ביאור:רש"י בראשית יז
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃
אֲנִי אֵל שַׁדַּי – אֲנִי הוּא שֶיֵּשׁ דַּי אשר יש מספיק (שֶיֵּשׁ דַּי - נוטריקון של שַׁדַּי) בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, לְפִיכָךְ "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" וְאֶהְיֶה לְךָ לֶאֱלוֹהַּ וּלְפַטְרוֹן. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בַמִּקְרָא, פֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: "דַּי שֶׁלּוֹ", וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן.[1]
הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי – כְּתַרְגּוּמוֹ: "פְּלַח קֳדָמַי", הִדָּבֵק בַּעֲבוֹדָתִי.
וֶהְיֵה תָמִים – אַף זֶה צִוּוּי אַחַר צִוּוּי יש כאן שני ציוויים ברצף: ללכת לפני ה', ולהיות תמים: הֱיֵה שָׁלֵם תמים, במשמעות של "תם", שלם בְּכָל נִסְיוֹנוֹתַי לעמוד בכל הנסיונות שה' ניסה את אברהם ללא דופי.
וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" בְּמִצְוַת מִילָה, וּבַדָּבָר הַזֶּה וכתוצאה מכך תִּהְיֶה תָמִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָעָרְלָה בְךָ אַתָּה בַּעַל מוּם לְפָנַי.[2]
דָּבָר אַחֵר: "וֶהְיֵה תָמִים" – עַכְשָׁו אַתָּה חָסֵר חֲמִשָּׁה אֵבָרִים: שְׁתֵּי עֵינַיִם, שְׁתֵּי אָזְנַיִם שבתחלה המליכו הקב"ה על אבריו שהם ברשותו ליזהר מעבירה, אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו שהרי על כרחו יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבסוף כשנמול המליכו הקב"ה אפילו על אלו שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה (ר"ן על הגמרא בנדרים)., וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה רש"י על הגמרא בנדרים מפרש: "הוא אבר", והכוונה שבזכות המילה השיג שליטה על האיבר שנימול. מוֹסִיף אֲנִי אוֹת עַל שִׁמְךָ וְיִהְיוּ מִנְיַן אוֹתִיּוֹתֶיךָ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה 248, רמ"ח איברים כְּמִנְיַן אֵיבָרֶיךָ.[3]
(ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי – בְּרִית שֶׁל אַהֲבָה כנראה הכוונה לנאמר בפסוק ז: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם, לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ"., וּבְרִית הָאָרֶץ פסוק ח: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" לְהוֹרִישָׁה לְךָ עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ בזכות כך שאתה (וצאצאיך) יקפידו על הצד שלך בברית: מילה.
(ג) וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃
וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו – מִמּוֹרָא הַשְּׁכִינָה: שֶׁעַד שֶׁלֹּא מָל לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לַעֲמוֹד וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִצֶּבֶת עָלָיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּבִלְעָם (במדבר כד, ד): "נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". בִּבְרַיְיתָא דְּרַבִּי אֶלִיעֶזֶר.[4]
(ה)
וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם – לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל שְׁמוֹ.[5]
וְרֵי"שׁ שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּתְּחִלָּה - שֶׁלֹּא הָיָה אָב אֶלָּא לַאֲרָם "אברם" מלשון "אב ארם" שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ המקום בו היה גר,[6] וְעַכְשָׁיו אָב לְכָל הָעוֹלָם – לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ לא הוסרה משמו כאשר הוסיף לו ה' את האות ה"א, וזאת למרות שהאות רי"ש מיותרת בנוטריקון "אב המון גוים". שֶׁאַף יוֹ"ד שֶׁל "שָׂרַי" נִתְרַעֲמָה עַל הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁהוֹסִיפָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, טז): "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ".[7]
(ו) וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃
וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם – יִשְׂרָאֵל וֶאֱדוֹם צאצאי עשו. שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל כְּבָר הָיָה לוֹ, וְלֹא הָיָה מְבַשְּׂרוֹ עָלָיו.
(ז) וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃
וַהֲקִמוֹתִי אֶת בְּרִיתִי – וּמַה הִיא הַבְּרִית? "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים הצד של ה' בברית הוא שהוא יהיה האל המשגיח עלינו.
המשמעות של המילה "להיות" כאן שונה למשל מהמשמעות בפסוק "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (במדבר טו מא). שם המשמעות היא 'כדי', וכאן אין סיבה ותוצאה".
(ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ֠ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
לַאֲחֻזַּת עוֹלָם – וְשָׁם אֶהֱיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.[8] אֲבָל בֶּן יִשְׂרָאֵל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ.[9]
(ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃
וְאַתָּה – וָא"ו רש"י מסביר את האות וא"ו המיותרת, וגם אולי את המילה "אַתָּה" החוזרת פעמיים בפסוק זוֹ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (לעיל פסוק ד), וְאַתָּה הֱוֵי זָהִיר לְשָׁמְרוֹ. וּמַה הִיא שְׁמִירָתוֹ? "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ... הִמּוֹל לָכֶם..." (פסוק הבא).
(י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל־זָכָֽר׃
בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם... – אוֹתָם שֶׁל עַכְשָׁיו.
וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ – הָעֲתִידִין לְהִוָּלֵד אַחֲרֶיךָ.
הִמּוֹל – כְּמוֹ "לְהִמּוֹל". כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר "עֲשׂוֹת במשמעות של "עשיית" כמו במיכה ו ח: "וּמָה יְהֹוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"" כְּמוֹ "לַעֲשׂוֹת".
(יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עׇרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃
וּנְמַלְתֶּם – כְּמוֹ "וּמַלְתֶּם", וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְתֵירָה לַיְסוֹד הַנּוֹפֵל לִפְרָקִים "וּנְמַלְתֶּם" משורש נ.מ.ל, כאשר אות השור"ש נו"ן קיימת בחלק מהטיות המילה ונעלמת באחרות (גזרת חפ"ן), כְּמוֹ נוּ"ן שֶׁל "נוֹשֵׁךְ משורש נ.ש.ך הנעלמת למשל ב"יִשּׁוֹךְ"" וְנוּ"ן שֶׁל "נוֹשֵׂא משורש נ.ש.א. הנעלמת ב"יִשָּׂא"". "וּנְמַלְתֶּם" כְּמוֹ "וּנְשָֹאתֶם" מזכירה את המילה המוכרת יותר: 'וּנְשָֹאתֶם' הנכתבת עם נו"ן השורש, ומשמעותו פעולה אקטיבית: אתם תמולו (בניין קל) (להלן מה, יט), אֲבָל "יִמּוֹל" לְשׁוֹן יִפָּעֵל סביל, ימולו אותו (בניין נפעל), כְּמוֹ "יֵעָשֶׂה", "יֵאָכֵל".
(יב) וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כׇּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃
יְלִיד בָּיִת – שֶׁיְּלָדַתּוּ הַשִּׁפְחָה בַּבַּיִת.
וּמִקְנַת כֶּסֶף – שֶׁקְּנָאוֹ מִשֶּׁנּוֹלַד רכש את העבד לאחר שנולד.
(יג) הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃
הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ – כַּאן כָּפַל עָלָיו בפסוק זה יש לכאורה כפילות של הפסוק הקודם, וכמו כן יש כפילות בביטוי "הִמּוֹל יִמּוֹל". וְלֹא אָמַר לִשְׁמוֹנָה יָמִים ובניגוד לפסוק הקודם בו נכתב "וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים" כאן זה לא צויין, לְלַמֶּדְךָ שֶׁיֵּשׁ יְלִיד בַּיִת נִמּוֹל לְאֶחַָד שנימול ביום הראשון, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קל"ה ע"ב).[10]
(יד) וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃
וְעָרֵל זָכָר – כַּאן לִמֵּד שֶׁהַמִּילָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה.[11]
אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל – מִשֶּׁיַּגִּיעַ לִכְלַל עוֹנָשִׁין לגיל בר מצווה "וְנִכְרְתָה". אֲבָל אָבִיו אֵין עָנוּשׁ עָלָיו כָּרֵת, אֲבָל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה על מצוות עשה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג).[12]
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ – הוֹלֵךְ עֲרִירִי ללא בנים (רש"י מפרש כך, כנראה, בהשראת פסוקים לגבי 2 מאיסורי העריות, שעל כולם חל איסור כרת: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה – חֶטְאָם יִשָּׂאוּ, עֲרִירִים יָמֻתוּ", "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, נִדָּה הִוא – עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ") וּמֵת קוֹדֶם זְמַנּוֹ.
