הקוראן סורה 10 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
חזון יונה[1] עליו השלום[עריכה]
נגלה במיכ"ה ובו מאה ותשעה פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) היפלא בעיני האנשים כי נגלינו[3] אל איש מקרבם למען הזהיר את הבוגדים ולבשר טוב את המאמינים כי גדול שכרם באלהיהם? – הבוגדים יאמרו: הן קוסם קסמים זה[4]!
(ג) ד' הוא אדוניכם; הוא ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים ובשביעי ישב על כסאו; הוא השליט בכל; אין עוזר מבלעדו. כי הוא אלהיכם; אך אותו עבדו; הלא תבינו? –
(ד) אליו תשובו כלכם, כדברו אשר דבר באמת; הוא בורא כל היצורים ומשיבם אליו לתת גמול למאמינים ולעשי משפט וצדקה; ולבוגדים מים רותחים יהיו לכרות, וגדול ענשם על מרים.
(ה) הוא שם את השמש לממשלת ביום ואת הירח לממשלת בלילה ברקיע השמים, למען תדעו את מספר השנים ואת חשבון הימים. לא ברא אלהים את אלה כי אם באמת[5]; כן הראה את אותותיו לעם המבין.
(ו) בתקופת הלילות והימים ובכל אשר ברא אל בשמים ובארץ די אותות לעם היראים.
(ז) אמנם האנשים, אשר לא יקוו לפגע בנו[6], ויבחרו בחיי העולם הזה, יתענגו בהם ויפשעו באותותינו.
(ח) אלה יירשו את אש הגיהנם על פעלם.
(ט) ואת המאמינים ועשי טוב יולך ד' אל גנות חמד ובתוכם נחלי מים, על אשר האמינו בו.
(י) שם יברכו בקול גדול[7]: יהולל שמך ד'. והאחרים[8] יענו: שלום!
(יא) ואחר כלות תפלתם יאמרו: תהלה לאל אדון העולמים!
(יב) לו ימהר אלהים לשלם לבני האדם את הרע כאשר יבקשו את הטוב, כי אז כבר בא קצם[9]; לכן נזנח את האנשים, אשר לא יקוו לפגע בנו, אל שגגתם.
(יג) אם יקרה אסון את איש, יתחנן אלינו בשכבו בקומו ובלכתו[10]; ואם נצילהו מצרתו, ישוב לחטא וישכח את מוסרו; זה משפט עשי עול.
(יד) הן השחתנו דורות, אשר היו לפניכם[11] , על מרים, יען כי לא האמינו באותות אשר הביאו אליהם נביאיהם; כן נשיב גמול על גאים.
(טו) או שמנוכם בארץ תחתיהם, למען נראה את מעלליהם.
(טז) בהקרא להם אותותינו הנגלים יאמרו האנשים אשר לא יקוו לפגע בנו: הביא קורן אחר או שנחו! אמור: אין לאל ידי לשנותו כאות נפשי; אינני שומע כי אם לאשר גולה לי, כי ירא אנכי את ענש היום הגדול בהמרותי את פי ד'.
(יז) לו חפץ ד', לא קראתיו[12] לכם ולא הוריתיכם בו; הלא גרתי בקרבכם מספר ימים טרם הגלותו[13]? הלא תבינו?
(יח) ומי רע ממדבר כזבים באל ומכחש באותותיו? הן לא יצליחו הבוגדים.
(יט) הם עובדים מבלעדי אל את אשר לא ייטיב ולא ירע להם, ואומרים: אלה יליצו בעדנו אל ד'[14]; אמור: התורו את ד' דברים אשר לא ידע בשמים ובארץ[15]? חלילה לו את אשר תדמו אליו!
(כ) כל בני האדם אך אומה אחת היו[16]; אז נפרדו. לולי יצא הדבר מפי ד'[17] , כי אז הוכיחו ביניהם על ריבם.
(כא) יאמרו: אם לא ינתן לו מופת מאת אדוניו, לא נאמין בו; אמור: הנסתרות לד'[18]; חכו, גם אני אחכה עמכם!
(כב) וברחמנו את האנשים אחרי בוא אליהם צוקה[19] הערימו סוד באותותי; אמור: אלהים ימהר להתחכם לכם, ומלאכינו יכתבו בספר את נכליהם!
(כג) הוא מנהלכם ביבשה ובארץ, למען ייטב לבכם בהיותכם באניה אשר הרוח נושבת בה. בקום עליהם סערה, וגלי הים יעברו עליהם מכל רוח, יתחננו מיראתם פן יכסום התהומות, ויתחזקו באמונתם לאמר: אם תצילנו מהצרה הזאת, נזבח לך תודה!
(כד) ואחרי הצילו אותם ישובו וישחיתו בארץ ויעשו עול. בני אדם! כל אשר תאשימו בו את נפשותיכם לא יועילכם כי אם בחיי העולם הזה; אז תשובו אלינו ונגיד לכם את אשר עשיתם.
(כה) חיי העולם הזה נמשלו כמים אשר הורדנו משמים ארצה להשקות בהם את יבול הארץ, לתת טרף לאדם ולבהמה, לענד ולעטר את מראה האדמה. בני האדם ידמו בנפשם, כי הם השליטים בהם; אך בבוא דברנו, אם ביום אם בלילה, נשים הכל לשמה והיה כלא היה; כן נראה את אותותינו למתבוננים בהם.
(כו) אלהים ינהל אל נות השלום וינחה בדרך הטוב את הישר בעיניו.
(כז) שכר גדול יהיה לעשי טוב[20]; שחור וכלימה לא יכסו את פניהם; הם רעי גן העדן ולעד ישבו בו.
(כח) ולעשי עול יושב גמולם כפי פעלם; כלימה תשיגם; אין להם מציל מיד אל; פניהם יחשכו מעלטת ליל וצלמות; רעי הגיהנם יהיו ולעד ישבו בו.
(כט) ביום הדין נקבץ את כלם נאמר אל עובדי האלילים: לכו אל מקומכם[21] אתם ואליליכם! אז נפרידם איש מעל אחיו, ואליליהם יאמרו: גם אותנו לא עבדתם[22]!
(ל) עד ד' בינינו וביניכם; לא שמנו את לבנו לעבודתכם!
(לא) לכל נפש יושב גמול פעלה, ותשוב אל אלהים כי הוא אדונה באמת; נבצר מהם את אשר יזמו לעשות.
(לב) אמור: מי שלח לכם את מערכת השמים והארץ? מי המושל באזניכם ובעיניכם[23]? מי מוציא את החיים מהמות ואת המות מהחיים? מי אדון כל היקום? יענו: הנך אלהים. אמר: הלא תיראוהו?
(לג) הלא זה אדונכם באמת? ומה בלתי האמת כי אם שגגה? למה תסורו ממנה?
(לד) כן יקום דבר אדונך אל הבוגדים על אשר לא האמינו.
(לה) אמר: מי מאליליכם יברא יצור וישיבהו אליו? אך אלהיכם בורא יצור ואז משיבהו אליו; למה שבתם מאחריו?
(לו) מי מאליליכם ינחה בדרך האמת, הלא אלהים? הטוב ללכת אחרי המנחה בדרך אמת או אחרי אשר לא ינחה כי אם בהינחותו? ומה לכם להריב בזאת?
(לז) אך רבם לא יקשיבו כי אם להגיון לבם; אמנם הגיון לבם לא יצא מפי האמת; ואלהים מביט אל פעלם.
(לח) הקורן הזה לא נתן מאחר זולתי אל; הלא הוא מקים את אשר בידיהם[24] ומבאר את הכתב? אין דפי בו, כי מאדון העולמים הוא.
(לט) יאמרו: הוא[25] בדאהו[26] מלבו; אמור: הביאו חזון כחזיונו, והתחננו לאשר תחפצו בו[27] מבלעדי אל, אם כנים דבריכם!
(מ) לא כחשו בו כי אם על אשר לא הבינוהו ולא בקשו לדעת אותו. האנשים אשר היו לפניהם גם כן דברו בו כזבים; אמנם תראה את שלמת הרשעים!
(מא) קצתם יאמינו בו וקצתם לא יאמינו; אך אלהים יכיר את המרעים. ואם יכחשו בך, אמור: לי מעשי ולכם מעשיכם; נקים אתם ממעשי ואני נקי ממעשיכם.
(מג) יש מהם ישמעוך. התשמיע את החרשים אשר לא יאבו שמוע?
(מד) יש מהם יראוך; התפקח עינים עורות אשר לא תאבינה ראות?
(מה) הן אלהים לא ישגה את האנשים; הם משגים את נפשם.
(מו) וביום קבצו אותם ידמו בנפשם כי לא חיו אך שעה אחת בכל יום; אז יכירו איש את אחיו; האנשים, אשר כחשו כי יפגעו באל[28] , יספו, כי הלכו אחרי ההבל.
