בראשית רבה כח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ד.    [ עריכה ]
"אֶמְחֶה" אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי א"ר אלעזר משל למלך שהיו לו אוצרות בלוסים והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר מזגו של מלך רעה מה עשה המלך פתח להם המאושרים שבהם ומלאו את כל המדינה סריות התחילו גורפים ומשליכים ליאור כך אלו החשובים שבהם כך עשו הגרועים שבהם על אחת כו"כ (קהלת ז, כח): "אדם אחד מאלף מצאתי" כהדא דתנן אלפא ליין "אמחה את האדם אשר בראתי" אלף דור עלו במחשבה להבראות וכמה נימוחו מהם ר' הונא בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי אמר ט' מאות וע"ד דורות מאי טעמיה (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור" זה התורה רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן ט' מאות ושמונים מאי טעמיה "דבר צוה לאלף דור" זו המילה: