במדבר רבה ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במדבר רבה · ח · א · >>


הוסף ביאור

א. [עריכה]

"איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגו'". רבי אבהו אומר

(הושע יד, ח): "ישבו ישבי בצלו", אלו הגרים שהם באים וחסים בצלו של הקדוש ברוך הוא.
"יחיו דגן" - בתלמוד.
"ויפרחו כגפן" - באגדה.
"זכרו כיין לבנון" - אמר הקדוש ברוך הוא חביב עלי שמותן של גרים כיין נסך שהוא מתנסך על גבי המזבח.

ולמה הוא קורא אותו לבנון,

שמלבין עוונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'".
רבי שמעון בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחים בו, הדא הוא דכתיב (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ".
ורבנן אמרי על שם (מ"א ט, ג): "והיו עיני ולבי שם כל הימים".

דבר אחר:

"יחיו דגן" - יעשו עיקר הם כישראל, כמה דתימא (זכריה ט, יז): "דגן בחורים".
"ויפרחו כגפן" - כישראל, כמה דתימא (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע".

וכן את מוצא כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחברו אם מועל בו שהוא חייב קרבן, שנאמר "נפש כי תחטא ומעלה וגו'", כך הקדוש ברוך הוא כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים, שאם גוזל אדם מישראל לגר, דינו כגוזל מישראל.

את מוצא:

הא למדנו שהגרים עיקר הם כישראל, הוי "יחיו דגן ויפרחו".