(מז) אם נראה אותך קצת גמולם או נמיתך[29] , הם ישובו אלינו, ואלהים יעיד על מעשיהם.
(מח) לכל גוי בא שליח אל; ובבואו אליהם הוכיח ביניהם במשפט ולא עשה להם עול.
(מט) יאמרו: מתי יבוא דברך, אם כנים דבריך[30]?
(נ) אמור: אין לאל ידי להיטיב או להרע לי בלתי ד' צוה, לכל גוי יבא קצו, ובבוא קצם לא יאחרוהו ולא יחישוהו גם שעה אחת.
(נא) הראיתם עוד, כי בבואכם גמולכם ביום או בלילה הבוגדים יכלו החישהו?
(נב) ההאמנתם בבואו אליכם? ובבואו עתה התבקשו להחישהו?
(נג) אז יאמר אלהים לחוטאים: הא לכם גמולכם עד עולם! התבקשו גמול אחר בלתי כפי פעלכם?
(נד) ישאלוך האמת דבריך; אמר: חי אדוני, אמת המה! לא תפרו עצתו.
(נה) ולו יהי לכל נפש החוטאת כל אוצרות התבל, כי אז תתנם בעד פדיון נפשה; אז ינחמו על פשעם בראותם את גמולם. אלהים יוכיח במשפט ביניהם ולא יעשה להם עול.
(נו) הלא לד' כל אשר בשמים ובארץ? הלא כל משפטיו אמת? אך רבם לא יבינו.
(נז) הוא מחיה וממית, ואליו תשובו.
(נח) בני אדם! הנה באה אליכם עצת אלהיכם[31] , רפוי למחלת לבכם, קו הישר ורחמים למאמינים.
(נט) שישו בחסד ורחמי אל, כי טובים הם לכם מאוצרות התבל אשר צברתם!
(ס) הראיתם את אשר נתן אל לכם לאכלה? למה החרמתם את קצתו והתרתם את קצתו? ההמשילכם אלהים בו, או בדאתם זאת מלבכם?
(סא) ומה יחשבו המדברים כזבים באל ביום התקומה? הן חנון ד' לבני האדם, אך רבם לא יתנו לו תודה.
(סב) לא תשלחו ידכם בכל דבר ולא תקראו מאומה בקורן ולא תעשו דבר בלתי יעיד עליו ד'[32]; אין נסתר מנגד עיניו כל אשר בשמים ובארץ, גם אם הוא כמשקל הנמלה; אין רב או מצער אשר לא כתוב בספר הנודע[33] .
(סג) וכל מכבדי ד' לא יבוא פחד ושאה עליהם.
(סד) המאמינים בד' ויראים אותו, להם מבשר טוב בעולם הזה ובעולם הבא; דבר אל לא יופר; מה גדול הששון הזה!
(סה) אל תתעצב אל לבך על דבריהם! כי עז לאלהים[34] , והיא שומע ויודע כל.
(סו) הלא לד' כל אשר בשמים ובארץ? אחרי מי ילכו העובדים אלהי נכר מבלעדו? רק אחרי שרירות לבם ואחרי השקר אשר יהגו בו.
(סז) הוא נתן לכם את הלילה למנוחה ואת היום למלאכה; אלה האותות לעם השומע בקול ד'.
(סח) יאמרו: אלהים הוליד בנים; חלילה לו! הוא די לעצמו; לו כל אשר בשמים ובארץ. ההמשיל אתכם בהם? התגידו באלהים את אשר לא ידעתם?
(סט) אמור: כל המדברים כזבים באל לא יצליחו.
(ע) יתענגו בעולם הזה; אחרי כן ישובו אלינו, ונשב להם גמולם על אשר בגדו.
(עא) ספר נא להם אח מעשה נוח! באמרו אל עמו: עמי! אם מושבי בקרבכם ותוכחתי עליכם לטרח, שתי ד' מחסי. אספו את חילכם וקראו את אליליכם! המתיקו סוד והתקוממו בי; אל תאחרו!
(עב) לא אשאל מכם שכר בשובכם מדרך פשעכם; שכרי בד' אשר צוני להאמין בו.
(עג) אך הם דברו בו כזבים; ונציל אותו ואת אשר אתו בתיבה ונשם אותו תחתיהם בארץ; ונשקע אותם על כחשם באותותינו. הבט אל אחרית האנשים אשר הזהיר נח!
(עד) ואחריו שלחנו נביאים[35] אל העמים במופתים גדולים; אך אלה לא האמינו באשר כחשו בו מקדם. כן הכבדנו את לב החוטאים.
(עה) אחרי כן שלחנו באותותינו את משה ואת אהרן אל פרעה ואל שריו; אך אלה חזקו את לבם, ויהיו עם בוגד.
(עו) ובבוא אליהם האמת מאתנו, אמרו: אך קסם גלוי הוא! ויאמר משה: התאמרו לאמת הבאה אליכם, כי קסם הוא? לא יצליחו קוסמי קסמים.
(עז) ויאמרו[36]: הבאתם אלינו למען השיבנו מאמונת אבותינו ולמען תמשלו בארץ? לא נאמין בכם.
(עח) ויאמר פרעה: הביאו אלי את כל חוברי חברים מחוכמים! אחרי בואם, ויאמר משה: השליכו את אשר תשליכו!
(עט) אחרי השליכם ויאמר משה: לא תצליחו בקסמיכם, כי אלהים יסכלם; אלהים לא יצליח את פעלי הבוגדים!
(פ) אלהים יקים את דברו גם בהתקומם הבוגדים.
(פא) ולא האמין במשה כי אם שבטו[37] בתוך עמו; והאחרים לא האמינו בו מפחד פרעה ושריו, פן ירעו אותם; כי פרעה השחית בארץ ויהי ממספר הבוגדים.
(פב) ויאמר משה: עמי! אם מאמינים אתם באלהים, בטחו בו והיו שלמים אתו!
(פג) ויענו: אך בד' בטחנו; אדוננו! אל נא תמכרנו ביד העם הבוגד!
(פד) הצילנו נא ברחמיך מיד המכחשים בך!
(פה) ונרא אל משה ואל אחיו לאמור: בנו בתים במצרים לעמכם והכינו בבתיכם מקום תפלה למען הפיל בו את תחנתכם; ובשר טוב למאמינים!
(פו) ויאמר משה: ד', הנה הנחלת את פרעה ואת עמו פאר וכל שכיות החמדה, למען יתעו בו מדרכך; אבד נא את הונם והכבד את לבם למען לא יאמינו עד בוא אליהם גמולם הנורא!
(פז) ויען ד': שמעתי את תפלתכם; התחזקו באמונתכם ואל תלכו בדרך הבערים!
(פח) ונכרת את הים לפני בני ישראל; ופרעה וחילו רדפו אחריהם עד שטפמו השבלת. ויאמר פרעה: עתה ידעתי, כי אין אל מבלעדי אלהי ישראל; ואני מאמין בו[38]!
(פט) ויאמר אלהים: הן מרית את פי מאז ותשחת בארץ.
(צ) אמנם היום נצילך[39] למען תהיה לאות לדור נולד; אך רב האנשים לא יתבוננו באותותינו.
(צא) ונכן לבני ישראל מקום נאמן[40]; ולא התפרדו עד בוא אליהם המדע[41]; וביום התקומה ישפט ד' ביניהם על אשר הריבו בו.
(צב) אם אינך מאמין[42] באשר שלחנו אליך עתה, שאל את האנשים[43] אשר קראו את הכתב לפני בואך. הן באה אליך תורת אמת מאת אדונך ואל תריב בה!
(צג) ואל תהיה כאנשים המכחשים באותות אל, פן תספה!
(צד) אמנם האנשים אשר בצע בהם אל את אמרתו, לא יאמינו גם בבוא אליהם כל אותותינו, עד יראו את גמולם הנורא.
(צה) לו עיר אחת[44] האמינה, כי אז אמונתה הצילה; בלתי עם יונה[45] האמין, ונסר ממנו את כלמת עונו בעולם הזה ונוסף על ימי חייו עד זמן קצוב[46] .
(צו) לא חפץ אלהיך כי אז האמינו בו כל יושבי הארץ; התפצר באנשים עד יאמינו?
(צז) לא תאמין נפש בלתי אם ד' צוה.
(צח) אך הוא ישום את פניו בממאנים להכירו[47] .
(צט) אמור: הביטו אל אשר בשמים ובארץ[48]! אך אותות ומופתים לא יועילו את עם הבוגד.
(ק) ומה לכם ליחל כי אם גמול האנשים אשר היו לפניהם? אמור: חכו! גם אני מהמחכים!
(קא) אז נציל[49] את הנביא ואת המאמינים בו, כי עלינו להציל את המאמינים.
(קב) אמר: בני אדם: גם אם תריבו באמונתי, לא אעבד את אשר אתם עובדים מבלעדי אל; את ד' אני ירא אשר ימיתכם וצוני להאמין בו!
(קג) הוא אמר לי: שים פניך אל אמונת אמת, ואל תעבד אלהי נכר!
(קד) ואל תתפלל לאלילים מבלעדי אל, אשר לא יוכלו להיטיב או להרע לך; ואם תעשה זאת, תהיה ממספר הבוגדים!
(קה) ואם יפקדך אלהים בצוקה, אין לך עוזר זולתו; ואם ייטב לך, לא יוכל איש למנוע ממך את רחמיו.
(קו) הוא יחון את עבדיו היקרים בעיניו, כי סלח ורחום הוא.
(קז) אמר: בני אדם! הן באה אליכם האמת מאת אדונכם; כל איש אשר תנחהו, שומר נפשו.
(קח) וכל התועה מדרכה, לבדו ישא. לא נתנני איש צפה לכם.
(קט) ואתה לך בדרך אשר גולתה לך; חכה למשפט ד', כי הוא הטוב מכל השופטים!
הערות שוליים[עריכה]
- ^ שם החזון הזה מהנביא יונה הנזכר לקמן פסוק צ"ה.
- ^ אלה דברי הכותב וראשי תיבות: אמר לי רבי.
- ^ גבריאל המלאך מדבר.
- ^ בלעג אמרו זאת על אשר מחמד לא עשה מופתים.
- ^ מדרש רבא, בראשית א', א', אמר, בי הק"ב"ה ברא את העולם באמת, יען כי סופי תבות: בראשית ברא אלהים את,, הם: אמת.
- ^ אינם מאמינים בתחית המתים.
- ^ הצדיקים הבאים אל גן העדן.
- ^ הצדיקים אשר כבר שם.
- ^ לו יענש אלהים את הרשעים מיד אחרי חטאם ולא יאריך אפו, לא היה אדם בארץ.
- ^ בכל עת.
- ^ אנשי דור המבול, אנשי עאד, תמוד הנזכרים לעיל חזון ז'.
- ^ את הקורן: כי מחמד לא ידע קרא בספר בטרם הגלות לו הקורן.
- ^ וידעתם היטב, כי לא ידעתי קרא אז כתב.
- ^ בזה יכון את הנוצרים המאמינים כי קדושיהם מליצים בעדם.
- ^ כלומר כי בין בעולם הזה בין בעולם הבא כל איש ישא את עונו ואין מליץ בעדו.
- ^ עיין בראשית י"א, א'.
- ^ להפיצם על פני כל הארץ.
- ^ אך הוא לבדו יכול לעשות מופתים.
- ^ בימי מחמד היה רעב גדול בארץ ערב שבע שנים רצופים.
- ^ עיין לעיל חזון ג', ק'.
- ^ אל גיהנם.
- ^ כלומר ידעתם היטב כי הבל אנחנו; אך למען הכעיס את ד' עבדתם אותנו.
- ^ מי נתן לכם אזנים לשמוע ועינים לראות.
- ^ את התורה ואת העוואנגעליאום.
- ^ מחמד.
- ^ את הקורן.
- ^ לאליליכם למען יושיעוכם.
- ^ בתחית המתים.
- ^ כלומר אם ניסרם בעודך חי או אחרי מותך.
- ^ הגד לנו את העת, אשר בה יבוא אלינו ענש ד', אם נביא אמת אתה.
- ^ הקורן.
- ^ הוא יודע את כל מעשיכם.
- ^ בספר המקרים.
- ^ הוא יענשם.
- ^ כמו הוד, שלח, אברהם, שעיב, עיין לעיל חזון ז'.
- ^ המצרים.
- ^ שבט לוי.
- ^ עיין שמות י"ד, כ"ד.
- ^ רבותינו פירשו על מאמר: ולא נשאר בהם עד אחד, שמות י"ד, כ"ח, כי זה האחד היה פרעה, אשר עשה תשובה בעבור עליו גלי ים סוף, ויעתר לו ד' ויצל את נפשו.
- ^ את ארץ כנען.
- ^ העוואנגעליאום.
- ^ מדבר אל מחמד.
- ^ את היהודים והנוצרים.
- ^ מהערים הנהפכות, כמו סדום ועמורה.
- ^ אנשי נינוה.
- ^ עד יום מותכם.
- ^ כלומר גם אם הועד מקדם מאלהים מי יהיה צדיק או רשע, בכל זאת ישלח נביאים אל בני האדם להזהירם, למען הרשעים ישובו מדרך פשעם.
- ^ ברואי התבל דיכם למופת.
- ^ מענש יום הדין.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).