ביאור:קבוצות שונות ניהלו מו"מ עם הגבעונים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
[לפי שיעור של ר' מנשה וינר]
בכל הפרשה יש להבחין בין "יהושע" לבין "הנשיאים" ולבין "איש ישראל" . יהושע דואג יותר לצד הרוחני, ואיש ישראל והנשיאים דואגים יותר לצד הבטחוני.
יש אומרים שצריך גם להבחין בין הנשיאים לבין איש ישראל [עמוס], אבל במאמר זה לא נבחין ביניהם, ו נניח ש"איש ישראל" הוא כינוי לנשיאים ("איש" לשון חשיבות), או שהנשיאים מייצגים את בני-ישראל ולכן הנשיאים נקראים גם "איש ישראל" .
הגבעונים יודעים שכדאי להם לבוא אל יהושע, כי הוא – איש הרוח – בוודאי יתייחס אליהם יותר בכבוד. לכן: "וילכו אל יהושע אל המחנה הגלגל; ויאמרו אליו ואל איש ישראל: 'מארץ רחוקה באנו, ועתה כרתו לנו ברית!'" .
אמנם הם פנו אל יהושע, אבל גם איש ישראל היו שם (בטח היתה אז ישיבה של 'הקבינט הבטחוני' בלשכה של יהושע), והם העלו חשש מהצד הבטחוני: "ויאמר איש ישראל אל החיווי: אוליי בקרבי אתה יושב, ואיך אכרות לך ברית?" .
הגבעונים לא יודעים מה להגיד, ולכן הם פונים אל יהושע – והפעם רק אליו – "ויאמרו אל יהושע: עבדיך אנחנו!" – אנחנו עבדים שלך – לא של איש ישראל! אתה תחליט!
ואכן יהושע מתייחס אליהם יותר יפה – הוא לא תוקף וחושד אלא שואל בנימוס: "' מי אתם, ומאיין תבואו?'" .
הגבעונים יודעים בדיוק מה מעניין את יהושע – רק עבודת ה': "ויאמרו אליו : 'מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך, לשם ה' אלוהיך : כי שמענו שומעו, ואת כל אשר עשה במצריים. ואת כל אשר עשה לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן -- לסיחון מלך חשבון, ולעוג מלך הבשן אשר בעשתרות..."
כשהם רואים שיהושע השתכנע – הם מקבלים אומץ ומנסים לשכנע גם את הנשיאים: ... "ויאמרו אלינו זקנינו וכל יושבי ארצנו לאמור: 'קחו בידכם צידה לדרך ולכו לקראתם; ואמרתם אליהם ' עבדיכם אנחנו, ועתה כרתו לנו ברית!'." אבל לשם כך דרושות הוכחות יותר 'חומריות': "זה לחמנו, חם הצטיידנו אותו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם; ועתה הנה יבש והיה ניקודים. ואלה נאדות היין אשר מילאנו חדשים, והנה התבקעו; ואלה שלמותינו ונעלינו, בלו מרוב הדרך מאוד.'"
הנשיאים השתכנעו מייד כשראו את ה'הוכחות': "ויקחו האנשים מצידם; ואת פי ה' לא שאלו." כלומר: הם הסיקו מסקנות מהצידה שהראו להם הגבעונים (לפי חלק מהמפרשים הם גם אכלו מהצידה שלהם, כלומר עשו איתם סעודה חגיגית לרגל השלום).
"ויעש להם יהושע שלום, ויכרות להם ברית לחיותם;" : יהושע היה בסדר גמור – הוא כרת אתם ברית, כלומר חוזה הדדי: אם הם יקיימו את מה שהבטיחו בדבריהם (שהם באו לשם ה', כלומר – אם הם יעבדו את ה') אז יהושע יחיה אותם [עבור יהושע זה בכלל לא משנה אם הגבעונים קרובים או רחוקים – העיקר שהם יעבדו את ה'. האיסור שכתוב בתורה תקף רק אם הגויים לא עובדים את ה', כמו שכתוב "לא תכרות להם ולאלהיהם ברית" ].
"... ויישבעו להם נשיאי העדה ." אבל הנשיאים טעו – הם נשבעו להם, כלומר נתנו להם הבטחה ללא תנאי לחיות אותם. [נראה שיהושע לא היה נוכח בזמן השבועה, כי אחרת הוא היה מזהיר את הנשיאים שלא יישבעו. כנראה שהסעודה החגיגית שסעדו הנשיאים עם הגבעונים, כנ"ל, התקיימה מחוץ ללשכתו של יהושע.]
"ויהי מקצה שלושת ימים, אחרי אשר כרתו להם ברית; וישמעו כי קרובים הם אליו, ובקרבו הם יושבים. ויסעו בני ישראל, ויבואו אל עריהם ביום השלישי; ועריהם גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים. ולא הכום בני ישראל, כי נשבעו להם נשיאי העדה בה' א-לוהי ישראל; ויילונו כל העדה על הנשיאים ." כולם מתלוננים על הנשיאים, כי הם אלה שנשבעו ללא תנאי. זה מאד מפריע להם מבחינה בטחונית – הם לא רוצים מובלעת כנענית באמצע מדינת ישראל!
איש ישראל כועסים על הנשיאים ואומרים להם: "אנחנו ידענו מראש שהם חשודים, אמרנו לכם! למה לא שמעתם לנו?!" [עמוס].
ההמשך הוא פחות ברור: גם הנשיאים וגם יהושע קובעים שהגבעונים יהיו חוטבי-עצים ושואבי-מים, אבל כל אחד מסיבה אחרת:
"ויאמרו כל הנשיאים אל כל העדה: 'אנחנו נשבענו להם בה' אלוהי ישראל; ועתה לא נוכל לנגוע בהם.'" כי השבועה היא ללא תנאי! "זאת נעשה להם, והחיה אותם; ולא יהיה עלינו קצף על השבועה אשר נשבענו להם. ויאמרו אליהם הנשיאים , יחיו; ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה , כאשר דיברו להם הנשיאים." הנשיאים רוצים לפייס את בני-ישראל שמתלוננים עליהם, ולכן קובעים שהגבעונים יהיו חוטבי-עצים ושואבי-מים עבור בני-ישראל.
"ויקרא להם יהושע , וידבר אליהם לאמור: למה רימיתם אותנו לאמור 'רחוקים אנחנו מכם מאוד', ואתם בקרבנו יושבים? ועתה ארורים אתם; ולא ייכרת מכם עבד, וחוטבי עצים ושואבי מים -- לבית אלוהיי ." הנשיאים לא יכולים בכלל להוכיח את הגבעונים, כי הם נשבעו להם ללא תנאי. אבל יהושע כרת ברית עם הגבעונים – הגבעונים התחייבו לעבוד את ה'. אי אפשר לעבוד את ה' ברמאות! לכן יהושע מוכיח את הגבעונים על כך שהם רימו את בנ"י. בתור עונש על הרמאות, יהושע קובע שהגבעונים יקיימו את ההתחייבות שלהם (לעבוד את ה') בצורה הנמוכה ביותר האפשרית – בעבודה גופנית: הם יהיו חוטבי-עצים ושואבי-מים עבור בית ה'.
"ויענו את יהושע ויאמרו: כי הוגד הוגד לעבדיך את אשר ציווה ה' אלוהיך את משה עבדו, לתת לכם את כל הארץ ולהשמיד את כל יושבי הארץ מפניכם; ונירא מאוד לנפשותינו מפניכם, ונעשה את הדבר הזה." הגבעונים מנסים להצדיק את מעשיהם. "ועתה הננו בידך: כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו, עשה." : כלומר: אתה תחליט האם אנחנו באמת ראויים למות בגלל מה שעשינו. יהושע חשב והגיע למסקנה שהגבעונים לא ראויים למות, כי הדברים שהם אמרו ליהושע ("לשם ה' א-להיך כי שמענו שמעו...") לא היו שקריים: הם כן באו לשם ה'; אך לא מתוך רצון עמוק לעבוד את ה', אלא מתוך פחד מהמצווה שציווה ה' את משה בתורה (לא מאהבה אלא מיראה...)
אם זה היה תלוי ביהושע – הוא היה מסתפק בעונש שהוא קבע (שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה'). אבל יהושע רצה גם להציל את הגבעונים מיד בני-ישראל, ולכן קיים גם את ההבטחה שהבטיחו הנשיאים לבנ"י: "ויעש להם כן" [כמו שהבטיחו הנשיאים] "ויצל אותם מיד בני ישראל, ולא הרגום. וייתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים - לעדה ; ולמזבח ה' עד היום הזה, אל המקום אשר יבחר."
פירשתי כך כדי לתרץ את הקושיה: 'למה יהושע היה צריך להציל את הגבעונים מיד בנ"י - הרי השבועה שנשבעו הנשיאים חייבה גם את בני ישראל?!'. תירוץ אחר לאותה קושיה הוא: אולי השבועה של נשיא שבט אפרים לא חייבה את השבט שלו, כי בשבט אפרים האיש הבכיר ביותר היה יהושע, ויהושע לא נשבע, אז שבט אפרים יכל להרוג את הגבעונים.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/hgvonim