המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וִֽיקַבְּלוּן֙ מַלְכוּתָ֔א קַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין וְיַחְסְנ֤וּן מַלְכוּתָא֙ עַד־עָ֣לְמָ֔א וְעַ֖ד עָלַ֥ם עָלְמַיָּֽא׃
"ויקבלון מלכותא קדישי עליונין", ר"ל זה תכלית המחזה שלבסוף יקבלו המלכות אלה שהם קדושים בעולם העליון, וזה פי' הבר אנש שמטא עד עתיק יומין, כי התקדש ויקרב עד ה', ולפניו הקריבוהו, "ויחסנון " והם לא יקומון מן ארעא רק יירשו המלכות עד העולם, ועד העולם הנצחי שיבא אחרי העולם הכלה ונפסד:
(יט)" אדין", אז רציתי לדעת האמת, (צביתי מענין רצון, ויצבא מענין אמת), על" החיה הרביעית, "אחר שנודע לו שקץ הימין יהיה אחר בטול החיה הרביעית רצה לדעת עניניה, א] ע"מ שהיא משונה מכולם, ועל אימתה היתירה, והשנים של ברזל (והוסיף צפרנים של נחשת שזה לא הזכיר תחלה, כי במראה הצלם של נבוכדנצר ראה שאצבעות הרגלים הוא ברזל מעורב בחסף טינא, כי שם ציירו בהאצבעות המלכיות שיהיו בסוף, ובזו המראה נכללו כולם בהקרנים העשר, שכבר ראה העשר מלכיות בהתחלת עמידת החיה הרביעית, כי תיכף תפשה מלכות על כל העשר ממלכות העתידים להתחלק לבסוף לעשרה חלקים, ולכן לא רמזו באצבעות הרגלים ענין מיוחד שיהיה מורה על אחרית הימים רק על כח החיה בהתחלתה):
