ביאור:מעומד/מקרא/תורה/דברים/כא

ביאור:מעומד/מקרא/תורה/כותרת עליונה

החלוקה הנוצרית חותכת את פרשיות המלחמה והמוות באמצע. החלוקה היהודית-בבלית לקריאה לפי פרשות מתחילה ביפת תואר, על פי ההסבר המדרשי על הקשר בין יפת התואר בכור השנואה ובן שורר ומורה, שלדבריו נובעים זה מזה.

עגלה ערופה - מת אלמוני שנמצא

כִּי יִמָּצֵא חָלָל אדם הרוג
בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ
נֹפֵל בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ:

וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל.
וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל?
וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר עגל נקבה אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד מעולם לא השתמשו בה לעבודה בָּהּ,
אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל עול הוא מתקן היושב על גב הפרה כדי למשוך ריחיים או מחרשה.
וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן שמימיו זורמים אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ,
וְעָרְפוּ שָׁם יכרתו את ראשה מן העורף - ההיפך משחיטה רגילה המתחילה בצוואר המופנה כלפי האדמה) אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל.

וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי,
כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה,
וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב הם שופטים בכל מריבה וְכָל נָגַע והם מבחינים בין סוגי נגעי הצרעת השונים.
וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים הגרים בעיר הקרובה אֶל הֶחָלָל,
יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם לסמל את נקיון כפיהם, לומר שהם לא אשמים ברצח
עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.

וְעָנוּ וְאָמְרוּ:
יָדֵינוּ לֹא שָפכֻה לפי המסורה יש לקרוא שפכו, ולא שפכה אֶת הַדָּם הַזֶּה,
וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל - אֲשֶׁר פָּדִיתָ שיחררת מעבדות במצרים, יְהוָה!
וְאַל תִּתֵּן תפיל עלינו אשמת דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל!!
וְנִכַּפֵּר ויתכפר, כלומר ויתכסה לָהֶם הַדָּם על שפיכת הדם (לבטל את "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ, כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" - ביאור:מעומד/מקרא/תורה/במדבר/לה) ".

וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ,
כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה.

{ס}

פרשת כי תצא
סיכום הפרשה ומאמרים

יפת תואר - דיני שבויית אויב

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה רש"י על פי חז"ל: מדובר במלחמת רשות, לגביה נאמר בפרק הקודם (פסוק יד): "רַק הַנָּשִׁים... תָּבֹז לָךְ" עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ?
וְרָאִיתָ אם תראה בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ?
וְלָקַחְתָּ אז אתה רשאי לקחת אותה לְךָ לְאִשָּׁה:

וַהֲבֵאתָהּ תביא אותה אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ,
וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ
וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ ותגזור את הציפורניים (לפי הפרשנות המסורתית: כך שתהיה פחות יפה).
וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ לפי הפרשנות המסורתית: שמלה מיוחדת שלבשה כדי להיות יפה בעיני האוייב, ועתה עליה ללבוש שמלה צנועה יותר)
וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים חודש,
וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ
וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.

וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ? - וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ לאן שתרצה היא, וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף.
לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תתעלל בה, תנהג בה כאילו היתה רכוש תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ בגלל שגרמת לה עינוי והשפלה בשבי.

{ס}

ירושת הבכור גם מהאשה השנואה

כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה.
וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה,
וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה של השנואה, ומשחק לשוני עם המילה "השניה".

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ ביום חלוקת הנחלות אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ,
לֹא יוּכַל לְבַכֵּר להעדיף, מלשון בכורה ובכור אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה
עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר.

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר - לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ.
כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ!
לוֹ - מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה!
{ס}

בן סורר ומורה

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר סר מדרך הישר וּמוֹרֶה ממרה את פי הוריו
אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ?
וְיִסְּרוּ ניסו לייסר אותו, לחנך אותו על ידי יסורים (מכות שוט או מקל) אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.
וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ.
וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ:
"בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה!
אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ!
זוֹלֵל!! וְסֹבֵא משתכר מיין!!"

וּרְגָמֻהוּ יסקלו אותו כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת,
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ ויפחדו, תהיה להם יראה ופחד.

{ס}

אי הלנת תלוי

מעניין שהאמגושים אנשי המאגיה הזורואסטרית אוסרים את הקבורה ומותירים את הגופות על גגות - מאכל לנשרים, כי הקבורה לדעתם "מטמאת את הארץ". כאן תפיסה הפוכה

וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת עבירה שהוא חייב עליה דין מוות,
וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ והומת בתליה, או לפי הפרשנות המסורתית האיש הומת ואחר כך תלו את הגופה באופן טקסי.?
לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ אין להשאיר את הגופה ללון (לישון) כלומר אין להשאירו תלוי,
כִּי אלא קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא,
כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים - תָּלוּי התבוננות בתלוי (שנברא "בצלם Lוהים") היא בעצם סוג של ביזוי וגידוף,
וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

{ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.