ואם לא רפאה היד
מראה
וְאִם לֹא רָפְאָה הַיָּד הַמּוֹחֶצֶת
אִם אֵין לָהּ צֳרִי לָצֶקֶת לַלֵּב
חָטוֹא לֹא חָטְאָה לִי – בָּחַרְתִּי בָּעֶצֶב
הֵיטִיבָה עִמִי כִּי רָצִיתִי בִּכְאֵב.
רָצִיתִי בִּכְאֵב. בִּכְאֵב מְנַצֵּחַ,
בִּכְאֵב מְטַהֵר, מַעֳנִיק וּמַפְרֶה;
כְּאֵת-הַחוֹרְשִׁים לִי חֻדּוֹ הַפּוֹלֵח,
נִטְפֵי דִמְעוֹתָיו כְּאֶגְלֵי הַיּוֹרֶה.
בְּנוֹף עִצָּבוֹן קָמָה מִשְׂתָּרַעַת, –
גָּרְנִי הַשּׁוֹמֶמֶת נָכוֹן לָך יְבוּל!
וְאִם לֹא חָבְשָׁה הַיָּד הַפּוֹצַעַת –
הִגְדִּילָה חַסְדָּהּ... גָּמְלָה לִי הַגְּמוּל...
ה' אדר, תר"ץ
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).