ביאור:רש"י דברים יד
לדף זה עדיין אין ביאור - בדקו שוב בקרוב. כמו כן, הנכם מוזמנים להוסיף פירוש מפרי עטכם, ולאחר שהוא יושלם להסיר הודעה זאת. (פרטים נוספים)
(א)
בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קׇרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃
לֹא תִתְגֹּדְדוּ – לֹא תִּתְּנוּ גְּדִידָה וְשֶׂרֶט בִּבְשַׂרְכֶם עַל מֵת, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂין; לְפִי שֶׁאַתֶּם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְאַתֶּם רְאוּיִין לִהְיוֹת נָאִים, וְלֹא גְּדוּדִים וּמְקֹרָחִים.
בֵּין עֵינֵיכֶם – אֵצֶל הַפַּדַּחַת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם" (ויקרא כא, ה), לַעֲשׂוֹת כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם (ספרי צו).
(ב) כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהֹוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה – קְדֻשַּׁת עַצְמְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ; וְעוֹד, וּבְךָ בָּחַר ה׳ (שם צז).
(ג) לֹ֥א תֹאכַ֖ל כׇּל־תּוֹעֵבָֽה׃ כָּל תּוֹעֵבָה – כָּל שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ; כְּגוֹן צָרַם אֹזֶן בְּכוֹר כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ בַּמְּדִינָה, הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" (ויקרא כב, כא); וּבָא וְלִמֵּד כָּאן, שֶׁלֹּא יִשְׁחַט וְיֹאכַל עַל אוֹתוֹ הַמּוּם (ספרי צט). בִּשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב, הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ; הִזְהִיר כָּאן עַל אֲכִילָתוֹ (חולין קי"ד ע"ב).
(ד)
זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים׃
זֹאת הַבְּהֵמָה וְגוֹמֵר אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר – לָמַדְנוּ שֶׁהַחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה; וְלָמַדְנוּ שֶׁהַבְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם פּוֹרֵט אֶת הַמּוּעָט (ספרי ק; חולין ס"ג ע"ב).
וְאַקּוֹ – מְתֻרְגָּם "יַעֲלָא". "יַעֲלֵי סָלַע" (איוב לט, א), הוּא אישטיינבו"ק [esteinboc = אקו, יעל־סלע].
וּתְאוֹ – "תּוֹרְבָּלָא", תּוֹר[1] הַיַּעַר. "בָּאלָא" – יַעַר בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.
(ו)
וְכׇל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃
מַפְרֶסֶת – סְדוּקָה, כְּתַרְגּוּמוֹ.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל].
וְשֹׁסַעַת – חֲלוּקָה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנַיִם; שֶׁיֵּשׁ סְדוּקָה וְאֵינָהּ חֲלוּקָה בַּצִּפָּרְנַיִם, וְהִיא טְמֵאָה.
בַּבְּהֵמָה – מַשְׁמַע: מַה שֶּׁנִּמְצָא בַּבְּהֵמָה, אֱכֹל (חולין ס"ט ע"א). מִכָּאן אָמְרוּ, שֶׁהַשְּׁלִיל נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ (שם ע"ד ע"א).
(ז) אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָ֠ל וְאֶת־הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃ הַשְּׁסוּעָה – בִּרְיָה הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שֶׁדְרָאוֹת (חולין ס' ע"ב). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: לָמָּה נִשְׁנוּ? בַּבְּהֵמוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה, וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי "הָרָאָה" (להלן פסוק יג), שֶׁלֹּא נֶאֱמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם ס"ג ע"ב).
(ח) וְאֶת־הַ֠חֲזִ֠יר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: בָּרֶגֶל, שֶׁאָדָם חַיָּב לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל. יָכוֹל יִהְיוּ מֻזְהָרִים בְּכָל הַשָּׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" וְגוֹמֵר (ויקרא כא, א). וּמַה טֻּמְאַת הַמֵּת חֲמוּרָה, כֹּהֲנִים מֻזְהָרִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן ([[ספרא (מלבי"ם)/פרשת שמיני/פרק ד|ת"כ שמיני פרק ד, ח-ט]]; ר"ה ט"ז ע"ב).
(יא) כׇּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃ כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ – לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע (ספרי קג; קידושין נ"ז ע"א).
(יב) וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעׇזְנִיָּֽה׃ וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם – לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה (ספרי קג; קידושין נ"ז ע"א).
(יג)
וְהָרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃
וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְגוֹמֵר – הִיא 'רָאָה', הִיא 'אַיָּה', הִיא 'דַּיָּה'; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רָאָה'? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר. וְלָמָּה הִזְהִירְךָ בְּכָל שְׁמוֹתֶיהָ? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק, שֶׁלֹּא יְהֵא הָאוֹסְרָהּ קוֹרֵא אוֹתָהּ "רָאָה", וְהַבָּא לְהַתִּיר אוֹמֵר: זוֹ "דַּיָּה" שְׁמָהּ אוֹ "אַיָּה" שְׁמָהּ, וְזוֹ לֹא אָסַר הַכָּתוּב. וּבָעוֹפוֹת פָּרַט לְךָ הַטְּמֵאִים, לְלַמֵּד שֶׁהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים; לְפִיכָךְ פָּרַט אֶת הַמּוּעָט (חולין ס"ג ע"א).
