במדבר רבה כב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · במדבר רבה · כב · ד · >>

ד.    [ עריכה ]
"וישלח אותם משה" אמר הקדוש ברוך הוא למשה נקם נקמת אתה בעצמך והוא משלח את אחרים אלא מפני שנתגדל בארץ מדין אמר אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה המשל אומר בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן וי"א שאינה זו מדין שנתגדל בה משה שזו בצד מואב והיא הרבה עד עכשיו.

למה שלח פנחס אמר מי שהתחיל במצוה הוא גומר הוא השיב את חמתו והכה את המדינית הוא יגמור מצותו.

"וכלי הקדש" זה הארון שנאמר "כי עבודת הקדש וגו'" רבי יוחנן אמר אלו בגדי כהונה שהם אורים ותומים כמו שנאמר "ובגדי הקדש אשר לאהרן".

"ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר" "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ (בחרב) וְגוֹ' [וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב]" מה בקש שם אלא שהלך ליטול שכרו מן כ"ד אלף עליו נאמר (משלי כו,): "כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב".

"ויקחו את כל השלל ואת המלקוח" "ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן" להודיע שבחן שלא נטלו כלום מן הבזה שלא ברשות אלא הביאו לפניהם ואח"כ נטלו.

"ויצאו משה ואלעזר הכהן ונשיאי העדה לקראתם" להודיע ענותנותו ושבחו של משה שהיו כלם תלמידי תלמידיו: