דורות הראשונים/כרך ב/פרק כח
והחוקרים החדשים נתהפכו להם בכל הדברים האלה כל סדרי הזמנים וסדרי המעשים ,עד אשר נשתומם למראה עינינו. והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 66בדברו שם על המאורע הכולל בימי יוחנן אשר נתן ידו את הצידוקים ,יאמר:
"נראה מאד שחזר בו מיד בזמן קצר וכו׳ ומה שיחזיק השערתנו הוא שלדברי הכל לא הי׳ המאורע הנזכר כי אם בסוף ימיו (של יוחנן כהן גדול) ולפי הנראה ברור מתוך ספורי אגדות השונות ומעורבבות (מ) יהושע בן פרחיה שהי׳ בוודאי ראש המורים בבית הוועד הראשון שבירושלים בימי יוחנן הוא הבורח לאלכסנדריא, וזכרו (ירושלמי סנהדרין פ״ו ה"ו) שאחר שכתבו מירושלים לאלכסנדריא בזה הלשון "בעלי שרוי בתוכך ואני אשב שוממה" הבין שיש שלום ושב לשם ,ובהכרח הי׳ זה עדיין בחיי יוחנן הורקנוס ,לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי ממשלתו ,על ידי שמעון בן שטה שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע בן פרחיה" אלה דבריו.
ונפלא לראות איך נתהפכו לו הדברים מהיפוך להיפוך. כי בא וחשב שאלכסנדר ינאי השלים לעמו ולחכמים רק בסוף ימיו ,ואז כבר הי׳ שמעון בן שטח ראש הוועד ודור שני ליהושע בן פרחיה ,ואחרי שיהושע בן פרחיה שב על ידי השלום הנעשה הנה בהכרח שהי׳ זה עוד בימי יוחנן הורקנוס. ולא ראה דברי יאזעפוס המפורשים באורך גדול וברוב ענין מסדרי המעשים כי הדבר להיפך. ומאמצע ימי אלכסנדר ינאי ואילך אז שב מהעם ויפר כל בריתו עמהם ועם חכמי הדור ,ומאז עד יום מותו עמד כצר עמהם. ורק בראשית ימיו נתן להם מנוחה ,ויתהלך גם עמהם. והן דברי הברייתא אשר אך איזה שורות לפני זה העתיק אותה קראכמאל שם במה שקרה ליוחנן הורקנוס עם חכמי הדור. "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והי׳ העולם שמם עד שבא שמעון בן שטה והחזיר את התורה ליושנה.״
והנה הי׳ זה באמת זמן קצר אחרי מות יוהנן בראשית ימי אלכסנדר ינאי, אשר אז נשא את פני שלמינון אשתו אחות שמעון בן שטח ,כי אך זה עתה הוציאה אותו מבית האסורים ויהי׳ למלך בישראל. אבל באמצע ימי מלכותו כבר שכח אלכסנדר ינאי בהוללותו את הכל, ויהי דרכו רק עם הצדוקים בשנאה גלויה וחרב נוקמת להעם ,עד אשר גם ששה שנים רצופים לחם עמהם בחוצות ירושלים ,וככל אשר נביא כל זה לפנינו באורך בכל פרטי הדברים.
ולבד כל סיפורי המעשים הגדולים אשר יספר יאזעפוס XIII, 13, 5מכל אשר הי׳ בין אלכסנדר ינאי ובין העם מאמצע ימי מלכותו ואילך אשר יבואו כולם לפנינו. הנה בא שם XIII, 15, 5גם זאת כי לפני מות אלכסנדר ינאי בכתה שלמינון המלכה לפניו לאמר "כי תעזוב עתה אותי ואת בנינו באין תומך בידינו כי הלא כל עם יהודה הנם בריב עמך" והוא נתן לה עצתו להשלים אחר מותו עם הפרושים והעם. ורק בראשית ימיו דהיינו כמעט מיד אחרי מות יוחנן אביו (כי מלך שנה אחת אחרי מות אביו) רק אז השלים על ידי שמעון בן שטח בעזרת המלכה עם חכמי התורה לבלי לרדוף אותם.
ואמנם כי לא לבד אשר לא שם קראכמאל־הזקן לב להמקורים כי אם שגם לא שמע כלל את אשר ידבר הוא בעצמו.
הן תכלית כל דבריו הוא לאמר ולהוכיח כי חזרת יהושע בן פרהיה הית׳ בהכרח עוד בימי יוחנן ,ואי אפשר שהי׳ זה אחר זה בימי אלכסנדר ינאי.
"לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי ממשלתו על ידי שמעון בן שטה שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע בן פרחיה.״ אבל הלא הדבר מפורש שכל חזרתו של יהושע בן פרחיה היתה על ידי שמעון בן שטח. והלא המקור היחידי אשר יש לנו על כל זה, גם על בריחתו של יהושע בן פרחיה לאלכסנדריא של מצרים וחזרתו משם לירושלים ,הוא רק בבבלי סוטה ד׳ מ"ז. ושם הלא מפורש ששב על ידי שמעון בן שטה והלשון שם הוא: "כד הוה קטיל ינאי לרבנן (מא) שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ארק לאלכסנדריא של מצרים ,כי הוה שלמא שלה ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקדש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה ,אמר שמע מינה הוה ליה שלמא וכו׳.״ ומבואר ומפורש בהמקור עצמו ,המקור היחידי שיש על זה ,שכל זה הי׳ על ידי שמעון בן שטח. ומה נוכל לאמר גם לעיקר טענתו של קראכמאל וסננון לשונו: "לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי ממשלתו על ידי שמעוין בן שטח שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע בן פרחיה".
וזה הוא באמת טעות כולל אצל כל החוקרים האלה כולם .יחד בכל ימי הדורות ,כי ציירו להם את הדור הבא לנולדים אחרי מות הדור הקודם. אבל חכמי הדור הבא ,הנם אלה אשר במות גדולי הדור הקודם עמדו הם בראש הדור.
ובמות יהושע בן פרחיה יכול להיות כי הי׳ אז שמעון בן שטח למעלה .מחמשים שנה
וכבר נתבאר כי במות יוחנן הורקנוס כבר היתה שלמינון אחות שמעון בן שטח שלשים וששה שנה ושמעון אחיה אשר נפטר לפניה (עיי׳ לעיל עמוד (71 מאד יכול להיות שהי׳ אז כבר הרבה למעלה מארבעים. ובהיותו בבית המלכות ואחי המלכה ,כתב אז לרבו הגדול ראש הדור וזקן חכמי הדור, כי יובל לשוב לירושלים.
ומה יכול להיות דבר יותר טבעי ,מהדבר הזה. ואמנם כי החכם קראכמאל־הזקן לא הי׳ די לו בכל זה ,ויבוא גם להטעות את הקוראים ,ויאמר:
"וזכרו (ירושלמי סנהדר־ן פ׳׳ו ה"ו) שאחר שכתבו מירושלים לאלכסנדריא בזה הלשון "בעלי שרוי בתוכך ואני אשב שוממה" הבין שיש שלום ושב לשם ובהכרח הי׳ זה עדיין בחיי יוחנן הורקנוס.״
"אבל הלא בירושלמי שם אין זכר כלל מיהושע בן פרחיה ,ולא ידובר שם ממנו כל עיקר ,וכל דברי הירושלמי שם אינם כי אם מיהודה בן טבאי חבירו של שטעון בן שטח:
ולשון הירושלמי שם הוא: "אית תניי תני יהודה בן טבאי נשיא אית תניי תני שמעון בן שטח נשיא, מאן דמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדריא מסייע ליה והוון בני ירושלים כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריא הקטנה עד מתי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת עגומה בביתי ,מאן דמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה וכו׳." ומהירושלמי הזה המדבר מיהודה בן טבאי ,ואשר גם אי אפשר שם שום טעות סופר שהרי כל ענין דברי הירושלמי הוא להוכיח מזה מי הי' הנשיא ,אם יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין ,או להיפך.
מהירושלמי אשר כל הדברים שם אינם כי אם על יהודה בן טבאי ,ואין שם זכר מיהושע בן פרחיה ,יבוא קראכמאל־הזקן ויוכיח לנו כי בהכרח שב יהושע בן פרחיה מאלכסנדריא לירושלים עוד בימי יוחנן הורקנוס, ויאמר לנו: "וזכרו (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ו) וכו׳ ובהכרח הי׳ זה עדיין בחיי יוחנן הורקנוס לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי ממשלתו על ידי שמעון בן שטח שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע בן פרחיה." אבל הלא הדברים שם אינם כי אם על יהודה בן טבאי חבירו של שמעון בן שטח ,ודור שני ליהושע בן פרחיה.
