בן סירא/פרנקל/לח

(לח, א) הדר פני רופא וכבדהו כי יקום לך בעת צרה:

(לח, ב) הרופא והמרפא יצרם יי ומלכים יכבדוהו:

(לח, ג) חכמת רופא תרוממנו ונגידים עליו יתמהו:

(לח, ד) סמים הצמיח יי מן האדמה ונבון לא יקוץ במו:

(לח, ה) הלא המתיק במו מים המרים להודיע כחם לבני אדם:

(לח, ו) וחכמה אצל לילודי אשה להתפאר ברב נפלאותיו:

(לח, ז) למרקחת ירקחם הרוקח אך קצרה ידו לרפאת אם יי לא יתן חיים על פני הארץ:

(לח, ח) לכן כי חלית בני העתר מהר אל יי והוא ירפאך:

(לח, ט) סור מרע והרחק מאון כפך והזכות לבך אל יי:

(לח, י) הקטר קטרת לאזכרה והקרב סלת למנחה והסך נסך שכר ליי כמתחטא:

(לח, יא) ואז הנח לרופא נפשך כי מיד יי הוא ולא תשלחנו עד כי נרפאת:

(לח, יב) יש רופא אשר עלתה לו ארוכה כי יקרא אל יי לעזרו למען החיות נפשך:

(לח, יג) החוטא לאלהים יפל בידי רופא:

(לח, יד) הורד דמעה למת בני וספד עליו כעל הות נפשך:

(לח, טו) כסה גויתו בשמלה כערכו והשיבהו בכבוד לאדמתו:

(לח, טז) אך יום או יומים הרם קולך בבכי ובמספד כנכון לבל ילונו עליך:

(לח, יז) ואחר הנחם מתוגתך כי תבואת תוגה מות וכל כאב לב יחליש וימית:

(לח, יח) בהסירו מפניך תסור התוגה כי חיי קשה יום ברוחו ילינו:

(לח, יט) אל תתן לדאגה נפשך הסירה וזכר אחריתה:

(לח, כ) כי מירכתי שאול אין השיב תוגתך לא עלתנ לו ואתה תרע לנפשך:

(לח, כא) כמות רעך כן מותך היום קרתהו ומחר תקרך:

(לח, כב) בנוחו על משכבו ינוח זכרונו וכי יצאה נפשו הנחם על נפשך:

(לח, כג) הוגה בדת אל לא יעמל במלאכה ושוחרי תורה לא ייגעו בכפם:

(לח, כד) חורש בבקר איך יחקר ונוהג במלמד איך ילמד:

(לח, כה) בעמל ופרך יבלה שנותיו ותמיד שיחתו את פרים:

(לח, כו) הגיוני לבבו לשדד אדמתו ולבלול לבקריו בקר וערב:

(לח, כז) חרשי עץ ואבן יומם ולילה לא ישבותו:

(לח, כח) ומפתחי פתוחים על משמרתם ישקודון לתאר ולשנות מעשימו בהשכל:

(לח, כט) חרש ברזל על פעלתו יחרש ועיפה נפשו מעשן האש ומהלמות פעם:

(לח, ל) בעיניו יחקר אל תכלית כלי ומקול הפטיש תצילנה אזניו וכל מגמתו אך ללטש ולהיטיב ולהישיר פעלו:

(לח, לא) יוצר חרש על האבנים יעמל ברגלו יגלל גלילו ועיניו על מדה וערך יביטו:

(לח, לב) פעם יוצר הכלי בידו ופעם ירכך הטיט ברגלו:

(לח, לג) אחר יחשב לדשן הכבשן ולטוח הכלי בטיח:

(לח, לד) כל אלה יבטחו בעמל ידימו ואל כל תכלית יחקורו:

(לח, לה) בכל עיר ועיר לא יפקד משבם ובהפקדם לא ילין בהן איש ולא ידור בהן אדם:

(לח, לו) אפס כי לעצה לא יכונו ובקהל עם לא ירומו:

(לח, לז) על כסא משפט לא ישבו כי לא ידעו דת ודין:

(לח, לח) נבער לבם מדעת לעשות משפט ומליצה אין בפיהם:

(לח, לט) אבל כל צרכי ארץ בידם יכונו לכן תחת משאם יומם ולילה ירבצון:

קישור: https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32846&st=&pgnum=256