בשורה א-ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


א
 
חֵץ זָהָב נִנְעַץ לְרַגְלַי,
נָפַל כִּפְתָק מֵרָקִיעַ;
בָּרוּר לִי מִלֵּל בְּרַק זָהֳרוֹ:
דַּע, כִּי הָאָבִיב הִגִּיעַ!
 
וְאוֹר חָדָשׁ נָפַל בָּעוֹלָם –
פָּחַז הָרוּחַ רִאשׁוֹנָה,
שָׁט וַיַּעֲבֵר הַבְּשׂוֹרָה:
חֲדָשׁוֹת, חֲדָשׁוֹת תָּבֹאנָה!
 
שְׁלוּלִיּוֹת שָׁמְעוּ נֶחְפָּזוּ,
פַּזֵּז וְכַרְכֵּר תָּרֹנָּה,
אַחַת מוּל חֲבֶרְתָּה צֹהֶלֶת:
הוֹ, הוֹ, חֲדָשׁוֹת תָּבֹאנָה!
 
פָּתַח אֵל צֹהַר בַּמָּרוֹם,
לֵאמֹר: צְאוּ, כְּרוּבִים קְטַנִּים,
פִּשְׁטוּ בָעוֹלָם וּזְרוּ בוֹ
רֵיחַ שֶׁל-חַיִּים רַעֲנַנִּים.
 
פִּתְאֹם וְהִנֵּה גַם-סְנוּנִית –
אֵי מִזֶּה בָּאָה הַפְּזִיזָה?
חָלְפָה כַּחֵץ, וּמִמְּרוֹם גָּג
עַל חַג הָעוֹלָם הִכְרִיזָה –
 
ב
 
הוֹלְכִים וְזַכִּים הֶעָבִים,
הוֹלְכִים הֶעָבִים וְקַלִּים;
שְׁבִילֵי רָקִיעַ שֶׁל-תְּכֵלֶת
חֲדָשָׁה וּבְהִירָה מִתְגַּלִּים.
 
אֶשָּׂא לַמָּרוֹם אֶת-עֵינַי –
נִפְרְצָה מְחִיצַת הֶעָבִים,
פָּנִים אֶל-פָּנִים אֲדַבֵּר
עִם הַשָּׁמַיִם הַנָּאוִים.
 
פֶּה אֶל-פֶּה צִנּוֹר לְבָבִי
אֶפְתְּחָה לִקְרַאת צִנּוֹרָם:
יִזְלְפוּ שְׁחָקִים שִׁפְעָתָם,
טֹהַר עַרְבוֹתָם, זִיו אוֹרָם;
 
תִּזַּל עַל-רֹאשִׁי, אֶל-לִבִּי
אוֹתָהּ הַתְּכֵלֶת הַנְּקִיָּה;
תָּבֹא בְקִרְבִּי כְּרֵיחַ
גַּן-עֵדֶן וּכְטַלְלֵי תְחִיָּה!
 
כְּבָר תִּשְׁמַע אָזְנִי עַל-רֹאשִׁי
מַשַּׁק כְּנָפַיִם צְחַרְחֹרוֹת;
כְּבָר מַרְגִּישׁ לִבִּי עַל-נִימָיו
פִּזּוּז קַרְנַיִם וְאוֹרוֹת.
 
פְּרוּ וּרְבוּ, אוֹרִים, בִּלְבָבִי,
זַעְזְעוּ אֶת-נִימָיו – וְחָיוּ,
וּבְבַת-אַחַת כָּל-קְרָבַי
שִׁירָה חֲדָשָׁה יֶהֱמָיוּ.
 
ניסן, תרס"ג.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.