ביאור:משל המערה של אפלטון בספר שופטים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"את צל ההרים אתה רואה כאנשים" (שופטים, ט', 36).

חכמה חוזרת ועתיקה היא בעולם ההבחנה בין הדברים האמיתיים ובין אלה הדמיוניים. כזה הוא, למשל, משל המערה של אפלטון, שהכתוב שלנו הוא בבחינת מטרימו. כאלה הן תופעות הסוגסטיה, ההלוצינציה, הפטה-מורגנה ועוד. כלל ראשון בביסוס תפישת עולמנו צריכה להיות הבחנה זו בין הממשות ובין מה שאין בו ממש. ביחסים חברתיים אנחנו יכולים לראות את זה בבירור, כאשר חשדנות שיש לך כלפי זולתך בסך-הכול משקפת משהו שנמצא אצלך ואין לה קיום חיצוני. יש גם מצבים קיצוניים של עיוות זה ואז זה יכול להיות הרסני. לעיתים הפחד הוא זה שיוצר את התמונה המדומה, לעיתים רגש אחר. על עולם הרגש אין לסמוך, אף על פי - וזו הבעיה - שלעיתים אין לנו כל דבר אחר להסתמך עליו. אבל מוטב להישאר באי-ידיעה מאשר להיות בידיעה כוזבת. ובאהבה עובדה זו מודגשת במיוחד, כי באהבה הרגש תופש תפקיד מרכזי, וכן חלק גדול בה היא הפנטזיה והדמיון. יכול להיות שאין מוצא מתסבוכת זו. על כל פנים הנטייה שלנו צריכה להיות לראות בעינים פקוחות ושטופות את המציאות נכוחה.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-02.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0709_1