ביאור:מבצרי הדת - מהדורה עדכנית

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

הספר הזה מבוסס ברובו (אך לא בכולו) ובתוכנו ובדרך כתיבתו מספר "מבצרי הדת" כפי שהועלה בגירסתו המלאה. ניתן למעשה לקרוא לו "מבצרי הדת מהדורה מבוארת ורזה" לעומת הזאת בספר כאן "המבואר" (זה לא ספרים מהסוג שצרכים בד"כ ביאור) ישתנו מילות קישור זכר ונקבה וכו' כדי להפוך את הטקסט לעדכני. ברקע הטקסט יתוספוו הערות סיכומי פיסקאות, קושיות ותירוצים על דברי המחבר. ועוד.

רבותיי אשמח שתשפרו את הפן החזותי פה, ואת תוכן הסיכומי פרקים,

ד.[עריכה]

רבי :

בני, האם מעשי התורה נאמנים וברורים לך שכך היו ומוטל עלי רק לברר לך כי מה' היו ולא ע"י אדם ח"ו,
או שמא,
אף מטיל היצר ספקות בלבבך על אמתת הספורים עצמן.
במידה וכן, מוטל עלי לברר לך מתחלה את אמיתת ספורי התורה ואח״כ לברר לך בע״ה כי מה' הם.

ה.[עריכה]

תלמיד :

לא אכחיד תחת לשוני, לפני רופאי הבא להוציא מבטני את המחט הרעולה ברעל המינות הדוקרת את בני מעי
ולהחיות את עצמותי היבשות באמונת ה׳,

רק האמת אגיד לו,
כי כל הספקות אשר רבי שאלני וכל הספקות שהפה יכול לדבר והלב לחשוב מטיל היצר בלבי,

ובפרט המעשים הכתובים בתורה אשר אלפי שנים עברו ואנחנו לא ראינום בעינינו ולא אבותינו בודאי היצר מרעיש בלבי ובוער כיקוד אש בקרבי.

ואל יחר אף אדוני בדברי את הדברים הללו כי היצר יקיפני באלפי ספקותיו וירתיח דמי-עורקי בקרבי כסיר נפוח.

ו.[עריכה]

רב :

לכן מוכרח אנכי לברר לך מתחילה בעזרת ה' יתברך, בראיות ברורות שכליות וחזקות-
כי כל ספורי התורה כולם אמת הם ואין בהם שום ספק ח״ו,
ומשה אמת ותורתו אמת!

ואחר כך אברר לך (בפרק ב'), שכל התורה הכתובה והמסורה היא מאת ה' מן השמים ואין בה שום ספק.

ז.[עריכה]

תלמיד :

צמאה נפשי מאוד לשמוע תורת ה' מפי רבי הטוב אשר ברא ה' תבלין להיצר היושב במפתחי לבבי.

ח.[עריכה]

עוצמת שושלת הקבלה, והסתפקות על אמיתות דברי התורה מכניסה את כל מעבירי הקבלה למעמד של רוצחים וגנבים.[עריכה]

רב :

זכור נא והבט על שלשלת הקבלה מדור דור כי משה רבע״ה מסרה ליהושע תלמידו ויהושע מסרה לזקנים^[1]

עיין רמב״ם בהקדמתו שמנה שמות כל החכמים והנביאים מימי משה רבע״ה עד רב אשי שחיבר הגמ׳^[2]
והיו כארבעים דורות מימי משה רבנו ע"ה עד רב אשי ובכל דור ודור היו חכמים רבים למאות ולאלפים
וכולם עסקו בתורת משה רבנו ודקדקו אותיותיה ותיבותיה
וכמה וכמה פעמים מוזכר בדברי הנביאים והכתובים מגדולת משה איש אלקים^[3]

א) רב אשי מרבא.
ב) ורבא מרבה.
ג) ורבה מרב הונא.
ד) ורב הונא מר' יוחנן ורב ושמואל.
ה) ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש.
ו) ורבינו הקדוש מרבי שמעון אביו.
ז) ורבי שמעון מרבן גמליאל אביו.
ח) ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו
ט) ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו.
י) ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו
יא) ור' שמעון מהלל אביו ושמאי.
יב) והלל ושמאי משמעיה ואבטליון.
יג) ושמעיה ואבטליון מיהודה ושמעון.
יד) ויהודה ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי.
טו) ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן.
טז) ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס.
יז) ואנטיגנוס משמעון הצדיק.
יח) ושמעון הצדיק מעזרא.
יט) ועזרא מברוך.
כ) וברוך מירמיה.
כא) וירמיה מצפניה.
כב) וצפניה מחבקוק.
כג) וחבקוק מנחום.
כד) ונחום מיואל.
כה) ויואל ממיכה.
כו) ומיכה מישעיה.
כז) וישעיה מעמוס.
כח) ועמוס מהושע.
כט) והושע מזכריה.
ל) וזכריה מיהוידע.
לא) ויהוידע מאלישע.
לב) ואלישע מאליהו.
לג) ואליהו מאחיה.
לד) ואחיה מדוד.
לה) ודוד משמואל.
לו) ושמואל מעלי.
לז) ועלי מפנחס.
לח) ופנחס מיהושע.
לט) ויהושע ממשה רבינו.
מ) ומשה רבינו מפי הגבורה.

נמצא שכולם מה' אלהי ישראל:

כל אלו החכמים הנזכרים הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות ומהם ראשי גליות ומהם סנהדרי גדולה.
ועמהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם. רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא.
ואם יעלה על דעתך להסתפק על סיפורי התורה אם אמת הם, הלא תצטרך לחשוד את כולם,

כי כל החכמים בכל דור ודור התכוונו לשקר ולזיף ח״ו וע״כ אין לך מקום לחשוד אותם.

ואפילו שמץ ספק לא היה להם על אמיתתה.
שהרי מצינו כמה פעמים שהנביאים הזהירו את ישראל בקול חוצב להבות אש לשמור את חוקי התורה ומשפטיה

וחכמים רבים בכל דור ודור דקדקו באותיות ותיבות התורה ודנו דני ממונות והורו איסור והיתר טומאות וטהרות ודנו דיני נפשות ומכות ועונשים
הכל על פי חקי התורה ומשפטיה^[4]
ואם היה בלבם שום ספק על אמתת התורה איך הרגו בני אדם או איך ענשו מלקות או ממון מספק. ואם היצר יטיל ספק על אמתתם ותאמר כי לכל הנביאים היה ספק א״כ תצטרך לחשוד אותם לרוצחי נפשות ולגוזלי ממון שלא כדין. אלא ודאי כי כל החכמים ידעו ברור כשמש בצהרים כי משה אמת ותורתו אמת.

האם לא ראוי לסמוך על מוסרי הקבלה בעת ספק? ובפרט שכאשר מעברי הקבלה רבים הם ומוחזקים כצדיקים, כמו שאר ספקות אחרים.[עריכה]

ראה בני יקירי על מנהג העולם ותדע איך לנהוג בזאת. ראה אם אדם מסופק באיזה ענין או באיזה דרך או באיזה בית ילך,

שאינו יודע באיזה דרך ילך להגיע למחוז חפצו אז שואל את אחרים היודעים היטב הענין ההוא או היודעים הדרך או הבית הנדרש לו,
וכל זמן שאינו מכיר בהם שום תרמית סומך עליהם ועושה ככל אשר יורוהו,

בפרט אם המשיבים והמורים אותו הם רבים
ובפרט אם הם חכמים או גדולי הדור
ובפרט אם הם גם צדיקים שלא נחשוד אותם חלילה שישקרו

בודאי הוא סומך עליהם וחלילה להרהר אחרי רבים ונכבדים כמותם.

כך גם אתה בני נבוך אתה, ולא תדע את הדרך אשר תלך בה יען הזבוב המכאיב הנושך עד מות יקרע את לבך ויקיפך בספקות שונות אם תורת משה אמת היא או לא ח״ו?
לכן שמע נא לקול החכמים הרבים והנכבדים הם מקבלי התורה בכל דור ודור,
וביניהם גם הרבה נביאים ונשיאים ומלכי ארץ היועצים לך לילך בדרך התורה,
עליהם בטח תוכל לסמוך בלי שום פקפוק.
ומשה אמת ותורתו אמת. וסערות המדיח המחריד את לבך בדאיות הן.

ט.[עריכה]

התלמיד עונה שבוודאי לא ניתן לחשוד אותם כרשעים אלא רק כתמימים [עריכה]

תלמיד :

בוודאי שאינני חושד אותם למשקרים במזיד ולרוצחי נפשות דם נקי או לגזולי ממון מזה וליתן לזה,
רק אני מסופק אולי על ידי תמימותם שהיו תמימי דרך לא חקרו ודרשו על דת משה עד היכן אמתתה מגיעה?
כי כן דרך כל הולכי תם להטות שכמם לסבול את עול הדת להאמין בה באמונה שלימה ואינם הולכים בגדולות לדרוש במופלא ומכוסה מהם.

י.[עריכה]

הרב מתקן את דברי התלמיד ומסביר מדוע לא ניתן להגדירם (בהנחה שספורי התורה אינה נכונים ח"ו) כתמימים אלא רק כפושעים - מנוולים משתי סיבות:[עריכה]

רב :

כיון שכעת איננו עסוקים רק במקצוע זה שהוא בירור אמתת ספורי התורה לכן אין שאלתך כלום -
אולי היו תמימים והתמימות גרמה להם להאמין באמונה שלמה ולא לחקור ולדרוש על אמיתת סיפורי התורה אם מה' הם או לא.

והרי כבר הודעתני שאינך חושד כל האלפים ורבבות חכמים ונביאים - למשקרים ולרוצחי נפשות נקיות ולגזולי ממון מזה ולתן לזה,

ואם סיפורי התורה אינם אמת ח"ו-
סוף סוף משקרים במזיד כל מקבלי התורה מימי משה רבנו ע"ה עד רב אשי וגם נקראים גוזלי ממון ורוצחי נפשות.
מפני שאם כל הנסים הכתובים בתורה שעשה משה רבע״ה בפרעה ובמצרים ובים סוף וכל כיוצא בהם
אינם אמת רק משה בדה מלבו את כל הנסים האלה וכתבם בתורה להתפאר בהם ולעשות לו שם - שעשה
גדולות עד אין חקר.

במקרה שהתורה היא שקר כל הדורות הראשונים^[5] הם בסופו של דבר מתעי הרבים - רשעים וגזלנים!![עריכה]

אז מדוע קיבלו את התורה ממשה ועוד חיזקו ידיו!?

כמו כן,
תצטרך לחשוד את כל הדורות שאחר משה רבע"ה שחזקו אותו, שבחו אותו ואת תורתו,
דקדקו - באותיות ובנקודות התורה, דנו, הרגו, הענישו, הלקו והוציאו ממון ע"פ חוקי התורה ומשפטיה שכלם הם
מתעים את הרבים בשקר ח"ו ורוצחים וגזלנים והלא אתה בעצמך הודית לי שאינך חושד אותם בכל
החשד אשר אין ראוי לחשוד את הפחות שבעם אם רק לא יצא מכלל הגדר האנושי.

בוודאי שמקבלי התורה אינם תמימים כלל! כי אפילו הפתיים והתמימים ביותר היו דוחים את ניסי התורה מיד[עריכה]

והתמים לא יאמין רק על הדברים הנעלמים ממנו שבהם אינו דורש וחוקר במופלא ומכוסה.
ותמימים רבים יוכלו לתן אמון בנסים ונפלאות אשר יסופר על אדם הגדול בעיניהם ולהאמין בזה באמונה שלמה אף כי בשקר יסודם.
לכן האמינו עובדי אלילים הקדמונים בניסים ובנפלאות אשר בדו עליהם מסיתיהם ומדיחיהם וכומריהם,
יען שבדו נסים ונפלאות מה שעשו בביתם מאחורי התנור והכירים ואין מי שיכול להכחישם^[6]

לכן לא פחדו לבדות מלבם נסים ונפלאות שלא היו ולא נבראו,
וגם הפתאים אשר יאמינו בכל דבר האמינו באמונה אומן בהבליהם כי לא היה בידם לברר את זיופם ולהכחישם על פניהם.

אבל זהו רק בניסים ונפלאות אשר יסופר עליהם שעשו בביתם לעיני קרוביהם וסביביהם מאחורי התנור,
לכן לא פחדו לבדות מלבם נסים ונפלאות שלא היו ולא נבראו,
וגם הפתאים אשר יאמינו בכל דבר האמינו באמונה אומן בהבליהם כי לא היה בידם לברר את זיופם ולהכחישם על פניהם.

לעומת זאת, ניסי התורה הם ניסים בעלי "קול" – (המחבר יתייחס לנקודה זו בהמשך.)[עריכה]

אבל,
נסים ונפלאות אשר יסופר על שום איש שהוציא גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ביד חזקה
ובזרוע נטויה
והמטיר להם לחם מן השמים לששים רבוא גברים לבד טף ונשים ארבעים שנה
וקרע להם את הים וכיוצא בהם מן הנסים ונפלאות אשר יסופר עליו שעשה אותם לעיני כל ישראל ולעיני עמים רבים,

להם לא יתנו אמון.

מי שמחזק את השקרים של בודה הניסים הללו אין הוא 'תמים' אלא רשע ובטח שלא פתי כי בוודאי מכיר בשיקרו.[עריכה]

וגם התמים שבתמימים לא יאמין בהם אם שקר הדבר שהרי זיופיו ושקריו ניכר לעיני כל,

והבודה שקרים כאלה מלבו או המחזיק ומסייע בהם להטעות את אחרים לא בתור אדם הוא רק גרוע מחיתו יער.

ואם התמימים ואנשי האמת ידעו וראו שעשה המזייף תושייה והטעה את אחרים מדרך האמת בוודאי היו
צריכים לחגור בעוז מתניהם ולאמץ זרועותיהם לגלות לעיני כל לעיני השמש את השקר והזיוף של האיש
הבודה הזה, כי כל בר דעת מחויב להציל עשוק מיד עושקו.

גם רך הלב ביותר לא היה מסייע לרשע זה אלא רק במקרה הכי גרוע "יושב על הגדר".^[7][עריכה]

אך בוודאי שלא היה מחזיק יד הרשע, מסייעו, משבחו מהללו, דן, הורג, מעניש, מלקה ומוציא ממון הכל על פי דברי רשע זה![עריכה]

וכל שכן שאסור:

להחזיק ידו ולסייעו או לשבחו ולהללו
לדון ולהורות כמוהו
להרוג וללקות ולענוש עפ״י דברי המזייף הזה

ואם המעשים הכתובים בתורה היו בדויים, אז אפילו איש המאמין לכל דבר לא היה מאמין בם!

יא.[עריכה]

אולי בכל זאת האמינו לתורה מפני שראו זאת כמיתולוגיה^[8][עריכה]

תלמיד :

בזאת הנני מודה לרבי,
שאם כל החכמים והנביאים הרבים האלה לאלפים ולרבבות בכל דור ודור
היו יודעים שכל סיפורי התורה שקר הם, ולא היו ולא נבראו
בוודאי לא היו שותקים ולא היו מניחים להטעות את הרבים ולהוליכם שולל,

ובפרט כי לנסים ונפלאות כאלה אין נחוץ איש חכם ונבון להכיר אם אמת הם או לאו.
כי גם איש המוני הריק מכל מדע יוכל להכיר ולדעת אם אמת הדבר או לא,
שהרי כולם יכולים לידע אם היו במצרים ואם הוציאום במסות באותות ובמופתים ואם נקרע להם את הים או לא
וכיוצא מן הדברים שאם שקר הם אי אפשר לשתוק עליהם...

אך,
בכל זאת היצר נוהם במעמקי לבבי כזבוב וישאלני לאמר אולי לא דרשו וחקרו על סיפורי התורה מרוב תמימותם?
יען שכל סיפורי התורה היו להם דבר מופלא ומכוסה ולא חקרו לא על סיפורי התורה ולא על כל התורה בכלל עד היכן אמיתתה מגיעה,
והאמינו בתום לבבם הן על ספורי התורה שהם אמת ויציב בלי ספק

וגם האמינו שכל התורה נתנה מאת ה׳ מן השמים כדרך כל הולכי תום שע״י תמימותם אינם דורשים וחוקרים במופלא ומכוסה מהם.

יב.[עריכה]

הרב ממקד את שאלת התלמיד, מאמת את השאלה עם הכתוב בתורה ומוציא על ידי כך את כל עוקץ השאלה[עריכה]

רב :

השמע לאוזניך את מוצא שפתיך,
הגד נא לי בני יקירי על איזה דור תכווין באמרך כי סיפורי התורה היו להם דבר מופלא ומכוסה - ולכן לא דרשו וחקרו לדעת אמיתת התורה?

לא ניתן לומר שמדובר במיתולוגיה אם כתוב בתורה במפורש שחור על גבי לבן!:[עריכה]

שבני ישראל הם בעצמם ראו את הניסים הללו והם עצמם קיבלו עליהם את התורה בזמן הניסים![עריכה]

הנה בספר תורת משה כתוב כי לאותו הדור שעשה להם כל הנסים והנפלאות הגדולות -

אותם בעצמם העמיד משה לפני הר סיני והם קבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע (שמות י"ט, ח),

וכן נאמרה בתורה על כל מצוה, ומצוה שעשו בני ישראל: "ככל/כאשר אשר צוה ה׳ את משה".

ונאמר בתורה כי משה כתב את כל התורה כמו שנאמר בדברים^[9]

(דברים ל"א) " וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וגו׳ וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם".

דורו של משה כלל לא צריך לחקור כדי לדעת אם קיבל ממשה את התורה או לאו, אם הניסים קרו או לאו.[עריכה]

^{(בהמשך הוא ידבר מה קורה אם דור אחר קיבל את התורה (אף שבתורה כתוב שדורו של משה קיבל) - ולא יהיה ניתן אם כך אלא לבוא אליהם בטענת שיכחה).}

ואם היצר איננו מספק אותך על הדברים האלה ואתה מאמין באמונה שלמה כי דורו של משה קבלו את התורה ממנו
בוודאי אין בדבריך כלום מה שאמרת כי ספורי התורה היו להם דבר מופלא ומכוסה,

שהרי הם בעצמם ידעו אם אמת הדבר מה שכתב משה -

שעשה להם נסים ונפלאות ביציאת מצרים
ובקריעת ים סוף
ובמן

וכיוצא בהם, אם קרו או לא,

והלא בלא שום דרישה וחקירה ידעו דורו של משה אם המעשים הכתובים
בתורה אמת הם או לא ח״ו.

אין זה מן ההגיון לומר שדורו של משה קיבל את התורה כאשר ידע שכל התורה מזויפת ח"ו ומלאה בשקרים, ובטח שלא לסייע לו כמבואר לעיל.[עריכה]

ובודאי אם היה הדבר שקר ח״ו,
לא קבלו דורו של משה את התורה ממנו! כיון שמלא את ספרו שקרים וזיופים בדוים שלא היו ולא נבראו איך יש לסמוך על איש כזה או על ספר כזה!?

אין אדם כלל מעיז לספר דברי שקרים מגוחכים אלו בפומבי[עריכה]

וגם איך יעיז אדם פניו לספר לפני ששים רבוא גברים שעשה לפניהם נסים גדולים ונוראים
אם ידע ח״ו כי שקר הם!

ואם אפילו האיש הזה הבודה איש בן חיל אשר לבו כלב אריה יירא לעשות כזאת,
כי העם לא ישתקו רק יבזוהו וילעגו ויחרפוהו על כל השקרים והזיופים אשר בדה מלבו.

סוף דבר:

שאם יבורר לך שדורו של משה קבלו בעצמם את התורה ממנו שוב אין לך ספק ספקא כלל באמיתת סיפורי התורה,
כיון שקבלו ממנו את תורתו שכתוב בה כי משה עשה לפניהם כל הנסים והגדולות והנוראות מן הסתם הכירו וידעו בבירור נכון,
כי כל סיפורי התורה אמת הם ואין מה להרהר אחריהם ומשה אמת ותורתו אמת,

והרהורי היצר הרעים הסוערים בך והמחרידים את לבבך בדאים המה!

בהנחה שהתורה שקרית ח"ו לא מסתבר כלל וכלל לומר שזה התחיל בדורו של משה, אלא רק מאוחר יותר.[עריכה]

יג.[עריכה]

אמור לי בן יקיר,
אולי מטיל היצר ספק בלבבך גם על אמיתת הסיפור הכתוב בתורה כי דורו של משה קבלו את התורה ממנו
והיצר אומר לך שאולי דורו של משה לא קבלו ממנו שום תורה.

כי

• הלא לא יכול להראות את ספרו בחייו לשום אדם^{כפי שהמחבר הסביר בטוב טעם ודעת לעיל},
• וגם אחרי מותו כל זמן הקרוב לימי משה לא הראה את ספרו כי ירא פן יכחישוהו אנשי דורו או הדור הסמוך לו וישפכו בוז וקלון על פניו באשר כתב ספורים אשר לא היו ולא נבראו - לדברי היצר^{סברא פשוטה כי הטעמים שהמחבר הביא לעיל מתאימים גם למקרה זה.}.

אם כך, אין לנו אלא לומר שהתורה "הומצאה" ח"ו בדור מאוחר יותר,[עריכה]

רק כי משה רבע׳׳ה (רבינו עליו השלום) כתב את ספר התורה והניחה בבית גנזיו^[10]

ואחרי עבור כמה דורות הדבר כבר נתישן ונשכח מה שהיה בדורות שעברו -אז קם אחד או רבים והוציאו ספרו לאור,
ואז קבלוהו כל ישראל בסבר פנים יפות וע״י תמימותם לא דרשו וחקרו אם סיפורי התורה אמתים הם,
ולפי דברי היצר האלה חי משה כל ימיו כאחד העם ומעולם לא הוציא את ישראל ממצרים,
א״כ מה שכתוב בתורה כי משה הנהיג את ישראל ארבעים שנה במדבר אחר הוציאם ממצרים במסות באותות ובמופתים
וכל הספורים כיוצא בהם מטיל היצר ספקות בלבבך אולי בדאים המה?

ואולי מטיל היצר ספקות בלבבך על כל הענין כולו, היינו:

אולי לא היה ולא נברא האיש משה מעולם, ולא נכתבו ספרי התורה על פיו ולא עשה שום מעשה נסים
רק אח״כ בדורות מאוחרות בדה איש מלבו את כל התורה בשם איש אחד ששמו ״משה״
והאיש הזה בדה מלבו את כל

הנסים
והנפלאות הגדולות והנוראות
וגם כל החוקים והמשפטים

ביחד עם כל התורה נכתבו רק בזמן מאוחר מן הזמנים אשר המזייף בדה אותם.

יד[עריכה]

תלמיד:

כן, שתי השאלות האלה ישאלני היצר ומטיל בלבי ספקות על זה.

טו[עריכה]

רב :

הנני להשיבך כמה תשובות על שאלותיך ותוכח מהם כי שאלותיך לא נכונות הן, ואין להם טעם וריח.

בתורה כתוב במפורש שחור על גבי לבן, שהתורה צריכה להיות מוחזקת אצל עם ישראל עוד מזמן המדבר,[עריכה]

אז אף אחד לא יכול להחדיר תורה שכזו לעם שמועלם לא שמע על התורה הזאת. ז"א רואים את הדור המאוחר כמו הדור הראשון כלפי פרט זה.[עריכה]

האחת,

כיון שכתוב בתורה בפירוש כי דורו של משה רבע״ה אשר עשה לפניהם את כל הנסים והנפלאות,
הם בעצמם עמדו לפני הר סיני וקבלו את התורה בכל פרטיה ודקדוקיה^[11]

א״כ^[12] אם ימצא איש בדור אחר אשר יביא לישראל תורה כזו שיקבלו אותה בוודאי לא יקבלוה בשום ענין ולא יקשיבו לדבריו, שהרי הם רואים שם שקר גלוי^[13],
כי בתורה שהביא האיש היום לפניהם כתוב שבימי משה כבר קבלוה כל ישראל והם אינם מוחזקים במצות התורה - לא הם, לא אבותיהם, לא אבות אבותיהם,
וגם מעולם לא שמעו זאת שאבותיהם קבלו תורה כזו ונעשה נסים לאבותיהם ככתוב בספר התורה,

לכן אי אפשר בשום אופן שיקבלו אומה שלמה אלא רק באותו הדור שנעשו הנסים והנפלאות לפניהם והם בעצמם עמדו לפני הר סיני,
אך לא בדור אחר כי היתכן שתקובל תורה כזו בדור אחר אם זיופה ניכר מתוכה!?
שכל עין רואה ואוזן שומעת יאמרו עליה כי מזויפת היא.^[14]

וכיון שאנו רואים כי כל עם ישראל קבלו את התורה ומוחזקים בה זה כמה אלפי שנים^[15],
נאלצנו להודות כי דורו של משה קבלו את התורה ממשה רבנו ע״ה וגם משה רבע״ה בעצמו כתבה כמו שנאמר (דברים ל"א כ״ד) ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת עד תומם וגו׳ לקוח את ספר התורה הזה,

וכיון שדורו של משה קבלו ממנו את התורה בודאי הכירו וידעו בבירור כי כל הדברים אמתים הם ומשה אמת ותורתו אמת ! והרהורי הכפירה אשר במשכנות לבבך המה בדאים.

טז[עריכה]

המצאה והנחלת היסטוריה שלמה (ולא מקרה בודד) היא מן הדברים שאין הדעת סובלתם[עריכה]

שנית,
אפילו האיש שמצא בבית גנזיו של משה, או שהוא בעצמו בדה וזייף את כל התורה -לפי דברי היצר-
יביא את תורתו לישראל ויאמר להם דעו כי כבר נתנה התורה לאבותיכם ככתוב בתורה הזאת,
ומה שאתם אינכם מחזיקים בשום מצוה ממנה הוא רק מפני שכבר נשתכחה התורה הזאת מכם ומאבותיכם לגמרי ברבות הימים,

מובן הדבר כי ילעגו לו על דברי הבאי כאלה ולא יקבלו ממנו שום תורה כי יתפשוהו בשקרים המנקרים העינים.

עם שעבר אירוע "צורב ומכונן" במשך שנים רבות לא ישכח את עברו^[16][עריכה]

שהרי כתוב בתורה שהוחזקו והורגלו ישראל בתורה^{ראה עוד דוג' לעיל בהערה בסימן ט"ו},

שהרי ארבעים שנה הלכו ישראל במדבר יחד עם משה רבנו עליו השלום, ונתחנכו בקיום התורה ומצותיה.
ובפרט שהדור הראשון שיצאו ממצרים כולם מתו במדבר והנכנסים לארץ היו מן הנולדים במדבר בימי משה רבע״ה
והצעירים הפחותים מבן עשרים שנה בעת חטאו המרגלים והדור החדש הזה נתגדל על ברכי משה רבע״ה ארבעים שנה^[17] כן כתוב בתורה:
א״כ הלא נשתרשה התורה הזאת:

בהם^{שראו את הניסים במדבר במשך כל הארבעים שנה}
בגופם^{המצוות שעשו בגופם כמו תפילין}
ונשמתם
ולמודם^{ראה דברים ד', ה'}
וחכמתם^{דברים ד, ו'}
ומעשיהם^{המצוות שעשו ע"י מעשה}
והנהגותיהם^{שבוודאי לא עשו דברים רעים כי מצינו שעשו דברים פעוטים כביכול ונענשו למיתה למשל המקושש, המקלל ועוד.}
ובתהלוכותיהם^{ארבעים שנה}
ובכל ענייניהם - ואי אפשר בשום אופן שתשתכח התורה מהם לגמרי ולא יישאר ממנה רושם בכל מעשיהם וענייניהם.

ואפילו לא לשמוע ממנה שהיה לאבותיהם תורה כזו ונעשה להם נסים ונפלאות גדולות ונוראות הכתובות בתורה הלא הוא דבר שאי אפשר ודבר נפלא מאוד שישתכחו מאומה שלמה מעשים שנעשו.

סברא פשוטה היא לומר שעם לא שוכח את כל עברו (וזה עוד לפני הפסקה לעיל)[עריכה]

ואפילו לא לשמוע ממנה שהיה לאבותיהם תורה כזו ונעשה להם נסים ונפלאות גדולות ונוראות הכתובות בתורה
הלא הוא דבר שאי אפשר ודבר נפלא מאוד שישתכחו מאומה שלמה מעשים שנעשו.

אם כן, אין בכח איש להביא תורה כזו לישראל לפתות אותם,
בטענה כי כבר קיבלוה אבותיהם בימי משה רבע״ה וגם היו מוחזקים בה ארבעים שנה והדור החדש וצעיריהם וילדיהם כלם נתגדלו ונתחנכו על ברכי התורה ומשפטיה.
ואחר כל המעשים נשתכחה התורה מהם בשכחה מתמהת ונפלאת עד שלא נשאר להם רושם ממשפטי התורה במעשיהם ועניניהם ולא שמעו מעולם מאבותיהם ואבות אבותיהם שהיה להם תורה כזו.

לכן בני יקירי אי אפשר לעלות על מחשבתך כדברים האלה שהרי הוא דבר שאי אפשר,
אלא ודאי כי כל ישראל קבלו את התורה בימי משה רבע״ה^[18] ומשה אמת ותורתו אמת ! והזבוב המצפצף בלבבך הוא בדאי.

יז[עריכה]

מפני שניתן היה לזייף את התורה בדרך טובה ובטוחה הרבה יותר, אין סיבה לחשוד שהתורה מזוייפת[עריכה]

ובפרט שאלתך השנית ששאלת:
אולי משה רבע״ה לא כתב מעולם שום תורה רק איש אחר בזמן אחר זייף ובדה את כל התורה מלבו -
בוודאי לא נכונה היא ויש לתמוה עליה אם כדבריך הוא,

למה היה למזייף הזה לזייף ולכתוב את התורה בסגנון שיהא ניכר שכל הדור ההוא החדש נתגדל ונתחנך על ברכי התורה וחוקותיה ומשפטיה ארבעים שנה?
הלא היה יכול לזייף ולכתוב באופן שלא ייתפש בשקרו -
היינו שהתורה תכתוב כי מיד כשקבלו אותה הדור ההוא עצמו, שעבדו במצרים בחומר ולבנים, הם נכנסו לארץ ישראל ישירות
ואז היה מקום להאמין קצת את האיש המביא את התורה ואומר כי כבר קבלוה אבותיהם ואח׳׳כ שכחוה עד שלא נשאר ממנה אפילו רושם קטן
וברבות הימים נשתכחה לגמרי עד שאפילו לא שמעו מאבותיהם ואבות אבותיהם שקבלו תורה ונעשה להם נסים ונפלאות, יען כי חיש מהר אחר קבלת התורה עזבוה ושכחוה לגמרי.

מה שאין כן עכשיו,
כיון שכתוב בתורה בפירוש כי הדור החדש הנולדים במדבר המה וילדיהם וצעיריהם גדלו והתחנכו על ברכי התורה ארבעים שנה שוב אין מקום להאמין שנשתכחה התורה לגמרי שהרי אי אפשר שתשתכח,
וניכרת זיופה מתוכה ח"ו (לפי דברי היצר)

אלא מוכח מכל אלה כי התורה נתקבלה בימי משה רבע״ה, וכיון שנתקבלה אז התורה נאלצנו להודות כי כל סיפורי התורה אמת הם כמו שכתבתי לעיל ומשה אמת ותורתו אמת ! והיתוש המזמזם באוזניך ומנקר במוחך הוא בדאי.

יח[עריכה]

מי שרוצה לטעון טענת שכחה הוא יצתרך לטיעון טענה לא הגיונית בעליל:[עריכה]

עוד ראיה אביא לך כי אי אפשר לומר כדברי היצר המדבר מתוך גרונך:
אולי כתב משה ספרו והניחו בבית גנזיו ואחר זמן כביר נתקבלה ע״י איש אחר או אולי איש אחר באיזה זמן מן הזמנים זייף ובדה את כל התורה מלבו,

כי הלא האנשים האלה נאלצים לבוא בטענת שכחה-
היינו שכבר נתנה תורה לישראל רק ברבות הימים שכחוה אבותיהם.

וזהו דבר אי אפשרי שהרי כתוב בתורה בפירוש שקבלוה ישראל בימי משה רבע״ה וכבר נכתבה התורה בימיו כדכתיב (דברים ל"א):
"כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם. כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר. כו לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" ^[19]
ואיך יוכל להיות כי לא ישארו ספרי תורה בידי יחידים או רבים מבני ישראל כי איך נאבדו ונשרפו כל ספרי התורה מאומה שלמה וניכר היטב כי האנשים המביאים התורה בזמן מאוחר זייפנים הם

טענת השקרן:[עריכה]

ואין כח ביד איש לומר דעו כי התורה הזאת נתנה לאבותיכם בימי משה ואח״כ נשרפו (או) נאבדו לגמרי כל ספרי התורה ולא נשאר אפילו ספר אחד בכל גבול ישראל,
וגם כל האומה לא ראו מעולם ולא שמעו מאבותיהם לספר אודות ספר כזה
ולא שמעו את הסבה אשר בעבורה נשרפו כל ספרי התורה מכל האומה
ולא נשאר רק ספר אחד בגנזי משה או ביד האיש שאמרת שזייף את כל התורה,
ובודאי ישחקו וילעגו ויבזו לאיש כזה אשר יביא להם את התורה ויחפוץ שיקבלו ממנו בטענות כאלה שטוען - שכבר נתקבלה רק נשתכחה,

וכיון שאנו רואים כי התורה הזאת מוחזקת בידנו ומקובלת אתנו זה כמה אלפי שנים, אות היא לנו כי נתקבלה בימי משה, כי בדור אחר אי אפשר שתתקבל בשום ענין בעולם,
וכיון שנתקבלה בימי משה מוכרחים אנו לומר כי כל ספודי התורה אמת הם ומשה אמת ותורתו אמת ! והזבוב השוכן בך הוא בדאי.

יט[עריכה]

התלמיד מקשה: לא כתוב שנכתבו הרבה ספרי תורה, והפשט שלך לפסוק הוא כלל לא נכון.^[20][עריכה]

תלמיד :

אולי לא נכתבו הרבה ספרי תורה לישראל אז ולכן נאבדו,
ומהכתוב בפרשת וילך לא שמענו רק כי משה רבע״ה כתב ספר תורה אחד ונתנה ללוים כמו שנאמר (שם ל״א, כ״ד כ״ה)
"ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה׳ לאמר לקיח את ספר התורה הזה ושמתם" וגו'

הרי לא מצינו בהדיא בקרא רק שנכתב ספר תורה אחד ולא יותר, ואפילו אם נניח כי משה רבע״ה כתב י״ג ספרי תורה כמו שאמרו חז״ל,
בכל זאת יוכל היות שנאבדו ברבות הימים,
ומנין יודע רבי לומר שהיו הרבה ספרי תודה כתובים ביד יחידים וביד רבים עד שאי אפשר להאבד או להשרף כל ספרי התורה?

כ[עריכה]

הרב עונה שסברא פשוטה היא לומר כדבריו[עריכה]

רב :

בודאי מספר התורה בעצמה יש הכרח גדול שהיו ספרי תורה הרבה מצוים בגבול ישראל,
שנאמרה בתורה (דברים ט״ז י״ח) שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט " וגו׳.

וכיון שצוה שיהיו שופטים בכל עיר ועיר א״כ מוכרח להיות ס״ת מצויה בכל עיר ועיר, כי איך ישפטו השופטים בלא ספר תורה!?

וכן נאמר בתורה "ולמדתם אותם את בניכם", נאמר "ושננתם לבניך",
ובודאי אי אפשר ללמד את הבנים תורה אלא א״כ יש ספרי תורה הרבה כתובים ומצוים בכל גבול ישראל כי בלאו הכי אי אפשר ללמד את הבנים

ובדרך כלל נצטוו כל ישראל על שמירת כל חוקי התורה ומצותיה ורק מצות פרטיות יש שאינם רק לב״ד או לכהנים וכיוצא בהם אבל שאר כל המצות והחוקים נצטוו כל ישראל
והועדו בעונש גדול אם לא יקימוה וגם יעד להם שכר גדול אם יקימוה כגון פרשת בחקותי נאמרה לכל ישראל :
" אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ" וגו' - הרי הבטיח אותם שכר טוב למקיימי התורה,
" יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" וגו׳ "אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת" וגו', ו
שם כל התוכחה הגדולה והנוראה יעד להם משה וציוום שישמרו חוקי ה',

ומובן הדבר כי דרוש ונחוץ שיהיו ספרי תורה הרבה מצוים בידם כדי שידעו איך לקיים כל המשפטים והחוקים והמצות,

ואע״פ שאין לדון מתורה שנכתב בלבד ואי אפשר לקיים שום מצוה כתקונה בלא התורה שבעל פה שנמסרה בקבלה איש מפי איש עד משה רבע״ה שנמסרה לו מפי הגבורה
בכל זאת בלא התורה שבכתב ג״כ אי אפשר לדון ולהורות ונחוצה היא לקיום התורה ומצותיה,

לכן נחוץ היה שיהא בגבול ישראל הרבה ספרי תורה ואי אפשר בשום ענין ואופן בעולם שיאבדו כל ספרי התורה מישראל, וע״כ אין מקום לשאלתך ״אולי לא נכתבו הרבה ספרי תורה״. כי אי אפשר בשום אופן שתשכח.

כא[עריכה]

התורה כתובה ומופיעה במפורש בארץ ישראל - בברית הר עיבל[עריכה]

ועוד שאלותיך ששאלת:
"אולי משה בדה וזייף" או "אולי איש אחר בדה", אין בהם ממש מטעם נוסף,

כי בספר התורה נאמר: : (דברים כ״ז) : א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר: ... בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ:"
ואח"כ נשנה: וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה ... בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. ... וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב."

נמצא שהתורה נתפרסמה עוד יותר, כי אלמלא לא כתבוה על האבנים לא הייתה התורה הכתובה מצויה רק בידי ישראל
ועכשיו שכתבו על האבנים והקימום בהר עיבל שהוא מקום גלוי ומפורסם לכל נתפרסמה התורה גם לעמים אחרים.
וחז״ל קבלו (סוטה ל״ו) דמה שנאמר בתורה ״באר היטב״ פירושו הוא שכתבו את התורה בשבעים לשון,

ואם היה כדבריך שמשה כתב את התורה והניחה בבית גנזיו או שאיש אחר זייף ובדה את כל התורה באיזה זמן מן הזמנים
ובא לישראל ואמר להם:
כי כבר נתנה התורה לאבותיהם בימי משה ונתפרסמה בפרסום גדול ואחרי כן נשתכחה בשכחה מתמהת ונפלאת שאין איש ראה ושמע ממנה לא מישראל ולא משאר האומות

בודאי לא יתנו אוזן קשבת לדבריו ולא יאמינו לו ובודאי לא יקבלו ממנו שום תורה,
שהלא אי אפשר להתקבל תורה מפורסמת בטענת שכחה

וכיון שאנו רואים כי התורה הזאת נתקבלה בישראל זה אלפי שנים -
אות היא לעולם כי נתקבלה בזמנה בימי משה רבע"ה,
וכיון שנתקבלה בזמנה מופת ברור הוא כי כל ספורי התורה אמת הם ואין בהם שום ספק ומשה אמת ותורתו אמת ורוח המינות הסוער בך הוא בדאי!^[21]

כב[עריכה]

מפני שניתן היה לזייף את התורה בדרך טובה ובטוחה הרבה יותר, אין סיבה לחשוד שהתורה מזוייפת[עריכה]

ועוד יותר יש לתמוה על שאלתך השניה ששאלת:
״אולי משה רבע״ה לא כתב כלל את התורה רק איש אחר בזמן אחר בדה מלבו את כל התורה,

כי למה כתב המזייף הזה פרסום בכתיבת האבנים אשר ע״י זה תתרבה התמיהה והפלא איך שכחו דברים מפורסמים כאלה אשר גם בעמים רבים נתפרסמה?
הלא היה לו לחשוב אולי לא ירצו לקבל ע״י זה את התורה ממנו כי יתפש בשקרו, מוטב היה להמזייף הזה שלא לכתוב בתורתו כלל מענין כתיבת האבנים,
כדי למעט את הפרסום הגדול שלא יכחש מחמת הפרסום הזה,

וכיון שעכ״פ אנו רואים שנכתב בתורה הענין עם האבנים מופת ברור הוא כי התורה נתקבלה בימי משה רבע״ה,
וכיון שנתקבלה התורה בימי משה מוכח הדבר כי כל ספורי התורה אמת הם, ומשה אמת ותורתו אמת! והעכביש האורג את קוריו ופורש רשתו עליך הוא בדאי.

כג[עריכה]

בתורה עצמה כתוב במפורש שחור על גבי לבן שהתורה לא תשכח, אז לא ניתן לבוא לעם בטענת שיכחה אם התורה שמביא בפניהם סותרת אותו![עריכה]

ועוד כי בתורה נאמר (דברים ל״א) ,"וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"
הרי יש לנו הבטחה נאמנה מה׳ הנותן התורה כי לעולם לא תשכח התורה מזרענו,

ואם יעלה בדעתך כי משה רבע״ה כתב את ספרו והניחו בבית גנזיו או שאיש אחד זייף וכתב ספר תורה באיזה זמן והביא לישראל ואמר להם/;
כי כבר קבלו אבותיהם את התורה הזאת רק אח״כ נשתכחה,

הלא יעשה כאיש הזה בעצמו את תורתו אשר כתב פלסתר כי בתורה נאמרה הבטחה מפורשת שלא תשכח התורה לעולם מפי זרעו והאיש הזה בא בטענת שכחה,
והלא יסתר בעצמו את כל היכלי הזיוף והתרמית אשר בנה כי איך יקבלו ישראל תורה כזאת מאיש אשר הזיוף ניכר ומוכח מדברי עצמו!?

וכיון שאנו רואים כי באמת נתקבלה התורה בישראל מוכח הדבר כי בימי משה נתקבלה התורה,

(הפסוק הנ"ל משמש כחרב פיפיות שגם לא ניתן לבוא לעם בטענת שכחה וגם נבואת הפסוק התקיימה)[עריכה]

וההבטחה אשר הבטיחנו השי״ת בתורתו הקדושה והנאמנה כי לא תשכח מפי זרענו נתקיימה בנו כי זה אלפי שנים חלפו עברו מעת קבלת התורה -

וכמה:

גזירות
ושמדות

עברו עלינו ר"ל וראשית שנאת העמים לישראל הייתה שנאת הדת,
ובכל זאת לא נשתכחה התורה ממנו ונאמן ה' בבריתו ובמאמרו כי לנצח לא תשכה התורה מישראל ומשה אמת ותורתו אמת ועז הנפש הנובח בך הוא בדאי !

כד [עריכה]

מפני שניתן היה לזייף את התורה בדרך טובה ובטוחה הרבה יותר, אין סיבה לחשוד שהתורה מזוייפת[עריכה]

ובפרט שאלתך השניה ששאלת:
״אולי משה לא כתב כלל את ספר התורה רק איש אחר בזמן אחד זייף ובדה את כל התורה״

בודאי איננה שאלה כי אם כדבריך הוא למה היה להמזייף הזה לכתוב את הפסוק הזה כי לא תשכח מפי זרעו?
והלא בזה יכחיש את עצמו ואת תורתו ולא יקבלו ע״י זה ממנו תורה והלא טוב היה שלא לכתוב כלל את הפסוק הזה,

אלא מוכח מזה כי בימי משה נתקבלה התורה לישראל וכל ספורי התורה אמתים הם ומשה אמת ותורתו אמת ובן הילק המוצץ את לשד היהדות מלבך הוא בדאי!

כה[עריכה]

הרחבה לכך שמוכרח להיות כי התורה נשתרשה בהם[עריכה]

הנה אפרש לך דברי שאמרתי כי התורה נשתרשה בהם בכל עניניהם ואי אפשר שתשתכח.

אחת: נשתרשה התורה בגופם היינו במצות : מילה ובאיסור הקפת הראש והשחתת זקן ובאיסור לא תתגודו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובאיסור כתובת קעקע אשר הדברים האלה היו מנהג בעמים הקדמונים.
שנית: נשתרשה בבגדיהם : מצות ציצית ואיסור לבישת שעטנז.
ובדירתם: מצות מזוזה ומעקה.
ובאכילתם: איסור מאכלות אסורות הרבות מאד, ואיסור כלאי זרעים ואילנות וכלאי הכרם
שמירת השבתות והמועדים אשר אי אפשר להשכח מאומה שלמה,
ובנשואיהם מה שנאסר להם עריות ואסורים לישא קרוביהם :

והדבר הזה ג״כ אי אפשר להשכח מאומה שלמה, שהרי כל איש ואיש יודע את משפחתו ויחוסו,

ויש אנשים שיודעים את יחוסם ומשפחתם מכמה דודות וא״כ יודעים הם אם נשאו קרוביהם או לא,

ובספר דברי הימים מנה הכתוב יחוסים של הרבה משפחות שבישראל ויש מהם שמנה הכתוב סדרן לבית אבותם מימי משה רבע״ה עד ימי עזרא הסופר, וא״כ הכירו כל ישראל את אבותיהם ואבות אבותיהם עד משה רבע״ה.

וכן יש משפחות כהנים ולוים אשר אי אפשר להשכח מאומה שלמה, כי האבות מוסרים לבניהם ומודיעים אותם אם כהנים ולוים הם או לא,

וכן ביתר הדברים המבוארים בתורה, כי גם היום שחלפו שנות אלפים ובגולה אחר גולה הלכנו ובכל זאת עדין לא שכחנו את כל אלה.

באחת אדבר:
אי אפשר בשום ענין שתשתכח התורה מישראל
ואי אפשר שיבא איש וספר תורה בידו ויאמר לאומה שלמה:

דעו כי התורה הזאת כבר נתנה לאבותיכם והייתם מוחזקים בה והיתה מפורסמת וגלויה לכל ואח״כ נשתכחה ואין אדם יודע אותה ולא שמע מעולם מכל הנסים והנפלאות הכתובים בה,
ובודאי אם יהיו איש כזה לדבר אל אומה שלמה כדברים האלה — לא ישמעו לו וילעגו ממנו,

וכיון שאנחנו רואים שהתורה מוחזקת בנו מאד אות היא לעולם כי בדורו של משה נתקבלה התורה ולא בדור אחר.
וכיון שנתקבלה בימי משה נאלצנו להודות כי כל ספורי התורה אמת הם כאשר בארנו לעיל, ומשה אמת ותורתו אמת ! והמהומה והמבוכה אשר במשכיות לבבך בדאיות המה.

כו[עריכה]

הנ"ך הוא תלוי התורה והבודה את התורה חייבים לומר שגם בדה את הנ"ך[עריכה]

ועוד אם יעלה בדעתך כדברי היצר ח״ו כי משה רבע״ה כתב את ספרו והניחו בבית גנזיו,
ואח"כ באיזה זמן מן הזמנים נתקבלה התורה ע״י איש שמצאה בגנזי משה רבע"ה,
או אם תאמר ח"ו כי משה רבע״ה לא כתב כלל את התודה רק איש אחר בזמן מאוחר בדה את התורה ונתנה לישראל -

הלא תצטרך לומר כי האיש שמצא את התורה בגנזי משה או האיש הבודה את התורה - בדה גם כל ספרי נביאים וכתובים,
כי אם תודה באמתת הנביאים וכתובים תאלץ להודות גם באמתת תורת משה,

שהרי כל הנביאים וכתובים כלם מרוממים ומשבחים את תורת משה רבע״ה וכלם מזהירים בקול חוצב להבות אש לשמור את חוקות התורה

לא יתכן לבדות את כל דברי הנ"ך ולא ייתכן שבנ"י יקבלו את כל הנ"ך סתם ככה[עריכה]

וכל שיש לו מוח בקדקדו יבין כי אי אפשר בשום ענין בעולם שימצא איש אשר יוכל לבדות שמות כל הנביאים ומקומותיהם ומשפחותיהם וגם כל הספורים והנסים והנפלאות הכתובים בתורה ובנביאים וכתובים אשר לא יאמן כי יספר יען לא נשמע כזאת בבל התבל -

ובכל זאת קבלו ישראל את דברי המזייף באין פוצה פה ומצפצף,
ואיך יכול להיות כי בין עם חכם ונבון כישראל,
עם אשר חכמיו עשו להם שם בתבל לא ימצא אף איש אחד אשר יבקר את ספרי המזייף הזה (לפי דברי היצר) ויגלה שקריו לעיני כל?

בודאי אי אפשר להעלות דבר כזה על הדעת, וכיון שכל דברי הנביאים אמת הם אות היא לעולם כי התורה גתקבלה בימי משה רבע״ה וכל ספורי התורה אמת ומשה אמת ותורתו אמת והרהורי המינות השוטפים בעשתנותיך המה בדאים!

כז[עריכה]

אם זיוף חוזה קל בבית המשפט גוררת אחריה התנגדות כה חזקה ואלימה קל וחומר שעל זיוף של היסטוריה שלמה[עריכה]

הנה אם יקרה לפעמים מקרה בלתי טהור, שאיש מזייף שטר של איזה סכום קטן על חבירו אזי יעמוד הנתבע למולו בכל מאמצי כחו לברר לו את זיופו,
וסוף הדברים הוא שהמזייף נתפס בשקריו וזיופיו ומלבד שאינו גובה בשטרו המזויף גם ענוש יענש,

כפתגם ההמוני ״שקר אין לו רגלים״ *, ואם כך הוא הבודה ומזייף שטר אחד של סכום קטן,

(הערת המחבר, ואף שחז"ל אמרו כן (בשבת דף ק"ד) מ"ט שיקרא אחדא כרעיה כו' קושטא קאי שקרא לא קאי (אמת עומדת שקר לא עומד) ,

- בכל זאת לא הבאתי מדבריהם, יען כי עדיין לא נתברר לך אמיתתם. ועיין בחלק ג' המברר בע"ה אמיתת דברי חז"ל).

כמו שאנשים יראים מלזייף שטר כי יודעים שיתפסו כך בוודאי גם יראו מלזייף את התורה[עריכה]

ק״ו בן בנו של ק״ו המזייף ובודה מלבו ספרים כאלה
חמשה חומשי תורה ובשבילם הוצרך לזייף ח"ו כל ספרי נביאים וכתובים
בודאי לא יוכל להתקיים שקרים כאלה,

כי חיש מהר יותפם בשקריו וזיופיו, ובודאי ימצאו הרבה מתנגדים לספרו, וכל איש נלבב יחוש לעמוד לעזרת האנשים האלה המתנגדים לספרו,

וקל וחומר דקל וחומר על זיוף של היסטוריה מכבידה מעמיסה ומסוכנת על הפרט והכלל כאחד[עריכה]

ובפרט כי ע״י ספרי הנביאים וכתובים (המזויפים לדברי היצר) המחזיקים ומזהירים מאד על תורת משה רבע״ה:
הוא גורם אבוד ממון ונפשות רבות מישראל ולא ירצה שום אדם לזייף דברים כאלה

מפני שיירא ויפחד פן יתבדה ויתפש בשקריו וגם אם יהיה איזה אדם שיהיה מסוגל לזייף ולשקר כדברים האלה

לא ייתכן שלא ימצאו בעם אנשים שלא יקומו ויפעול כנגד שקרן זה[עריכה]

בודאי ימצאו אנשים ומבקרים אמתיים אשר יבקרו אחריו ויבררו את שקריו וזיופיו לעיני כל
ויפיצו אבני נגף וצורי מכשול על דרך האיש ההוא - אשר חפץ להתעות ולהוליך שולל ישרי לב,

וכיון שכן הוא מוכרחים אנו להודות כי כל ספרי הנביאים אשר מעידים על אמתת תורת משה אמת הם ומשה אמת ותורתו אמת והצפעוני המקנן בתוך לבבך הוא בדאי!

כח[עריכה]

התלמיד עונה שבאמת טיעונים אלו חזקים הם אך מבקש עוד ראיות[עריכה]

תלמיד:

דברי רבי המושכלים פעלו מאוד עלי ושמו לאל כל שאלותי,
וזיק היהדות האחרון אשר עוד טרם עומם בקרב לבבי שב - והיה ללהב אש אוכלה
ומעתה הנני מאמין בכל ספורי התורה ומודה כי כנים ונאמנים דברי התורה בלי שום ספק,

ואבקש מרבי הטוב אם יש לו עוד ראיות יבוא לי לכלות בם חצי זעם היצר בי המתגולל ומתנפל עלי בעלילות שוא וכזב כאשר כבד ספרתי לפני רבי שיחי ומר רוחי.

כט[עריכה]

רב:

הנני להשיבך על שאלותיך תשובות נכונות אשר כבראי מוצק תראה כי אמת הם דברי התורה.

ומקודם אענך על שאלתך הראשונה ששאלת אולי כתב משה רבע"ה את ספרו והניחו בבית גנזיו ואח״כ בזמן מאוחר הביא אחד את ספרו לישראל וקבלוהו מידו -

אין אדם חוטא בלי מוטיבציה ממשית[עריכה]

הלא אין אדם חוטא ולא לו,

ובלא שום ריוח והנאה אין אדם חוטא אפילו חטא אחד, ובפרט :

לבדות שקרים
להתעות ולהוליך שולל את העולם
ולדונם במיתות חמורות וקלות ובמלקות ושאר עונשים בודאי לא יעשה האדם אם אין לו ריוח והנאה מזה בכל ימי חייו.

שהרי היצר הטוען עליך - אולי כל ספורי התורה שקר הם.

נאלץ לטעון כי מפני שמשה רצה:

או למלוך על העם עשה זאת
או מפני שרצה לאסוף כסף
או משום הנאות אחדות שישמעו לו ויאמינו בו ויהא לו לכבוד

ולכן בדה ספורי נסים ונפלאות כאלה אשד לא היו ולא נבראו,

כי זה אי אפשר שיחשוד את האדם שיבדה מלבו ספורים כאלה בלי שום תועלת והנאה,
ועתה הלא שאלתך לאל היא שהלא אין אדם חוטא ולא לו.

אולי משה כתב את ספרו לכבוד עצמי[עריכה]

ואם תאמר שמשה כתב את ספרו למען שאחר מיתתו כמה דודות יתפרסם ספרו והלכותיו ויעשה לו שם בעולם -
גם זאת לא נכונה היא,

כי גם לאחר מיתתו לא יביא לו ספרו שום תועלת רק להיפוך הוא -
שיהיה לחרפה ובוז וישאר שמו ללעג ולקלס וכל רואיו ילעיגו עליו ויאמרו הראיתם איש כזה:

אשר כל ימיו היה כאחד העם ומעולם לא גלה חדשות ונצורות ולא עשה נסים ונפלאות לעם ישראל הוא התפאר בשקרים כאלה

שהוציא את עם ישראל ממצרים בנסים גדולים ונוראים
וצוה להם חוקים ומשפטים ומלך עליהם ארבעים שנה -

ואין לך חרפה גדולה מזו להאיש הבודה מלבו בחייו ובמותו ולזרעו אחריו עד עולם,
ומעולם לא שמענו ולא ראינו וגם לא נוכל להאמין על בר דעת שירצה לגרום לו ולזרעו אחריו חרפות ובזיונות כשאין לו שום הנאה ותועלת כלל.

לאחר מיתתו לא יהיה אלא לעג וקלס שכל ספרו שקרים והמצד השני כותב להתרחק מהשקר[עריכה]

ובפרט כי משה רבינו ע״ה כתב בתורתו כמה פעמים
להרחיק את עצמו מן השקר ולילך באור האמת כמו שיאמר :
(שמות כ״ג)" מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק ", ונאמר
(ויקרא י״ט) "וְלֹא תְשַׁקְּרוּ ", ונאמר
"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ "
וכיוצא בו מן הפסוקים א"כ כל מי שיפתח ספרו לאחד מיתתו ימלא פיו שחוק ולעג ויאמר:

"המחבר בעצמו מלא את ספרו שקרים וזיופים והוא יצוה לנו להרחיק את השקר ולקרב את האמת!?"

הרוצה לשקר מרחיק עדותו ולא מציג את טלפיו לכל העולם ואומר משקר אני[עריכה]

והוא דבר פשוט מן המושכלות הראשונות,
כי הרוצה לשקר מרחיק עדותו,
ואם רוצה להתעות את העם ע״י ספורי נסים ונפלאות אשר יאמר שהוא עשאם -
יבחר לו לבדות ספורי נסים ונפלאות אשר אין אדם יכול להכחישם,
כגון נסים שעשה בביתו אחורי הכיריים.
או יספר חלומותיו ודמיונותיו,
אשר אי אפשר לדעת אמתתם כמו שעשו כומרי האלילים הקדמונים וכן נהגו כל מסיתי ומדיחי האלילים

ובכל זאת נתגלה תרמיתם ושקרם והרבה חזרו מלהאמין בהם שהשקר אין לו רגלים וסוף כל סוף נתגלה תרמיתם.

- אבל לא שמענו מעולם
שישקר אדם בדברים המפורסמים לעיני כל ישראל ולעיני עמים רבים והם דברים גלוים ועשויים להתגלות על סמך כי ברבות הימים הכל ישכח בדברים הגלוים כאלה
כגון שמספר שהוציא גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובקע להם את הים ושקע צריהם בתוכו והעמידם לפני הר סיני וקבלו ממנו תורה ומצוות וכיוצא בהם
מן הנסים והנפלאות הכתובים בספר התורה אשר כל הדברים לא נעשו בסתר אחורי תנור וכיריים רק לפני כל ישראל ולפני עמים רבים,

בדברים כאלה לא ישקר אדם על סמך כי ברבות הימים ישכחו כל זיופיו ושקריו^[22],

שבאמת אין שום דבר נשכח מדברי הימים וגם בעתותינו ובכל דור ודור נמצאים הרבה חוקרי קדמוניות

והמשקר או המזייף לא ירצה לטרוח בחינם כי ידע כי עמלו יהיה לשוא ולהבל ולריק כחו יכלה
וגם יפחד ויירא פן יהיה לחרפה ובוז אחר שייתפס בשקריו
כיון שאין קיום והעמדה לדבריו רק אחר שישכחו דברי הימים לגמרי ורק אז יוכל להיות קיום לדבריו

אין אדם פועל לשמא יקרו דברים כה רחוקים[עריכה]

ואין אדם טורח לזייף משום דברים רחוקים כזה ומשום זמן רב כזה, כי הוא דבר רחוק מאד, וזמן רב מאד לאחר שיאבד דברי הימים.

ועוד כי אין תקוה להשקר שיאריך ימים יותר מן האמת, וכיון שכל זמן שהדברי הימים האמתי יתקיים לא יהא שום קיום לדבריו המזויפים רק ברבות הימים

כאשר יושכח הדברי הימים האמתי אז, ורק אז, יוכלו לטעות על הסיפורים המשקריים שהם אמתיים,
וכיון שאין תקוה שהשקר יאריך ימים יותר מן האמת ואפילו אם ישכח דדברי הימים האמתי אין תקוה שיפרח אז השקר שיהא לו קיום והעמדה
כי השקר יהיה אז כבר אבוד מן העולם וזכרו כלוי וסוף סוף לשוא עמל ויגע המזייף הזה כיון שאין לו קיום והעמדה לא בחיי הדברי הימים ולא אחרי כן,

ולכן יבחר לו המזייף והמשקר ספורי ניסים ונפלאות אשר שום אדם לא יוכל להכחישן:
כגון מה שעשה בביתו אחורי הכיריים או יספר חלומותיו ודמיונותיו אשר אין אדם יכול להכחישו כמו שעשו כומרי ומסיתי ומדיחי האלילים הקדמונים,

אבל דברים הגלויים ומפורסמים או דברים שעשויים להתגלות לא משקרים אנשים על סמך שיהא קיום לדבריהם ברבות הימים אחר שישכח זכר דברי הימים מעל הארץ כאשר ביארנו.

וכיון שאנו רואים כי ספורי התורה הם כלם דברים גלויים ומפורסמים לישראל ולעמים רבים,
לכן גם אתה גם היצר מוכרחים להודות כי ספורי התורה כנים ונאמנים וכל דברי משה רבע"ה מתאימים עם האמת והצדק,
ומשה אמת ותורתו אמת והידעונים המצפצפים והמהגים בך המה בדאים!

לא[עריכה]

עוד הנני להשיבך על דבריך כי אם יעלה בדעתך ח"ו כי משה רבע"ה לא כתב כלל את התורה רק איש אחר בזמן אחר בדה מלבו ספר תורה בשם משה רבע״ה ונתנו לישראל -

אם לכך שמשה לא מצאנו מוטיבציה סבירה אשר יבדה בְּגִינָהּ את התורה ק"ו לבודה אחר ששמו אף לא גלוי כלל בתורה[עריכה]

למה היה להאיש הזה נחוץ לבדות את התורה בסגנון אשר שמו נשאר מכוסה במשאון ולא נשאר לו שום זכרון וכבוד למזכרת נצח
הלא אין אדם חוטא ולא לו,

ועוד,
כי לפי הסגנון הזה הכתוב עתה בתורה ראוי הדבר שלא יקבלו ישראל את התורה ממנו ולא יצא לעולם לאור מחשבתו וגם יתפס בשקריו,

והיינו כי בתורה נאמרה -

שכבר נתן משה רבע"ה את התורה לישראל בימיו
וקבלו ממנו
וגם נתפרסמה בימיו מאד,
והיו ישראל עם משה יחד ארבעים שנה אחר קבלת התורה

אשר ע״י זה יותפס בשקריו.
כי הדבר מובן וידוע לכל כי אם קבלו התורה אז היו מוחזקים בחוקותיה ומשפטיה והיו הרבה ספרי תורה בידי רבים מישראל
וכיון שעתה אינם יודעים מאומה ממשפטי התורה ולא נמצא אפילו ספר תורה אחד בכל גבול ישראל א״כ יחזיקו את האיש לשקרן כמו שהארכנו לעיל.

מזייף התורה היה יכול להזכיר את שמו בקלות[עריכה]

הלא טוב היה יכול לכתוב את התורה בסגנון אחר,
היינו - כי ה' ציווה חוקים ומשפטים את משה עבדו שיכתוב את התורה ויניחה במקום המשתמר
עד זמן פלוני ופלוני שיבא אז איש פלוני ופלוני ממשפחה פלונית ממקום פלוני ויתן את התורה לישראל וישראל מחוייבים לקבל ממנו,

ואז יכול המזייף להזכיר בתורתו את שמו משפחתו ושם מקומו ושם השנה - ולא היה יכול התפס בשקריו ע"י שישראל אינם מוחזקים במצות התורה,

שהלא עדיין לא נצטוו ולא נתקבלה התורה מעולם,

ומצינו דוגמת זה בתורת משה כי משה נצטוה מפי ה' שלא לקיימם אז אלא רק בזמן אחר כגון -
מחיית עמלק שנאמר (דברים כ״ה) "וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק",
וכן הרבה מצות כיוצא בו שנאמר בהם "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ" או "בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ " או "וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ"
וכל המצות האלה לא נהגו ישראל עד בואם אל הארץ.

וגם האיש הבודה היה יכול לעשות כן לכתוב את התורה בסגנון שכתבנו היינו כי ה' מצוה את משה כי יצוה את ישראל בשם ה'\
כי כשיבא בזמן פלוני איש ממקום פלוני ושמו כך וכך יקבלו ישראל ממנו ואז היה מקום להאיש הזה להזכיר את שמו בתורה ולא היה נתפס בשקריו.

וכיון שבתורה כתוב כי משה רבע״ה נתנה לישראל בימיו,
אות היא לעולם כי משה רבע״ה נתן את התורה לישראל ולכן מוכרחים אנו לומר כי כל סיפורי התורה כנים ונאמנים הם,
ומשה אמת ותורתו אמת! ומחשבות המינות אשר ירעשו בלבבך המה בדאים!

לב[עריכה]

אם זייפן התורה הוא כה מוכשר מדוע לא הזכיר את שמו בפירוש?[עריכה]

עוד יש להשיבך על שאלתך ששאלתני - אולי כתב איש אחר באיזה זמן את התורה והנביאים וכתובים ונתנם לישראל בשם משה רבע״ה.

כי איש כזה שבכחו לפתות אומה שלמה שיקבלו ממנו תורה אשר שקריה גלויים
לא יתן כבודו לאחר לבדות תורה בשם משה אשר כבר מת.

האיש הזה היה יכול לבדות את התורה בשם עצמו, ובכל זאת היה עולה בידו לפתות את העם שיקבלו ממנו תורתו דסוף סוף האיש הזה
זייפן הוא שזייף את התורה והנביאים וכתובים מדוע זייף בשם משה, היה לו לזיף בשם עצמו.

ואפילו אם תאמר שלא אפשר היה לבדות את התורה בשם עצמו כי ישראל לא קבלו ממנו ולזה בדה את התורה בשם משה רבנו כדי שיקבלו ממנו,

גם אם לא היה יכול לזייף כך את התורה, על כל פנים הייתה איזו הזכרה לשמו![עריכה]

בכל זה לא היה לו להניח שמו מכוסה במשאון ולא יהיה לו זכרון בספר,
שהרי לפי דברי היצר מוכרח אתה לומר כי גם כל הנביאים וכתובים בדה האיש הזה,
ומדוע העלים את שמו לבלתי הגלות?
בחושך בא ובחושך הלך ובחושך שמו מכוסה,

טוב טוב היה אם הוציא לאור את שמו וכתב ספרים אודות הגהגתו הטובה עם ישראל וקבלת התורה אשר קבלו ממנו,
להודיע לדור אחרון כל מעשיו וכל החדשוה אשר עשה להועיל למצא חן בעיני כל
וישאר שמו ותהלתו לדורות יבאו תפארת לו ולזרעו.

אלא מוכח מזה כי משה רבע״ה בעצמו נתן את התורה לישראל,^[23]
ומשה אמת ותורתו אמת וכל דברי הנביאים אמתים ושאון גלי המינות הסוערים בלבבך המה בדאים.

לג[עריכה]

לא ייתכן שיתקיים הספר כמה דורות לאחר משה כי כל מוצא ספר זה מוטלת עליו חובה מוסרית להשמידו - הרי מלא בשקרים[עריכה]

גם מטעם זה שאלתך אינה שאלה כי אפשר שיתקיים ספר כזה עד כמה דורות אחרי מות משה רבינו,

כי כל מי שימצא ספר כזה אחרי מיתתו של המחבר ימצא עצמו למחוייב לקורעו לגזרים ולשורפו
שהרי הוא רואה שכולו מלא שקרים וזיופים - לפי דברי היצר - ואיך תוכל להתקיים מחברת כזאת עד שתתישן ואחר כך יקבלוה ישראל.

הלא בכל אותן השנים הרבות והדורות שעבדו עד שנתישן הדבר כבר לא יהיה על עפר זכרונו,
כי יד המוצא בלי תפונה תקרע אותו לגזרים ותעבירו מן העולם?

מכל אלה נראה כי משה רבינו ע׳׳ה גתן את התורה לישראל עמנו. ומשה אמת ותורתו אמת ועשן המינות המעור את עיניך הוא בדאי!

לד[עריכה]

ככל שהניסים הם יותר מופלאים ומשונים כך הם כחרב פיפיות:[עריכה]

כל עוד לא מוחזקים הם אצל האנשים אז הם רק יגרמו ללעג וקלס[עריכה]

אך כאשר מוחזקים הם לאמת אז כח אמיתתם עולה ככל שהם יותר ויותר מופלאים[עריכה]

ודע,
כי כל הנסים והנפלאות היוצאים מגדרי הטבע ורחוקים משכל האנושי
אין בכוחם לחזק את האמונה רק על ידי אחת משתי אלה, היינו:

א). או שיראו כל העם בעיניהם הנסים והנפלאות.

ב). או שהנסים והנפלאות מוחזקים הם בקרב העם ע״י קבלה אמתית מאבותיהם ורבותיהם כי מעשי הנסים והנפלאות אשר יסופר אמתיים הם בלי שום ספק

ואז כל שנתרבו הנסים והנפלאות בכמותן ואיכותן וכל מה שהם רחוקים יותר מדעת האנושי כחם גדול יותר לחזק את האמונה יותר שהרי ניכר לכל כי מעשי ה׳ המה ולא יד אדם עשאם והכל מאמינים כי יד ה׳ עשאם ולא מעשי אנוש המה.

אך טרם שהספורים והנסים מוחזקים לאמת וברור כי כן היה ועודם מסופקים בהנסים והם להם לחידה סתומה,

אזי לא זו בלבד שאין הנסים מחזיקים את האמונה בה׳ רק המה מחלישים את האמונה,
והספור הנפלא אשר פליאה דעת הוא אינו מועיל כלל לחזוק האמונה,
ואדרבא הוא גורם להחזיק את המספר לשקרן וזייפן, יען כי עדיין לא הוחזקו הנסים אצלם לאמת וברור.

וכל מי שיש לו מוח בקדקדו לשקול דבר בפלס וכל איש נבון דבר ישכיל ויבין -

כי כל סיפורי התורה אשר מפליאים לב שומעיהם והנסים והנפלאות והגדולות היוצאים מגדרי הטבע ונעלים הם מדעת האדם ושכל האנושי
לא יוכלו להקבל לדברי אמת באומה שלמה^[24] .
רק האומה אשר ראו בעיניהם את כל הנסים ובניהם ודורותיהם אחריהם שקבלו בקבלה אמתית מאבותיהם אשר ראו בעיניהם את כל כי אמת הם כל הספורים.

ואם משה רבע״ה היה כותב את ספרו והניחו בבית גנזיו אי איש אחר בדה מלבו והביא לישראל,
כדברי היצר המדבר מתוך גרונך,

בלי תפונה לא היו ישראל מקבלים ממנו את התורה אשר ספוריה גדולים ונוראים ולא שמעו מעולם דוגמתם,

ואפילו אם לא היה להם ראיות ברורות במה להכחישו;
גם כן בוודאי שלא היו מקבלים ממנו תורה כזאת אשר ספוריה מפליאים לב יודעיו וכל שומעם תצילנה שתי אזניו,

וכיון שאנחנו מוחזקים בתורה כמה אלפי שנים ועליה הקרבנו אלפים ורבבות נפשות מאחינו -
אות הוא לעולם כי התורה נתנה בימי משה וכל העם ראו בעיניהם את כל הנסים הכתובים בה והם מסרו לבניהם אחריהם
ומשה אמת ותורתו אמת והזבוב המכאיב ונושך עד מות השוכן בלבבך הוא בדאי!

לה[עריכה]

עודף הניסים מאפיל על אמינות התורה בדורות המקבלים הראשונים[עריכה]

ועוד למה הרבה בספורי הנסים והנפלאות אשר בהם ירחיק את לבות המאמינים וימעיט מספר בני אמונתו.
טוב טוב היה להמעיט - בספורי הנסים והנפלאות כל מה שאפשר,

קבלת העם "האבסורדית" לכאורה רק מוכיחה את אמיתות התוכן[עריכה]

ואחרי אשר הנסים והנפלאות הכתובים בתורה גדולים ונוראים ומפיצים תמהון על כל רואיהם -
אות היא לעולם כי התורה נתנה בימי משה רבע״ה והם ראו בעיניהם את כל הנסים והנפלאות ומסרו את כל אלה לבניהם אחריהם לדורות עולם.
ובכן נאלצנו להודות בפה מלא כי משה אמת ותורתו אמת והקפוז הקונן בחדרי לבבך הוא בדאי!

לו[עריכה]

וזה לשון היוסיפון בספרו נגד אפיון: (עורך ויקיטסט : אינני מצאתי בדיוק את פסקותיו מפני חילופי התירגומים ומפני שאינני מכיר את הספר כראוי אך אצטט את דבריו ממקורות הנראים לי שיותר מתאימים)

״ולפי שמנהגי הוא לאמת את דברי אעידה לי עדים נאמנים מלשונות הגוים עכ״ל, שם צד א'. עוד כתב שם היוסיפון צד ב׳ וז״ל: ונניח כעת להלל את נביאינו והכהנים אשר כתבו כל ענינינו איך דברו אמת. ואיך נשארו כל דבריהם בשלמות עד זמננו אשר מהם אין לגרוע, כי לא כתב אחד מענינינו עד היום הזה זולת אם היה נביא או כהן אשר היה מפורסם במדותיו ותורותיו, ועד היום יש יותר מאלפים שנה והם נכרים עד היום משלשלת הקבלה כולם חכמים וקדושים וכל מה שכתבו מסכימים בו כל ישראל ואין הפרש ביניהם אף אם ימצא אחד בסוף העולם ואחד בסופו ולזה אנחנו מחזיקים כל כ״ד ספרי הקודש באמתות ובכבוד, לפי שכללו כל הזמנים מעת יצירת העולם ועד הזמן הזה ר״ל כי החמשה הם מתחלת היצירה עד מות משה רבנו ע״ה זמן קרוב לאלפים וחמש מאות שנה והט״ו ספרים אחרים כתבו הנביאים מתחלת יהושע עד ביאת ארתחששתא המלך והאחרים הם זמירות שירות ותשבחות לאלקינו ומוסרים מישרים וכל מה שנכתב מזמן ארתחששתא עד זמננו אין אנו מחשיבים אותם כל כך (כל.כד) לפי שלא כתבו אותם נביאים או כהנים אשר היו מאירים אותנו עם רוח נבואה וזה יורה אמתת תורתנו, כי בזה הזמן הארוך לא נמצא אדם אשר נשאו לבו להרים את ידו לכתוב בספר הדיו להוסיף או לגרוע על כל מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת, ומפיה אנו חיים ונשמותינו נמסור עליה וכל מיני יסורים קשים אנו סובלים בעבורה״,

תחילת מציאת הקטעים בידי עורך ויקיטסט^^ סימן ל"ו. אשמח שתעזרו למצוא את התחלת הקטעים בספר^^[עריכה]

נגד אפיון ח -[עריכה]

"כי לא רבבות ספרים נמצאו בידינו, ולא ספרים מכחישים זה את זה ונחלקים ביניהם, רק עשרים ושנים ספרים כוללים את כל כתיבת הזמן ההוא, ובצדק נאמנים הם (בעינינו) כספרי אלהים. חמשה מן הספרים הם למשה, ובהם נמצאו החוקים וגם מסורת (תולדות העולם) מבריאת האדם עד יום מותו (של משה) – וזה הוא כמעט זמן שלושת אלפים שנה. וממות משה עד ימי ארתחששתּא, מלך פרס, המולך אחרי אחשורוש, כתבו הנביאים הבאים אחרי משה את מעשי זמנם בשלושה עשר ספרים‏, וארבעת הספרים הנשארים כוללים מזמורים לאלהים ולקח-חיים לבני האדם‏. ומימי ארתחששתא עד זמננו זה, נכתבו כל מיני ספרים, אך לא זכו להאמן עלינו כספרים הקודמים להם, כי לא קמו עוד יורשים כשרים לנביאים‏, והמעשים מוכיחים, עד כמה אנו שמים לב‏ לספרינו. כי בדורות הרבים שעברו עליהם, לא ערב איש את לבו להוסיף על הספרים, ולא לגרוע מהם, וגם לא לשנות בהם דבר, כי בלב כל איש יהודי נטועה מראשית בריאתו האמונה בספרים האלה, כי הם דברי אלהים, והוא קיבל עליו להחזיק בהם, וגם למות עליהם בשמחה, בשעת הצורך."

עכ״ל היוסיפון נגד אפיון שם.

יוסף בן ממתיהו (להלן יב"מ) בוודאי שידע את ההיסטוריה על תקופת הנ"ך כי חי לא הרבה אחר זמנם ובאמת טוען שאמיתית היא[עריכה]

וכמה מילתא גבירתא איכא למשמע מהדברים האלה.

א) כי היוסיפון חיבר ספר גדול בלשון יונית אשר ספורו כולל יותר משלשת אלפי שנה.

והנה מימי יוסיפון עד היום הוא בערך כאלף ותשעה מאות שנה.

נמצא כי חיבור היוסיפון הכולל בתוכו סיפורים של שלשת אלפי שנה קודם זמנו, והרי זמנו של היוסיפון הוא זמן חורבן בית שני, נמצא שכל סיפרי התנ"ך שהיו -

מהתורה עד הנביאים וכתובים שהיו עד ימי ארתחששתא נכלל בתוך זמנו, והושמה עליהם עין בקורת לראות אמתיים המה או לא ח"ו.

ובאמת כולם ברורים ואמתיים הם, כמו שסיים היוסיפון על זה: " כי הם דברי אלהים, והוא קיבל עליו להחזיק בהם, וגם למות עליהם בשמחה, בשעת הצורך", הרי שלאחר שחקר ונסה ובחן היוסיפון מראש הדורות ג' אלפי שנה סיים באמונה שלמה ובאהבה רבה וגדולה אל תורתנו הקדושה;

ב) דהנה ידוע כי יוסיפון חבר כמה ספרים בעניני ספורי הדורות והיה בקי מאד בדברי הימים של ספרי עמים רבים ולשונות שונות המספרים ספורי הדורות מאלפי שנים מראש,

ולאחר כל ידיעתו הרבה והעצומה כתב כי בכל הזמן הארוך הזה מימי אדם הראשון עד ארתחששתא המלך,

לא נמצא אדם אשר נשאו לבו להכחיש את דברי התורה ונביאים וכתובים בהוספה או בגרעון על הכתוב בתורה אפילו אות אחת.

ג) כי העיד לפנינו היוסיפון, כי בימיו עדיין נכרים וידועים היו כל הנביאים כותבי הנ"ך ומפורסמים הם לחכמים וקדושים וכל מה שכתבו מסכימים בו כל ישראל בלי שום ערעור ופקפוק כלל.

ולא הרים איש את ידו להכחיש את התנ״ך, וכל ישראל מסוף העולם עד סופו מחזיקים את כל התנ״ך באמתות ובכבוד.

ודע כי מימי ארתחששתא המלך שהוא זמן שהיו חגי זכריה מלאכי וחבריהם עד ימי יוסיפון לא היו רק כמו ארבע מאות שנה ואז היו גם עזרא ונחמיה ואנשי כנסת הגדולה.

והנה מימי הבית יוסף מחבר הש"ע עד ימינו אלה הוא ג"כ כמו הזמן הזה בערך כשלש מאות וחמשים שנה - ומימי שמואל הנביא ודוד ושלמה עד ימי יוסיפון היה כמו מימי הרי״ף והרמב״ם עד זמננו כשמונה מאות שנה.

ובודאי לא תמצא אף אחד בזמננו המכחיש כי הרי״ף והרמב״ם לא היו מעולם או הב"י לא היה מעולם,

או לומר כי ר' יוסף קראו לא חבר את הש"ע או הרי"ף לא חבר את ספר הרי״ף וכל כיוצא בזה,

יען כי מפורסמים וידועים הם לנו,

ואף כי המקום יבדיל בינינו ובינם כי רחוקים הם מארצנו ובגולה אחר גולה הלכנו אפס אחרי אשר ידועים הם לנו לא ימצא איש שיכחיש את כל אלה מכ"ש שאין לתמוה,

איך היו הנביאים ידועים בימי יוסיפון יען שלא היה זמן רב מימי הנביאים עד ימי יוסיפון ובמקום אחד היו כולם יוסיפון ודוד ושלמה ושאר מלכי ישראל והנביאים, כי כולם היו בעיר הקודש ירושלים.

- ולכן גם מהידיעות האלה שהביא לנו היוסיפון: מידיעתנו מג' אלפי שנה מראש, ומידיעתו שלא נמצא שום אדם שיכחיש תורתנו בתוספת וגרעון אפילו אות אחת,

ומעדותו שהעיד כי בימיו היו נכרים וידועים כל כותבי הנ"ך - מוכח מכל זה כי משה אמת ותורתנו אמת ותורתו אמת. והאור הזורח הזה יכה לרסיסים את כל בנין המינות הנבנה על יסוד החושך ועד עפר יהרסו כל היכלי המינות ולא יבנו עוד.

לז[עריכה]

עוד אשיבך מלים נגד היצר השוכן ומתלונן בך האומר: אולי משה בחייו לא נתן תורה לישראל רק כתבה והניחה בבית גנזיו ובזמן מאוחר נתקבלה התורה מאיש אחר, או אולי בדה איש אחד מלבו את התורה בשם משה ונתנה לישראל ומעולם לא כתב משה את התורה - הבט נא וראה כי טענת היצר כוזבה כי דברים גלויים ומפורסמים כאלה הנכתבים בתורת משה רבע״ה אינם מתישנים לעולם. - כי מעת חורבן הבית עד היום כבר חלפו ועברו יותר מאלף ושמונה מאות שנה וכמה גזרות וצרות ושמדות עברו עלינו מיום שחרב הבית ובגולה אחר גולה הלכנו, ובכל זאת אנו יודעים את הצרות והמאורעות שהיו בחורבן ולאחר החורבן ובימי החשמונאים. ומשם והלאה ומימות משה רבנו ע״ה עד רבינו הקדוש שסידר את המשנה אינו אלא כאלף וארבע מאות שנה (שנח), ומימי משה דבינו ע״ה עד רב אשי שחבר הנמרא אינו אלא כאלף ושש מאות שנה, והוא פחות הרבה כמימי חורבן הבית עד עתה, ומכ״ש שהוא פחות כמימי החשמונאים עד היום, ורבינו הקדוש ודודות הקדמונים ישבו על אדמתם ואיך ישתכחו דברים גלוים ומפורסמים כאלה לגמרי. גם ארץ מצרים לא רחוקה היא מארץ ישראל וכן ארץ שנער אתרא דרב אשי לא רחוקה היא מארץ מצרים ומארץ ישראל, ובנקל היה להם לברר את ספורי התורה האמת הם או לא באשר לא רחוקים היו בזמן ובמקום מימי וממקום משה רבנו ע״ה. -

ואם היה ח״ו איזה דבר שקר וזיוף בתורת משה רבע״ה - איך סמכו עליו רבנו הקדוש וכמה אלפים ורבבות חכמים במשנה, תוספתא, ספרא, ספרי ומכילתא וכל המדרשות, ואחרי כן כל תלמוד בבלי וירושלמי, אשר מלאים בם חכמים וסופרים לאלפים ורבבות, וכולם קלעו למטרה אחת: לבאר לנן את תורת משה רבנו ע״ה ולפרש את כל מצותיי וחקיו ומשפטיו, פרטיו ודקדוקיו - ואם דברי היצר המטיל ספקות בלבבך "אולי משה כתב את ספרו והניחו בבית גנזיו ובזמן אחר נתקבל, או איש אחר בדה בשם משה״ - היו מתאימים עם האמת, בלי תפונה היו יודעים גם רבינו הקדוש וכל האלפים ורבבות החכמים ידעו מזה, כי בודאי אי אפשר שבמשך זמן קצר, כערך אלף וארבע מאות או אלף ושש מאות שנה תשתכח התורה מהם ודברים מפורסמים כאלה ישתכחו לגמרי, היינו כי בעת שקבלו ישראל את התודה מאיש אחר בזמן אחר שכחו כל העולם מה שהיה בימי משה ולא יכלו לברר אם ספוריו אמת או לא, וכל כך גדלה השכחה שהיה בידו לפתותם שכבר קבלו ישראל את התורה בימי משה ונתישנו וגדלו בה ארבעים שנה בימי משה ואח״כ כל ימי הזקנים ואח״כ נשתכחה מהם בשכחה מתמדת כזו שלא נשאר אף ספר תורה אחד בכל גבול ישראל ומבלעדי זאת שכחו כל ישראל עוד הפעם שכחה מתמדת, כי שכחו את שם האיש המביא להם את התורה והזמן והמקום ולא זכרו אף שמץ מנהו, רק טעו וסברו כי באמת משה רבע״ה נתן את התורה לישראל בימיו ככתוב בתורת משה ולא התערב איש זר בהשתדלות קבלתה (ק?לתה) לכן לא הזכירו בשום מקום שם האיש וזמנו ומקומו שנתקבל אז ע״י תורת משה, וזהו דבר שאי אפשר ונגד החוש כי גם בזמן ארוך לא ישתכחו דברים כאלה ומכ״ש בזמן קצר, לכן נאלצנו להודות כי משה רבנו ע״ה נתן את התורה לישראל בדורו והכירו וידעו כי דבריו כנים ונאמנים הם, ומשה אמת ותורתו אמת! והאריה אשר יכסוף לטרוף היושב במסתרי דמיונך הוא בדאי!

לח[עריכה]

שמע נא לי בני יקירי ואאלפך חכמה ותדע כי דבריך לא בהשכל המה ומדוע תפצה פיך בבלי דעת? - דע כי משפטי התורה וחוקותיה מגבילים ומצמצמים את האדם בכל דרכיו ומעשיו, הן במלאכתו הן באכילתו הן בעניני עריות ובכל דבר אשר יחפוץ לעשות, משפטי התורה מגבילים אותו, כגון בשבתות ומועדים אסור במלאכה ואז מבטלים החוקים את כל העם ממלאכתם, והעובר על זה ועושה מלאכה בשבת חייב מיתה. וכמה הפסד ממון גורמים (גורמין) החוקים לישראל מן אסור נבלות וטרפות או בעלי חיים האסורים באכילה או ערלה וכלאי הכרם וכלאי בגדים וכוצא בהם. כמה גרושין גרמו להם הלאוין של נשואי הקרובים שהרי עד מתן תורה לא נזהרו מזה. וכן כמה הפסד ממון גרם להם ענין שמטת כספים ושמטת קרקעות ויובלות ותרומות ומעשרות (ומ---ות) וכדומה להם והעובר עליהם חייב מיתה או מלקות או שאר עונשין. ואם כנים דבריך שמשה רבנו כתב ספרו והניחו בבית גנזיו ואחר כמה דורות שנתישן הדבר קבלו את התורה מאיש המביא בשם משה או שמשה לא כתב ספרו רק באיזה זמן מן הזמנים זייף אחד את התורה וממנו קבלו ישראל - למה אין אנו יודעים באיזה זמן קבלו ישראל את התורה ומי הוא האיש הנותן, מה שמו ומה שם מקומו ומה שם משפחתו? כי איש כזה אשר אליו ישמעון כל ישראל לקבל ממנו תורה המכבדת אכפה על העם על כל צעד וצעד היה צריך להיות מפורסם וידוע יותר ממשה רבנו על רב חילו כי הגדיל לעשות, איש רב פעלים כמוהו ראוי להיות נודע בעולם ושמו הולך בכל העולם. גם הזמן אשר היה, השנה והדור וכל מעשיו מיום הולדו עד יום מותו המה ראוים להיות גלוים וידועים לנו.

ובפרט אחרי אשר הם רואים בעיניהם (בכיניהם) דבר שקר בתורה גלוי ומפורסם (לפי דברי היצר), שהרי כתוב בתורה שכבר נתן משה התורה לישראל והם רואים שהוא שקר גלוי שהרי אינם מוחזקים בה ובכל זאת קבלו ממנו את התורה על דרך הפלא וא"כ היה האיש הזה ראוי להיות מפורסם יותר ממשה ואברהם? ומאחר שאין אנו יודעים מאומה מאיש אחר שקבלו ישראל על ידו או זמן אחר זולת הכתוב בתורה כי משה רבנו ע"ה העמיד את ישראל בחדש השלישי לפני הר סיני ואז קבלו ישראל את התורה וגם אחר כן נאמר ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כמה פעמים, וקבלה אחרת - הבלתי כתובה - לא שמענו ולא ידענו ע"כ נאלצנו להודות כי משה רבנו ע"ה נתן לנו את תורתו בחייו. ובאמת לא האמינו בו באמונה שלמה עד אשר עשה לפניהם את כל הנסים והנפלאות והעמידם לפני הר סיני ובהשגתם השיגו (השינו) את כבוד ה׳ אשר נגלה עליהם פנים בפנים, וכיון שאנו מודים שמשה נתן את התורה בחייו מוכרחים אנו להודות כי ספורי התורה כנים ונאמנים הם, כי אלמלא אמת היו לא קבלו ישראל ממנו את התורה אשר מכבדת אכפה על העם וגודרת אותם מלפנים ומאחור על כל צעד, ומשה אמת ותורתו אמת! והיצא המסיתך בספק (בשפק) הוא בדאי.

לט[עריכה]

וגם מחכמי הגוים יש לנו עוד ראיה, כי כלם מכירים ויודעים כי ספורים התורה אמתים בלי ספק וגם דתי העמים אשר נתנו להם משנים קדמוניות נתיסדו כלם על יסוד תורת משה רבנו ע"ה ומאמינים באמונה שלמה בכל הנסים והנפלאות הכתובים בתורת משה. ואע"פ שאינם מקיימין את מצותיה, הוא יען כי להם לא נתנה התורה ואינם מחויבין לקיימה, אבל האמונה בהספורים הכתובים בתורה חזקה בהם. והלא עליהם לא תוכל לאמר כי תמימים המה ומתוך תמימותם לא דרשו וחקרו על ספורי התורה אם אמת הם, כי בודאי אומה אחרת איננה תמים דעים עם תורת משה, ובפרט כי בימים הקדמונים שנאו כל העמים את עם ישראל ואת דתם וראשית שנאת העמים לישראל היתה שנאת הדת ובכל זאת קבלו (קבל) עמים רבים את תורת משה ובנו יסוד אמונתם על תורה משה. וממילא מובן כי קודם שקבלוה דרשו וחקרו במופלא, ומכוסה ובדקו היטב אם אין בה שום שקר וזיוף, ומכיון שנתברר להם שהכל אמת וכל ספורי התורה אמת הם אז רק אז בנו יסוד אמונתם על תורת משה, ולו מצאו בה ח״ו שום שמץ זיוף בודאי לא קבלוה, ובפרט אלמלא לא קבלו ישראל את התורה בימי משה בודאי לא היו כל העמים מאמינים בכל התורה וספוריה, כי הלא מצאו בה זיוף גדול מאד הנוגע לעיקר הדת.

ודע כי מימי משה רבנו ע״ה עד התיסדות דתם לא היה רק כאלף וארבע מאות שנה ומימי התיסדות דתם עד עתה הוא קרוב לאלפים שנה, ובכל זאת יודעים אנחנו סדר התיסדותם ואופן הנהגתם בפרטית אף שאינו נוגע אלינו מכ״ש הם שרצו לבנות יסוד אמונתם על יסוד תודת משה, שהדבר היה נחוץ להם לידע וגם לא עבר עוד זמן כביר שיוכל הדבר להשתכח בודאי דרשו וחקרו באלפי חקירות עד שנתברר להם (לחם) ברור כשמש וראו עין בעין כי תורת משה רבנו ע״ה אמת. ולכן קבלו אותה ליסוד אמונתם והאמינו בכל הספורים הכתובים בה, יען שהתבוננו ומצאו כי תורת משה אמת היא, ולא בכל ספורי התורה לבד האמינו כי (-י) גם בכל ספרי הנביאים והכתובים האמינו באמונה שלמה עד שמרוממין ומעריצים אותם לכל העולם ונעתקה עתה לשלש מאות שפות מלשונות העמים. ובכן כבר יש לנו ראיות חזקות ממנו בעצמנו ומשאר האומות, לכן גם אתה גם היצר מוכרחים להודות כי משה אמת ותורתו אמת! ושרשי לענה המכלים את בשרך המה בדאים.

מ[עריכה]

וחכם אחד כתב וזה לשונו: ״בערך ג׳ אלפים ת״ק נעתקה התורה לתלמי ע״י ע״ב זקנים. עיין ״הדרת זקנים״ בספר הזה תמצא כל המאורע השייך לענין זה, והוא העתיקה מספר אריסטו וכן תמצא בתלמוד ומדרשים הרבה מזה, ובפרט ביוסיפון ופילון אמר המחבר הספור הנודע בתלמוד שתלמי המלך הכניס הע״ב זקנים הללו איש איש לחדר מיוחד והיתה העתקתם מכוונת וכו', מספרים אותו גם הרבה מגדולי ראשי הנוצרים הקדמונים. ויוסטינום מספר הדבר הזה אות באות כמו שמספר התלמוד ומעיד שהוא בעצמו ראה את הע״ב חדרים הללו בחורבנך עכ״ל.

וידוע מפי סופרים וספרים כי האיש תלמי מלך מצרים אסף וקבץ ספרי דורות הרבה מאד כפי אשר כח המלך מגיע, ועיין בספר ״צמח דוד״ שנת תפ״ד לאלף הרביעי שכתב בשם היוסיפון שהיה לו לתלמי שלש מאות אלף ספרים ובשם ספד ״מאור עינים״ כתב בשם סופר יוני שהיה לו יותר משבע מאות אלף ספרים מכל החכמות ומכל הלשונות מארבע כנפות הארץ וכאשר העתיקו לפניו ספר תורת משה רבנו ע״ה שמח מאד על זה. וזה לשון היוסיפון פרק י״ז: ״וישמח המלך מאד על זה ויאמר אל אריסטיאוס ואנדריאוס יהי אלקים בעזרכם על אשר יעצתם אותי אל אמת ונכון כי עתה ידעתי אשר ספרי היהודים בדתיהם הם ספרי האמת מכל ספרי אותות הדתות, ובלב מביניהם תנוח חכמה וכו'. ויצו ויוציאו מאוצרותיו כסף וזהב ויתן לאלעזר הכהן הראש ולכהנים הבאים אליו וכו' מתנות מכסף וזהב ובגדי מלכות וכו׳ עיי״ש ביוסיפון את המתנות הגדולות אשר שלח תלמי מלך מצרים למקדש ולכהנים.

ומימי משה רבע״ה עד תלמי מלך מצרים הוא בערך כאלף ומאה שנה. ומימי תלמי עד היום הוא בערך שני אלפים ושתי מאות שנה, ואם אנחנו אשר מימי תלמי המלך עד עתה הוא יותר מאלפיים שנה יש לנו ספרים המספרים ומבררים את כל המאורעות שהיו בימי תלמי מכ״ש שהיה לתלמי מלך מצרים ספרים הכתובים אדות משה שהיה זמן קרוב ובפרט הספור הזה הכתוב בתורה כי משה רבע"ה בעצמו נתן את התורה לישראל והיה (והי') עמהם ביחד אחר קבלת התורה ארבעים שנה היה יכול להתברר לתלמי המלך ע"י ס]רים, ובפרט כי הוא קבץ ואסף ספרי הדורות הרבה מאד, ועוד כי הוא מלך מצרים אשר עליה יסופר בתורת משה כי בה עשה נסים ונפלאות רבים וגדולות ונוראות בפרעה ובכל עבדיו, ובודאי אם היה איזה שקר או זיוף חו בתורת משה רבע"ה היה נקל מאד לתלמי ושריו להכיר את הזיוף והשקר. ואז בודאי לא קבל תלמי את התורה בשמחה רבה ובאהבה עזה רק להיפך היה מגלה את השקר לכל וכיון שאנו רואין שתלמי ושריו ועבדיו קבלו את תורת משה רבנו ע"ה בשמחה עזה ובחה יתרה, ונדב הון רב לה' ולכהנים, מסתמא נתברר גם לתלמי כי כנים ונאמנים הם בדבר התורה ובכן גם אנחנו נאלצנו להודות כי משה אמת ותורתו אמת וערפלי החשך אשר כסו אור היהדות בענן המינות המה בדאים.

מא[עריכה]

ודע כי בזמננו זה נתפשטה התורה בד' כנפות הארץ ובאיים רחוקים מאד עד כי מועתקת היום לשלש מאות שפות. ומובן הדבר כי לו היה בה ח"ו שום שמץ זיוף קטן בודאי לא נתקיימה בפני הבקורת של שלש מאות לשונות, כי גם בזמן הזה נמצאים הרבה חוקרי קדמוניות והרבה מבקרים מעמים רבים ושפות שונות ורק האמת יכל לעמוד בפני הבקורת הגדולה והנוראה הזאת, ולא דבר שקר ח"ו, ומכ"ש אלמלי היה ח"ו שקר בעיקר הדבר היינו שלא נתקבלה התורה בימי משה רבנו ע"ה רק משה רבע"ה כתב ספרו והניחו בבית גנזיו ואח״כ נתקבלה בזמן מאוחר ע"י איש אחר אשר פתה אותם (כדברי היצר) או אם איש אחר בדה לגמרי ח״ו את התורה נכון הוא ואין לספוק כי לא היה כח בידה ועז בה לעמוד בפני הבקורת החזקה והנוראה ההיא של כל העולם.

מב[עריכה]

עוד ראיה יש להביא לך על אמתת תורתנו הקדושה מהכותים השמרונים אשר נתגיירו בימי שלמנאסר מלך אשור שלא היה מימי משה עד שלמנאסר רק כשבע מאות שנה, וענין הכותים השמרינים ידוע לנו ע״פ הכתוב (במלכים ב׳ יז) וכמה פעמים נזכר בתלמוד מהכותים, וכן בספר יוסיפון לרומיים ובספר פילון כותבים כלם מהכותים, וחכם אחד כתב וז"ל: ובספר אשכול הכופר להקראי ר' יהודה הביא באריכות דעות מדעות השמרונים בשם ספר אלמקמץ ר׳ דוד בן מרואן אלדקי. ואעתיקה אי"ה בספרי בית הואצר, וזה ימים לא כביר הגיעו לידי מספר השולמ/י/ה (השולמ?) ומצאתי שם בכרך השמיני העתקה מאגרת בלשון ערבית שכתב השמרוני סלאמי בן טוביה הכהן והלוי משכם ראש דת השמרונים שבעים שכם וכו' יראה שם הקורא טוביה כל יסודי הלמודים והנהגותיהם של השמרונים היום. עכ"ל.

עכ"פ מדברי כולם ידענין שהכותים או השמרונים היום גרים הם שנתגיירו בתורת משה רבע"ה בימי שלמנאסר מלך אשור, אם שומרים הם את התורה עתה או לא אין נפקא מינה לנידון דידן, לענין הספק אשר היצר מטיל בלבבך על ספורי התורה האמת הם או לא, וכיון שהגוי הזה יחד עם מלכם מלך אשור לא היו תמימי דעים עם ישראל ועם תורתם, רק שונאים בנפש היו מעולם לישראל והגלו (והנלו) אותם מארצם, ואם ספורי התורה לאו אמת הם בודאי היה יכולת בידם לברר את הדבר כי קרובים היו בזמן ובמקום לספורי התורה, ומסתמא אלו מצאו ח"ו זיוף ושקר בתורת משה בודאי לא גיירו עצמם. ואף שבאו האריות והרגו בהם לא היה להם לתלות את הדבר בתורת משה לפי דברי היצר המסיתך בשפק על תורת משה, כי מה יתרון בשמירת תורה מזויפת ואיזה גרעון יש בעזיבת התורה (לפי דברי היצר)? אלא ודאי מוכרחים אנו לומר כי כלם הכירו אמתת תורת משה והדבר הזה סבב את גירותם ואף כי שונאים מוחלטים היו לישראל הן קודם שנתגיירו הן אחר שנתגיירו בכל זאת לא היה לאל ידם לבדות מלבם שום (שם) רעה ח"ו על תורתם, מפני הפרסום הגדול שנתפרסם לכל העמים כי תורת משה נכונה וברורה היא, ובכך נאלצת להודות כי משה, אמת ותורתו אמת ! והמים המאררים אשר השקוך אנשי השוא המה בדאים.

מג[עריכה]

‏

וחכם אחד כתב וזה לשונו: ״מהספורים המפליאים את הקורא מהאמין בכל ספוריו הלא המה הכתובים בספר שמות, אך אם נשים את לבנו שכל האותות והמופתים לא בסתר עשה, אך לפני ת"ר אלף גברים שכלם עדים ברורים, ועל כרחנו נודה שלא היה ערב את לבבו לכזב חלילה בפניהם, הלא יבזוהו ויסקלוהו, גם מצינו שהוא בעצמו צוה לפרסם את כל התורה ולכותבה על מצבות אבן כמו שנאמר (דברים כ"ז) והקמות לך אבגים גדולות ושדת אותם בשיד (שם) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב (עיין, סוטה ד׳ לב ולה) ואיך היה מעיז פניו לפרסם דברים מפליאים כאלה, והמצרים יקראו ויפרסמו דבריו הכוזבים בעולם ויהיה לשמצה, ודבר כסלות כזה לא יעשה הנבזה והפחות שבאנשים. וכבר הביא היוסיפון לרומים בספרו נגד אפיון העתקות מספרי זכרונות של המצרים הקדמונים המאמתים את כל ספורי משה רבנו לכל האותות והמופתים אף שנראה מסופרי הזכרונות האלו שבקשו להעלים האמת, אך בכל העלמותם האמת זורחת מבין דבריהם, עיין שם ביוסיפון ותראה נפלאות איך הוא מוציא לאור תעלומה וכן כל מה שמספר לפעמים בספרים האחרונים לספר שמות עד סוף התורה כלם המה ענינים שלא היה יכול לכזב חלילה מאומה בעבור עם בני ישראל שכלם היו צדים ברורים שלא זזו ידם מידו מזמן יציאת מצרים עד יום מותו עכ״ל.

הרי לך עדים נאמנים לאמת כל ספורי התורה גם מספרי זכרונות המצריים הקדמונים המאמתות לכל ספורי משה רבע״ה ואת כל האותות והמופתים אשר עשה, מלבד העדות ת"ר אלף גברים לבד נשים וטף. אשר כלם הם ברורים לאמתת תורתנו הם ומלבד עדות בדורה מכתיבת התורה על האבנים בפרסום לעיני עמים רבים שהוא ג״כ אות אמת, ועוד הרי אנו רואים כי אפילו בזמן הזה כח בידנו ויש לאל ידנו לידע מספרי זכרונות המצרים הקדמונים לברר את אמתת ספורי התורה מכ״ש שהיה יותר הכח בידי חז"ל או בידי הנביאים והחכמים הראשונים לברר אמתתה. א״כ אי אפשר שיבא איש בזמן מאוחר ויביא התורה לישראל וירצה שיקבלו ממנו בטענת שכחה כנ״ל ואח"כ ישתכח האיש הזה ממנו וכל המאורע. הזאת, ובבן נאלצנו להודות כי כל ספורי התורה כנים ונאמנים הם ומשה אמת ותורתו אמת! ומחשבות האון אשד השתרגו עלו עליך, המה בדאים.

מד[עריכה]

איתא בבבא בתרא (דף צ' ע"א) ואמר רב חנן בר רבא אימיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו אימיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימנך טמא טמא טהור טהור, אימיה דדוד נצבת בת עדיאל שמה, אימיה דשמשון צללפונית ואחתיה נשיין למאי נפקא מינה לתשובת המינים עכ"ל הגמ' שם והדבר צריך באור איזה תשובת המינים יש בידיעת השמות האלה.

דע בני מחמדי כח יסוד המינות הוא החשך ועליה נבנו כל היכלי המינות, היינו כי המינים הכופרים בתורת משה ואומרים כי מעולם לא עשה משה את המעשים האלה וכולם לא היו ולא נבראו ורק בדויים המה או הכופרים המכחישים גם את משה ואומרים כי גם משה לא היה מעולם או דוד ושלמה לא היו בעולם וכיוצא מן הכפירות אשר המינים מכחישים - כלם נבנו על יסוד החשך, הייינו שהם עושים את כל העולם לחשף כאלו לא היה שום מבקר וחוקר קדמוניות אשר תשיג ידו לבקר ולחקור העבר מלפנים, וכאלו לא היה בעולם דברי הימים אשר יהיה בו מעשי קדמוניות, ולכן עולה על דעתם כי יוכל להיות במציאות שיבדה אדם מלבו ספורים כאלה ושמות אנשים כדוד ושלמה משה ויהושע ויעשה במחשך מעשהו וגם לבדות סדר שלשלת הקבלה ושמות הדורות וראשיהם ונשיאיהם ומלכיהם בסדר נכון והעם כלו יקבלו ממנו ויאמינו בו ואף שהמה מלאים חכמים וסופרים בכל זאת יאמינו בו יען קצרה ידם לבקר את הדברים ולהכיר שקרם כי אינם יודעים מה שהיה מלפניהם. זהו יסוד המינות אשר החשך יכסה ארץ.

אולם האיש אשר עיניו בראשו רואה ההיפך מדבריהם האי אמתים היינו כי ה' האיר לארץ ולדרים עליה וכל הדברים המפורסמים בזמנם ישאר זכרונתם בדבר הימים כתוב שחור על גבי לבן, ואף אם יעברו עליהם אלפי שנים ואולי עוד יותר, יהיה הכל גלוי וידוע לנו, ואם יחפוץ אדם לבדות ספורים מלבו לא יוכל לבדות רק ספורים הנעשים בביתו מאחורי התנור וכיריים, כמו שעשו כל מסיתי ומדיחי העובדי אלילים הקדמונים, אבל אם יעיז איש פניו לבדות ספורים גלוים אשר הוא אומר שנעשו בפרסום רב אז לא יעלה בידו לפתות את העם שיקבלו דבריו, ואם אם יאמר שהספורים האלה נעשו לפני אלפי שנים בכל זאת לא יקבלו ממנו, כי מיד יערכו שאלתם לו אם כדבריך הוא כי נעשו לפני אלפי שנים מאין ידעת אתה ומבאר מי שאבת את כל הידיעות האלה, ואם מברר להם מקור דבריו מאין חוצבו וממקום מי לוקחו דבריו והם יודעים כי אמת הם דבריו כי מקור דבריו נובעים ממעין אמתי מדברי הימים הראשונים וקדמונים המוחזקים בעיני כל לאמתים וברורים אז יקבלו אנשי דורו את דבריו לאמתים וברורים, ואם מקור דבריו לא חוצבו ממקום אמתי ויסוד חזק מדברי הימים הראשונים המוחזקים לאמת וברור בודאי לא יקבלו ממנו ולא יסמכו עליו , ובפרט אם יבוקש הדבר ולא ימצא שום מקור לדבריו מדברי הימים הראשונים בודאי לא יסמכו (יסמ?ו) על חבריו, ובכן אין שום אדם בעולם יכול לבדות סדר הקבלה מלבו או ספורים הנעשים בפרהסיא ובפרסום רב ויקבלום העם כי (הי/?י) הכי החשך יסה ארץ כדברי המינים הכופרים כי הלא ברור הוא כי יש עין בקורת הרואה ואוזן שומעת את הכל ויש חוקרים ובודקים החוקרים כל המעשים הנעשים תחת השמש מאלפי שנים.

וכן מצינו לחז"ל שהיה בידם למקובל ומסודר כל המאורעות והמעשים אשר נעשו תחת השמש מימי קדם עד ימיהם. וכן בימי משה היה מקובל ומסודר כל סדרי הדורות מימי אדם הראשון עד ימיו כמו שנאמר (דברים ד׳) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא ה׳ אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול ה' מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות וכו' ונאמר (דברים ל״ב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, הרי חזינן שהיה מסור ומסודר בידם כל סדר הדודות ומאורעותיהם מאדם הראשון עד ימי משה. דכיון שאמר שאל נא לימים ראשונים וכו׳ מסתמא יש ממי לשאול. וכן גם לחז״ל היה מסור כל המאורעות שאירע לאדם הראשון ובניו ודוד אנוש ודור המבול וספרו ספורים שקרה לנח ולבניו ולאבותינו אברהם יצחק ויעקב וספורי יציאת מצרים ומה שקרה לישראל בימי יהושע והלאה עד ימיהם. ועל ספורי חז״ל הלא בודאי אין היצר יוכל לשפק אותך על אמתתם דכיון שקבעו זאת התלמוד גלוי לכל ישראל ולכל העולם בודאי לא שקרו הדברים האלה כי עבידי לגלויי.

ומעתה אור המאיר ובא בידיעת הקדמוניות מאלפי שנים מראש הוא יבטל את יסוד חשך המינות כאשר ביארנו כי בדברים דעבידי לגלויי אין דוברי שקר יכולים לזייף ומכ״ש בדברים הגלוים ומפורסמים כי כהמס דונג מפני אש כן ימסו וימקו כל הספורים הבדוים מפני הבקורת הנוראה מידיעת הקדמוניות וכיון שחז"ל ספרו לנו ספורים רבים מאדם הראשון ובניו ודור המבול ודור הפלגה ומאבותינו בימי משה ויהושע ומימיהם והלאה עד ימי חז״ל אשר תקצר היריעה מהכיל מכל זה נראה (נראח) נכון וברור כי נתברר אצל חז״ל ונתפרסם אצלם אמתת כל ספורי התורה שכולם אמתים וברורים ואין בהם ח"ו שום שמץ זיוף ושקר שהרי אנו רואין כי חז"ל דקדקו באותיות התורה ותיבותיה ודנו דיני ממונות מכות ועונשין הכל ע״פ התורה. ובודאי אלמלא מצאו חז"ל איזה שמץ זיוף ושקר ח"ו בתורת משה לא היו סרים למשמעתה ולא היו שומעים אליה. וזאת (וזת) בודאי לא תוכל לומר כי חז"ל לא היה בכח ידם לברר אם אמת הם כל ספורי התורה או לא כיון שידעו חז"ל כל סדרי הדורות ומאורעותיהם מאדם הראשון עד ימיהם מכ״ש שהיה בידם להעביר תחת יד הבקורת את כל ספורי התורה ונביאים וכתובים אם יש בהם איזה זיוף ושקר ח"ו או לא ובוודאי מצאו שאין בה ח"ו שום זיוף ושקר לכן דקדקו באותיות התורה ונקודותיה וטעמיה והרגו והלקו והענישו הכל ע״פ התורה, כמו שאמר דוד מלך ישראל (תהלים י״ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. פירוש אם נבחר ונבקר את כל אמרות ה׳ בכור בחינת ההיסתורית הגלויות ומפורסמות בעליל לכל יושבי הארץ נמצא כל אמדותיו טהורית בלי שום זיוף ולא יפול צרור ארצה מכל אמרותיו ככסף הצרוף מזוקק שבעתים שאפילו אם תתנם אלפי פעמים בהכור לא תמצא שום פסולת בם (פם), כן לא תמצא שום פסולת באמרות ה' אף אם תבחנם ותבדקם ותבקרם בבחינות ונסיונות רבות באגדות ההיסתוריות (ההיסתור???) שהם גלימת בעליל לכל יושבי הארץ, יען כי אמרות ה׳ טהורות הם ועל אור האמת והצדק אדניהם הטבעו.

מה[עריכה]

ולזה מייתי רב חנן בר רבא ראיה מהשמות האלה, כי חז"ל היו יודעים סדר ומשטר הדירות לנכון ואם היה ח"ו איזה זיוף ושקר בספורי התורה הלא אז בודאי היו חז"ל יודעים מזה ולא היו מדקדקים באותיות התורה (ההורה) לעשות כמוה בכל מעשיהם. והנה חלוקים יש בין זכירת השמות לזכירת עצם המאורע: א) כי זכירת עצם המאורע קל יותר לזוכרן מזכירת השמות, יען כי עצם המאורע יש שייכות פרק אחד אל חבירו ונקל לזכור, אבל תיבות בודדות של שמות אנשים קשה לזכור כי אין להם שום שייכות שם אחד עם חבירו, כן יעיד החוש והנסיון. ב) כי עצם המאורע רמיא עליה דאינש לזכור יותר כי זהו עיקר ידיעתו מה שזוכר המעשה ויש בפקא מינה בידיעתו, משא״כ זכירת השמות לא רמיא עליה (עלי') דאינש לזכור יען כי אין שום נפקא מינה בידיעתו ומה מנו יהלך אם לא ידע שם אמיה דהמן או אחותו, והנה ידיעת שמות האנשים אשר עליהם יסובב הסופר את ספורו זהו מקרי עיקר הידיעה הנוגע אל הספור כי אם לא ידע את שמות האנשים המדוברים והנזכרים בספורי לאו ספור אמתי הוא ולפעמים נחוץ לידע גם שמות המקומות והמשפחות. של האנשים הנזכרים בהספור אך שמות אמותם של האנשים אשר מהם יסופר אין נחוץ לכתוב בדברי הימים, יען כי אין המשפחות מתיחסות אחר האם רק אחר האב ובפרט לידע שם אחותו דשמשון בודאי אין נחוץ, כי עליהם לא יספר הסופר הספור הזה לכן למותר הוא, וזהו תשובת המינים אשר יצא מזה, כי נוכל לדין ק״ו ומה עניני השמות אשר אין נפקא מינה בזכירתן וגם קשה מאד לזכור תיבות בודדות בכל זאת ידעו חז״ל את הכל בבירור ובדקדוק, כי לולי ידעו בברור כאור בהיר בשחקים את הכל בודאי היו מתיראים שמא יתבדו ויתפסו בשקר ח״ו מכ״ש שידעו את עצם הספורים אשר יש נפקא מינה בידיעתן וגם אינו קשה כ״כ לזוכרן בבירור (בבירו) ודקדוק נמרץ, ונתברר להם ג״כ אמתת התורה כי אמתית היא בלי ספק, שהרי היה לאל ידם לבחון ולבקר את כל ספורי התורה בידיעתם ההסתורית מימי קדם כיון שהיה מסור בידם כל סדרי הדורות מראש, ואילמלי מצאו בה ח"ו שום זיוף ושקר בודאי לא קבלו עליהם הטורח הגדול לדקדק בתיבות ואותיות התורה ונקודותיה וטעמיה ולדון ולהורות כמשפטיה וחוקותיה, וכיון שחז"ל אשר כל רז לא אנס להם בידיעת קדמוניות הקדישו והעריצו את תורת משה והקריבו את נפשם על מזבח תורתנו, לכן גם אתה גם היצר נאלצתם להודות כי משה אמת ותורתו אמת ! ובניני המינות אשר על יסוד החשך נבנו המה בדאים.

מו[עריכה]

עיין לעיל (אות לו) שהביאנו באריכות את דברי היוסיפון נגד אפיון, שחיבר ספר ארוך אשר ספורו כולל יותר משלשת אלפים שנה מימי יוסיפון למפרע שהוא בערך חמשת אלפים שנה למפרע מזמננו שהוא מימי אדם הראשון. עוד הזכיר שם היוסיפון כי כל הנביאים כותבי הנביאים והכתובים היו ידועים ומפורסמים בימיו לצדיקים וחסידים וקדושים, עיין לעיל באריכות. וגם זה מכה לרסיסים את בנין המינות הנבנה על יסוד החשך, וכן אמר שלמה החכם מכל אדם (משלי ל) כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו, ולא מקרי צרופה רק מה שמצרפין ובוחנין אותו בכור המבחן והנסיון ויצא טהור מכל סיג, ובודאי היה ביד שלמה המלך חכמה וגבורה לבחון על פי ידיעתו בקדמוניות יותר ויותר הרבה ממה שהיה ביד יוסיפון או ביד חז״ל, ובלא ספק היה גם ביד שלמה המלך ע״ה מסור ומסודר כל סדרי הדורות מאדם הראשון עד ימיו והוא היה קרוב בזמן לימי משה רבנו ע״ה יותר מחז"ל או מהיוסיפון בארבע מאות שנה. ואם הוא שצרף ובחן כל אמרות ד׳ בכור ידיעתו ותכמתו העיד כי כל אמרות אלקים אמת ויציב, וממילא נכלל בזה גם המאמר שנכתב בתורה כי ה׳ נתן את התורה לישראל ע״י משה מיד אחד הוציאם ממצרים כי הוא אמת וכן מה שנאמר בתורה כי ה׳ נתן את התורה לישראל על ידי משה מיד אחד הוציאם ממצרים כי הוא אמת וכן מה שנאמר (שנאמרה) בתורה כי משה הנהיג את ישראל במדבר ארבעים שנה גם זאת אמת, א״כ גם אנן נעני אבתריה: משה אמת ותורתו אמת! והשממית אשר בחדרי לבבך היא בדאית.

מז[עריכה]

אגב אזכיר לך בני חביבי מה שראיתי בספר "תורה מן השמים״ בפתיחה אות ה׳ כתב בשם היוסיפון לרומים נגד אפיון וזה לשונו: ״וגם בזכרונות אנשי צור כתב כי בירושלים נבנה היכל בזמן שלמה אשר מלך קודם בנין קסרטאגו על ידי אליזארירו (אלי?אריר?) קמ״ג שנה. ואיכות בנינו כתבו מסכים עם הנמצא אצלנו בספר מלכים וגם כן כתבו האהבה אשר היתה בין שלמה לחירם מלך צור ואיך נתן לשלמה מאה ועשרים ככר זהב ושלמה נתן לו ערי זבולון אשר בגליל וכרת לו ארזים בהר הלבנון ושאל ממנו שאלות רבות בחכמת הטבע. ואני בעניי חברתי ספר גדול מהם. גם אעידה לי את דיאון אשר הוא נאמן בין הפינקיים (הפינקיי?) וכותב איך אביבל במותו מלך תחתיו חירם בנו והעיר אשר ממזרחה הרחיב וחזקה, והחריב היכל צדק אולימפו ואשיותיו עד עפר הגיע, ועלה להר הלבנון וכרת ארזיו לבנין ההיכל אשר בנה שלמה, ושלמה שלח לו כתבים ושאלות שונות קשות ואם לא ישיבם יענש בכך וכך ככרי זהב, ולא ידע להשיב ונתן לשלמה הזהב אשר הענישו, זאת הוא עדות דיאון. ומבלעדי זה חכם אחד נקרא מיניאדרו אפיזיו (אפי?יו) אשר כתב ספר ליונים כתב כל מלכי צור ובבואו לכתוב ענין חירם כתב כי במות אביבלו (עריכה: אביבעל) מלך בנו חירם ל״ד שנה. ובזמנו נמצא בחור חמד נקרא אפידימון חכם בהתרת הספיקות אשר שלח המלך שלמה לחירם. ומעת חירם עד הבנות קלסידוגיה עבדו קנ״ה שגה ובשנת י״ב לחירם נבנה בירושלים היכל גדול בזמן שלמה וכו'״ עכ״ל היוסיפון לרומיים.

העתקתי לך את זאת לאמת לך כל ענין שלמה וחכמתו הכתוב עליו בספר מלכים כי היה חכם מכל אדם, ולהראותך כי גם חכמי וסופרי העמים מעידים עליו בדברי הימים שלהם כי היה חכם גדול ומשבחים מאד את חכמתו ומאמתים את אשר יסופר עליו במסד מלכים, ובודאי החכם מכל אדם דרש וחקר כל יסודות התורה ועל כל פינותיה לדעת אמתתה, ובפרט כי לא עבר זמן כביר מימי משה רבנו ע״ה עד ימי שלמה, והלא אנחנו היום שעבר כאלפים ושבע מאות שנה מימי שלמה ובגולה אחר גולה הלכנו, ובכל זאת יש בידנו לברר מספרי הקדמונים את אמתת שלמה. ומכ״ש שהיה ביד שלמה לבדד אמתת תורת משה רבנו ע״ה בכל ספוריה ובפרט לברר אמתת הספור הזה שמשה נתן את התורה לישראל בימיו אחרי הוציאם ממצרים והיה עמהם ביחד ארבעים שנה במדבר והורגלו והוחזקו בתורת משה. ועתה ראה גם ראה בני יקירי שהחכם מכל אדם האמין בה׳ ובמשה עבדו ובנה בית לשם ה' וברוב פאר והדר הכנים לתוכו את הארון אשר שם היו שני לוחות הברית אשר הניחם משה עבד ה' (ד') כמו שנאמר (מלכים ח): "אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר כרת ה׳ (ד') עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים״, וכמה פעמים הזכיר שלמה בתפלתו את תורת משה (שם הפסוק נא): "נאמר עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצריך מתוך כור הברזל, להיוית עיניך פתוחות אל תחנת עבדך ואל תחנת עמך ישראל לשמוע אליהם בכל קראם אליך, כי אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את אבותינו ממצרים ה׳ אלקים״ ושם (בפסיק נו): ״ברוך ה׳ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו יהי ה׳ אלקינו עמנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו ושם (בפסוק ס״א) והיה לבבכם שלם עם ה' אלקינו ללכת בחקיו ולשמור מצותיו כיום הזה, הרי חזינן שהאמין בתורת משה ובקיום מצותיה ומזה נוכל להביא ראיה ברורה כי תורת משה אמת כי לו ראה שלמה המלך ע״ה שום שקר וזיוף ח״ו בתורת משה לא האמין בה רק היה מגלה את זיופיו ושקריו לעיניי כל, ובפרט שאנו רואים (רואין) מזה כי בימי שלמה המע״ה כבר היתה ידועה ומפורסמת תורת משה רבע״ה, ובודאי (ובידאי) אי אפשר שבזמן קצר כזה מימי משה עד שלמה תשכח כל תורת משה מישראל עד שיהא כח ביד המזייף לומר כבר היתה התורה מקובלת בידכם ונשתכחה מכם.

וכן קהלת אחר שהרבה שלמה לחקור ולחתור בחכמתו הנפלאה ואחר רבוי נסיונותיו סיים בספר ואמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כי את כל מעשה אלקימ יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע הרי ראינו גם מזה שהאמין שלמה כי ה׳ נתן תורתו ומצותיו לבני אדם וגם אנו רואין מזה שהאמין בשכר ועיגש, וכן בספר משלי הרבה שלמה להזהיר על החכמה והמוסר ויראת אלקים ושמירת התורה והמצות בכלל, וגם הזכיר שם מצות פרטיות כמו רבית וגניבה ורציחה וזנות (זנות) ורכילות וכיוצא בהם, מכל אלה מוכח כי שלמה המע״ה האמין בתורת משה רבינו ע״ה ובשכרה ועונשה וגם האמין שהיא גתוגה מאת ה׳ אלהי השמים ואנן מה נענה אבתריה משה אמת ותורתו אמת ! ובניי האדם אשר המת למו כדמות חמת נחש המה בדאים.

מח[עריכה]

ובספר משלי גמצא כמה פעמים ששלמה משבח את האמת ומגנה את החקר כמו (משלי (קאפיטל) ו') שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבת נפשו, עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים, ולדברי היצר הדובר בתוך גרונך וישאלך לאמור אולי ספורי התורה איגם אמת ודו או אולי התורה מעשי ידי אדם היא ולא מפי ה׳ נתנה הלא תצטרך לחשוד את משה רבע״ה בכל התועבות אשר שנא ה': א) בלשון שקר חלילה ב) בידים שופכות דם נקי ח"ו שהרי משה הרג על חלול שבת או המגדף והנצמדים לבצל פעור ובחטא העגל וכן בכל דור ודור הוציאו הסהדרין למי שעבר על תורת משה לסקילה שרפה הרג וחגק ג) עינים רמות, כי לפי דברי היצר חושד הוא את משה כי עשה את הדברים האלה להתגאות בזה ולהשתרר על ישראל, וכן כל הדברים אשר שנא ה׳ עשה ח"ו, וא״כ איך חזק שלמה את תורת משה רבע״ה כמו שזכרנו לעיל והלא בזה גס הוא חוטא במה שמחזק את השקר ח"ו (לפי דברי היצר) ואיך יכחיש שלמה את חכמתו לעשות כל הדברים אשר שנא ה׳ אלא מוכרח אתה להודות כי משה אמת ותורתו אמת! והזבוב השוכן בך הוא בדאי.

מט[עריכה]

וכן בדברי דוד בתהלים נאמר שקר שנאתי ואתעבה ועוד כמה פסוקים צאו בדברי דוד ובדברי שלמה במשלי שמשבחים את האמת ומגנים את השקר כמו (משלי קאפ. י') נאמר רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת, ונאמר (משלי יב) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעת לשון שקר וכן גם בדברי שאר הנביאים וכתובים נמצאו כמה פסוקים המשבחים את האמת ומגנים את השקר, ובכל זאת שבחו כולם את תורת משה רבע"ה אף כי ידם לא קצרה לבחון ולבקר ולצרף כל דבר בכור מבחן הקדמוניות ודוד ושלמה העידו בפרוש שצרפו ובחנו את אמרות ה' ומצאום נקיים ואמתים בלי סיג ופסולת ח״ו, דוד אמר צרופה אמרתך מאד, ונאמר אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, ושלמה אמר כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. ונאלצנו להודות כי כל דברי משה כנים ואמתים צרופות בכור המבחן ובשבט הבקורת ומשה אמת ותורתו אמת! והרהורי הרעים השוכנים בך הם בדאים.

נ[עריכה]

ודוד מלך ישראל הנדיל והאדיר את תורת משה, ומימי משה רבע״ה לא היו רק בערך ארבע מאות וחמשים שנה, וכל ישראל ישבו על אדמתם שוקטים על שמריהם ובגולה לא הלכו ובודאי אי אפשר לשכח במשך זמן קצר כזה לגמרי ומדוע הפליא והגדיל את תורת משה ואת משה בעצמו וזרוע תפארתו בספר תהלים כמה פעמים. מה ראה על ככה ומה הגיע אליו להחזיק את השקר (ח"ו לפי דברי היצר) ולהסב את לבות בני האדם לתורתו אשר בזה יכרית כמה אנשים מן העולם ועוד דברים כאלה הלא מלך במשפט יעמיד ארץ, והיה לו לגלות את השקר הכרוך בעקבי תורת משה ח״ו ולבער את תורתו מן העולם. ויותר יש לתמוה כי כל הנביאים והחכמים שאחרי דוד כולם מספרים צדקת דור וחסידותו ומהללים ומשבחים אותו וכן במשנה וגמ׳ וכן במדרשים כולו אומר כבוד על אדוננו דוד מלך ישראל, ואם כדברי היצר הוא כי תורת משה שקר הוא ח"ו הלא חטא דוד לאלהים ולאנשים יותר מן חטא אוריה ובת שבע, כי בזה נהרגו אנשים רבים במיתות חמורות סקילה שרפה הרג וחנק על לא חמס בכפיהם, והלא הארץ לא תכסה דמי האנשים הנקיים ההם ולעולם לא יכופר העון ההוא, אלא מוכרחים אנו להודות כי כל הנביאים והחכמים בכל דור ודור כולם הכירו אמתת תורתנו הק' בלי שום ספק כלל, ומשה אמת ותורתו אמת! והאויב אשר יחפוץ להדפך מאור היהדות אל חשך המינות הוא בדאי.

נא[עריכה]

ומצאתי בכפר תורה מן השמים מהדורא בתרא פ״ב שכתב וז״ל אמנם אמתת ספור ענין המבול נודע ונלוי בעליל לארץ משלשה פנים וכבר כתב היוסיפון בספרו השני נגד אפיון כי אות גדול הוא על אמתת המסופר ראותנו שהכותבים המתחלפים ונפרדים איש ללשונו ולגויהם יסכימו ונוסדו יחד, גם הפילוסוף אריסטוטלוס בשביעי מס׳ המדות אמר קרוב לזה כי הקול אשר יהיה שמעו בהמונים שונים איננו נפסד בשלוח ומסכים לזה מצאנו בעמוס (קאפי' ג׳) הילכו שניהם יחדו בלתי אם נועדו, והפן הראשון ״באמתת ספור המבול הנה בירוסו איש כלדי חכם גדול בפילוסופיא ובספר משפטי הכוכבים כתב ענין המבול ואבדת מין האנושי ותבת נח ואיך נמצאת בהרי אררט, והם הרי ארמניה הגדולה ועד היום יש רושם שמה משארית קרשי התבה ובימים הקדמונים היו מתיפאים מהם כמו התריא״ק בזמננו וכתב עוד בירוסו הכלדי בראש (כראש) ספרו השלישי אחרי הגידי את דבר המבול, וז״ל האלקים ית׳ בראותו אז העולם נעור וריק מבני אדם והוא איננו חסר לו מכל אשר יצטרך ברך פרי בטנם של כל ההורים באופן כי התמידו שנים רבות להוליד זכר ונקבה בכל פעם וכן הבנים הילודים כאשר גדלו תקראנה אותם בחסדו עכ״ד הנושאים בד בבד עם הכתוב בתורתנו שיסף ה׳ דבר אל נח לאמר פרו ורבו למצוה ולברכה יחד (מאור עינים פי״ג מח״ג) והפן השני כתב יוסף בן גוריון בספרי השני והובאו דבריו ביוחסין ובפי׳ די״א על התורה וז״ל אלכסנדרוס מוקדון בא בארץ פארסיאקון מאיי הים ושם מצא בני אדם דומים לנשים ואוכלים דגים חיים ומדברים בלשון יונית ושאמרו לו שבתוך אותו האי נמצא קבר איש מלך קדמון ושמו קינן בן אנוש שהיה קודם המבול מלך על כל העולם יהיה האיש ההוא חכם ומבין בכל החכמות ומושל ברוחות ובשדים ומזיקים ויבן בחכמתו כי השי״ת יביא מבול על הארץ בימי נח ויכתוב את העתיד להיות מזה על לוחות אבן וכתב עוד במכתבו כי בימיו הציף איציאנוס שלישי של עולם, וכן עשה בימי אנוש בן שת בן אדם הראשון והראו לאלכסנדרוס הקבר ההוא ואת לוחות האבן אשר שם והיה הכתב כתוב עברית, ושכתב כל זה אלכסנדרוס באגרת ששלח לאריסטוטלוס רבו ומלמדו עכ״ל (אמת כן אמרו חז״ל בב״ר פרשה כ״ג ובירושלמי שהים הציף את העולם שני פעמים קודם המבול) והפן השלישי בבירור אמתת ספור ענין המבול נתברר במופת החוש מעצמות העלפאנט משכנו בהודו מזרחית (אסט אינדיען) ועצמותיו ישכבו לדראון בצד צפוגי (סיביריען) גם פגרי חיות הים על ראשי הריס בשוויי ואמעריקא ואזיא ישכבו, גם בעמקי הרי אשכנז ופולין מצאנו יער וכל אשר בו ומאורך הזמן נשתנו לאבן והיותם במקומות הנזכרים בלתי אפשרות אם לא מים אדירים שטפם ואחרי שפיכת המים נשארו במקומות הנזכרים עכ׳׳ל שם. עיין ס׳ צמח דוד בהקדמתו לחלק השני שכתב שמצא בספרי זכרונותיהם בשם ספר קאיסיוס שבימי אנוש המלך בשגת רל״ה ליצירה עלה הים איקצידינצי הוא ים אוקיגום והציף שלישי של עולם וכן עשה בימי קינן עכ״ל. והנה מימי המבול עד היום הוא יותר מארבעת אלפים שנה ובכל זאת מתקריא מילתא דעבידא לגלויי שהרי יש אתנו היום מופתים לברר אמתתו. וכן דברי חז״ל שאמרו שהציף העולם שתי פעמים קודם המבול ניכר רשומו גם היום ונתגלה אמתתו, מכ"ש שאין מקום להסתפק על שכחות מתמהות כאלה מימי משה רבע"ה עד רבנו הקדוש או עד רב אשי, ובכן תראה ותבין כי יסוד המינות אשר על אדני החושך וצלמות הטבע שקר וכזב הוא, כי אין החושך יכסה ארץ כדברי המינים רק יש עיו רואה ואוזן שומעת וחוקרים ובודקים את כל הנעשה תחת השמש מאלפי שנים ומשה אמת! ותורתו אמת ! ודברי הנביאים וחז"ל אמת! והעוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך המה בדאים.

נב[עריכה]

עוד כתב בס' צמח דוד (חלק ב' שנת תשפ"ו לאלף השני) וז"ל אשכנז בן גומר בן יפת בן נח המוזכר בפרשת נח כתב עליו צריקוס שפאנג בורק בספרו (סימן ד' דף ז) על שם בריסו הכשדי ועל שם אבינטינו נפגטלאין ושטרובא (הם סופר העמים הקדמונים) שהמלך הראשון שהיה בארץ אלימניא ר״ל בארץ אשכנז הוא אשכנז בם גומר הנזכר ונקרא אז בין האשכנזים טויזקן אשר על שמו נקרא שם הארץ עד היום הזה רק שנשתבש הלשון מעט באמרם טייטשלאנד וכו׳ והוא נטחד חדברעהן בשנת אלף תשפ"ו תש׳׳ל לחיי נח ומת אשכנז אלף תתקס״ד ליצירה קע"ה למלכותו עכ"ד. ושם תאריך בו יותר ובמלכי אשכנז שמלכי אחריו עכ״ל. עיין שם.

עוד כתב שם בספר צמח דוד (חלק ב׳ שנת תשפ״ח מאלף השני) וז״ל: נמרוד בן כוש בן חם בן נח מלך על בבל שנאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל, והוא המלך הראשון שמצינו במקרא כתב לורענץ בויסטיש שתחלת מלכותו שבבבל היתה בשנת תשפ״ח לאלף השני ר״ח שנים קודם בלבול הלשונות עכ״ל. ושם כתב בשם בריסו הכשדי כי קל״ח שנה אחר המבול יסד נמרוד את עיר בבל ואת המנדל הנפלא ע״ש.

והנה מימי אשכנז בן גומר עד ימינו הוא כמו שלשת אלפים ותשע מאות שנה וכן הוא מימי נמרוד עד היום ובכל זאת יש אתנו היום דברי הימים המאמתים את ספורי התורה ומבררים אמיתתם ומתקריא מילתא דעבידא לגלויי וק׳׳ו בן בנו של ק״ו שאי אפשר לשום אדם לבוא בטענת שכחה בזמן קצר כזה מימי משרע״ה עד רבנו הקדוש או עד רב אשי, ותוכח לדעת כי אין שום ממש ביסוד החושך אשר כל בנין המינות נבנה עליו כי אין חושך וצלמות כדברי המינים רק יש עין רואה ואוזן שומעת וחוקרים ומבקרים את כל הנעשה בעולם מאלפי שנים ומשה אמת ! ותורתו אמת ! וכל דברי הנביאים אמת! ושערי צלמות אשר יבהילוך המה בדאים.

נג[עריכה]

ושם בספר צמח דוד משנת תשפ"ח לאלף השני עד שנת שפ״ט לאלף הרביעי כתב כל המלכים שמלכו בבבל מימי נמרוד עד בלשצר וכתב שמותיהם של כל המלכים האלה והם חמשים ואחד מלכים וגם כתב שנותיהם של כל מלך ומלך ממלכי בבל האלה וגם כתב מקצת תולדותיהם ומלחמותיהם ומעשיהם ע״ש בחלק השני.

עוד שם בספר צמח דוד חלק שני בשנת קפ״ה לאלף הרביעי מלך ברומי מלך ושמו רומלוס ומלך נ״ח שנה ואחרי רומלוס מלכו ברומי עוד ששה מלכים ומלך הששי היה שמו טרקינוס ושם בשנת תל״ח לאלף הרביעי כתב כי ע״י רוע מעשיו של המלך טרקינום אנשי רומי נקהלו ועמדו על נפשם והעבירוהו ממלכותו ולדברי היוסיפון המיתוהו ונשבעו כולם וקבלו עליהם ועל זרעם שלא ימלוך ברומי מלך לעולם והיו לרומיים ש״ך יועצים ולמעלה מכולם זקן אחד ככה עשו רע״ד שנה (ש?ה) עד בא יוליוס קיסר ומלך בחזקה ע״ש, עוד כתב שם בשנת תשי״ב לאלף הרביעי מלך יזליוס ברומי והולך ומונה ל״ט מלכים הם ושמותיהם ושנותיהם וקצת תולדותיהם עד שנת ס״ח לאלף החמשי שאז נתחלקה מלכות רומי לשנים בין קוסטנטיא ובין חבירו גלעריא, לקוסטנטיא נפל בגורלו החלק אורופיא שהם כל ארצות יון איטאליא אשכנז צרפת וספרד עם שאר כל ארצות המערב עד ים אוקינוס ולחבירו נלעריא נפל בגורלו חלק אזיא ואפריקא. ואחר שנחלקו מלכותם ועיר מלוכה נתיישבה בקונסטנטינא הולך ומונה עוד עד ע״ו מלכים כן כתב שם בשנת תקמ״ב לאלף החמישי מלך קונסטנטינוס הששי הקיסר הע״ו הוא בן קיסר ליאון ושם בשנת תקנ״ז כתב שלא יכתוב עוד ממלכי קוסטנטינא כי אם במקומות מעטים אף שמלכו שם עוד ל״ה קסרים עד שלכדה מחמט, מפני שהקסרים לא היו לשם ולתהלה גם לא מלכו רק על העיר קוסטנטינא לבד. רק כתב מקרי האשכנזים ע״ש בספר צמח דוד. העתקתי לך את כל זאת להראותך כי דברי המינים שקר ויסוד החושך וצלמות שלהם כזב שהרי אנו רואים כי על הכל יש עין צופיה לחקור ולבקר, ולבדוק מה שקרה מאלפי שנים מקודם ומכ״ש וק״ו שאין להעלות על הדעת שיוכל אדם לבוא במענה שכחה בזמן קצר כי זה מימי משה רבע״ה עד רבנו הקדוש או עד רב אשי ו משה אמת! ותורתו אמת! וכל דברי הנביאים אמת וענן הכפירה אשר יעיב את אור אמונתך הוא בדאי.

נד[עריכה]

עוד הנני להשיבך על שתי שאלותיך ששאלתני -א) אולי כתב משרע״ה את ספרו והניחו בבית גנזיו, ב) אולי משה לא כתב כלל את ספר התורה רק איש אחר בזמן אחר בדה את התורה ונתנה לישראל, אין שאלותיך כלום, דכיון שהאיש הזה מוכרח לבוא בטענת שכחה כמו שכתבנו לעיל דבאופן אחר בודאי לא קבלו ישראל ממנו כיון שכתוב בתורה שבימי משה נתנה התורה לישראל, וגם נאלצת לומר שהאיש הזה בדה מלבו גם את כל ספרי הנביאים וכתובים, כי אם תודה על כל ספרי הנביאים וכתובים שאמת הם שוב אין, לך מקום ספק על אמתת תורת משה רבנו ע״ה שהרי כל הנביאים מעידים על אמיתת תורת משה רבנו ע״ה אלא היצר משפקך אולי האיש הזה שהביא לישראל את תורת משה רבנו ע״ה הוא בעצמו בדה (במה) מלבו גם כל ספרי הנביאים וכתובים, וכיון שהוא מוכרח לבוא לישראל בטענת שכחה והוא בדה מעצמו את כל ספרי הנביאים וכתובים מפני מה בדה וכתב את כל ספרי הנביאים וכתובים בטעון זה שמוכח וניכר שלא נשתכחה התורה מישראל בשום זמן מימי משה ויהושע עד חגי זכריה ומלאכי, והלא המזייף הזה היה צריך לכתוב את ספרי הנביאים וכתובים בסגנון שיהא ניכר ומוכח מתוכם שכבר נשתכחה התורה מישראל כיון שהוא מוכרח לבוא לישראל בטענת שכחה.