(טו) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃
לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי – דְּמַשְׁמַע "שָׂרַי", לִי וְלֹא לַאֲחֵרִים. "כִּי שָׂרָה" סְתָם "שְׁמָהּ", שֶׁתְּהֵא שָׂרָה עַל כֹּל.[13]
(טז) וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃
וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ – וּמַה הִיא הַבְּרָכָה רש"י מסביר מדוע נכתב בפסוק גם "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ" וגם "וּבֵרַכְתִּיהָ"? שֶׁחָזְרָה לְנַעֲרוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן יח, יב): "הָיְתָה לִי עֶדְנָה".[14]
וּבֵרַכְתִּיהָ – בַּהֲנָקַת שָׁדַיִם, כְּשֶׁנִּצְרְכָה לְכָךְ בְּיוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל יִצְחָק. שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵבִיאוּ אֲסוּפִי שאברהם ושרה הביאו ילד אסופי, עזוב מִן הַשּׁוּק וְאוֹמְרִים "בְּנֵנוּ הוּא". וְהֵבִיאָה כָל אַחַת בְּנָהּ עִמָּהּ וּמֵנִקְתָהּ לֹא הֵבִיאָה הנשים לא הביאו איתן את המיניקות של הילדים שלהן, וְהִיא הֵנִיקָה אֶת כֻּלָּם. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כא, ז): "הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה". בְּרֵאשִׁית רַבָּה רְמָזוֹ בְּמִקְצָת.[15]
(יז) וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק – זֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס לְשׁוֹן שִׂמְחָה: "וַחְדִּי", וְשֶׁל שָׂרָה (להלן יח, יב) לְשׁוֹן מָחוֹךְ צחוק של זלזול ("וְחַיֵּיכַת"). לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח, וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וְלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שָׂרָה (להלן יח יג) וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם.
הַלְּבֶן – יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת שאלה רטורית שתשובתה: כן, כְּמוֹ "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (שמ"א ב, כז), "הֲרוֹאֶה אַתָּה" (שמ"ב טו, כז). אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ בהמשך לדברי רש"י בד"ה הקודם, "שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח", גם בפסוק זה הוא מפרש שאברהם לא שאל מתוך חוסר אמונה, אלא בפליאה והודיה על דבר שלא נעשה בעבר: הֲנַעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי?
וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה – הָיְתָה כְדַאי מסוגלת לֵילֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִין בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בִּימֵי אַבְרָהָם נִתְמַעֲטוּ הַשָּׁנִים כְּבָר, וּבָא תַּשּׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, שֶׁמִּהֲרוּ תוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּנֵי שִׁשִּׁים וּבְנֵי שִׁבְעִים.
(יח) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃
לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה – הַלְוַאי שֶׁיִּחְיֶה יִשְׁמָעֵאל. אֵינִי כְּדַאי לְקַבֵּל מַתַּן שָׂכָר כָּזֶה.[16]
יִחְיֶה לְפָנֶיךָ – יִחְיֶה בְיִרְאָתְךָ, כְּמוֹ "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" (לעיל פסוק א), "פְּלַח קֳדָמַי" (אונקלוס).
(יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃
אֲבָל – לְשׁוֹן אֲמִתַּת דְּבָרִים המילה "אבל" כאן משמעותה: אכן, באמת (אונקלוס: "בְּקוּשְׁטָא באמת"). וְכֵן: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ" (להלן מב, כא), "אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ" (מל"ב ד, יד).
וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק – עַל שֵׁם הַצְּחוֹק.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל שֵׁם עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, וְתִשְׁעִים שָׁנָה שֶׁל שָׂרָה, וּשְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁנִּמּוֹל, וּמֵאָה שָׁנָה שֶׁל אַבְרָהָם.[17]
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲרֵי כְּבָר כְּתִיב "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ..." (לעיל פסוק ט)? אֶלָּא לְפִי שֶׁאוֹמֵר "וַהֲקִימוֹתִי..." (לעיל פסוק ז), יָכוֹל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלַל הַקִּיּוּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ" – וְלֹא עִם אֲחֵרִים.
"וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (להלן פסוק כא), לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לִמֵּד שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ מִבֶּטֶן יצחק נתברך עוד לפני שנולד (ולכן הברית עם זרעו ולא עם צאצאי ישמעאל וקטורה).[18]
דָּבָר אַחֵר הסבר אחר לשאלה למה יצחק נתברך יותר מאשר בני ישמעאל ובני קטורה: אָמַר רַבִּי אַבָּא: מִכַּאן אַתָּה לָמֵד קַל וָחֹמֶר- בֶּן הַגְּבִירָה מִבֶּן הָאָמָה. כְּתִיב "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ" (להלן פסוק כ), זֶה יִשְׁמָעֵאל, וְקַל וָחֹמֶר "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק".[19]
אֶת בְּרִיתִי – בְּרִית הַמִּילָה תְּהֵא מְסוּרָה לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק.
(כ) וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃
שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים – כַּעֲנָנִים יִכְלוּ המילה "נשיא" היא גם מנהיג וגם ענן. ומכאן רש"י מביא רמז שעתידים מנהיגי צאצאי ישמעאל להתפזר כעננים . כְּמוֹ (משלי כה, יד): "נְשִׂיאִים וְרוּחַ".[20]
(כב) וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃
מֵעַל אַבְרָהָם – לָשׁוֹן נְקִיָּה ביטוי מעודן ומכובד כלפי ה': ה' לא עמד לצידו של אברהם אלא שכינתו שרתה עליו הוּא כְּלַפֵּי שְׁכִינָה.
וְלִמְּדָנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם כביכול הם מהווים את מרכבת המלך של ה' (ר' מעשה מרכבה).[21]
(כג) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כׇּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כׇּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כׇּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מׇל אֶת־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃
בְּעֶצֶם הַיּוֹם – בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּצְטַוֶּוה.
בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה - לֹא נִתְיָרֵא לֹא מִן הַגּוֹיִם וְלֹא מִן הַלֵּצָנִים, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבָיו וּבְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים: אִלּוּ רְאִינוּהוּ, לֹא הִנַּחְנוּהוּ לָמוּל וּלְקַיֵּם מִצְוָתוֹ שֶׁל מָקוֹם.[22]
וַיָּמָל – לְשׁוֹן וַיִּפְעַל במשמעות דומה ל"וימול".
(כד) וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃
בְּהִמֹּלוֹ – בְּהִפָּעֲלוֹ, כְּמוֹ "בְּהִבָּרְאָם" (לעיל ב, ד). [נָטַל אַבְרָהָם סַכִּין וְאָחַז בְּעָרְלָתוֹ, וְרָצָה לַחְתּוֹךְ, וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיָה זָקֵן. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ח): "וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית" – "לוֹ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "עִמּוֹ".[23]]
(כה) וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃
בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ – בְּאַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר "אֵת המילה "את" בדרך כלל באה לרבות", לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה חָסֵר אֶלָּא חִתּוּךְ בָּשָׂר, שֶׁכְּבָר נִתְמַעֵךְ עַל יְדֵי תַּשְׁמִישׁ. אֲבָל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה יֶלֶד הוּזְקַק לַחֲתּוֹךְ עָרְלָה וְלִפְרוֹעַ הַמִּילָה לבצע את הפריעה, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ "אֵת".[24]
(כו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃
בְּעֶצֶם הַיּוֹם – שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, "נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בראשית רבה מו, ג: "אמר לו הקב"ה: אברהם, דייך, שאני אלוהך! דייך, שאני פטרונך! ולא לך לעצמך, אלא דיי לעולמי, שאני אלוהו! דיו לעולמי, שאני פטרונו!". המדרש מפרש את "אל שדי" במשמעות: עליך להסתפק בכך שאני אלוקך. רש"י מפרש במשמעות שונה: יש מספיק בכוחו של ה' להשגיח על כל הברואים.
- ^ בראשית רבה מו, ג: "(משל) למטרונא שאמר המלך: 'עברי לפני', ועברה לפניו, ונתכרכמו פניה. אמרה: תאמר, שנמצא בי פסולת? אמר לה המלך: אין בך פסולת, אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך, גדולה קימעה, העבירי אותו ובטל המום. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: אין בך פסולת, אלא הערלה הזאת - העבר אותה ובטל המום".
- ^ נדרים ל"ב ע"ב: "ואמר רמי בר אבא: כתיב 'אברם' וכתיב 'אברהם' - בתחלה המליכו הקדוש ברוך הוא על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים. אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה".
- ^ פדר"א כ"ט: "בוא וראה כחה של מילה, שעד שלא נימול אברהם היה נופל (על פניו), ואח"כ אני מדבר עמו, שנאמר (בראשית יז, יז): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו". עכשו שנמול הוא יושב ואני עומד, שנאמר 'והוא יושב פתח האהל' וגו'. וכתיב 'וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו' ".
- ^ בראשית רבה מו, ז: "רבי אבא ורבי ברכיה ורבי שמואל בר אמי הוין יתבין ומקשין: מנין נוטריקון מן התורה? שנאמר: 'והיית לאב המון גוים', לאבהם, דהוה חסר רי"ש מסתבר שכוונת המדרש היא שנוטריקון לא חייב להיות "אקרוסטיכון" מדויק. הוא יכול להיות רמז, קיצור, או שילוב של אותיות שמעורר משמעות חדשה, גם אם נשארות "אותיות עודפות" מהמקור".
- ^ ברכות י"ג ע"א: " 'אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם' (דברי הימים א א, כז) - בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו.
- ^ (בראשית רבה מז א: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.";
סנהדרין ק"ז ע"א: "ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו". - ^ בראשית רבה מו, ט: "אם מקבלים בניך אלהותי - אני אהיה להם לאלוה ולפטרון. ואם לאו - לא אהיה להם לאלוה ולפטרון. אם נכנסין בניך לארץ - הן מקבלין אלהותי. ואם לאו - אינם מקבלים. אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו - אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין"
- ^ כתובות ק"י ע"ב: "ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י, אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים".
- ^ לשון הגמרא במסכת שבת: כתנאי: יש יליד בית שנימול לאחד, ויש יליד בית שנימול לשמונה. יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה. "יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה", כיצד? לקח שפחה מעוברת ואחר כך ילדה – זהו מקנת כסף הנימול לשמונה. לקח שפחה וולדה עמה – זו היא מקנת כסף שנימול לאחד. "ויש יליד בית שנימול לשמונה", כיצד? לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה – זהו יליד בית הנימול לשמונה. רב חמא אומר: ילדה ואחר כך הטבילה – זהו יליד בית שנימול לאחד. הטבילה ואחר כך ילדה – זהו יליד בית הנימול לשמונה.
- ^ שבת ק"ח ע"א: "מניין למילה שבאותו מקום? נאמר כאן 'ערלתו' ונאמר להלן 'ערלתו' - מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי - דברי ר' יאשיה. ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר 'וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו', מקום שניכר בין זכרות לנקבות".
בראשית רבה מו ה (ובאופן דומה בבראשית רבה מו יג): "אמר רבי תנחומא: מיסתברא הדא מקרא, וערל זכר. וכי יש ערל נקיבה? אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה, משם מוהלים אותו". - ^ קידושין כט א: "למולו מנלן? דכתיב (בראשית כא, ד) וימל אברהם את יצחק בנו, והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב (בראשית יז, י) המול לכם כל זכר, והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב (בראשית יז, יד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה".
- ^ ברכות י"ג ע"א: "שרי היא שרה - בתחלה נעשית שרי לאומתה לשון יחיד, השרה שלי, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו".
- ^ בראשית רבה מז, ב: "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן -- רבי יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר: וברכתי אותה, ליתן לה בן. וברכתיה, לברכת החלב. אמר לו רבי נחמיה: וכי כבר נתבשרה בחלב, והלא עדיין לא נתעברה?! אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותיה".
- ^ נג, ט: "היניקה בנים שרה - 'היניקה בן' אין כתיב כאן: אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי. אמר לה אבינו אברהם 'אין זו שעת הצניעות, אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים'. גלתה את דדיה והיו נובעות חלב כשני מעינות, והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה, והיו אומרות: 'אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת' ".
בבא מציעא פז א: "ותאמר 'מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה' - כמה בנים הניקה שרה? אמר רבי לוי: אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה. היו כל אומות העולם מרננים ואומרים 'ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם'. מה עשה אברהם אבינו? הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן. ועדיין היו מרננים ואומרים 'אם שרה הבת תשעים שנה תלד? אברהם בן מאה שנה יוליד?' - מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם". - ^ בראשית רבה מז, ד בתרגום חופשי לעברית: "רבי יודן אמר בשם רבי יהודה בר סימון: משל לאוהבו של מלך, שהמלך היה נותן לו קצבה (אנונה - אספקת מזון/תשלום). אמר לו המלך: "אני רוצה להכפיל את הקצבה שלך". אמר לו האוהב: "שלא תתקרר רוחי (שלא אתאכזב), הלוואי שהקצבה הראשונה לא תיפסק". כך אמר אברהם: "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואלוהים השיב לו: "אבל שרה אשתך (תלד לך בן)"."
- ^ בראשית רבה נג, ז: "אָמַר רַבִּי יִצְחָק: חֲפוֹשִׁית חיפוש לפי אותיות, נוטריקון יִצְחָק - יוֹ"ד: עֲשָׂרָה, כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. צָדִ"י: תִּשְׁעִים, "וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?". קוּ"ף: מֵאָה, "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד?". חֵי"ת: כְּנֶגֶד הַמִּילָה, שֶׁנִּיתְּנָה לִשְׁמוֹנָה".
- ^ שבת קל"ז ע"ב: "אבי הבן אומר: אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. [...] והמברך אומר: אשר קידש ידיד מבטן חוק בשארו שם". (רש"י על הגמרא: "יצחק קרי ידיד, על שם 'אשר אהבת' ")
- ^ בראשית רבה מז, ה
- ^ בראשית רבה מז, ה: "אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (בראשית מט, כח): 'כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר', אֵלּוּ בְּנֵי גְּבִירָה שרה (צאצאי יצחק). וְיִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר אֶלָּא אוֹתָן נְשִׂיאִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי כה, יד): 'נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אַיִן'. אֲבָל אֵלּוּ מַטּוֹת שבטי ישראל נקראים "מטות", ומטה הוא דבר חזק, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (חבקוק ג, ט): שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה."
- ^ בראשית רבה מז, ו: "אמר ריש לקיש: האבות - הן הן המרכבה, שנאמר: "ויעל אלהים מעל אברהם", (בראשית לה, יג): "ויעל מעליו אלהים", (בראשית כח, יג): "והנה ה' נצב עליו"."
- ^ בראשית רבה מז, ט: "בעצם היום הזה נמול אברהם -- אמר רבי ברכיה: (ישעיה מח) "לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי ה' לא ציווה שיעשו את מצוותיו בסתר", (אלא) אמר הקב"ה: אילו מל אברהם בלילה, היו כל בני דורו אומרים: בכך וכך?! אילו היינו רואים אותו, לא היינו מניחים אותו לימול! אלא, בעצם היום הזה. דרגש ליה, ימלל מי שמרגיש (שמפריע) לו - שידבר (וינסה לעצור את אברהם)."
ראו רש"י על דברים לב, מח לגבי שלושה מקומות נוספים בהם נאמר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" ולגבי כולם רש"י מפרש שהדבר נעשה בכוונה לעין כל, כדי להדגיש שאין יכולת להם למחות. - ^ מט, ב: "מיד נטל אברהם סכין, והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט, ז): 'אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם' וְגוֹ'. 'וכרות לו הברית' אין כתיב כאן אלא (שם, ח) "וְכָרוֹת עִמּוֹ" - מלמד שהיה הקב"ה אוחז בו."
- ^ בראשית רבה מז, ח: "הכא את אמר: בשר ערלתו, ולהלן כתיב: את בשר ערלתו?! אלא, אברהם ע"י שנתמעך על ידי אשה כתיב: בשר ערלתו. ישמעאל שלא נתמעך ע"י אשה כתיב: את בשר ערלתו".