במדבר רבה יט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יט · ט · >>

הוסף ביאור

ט. [עריכה]

"קח את המטה והשקית את העדה ואת בעירם" מכאן שהקב"ה חס על ממונן של ישראל. "ויקהילו משה ואהרן את כל הקהל אל פני הסלע" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (ויקרא ח,ג): "ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד" מלמד שכל אחד ואחד ראה עצמו עומד על פני הסלע וכן כשעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי ארון שנאמר (יהושע ג, ט): "ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה'" וכאן כל ישראל עומדין ורואין כל נסים שבסלע התחילו לומר יודע משה חק הסלע אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזה נמצא משה עומד בספק אם אשמע להם אני מבטל דברי המקום והקדוש ברוך הוא (איוב ה, יג): "לוכד חכמים בערמה" לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן שהיה מתירא מן השבועה שנשבע הקב"ה "אם יראה איש באנשים האלה" אמרו לו הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר הוצא מזו צווח עליהם "שמעו נא המורים" המורים שיטין הרבה יש בו המורים סרבנין המורים שוטים שכן בכרכי הים קורים לשוטים מורים המורים מלמדין את מלמדיהן המורים מורי חצים (ש"א ל, ג): "וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת".
"וירם משה את ידו ויך את הסלע" הכהו פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטים שנאמר (תהלים עח, כ): "הן הכה צור ויזובו מים" כזב שהוא נוטף טפין אמרו לו בן עמרם הללו מים ליונקי שדים או לגמולי חלב מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדן שנאמר "ונחלים ישטפו" ואעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקדוש ברוך הוא ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וסלע וצרור שהיו באותו מקום היו מוציאים מים שנאמר (טו): "יבקע צורים וגו'" ולמה נתפש אהרן שנאמר "ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי" משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו אמר לו הלוה אם אני חייב שכני מה חטא אף כך אמר משה רבינו אני הקפדתי אהרן מה חטא לפיכך הכתוב מקלסו (דברים לג, ח): "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה":