ביאור:שכר בטלה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בכל שנה, כשמתפרסם דו"ח השכר הציבורי, מתעוררת מחדש שאלת המשכורות של עובדי הציבור - כמה כסף בדיוק הם צריכים לקבל;
ע"פ התורה, השופטים צריכים להיות "
שונאי בצע}} ", כלומר, השיקול "צריך לתת משכורות גבוהות כדי למשוך את האנשים הטובים להיות שופטים" אינו נכון ; (ומסתבר שכך גם לגבי תפקידים אחרים הדומים לשופטים, כמו חברי כנסת). האם הם צריכים לעבוד בחינם?
בתלמוד בבלי ( כתובות קה. ) נאמר, שאסור לשופטים לקבל משכורת על עיסוקם במשפט, וכל שופט שנוטל שכר כדי לדון - דיניו בטלים; אבל מותר לשופטים לקבל שכר בטלה - פיצוי על כך שהם מפסידים הכנסות בזמן שהם עוסקים במשפט.
איך בדיוק מחשבים את שכר הבטלה? בתלמוד נזכרות שתי דרכים -
1. הדרך ה"מכוערת" היא " בטילא דלא מוכחא " - השופט טוען שהיה יכול להרוויח סכום מסויים אילו לא היה עוסק במשפט, אבל אין לו הוכחה לכך, אף אחד לא יודע על כך חוץ ממנו; זה מכוער, כי אנשים עלולים לחשוד שמא הוא לא באמת היה יכול להרוויח כל כך הרבה, ולמעשה הוא מנצל את המשפט כדי להתפרנס.
2. הדרך ה"יפה" היא " בטילא דמוכחא " - כולם יודעים כמה השופט מרוויח ביום רגיל, כאשר הוא עוסק במלאכתו; ולכן כולם יודעים, שאם רוצים שהוא ישפוט, צריך לשלם לו סכום זה כפיצוי. ובתלמוד מביאים שתי דוגמאות:
- הדיין קרנא - שהיה "מריח באוצרות יין אי זה ראוי להתקיים והקרוב להתקלקל ימכרוהו מיד; ושכר זה היה מצוי לו בכל יום" [רש"י].
- רב הונא - כשהיה בא דין לפניו, היה אומר "תנו לי איש שישקה במקומי את השדות שלי".
הדרך ה"יפה" מזכירה את הדרך שבה מחשבים בימינו את התשלום לאזרח שמשרת במילואים: הוא צריך להביא אישור על הכנסות משלושת החודשים האחרונים (תלוש משכורת, אישור מרואה חשבון, וכו'), והשכר שלו ליום מילואים הוא 1/90 מהשכר שקיבל בשלושת החודשים האחרונים - חישוב מדוייק המתאים להגדרה של "בטילא דמוכחא".
אפשר להשתמש בשיטה זו גם לגבי חברי כנסת: כל חבר כנסת יצטרך להביא אישור על הכנסותיו בתקופה שקדמה לתחילת מערכת הבחירות, ויקבל משכורת בהתאם.
אולם שיטת החישוב הזאת לא מתאימה לאנשים שמקדישים את חייהם למקצוע מסויים, לדוגמה, אנשים שמגיל צעיר הולכים לעסוק בפוליטיקה או ללמוד משפטים; לאנשים כאלה אין הכנסה אחרת, ולכן אי אפשר לחשב את "שכר הבטלה" שמגיע להם באופן זה.
באותה סוגיה בתלמוד הבבלי נזכרו כמה אנשים שהקדישו את חייהם למקצוע מסויים, וקיבלו משכורת מתקציב בית המקדש ("תרומת הלשכה") - "דייני גזילות", " מבקרי מומין", " תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה/קמיצה לכהנים", " מגיהי ספרים", " נשים האורגות בפרכות", " נשים המגדלות בניהן לפרה"; אבל גובה השכר נזכר רק לגבי הדיינים (99 מנה), וגם שם לא ברור אם זה שכר לחודש, לשנה או לכל החיים, לדיין אחד או לכל הדיינים יחד; בכל מקרה, לא נאמר איך חישבו את השכר.
מדברי רש"י לגבי דייני הגזילות, אפשר להסיק שהשכר היה אמור להספיק לדיינים רק למזונות, ויותר מזה - דיינים שדורשים לקבל משכורת יותר ממה שהם צריכים כדי לחיות - נחשבים לרשעים; לפי זה, בעלי תפקידים ציבוריים שאין להם מקצוע אחר, ולכן אינם זכאים לשכר בטלה, צריכים לקבל שכר מינימום - כמו שמקבלים אנשים שאין להם הכנסה ומשרתים במילואים.
אולם, נראה לי שהדיינים יכולים לטעון "אילו לא היינו מקדישים את חיינו למשפטים, היינו יכולים להרוויח כסף במקצוע אחר"; הם יכולים גם להוכיח את טענתם ע"י סקרי שכר שמתפרסמים מפעם לפעם, ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או ע"י גופי מחקר פרטיים. באתר JobPortal, למשל, יכול כל אדם להכניס את נתוני ההשכלה והניסיון שלו, ולקבל חישוב של השכר הממוצע שהוא יכול לקבל. ייתכן שאפשר להשתמש בנתונים אלה כדי להרחיב את המושג של "שכר בטלה", ולתת לכל אדם שמשרת בתפקיד ציבורי, משכורת ע"פ השכר הממוצע המתאים להשכלתו ולרמת הניסיון שלו.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-31.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tryg/mamr/skr_btla