ביאור:רש"י בראשית טו
(א) אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אַחַר" - סָמוּךְ מיד אחרי, "אַחֲרֵי" - מֻפְלָג הרבה אחרי.[1] "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" - אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס זֶה שֶׁהָרַג אֶת הַמְּלָכִים, וְהָיָה דּוֹאֵג וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל כָּל צִדְקוֹתַי? לְכָךְ אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: "אַל תִּירָא אַבְרָם".
אָנֹכִי מָגֵן לָךְ – מִן הָעוֹנֶשׁ, שֶׁלֹּא תֵעָנֵשׁ עַל כָּל אוֹתָן נְפָשׁוֹת שֶׁהָרַגְתָּ. וּמַה שֶּׁאַתָּה דוֹאֵג עַל קִבּוּל שְׂכָרְךָ – "שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד". [2]
(ב)
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃
הוֹלֵךְ עֲרִירִי – מְנַחֵם בֶּן סָרוּק פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן "יוֹרֵשׁ "עֵר" פירש כ"בן" ו"עֲרִירִי" פירש "ללא בנים" (כמו לקלף - להוריד קליפה, לעשב - לעקור עשבים)", וְחִבֵּר לוֹ וטען שזה כמו בביטוי "עֵר וְעוֹנָה "יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאׇהֳלֵי יַעֲקֹב"" (מלאכי ב, יב). "עֲרִירִי" – בְּלֹא יוֹרֵשׁ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר (איוב לא, יב): "וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְּשָׁרֵשׁ" – תְּעַקֵּר שָׁרָשֶׁיהָ, כָּךְ לְשׁוֹן "עֲרִירִי" חֲסַר בָּנִים, וּבְלַעַ"ז דישאנפנטי"ץ [desanfantez = חסר־ילדים[3]].
וְלִי נִרְאֶה "עֵר וְעוֹנָה" מִגִּזְרַת "וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה, ב), וַ"עֲרִירִי" לְשׁוֹן חוּרְבָּן. וְכֵן "עָרוּ עָרוּ" (תהלים קלז, ז), וְכֵן "עָרוֹת יְסוֹד" (חבקוק ג, יג), וְכֵן "עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר" (ירמיהו נא, נח), וְכֵן "כִּי אַרְזָה עֵרָה" (צפניה ב, יד).
וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְבֵּיתִי בן מנהל המשק הזה שבביתי"), שֶׁכָּל בֵּיתִי נִזּוֹן עַל פִּיו בזכות ניהולו (המילה "בן" אינה "צאצא" אלא תפקיד, בדומה ל"בן חיל"). כְּמוֹ (להלן מא, מ): "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק המילה "יִשַּׁק" שנאמרה לגבי יוסף על ידי פרעה, היא במשמעות דומה למילה "מֶשֶׁק" אצלינו (אונקלוס מתרגם את "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק": "וְעַל מֵימְרָךְ יִתְּזָן כָּל עַמִּי" - יפורנס) – אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלִּי אחראי על רכושי. וְאִלּוּ הָיָה לִי בֵן, הָיָה בְנִי מְמֻנֶּה עַל שֶׁלִּי.
דַּמֶּשֶׂק – לְפִי הַתַּרְגּוּם: מִדַּמֶּשֶׂק הָיָה ("דְּמַשְׂקָאָה").
וּלְפִי מִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁרָדַף הַמְּלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק.[4]
וּבַתַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ דָּרְשׁוּ נוֹטְרִיקוֹן ראשי תיבות (של המילה "דמשק"): "דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה" מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים.[5]
(ג)
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃
הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע – וּמַה תּוֹעֶלֶת בְּכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי?
(ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃
וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה – לְפִי פְשׁוּטוֹ: הוֹצִיאוֹ מֵאָהֳלוֹ לַחוּץ לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים.
וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ אָמַר לוֹ: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ אל תהיה כפוף לחוקי הטבע והמזל, שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת בכוכבים (אסטרולוגיה) שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן. אַבְרָם אֵין לוֹ בֵן, אֲבָל אַבְרָהָם יֵשׁ לוֹ בֵן. שָׂרַי לֹא תֵלֵד, אֲבָל שָׂרָה תֵלֵד. אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם שֵׁם אַחֵר וְיִשְׁתַּנֶּה הַמַּזָּל.[6]
דָּבָר אַחֵר: הוֹצִיאוֹ מֵחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מִן הַכּוֹכָבִים מעל הכוכבים - באופן סימלי לכך שאברהם לא מושפע מאסטרולוגיה. וְזֶהוּ לְשׁוֹן "הַבָּטָה", מִלְמַעְלָה לְמַטָּה.[7]
(ו) וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃
וְהֶאֱמִן בַּה' – לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת עַל זֹאת על בשורת הזרע, שהרי בקרוב יווכח בכך, כשיוולד לו בן. אֲבָל עַל יְרוּשַּׁת הָאָרֶץ שָׁאַל לוֹ אוֹת, וְאָמַר לוֹ "בַּמָּה אֵדַע" (להלן פסוק ח).
וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲשָׁבָהּ לְאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ.
דָּבָר אַחֵר שאלת רש"י היא לגבי הסתירה בין "וְהֶאֱמִן בַּה'" ל-"בַּמָּה אֵדַע".
תשובה א: האמין לגבי הזרע וחשש לגבי הארץ.
תשובה ב: גם לגבי הארץ זה לא היה חשש אלא שאלה לגבי הזכות הגורמת.: "בַּמָּה אֵדַע" – לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת, אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו: הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה זְכוּת יִתְקַיְּמוּ בָהּ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת כפי שנרמז מחיות המוזכרות בפסוק הבא, וכפי שרש"י מפרש לגבי כל אחת מהן.[8]
(ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃
עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת – שְׁלֹשָׁה עֲגָלִים, רֶמֶז לִֹשְלֹשָה פָרִים: פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה.
וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת – רֶמֶז לַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים "וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת" - ויקרא טז טו, וּשְׂעִירֵי מוּסָפִין שֶׁל מוֹעֵד, וּשְׂעִיר חַטָּאת יָחִיד}}.
וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ – אָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְכִבְשָׂה שֶׁל חַטַּאת יָחִיד .
וְתוֹר וְגוֹזָל – תּוֹר וּבֶן יוֹנָה בקורבן עולה ויורד וקרבן מצורע.[9]
(י) וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כׇּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃
וַיְבַתֵּר אֹתָם – חִלֵּק כָּל אֶחָד לִשְׁנֵי חֲלָקִים. וְאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ: לְפִי שֶׁהָיָה כוֹרֵת בְּרִית עִמּוֹ לִשְׁמוֹר הַבְטָחָתוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו אֶת הָאָרֶץ, כְּדִכְתִיב (להלן פסוק יח): "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר...", וְדֶרֶךְ כּוֹרְתֵי בְרִית לְחַלֵּק בְּהֵמָה וְלַעֲבוֹר בֵּין בְּתָרֶיהָ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לד, יט): "הָעוֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל" – אַף כַּאן "תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים" (להלן פסוק יז), הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל שְׁכִינָה שֶׁהִיא אֵשׁ.
וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר – לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִמְשְׁלוּ לְפָרִים וְאֵילִים וּשְׂעִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב, יג): "סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים...", וְאוֹמֵר (דניאל ח, כ): "הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס", וְאוֹמֵר (שם כא): "וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן". וְיִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִבְנֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע".
- לְפִיכָךְ בָּתַר הַבְּהֵמוֹת - רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ הָאֻמּוֹת כָּלִין וְהוֹלְכִים.
- "וְאֶת הַצִּפּוֹר לֹא בָתָר" - רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל קַיָּמִין לְעוֹלָם.
(יא) וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃
הָעַיִט – הוּא עוֹף, עַל שֵׁם שֶׁהוּא עָט וְשׁוֹאֵף אֶל הַנְּבֵלוֹת לָטוּשׁ לטוס, לעוף (כמו באיוב ט כו) עֲלֵי אוֹכֶל, כְּמוֹ (שמ"א טו, יט): "וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל".
עַל הַפְּגָרִים – "הַפְּגָרִים" מְתַרְגְּמִינָן "פַּגְלַיָּא", אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהוּרְגְּלוּ לְתַרְגֵּם "אִישׁ בִּתְרוֹ" – "וִיהַב פַּלְגַיָּא", נִתְחַלֵּף לָהֶם תֵּיבַת "פַּגְלַיָּא" לְ"פַלְגַיָּא" וְתִרְגְּמוּ "הַפְּגָרִים" – "פַּלְגַיָּא". וְכָל הַמְּתַרְגֵּם כֵּן טוֹעֶה, לְפִי שֶׁאֵין לְהַקִּישׁ "בְּתָרִים" לִ"פְגָרִים", שֶׁ"בְּתָרִים" תַּרְגּומוּ "פַּלְגַיָּא", וּ"פְגָרִים" תַּרְגוּמוֹ "פַּגְלַיָּא" לְשׁוֹן פִּגּוּל, כְּמוֹ (ויקרא יט, ז): "פִּגּוּל הוּא", לְשׁוֹן "פֶּגֶר".
וַיַּשֵּׁב – לְשׁוֹן נְשִׁיבָה וְהַפְרָחָה ניפנוף היד כדי לגרש, כְּמוֹ (תהלים קמז, יח): "יַשֵּׁב רוּחוֹ". רֶמֶז שֶׁיָּבֹא דָּוִד בֶּן יִשַּׁי לְכַלּוֹתָם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם דוד המלך הצליח להכניע אויבים רבים, אך לא זכה להביא לעולם שלום מוחלט עַד שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.[10]
(יב)
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃
וְהִנֵּה אֵימָה... – רֶמֶז לְצָרוֹת וְחֹשֶׁךְ שֶׁל גָּלֻיּוֹת כל מילה רומזת לאחת מ[[:קטגוריה:ארבע גלויות |ארבעת הגלויות]] - ראו פירוט במדרש.[11]
(יג)
וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃
כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ – מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק יצחק הוא זרעו של אברהם, ולכן יש לחשב את 400 השנה מאז שנולד עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. כֵּיצַד? יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב כְּשֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם אָמַר (להלן מז, ט): "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה", הֲרֵי מֵאָה וְתִשְׁעִים. וּבְמִצְרַיִם הָיוּ מָאתַיִם וָעֶשֶׂר כְּמִנְיַן "רְד"וּ" גימטריה של 'רדו' היא 210,[12] הֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
וְאִם תֹּאמַר: בְּמִצְרַיִם הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת - הֲרֵי קְהָת מִיּוֹרְדֵי מִצְרַיִם הָיָה, צֵא וַחֲשׁוֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁל קְהָת וְשֶׁל עַמְרָם וּשְׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מֵהֶן כָּל הַשָּׁנִים שֶׁחַי קְהָת אַחַר לֵידַת עַמְרָם, וְשֶׁחַי עַמְרָם אַחַר לֵידַת מֹשֶׁה.[13]
בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם – וְלֹא נֶאֱמַר "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" התורה לא כתבה "בארץ מצרים", אלא הגדירה את הגלות כשהות במקום שאינו שייך להם. לפי הפירוש, מרגע שנולד יצחק, כל מקום שבו שהו האבות נחשב ל"ארץ לא להם", כי הארץ אמנם הובטחה להם, אך עדיין לא הייתה בבעלותם בפועל. לכן הם כגרים בה, ויש שימוש רק בלשון 'ויגר', 'גר' וכו' אֶלָּא "לֹא לָהֶם": וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק "וַיָּגָר אַבְרָהָם..." (להלן כא, לד), וּבְיִצְחָק "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (להלן כו, ג), "וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם" (תהלים קה, כג), "לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ שאמרו בני יעקב לפרעה" (להלן מז, ד).
| תקופה | פירוט החשבון | שנים | סך הכל מצטבר |
| מלידת יצחק עד לידת יעקב | "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" | 60 | 60 |
| מלידת יעקב עד הירידה למצרים | "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" | 130 | 190 |
| השהות במצרים (רד"ו) | משלימה את המניין ל-400 | 210 | 400 |
| אישיות | שנים | הערות לכרונולוגיה |
| קְהָת | 133 (שמות ו, יח) | היה בין היורדים למצרים עם יעקב: "וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". |
| עַמְרָם | 137 (שמות ו, כ) | נולד במצרים לאחר הירידה (בזמן שקהת עוד חי): "וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". |
| מֹשֶׁה | 80 (בזמן היציאה) | שמות ז, ז: "וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה... בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה". |
| סה"כ מקסימלי | 350 שנה | אפילו אם עמרם נולד ביום שקהת מת, ומשה נולד ביום שעמרם מת. |
(יד)
וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃
וְגַם אֶת הַגּוֹי – "וְגַם" לְרַבּוֹת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁאַף הֵם כָּלִים עַל שֶׁשִּׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל.[14]
דָּן אָנֹכִי – בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת.[15]
בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל – בְּמָמוֹן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, לו): "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם".[16]
(טו) וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃
וְאַתָּה תָּבֹא – וְלֹא תִרְאֶה כָּל אֵלֶּה את תקופת העבדות הקשה שבסוף ה-400 שנה.
אֶל אֲבוֹתֶיךָ – אָבִיו עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא מְבַשְּׂרוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו? לִמֶּדְךָ שֶׁעָשָׂה תֶרַח תְּשׁוּבָה.[17]
תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה – בִּשְּׂרוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו, וְלֹא יֵצֵא עֵשָׂו לְתַרְבּוּת רָעָה בְּיָמָיו. וּלְפִיכָךְ מֵת חָמֵשׁ שָׁנִים קוֹדֶם זְמַנּוֹ בן 175, בעוד שיצחק חי 180 שנה, וּבוֹ בַיּוֹם מָרַד עֵשָׂו.[18]
| האירוע / הנתון | גיל הדמויות | הציטוט מהפסוק (ספר בראשית) |
| הולדת יצחק | אברהם בן 100 | "וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ" (כ"א, ה) |
| הולדת יעקב ועשו | יצחק בן 60 | "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" (כ"ה, כ"ו) |
| גיל אברהם בלידת נכדיו | אברהם בן 160 | (חישוב: 100 שנים עד יצחק + 60 שנים עד הנכדים) |
| פטירת אברהם | בן 175 | "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם... מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים" (כ"ה, ז) |
| פטירת יצחק | בן 180 | "וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה" (ל"ה, כ"ח) |
(טז)
וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃
וְדוֹר רְבִיעִי – לְאַחַר שֶׁיִּגְלוּ לְמִצְרַיִם יִהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, וְהָרְבִיעִי יָשׁוּבוּ לָאָרֶץ הַזֹּאת, לְפִי שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פירוש המילה "הֵנָּה" הוא: לארץ הזאת, לארץ שאברהם נמצא בה כעת וְכָרַת בְּרִית זוֹ, כְּדִכְתִיב (לעיל פסוק ז): "לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ".
וְכֵן הָיָה: יַעֲקֹב יָרַד לְמִצְרַיִם, צֵא וַחֲשׁוֹב דּוֹרוֹתָיו דור 1 (היורדים): יהודה (בנו של יעקב, הוא זה שירד למצרים).
דור 2: פֶּרֶץ (בנו של יהודה).
דור 3: חֶצְרוֹן (בנו של פרץ).
דור 4 (השבים): כָּלֵב בֶּן חֶצְרוֹן.: יְהוּדָה פֶּרֶץ וְחֶצְרוֹן, וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוא כלב בן יפונה (נקרא 'יפונה' כי "פנה מעצת המרגלים" - סוטה י"א ע"ב) מִבָּאֵי הָאָרֶץ הָיָה.
כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי – לִהְיוֹת מִשְׁתַּלֵּחַ מֵאַרְצוֹ עַד אוֹתוֹ זְמַן, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מֵאֻמָּה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָהּ כביכול כלי בנפח סאה שמתמלא לאט לאט בחטאי האומה, עד שהוא עולה על גדותיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כז, ח): "בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה נדרש כך: כאשר תתמלא הסאה, רק אז ה' ישלח אותם מהעולם".[19]
(יז) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה – כְּמוֹ: "וַיְהִי הֵם מֵרִיקִים שַׂקֵּיהֶם" (להלן מב, לה), "וַיְהִי הֵם קוֹבְרִים אִישׁ" (מל"ב יג, כא). כְּלוֹמַר: וַיְהִי דָּבָר זֶה ויהי הדבר שהשמש שקעה וכו'. ולכן נכתב "ויהי" ולא "ותהי" כלפי השמש.
הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה – שָׁקְעָה.
וַעֲלָטָה הָיָה – חָשַׁךְ הַיּוֹם.
וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן... – רָמַז לוֹ שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּגֵּיהִנֹּם.[20]
בָּאָה – טַעֲמוֹ לְמַעְלָה מלעיל, באות בי"ת, לְכָךְ הוּא מְבוֹאָר שֶׁבָּאָה כְבָר. וְאִם הָיָה טַעֲמוֹ לְמַטָּה בָאַלֶ"ף, הָיָה מְבוֹאָר כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, שֶׁהֲרֵי כְּבָר כְּתִיב "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹא" (לעיל פסוק יב), וְהַעֲבָרַת תַּנּוּר עָשָׁן לְאַחַר מִכַּאן הָיְתָה, נִמְצָא שֶׁכְּבָר שָׁקְעָה.
וְזֶה חִלּוּק בְּכָל תֵּיבָה לְשׁוֹן נְקֵבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בימינו: גזרת נעו"י, כְּמוֹ: בָּא, קָם, שָׁב – כְּשֶׁהַטַּעַם לְמַעְלָה לְשׁוֹן עָבַר הוּא, כְּגוֹן זֶה וּכְגוֹן: "וְרָחֵל בָּאָה" (להלן כט, ט), "קָמָה אֲלֻמָּתִי" (להלן לז, ז), "הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ" (רות א, טו). וּכְשֶׁהַטַּעַם לְמַטָּה הוּא לְשׁוֹן הוֹוֶה, דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַכְשָׁיו וְהוֹלֵךְ, כְּמוֹ: "בָּאָה עִם הַצֹּאן" (להלן כט, ו), "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה" (אסתר ב, יד).
(יח) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃
לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי – אֲמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ הִיא עֲשׂוּיָה.[21]
הַנָּהָר הַגָּדוֹל – לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאֵהוּ "גָּדוֹל", אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְאוּחָר בְּאַרְבָּעָה נְהָרוֹת הַיּוֹצְאִים מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ב, יד): "וְהַנָהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת". מְשַׁל הֶדְיוֹט כמו בפתגם העממי: "עֶבֶד מֶלֶךְ - מֶלֶךְ חולקים כבוד לעבד המלך כי הוא מקורב למלך" (שבועות מ"ז ע"ב), "הִדָּבֵק לְשַׁחֲוָר למושל וְיִשְׁתַּחֲווּ לָךְ".[22]
(יט)
אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃
אֶת הַקֵּינִי – עֶשֶׂר אֻמּוֹת יֵשׁ כַּאן, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה גוֹיִם והרי בדברים ז א מזכיר שבפועל נתן לישראל רק ארצות של שבעה: "וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי"? וְהַשְּׁלֹשָׁה השלושה שמוזכרים כאן ולא ניתנו לישראל עדיין הם אֱדוֹם וּמוֹאָב וְעַמּוֹן, וְהֵם "קֵינִי קְנִזִּי קַדְמֹנִי", עֲתִידִים לִהְיוֹת יְרוּשָּׁה לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו יא, יד): "אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם".[23]
(כ) וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃
וְאֶת הָרְפָאִים – אֶרֶץ עוֹג שהרי גם "רפאים" לא מוזכרת ברשימת 7 העמים בדברים ז א? לכן עונה רש"י שרפאים היא ארץ עוג שאכן נכבשה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים ג, יג): "הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ כר' הונא בבראשית רבה מד ה: "רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא. רבי יודן אמר: בכל מקום שנאמר 'אחרי' - סמוך, 'אחר' - מופלג. ור' הונא אמר: בכל מקום שנאמר 'אחר' - סמוך, 'אחרי' - מופלג".
- ^ בראשית רבה מד ד: "...ורבנן אמרי חדא: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר 'ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא', אמר הקדוש ברוך הוא: 'אל תירא, אנכי מגן לך, וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא - שכרך הרבה מאד' ".
- ^ האל"ף מציינת מעין התחלת מילה, כי היה ברור לכותבים הרכב המילה: des- קידומת השלילה, ו-enfant "ילד". הסיומת ב-z היא לשון רבים או לשון יחיד ביחסת הנושא.
- ^ בראשית רבה מד : "ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: בן משק ביתי - בר ביתי הוא אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק"
- ^ (יומא כח ב: "הוא דמשק אליעזר - א"ר אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים"
- ^ (בראשית רבה מד י: "אמר רב שמואל בר רב יצחק: המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד? א"ל הקדוש ברוך הוא: הן כדבריך - 'אברם' לא מוליד, 'אברהם' מוליד. 'שרי אשתך לא תקרא שמה שרי', - 'שרי' לא תלד, 'שרה' תלד"; נדרים ל"ב ע"א: "...אמר לפניו: רבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן? אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך - אין מזל לישראל". (ובלשון דומה בשבת קנו א)
- ^ בראשית רבה מד יב: "אמר רבי יהודה בשם ר' יוחנן: העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר ליה 'הבט נא השמימה' - אין הבטה אלא מלמעלה למטה".
- ^ בראשית רבה מד יד: "ר' חייא ברבי חנינא אמר לא כקורא תגר אלא אמר לו: באיזו זכות? א"ל: בכפרות שאני נותן לפניך"; תענית כז ב (ובלשון דומה במגילה לא ב): "א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (בראשית טו, ב) 'ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה' - אמר אברהם: רבש"ע, שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? א"ל: לאו. אמר לפניו: רבש"ע, הודיעני במה אירשנה? א"ל: (בראשית טו, ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'. אמר לפניו: רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות - בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם".
- ^ בראשית רבה מד יד: "הראה לו ג' מיני פרים וג' מיני שעירים וג' מיני אילים ג' מיני פרים פר יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ועגלה ערופה וג' מיני שעירים..."
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק כח: "ירד העיט עליהם לפרדן ולאבדן, ואין העיט זה אלא בן דוד שנמשל כעיט, שנאמר: הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי וכו' (ירמיהו יב ט)".
- ^ בראשית רבה מד יז: "אימה זו בבל [...] חשיכה זו מדי [...] גדולה זו יון [...] נופלת עליו זו אדום [...] ויש שמחלפין: נופלת עליו זו בבל [...] גדולה זו מדי [...] חשיכה זו יון [...] אימה זו אדום [...]"
- ^ כפי שלמדו חז"ל מהפסוק "וַיֹּאמֶר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (בראשית מב ב) - ר' רש"י שם המביא מבראשית רבה צא ב: "א"ר אבא בר כהנא: בישרם שהן עתידין לעשות שם ר"י שנה - מנין רד"ו". (יתכן שם שהמילה 'רדו' רומזת לכך שהמצרים רדו בפרך בישראל).)
- ^ סדר עולם רבא פרק ג
- ^ בראשית רבה מד יט: "היה לומר 'גם' מאי 'וגם'? אלא 'גם' הוא מצרים 'וגם' לרבות ארבעה גליות"
- ^ בבראשית רבה מד כ זה נלמד מהאות יו"ד (גימטריה של 10) במילה "וְאַחֲרֵי": "א"ר אחא: 'אחר כן' אין כתיב כאן, אלא 'אחרי' - משאביא עליהם עשר מכות"
- ^ (ברכות ט' ע"א-ע"ב: "דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה: אמר ליה הקב"ה למשה: 'בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם"
- ^ בראשית לח יב: "א"ר אבא בר כהנא: כל מי שנכפל שמו יש לו חלק לעוה"ז ולעוה"ב. אתיבון ליה, והכתיב: 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח', יש לו בעה"ז ויש לו לעוה"ב אתמהא? א"ל אף היא לא תברא, דא"ר יודן משום ר' אבא בר כהנא (שם טו): 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום', בשרו שיש לאביו חלק לעוה"ב. 'תקבר בשיבה טובה', בשרו שישמעאל עושה תשובה".
- ^ בראשית רבה סג יב: " "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה" - [...] את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה ויצחק ק"פ - אלא אותן ה' שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו מפני שעבר עשו שתי עבירות [...] אמר הקב"ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו (בראשית טו, טו): "וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם [תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה]" - זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים?! מוטב לו שיפטר בשלום".
- ^ סוטה ט א: "דא"ר חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה רש"י: "איבודה מן העולם", שנאמר: בסאסאה בשלחה וגו' [...] אמר רב המנונא: אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ, כב): במלאות ספקו יצר לו וגו' "
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק כח: "ר' עזריה אומר: לא נבראו מלכיות האלו אלא עצים לגיהנם, שנאמר 'והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר' (בראשית טו). ואין 'תנור' אלא גיהנם שנמשלה כתנור, שנאמר 'נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם' (ישעיה לא)".
- ^ בראשית רבה מד כב: "ר' הונא ור' דוסתאי בשם רשב"ג: אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה, שנא' 'לזרעך נתתי'. 'אתן את הארץ הזאת' - אין כתיב כאן, אלא 'נתתי את הארץ הזאת' ".
- ^ ספרי על דברים א ז: "עד הנהר הגדול נהר פרת - שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל. משל ההדיוט אומר: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור - וישתחוו לך".
- ^ בראשית רבה מד כג: "רבי חלבו בשם רבי אבא בשם רבי יוחנן: כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים [...] ולא נתן להם אלא ז': את החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי - הרי שבעה, ולמה נתן להם שבעה וכו'".