הביאור/דברים/פרק א/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · הביאור/דברים · פרק א · ה· >>

הואיל משה — שרש י.א.ל ושרש א.ל.ה ושרש א.ו.ל שלשתם אחד, והוראתם הכוללת גמר העצה והסכמה מוחלטת אל המעשה, אף אם יקשה לעשותו, בל"א (זיך ערקיהנען, אונטערפֿאנגען). נאמר "הנה נא הואלתי" (בראשית יח כח) (איך האבע איך ערקיהנט), וכן "ויואל ללכת" (שמואל א יז לט); "ויואל משה לשבת" (שמות ב כא) (האט בעטלאָספען). והושאל אל ענין השבועה יבטיח הנשבע לעשות דבר מה בלי ספק, ואל ענין הקללה או העונש אם לא יעשה את המעשה ההוא: "ויואל שאול את העם" (שמואל א יד כד) (האט זיא בעשוואָרען, אָדער לוט פֿעסטען ענטשלוס בעוואָגען), "ואת אלית" (שופטים יז ב), וכן "אלה" ו"אלות", "ונשא בו אלה להאלתו" (מלכים א ח לא), "אלה וכחש" (הושע ד ב), "אלות שוא" (שם י, ד), "תאלתך להם" (איכה ג סה). והועתק אל ענין ההסתכלות בלי עצה (פֿערווענגענהייט, טאָללקינהייט), והוא הסכמה נבערה מדעת, ואל הסכלות והטפשות לעשות המעשה המסוכן והמקולקל, כמו "אשר נואלנו" (במדבר יב יא) (וויר ווארען פֿערוועגען, פֿערמעססען), "נואלו שרי צוען" (ישעיהו יט יג) (טאָללקיהן), "אולת אדם תסלף דרכו" (משלי יט ג) (דיא טאָללקינהייט, פֿערוועגענהייט). ובמקום הזה נאמר על גמר ההסכמה והרצון, (פֿאָרגענאָממען, וואר ענטשלאָססען):

באר — פועל עבר. והוא כמו "הואיל משה ובאר", וכמוהו "חמק עבר" (שיר השירים ה ו):