בנכר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לחג הסוכות
 
אוֹר סַהַר זוֹלֵף בְּעַד הַסְּכָךְ
וּדְמִי עֲלָטָה מְלֹא הַסֻּכָּה.
בַּעֲרִיסַת כֶּסֶף עַל מַצָּע רָךְ
הָאֶתְרוֹג יָשֵׁן שְׁנַת עוֹלָל מְתוּקָה.
 
וּכְשׁוֹמֵר רֹאשׁוֹ, חֲבוּר הֲדַס
עִם עַרְבֵי נַחַל, הַלּוּלָב נִשְׁעָן
בַּקִּיר יָגֵעַ – וּסְבִיבוֹ הָס!
וּפִתְאֹם צָנַח גַּם הוּא וַיִּישָׁן.
 
וִישֵׁנִים שְׁנֵיהֶם, וּלְבָבָם עֵר,
כָּל-אֶחָד חוֹלֵם חֲלוֹם מִמְּקוֹמוֹ.
הָהּ, מִי יוֹדֵעַ אֶת-לֵב הַגֵּר,
וּמִי זֶה יַגִּיד אֶת-סוֹד חֲלוֹמוֹ?
 
הַחוֹלְמִים הֵמָּה עַל גַּנֵּי הוֹד,
עַל שְׁמֵי מוֹלֶדֶת נְצוּרֵי לִבָּם?
אִם עָיְפָה נַפְשָׁם לְנוֹד וּנְדוֹד,
זוּ הִכְהוּ עֵינָם, הוֹבִישׁוּ אִבָּם?
 
אוֹ חֲלוֹם יְחִתֵּם כִּי אָפֵס חָג,
כִּי רַק לַמִּצְעָר מַזָּלָם זִוְּגָם:
הַקֶּשֶׁר הֻתַּר וְרֵיחָם פָּג,
מַרְאֵיהֶם נָמַר וְהוֹדָם נִפְגָּם.
 
אֵין מַגִּיד פֵּשֶׁר... בְּעַד הַסְּכָךְ
יִתְגַּנֵּב דּוּמָם אוֹר חִוָּר עֻלָּף,
וּבְקֻפְסַת כֶּסֶף עַל מַצָּע רָךְ
הָאֶתְרוֹג יָשֵׁן וּבְצִדּוֹ לוּלָב.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.