ביאור:רש"י שמות טז

<< · ביאור · רש"י שמות · פרק טז · >>

לדף זה עדיין אין ביאור - בדקו שוב בקרוב. כמו כן, הנכם מוזמנים להוסיף פירוש מפרי עטכם, ולאחר שהוא יושלם להסיר הודעה זאת. (פרטים נוספים)

(א) וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם – נִתְפָּרֵשׁ הַיּוֹם שֶׁל חֲנָיָה זוֹ, לְפִי שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם כָּלְתָה הַחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֻצְרְכוּ לַמָּן. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאָכְלוּ מִשְּׁיָרֵי הַבָּצֵק שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעֻדּוֹת, וְיָרַד לָהֶם מָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר. וְיוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת הָיָה, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ"ז ע"ב).

(ב) וילינו וַיִּלּ֜וֹנוּ כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃

וַיִּלּוֹנוּ – לְפִי שֶׁכָּלָה הַלֶּחֶם.

(ג) וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהֹוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאׇכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כׇּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב׃

מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ – שֶׁנָּמוּת. וְאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ מִיתָתֵנוּ [נ"א: מוֹתֵנוּ], אֶלָּא כְּמוֹ עֲשׂוֹתֵנוּ, "חֲנֹתֵנוּ" (במדבר י, לא), "שׁוּבֵנוּ" (תהלים פה, ה) – לַעֲשׂוֹת אֲנַחְנוּ, לַחֲנוֹת אֲנַחְנוּ; לָמוּת אֲנַחְנוּ. וְתַרְגּוּמוֹ: "לְוֵי דְּמֵיתְנָא" (אונקלוס), "לוּ מַתְנוּ" (במדבר יד, ב), הַלְוַאי וְהָיִינוּ מֵתִים.

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא׃

דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ – צֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם יִלְקְטוּ בְּיוֹמוֹ, וְלֹא יִלְקְטוּ הַיּוֹם לְצֹרֶךְ מָחָר.
לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי – אִם יִשְׁמְרוּ מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יֵצְאוּ בְּשַׁבָּת לִלְקֹט.

(ה) וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם׃

וְהָיָה מִשְׁנֶה – לַיּוֹם וְלַמָּחֳרָת.
מִשְׁנֶה – עַל שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִלְקֹט יוֹם יוֹם שֶׁל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. [אוֹמֵר אֲנִי: אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה – לְאַחַר שֶׁיָּבִיאוּ, יִמְצְאוּ מִשְׁנֶה בַּמְּדִידָה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ וְיָמֹדּוּ יוֹם יוֹם; וְזֶהוּ לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, בִּלְקִיטָתוֹ הָיָה נִמְצָא לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְזֶהוּ "עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם" (להלן פסוק כט), נוֹתֵן לָכֶם בְּרָכָה, פוישו"ן [foison = שפע^[1]], בַּבַּיִת, לְמַלֹּאות הָעֹמֶר פַּעֲמַיִם לְלֶחֶם יוֹמַיִם].

(ו) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהֹוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

עֶרֶב – כְּמוֹ לָעֶרֶב.
וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – לְפִי שֶׁאֲמַרְתֶּם לָנוּ: "כִּי הוֹצֵאתֶם אוֹתָנוּ", תֵּדְעוּ כִּי לֹא אֲנַחְנוּ הַמּוֹצִיאִים, אֶלָּא ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם; שֶׁיָּגִיז לָכֶם אֶת הַשְּׂלׇו.

(ז) וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה בְּשׇׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל־יְהֹוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תלונו תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ׃

וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם – לֹא עַל הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן" (להלן פסוק י), נֶאֱמַר; אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן תַּאֲוַתְכֶם. וּבָשָׂר יִתֵּן, אַךְ לֹא בְּפָנִים מְאִירוֹת יִתְּנֶנָּה לָכֶם, כִּי שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ, וּמִכָּרֵס מְלֵאָה. וְהַלֶּחֶם, שֶׁשְּׁאַלְתֶּם לְצֹרֶךְ – בִּירִידָתוֹ לַבֹּקֶר תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד אוֹר פָּנָיו, שֶׁיּוֹרִידֵהוּ לָכֶם דֶּרֶךְ חִבָּה, בַּבֹּקֶר, שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹת [נ"א: שָׁהוּת] לַהֲכִינוֹ; וְטַל מִלְּמַעְלָה וְטַל מִלְּמַטָּה, כְּמֻנָּח בְּקוּפְסָא.
אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' – כְּמוֹ אֲשֶׁר עַל ה'.
וְנַחְנוּ מָה – מָה אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבִין?
כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ – שֶׁתַּרְעִימוּ עָלֵינוּ אֶת הַכֹּל: אֶת בְּנֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְעֵרֶב רַב. וְעַל כָּרְחִי אֲנִי זָקוּק לְפָרֵשׁ תַּלִּינוּ בִּלְשׁוֹן תַּפְעִילוּ, מִפְּנֵי דַּגְשׁוּתוֹ וּקְרִיָּתוֹ; שֶׁאִלּוּ הָיָה רָפֶה – הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תִּפְעֲלוּ, כְּמוֹ "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה" (שמות יז, ג). אוֹ אִם הָיָה דָּגוּשׁ וְאֵין בּוֹ יוֹ"ד, וְנִקְרָא תִּלּוֹנוּ – הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן תִּתְלוֹנְנוּ. עַכְשָׁו הוּא מַשְׁמָע תַּלִּינוּ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ בַּמְּרַגְּלִים: "וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" (במדבר יד, לו).

(ח) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהֹוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהֹוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהֹוָֽה׃

בָּשָׂר לֶאֱכֹל – וְלֹא לָשֹׂבַע; לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁאֵין אוֹכְלִין בָּשָׂר לָשֹׂבַע. וּמָה רָאָה לְהוֹרִיד לֶחֶם בַּבֹּקֶר, וּבָשָׂר בָּעֶרֶב? לְפִי שֶׁהַלֶּחֶם שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם בְּלֹא לֶחֶם; אֲבָל בָּשָׂר שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, שֶׁהַרְבֵּה בְּהֵמוֹת הָיוּ לָהֶם; וְעוֹד, שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם בְּלֹא בָּשָׂר. לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם בִּשְׁעַת טֹרַח, שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן (ראו יומא ע"ה ע"א-ע"ב).
אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו – אֶת הָאֲחֵרִים, הַשּׁוֹמְעִים אֶתְכֶם מִתְלוֹנְנִים.

(ט) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כׇּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם׃

קִרְבוּ – לַמָּקוֹם שֶׁהֶעָנָן יָרַד.

(יג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃

הַשְּׂלָו – מִין עוֹף, וְשָׁמֵן מְאֹד (יומא ע"ה ע"ב).
הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל – הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וּבְרֶדֶת הַטַּל" וְגוֹמֵר (במדבר יא, ט)? הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, וַהֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקוּפְסָא (יומא שם).

(יד) וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עוֹלֶה הַטַּל שֶׁעַל הַמָּן לִקְרַאת הַחַמָּה, כְּדֶרֶךְ טַל עוֹלֶה לִקְרַאת הַחַמָּה (ראו פרה פ"ט מ"א); אַף אִם תְּמַלֵּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה טַל וְתִסְתֹּם אֶת פִּיהָ וְתַנִּיחֶהָ בַּחַמָּה, הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בָּאֲוִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שֶׁהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ בָּאֲוִיר; וְכַעֲלוֹת שִׁכְבַת הַטַּל, נִתְגַּלָּה הַמָּן וְרָאוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר [דַּק], דָּבָר דַּק.
מְחֻסְפָּס – מְגֻלֶּה; וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר, מְחֻסְפָּס – לְשׁוֹן חֲפִיסָה וּדְלוֹסְקָמָא שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (מעילה פ"ו מ"א): כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה מִשִּׁכְבַת הַטַּל, רָאוּ שֶׁהָיָה דָּבָר דַּק מְחֻסְפָּס בְּתוֹכוֹ בֵּין שְׁתֵּי שִׁכְבוֹת הַטַּל. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "מְקֻלַּף", לְשׁוֹן "מַחְשׂוֹף הַלָּבָן" (בראשית ל, לז).
כַּכְּפֹר – כְּפוֹר, ייליד"א [jelede = (שכבה) קפואה] בְּלַעַ"ז , "דַּעְדַּק כְּגִיר"^[2], "כְּאַבְנֵי גִּיר" (ישעיהו כז, ט), וְהוּא מִין צֶבַע שָׁחֹר, כִּדְאָמְרִינַן גַּבֵּי כִּסּוּי הַדָּם: "הַגִּיר וְהַזַּרְנִיךְ"^[3]. "דַּעְדַּק כְּגִיר^[2] כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא" – דַּק הָיָה כְּגִיר, וְשׁוֹכֵב מֻגְלָד כְּקֶרַח עַל הָאָרֶץ. וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: "דַּק כַּכְּפֹר" – שָׁטוּחַ קָלוּשׁ וּמְחֻבָּר כִּגְלִיד דַּק, טינב"ש [tenves = דק^[4]] בְּלַעַ"ז , שֶׁהָיָה מַגְלִיד גֶּלֶד דַּק מִלְּמַעְלָה. וּ"כְגִיר" שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תּוֹסֶפֶת הוּא עַל לָשׁוֹן הָעִבְרִית, וְאֵין לוֹ תֵּבָה בַּפָּסוּק.

