במדבר רבה כא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יב.    [ עריכה ]
וכתיב "ויקרב משה את משפטן" יש אומרים שהפליא מן משה שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקדוש ברוך הוא את כחן את מוצא שאמר דוד (תהלים קיט, נד): "זמירות היו לי חקיך" לומר שקלות ורגילות כזמירות אמר לו הקב"ה חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה שנאמר (ש"ב ו, ג) : "וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה" תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו קרב עזא לסמכו (ז): "ויכהו שם האלהים על השל" מפני ששגגת תלמוד עולה זדון (ח): "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזא" אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא אמרת "זמירות היו לי חקיך" ולא למדת (במדבר ז, ט): "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" התחיל תוהא (דה"א טו, יג): "פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט".

וכן משה מפני שאמר (דברים א, יז): "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" התיש כחו משל לשלחני שאמר לתלמידו אם יבואו לך סלעים לפרוט פרוט ואם תבאו מרגליות הביאם אלי באת אצלו חוליא אחת של זכוכיות הוליכה אצל רבו הלך רבו להראותה לאחר אף כך משה אמר הדבר "אשר יקשה מכם וגו'" באו בנות צלפחד והפליא ממנו "ויקרב משה את משפטן לפני ה'" "כן בנות צלפחד דֹּבְרֹת" כך הוא הדין א"ל הקדוש ברוך הוא ולא אמרת "הדבר אשר יקשה מכם וְגוֹ'" הדין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויקרב משה וגו'" ריש לקיש אומר יודע היה משה רבינו את הדין הזה אלא באו לפני שרי עשרות תחלה אמרו דין של נחלות הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו באו אצל שרי חמשים ראו שכבדו אותן שרי עשרות אמרו שרי חמשים אף אנו יש שם גדולים ממנו וכן לשרי מאות וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים השיבו להם כולם כענין הזה שלא רצו לפתוח בה לפני מי שגדול מהם הלכו לפני אלעזר אמר להם הרי משה רבינו באו אלו ואלו לפני משה ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו אמר אם אומר להם את הדין אטול את הגדולה אמר להם אף אני יש גדול ממני לפיכך "ויקרב משה את משפטן וגו'" השיבו הקב"ה "כן בנות צלפחד דוברות" שהודה הקדוש ברוך הוא לדבורן.
"נתן תתן להם" תן להם מטלטלין ובכרות אב בנכסי חפר נטלו ג' חלקים חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שהיה בכור ונטל שני חלקים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף נתון תתן להם שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע ואלעזר בארץ כנען שנאמר (יהושע יז, ד): "ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע ולפני הנשיאים לאמר ה' צוה ביד משה וגו'" ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מיכן (בראשית מט, כב): "בנות צעדה עלי שור" זה הירדן שנעשה למשה כחומה שלא יכנס לארץ ואומר ליוסף בנותיך נוטלת כאן וכאן.
"והעברת את נחלת אביהן להן" נאמר בירושת הבן ונתתם ובבת והעברתם שהבת מעברת נחלה מן שבט לשבט.
"והיתה לבני ישראל לחקת משפט" שהנחלות יוצאות בדיינין: