ביאור:שמואל א א כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




חנה מסבירה לעלי למה מותר לה להפוך את בנה לנזיר[עריכה]

שמואל א א כו: " "ותאמר: בי אדני , חי נפשך אדני, אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה'! אל הנער הזה התפללתי, ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו" . "וגם אנכי השאלתהו לה', כל הימים אשר היה הוא שאול לה וישתחו שם לה'" "

פירשו המפרשים "בי אדוני" = "בתחינה ממך שתתן עיניך על זה הנער ותלמדנו תורה, כי אנוכי האישה שהתפללה עליו, והאל נתנו אלי, ואנוכי החזרתי לו השאלה".

ורלב"ג כתב, שהיה עלי מרחיק לקחת הילד להישאר שם לילדותו, כי לא היה זה מדרך הלויים הבאים לעבוד עבודה, כי אם שיבואו מבן 25 שנה, ולכן התחננה חנה אליו שיישאר שמה הנער אצלו, לפי שהיה לידתו אנוס על-פי תפילתה, ונתנו אליה על זה התנאי, ולכן היתה מעתה משאלת אותו להם.

ולשני הפירושים האלה, הנה יחסר העיקר בכתוב, שאמרה " בי אדוני " = "אנוכי מתחננת לפניך..." ולא זכר הכתוב כלל מבקשתה!

ולכן אחשוב בזה, שלפי שאלקנה וחנה אשתו שניהם יחד הביאו את הנער אל עלי, כמו שאמר, חששה חנה, שמא עלי יספק עליה... איך אלקנה לא עשה הנדר להיות שמואל נזיר, ועשאתו חנה? בהיות, כפי הדין*, האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האישה מדרת את בנה! לכן אמרה חנה: " אדוני , אל תחשוב שלפי ששנינו אנחנו בשוה מביאים זה הנער, שבשוה וערך אחד גם כן היינו שותפים בו, אלקנה אישי ואנוכי אשתו; אינו כן, כי בעבורי ובסיבתי לבד נולד הנער, וזהו " בי אדוני " רוצה לומר "בעבורי, אדוני, היה זה הנער הנזכר". וביארה, למה היה בסיבתה ולא בסיבת בעלה, ואמרה " אני האישה הניצבת עמכה ב מקום הזה , להתפלל אל ה' , וכיוון שאנכי הניצבת כאן ולא אלקנה, הנה אם כן, בי ובסיבתי היה הנער; וכמו שאנוכי ניצבתי במקום הזה ולא אלקנה, ככה אל הנער הזה התפללתי אני, רוצה לומר, והוא, אלקנה, לא התפלל עליו, לא במקום הזה ולא בביתו או במקום אחר, ואם כן, בי ובסיבתי היה גם כן הנער, מפאת התפילה.

עוד אמרה: "ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו", רוצה לומר, האל יתברך נתנו לי ולא נתן הנער לאלקנה אישי, ומזה הולידה תולדה המחוייבת, והיא " וגם אנוכי השאלתיהו לה' ", רוצה לומר, כמו שאנוכי נצבתי על משמרתי עליו, ואנוכי התפללתי עליו, והאל יתברך לי בייחוד לבד נתנו, הנה אם כן יש יכולת בידי להדירו ולתתו לה', וזהו "וגם אנכי השאלתהו לה' כל הימים". ...

ואמרה " השאלתיהו לה' ", בלשון השאלה, לומר שאינו במתנה גמורה לשיקחהו לו האלקים וימיתהו, כי אם בהשאלה לעבדו, ויהנו ממנו גם כן אביו ואמו. ולהעיר כי תמיד תישאר חזקתה עליו, להיותו בנה וחי, תאמר " השאלתיהו לה' ".

ומה נאה מאמר הדרש שאמרו ז"ל במדרש שמואל (פרשה ג) "באותה שעה, נצנצה בה רוח הקודש, ואמרה "כל זמן ששמואל קיים - שאול המלך קיים", וזהו " כל הימים אשר היה הוא שאול לה' "."

ואמרו " וישתחו ", רומז לאלקנה, שהודה בנדר חנה אשתו והשתחוה לה', או ירמוז לשמואל, שחנכו אותו להשתחוות לה'. וגם אפשר לומר, שעלי, בשמעו הנס הזה, הוא השתחוה לה'.

בדרך כלל האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האישה מדירה את בנה בנזיר[עריכה]

  • משנה נזיר ד ו "האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר... גילח או שגילחוהו קרובים, מיחה או שמיחוהו קרובים... [אינו נזיר]"
  • ירושלמי נזיר ד ו: "בית שמאי אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר, ובית הלל אומרים מדיר בנו בנזיר... הכל מודין שאם יבא לעונת נדרים שאינו מזירו... גילח או שגילחוהו קרובים, מיחה או שמיחוהו קרובים בכל לשונות - כמי שמיחה... מעשה בי רבי חנינה בן חנינה שהדירו אביו והיה רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא שתי שערות אמר לו מפני מה אתה בודקיני אם נזירות אבא עלי הריני נזיר ואם לאו הריני נזיר מכבר עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו ואמר לו בטוח אני שאי את יוצא מן הזקנה עד שתורה הוראות בישראל אמר רבי אלעזר בר צדוק אני ראיתיו יושב ודורש ביבנה"
  • נזיר כט א: "איש אין, אבל אשה לא. מאי טעמא? - ר' יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר; ורבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש: כדי לחנכו במצות.
  • אי הכי אפילו אשה נמי?! - קסבר: איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.
  • בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא; אלא לריש לקיש אפילו בתו?! - קסבר בנו חייב לחנכו, בתו אינו חייב לחנכה (ע"ע חינוך בנות וחגיגת בת מצוה).
  • בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי בנזירות אין בנדרים לא; אלא לריש לקיש אפילו נדרים נמי?! - לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא בנדרים דלית ליה ניוול, אלא אפילו בנזירות דאית ליה ניוול, אפילו הכי חייב לחנכו.
  • בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו; אלא לרבי יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש כל כמיניהון קרובים דאמרין ליה לא תיגמריה מצות?! - קסבר כל חינוך דלא חשיב, לא ניחא ליה..."
  • רד"ק : "אני תמה איך חל נדרה על בנה שיהיה נזיר ועוד שלא היה בעולם ואיך חל הנדר עליו ואפילו היה בעולם הרי אמרו האיש מדיר את בנו נזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ואפילו באיש לא מצאו בו טעם אלא אמרו הלכה היא בנזיר ואם תאמר כי אלקנה עשה הנדר גם כן אחרי ששמע מאשתו זה לא ראינו והיאך הניח הפסוק לספור עיקר הנדר וכתב נדר חנה שאינו נדר זה רחוק ויותר אני תמיה איך לא דברו רז"ל בזה הדבר כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר לא במדרש ולא בתלמוד"

תגובות[עריכה]

  • חנה מסבירה לעלי מדוע אין הילד הזה בן מוות, מאחר שזה הילד שהיא ביקשה מה' שיוולד לה. אם כן אין היא מוכנה לקבל את הבטחתו שיוולד לה בן אחר.-- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי/ת.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אברבנאל שפורסם לראשונה בפירוש שמואל א א כו וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-25.



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חנה מסבירה לעלי למה מותר לה להפוך את בנה לנזיר

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/jmuela/ja-01-26