמת במפל נהר רֵינוס הסמוך לה.
  5. ^ שְׁטֵין – שם מקום סמוך לעיר בַּדֶן.
  6. ^ רֵינְפֶלְדְּ – עיין למעלה בהערה 63.
  7. ^ נַחַל רֵיס – עיין למעלה בהערה 55 .
  8. ^ הַבְּסְבֻּרְגְּ – טירת מלכי בית רודוֹלף מֵהַבְּסְבֻּרְגְּ, וחרבותיה עומדות עוד היום סמוך לעיר בַּדֶן שֶׁבְּאַאַרְגּוֹי.
  9. ^ לֻקְסֶמְבֻּרְגְּ – בירת ארץ לֻקְסֶמְבֻּרְגְּ הידועה.
  10. ^ אֱלִישַׁבְעַת – (Elsbeth), כך היה שם אשתו של אַלְבְּרֶכְטְ.