ביאור:מה עניין פרשת שמירת שבת בין חטא העגל להקמת המשכן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בניית המשכן כבריאת העולם - יש לשבות ביום השבת[עריכה]

קשר הלכתי ואגדי עמוק מצאו חז"ל בין השבת לבין מלאכת הקמת המשכן:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" (שמות לה א) - למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח) - שומע אני בין בחול בין בשבת...
תלמוד לומר "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה... שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" - בחול ולא בשבת.
מכילתא דרבי ישמעאל, ריש ויקהל.

מתוך עירוב הפרשיות של ציוויי השבת בתוך מלאכת הקמת המשכן, למדו חז"ל על האיסור לבנות את המשכן בשבת, ומתוך כך גם למדו את הבסיס של ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת, המבוססות על המלאכות הנצרכות להקמת המשכן (שבת פרק ז משנה ב).

מעבר לסמיכות הפרשיות, נראה שהקשר בין השבת למלאכת המשכן, נעוץ בתפיסתם של חז"ל הרואה בהקמת המשכן את השלמת בריאתו של עולם:

"שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם"
(במדבר רבה יב, יא)

לפיכך, כשם שביום השביעי שבת ה' ממלאכת הבריאה הראשונית של העולם, כך עלינו לשבות ביום השביעי ממלאכתנו – שהיא השלמת מלאכת בריאת העולם וביסוסו.

השבת כאמצעי הבחנה בין בניית עגל להקמת משכן לה'[עריכה]

לאחר שבפרשיות תרומה-תצוה ובתחילת פרשת כי תשא (פרקים כה-לא), אנו מצווים על בניית המשכן, ממש לפני תיאור חטא העגל – מופיע ציווי על השבת (לא, יב-יז).

לאחר תיאור חטא העגל, תהליך הכפרה והמצוות שבעקבותיו (לב-לד), פותחת פרשתנו בציווי נוסף על השבת, כשרק לאחריו יופיע תיאור הקמת המשכן.

סדר פרשיות זה (משכן-שבת-עגל-שבת-משכן) מורה שסמיכות הפרשיות לא נועדה רק ללמדנו על השבת והלכותיה, אלא גם על מהות ההבדל שבין המשכן לעגל, כשקיומה של מצוות השבת יכול להוות קריטריון נוסף המבחין בין עבודת האדם את עצמו, לעבודת ה' כנה ואמיתית.


משל למה הדבר דומה? לאב שהלך למדינת הים, ופקד על בנו לעבד את שדהו ואף התיר לו להתפרנס מן השדה עד שובו. במקרה זה, יהיה קשה לדעת האם הבן המעבד את השדה מקיים את מצוות אביו, או שמא למעשה מתייחס הבן לשדה כרכושו האישי ולמעשה גוזל הוא את השדה. אך במידה והבן נמנע מלעבד את השדה בפרקי זמן מסוימים, רק משום שכך ציווהו אביו, נוכל לדעת בוודאות שעיבוד השדה משמעותו קיום רצון האב, ולא מימוש שאיפותיו האישיות של הבן.

גם הקמת המשכן יכולה לנבוע מתוך רצונו של האדם לממש את עצמו, ולחוש חוויות רוחניות נשגבות. ככלל, קידומו של העולם והשלמת בריאתו, יכולים להוות קיום צו ה', או לחילופין פעולות המבטאות את רצונו האנוכי של האדם לפעול למען עצמו. נראה שהנקודה המבחינה בין שתי האפשרויות, היא נכונותו של האדם להפסיק מלקדם את העולם – בשל צו ה'.

עוד לגבי לימוד המלאכות האסורות בשבת מהמלאכות שנעשו בבניית המשכן[עריכה]

שלושה אמוראים ישבו ודנו בהלכות שבת, ונשאלה להם השאלה הבאה (שבת מט ב):

"זה ששנינו 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת' (שבת פרק ז משנה ב) כנגד מי?".

אחד משלושת האמוראים – רבי חנינא בר חמא – ענה לחבריו: "כנגד עבודות המשכן".

פירש רש"י: "פרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת המשכן, ללמוד הימנה". אך הסמיכות בין הפרשיות באה ללמד על מלאכת המשכן (שהיא אסורה בשבת) ולא להפך?

בספרה 'עיונים חדשים בספר שמות' (עמ' 460-459) הביאה נחמה ליבוביץ ע"ה את טעמו של בעל הביאור לציווי עשיית המשכן:

...כל מלאכת עבודה, תמצא שייפרדו למינים הללו: (א) קצתן הכרחיות, אי אפשר שיהיה האדם מאושר זולתן, כגון אותן שהן לצורך המזון, הכסות והמדור – הנקראות מלאכות הצורך. (ב) קצתן מביאות עזר ותועלת, כגון הדרכים והגשרים, מלאכת המתכות והכלים – ונקראו מלאכות התועלת. (ג) מביאות עונג ועידון לחיי האדם, כגון מעשה הרוקם והחושב והצייר והמסתת וציפוי הזהב – ונקראו מלאכות ההדר... מעתה ייתכן שכשם שציווה ה' את עמו שיקדיש ראשית פרי בטנם ואדמתם לשמו... כן רצה שירימו את ראשית פרי מחשבותיהם וכל כשרון מעשיהם... ויקדישום לעבודתו, יעשו מהם דבר לעבודת ה' במשכן וכליו ובגדי משרתיו, ועל ידי זה יהיו כל ענייניהם מקודשים לשמים... כי "כל מלאכה שלא היתה במשכן – אינה חשובה מלאכה".

ובלשונה של נחמה עצמה, הממצה את דבריו:

על פי הדברים הללו יש לומר, כי החפיפה בין מלאכות עשיית המשכן למלאכות האסורות בשבת נובעת מטעם משותף לשתיהן. בשתיהן נדונה עשייתו היצרנית-תרבותית של האדם: מה שנאסר עליו בשבת מחמת היותו 'מלאכת מחשבת' לצרכי קיומו – הוא שנתחייב האדם לעשות לגבוה בבניית המשכן.

ואם כן ניתן היה להפוך את היוצרות ממה שנאמר בגמרא, ולומר כי מלאכות המשכן הן שנלמדות מאיסורי המלאכה בשבת. אלא שמפני שמלאכות המשכן נתפרטו ברובן בתורה, ואילו מלאכות השבת לא נתפרטו ברובן, מקיימים חז"ל את הכלל כי יבוא הסתום ויילמד מן המפורש, שהרי טעם אחד לשניהם.

מקורות[עריכה]

  • איתן פינקלשטיין בעלון שבתון, ויקהל-פקודי, תשס"ז
  • הרב אלחנן סמט, מעט מן האור, ויקהל-פקודי, תשס"ז