בת ישראל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אִם-יֵשׁ מִשְׁבֶּצֶת רֵיקָה בְּנִזְרְךָ –
בְּיָדִי אֶבֶן הַמִּלּוּאִים;
וְאִם מָלֵא הוּא – כִּי-עַתָּה אוֹסִיף עוֹד
נֹפֶךְ מִשֶּׁלִּי עָלֵיהוּ.
 
יֵשׁ אֶבֶן טוֹבָה עִמִּי – אַ הֲ בָ ה שְׁמָהּ,
קוּם וּזְכֵה בָהּ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה;
שִׂימֶנָּה נָא בְּרֹאשׁ כָּל-אַבְנֵי חֵן
וּבְנִזְרְךָ תְּהִי הָרֹאשָׁה.
 
הֵן זֹהַר חָדָשׁ – הַאֲמִינָה-לִּי –
תַּאֲצִיל גַּם עַל-חַבְרוֹתֶיהָ;
וּגְוָנִים רַבִּים, גְּוָנִים חֲדָשִׁים אָז
תּוֹסִיף לְךָ עַל אוֹר חַיֶּיךָ.
 
גַּם-הַכּוֹכָבִים לְךָ אָז יִרְמְזוּ
רְמָזִים חֲדָשִׁים בַּל-יְדַעְתָּם,
וּנְהִימָה חֲדָשָׁה אָז תִּשָּׁמַע לָךְ
בַּהֲמוֹן מִזְמוֹרֵי לִבֶּךָ.
 
וְדַע, נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ בְּכוֹכְבֵי אֵל,
כִּי אֶבֶן שְׁ לֵ מָ ה הִיא וּטְהוֹרָה,
אַף פְּגִימָה אַחַת, פְּגִימָה כָל-שֶׁהִיא
לֹא תִמְצָא בָהּ לְאוֹר שִׁבְעָה שְׁמָשׁוֹת.
 
לִי הָיְתָה אֵם – וְזִכְרוֹנָהּ מָגֵן לִי,
הִיא הוֹרַתְנִי לִכְבֹּש לִבִּי,
וְאוֹצְרוֹת חֶמְדָּה וּמַרְגָּלִיּוֹת
לָשֵׂאת דּוּמָם בְּמַעֲמַקָּיו.
 
וּבְלֵילֵי שַׁבָּת, אַךְ יִתְקַדֵּשׁ לֵיל,
תַּדְלִיק אִמִּי שִׁבְעָה נֵרוֹת –
וּלְעוֹלְמֵי-עַד אֶת-נַפְשִׁי הִשְׁקְתָה
אוֹר צָנוּעַ, זֹהַר קָדוֹשׁ.
 
וּכְמוֹ שֶׁהוּא אֶת-לִבִּי קַבֶּל-נָא,
בְּלִי-כְחָל, בְּלִי-שְׂרָק וּבְלִי לֶהָבוֹת;
רַק בְּרָכָה אַחַת קְטַנָּה יָבִיא לָךְ:
נִיצוֹץ אוֹר שֶׁל בַּת-יִשְׂרָאֵל.
 
תרס"ג, אודיסא.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.