הראי"ה קוק על איוב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


איוב כח כח

מתוך: מוסר אביך א ב (עריכה)

<< · מוסר אביך · א · ב · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ב. למוד היראה וחכמתה[עריכה]

נראה שמצות היראה כוללת כל הלימודים המביאים ליראת ד'[1].

אמרו חז"ל על פסוק (איוב כח כח): "הן יראת ד' היא חכמה" - (שבת לא ב): "הן אחת", שרק היא לבדה חכמה, וכמו שכתב בהקדמת מסלת ישרים. ודבר זה יפלא מאד: הלא גדר החכמה הוא מה שצריך עיון, והרבה דברים זולת למודי היראה צריכים עיון!

והנראה בזה, שכל הלימודים, כשאחד מעיין בהם, ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור, מקבל חברו את החכמה כמו מי שהגה בעיונו זמן רב. כמו עניני הלכה, שבמקום שנפל ספק מצד סתירת סוגיות או קושיות הנופלות בדברי התלמוד והפוסקים, צריך שקידה ועיון להעמיד דבר על בוריו, אבל אחרי הבירור, כשיאמר אותו לאיזה אדם בקיצור, ידע השומע אותו כמו מי שהגה ועיין וחידש בעצמו; משא"כ מה שאין כן יראת ד', שאע"פ שלמוד היראה שוה לשאר לימודים, בסידור כללים וחוקים, המודיעים לנו גדולת יוצרנו יתברך ויתרומם, וישנם מקומות וענינים הדורשים ליבון ובירור, מכל מקום, גם אחרי הבירור, כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד לעומק הענינים, לא יבין.

והעֵד על זה, שהעיד לנו החסיד ר' משה חיים לוצאטו בספרו פתחי חכמה ודעת[2], שצריך לדעת שורש החכמה ונקודתה על מה תסובב; ואמנם השורש, אפשר להימסר בקיצור, אבל אין דרך לידיעתו כי-אם כשילמוד כל פרטי הדרושים שלו בארוכה, כי רק אז יבין חשיבות השורש. לכן ודאי רק יראת ד' לבדה היא חכמה, חכמה אמתית שלא תשתנה להיות ידיעה בעלמא בלא חכמה; אבל כל הידיעות שבעולם, בין ידיעות עניני הלכות עמוקות, בין ידיעות טבע הנמצאים מצד עצמם, אינן כ"א כי אם, אלא ידיעה, אלא שיפול בהן קושי בהשגת ידיעתן עד שנצטרך להשתמש גם בהן בכח החכמה, שמעיקרו לא נברא באדם כ"א כי אם, אלא לצורך היראה לבדה.


<< · מוסר אביך · א · ב · >>


מתוך: מוסר אביך א ג (עריכה)

<< · מוסר אביך · א · ג · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ג. למוד היראה וחכמתה[עריכה]

ונבין גם כן דברי סיום הכתוב, שאמר (איוב כח כח): "וסור מרע בינה", שלא אמר "שלא לעשות רע" כי-אם "וסור מרע", והלא ישנם דברים ידועים שהם רע, כל מה שאסרה התורה בכלל ובפרט, ואם כן נייתי ספר ונחזי, כשנלמוד נדע איך שלא לעשות!

אבל ההסרה אינה העדר העשיה לבד, כי אם שיהיה בדרכיו[3] מרוחק מהרע, וזה ייתכן כשיבין לפי שכלו כונת התורה לשמרנו מהרע, ולראות באמת אנה רצונו ית' נוטה לפנות לטוב, אז יסור מהרע בחפץ נפשו והכרתו האמתית. וזה מתחלף הרבה בין איש לאיש, אף על פי שההעדר מעשות הרע כולל את כל הכלל כולו, אבל הדרכים איך לסור ממנו מיוחדים בכל איש לפי טבעו ומצבו ושכלו.

אם כן:

  • למניעה מעשות רע, אי אפשר לומר שהיא בינה, הבנת דבר מתוך דבר[4], אע"פ שצריך להשתמש בכח הבינה לדעת שהם מכלל הרע, אבל אחרי שייוודעו לאדם באמת, שוב ישוב גם זה לידיעה פשוטה שאינה צריכה כח הבינה, כי אם כח השמירה והזכרון. וכבר כתב החכם המופלא ר' יש"ר מקאנדיה בספרו "אילים"[5] שכח השכל אינו כי אם הדרוש לעיון, אבל הידיעה היא כח אחר.
  • אבל להסרה מהרע, כל אחד לפי ענינו דורש בזה דרך אחר מיוחד ומצוין, ולזה ודאי דרושה בינה יתירה, שיבין מדברים אחדים, כפי הבנתו בעניני התורה ודרכיה, איך הם פועלים עליו לטובה ולקדושה, ללכת בדרך זה בענינים הפרטיים אשר לו.

ויש לעיין, כמה הדרכים הפרטיים מסורים לכל, ושאינם מסורים כי-אם לתלמידי-חכמים שהם מכירים הדרכים, או גם לכל איש ישר שנתן השם יתברך דעה בלבבו לדעת איך לתמוך בתום ביושר[6], ואם יתן לבבו להתבונן, יוכל כל אחד להשיג מטבע נפשו דרכי יושר רבים. וזהו ענין דברי חז"ל (מועד קטן ה א): "כל השם ארחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה כישועתו של הקב"ה".


<< · מוסר אביך · א · ג · >>

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ ה) ע' דברים ד י, יד כ, לא י.
  2. ^ ח) כתחלת "ביאור כללות ענין האצילות".
  3. ^ י) ע' עבודה זרה ו א בדרכיו - במעשיו.
  4. ^ י*) ע' חגיגה יד א
  5. ^ יא) במכתב אל ר' יאשיה.
  6. ^ יב) ע' סוף מסלת-ישרים.