בראשית רבה פו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ג.    [ עריכה ]

ג וַיִּקְנֵהוּ הקנויין קונין וכל העבדים מחסרין את בית רבן אבל זה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף כל העבדים חשודים על הגזל אבל זה וילקט יוסף את כל הכסף כל העבדים חשודים על הערוה אבל זה ולא שמע אליה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כל העבדים רבן מאכילין תרומה לעבדיהם אבל זה האכיל את רבו תרומה דאמר רבי יהושע בן קרחה מבנות יוסף לקח אלעזר פּוֹטִיפַר הוא פוטיפרע פוטיפר שהיה מפטם עגלים לעבודת כוכבים פוטיפרע שהיה פורע עצמו לעבודת כוכבים כיון שירד הפר לשם נעשה פויטנון סְרִיס פַּרְעֹה שנסתרס בגופו מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו משל לדובה שהיתה משכלת בבני אדוניה אמר פכרון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה הה"ד (תהלים לז) כי ה' אוהב משפט וגו' חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר אִישׁ מִצְרִי גבר ערום ומה הוות ערימותיה אמר בכ"מ גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד אמר להם הביאו לי ערב ואין לשון מיד זה אלא ערב המד"א (בראשית מג) אנכי אערבנו וגו' על כן אמר מיד הישמעאלים א"ר לוי עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרויהון: