גמדי לילה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לְאוֹר הַיָּרֵחַ, הַזֹּלֵף
בְּנַחַת בִּתְכֵלֶת הָאַוֵּר,
הַמְשַׁכֵּר הַלֵּב כַּחֲלוֹם זָהָב,
וּכְמִקְסָם עֵינַיִם יְעַוֵּר;
 
לְאוֹר הַיָּרֵחַ בַּלָּיְלָה,
עֵת יִצְלַל מְלֹא תֵבֵל בַּדְּמָמָה,
וּבְסוּת אוֹר קִפָּאוֹן תִּתְעַלֵּף
הַחֹרְשָׁה בְּתַחְתִּית הָרָמָה;
 
וּבֵין הַצֶּאֱלִים בַּחֹרְשָׁה
כְּעֵין רֶשֶׁת מְזֹרָה,
יִרְעֲדוּ עַל-רֹךְ הָעֲשָׂבִים
עֲגִילִים וּגְלִילִים שֶׁל-אוֹרָה;
 
וּבְאוֹר רַךְ וָזַךְ כִּמְזֻקָּקִים
עַל-מוֹרַד הַגִּבְעָה מַזְהִירִים –
לֹא אַבְנֵי חֵן וְסַפִּירִים –
רִבֹּאוֹת רְסִיסִים בְּהִירִים...
 
אָז תֵּרֵד מַקְהֵלַת גַּמָּדִים
בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה בִּרְנָנָה,
שַׁאֲנַנָּה כַּחֲלוֹם יֶלֶד קָטָן,
עֲנֻגָּה כְּקֶרֶן הַלְּבָנָה;
 
וּצְנִיפִים עֲגֻלִּים וּשְׁחֹרִים
יִצְנְפוּ רָאשֵׁיהֶם הַקְּטַנִּים,
וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת הַיַּעֲרָה,
שָׁם לַחְפֹּר מִכְמַנִּים, מִכְמַנִּים.
 
וּבְלֶכְתָּם יִנְעֲרוּ אֶת-נִטְפֵי
הַטַּל מִן-הַדְּשָׁאִים, וּנְפוֹצוֹת
הָרְסִיסִים הַזַּכִּים כִּבְדֹלַח
מַתִּיזִים נִיצוֹצוֹת, נִיצוֹצוֹת.
 
כֹּה הָלֹךְ וְרַנֵּן יֵרֵדוּ,
עֲרוּכִים בַּטּוּר שִׁבְעָה שִׁבְעָה,
עַד בֹּאָם בַּעֲבִי-צֵל הַחֹרְשָׁה,
הַנָּמָה בְּתַחְתִּית הַגִּבְעָה.
 
אָז כֻּלָּם יָפוּצוּ בְשָׁאוֹן
וּבָאוּ אֶל-בֵּין הָאַלּוֹנִים,
בִּמְקוֹם מֵעֵין רוֹאִים נִצְפָּנוּ
בַּקַּרְקַע מַטְמוֹנִים, מַטְמוֹנִים.
 
הֵם בָּאִים – וּבְשִׁפְעַת הַצְּלָלִים
תִּתְאַחַד עֲדַת הַגַּמָּדִים,
יִתְלַכְּדוּ וִירַקְּדוּ כִּגְדָיִים,
וְצָהֲלוּ צָהֳלַת יְלָדִים.
 
וְכִתְמֵי הָאוֹרָה הַחִוְרִים
יְרַצְּדוּן עַל-שְׁחוֹר מְעִילֵיהֶם,
יַחֲלִיקוּ עַל-רוּם מִצְנְפוֹתָם,
יִקָּלְעוּ בִּקְוֻצּוֹת רָאשֵׁיהֶם.
 
וַעֲיֵפֵי מְשׁוּבָה יִפֹּלוּ,
יִשְׂתָּרְעוּ בְּצֵל הָאַלּוֹנִים,
וְחָפְרוּ מִשָּׁם וְהוֹצִיאוּ
מַטְמוֹנִים הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים.
 
וּלְאוֹר הַיָּרֵח הַבָּהִיר
בִּצְחוֹק צָלוּל, צַח, צְחוֹק יְלָדִים
תְּשַׁעֲשַׁע עַל-מְאוּרַת הַזָּהָב
וּתְצַחֵק עֲדַת הַגַּמָּדִים.
 
וּצְלִיל דִּינְרֵי זָהָב וָכֶתֶם,
וּבְרַק אַבְנֵי-חֵן עִם אוֹר סַהַר
יִתְעָרְבוּ בִּצְחוֹק הַתַּעֲלוּלִים,
יַרְעִישׁוּ דּוּמִיַּת הַיָּעַר.
 
וּצְחוֹק וַעֲלִיצוּת וְזָהָב –
אַךְ, הָהּ! לַכֹּל תִּכְלָה וְאַחֲרִית –
הֵחָפְזוּ, גַּמָּדִים! – הִגִּיעַ
זְמַן קְרִיאַת הַגֶּבֶר שֶׁל-שַׁחֲרִית.
 
אָז תֶּחֱרַד הָעֵדָה וְקָמָה,
וַעֲרוּכִים בַּטּוּר שִׁבְעָה שִׁבְעָה
יָשׁוּבוּ מַחֲרִישִׁים וְנוּגִים,
יָשׁוּבוּ בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה.
 
וּבְהָלֵט הַסַּהַר הַנִּכְלָם
אֶת-פָּנָיו הַחִוְרִים מִלְמָעְלָה,
יָבֹאוּ בַצֵּל הַגַּמָּדִים,
יִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה.
 
תרנ"ה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.