בראשית רבה לב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


י.    [ עריכה ]
"והמים גברו מאד מאד על הארץ וגו'"

סיפור :
רבי יונתן סלק למצלי בירושלים עבר בהדין פלטאניס וחמתי חד שמריי א"ל להיכן את אזיל א"ל למיסק למצלי בירושלים אמר ליה לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא ולא בההוא ביתא קלקלתא א"ל למה הוא בריך אמר ליה דלא טף במוי דמבולא נתעלמה מעיני רבי יונתן ולא השיבו לשעה אמר לו חמריה ר' תרשיני ואני משיבו אמר לו הין אמר ליה אין מן טורייא רמיא הוא הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים ואין מן מכייא הוא לא אשגח ביה קרייא ולא אחשביה כלום מיד ירד לו ר' יונתן מעל החמור והרכיבו ג' מילין וקרא עליו ג' מקראות (דברים ז, יד): "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" אפילו בבהמות שבכם (שיר ד, ג): "כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך" הריקין שבכם רצוף תשובות כרימון הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה נד, יז): "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וגו'":