ביאור:רש"י דברים טו
לדף זה עדיין אין ביאור - בדקו שוב בקרוב. כמו כן, הנכם מוזמנים להוסיף פירוש מפרי עטכם, ולאחר שהוא יושלם להסיר הודעה זאת. (פרטים נוספים)
(א) מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים – יָכוֹל שֶׁבַע שָׁנִים לְכָל מִלְוֶה וּמִלְוֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע" (להלן פסוק ט); וְאִם אַתָּה אוֹמֵר: שֶׁבַע שָׁנִים לְכָל מִלְוֶה וּמִלְוֶה לְהַלְוָאַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֵיאַךְ הִיא קְרֵבָה? הָא לָמַדְתָּ, שֶׁבַע שָׁנִים לְמִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת (ספרי קיז).
(ב) וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כׇּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהֹוָֽה׃
שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ – שָׁמוֹט אֶת יָדוֹ שֶׁל כָּל בַּעַל מַשֶּׁה; [וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה: "תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" (להלן פסוק ג)].
(ג) אֶת־הַנׇּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃
אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה.
(ד) אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן – וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן" (להלן פסוק יא)? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶבְיוֹנִים בַּאֲחֵרִים וְלֹא בָּכֶם; וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶבְיוֹנִים בָּכֶם (ספרי קיד).
אֶבְיוֹן – דַּל מֵעָנִי; וּלְשׁוֹן אֶבְיוֹן, שֶׁהוּא תָּאֵב לְכָל דָּבָר (מכילתא מסכתא דנזקין פרשה כ; ויק"ר לד, ו).
(ה) רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע – אָז לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן.
שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע – שָׁמַע קִמְעָא, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה (ספרי קטו).
(ו) כִּֽי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ׃
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ – וְהֵיכָן דִּבֶּר? "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר" (להלן כח, ג; ספרי קטז).
וְהַעֲבַטְתָּ – כָּל לְשׁוֹן הַלְוָאָה, כְּשֶׁנּוֹפֵל עַל הַמַּלְוֶה – נוֹפֵל בִּלְשׁוֹן מַפְעִיל, כְּגוֹן: "וְהִלְוִיתָ", "וְהַעֲבַטְתָּ"; וְאִם הָיָה אוֹמֵר 'וְעָבַטְתָּ' – הָיָה נוֹפֵל עַל הַלֹּוֶה, כְּמוֹ 'וְלָוִיתָ'.
וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם – יָכוֹל שֶׁתְּהֵא לֹוֶה מִזֶּה וּמַלְוֶה לָזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט (ספרי שם).
וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים – יָכוֹל גּוֹיִם אֲחֵרִים מוֹשְׁלִים עָלֶיךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ (שם).
(ז) כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן – הַתָּאֵב תָּאֵב קוֹדֵם (ספרי קטז).
מֵאַחַד אַחֶיךָ – אָחִיךָ מֵאָבִיךָ קוֹדֵם לְאָחִיךָ מֵאִמְּךָ (שם).
שְׁעָרֶיךָ – עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת (שם).
לֹא תְאַמֵּץ – יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמִּצְטַעֵר אִם יִתֵּן אִם לֹא יִתֵּן, לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא תְאַמֵּץ. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ וְקוֹפְצָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְלֹא תִקְפֹּץ (שם).
מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן – אִם לֹא תִתֵּן לוֹ, סוֹפְךָ לִהְיוֹת אָחִיו שֶׁל אֶבְיוֹן (שם).
(ח) כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃
פָתֹחַ תִּפְתַּח – אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים (ספרי קטז).
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֶלָּא".
וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ – אִם לֹא רָצָה בְּמַתָּנָה, תֵּן לוֹ בְּהַלְוָאָה (שם).
דֵּי מַחְסֹרוֹ – וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַעֲשִׁירוֹ (שם; כתובות ס"ז ע"ב).
אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ – אֲפִלּוּ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו (שם ושם).
לוֹ – זוֹ אִשָּׁה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ" (בראשית ב, יח; שם ושם).
(ט) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁ֘בַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃
וְקָרָא עָלֶיךָ – יָכוֹל מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִקְרָא" (דברים כד, טו; ספרי קיז).
וְהָיָה בְךָ חֵטְא – מִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ לֹא יִקְרָא. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: וְקָרָא עָלֶיךָ? מְמַהֵר אֲנִי לִפָּרַע עַל יְדֵי הַקּוֹרֵא יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא (שם).
(י) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ – אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים (ספרי קיז).
לוֹ – בֵּינוֹ לְבֵינְךָ (שם).
כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר – אֲפִלּוּ אָמַרְתָּ לִתֵּן, אַתָּה נוֹטֵל שְׂכַר הָאֲמִירָה עִם שְׂכַר הַמַּעֲשֶׂה (שם).
(יא) כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃
עַל כֵּן – מִפְּנֵי כֵן.
לֵאמֹר – עֵצָה לְטוֹבָתְךָ אֲנִי מַשִּׁיאֲךָ (ספרי קיח).
לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ – לְאֵיזֶה אָח? לֶעָנִי.
לַעֲנִיֶּךָ – בְּיוֹ"ד אֶחָד, לְשׁוֹן עָנִי אֶחָד הוּא; אֲבָל "עֲנִיֶּיךָ" בִּשְׁנֵי יוֹדִי"ן, שְׁנֵי עֲנִיִּים.
(יב) כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃
כִּי יִמָּכֵר לְךָ – עַל יְדֵי אֲחֵרִים; בִּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין בִּגְנֵבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר (קידושין י"ד ע"ב). וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב), וּבִמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר (מכילתא משפטים יב)? אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ כָּאן: אֶחָד, שֶׁכָּתוּב אוֹ הָעִבְרִיָּה, אַף הִיא תֵּצֵא בְּשֵׁשׁ. וְלֹא שֶׁמְּכָרוּהָ בֵּית דִּין, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כב, ב) וְלֹא 'בִּגְנֵבָתָהּ' (סוטה כ"ג ע"ב); אֶלָּא בִּקְטַנָּה שֶׁמְּכָרָהּ אָבִיהָ. וְלִמֵּד כָּאן, שֶׁאִם יָצְאוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קֹדֶם שֶׁתָּבִיא סִימָנִין, תֵּצֵא (ספרי קיח). וְעוֹד חִדֵּשׁ כָּאן, הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק.
(יד) הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגׇּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃
הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק – לְשׁוֹן 'עֲדִי', בְּגֹבַהּ וּבְמַרְאִית הָעַיִן, דָּבָר שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהֱטִיבוֹתָ לוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן הַטְעָנָה עַל צַוָּארוֹ.
מִצֹּאנְךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ – יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ, מִכָּל מַה שֶּׁבֵּרַכְךָ בּוֹרַאֲךָ. וְלָמָּה נֶאֶמְרוּ אֵלּוּ? מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִים, שֶׁהֵם בִּכְלַל בְּרָכָה, אַף כָּל שֶׁהוּא בִּכְלַל בְּרָכָה, יָצְאוּ פְּרָדוֹת (ספרי קיח). וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז ע"א) בִּגְזֵרָה שָׁוָה, כַּמָּה נוֹתֵן לוֹ מִכָּל מִין וָמִין.
(טו) וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ – וְהֶעֱנַקְתִּי וְשָׁנִיתִי לְךָ מִבִּזַּת מִצְרַיִם וּבִזַּת הַיָּם; אַף אַתָּה הַעֲנֵק וּשְׁנֵה לוֹ (ספרי קכ).
(יז) וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאׇזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן׃
עֶבֶד עוֹלָם – יָכוֹל כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י), הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא עוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל (מכילתא משפטים נזקין פרשה ב).
וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן – הַעֲנֵק לָהּ. יָכוֹל אַף לִרְצִיעָה הִשְׁוָה הַכָּתוּב אוֹתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד" (שמות כא, ה); עֶבֶד נִרְצָע וְאֵין אָמָה נִרְצַעַת (ספרי קכב).
(יח) לֹא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֨ אֹת֤וֹ חׇפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃
כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר – מִכָּאן אָמְרוּ: עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה (ספרי קכג), וְזֶהוּ כִּפְלַיִם שֶׁבַּעֲבוֹדַת שְׂכִירֵי יוֹם. וּמַהוּ עֲבוֹדָתוֹ בַּלַּיְלָה? רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, וְהַוְּלָדוֹת לָאָדוֹן (קידושין ט"ו ע"א).
(יט) כׇּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃
כָּל הַבְּכוֹר וְגוֹמֵר תַּקְדִּישׁ – וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "לֹא יַקְדִּישׁ אִיֹש אוֹתוֹ" (ויקרא כז, כו). הָא כֵּיצַד? אֵינוֹ מַקְדִּישׁוֹ לְקָרְבָּן אַחֵר; וְכָאן לִמֵּד שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר: הֲרֵי אַתָּה קָדוֹשׁ לִבְכוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: אִי אֶפְשַׁר לוֹמַר תַּקְדִּישׁ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר תַּקְדִּישׁ; הָא כֵּיצַד? מַקְדִּישׁוֹ אַתָּה הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי, וְנוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ כְּפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבּוֹ (ערכין כ"ט ע"א).
לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז וְגוֹמֵר – אַף הַחִלּוּף לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָסוּר (ספרי קכד; חולין קל"ז ע"א), אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.
(כ) לִפְנֵי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֤יךָ תֹאכְﬞלֶ֙נּוּ֙ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֔ה בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑ה אַתָּ֖ה וּבֵיתֶֽךָ׃
לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ – לַכֹּהֵן הוּא אוֹמֵר; שֶׁכְּבָר מָצִינוּ שֶׁהוּא מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה, אֶחָד תָּם וְאֶחָד בַּעַל מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ" וְגוֹמֵר (במדבר יח, יח; במדבר כ"ח ע"א).
שָׁנָה בְשָׁנָה – מִכָּאן שֶׁאֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ יוֹתֵר עַל שְׁנָתוֹ (בכורות כ"ח ע"א). יָכוֹל יְהֵא פָּסוּל מִשֶּׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ? כְּבָר הֻקַּשׁ לְמַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ" (לעיל יד, כג); מַה מַּעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסָל, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה תּוֹךְ שְׁנָתוֹ (ספרי קו).
שָׁנָה בְשָׁנָה – אִם שְׁחָטוֹ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ, אוֹכְלִים אוֹתוֹ הַיּוֹם וְיוֹם אֶחָד מִשָּׁנָה אַחֶרֶת; לִמֵּד שֶׁנֶּאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד (ספרי קכה; בכורות כ"ז ע"ב).
(כא) וְכִֽי־יִהְיֶ֨ה ב֜וֹ מ֗וּם פִּסֵּ֙חַ֙ א֣וֹ עִוֵּ֔ר כֹּ֖ל מ֣וּם רָ֑ע לֹ֣א תִזְבָּחֶ֔נּוּ לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
מוּם – כְּלָל.
פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר – פְּרָט.
כֹּל מוּם רָע – חָזַר וְכָלַל. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, מוּם הַגָּלוּי וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף כָּל מוּם שֶׁבַּגָּלוּי וְאֵינוֹ חוֹזֵר (בכורות ל"ז ע"א).
(כג) רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃
רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְכֻלּוֹ הֶתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִסּוּר הוּא, שֶׁהֲרֵי קָדוֹשׁ, וְנִשְׁחָט בַּחוּץ בְּלֹא פִּדְיוֹן וְנֶאֱכָל – יָכוֹל יְהֵא אַף הַדָּם מֻתָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל.