בראשית רבה יח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד.    [ עריכה ]

ויאמר האדם זאת הפעם -- רבי יהודה בר רבי אמר: בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה. הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם.

זאת הפעם - זאת היא, שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח): פעמון זהב ורמון.

זאת הפעם - זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה.

בעון קומי רבי שמעון בן לקיש: מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם וזו מיגעת את האדם? אמר להם: שמתחלת ברייתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי.

אמר רבי תנחומא: נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר: עצם מעצמי לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה. זאת מכאן שניתנה התורה בלשון הקודש.

רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי: כשם שניתנה תורה בלשון הקודש, כך נברא העולם בלשון הקודש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא?! אנתרופי אנתרופא?! גברא גברתא?! אלא, איש ואשה. למה? שהלשון הזה נופל על הלשון הזה: