ביאור:מדוע אסור להוסיף על המצוות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

(דברים ד, ב): "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם"

נשאלת השאלה, מילא "לא לגרוע" - מובן, אבל למה לא להוסיף? למה לא נותנים לבן אדם הרוצה להוסיף בקרבת ה' להוסיף על המצוות?

מסביר המגיד מדובנא במשל:

אדון ראובן היה לו שכן עשיר מופלג, אשר ביתו מלא כלי כסף וזהב וכל טוב. אך כמידת עושרו כפולה מידת קמצנותו. לא רק תרומה קטנה לא שייך לקבל, אלא אפילו הלואה קטנה אינו מוציא ממתחם שלטונו. יום אחד החליט אדון ראובן לסדר אותו.

אדון ראובן ניגש אל דלתו של העשיר ולאחר הצצות מה"קוקר" ובדיקות אין ספור מהחלונות לודא שאין זה ח"ו איזה אביון הבא לבקש תרומה, נפתחה חרך צר בדלת, והעשיר בעיניים חשדניות שואל את אדון ראובן למבוקשו. עונה לו אדון ראובן: "תעשה לי טובה, מגיע אלי היום אורח חשוב במיוחד, ואני חייב לכבדו בכלי מכובד, האם תואיל להשאיל לי גביע כסף"? העשיר פותח זוג עיניים ושואל: "האם אינך יודע שאין זה הכתובת המתאימה לבקשות מסוג זה"? אך אדון ראובן כבר מוכן עם תשובתו בצידו: "אני נותן לך משכון על סך חמשת אלפים דולר, על כל פגם קטן בגביע, המשכון שלך". העשיר מהסס מעט, אך סומך על תבונתו שיצליח למצוא איזשהו פגם בגביע ולהעביר את המשכון לרשותו. ומחליט לתת לו גביע כסף בהשאלה.

למחרת בבוקר דופק אדון ראובן על פתחו של העשיר, הדלת כמובן נפתחת מיד, ומה נדהם העשיר שראובן מחזיר לו את הגביע בצירוף גביעון קטן. "מה זה?" שואל העשיר. "מגיע לך מזל טוב, לגביע הגדול נולד גביעון" העשיר יודע ש"שאלה זה טרף", וממהר לקחת את שתי הגביעים, ומחזיר את המשכון.

לאחר שבוע בא אדון ראובן אל העשיר ושוב בקשה בפיו: "אורח נכבד בא לבקרני, התואיל להשאיל לי קערת כסף להגשת פירות" וכבר מקדים רפואה ומושיט סכום נכבד למשכון. העשיר כבר אינו מהסס ומקוה שגם הקערה שלו תיכנס להריון, ונותן בשמחה לאדון ראובן.

כצפוי חוזר אדון ראובן למחרת עם הקערה בצירוף קערית קטנה: "מזל טוב" הוא מכריז בשמחה "שוב שמחה במעונך, הקערה ילדה הלילה". ושוב העשיר ללא אומר ודברים לוקח את שתיהם ומחזיר את המשכון.

לאחר שבוע שוב בא אדון ראובן בבקשה: "הפעם בא אלי אורח רם מעלה במיוחד, אני חייב משהו מפואר ביותר כדי לכבד אותו, אולי תואיל להשאיל לי מנורת זהב גדולה?" העשיר ללא כל היסוס וללא בקשת משכון ניגש לטרקלינו ומוציא מנורת זהב ענק בשווי רבבות דולרים ומגיש בשמחה לשכנו אדון ראובן. כמובן שבאותו לילה לא הצליח העשיר לעצום עין מרוב התרגשות על הלידה הצפויה, ובקוצר רוח המתין לבוקר עת ישמע את הבשורה הטובה.

בבוקר מגיע אדון ראובן, דופק על פתחו של העשיר, וזו נפתחת מיד אך... שלא כצפוי אדון ראובן עומד בידים ריקות, העשיר פותח זוג עיניים שכמעט בולעות את אדון ראובן, ובקושי מוציא את המילים מפיו: "היכן המנורה שלי???" ראובן לעומתו עונה בקול בכייני: "אל תשאל מה קרה, המנורה קבלה חום, ועד שהלכתי לקרוא לרופא, כבר נפח את נשמתו, ולרופא לא נשאר אלא לקבוע את מותו".

העשיר פותח בצעקות: "אין כזה דבר, מעולם לא שמענו שמנורה תמות". אך לא סיים את צעקותיו עונה לו אדון ראובן בקול צונן: "שגביע וקערה יולידו כן שמעת"? ? ?

הנמשל[עריכה]

אם משהו בא להוסיף על מצוות ה', ולעשות לפי השכל שלו, אין זה חשש רחוק שמחר יבוא גם לגרוע.