ולא זכר קראכמאל גם במלה אחת כי הדברים שם הנם על יהודה בן טבאי ,ואינם ענין ליהושע בן פרחיה.
ודרכים כאלה קראו בשם חקירת חכמה ,ונכתבו לשם דברי ימי ישראל. ואמנם כי גם הברייתא הקדמונית בקדושין ד׳ ס"ו השתדל החכם קראכמאל־ הזקן לגזור אותה לגזרים בחזקת היד.
ואחרי שיאמר בראש דבריו שם עמוד 65:
"ונשוב לזכרון דברי יוחנן הורקנוס ,המאורע שכבר הרמזנו עליו שאירע לו עם הפרושים ושעל ידו הפך לבו לשנוא אותם וכו׳ ויש בזה הענין משנה נכון להציגה הנה והיא אחת מן המשניות ברייתות שהיו שוני ההלכות שונין אותן בקורות ישראל ובתולדות החכמים בצחות לשון עברי מאוחר וכו׳." ויעתיק לו את כל הברייתא במס׳ קדושין ד׳ ס״ו אשר כבר נתבארה לנו.
הנה בבואו לאמצע הברייתא הקדמונית הזאת ישים הדברים בסוגר, ויבתר אותם בתוך לבארם על ימי ינאי ויאמר:
"ויהרגו כל חכמי ישראל (פה נתערב מעשה אכזריותו של ינאי שעוד יסופר) והי׳ העולם שמם עד שבא שמעון בן שטח (בסוף ימי ינאי) וההזיר את התורה ליושנה (שהשפיל גאות הצדוקים וזרועם בסנהדרין וכמו שיבוא) עד הנה דברי הברייתא״ אלה דבריו.
ורק בדברי ימי ישראל אפשר לראות דרכים כאלה כי בלא ראיה של כלום ,ובלא חקירה כל עיקר ,ונגד מקורים ברורים ומפורסמים ,מתוך חפצו להפוך הדברים ,יגזור את המקור הגדול והמדויק הזה.
ואמנם כי גם יסתור את עצמו בנשימה אחת .ולא הבין את דבריו בעצמו. שהרי כל דבריו בזה הוא לאמר ולהוכיח כי לא לבד בריחתו של יהושע בן פרחיה לאלכסנדריא היתה בימי יוחנן ,כי אם שגם חזרתו משם לירושלים ,גם זה הי׳ בימי יוחנן הורקנוס ,וזה הוא תכלית כל דבריו.
ולפי זה בהכרח שהדברים בבבלי סוטה ד׳ מ״ז ,היו כולם בימי יוחנן הורקנוס ,אחרי שגם חזרת יהושע בן פרחיה היתה גם חיא כבר בימי יוחנן הורקנוס. ואם כן הלא הדברים בברייתא בקדושין:
"מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל." הנם גם לפי דבריו בהכרח בימי יוחנן הורקנוס ,שהרי כן הם גם לפי דבריו דברי הגמ' במס׳ סוטה ד׳ מ"ז:
"כד הוה קטיל יוחנן לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים וכו׳ בעלי שרוי בתוכך וכו׳ אמר שמע מינה הוה ליה שלמא וכו׳." כל זה הלא הוא לפי דברי קראכמאל עצמו הכל בימי יוחנן הורקנוס, יוחנן כהן גדול. אם כן הנה הדברים בסוטה "כד הוה קטיל יוחנן כהן גדול לרבנן״ והדברים בקדושין שם אצל המאורע עם יוהנן "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל".
הלא הנם שפה אחת ודברים אחדים מכל מה שהי׳ במאורע זו בימי יוחנן, והוא כן בהכרח גמור גם לפי דברי קראכמאל־הזקן עצמו.
ובכל זה לא הבין דברים ברורים ופשוטים כאלה ובהעתיקו את הברייתא בקדושין ,יאמר אצל "ויהרגו כל חכמי ישראל": "פה נתערב מעשה אכזריותו של ינאי״.
מבלי לראות שגם לבד ממה שהוא מפורש בהברייתא יחד על כל המאורע מיוחנן הורקנוס ,הוא כן בהכרח גמור גם לפי דבריו הוא בעצמו. ואמנם כי גם בלא כל זה כמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה לאמר כי כל דברי הברייתא: "והי׳ שם איש לב רע ובליעל אלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה ליוחנן לבם של פרושים עליך וכו׳ ויאמר אלעזר בן פועירה ליוחנן הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך, ומה אעשה, אם אתה שומע לעצתי רומסם, ותורה מה תהא עליה, הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה״. כל זה הוא באמת על יוחנן.
