ביאור:תוספתא/שבת/יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבת פרק שמונה עשר[עריכה]

קריאה בשבת[עריכה]

(א)
כתב המהלך תחת הצורות ותחת הדיוקנאות - אין מסתכלין בו


יתכן שעריכת הברייתא כאן היא נספח לשימוש במרחץ שעליו דובר במשנה כב, ו. בבתי המרחץ היו דיוקנאות של אלילים ומתחתם היה כתב. גם ההמלצה לדבוק בצדיקים ולהתרחק מהרשעים קשורה לשאלה עם מי הולך אדם לבית המרחץ.
המאמץ ללכת עם הצדיק ולהתרחק מהרשע הוא - עד שלושה ימים איחור או הקדמה.



ולא עוד, אלא אף בחול אין מסתכלין בדיוקנאות
משום שנאמר (ויקרא יט ד) אל תפנו אל האלילים וגו'
ר' יוסי הגלילי אומר: אם ראית צדיק שיצא לדרך, ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך
הקדים על ידיו שלשה ימים, או אחר על ידיו שלשה ימים, כדי שתצא עמו בדרך
מפני שמלאכי שלום מלוין אותו, שנא' (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגו'
ואם ראית רשע שיצא לדרך, ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך
הקדים עליו שלשה ימים, או אחר עליו שלשה ימים, כדי שלא תצא עמו לדרך
מפני שמלאכי שטן מלוין אותו, שנא' (תהלים קט ו) הפקד עליו רשע וגו'.

(ב)

רשב"א אומר: השושבינין וכל בני חופה מפיסין על מנותיהן, שאם הותירו מחזירין לשידה

מפיס אדם את אורחיו, ואורחיו מפיסין זה עם זה


ראו משנה כג, ב. ההגרלה המותרת היא על סדר חלוקת המנות ולא על קבלת שתי מנות או יותר.
את מספר הסועדים יש למנות בשינוי.



כדי שיטול חלקו תחלה, לא שיטול שלו ושל חבירו
מונה אדם את אורחיו, כמה בפנים כמה בחוץ, וכמה מנות צריך שיתקן להם
מן הכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מן הטבלא ולא מן הפנקס, כדרך שהוא עושה בחול.

(ג)

מחשב אדם יציאתו, כמה הוציא בתוך ביתו, וכמה הוציא לפועלין, וכמה הוציא לאחוריו

מן הכותל שהוא לשעבר, אבל לא מן הכותל שהוא לעתיד לבא


חישוב ההוצאות של הסעודה מותר על הוצאות שהוציא כבר, ואין לבעל הסעודה רשות לחשב את מחיר המנה מראש.
ר' אליעזר מתנגד גם לחישוב מספר האורחים, ומתיר להוציא את הכיבוד רק לפי אומדן.



מוציא אדם ממה שיש לו בתוך ביתו, ונותן לפני האורחין, כגון אגוזים תמרים וקליות
ר' אלעזר אומר: או חסר או יתר.

(ד)
המכתבין שבכרכים - אין קורין בהן


אם הגיע מכתב פרטי בשבת – אין לקרוא בו באותה השבת. אסור גם לחשב חשבונות כספיים.



אם היה דבר שהוא צורך מדינה - מותר
כל חשבונות שהוא צריך להן, בין שעברו ובין לעתיד לבא - אין מחשבין אותן בשבת
חשבונות שאין אלא מה בכך - מחשבין אותן בשבת.

הכנה משבת לחול[עריכה]

(ה)
לא יטייל אדם על שפת של המדינה כדי שתחשך - ויכנס וירחוץ


ראו משנה כג, ג. אין גם להתקרב לבית המרחץ כדי לרחוץ במוצ"ש, אבל מותר לשמור, ובמוצ"ש להביא עימו פירות מהשדה.



ולא על התחום כדי שיתחשך - ויביא פירות
אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו, ואינו חושש.

(ו)
לא יאמר אדם לחבירו: הנראה שתעמוד עמי לערב


ראו משנה כג, ג. אין להזמין אדם לעבודה במוצ"ש – בשבת. ריב"ק מתיר. הוא מתיר גם לקרוא לבהמה שיצאה מחוץ לתחום, וכך להכניס אותה לתחום ולרפת.



ר' יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב
אין מחשיכין על התחום להביא את הבהמה
אם היתה חוץ לתחום - קורא לה והיא באה.

(ז)
מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה


ראו משנה כג, ד. מותר גם להורות בשבת לאדם כיצד להכין לוויה במוצ"ש. ר' יוסי בר' יהודה מסתייג מאמירת סכומים, אבל מסכים על הנחייה כללית.



זה הכלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו
ועל עסקי המת, להביא לו ארון ותכריכים
ואומר לו: אם לא מצאת במקום פלוני - הבא ממקום פלוני
אם לא מצאת במנה - הבא במאתים
רבי יוסי בר' יהודה אומר: ובלבד שלא יאמר לו סכום ממכר.

שימוש במה שהגיע בשבת[עריכה]

(ח)
נכרי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת - לא יספוד בהן אותו ישראל


ראו משנה כג, ד. כאן מתירים להשתמש בקבר בארון ובחלילים עבור ישראל אחר.



אבל ישראל אחר - מותר
עשו לו ארון וחפרו לו קבר - לא יקבר בהן אותו ישראל, אבל ישראל אחר מותר.

(ט)
פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג – יאכלו. במזיד - לא יאכלו


אין להשתמש בפירות שנעברה בהם עבירה במזיד. אבל אם נעברה בשוגג או נעברה ע"י חש"ו או גוי שלא עבור ישראל מסויים – מותר, וראו משנה טז, ח.



ר' נחמיה אומר: חזרו למקומן – יאכלו. למקום אחר - לא יאכלו
החזירן חש"ו, בין למקומן בין למקום אחר - הרי אלו יאכלו.

(י)
כלים ששבתו בעיר, וכן כלים של אחרים ששבתו בתוך העיר


ראו דעת חכמים בעירובין י, ב.



הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח
מה שהביא נכרי מחוץ לתחום - לא יזיזם ממקומן.

מת בשבת[עריכה]

(יא)
נותנין כלי מיקר וכלי מתכות ע"ג כריסיו של מת, ופוקקין לו את נקביו


ראו משנה כג, ה. רשב"א מציע דרך לעצום את עיני המת בלי לחלל שבת.
המשך דברי רשב"א הוא על יתרון החי על המת, וראו גם את הסיפור על מותו של דוד בשבת ל ב.



ועליו אמר שלמה (קהלת יב ו) עד אשר לא ירתק וגו'
רשב"א אומר: הרוצה לאמץ לעצום את עיני המת בשבת
נופח יין בחוטמין, ונותן שמן בשני ריסי עיניו, והן מתאמצות מאליהן
וכן היה רשב"א אומר: אפי' קטן בן יומו חי - מחללין עליו את השבת
ואפילו דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו את השבת
שכ"ז שאדם חי - עוסק במצות, לפיכך מחללין עליו את השבת
מת - בטל מן המצות, לפיכך אין מחללין עליו את השבת
וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו קטן בן יומו חי
אין משמרין אותו, לא מן החולדה ולא מן העכברים, שהכלב רואה אותו ובורח
ואפילו עוג מלך הבשן מת - משמרים אותו מן החולדה ומן עכברים
שכל זמן שאדם חי - מוראו מוטל על הבריות
שנאמר (בראשית ט ב) ומוראכם וחתכם יהיה וגו'. מת - בטל מוראו מן הבריות.

החזרת כסף בשבת[עריכה]

(יב)
מי שהחשיך בדרך - נותן כיסו לנכרי


ראו משנה כד, א. כאן נוספה דעת ר' שמעון.



ואם אין עמו נכרי - מניחו על החמור
הגיע לחצר החיצונה - נוטל את הכלים הניטלים בשבת
ושאינם ניטלין - מתיר את החבלים והשקים נופלים
ר"ש אומר: אם היה עליו שליף שקיים מלא - נכנס תחתיו ומפרקו
בד"א? שמוסר כספו לנכרי שיחזיר לו במוצ"ש בנכרי המכירו. אבל בנכרי שאין מכירו - מהלך אחריו עד שמגיע לביתו. והנכרי מניח את הכסף בביתו בשבת

פיטום והאכלת בהמה בשבת[עריכה]

(יג)
איזו המראה? כל שמרביצו, ופוקס את צוארו, גורם לו לרבוץ ושופך תערובת עם מים ישר לגרונו ונותן מים וכרשינין כאחד

איזהו הוא הלעטה? כל שמאכילו מעומד, ונותן מים בפ"ע וכרשינין בפ"ע
מהלקטין אווזין ותרנגולין, ויוני הרדסיאות - נותנין לפניהן מים, ואצ"ל שמלקיטין
אין מהלקיטין ליוני שובך וליוני עליה, ולצפורין שקננו בטפיחין ובבימה
ואין נותנין לפניהן מים ואצ"ל שאין מהלקטין.

הפרת נדרים בשבת[עריכה]

(יד)
נדרי שבת - מפירין אותן בשבת

מפני מה אמרו נדרי שבת מפירין אותן בשבת? שאם חשיכה ולא הפר - אינו יכול להפר.

שכירים בשבת[עריכה]

(טו)
המשמר זרעים מפני עופות, ומקשאות מפני חיה - משמר כדרכו בשבת


ראו משנה כג, ג, ולעיל הלכה ה.



ובלבד שלא יספק ולא ירקד ולא יטפיח, כדרך שעושה בחול. כדי לגרש את החיות המזיקות

(טז)

השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה ולשמור לו את התינוק - לא יתן לו שכרו של שבת
לפיכך אין אחריותו עליו בשבת
אם היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע שבע שנים - נותן לו שכרו של שבת

לפיכך אחריותו עליו בשבת


אין שכירים בשבת, ולכן אם אבדו הפרה והתינוק בשבת - אינו אחראי. אבל אם היה שכיר כמה ימים יכול להבליע בהם גם שבתות. במקרה כזה מקפידים רק על דרך הדיבור. וראו תוספתא ב"מ ח, א.



לא יאמר לו "תן לי שכרי של שבת", אלא אומר לו "תן לי שכרי של עשרה ימים".

(יז)
לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים


ראו ביצה ה, ב.
ההקשר של הברייתא הוא "לא מטפחין ולא מרקדים"



ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ברשות היחיד. ואצ"ל ברשות הרבים.