ביאור:תוספתא/קידושין/ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת קידושין פרק שלישי[עריכה]
קידושין בפקדון ובמלווה[עריכה]
האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך'
אם הפקדון קיים ניתן לקדש בכך שהחתן מוחל לה עליו. הכלה היא שומרת חינם, ולכן פטורה מגניבה ואבידה. לכן אם הפקדון נגנב ולא נשאר שוה פרוטה – אין לחתן על מה למחול. |
אם נשתייר בידה ש"פ – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת
ובמלוה, אע"פ שנשתייר בידה ש"פ - אינה מקודשת
ר"ש בר"א אומר: מלוה כפקדון. אם נשתייר בידה ש"פ – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.
בין הבטחה לכסף קידושין[עריכה]
האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון' ו'אעשה עמך כפועל'
הקידושין היו בפרוטה, והתנאי אינו תקף, לדעת ר' מאיר, אלא אם היה תנאי כפול. וראו משנה ג, ד. רשב"ג כר' מאיר. |
ונתן לה ש"פ - ה"ז מקודשת מיד, עד שיאמר 'אם לא דברתי' ו'אם לא עשיתי', דברי ר"מ
וחכ"א: אם נתקיים התנאי - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת
רשב"ג אומר: אין תנאי בכתובים שאינו כפול.
'ע"מ שאדבר עליך לשלטון', אם דבר עמה כדרך המדברים - מקודשת
הברייתא בשיטת חכמים לעיל הלכה ב. התנאי הוא על המאמץ של החתן ואינו תלוי בהצלחת השתדלנות. |
'במה שאדבר עליך לשלטון', אם דבר עמה בש"פ – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.
'במה שאעשה עמך כפועל', אם עשה עמה בש"פ - מקודשת
גם כאן מבחינים בין תנאי שאם עמד בו אפילו בפחות מש"פ מקודשת בכסף שנתן לה שקידש אותה – לבין מקדש בעבודה עצמה, שאז היא צריכה להיות שוות פרוטה, והשוו ליעקב אבינו בחרן. |
'בפעולה שאעשה עמך', למשל בתכשיטיה אם עשה עמה בש"פ – מקודשת, ואם לאו - אין מקודשת
'ע"מ שאעשה עמך בפעולה למחר', עשה עמה כדרך הפועלים – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.
תנאים וקידושי ספק[עריכה]
'ע"מ שיש לי מאתים זוז' - ה"ז מקודשת, מספק שמא יש לו בסוף העולם
ראו משנה ג, ב-ג. במקרה הראשון מקודשת מספק. במקרה השלישי מקודשת בשלב הראשון, כי חושדים בפלוני שהוא משקר כדי לשאת אותה. אבל אם התנה בכך שפלוני יודה בחוב, והוא אינו מודה – אינה מקודשת. |
'ע"מ שיש לי במקום פלוני', אם יש לו באותו מקום – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת
'ע"מ שיש לי ביד פלוני', אע"פ שאמר 'אין לו בידי' – מקודשת, מספק שמא עשו קנוניא
'עד שיאמר יש לו בידי'.
אם אמר 'יש לו בידי' – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.
'ע"מ שאראך מאתים זוז', אם הראה על השולחן - אינה מקודשת
'ע"מ שיש לי בית כור עפר' - ה"ז מקודשת, שמא יש לו בסוף העולם
'ע"מ שיש לי במקום פלוני', אם יש לו באותו מקום – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת
'ע"מ שאראך בית כור עפר', אם הראה בבקעה - אינה מקודשת
שלא אמר להראות, אלא משלו.
'ע"מ שירצה שיסכים פלוני', אע"פ שאמר 'איני רוצה' – מקודשת, מספק שמא ירצה לאחר שעה
'ע"מ שירצה אבא', אע"פ שלא רצה האב - ה"ז מקודשת, שמא יתרצה האב לאחר שעה
מת האב – מקודשת, שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו
מת הבן - זה היה מעשה, ובאו ולמדו את האב שיאמר 'איני רוצה'.
כללי התנאים[עריכה]
כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו - תנאו בטל
כיצד? – 'הריני חולצך ע"מ שירצה אבא', אע"פ שלא רצה האב - ה"ז מגורשת
'הריני בועלך ע"מ שירצה אבא', אע"פ שלא רצה האב - מקודשת
ר"ש בן יהודה אומר משם ר"ש: רצה האב – מקודשת, לא רצה - אינה מקודשת
שלא היתה בעילה אלא מחמת תנאי הראשון
כלל ארשב"א: כל תנאי שאפשר לעשות בה ובשלוחה, והתנה עמה - תנאו קיים
וכל שא"א לעשות אלא בגופה, כגון חליצה או קידושי ביאה והתנה עמה - תנאו בטל
כיצד? תנאו קיים – 'הריני מגרשך ע"מ שירצה אבא'
רצה האב – מגורשת, לא רצה האב - אינה מגורשת
'הריני מקדשך ע"מ שירצה אבא', רצה האב – מקודשת, לא רצה האב - אינה מקודשת.
'ע"מ שאם מתי לא תהא זקוקה ליבם' - ה"ז מקודשת ובטל תנאו
שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל
'ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה' - ה"ז מקודשת ותנאו קיים
זה הכלל: כל המתנה על מ"ש בתורה בדבר שהוא של ממון - תנאו קיים
בדבר שאינו של ממון - תנאו בטל.
אכזבה והפתעה[עריכה]
'ע"מ שאני עשיר', אין אומרים כעשיר שבעשירים, אלא כל שבני עירו נוהגין כן
'ע"מ שאני ת"ח', אין אומרים כשמעון בן עזאי ולא כשמעון בן זומא
השווה את הרישא להלכות ג-ד לעיל, "כדרך המדברים", "כדרך הפועלים." |
'בדינר זה של כסף' ונמצא של זהב - אינה מקודשת
כיצד יעשה? יטלו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר 'הרי את מקודשת לי'.