גדר עולם/ה

<< · גדר עולם · ה · >>

פרק ה

בו יבואר עוד פיתוי היצר שיש בעניין זה:

גם אל יפתה היצר לאמר: הלא לא יחידה אני בעיר בדבר זה, מה שיהיה לעתיד לבוא עם שאר בנות ישראל, נשי העיר היוצאות פרועות ראש לשוק, כן יהיה עמדי! אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאחד שנתפס ונחבש בבית האסורים על איזו עלילה, וימר לו שם ויהי לו שם יום לשנה. ויבואו אליו אחיו ובית אביו לנחמו, ויספרו לו כי זה מקרוב אירע דבר כזה במדינה אחרת לאדם אחר פלוני אלמוני, וגם הוא נחבש באופן קשה כזה ממש. ויען ויאמר להם: הזו נחמה היא בשבילי?! אבל הוא בשבילי! אילו הייתם מספרים לי שלבסוף ניצל אותו פלוני מהעונש הזה, אפשר שהייתם מפיגים את דאגותי במקצת על ידי זה; או על כל פנים אם הייתם מספרים לי שפלוני אלמוני נתפס גם כן על עניין זה, והיום או מחר יהיה גם כן נחבש עמי בחדרי, אפשר שזה היה גם כן קצת נחמה בשבילי, כאשר אראה שאינני יחיד בדבר הזה; אבל עתה שהוא נחבש במדינה אחרת, איזה שמחה תתווסף לי מזה, אם מכים וחובשים עוד אדם.
וכן נמי ככה בענייננו ממש: מה שמחה יגיע לו לאדם אם עוד אדם עובר עבירה וגם הוא נחבש באופן קשה כזה במקום אחר, הלא מקום הגיהנום ידוע הוא שהוא גדול מאוד, שכל העולם הוא אחד מכמה אלפים בגיהנום, כמו שאמרו חז"ל (בפסחים צד, עיין שם), ויש באפשרותו להכיל מאות ואלפים אנשים, אשר כל אחד יהיה רחוק מחברו כמה מאות פרסאות, ולא יראה ולא ישמע מחברו כלל; ובפרט שהאש של הגיהנום איננה כמו האש שלנו, שהיא מאירה, אלא שהיא אש של חושך (דהיינו שאין בה רק כוח השורש, ולא כוח המאיר כלל), וכדאיתא במדרש, שהחושך שהיה בתחילת בריאת העולם נשאר בגיהנום, אם כן אין כל אחד רואה את חברו ולא שומע ממנו כלל, אלא כל אחד בוכה וצועק "אוי ואבוי" במקומו.
כמה גדול הוא עונש הגיהנום, שאמרו חכמינו ז"ל, שכמה מיני אש יש בגיהנום: יש בו גחלים כהרים, ויש בו גחלים כגבעות, ויש בו גחלים כים המלח, ויש בו כאבנים גדולות, ויש בו נהרות של זפת ושל גופרית מושכין ורותחין. וכשנגזר דין, חס ושלום, על הרשע להיכנס לגיהנום, הוא מוריד דמעות כל כך עד שנעשה מזה כמו מעיין, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל על הפסוק: "עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו", כי הגיהנום נקרא עמק הבכא. וראה כי אפילו אדונינו דוד המלך, עליו השלום, כשהיה נזכר מענין גיהנום, היה מזדעזע מאוד, וכמו שאמר הכתוב: "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי". וידוע ד"פחד" הוא מרמז על הגיהנום. ויבואר הכתוב על פי מה שכתב הגר"א ז"ל במשלי, דכל זמן שהנפש איננה מטוהרת מעונש הגיהנום, סובל גם בשר האדם, והוא החומר, ייסורים בקבר. וזוהי כוונת הכתוב: "סמר מפחדך בשרי" - היינו על ידי הפחד, והוא הגיהנום, גם הבשר מקבל ייסורים כמו שאם היו תוקעין בו מסמרים. "וממשפטיך יראתי" - היינו הנפש מתיראת מן המשפט, אשר היא נשפטת לפני כסא כבודו יתברך.
המקום יזכנו להיות מהשבים אליו באמת, ויהיה הוא עמנו בעזרתנו ולא נירא רע, וכמו שאמר הכתוב: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי".