ביאור:רש"י בראשית כג
(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים – לְכָךְ נִכְתַּב "שָׁנָה" בְּכָל כְּלָל וּכְלָל אחרי ספרת המאות, העשרות והיחידות? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ:
- בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא - מַה בַּת עֶשְׂרִים לֹא חָטְאָה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת עוֹנָשִׁין כפי שנכתב בבמדבר רבה יח ד: "ב"ד של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה, וב"ד של מטה מבן י"ג". ,[1] אַף בַּת מֵאָה בְּלֹא חֵטְא.
- וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע לְיוֹפִי.[2]
שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה – כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה בכל שנות חייה היה לה טוב באותה מידה (על פי הד"ה הקודם, משמע שהיתה נאה וחסודה כל ימיה).[3]
(ב) וַתָּ֣מׇת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃
בְּקִרְיַת אַרְבַּע – עַל שֵׁם אַרְבָּעָה עֲנָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם בחברון, כפי שנאמר בפרשת המרגלים (במדבר יג): "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק": אֲחִימָן, שֵׁשַׁי, וְתַלְמַי, וַאֲבִיהֶם.
דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם אַרְבָּעָה זוּגוֹת שֶׁנִּקְבְּרוּ שָׁם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה.[4]
וַיָּבֹא אַבְרָהָם – מִבְּאֵר שָׁבַע שהרי ישב באופן ארעי בבאר שבע, כפי שכתב רש"י לעיל כב, יט.
לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ – וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה.[5]
(ד) גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם – גֵּר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת וְנִתְיַשַּׁבְתִּי עִמָּכֶם.
וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: אִם תִּרְצוּ הֲרֵינִי גֵר כדייר ארעי, ותמכרו לי בחסד. וְאִם לַאו אֶהְיֶה תוֹשָׁב בעל המקום וְאֶטְּלֶנָּה מִן הַדִּין אקח את הקרקע כפי שמגיע לי כחוק, שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לעיל יב, ז): "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".[6]
אֲחֻזַּת קֶבֶר – אֲחֻזַּת קַרְקַע לְבֵית הַקְּבָרוֹת שאהפוך אותה למקום המיועד לבית קברות (למרות הסמיכות "אֲחֻזַּת קֶבֶר" שאפשר היה להבין כ: אחוזה של קבר, אחוזה שמשמשת כבר כבית קברות).
(ו) שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
לֹא יִכְלֶה – לֹא יִמְנַע (לפי התרגום "לָא יִמְנַע מִנָּךְ"),
- כְּמוֹ "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ" (תהלים מ, יב),
- וּכְמוֹ "וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם" (לעיל ח, ב).
(ח) וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃
נַפְשְׁכֶם – רְצוֹנְכֶם.
וּפִגְעוּ לִי – לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כְּמוֹ "אַל תִּפְגְּעִי בִי" (רות א, טז).
(ט) וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃
הַמַּכְפֵּלָה – בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו.
דָּבָר אַחֵר: שֶׁכְּפוּלָה בְּזוּגוֹת.[7]
בְּכֶסֶף מָלֵא – שָׁלֵם במחיר מלא, ללא הנחה, כָּל שָׁוְיָהּ. וְכֵן דָּוִד אָמַר לַאֲרַוְנָה (דה"א כא, כד): "בְּכֶסֶף מָלֵא".
(י) וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּ֩עַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃
וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב – כְּתִיב חָסֵר ישב במקום יושב, שאפשר לקרא כאילו כתוב בלשון עבר, ובכך רומז שאין זה תפקיד קבוע שלו אל רק ישב בתפקידו כשוטר לא מזמן, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹטֵר עֲלֵיהֶם.[8] מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ שאברהם היה צריך לפנות אליו לגבי השדה, ואין זה ראוי שאברהם יאלץ לפנות למישהו פחות יותר מעפרון, עָלָה לִגְדֻלָּה.[9]
לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ – שֶׁכֻּלָּן בָּטְלוּ מִמְּלַאכְתָּן, וּבָאוּ כאן הרמז מהמילה "בָּאֵי" בא לידי ביטוי, והכוונה לפי רש"י (אם כי במדרש ההבנה מעט שונה) שבאו מהשדות אל העיר לִגְמוֹל חֶסֶד לְשָׂרָה.[10]
(יא) לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
לֹא אֲדֹנִי – לֹא תִקְנֶה אוֹתָהּ בְּדָמִים המילה "לֹא" בדברי עפרון מופנית על "בְּכֶסֶף מָלֵא" בדברי אברהם.
נָתַתִּי לָךְ – הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁנְּתַתִּיהָ לְךָ כאילו כבר נתתי אותו לך, מבלי שאתה צריך לבקש או לשלם (ולכן נכתב "נָתַתִּי" בלשון עבר, כפי שגם כותב רש"י בפסוק הבא).
(יג) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאׇזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃
אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי – אַתָּה אוֹמֵר לִי לִשְׁמוֹעַ לְךָ וְלִקַּח בְּחִנָּם, אֲנִי אִי אֶפְשִׁי אין רצוני בְּכָךְ.
אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי – הַלְוַאי וְתִשְׁמָעֵנִי.
נָתַתִּי – דונא"י [donai = נתתי[11]] בְּלַעַ"ז: מוּכָן הוּא אֶצְלִי, וְהַלְוַאי נָתַתִּי לְךָ כְּבָר.
(טו) אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃
בֵּינִי וּבֵינְךָ – בֵּין שְׁנֵי אוֹהֲבִים כָּמוֹנוּ מָה הִיא חֲשׁוּבָה? לִכְלוּם! אֶלָּא הַנַּח אֶת הַמֶּכֶר עזוב כעת את הבירוקרטיה של תהליך המכירה וְאֶת מֵתְךָ קְבוֹר.
(טז) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃
וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן – חָסֵר וָי"ו נכתב כאן "עפרן" ולא "עפרון" כמו לעיל. לְפִי שֶׁאָמַר הַרְבֵּה הציע לתת בחינם, וַאֲפִלּוּ מְעַט לֹא עָשָׂה לא ויתר, אלא לקח תשלום מלא. שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ שְׁקָלִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵן קַנְטָרִין מאה סלעים בכל שקל (על פי רש"י בבכורות נ א), שֶׁנֶּאֱמַר: "עוֹבֵר לַסּוֹחֵר" – שֶׁמִּתְקַבְּלִים בְּשֶׁקֶל בְּכָל מָקוֹם שבכל מקום מסכימים לסחור תמורתם ומקבלים אותם בתורת שקלים. וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁשִּׁקְלֵיהֶן גְּדוֹלִים, שֶׁהֵן ששם השקלים נראים קַנְטָרִין, צינטינייר"ש [centeniers = משקלים של מאה מידות, מטבעות של מאה[12]] בְּלַעַ"ז.[13]
(יז) וַיָּ֣קׇם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכׇל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכׇל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן – תְּקוּמָה הָיְתָה לוֹ, שֶׁיָּצָא מִיַּד הֶדְיוֹט לְיַד מֶלֶךְ.[14]
וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: וַיָּקָם הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ "לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה... רש"י מצטט את התחלת הפסוק הבא, שלפי פירוש זה (הפשט) מהווה המשך של המשפט (והפירוש המדרשי מתבסס על החלוקה לשני פסוקים)".
(יח) לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃
בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ – בְּקֶרֶב כֻּלָּם וּבְמַעֲמַד כֻּלָּם הִקְנָהוּ לוֹ.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ וכן על פי הפסוק (במדבר יד כט): "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכׇל פְּקֻדֵיכֶם לְכׇל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה". ראו גם ברטנורא על "בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף" באבות ה, כא.
- ^ בראשית רבה נח, א: ""וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה" (תהלים לז, יח): "יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה" כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים. בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא".
- ^ יש לציין שהרמב"ן חולק על רש"י ומסביר שהמדרש לגבי "בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא" דרש זאת מהמילים "שְׁנֵי חַיֵּי".
- ^ בראשית רבה נח, ד:"ארבעה שמות נקראו לה: אשכול וממרא, קרית ארבע חברון.
ולמה הוא קורא אותה קרית ארבע?
שדרו בה ד' צדיקים - ענר אשכול וממרא אברהם. ונמולו בה ד' צדיקים אברהם ענר אשכול וממרא.
ד"א: קרית ארבע - שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם - אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב.
ד"א: שנקברו בה ד' אמהות - חוה ושרה ורבקה ולאה.
ועל שם בעליה שהן ד': ענק וג' בניו". - ^ בראשית רבה נח ה: "מהיכן בא? מהר המוריה, ומתה שרה מאותו צער. לפיכך נסמכה עקידה ל'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה' ".
קהלת רבה ט ז: " וּכְשֶׁבָּא אֶל אִמּוֹ, אָמְרָה לוֹ הֵיכָן הָיִיתָ בְּנִי, אָמַר לָהּ נְטָלַנִי אַבָּא וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי גְבָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְהַר אֶחָד וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עָלָיו וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֲטֵנִי, אִלּוּ לֹא בָּא מַלְאָךְ אֶחָד מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר לוֹ: אַבְרָהָם אַבְרָהָם אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, כְּבָר הָיִיתִי שָׁחוּט. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה שָׂרָה אִמּוֹ כָּךְ צָוְוחָה וְלֹא הִסְפִּיקָה לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתָהּ, דִּכְתִיב: 'וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ', מֵהֵיכָן בָּא מֵהַר הַמּוֹרִיָּה בָּא". - ^ בראשית רבה נח, ו: " 'גר': דייר; 'תושב': מארי ביתא. אם רציתם - גר, ואם לאו - מארי ביתא. שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (בראשית טו, יח): 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת' ".
- ^ עירובין נ"ג ע"א: "רב ושמואל - חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר: בית ועלייה על גביו. בשלמא למאן דאמר זה על גב זה היינו מכפלה, אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה מאי מכפלה: שכפולה בזוגות".
- ^ באופן דומה אמר גם רש"י לעיל יט, א: וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדוֹם – "יָשַׁב" כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם.
- ^ בראשית רבה נח ז: "רבי יצחק אמר: יָשַׁב כתיב אותו היום מינו אותו ארכוסטרטיגוס כמושל דלא יהא בר נש רב כדי שלא יהיה אדם גדול זבין מן בר נש זעיר קונה מאדם קטן".
- ^ שם: "אמר ר' פנחס: מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמול חסדים לאברהם".)
- ^ כוונתו של רש"י היא כפי הנראה להראות, שבצרפתית כמו בלשון המקרא אפשר לבטא בעבר פעולה, שטרם התקיימה, אבל נחשבת כאילו התקיימה כבר. שלושה כתבי־יד מראים את הצורה ב-ai. ברוב האחרים יש צורה ב-a, אך קשה להסביר אותה.
- ^ רש"י מסביר את המלה מן המדרש על הפסוק, כי עפרון דרש מטבעות בעלות ערך גדול.
- ^ (בבא מציעא פ"ז ע"א: "אמר רבי אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנלן? מעפרון: מעיקרא כתיב 'ארץ ארבע מאות שקל כסף' ולבסוף כתיב 'וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר', דלא שקל מיניה אלא קנטרי, דאיכא דוכתא דקרי ליה לתיקלא קנטירא";
בכורות נ' ע"א: "אמר רבי חנינא: כל כסף האמור בתורה סתם - סלע. דנביאים - ליטרין. דכתובין - קינטרין. חוץ מן כספו של עפרון שאע"פ שכתוב בתורה סתם - קינטרין. דכתיב 'ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר', ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלא";
בראשית רבה נח, ז: "א"ר חנינא: כל שקלים האמורים בתורה - סלעים, ובנביאים - ליטרין, בכתובים - קנטרין. ר' יודן אמר: חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין. הה"ד (משלי כח, כב): "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ": "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עַיִן" - זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק, "וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" - שחסרתו התורה וא"ו. הדא הוא דכתיב "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן" - עפרן כתיב חסר וא"ו." - ^ בראשית רבה נח, ח: "דהות נפילה וקמת, דהות דבר אינש זעיר, ואיתעבידת לבר נש רב".