(טו) וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃

מָן הוּא – הֲכָנַת מָזוֹן הוּא, כְּמוֹ: "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, ה).
כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא – שֶׁיִּקְרָאוּהוּ בִּשְׁמוֹ.

(טז) זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאׇהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃

עֹמֶר – שֵׁם מִדָּה.
מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם – כְּפִי מִנְיַן נְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ בְּאָהֳלוֹ, תִּקְחוּ עֹמֶר לְכָל גֻּלְגֹּלֶת.

(יז) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃

הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט – יֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ הַרְבֵּה, וְיֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ מְעַט; וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם – מָדְדוּ בָּעֹמֶר, אִישׁ אִישׁ מַה שֶּׁלָּקְטוּ, וּמָצְאוּ שֶׁהַמַּרְבֶּה לִלְקֹט – לֹא הֶעֱדִיף עַל עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת אֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, וְהַמַּמְעִיט לִלְקֹט לֹא מָצָא חָסֵר מֵעֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת. וְזֶהוּ נֵס גָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ.

(כ) וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃

וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים – דָּתָן וַאֲבִירָם (שמ"ר כה, י).
וַיָּרֻם תּוֹלָעִים – לְשׁוֹן רִמָּה.
וַיִּבְאַשׁ – הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ, וּלְבַסּוֹף הִתְלִיעַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ" (שמות טז, כד). וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל הַמַּתְלִיעִים.

(כא) וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אׇכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃

וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס – הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה נַעֲשֶׂה נְחָלִים, וְשׁוֹתִין מִמֶּנּוּ אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם צָדִין מֵהֶם וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם מָן וְיוֹדְעִין מַה שִּׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל "נָמָס" – "פָּשַׁר" (אונקלוס), לְשׁוֹן "פּוֹשְׁרִים" (נדה נ"ו ע"א). עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם וּמַפְשִׁיר, דישטימפרי"ר [destemprer = למתן, להפשיר] בְּלַעַז, וְדֻגְמָתוֹ בְּסוֹף אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין ס"ז ע"ב).

(כב) וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה – כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם, מָצְאוּ כִּפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לְאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (מכילתא על פסוק ה).
וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה – שְׁאָלוּהוּ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים? וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת, שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ" וְגוֹמֵר (לעיל פסוק ה), עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת זֹאת. אָמַר לָהֶם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (פסוק כג), שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם. וּלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר לוֹ: "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם" (להלן פסוק כח), וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל.

(כג) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃

אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ – מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר, אֱפוּ הַיּוֹם הַכֹּל לִשְׁנֵי יָמִים, וּמַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים לְבַשֵּׁל מִמֶּנּוּ בְּמַיִם – בַּשְּׁלוּ הַיּוֹם. לְשׁוֹן אֲפִיָּה נוֹפֵל בְּלֶחֶם, וּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל בְּתַבְשִׁיל.
לְמִשְׁמֶרֶת – לִגְנִיזָה.

(כה) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהֹוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם וְגוֹמֵר – שַׁחֲרִית, שֶׁהָיוּ רְגִילִים לָצֵאת וְלִלְקֹט, בָּאוּ לִשְׁאֹל אִם נֵצֵא אִם לָאו. אָמַר לָהֶם: אֵת שֶׁבְּיֶדְכֶם אִכְלוּ. לָעֶרֶב חָזְרוּ לְפָנָיו וּשְׁאָלוּהוּ: מַהוּ לָצֵאת? אָמַר לָהֶם: שַׁבָּת הַיּוֹם. רָאָה אוֹתָם דּוֹאֲגִים, שֶׁמָּא פְּסַק הַמָּן וְלֹא יֵרֵד עוֹד? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם? הַיּוֹם לֹא תִּמְצָאוּהוּ, אֲבָל מָחָר תִּמְצָאוּהוּ (מכילתא כאן).

(כו) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת – שַׁבָּת הוּא. לֹא יִהְיֶה בּוֹ – הַמָּן. וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְרַבּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיָמִים טוֹבִים (מכילתא כאן).

(כח) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי׃

עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם^[5] – מְשַׁל הֶדְיוֹט הוּא: בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְּרָבָא^[6]; עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים, מִתְגַּנִּין הַכְּשֵׁרִין (ב"ק צ"ב ע"א).

