גן עדן התחתון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

 
גַּן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן מִי יוֹדֵעַ? –
גַּן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן אֲנִי יוֹדֵעַ.
עוֹד טַעֲמוֹ עוֹמֵד בְּפִי וּשְׂפָתַי,
רְאִיתִיו וְלֹא אֶזְכֹּר מָתַי,
הַבְּלַיְלָה אִם בַּיּוֹם,
הַבְּהָקִיץ אִם בַּחֲלוֹם.
עִוֵּר רָאָהוּ וְאֵלָיו לֹא קָרָב,
קִטֵּעַ בָּא בִּשְׁעָרָיו,
גִּדֵּם פָּתַח דְּלָתָיו,
וְאִלֵּם סִפֵּר לִי כָּל זֹאת בִּשְׂפָתָיו.
מִי חֵרֵשׁ יָסוּר הֲלֹם,
יֵשֵׁב וְיִשְׁמַע וְיַקְשִׁיב דֹּם.
 
בָּתִּים בְּגַן-עֵדֶן זְעִירִים-זַעֲרִיִרים,
צַחִים מִשַּׁיִשׁ וּמִשֶּׁלֶג בְּהִירִים,
גַּגּוֹתֵיהֶם לֹא תֶּבֶן וְלֹא קַשׁ,
כִּי-אִם צַפִּיחִית בִּדְבָש;
קִירוֹת הַבָּתִּים וְדַלְתּוֹתֵיהֶם,
חַלּוֹנֵיהֶם וּתְרִיסֵיהֶם,
מִן הַמִּסְדְּרוֹן וְעַד הָאוּלָם,
מִן הַמַּעֲקֶה וְעַד הַסֻּלָּם –
מַמְתַּקִּים מַעֲשֵׁה אֹפֶה כֻּלָּם.
עֵצָיו מוֹצִיאִים בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים,
מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים,
שֵׁשׁ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן;
וְעוּגוֹת בְּכַרְכֹּם וּגְלֻסְקָאוֹת,
רַכּוֹת, חַמּוֹת וְנָאוֹת,
גְּדֵלוֹת שָׁם בְּכָל הַשָׁעוֹת,
וְכָל-שֶׁכֵּן לְפוּרִים וּלְחַג הַשָּׁבוּעוֹת;
וּפַלְגֵי דְבַשׁ וְחָלָב
יָרוּצוּ בְּכָל מַעֲגָלָיו;
וַחֲרִיצֵי גְבִינָה, חֲרִיצִים חֲרִיצִים,
עוֹלִים מִן הָאָרֶץ וּמְצִיצִים,
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים וּקְטַנֵּי-קְטַנִּים,
קְבוּעִים בַּמִּרְצֶפֶת כַּאֲבָנִים,
וְיוֹנִים צְלוּיוֹת, הֵן וְגוֹזְלֵיהֶן,
מְעוֹפְפוֹת וּבָאוֹת אֶל הַפֶּה מֵאֲלֵיהֶן.
 
גְּשָׁמָיו – נִטְפֵי דְּבָש וָיַיִן,
מְתוּקִים לְחֵךְ וְתַאֲוָה לָעֵיָנִים,
כָּל הָרוֹצֶה פּוֹשֵׁט לָשׁוֹן וְלוֹקֵק,
וְשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה – רוֹקֵק.
הַשֶּׁלֶג שָׁם – אַבְקַת סֻכָּר זַכָּה,
דַּקָה מִן הַדַּקָּה,
וְהַבָּרָד – גַּרְגְּרֵי נֹפֶת מְתוּקִים,
מְעֹרָבִים בִּשְׁקֵדִים וּבְצִמּוּקִים,
כָּל אוֹכְלֵיהֶם יִזְכְּרוּ טַעֲמָם
עַד יְצַמַּח לָהֶם שְׂפָמָם.
 
וּמִסָּבִיב לְגַן-עֵדֶן חוֹמָה גְּבוֹהָה וַאֲרֻכָּה,
דַּיְסַת אֹרֶז כֻּלָּהּ, דַּיְסָה מְתוּקָה,
וַאֲשֶׁר יֹאמַר לָבֹא בַּיְתָה –
וְחָצָה עַד צַוָּאר בְּדַיְסָה.
 
וּבְשַׁעַר הַחוֹמָה כְּתֹבֶת כָּזֹאת,
מִלָּה בְּמִלָּה וְאוֹת בְּאוֹת:
"מִי עָצֵל וְהוֹלֵךְ בָּטֵל בַּבָּנִים,
מִי רוֹדֵף זְבוּבִים וְקוֹטֵל קָנִים,
הֲלֹם הֲלֹם גַּנָּה-עֵדֶן בֹּאוּ,
אֵין לַעֲצֵלִים מָקוֹם טוֹב כָּמוֹהוּ.
פֹּה יֵשְׁבוּ בְּשָׁלוֹם הַבַּטְלָנִים כֻּלָּם,
יְדֵיהֶם חֲבוּקוֹת וּשְׂכָרָם יְשֻׁלָּם:
פְּהִיקָה בְּדִינָר וּלְקִיקָה בִּשְׁנַיִם,
וּשְׂכַר שִׁיחָה נָאָה – שִׁבְעִים שִׁבְעָתַיִם,
וְכָל שְֹפַל-יָדַיִם וְזוֹחֵל עַל שְׁתַּיִם
יֵצֵא לוֹ שֵׁם בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם
מִמִּצְרַיִם וְעַד אֲרַם נַהֲרַיִם."
 
אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ אֲסַפֵּרָה,
וְאַתֶּם שַׁלְּמוּ לִי בִּמְזֻמָּנִים מְהֵרָה
גֵּרָה שְׁלֵמָה וַחֲצִי הַגֵּרָה.
אָמֵן וְאָמֵן.

  

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.