הַתִּנְשָׁמֶת – קֿלב"א שורי"ץ [chalve soriz = עטלף].
(יז) וְהַקָּאָ֥ת וְאֶֽת־הָרָחָ֖מָה וְאֶת־הַשָּׁלָֽךְ׃ שָׁלָךְ – הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם (חולין ס"ג ע"א).
(יח) וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּוּכִיפַ֖ת וְהָעֲטַלֵּֽף׃ דּוּכִיפַת – הוּא תַּרְנְגוֹל הַבָּר, וּבְלַעַז הירופ"א [herupe = דוכיפת], וְכַרְבָּלְתּוֹ כְּפוּלָה (חולין ס"ג ע"א).
(יט) וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵאָכֵֽלוּ׃ שֶׁרֶץ הָעוֹף – הֵם הַנְּמוּכִים הָרוֹחֲשִׁים עַל הָאָרֶץ, כְּגוֹן זְבוּבִים וּצְרָעִים וַחֲגָבִים טְמֵאִים, הֵם קְרוּיִים שֶׁרֶץ.
(כ) כׇּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃ כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ – וְלֹא אֶת הַטָּמֵא; בָּא לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. וְכֵן בַּבְּהֵמָה, "אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (לעיל פסוק ו) – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה; לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה:
(כא)
לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כׇל־נְ֠בֵלָ֠ה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנׇכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – גֵּר תּוֹשָׁב (ספרי קד), שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ע"ז ס"ד ע"ב).
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' – קַדֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ; דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר, אַל תַּתִּירֵם בִּפְנֵיהֶם (ספרי שם).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (כאן; שמות כג, יט; שם לד, כו); פְּרָט לְחַיָּה, וּלְעוֹפוֹת, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה (ספרי שם; חולין קי"ג ע"א).
(כב)
עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כׇּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי וְגוֹמֵר עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – מָה עִנְיַן זֶה אֵצֶל זֶה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לֹא תִּגְרְמוּ לִי לְבַשֵּׁל גְּדָיִים שֶׁל תְּבוּאָה עַד שֶׁהֵן בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶן, שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מְעַשְּׂרִים מַעַשְׂרוֹת כָּרָאוּי, כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לְהִתְבַּשֵּׁל – אֲנִי מוֹצִיא רוּחַ קָדִים וְהִיא מְשַׁדַּפְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה" (מל"ב יט, כו); וְכֵן לְעִנְיַן בִּכּוּרִים (תנחומא יז).
שָׁנָה שָׁנָה – מִכָּאן שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן (ספרי קה; בכורות נ"ג ע"ב).
(כג) וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כׇּל־הַיָּמִֽים׃ וְאָכַלְתָּ וְגוֹמֵר – זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי (ספרי קו); שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ לִתֵּן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלְוִיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (במדבר יח, כו), וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְאָכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם" (שם פסוק לא); עַל כָּרְחֲךָ, זֶה – מַעֲשֵׂר אַחֵר הוּא.
(כד) וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַל֮ שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ כִּי יְבָרֶכְךָ – שֶׁתְּהֵא הַתְּבוּאָה מְרֻבָּה לָשֵׂאת.
(כו)
וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃
בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֽׁךָ – כְּלָל.
בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר – פְּרָט.
וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ – חָזַר וְכָלַל. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ – וְלַד וַלְדוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם וְכוּלֵּיהּ (עירובין כ"ז ע"ב).
(כז)
וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃
וְהַלֵּוִי וְגוֹמֵר לא תַעַזְבֶנּוּ – מִלִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (ספרי קח).
כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ – יָצְאוּ לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וְהֶפְקֵר, שֶׁאַף הוּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק עִמְּךָ בָּהֵן כָּמוֹךָ, וְאֵינָן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר (ספרי קט).
(כח) מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כׇּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים – בָּא וְלִמֵּד, שֶׁאִם הִשְׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה לִשְׁמִטָּה, שֶׁיְּבַעֲרֵם מִן הַבַּיִת בַּשְּׁלִישִׁית.
(כט)
וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּ֠ר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃
וּבָא הַלֵּוִי – וְיִטֹּל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.
וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם – וְיִטְּלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁהוּא שֶׁל עָנִי שֶׁל שָׁנָה זוֹ; וְלֹא תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְקַקְתָּ לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים.
וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ – תֵּן לָהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה. מִכָּאן אָמְרוּ: "אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי בַּגֹּרֶן" וְכוּלֵּיהּ (משנה פאה ח ה; ספרי קי). וְאַתָּה מוֹלִיךְ לִירוּשָׁלַיִם מַעֲשֵׂר שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שֶׁהִשְׁהֵיתָ, וּמִתְוַדֶּה: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (להלן כו, יג), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּ'כִי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר' (שם, יב).
| הבהרה: | |
|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ↑ שׁוֹר