(כט) רְא֗וּ כִּֽי־יְהֹוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃

רְאוּ – בְּעֵינֵיכֶם כִּי ה' בִּכְבוֹדוֹ מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל הַשַּׁבָּת; שֶׁהֲרֵי נֵס נַעֲשֶׂה בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, לָתֵת לָכֶם לֶחֶם יוֹמָיִם.
שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו – מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים אַרְבַּע אַמּוֹת לַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם [שָׁלוֹשׁ לְגוּפוֹ, וְאַחַת לְפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם] (עירובין מ"ח ע"א).
אַל יֵצֵא וְגוֹמֵר – אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת (עירובין נ"א ע"א). וְלֹא בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁאֵין תְּחוּמִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (ראו סוטה ל' ע"ב); וְעִקָּרוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל לוֹקְטֵי הָמָן נֶאֱמַר.

(לא) וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃

וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן – עֵשֶׂב שֶׁשְּׁמוֹ אליינדר"א [aliendre = כוסבר], וְזֶרַע שֶׁלּוֹ עָגֹל, וְאֵינוֹ לָבָן. וְהַמָּן הָיָה לָבָן, וְאֵינוֹ נִמְשָׁל לְזֶרַע גַּד; אֶלָּא לְעִנְיַן הָעִגּוּל כְּזֶרַע גַּד הָיָה, וְהוּא לָבָן.
כְּצַפִּיחִת – בָּצֵק שֶׁמְּטַגְּנִין אוֹתוֹ בִּדְבַשׁ, וְקוֹרִין לוֹ אַסְקֵרִיטוֹן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (חלה פ"א מ"ד), וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוֹס^[7].

(לב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

לְמִשְׁמֶרֶת – לִגְנִיזָה.
לְדֹרֹתֵיכֶם – בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחָם: לָמָּה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים: נַנִּיחַ מְלָאַכְתֵּנוּ וְנַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן; אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (ירמיהו ב, לא); "שִׁמְעוּ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "רְאוּ": בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם! הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לְמָקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו (מכילתא כאן).

(לג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

צִנְצֶנֶת – צְלוֹחִית שֶׁל חֶרֶס, כְּתַרְגּוּמוֹ (אונקלוס).
וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' – לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְלֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה עַד שֶׁנִּבְנָה אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּפָרָשַׁת הַמָּן.

(לה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

אַרְבָּעִים שָׁנָה – וַהֲלֹא חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם? שֶׁהֲרֵי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּיר יָרַד לָהֶם הַמָּן תְּחִלָּה, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן פָּסַק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" (יהושע ה, יב)! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁהָעֻגוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם^[8], טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן (קידושין ל"ח ע"א).
אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת – לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן [שֶׁאוֹתָהּ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מְיֻשֶּׁבֶת וְטוֹבָה, שֶׁנֹּאמַר: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (דברים ג, כה). וְתַרְגּוּם שֶׁל נוֹשָׁבֶת – "יָתֵיבְתָּא", רוֹצֶה לוֹמַר מְיֻשֶּׁבֶת].
אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן – בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל, קֹדֶם שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהוּא עַרְבוֹת מוֹאָב. נִמְצְאוּ מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה? אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, פָּסַק הַמָּן מִלֵּירֶד, וְנִסְתַּפְּקוּ מִמָּן שֶׁלָּקְטוּ בּוֹ בַּיּוֹם עַד שֶׁהִקְרִיבוּ הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עֶשֶׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (יהושע ה, יא) (קידושין ל"ח ע"א).

(לו) וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃

עֲשִׂרִית הָאֵיפָה – הָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין, וְהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין, וְהַקַּב אַרְבָּעָה לֻגִּין, וְהַלֹּג שֵׁשׁ בֵּיצִים, נִמְצָא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה אַרְבָעִים וְשָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. וְהוּא שִׁעוּר לְחַלָּה וְלִמְנָחוֹת.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות שוליים

1. רש"י מסביר "לקטו לחם משנה", לא שלקטו יותר, אלא שהקב"ה השרה "ברכה" על מה שלקטו.
2. אונקלוס. ובנוסח התאג': דַּעְדַּק דְּגִיר. והוא מלשון ערימה, כמו גל אבנים שתרגומו דְּגוֹרָא.
3. לפנינו (חולין פ"ח ע"ב) אין "הגיר".
4. אין מקום כאן לרבים, ואולי לפנינו יחסת־נושא.
5. וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בַּכְּלָל.
6. יַחַד עִם הַקּוֹץ, נֶעֱקָר גַּם הַכְּרוּב.
7. אִסְקְרִיטָוָן.
8. רְאוּ שמות טז, א ורש"י שם.

<< · ביאור · רש"י שמות · פרק טז · >>