ביאור:משלי ו כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

משלי ו כז: "הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה?!"

תרגום מצודות: וכי אפשר שיחתה (ישאב) איש בבגדו שמול חיקו את האש, ולא תשרפנה בגדיו?!

תרגום ויקיטקסט: - הייתכן שאיש יחתה (ירים) גחלי-אש וישים בחיקו, ליד ליבו, ובגדיו לא יישרפו?!


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו כז.


דקויות[עריכה]

נראה לך שתוכל לחשוב על אשה זרה בלי להתפתות?! זו אשליה:

אם אדם ינסה להרים גחלים בוערות בחיקו, ליד ליבו, מתחת לבגדיו, האש לא תישאר שם - היא תבער במהירות ותשרוף את כל בגדיו. גם המחשבות על יופיה של אשה הן מחשבות לוהטות ושורפות: הן לא יישארו בתוך הלב אלא יבעירו את כל הגוף כולל הבגדים, ויגרמו לו לעבור עבירה.

כך גם לגבי כל מעשה רע שהאדם מתאווה לעשותו, למשל אכילת מאכלים משמינים לאדם שצריך לעשות דיאטה - ככל שהאדם חושב עליו יותר, כך המחשבות מלהיטות ומבעירות את גופו, וגורמות לו לחטוא.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-27