רק שאחר זה "ויהרגו כל חכמי ישראל" הולך פתאום על ינאי. אבל הלא אלעזר בן פועירה אמר לו כן "אם אתה שומע לעצתי רומסם".
ומבואר נגלה כי זה עצמו נתקיים: "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל."
והיינו שנעשתה עצת אלעזר בן פועירה "אם אתה שומע לעצתי רומסם״. אבל כי דבר לא הי׳ לכל החוקרים האלה ,לא עם הדברים כשהם לעצמם, ולא לחקור לדעת את המקורים וענינם ולא להעמידם יחד לדעת מהם סדרי זמנים וסדרי מעשים ויהיו להם מעורבבים ,ויעשום לבוקים ומבולקים.
וכל הדברים ברורים ,וכל המקורים ילכו בעיקרי דבריהם יחד, ואין כאן לא ערבוביא ולא סתירה ,ותהי להיפך כי ישלימו אחד את חבירו ויתלכדו יחד ,ויאירו לפנינו לדעת את כל מעשי הימים ההם כמו שהם. דברים מפורשים הם בדברי המקור הגדול מהברייתא הקדמונית המדויקת בכל דבריה, על שעת המאורע בימי יוחנן.
"ויאמר אלעזר בן פועירה ליוחנן הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך ,ומה אעשה, אם אתה שומע לעצתי רומסם, ותורה מה תהא עליה הרי כרוכה ומונהת בקרן זוית וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל." והדברים האלה בהברייתא הזאת "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל".
הן אחת עם המקור השני במס׳ סוטה ד׳ מ״ז:
"כד הוה קטיל יוחנן לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים וכו׳ אמר שמע מינה הוה ליה שלמא וכו׳."
והדברים האלה יתלכדו יחד עם דברי יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 6כי במותה היתה שלמינון שלשה ושבעים שנה, ועל כן הנה היתה במות יוחנן כהן גדול בת ששה ושלשים שנה ותהי כבר בבית המושל בשעת המאורע הגדול ותהי אז כבר אשת אריסטובלוס. והן דברי הגמ׳ שם "שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה״.
והלשון הזה שם "יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים וכו׳ אמר שמע מינה הוה ליה שלמא".
אשר מבואר מזה כי השלום הזה הי׳ רק שלום קטיעא ,לא שלום של פומבי מפורסם ובולט ,ולא שהתגברו אז הפרושים ,והצדוקים נדחו לאחוריהם ,ולא ששבו הדברים למקומם בפעם אחת ונצחון שלם ,כי אם שכל הדבר הי׳ בסתר פנים.
כל זה יוצא לנו כן בדברים מפורשים גם במקום אחר.
וכן הדבר כי אלכסנדר ינאי אשר גודל עם הצדוקים ,ויהי "רשע מעיקרו" וכל הרגשותיו הי׳ נתונים רק להם ,והם היו גם כל שריו ובאי ביתו.
הנה כל אשר יכלה שלמינון לפעול עליו הי׳ רק זאת כי יתן לחכמי התורה מנוחה ,ולא ירדפם באף ,וירשה להם לשוב לארץ ולשוב למקומם. ועל כן לא ידע עוד גם יהושע בן פרחיה ולא הרגיש מעצמו כל מאומה ,כי באמת לא נשתנה דבר בארץ יהודה בסדרי הממשלה עצמם ,ועל כן גם הי׳ אז רק שמעון בן שטח לבדו המודיעו והקורא לו לשוב לארץ יהודה ,ואך על פי דברי שמעון בן שטח אליו אמר שמע מינה הוה ליה שלמא.
כל הדברים האלה הנה יתאימו יהד עם המקור הגדול שיש בזה על הזמן הזה והמעשים האלה והנם אחת עם המקור ממגלת תענית פרק י׳ בדבר ביטול הסנהדרין של צדוקים אז. ואך בטעות כתב החכם קראכמאל־הזקן שם בעמוד 66:
"עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה לאמר שהשפיל גאות הצדוקים וזרועם בסנהדרין וכמו שיבוא."
ואין זה כי אם דברי טעות ולא הבין את מראה פני הדברים בזמן ההוא ולא ראה את המקור היחידי אשר יש על זה שם במגלת תענית פרק י׳. שהדברים שם מורים על עצמן שלא השפיל אז שמעון בן שטח את גאות הצדוקים ואת זרוע עוזם ,כי אם שהשתדל בחכמתו כי הם עצמם יעזבו מרצונם הטוב את הסנהדרין, ויהיו נשמטין משם אחד אחד, בהיות גם אז כל ממשלת הארץ בידם, ואלכסנדר ינאי רק עמהם.
והלשון במגלת תענית שם הוא: "בעשרים ותמניא בטבת יתיבת כנישתא על דינא, מפני שהיו הצדוקים יושבין בסנהדרין שלהם וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו ולא אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה אמר להם שמעון בן שטח כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע וכו׳ אינו ראוי לישב בסנהדרין פעם אחת נפל דבר של מעשה אחד ביניהם ולא היו יודעין להביא ראיה חוץ מזקן אחד שהי׳ מפטפט כנגדו אמר לו תן לי זמן וכו׳ למחר נתביש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו אמר להם אין פוחתין מסנהדרין של שבעים ואחד וכך הי׳ עושה להם בכל יום ויום (כלומר בכל פעם ופעם שקרה כזאת) עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרי ישראל על דעתה.״ והדברים בולטיים ומבררים כי לא בגבורה ולא בעוז ידו הי׳ יכול שמעון בן שטח להתגבר עליהם, וכי גם אז הי׳ הכל רק תחת ידם, לא לבד כל דבר הממשלה והנהגת כל הארץ, כי אם גם כל דבר הסנהדרין, והם לבדם ישבו עם ינאי בסנהדרין הגדולה ורק שמעון בן שטח לבדו זכה לישב שם על פי בקשת אחותו.
"ולא אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח".
ורק על ידי עצות ותחבולות עלה בידו כי הם עצמם נסתלקו מהסנהדרין, ונשמטו אחד אחד בהיותם בוזים לקטנות כאלה, אחרי אשר כל ההנהגה וכל הממשלה רק תחת ידם.
ועל כן לא ידע יהושע בן פרחיה ולא הרגיש כל מאומה מהשתנות בארץ, עד אשר קבל דברי שמעון בן שטח ,ואז הבין "שמע מינה הוה ליה שלמא״ והדבדים מבררים את עצמן.
הארכנו בכל זה לפי שזה עצמו את אשר כל המקורים קוראים זה לזה ומשלימים דבריהם יחד, זה עצמו יברר לנו את אורם ואמתם ודקדוק דבריהם. וכי גם נצטרך לכל בירורי הדברים האלה לדעת ולהבין על פיהם את אשר הי׳ אחר זה במחצה השניה של ימי מלכותו של אלכסנדר ינאי.
הערות
הערה (מ): כלל גדול הוא ,אשר אם תחת לחקור ולעיין נשתמש בדמיונות והשערות אז יהיו כל המקורים מעורבבים ,וכן היו באמת אצלם כל המקורים כולם ,וגם דברי יאזעפוס. אבל באמת הנה כל עיקרי דברי המקורים בכל זח ברורים כל כך עד כי ביסודי דבריהם הנם הולכים יחד, ומשלימים זה את זה, ודברי יאזעפוס ומגלת תענית והדברים בגמ׳ יבררו לנו יחד את כל סדרי המעשים, עלינו רק לראות את אשר לפנינו.
הערה (מא): כבר הערנו כי כל הלשונות בגירסת הברייתות בגמ׳ ילכו בשיטת אביי בברכות כ"ט
כי הוא יוחנן הוא ינאי ,ובקדושין גם מפורש שאביי הביא לשון הברייתא שם .וכל זה נקבע שם בלשון הגמ' בימיו ולא שינו הסידור ,אכל סמכו על מסקנת רבא בברכות שם.
ואין זה נוגע לדברים במקום הזח שהרי לא לבד שגם קראכמאל־הזקן יפרש זה גם הוא על יוחנן ,כי אם שגם יאמר שגם חזרתו של יהושע בן פרחיה משם לירושלים גם זה הי׳ בימי יוחנן.
ומאד יכול להיות שאין זה בגמ׳ אליבא דאביי כי אם שהוא טעות המעתיקים ותחת ינאי צריך להיות יוחנן והוא רק טעות סופר.