נה[עריכה]

והנני מראה באצבע מקומות אחדות בדברי הנביאים וכתובים שמוכח משם שלא נשתכחה התורה מישראל. -ביהושע מלא כל הספר הזכרת יציאת מצרים ותורת משה. (שופטים ב׳ פסוק ז׳) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשד האריכו ימים אחרי יהושע. ושם (שופטים ב׳) כתב הנביא הקדמה כוללת לכל חיי בני ישראל בכל משך ימי השופטים כי כאשר עזבו את ה' מסרם תמיד ביד שוסים וישוסו אותם, ואחר כך הקים להם ה׳ שופטים וחזרו בתשובה ויושיעם מיד שוסיהם אך אל השופטים לא שמעו זמן רב לשמוע אל מצות ה׳ כי כאשר מת השופט סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה׳ כי השחיתו דרכם ועבדו אלהים אחרים ואז חזר ומסרם ביה שוסיהם וכאשר חזרו בתשובה ע״י שופטיהם הושיעם ה׳ מיד שוסיהם וכאשר חזרו ועשו הרע חזרם ומסרם ביד אויביהם וכן היו דרכיהם בכל משך חיי השופטים (עיין שם מפסוק י״ד עד פסוק כ׳). נמצא כי ממה שנאמר תמיד ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' או ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ מוכח כי לא שכחו ישראל את התורה, אחת: דאם נשתכחה התורה מהם לגמרי ולא ידעו מאומה אם ה׳ צוה להם חוקים ומשפטים, א״כ אינם עושים רע בעיני ה' כי שוגגים הם, ושנית: מה יועיל להם מה שימסרם ביד שוסים להצר אותם, שזה אינו מועיל רק לעם אשר הם יודעים שיש להם תורה מה׳ ואיגם שומרים אותה אז יוכל להועיל לחציהם להחזירם בזה למוטב, לתורת ה' כי ידעו שהצרות הרבות והרעות אשר מצאום הוא יען אשר עזבו את ברית אלקי אבותם, אבל עם שאינם יודעים מאומה משום דת ותורה הם לא יחזרו למוטב מפני צרותיהם והם בלתי הועיל. ועוד כיון שנא׳ במות השופט ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳ שמעינן מזה כי קודם מיתת (מית?) השופט לא עשו רע בעיני ה׳ רק עמדו בתשובתם כל חיי השופט, הרי ראינו שלא נשתכחה התורה מישראל כל משך חיי השופטים, וכן בכל מקום שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ משמע ג״כ כי קודם לזה לא עשו הרע. הרי ראינו שהיתה בידם תורה מה' ולא נשתכחה מהם. ובשופטים (ג׳ פסוק ז׳) נאמר ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳ וימכרם ביד כושן רשעתים שמונה שנים, ושם (פסוק י״ב) אחר מיתת עתניאל בן קנז נאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ויעבדו את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה. ושם (קאפ. ד') אחר מיתת אהוד ושמגר בן ענת נאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה, ואחר, מיתתם של דבורה וברק נאמר (שם ו') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ ויתנם ה׳ ביד מדין שבע שנים. (יו״ד) נאמר וימת יאיר ויקבר בקמון ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ויעבדו את הבעלים וגו' וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון. ואחר מיתת יפתח ואבצן ואילון הזבולוני ואבדון בן הלל נאמר (שם י״ג) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ויתנם ה' ביד שוסים ארבעים שנה.

עוד הוזכר כמה פעמים יציאת מצרים בספר שופטים (קאפיטל ב') נאמר ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ושם ויהי כי זעקו בני ישראל אל הי אודות מדין וישלח ה׳ איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמד ה' אלקי ישראל, אנכי' העליתי אתכם ממצרים ואוציא אתכם מבית עבדים וכל הענין שם, עוד (שם ד פסוק י״ג) ויאמר אליו גדעון בי אדוני ויש ה׳ עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לני אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ועתה נטשנו ה' ויתעו בכף מדין. שם (קאפיטל י״א) ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח כי לקח ישראל את ארצו בעלותו ממצרים. מארנון ועד חיבוק ועד הירדן ועתה השיבה אתהן בשלום. ויוסף עוד יפתח וישלח מלאכים אל מלך בני עמון, ושם כל הענין עד פסוק כ"ו בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה וגו' שלש מאות שנה וגו׳ משם אנו רואין כי לא זו בלבד אשר היה גלוי וידוע לישראל את כל מעשה יציאת מצרים. אף גם זאת פי גם העמים ידעו מזה שהרי מלך בני עמון טען כי ישראל לקחו את ארצו בעלותם ממצרים, כי ידע מלך, בני עמון את המעשה של יציאת מצרים ומלחמת סיחון ועוג.

עוד שם בבת יפתח נאמר (שופטים י״ט) ויעש לה את נדרו אשר גדר ושם (כ״א) בעגין פלגש בגבעה נאמר, ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר: איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה, ושם פסוק י״ח ואנחנו לא נוכל לתת להם גשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל וגו' הרי ידעו ישראל שיש איסור נדר ושבועה ומחויבים לקיימם. ואנו רואין כי לא נשתכחה התורה מישראל.

נו[עריכה]

(שמואל א' ב') ויבא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה (הנג?ה) נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני ושם כל הענין. (עד סוף פסוק ל') ושם (ד') וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלקים אל המחנה וגו׳ אוי לנו מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה הם האלקים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, ושם (ו) ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם הלא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו, הרי אנו רואין כי אפילו הפלשתים הערלים זכרו עדיין ולא שכחו את מכת מצרים אשר הכם ה׳.

ושם (ז') ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמור אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ הסירו את אלהי הנכר מתוככם והכינו לבבכם אל ה׳ ועבדוהו לבדו ויציל אתכם מיד פלשתים ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה׳ לבדו. (שם ח) ככל המעשים אשר עשו מיום העלותו אותם ממצרים ועד היום הזה ויעזבוני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עושים גם לך, ושם (י"ב) ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן ואשד העלה את אבותיכם מארץ מצרים (עד פסוק י״א) סיפר את כל המאורע מעת שבא יעקב במצרים עד ימיהם.

ושם (פסוק י״ד) אם תיראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי ה׳ והייתם גם אתם וגם המלך עליכם אשר מלך עליכם אחר ה׳ אלקיכם. ושם (פסוק כ״א) ויאמר שמואל אל העם אל תיראו וגו׳ אך אל תסורו מאחרי ה׳ ועבדתם את ה׳ בכל לבבכם כי ראו את אשר הגדיל עמכם ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו. ושם (י״ד) ייקחו צאן ובקר וגו׳ ויאכל העם על הדם ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה׳ לאכול על הדם, והוא מפגי שנאמר (ויקרא י״ט) לא תאכלו על הדם.

(שם ט"ו) כה אמר ה׳ פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, ושם (ט׳׳ז) כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר. ושם (כ״א פסוק ה׳) ויען הכהן אל דוד ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה, ושם כל הענין עד פםוק ח׳ (שם כ״ח פסוק ג׳) ושאול הסיד את האובות ואת הידעינים מהארץ ושם (פסוק ט) ותאמר האשה אליו הגה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעונים ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני.

ובשמואל (ב׳ ז') לך ואמרת אל עבדי דוד כה אמר ה׳ האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ושם (פסק כ״ג וכ״ד) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשד הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשד פדית לך ממצרים גוים ואלהיו שם (כ״ב פסוק כ״ד) כי שמרתי דרכי ה׳ ולא רשעתי מאלקי כי כל משפטיו לנגדי וחוקותיו לא אסור ממנה עוד שם כל הענין (עד פסוק ל״ב).

נז[עריכה]

בצואת דוד שצוה את שלמה בנו נאמר (מלכים׳ א׳ ב׳) ושמרת את משמרת ה׳ אלקיך ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל הענין ושם (ג׳ פםוק י״ד) בענין שלמה ואם תלך בדרכי לשמור חוקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך, ושם (ו') ויהי בשמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ושם (ו פסוק י״ב) אם תלך בחוקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקימותי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך, ושם (ח') אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר כרת ה׳ עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים, ושם (פסוק כ״א) ואשים שם מקום לארון אשר שם ברית ה׳ אשר כרת עם אבותינו בהוציאו אותם מארץ מצרים, ושם (מפסוק נ״א והלאה) כי עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל וגו' כי אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את אבותינו ממצרים וגו׳ ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר אחד מכל דברי הטוב אשר דבר ביד משה עבדו וגו' להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחוקיו ומשפטיו אשר צוה ה׳ אלקינו וגו׳ והיה (והי') לבבכם שלם עם ה' אלקינו ללכת בחוקיו ולשמור מצותיו כיום הזה. ושם (ט׳ מפסוק ד׳ והלאה) והיה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר לעשית ככל אשר צויתיך חוקי ומשפטי תשמור והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם וגו', אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ילא תשמרו מצותי חיקותי אשר נתתי לפניכם וגו' ואמרו על אשר עזבו את ה׳ אלקיהם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים, ושם (י״א) מן הגוים אשר אמר ה׳ אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם. ושם פסוק (ל״ח) והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חיקותי ומצותי.

וכן מכל מקום שנאמר ויעש הישר בעיני ה׳ או ויעש הרע בעיני ה' מוכח שלא נשתכחה התורה מישראל, דאם אין תורה מה' לא שייך ישר בעיני ה׳ ורע בעיני ה'. (עיין שם קאפיטל י"ד פסוק ח' ט׳ עד פסוק ט״ז) חטאת ירבעם אשר חטא והחטיא את ישראל. עוד שם (פסוק כ״ב) ויעש יהודה הרע בעיני ה׳. ושם (ט״ו) בפנין אבים בן רחבעם נאמר וילך בכל חטאות אביו אשר עשה וגו', ושם (פסוק ה') ייעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו וגו' ושם (פסוק כ״ו) בענין נדב בן ירבעם נאמר ויעש הרע בעיני ה' ושם (ט״ז פסוק י״ט) בענין זמרי נאמר על חטאותיו אשר חטא לעשות הרע בעיני ה' , ושם (פסוק כ״ה) ויעש עמרי הרע בעיני ה'. ושם (פסיק ל') ויעש אחאב בן עמדי הדע בעיני ה' מכל אשר לפניו ועוד שם מכל הענין של אליהו הנביא (שם י״ז י״ח י״ט) מוכח ג״כ שלא נשתכחה התורה מישראל. ושם (כ"ב פסוק מ"ג) בענין יהושפט מלך יהודה נאמר וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני ה'.

נח[עריכה]

(מ״ב עד קאפיטל ג') מעניני אליהי ואלישע מוכח שלא נשתכחה התורה מישראל. ושם (נ׳) בענין יהורם בן אחאב נאמר ויעש הרע בעיני ה' רק לא כאביו ואמו. ושם (ח' פסוק י״ח) בענין יהורם בן יהושפט נאמר ויעש הרע בעיני ה׳. שם (י' פסוק ל״א) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלקי ישראל בכל לבבו. לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל. ושם (י״ב) ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן. ושם (י״ג פסוק כ״ג) ויחן ה׳ אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב וגו' ושם (י״ד פסוק ג') בענין אמציה מלך יהודה נאמר ויעש הישר בעיני ה׳, ושם (פסוק ו׳) בענין אמציה הנ״ל ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה׳ לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות וגו'.

ושם (ט"ו) בענין עזריה בן אמציה נאמר ויעש הישר בעיני ה', ושם (ט״ז ב) בענין אחז בן יותם נאמר ולא עשה הישר בעיני ה׳. שם (י״ז פסוק ז׳) ויהי כי חטאו בני ישראל לה׳ אלקיהם המעלה אותם מארץ מצדים מתחת יד פרעה מלך מצרים.

שס (פסוק י״ג) ויעד ה׳ בישראל וביהודה וגו׳ שובו מדרכיכם הרעים ושמרו את מצותי וחוקותי ככל התורה אשר צויתי את אבותיכם. ושם (פסוק ט״ו) וימאסו את חוקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם. ושם כל הענין עד פסוק (ל״ז) ואת החוקים ואת המשפטים והתורה והמצוה אשר כתב לכם תשמרון לעשות כל הימים ולאי תיראו אלהים אחרים.

ושם (י״ח מפסוק ג׳) בענין חזקיה מלך יהודה נאמר ויעש הישר בעיני ה' וגו׳ וישמור מצותיו אשר צוה ה' (א׳) את משה. ושם (פסוק י״ב) בעגין גלות ישראל נאמר על אשר לא שמעו בקול ה׳ אלקיהם ויעברו את בריתו את כל אשר צוה משה עבד ה' ולא שמעו ולא עשו.

ושם (כ״א מפסוק ב׳ והלאה) בענין מנשה מלך יהודה נאמר ויעש הרע בעיני ה' וגו' (עד פסוק ח') ולא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם רק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים ולכל התורה אשר צוה אותם עבדי משה. שם (פסוק ט״ו) יען אשר עשו את הרע בעיני ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים ועד היום הזה עכ״ל הכתוב. הרי אנו רואין כי גם בימי מנשה מלך יהודה ידעו ישראל את התורה הנתונה ע״י משה עבד ה׳ מפי ה׳ וגם זכרו מעשי אבותיהם והנהגותיהם מימי יציאת מצרים עד ימיהם.

ושם (פסוק י״ט) ויעש הרע בעיני ה׳ כאשר עשה מנשה אביו. שם (כ״ב פסוק ב') בענין יאשיהו מלך יהודה עוד בימי נעוריו טרם חזקו את בית ה׳ נאמר ויעש הישר בעיני ה׳ וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל (שם כ׳׳ג) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה׳ בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשד הכעיסו מנשה, ושם (פסוק ל״ב) בענין יהואחז בן יאשיהו נאמר ויעש הרע בעיני ה׳ ככל אשר עשו אבותיו. ושם (פסוק ל״ז) בעניו יהויקים מלך יהודה נאמר ויעש הרע בעיני ה׳ ככל אשר עשו אבותיו. שם (כ״ד פסוק יט) בענין צדקיהו מלך יהודה נאמר ויעש הרע בעיני ה׳ ככל אשר עשה יהויקים.

נט[עריכה]

וכן בכל שאר דברי הנביאים האחרונים, אנו רואין שלא נשתכחה התורה בימיהם. דוק ותשכח בכמה מקומות בדברי ישעיהו, ירמיה, יחזקאל, ותרי עשר נזכרה תורת משה ויציאת מצרים, (.) ובפרט בכל המקומות שאנו רואים כי הנביאים הזהירו את ישראל לשמור את חוקי ה׳ ואת תורתו ראיה גדולה וברורה היא כי לא נשתכחה התורה מהם, וכן בספר תהלים מלא מספורי תורת משה רבנו ע"ה וזרוע תפארתו ורוממות התורה וגדולתה.

ומלבד כל זאת אנו רואין כי ההבטחה שהבטיח משה לישראל שלא תשתכח התןרה מפי זרעם כמו שביארנו לעיל, את ההבטחה הזאת הבטיח גפ חשעחהן כמו שנאמר (ישעיה נ"ט כ"א) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. ואיך יכתוב ישעיה את הפסוק הזה להבטיח שלא תשכח התורה מישראל והוא בא בטעת שכחה?

סוף דבר כיון שבכל דברי הנביאים מלאים אזהרות ואזכרות בתורת משה (-) בודאי לא נשתכחה התורה מימי משה רבע"ה עי חגי זכריה ומלאכי.

ס[עריכה]

ואם היצר יטיל ספקות בלבבך לאמר, אולי באיזה זמן מאוחר מחגי זכריה ומלאכי הביא האיש את התורה לישראל בטענת שכחה (שכחח) ואמר שכבר קבלוה ישראל בימי משה רבנו ע"ה ואח"כ נשתכה מהם, ואז קבלו ישראל את התורה מאותו האיש?

אבל גם זה אין לה שחר ואי אפשר לומר כן מחמת כמה טעמים.

האחת: כי כל התנאים שהיו מימי שמעון הצדיק שהיה בימי חגי זכריה מלאכי עד רבנו הקדוש וכל הזוגות המסודרים במס' אבות כולם היו חכמים גדולים בחכמת התורה, כמו שידוע לנו מפי סופרים וספרים המספרים את תולדות חכמי ישראל.

והשנית: כי צדוק ובייתוס היו תלמידיו אנטיגנוס איש סוכו, והם פרקו מעליהם את עול התורה שבע"פ ולא האמינו רק בתורה שבכתב, הרי אנו רואין שכבר היו ישראל מוחזקים בתורת משה רבע"ה בימי שמעון הצדיק שהיה מאנשי כנסת הגדולה ובכל ימי התנאים ובימי אנטיגנוס איש סוכו, ומימי מות חגי זכריה ומלאכי עד אנטיגנוס איש סוכו לא היה רק כעשרים שנה, ואי אפשר להתקבל שכחו ישראל את הכל, כי בימי חגי זכריה ומלאכי ידעו ישראל את התורה כמו שמפורש בפסוק ואיך נשתכחה התורה במשך עשריה שנה?

ודע כי חגי זכריה ומלאכי מתו בערך בשנת ג' אלפים תמ"ב, ואחרי מיתתם בערך כעשרים שנה שהוא בשנת ג"א ת"ס, נתרבו בישראל כתות רבות. א) כת הצדוקים והבייתוסים. ב) כת הנזירים שהיו נקראים איסיים. ג) כת התרפתיים. ד) כת טובלי שחרית. ה) כת הפרושין. הצדוקים ובייתוסים האמינו בתורה הכתובה וכפרו בתורה שבעל פה. אך יתר הכתות האמינו הן בתורה שבכתב, הן בתורה שבעל פה, רק היו חלוקים בקצת מנהגים ובזריזות וזהירות קיומי המצות, עיין בספר יוסיפון לרומיים, ובספר פילון ובספר אגרת קריה נאמנה.

הרי אנו רואים כי ספר תורת משה וכל ספרי שאר נביאים וכתובים היו מוחזקים ומפורסמים בישראל באמתות ובכבוד, א"כ לא תוכל לומר שהתורה נתקבלה בישראל זמן כביר אחרי מות חגי זכריה ומלאכי בטענת שכחה, ועוד כי מהדברים שהביאנו למעלה. תוכל ג"כ לשפוט צדק ומישרים ולראות כבראי מוצק שאי אפשר לומר שנתקבלה התורה זמן כביר אחרי מות חגי זכריה ומלאכי היינו בזמן בית שני או אח״כ, עיין לעיל (אות מ"ב) שהביאנו כי בימי שלמנאסר מלך אשור נתגיירו הכותים בתורת משה רבנו ע״ה והם שוקטים על שמריהם מני אז ועד עתה, הרי אנו רואים כי תורת משה רבע״ה היתה ידועה ומפורסמת. זמן כביר קודם חגי זכריה ומלאכי. ועוד עיין לעיל (אות מ) שהביאנו כי בימי תלמי מלך מצרים נעתקה התורה למלך מצרים. ומימי מות חגי זכריה ומלאכי עד העתקת התורה לתלמי לא היה רק כשמונים שנה ואי אפשר להתקבל תורה בטענת שכחה בזמן קצר כזה. ועיין לעיל (אות ל״ט) מענין התיסדות דתם שהיה בערך בשנת ג״א תשס"א שהוא בערך שלש מאות ועשרים שנה אחרי מות חגי זכריה ומלאכי והתורה והנביאים וכתובים היו אז ידועים ומפורסמים ומוחזקים באמתות בעיני כל העולם כי על התנ״ך בנו יסוד אמונתם, ועוד עיין לעיל כמה דברים בענין הזה, ולמותר הוא לכפול הדברים, נמצא שלא תוכל לומר שהתורה נתקבלה אחרי מות חגי זכריה ומלאכי מטענת שכחה.

ומימי התנאים ורבגו הקדוש ומימי האמוראים עד היום בודאי לא נשתכחה התורה מישראל, כי התנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים כולם ידועים לנו לגדולי תורת משה. נמצא כי מימי משה רבע״ה עד היום לא זזה ידינו מהתורה ולא היה (הי׳) אפשרי בשום זמן הזמנים להתקבל התורה לישראל בטענת שכחה, וכיון שאנו רואים כי התורה נתקבלה לישראל אות הוא לעולם כי בימי משה רבנו ע״ה נתקבלה לישראל ובכן מוכרח הדבר לומר כי משה אמת! ותורתו אמת! ותעתועי תעוב השוכנים בלבבך המה בדאים.

סא[עריכה]

איתא בכתובות (דף ט״ז ע״ב) האשה שנתארמלה או שגתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני (וכתובתי מאתים) והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך (וכתובתך מנה) אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרועה כתובתה מאתים.

ובגמ׳ (שם ד' ט״ז) פריך אמאי לא נזיל בתר רובא והלא רוב נשים בתולות נשאות וא״כ אף אם לא תביא ראיה לדבריה תהא נאמנת, ומשני אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נשאות ומעוט אלמנות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא ופריך הגמ׳ אי כל הנשאות בתולה יש לה קול כי אתי עדים מאי הוי הנך סהדי שקרי נינהו אלא אמר רבינא רוב הנשאות בתולה יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא עכת״ד הגמ׳ שם.

והנה אף כי לפי דברי היצר המטיל ספקות בלבבך על אמתת תודה שבכתב ועל זה אנו דנין כעת ומכ״ש שמפקפק על אמתת קבלת חז"ל כי אם אין יסוד בנין מנין אין מהראוי להביא לך ראיות מדברי חז"ל יען שעוד לא נתברר לך אמתת קבלתם, בכל זאת בדבר דלא תלוי בקבלה רק בחכמת לב ובסרא ישרה יש להביא גם עתה ראיה מדבריהם אשר כבראי מוצק תראה כי כנים דברי חז״ל כי גם חכמי העמים התפלאו על חכמתם ורוח מבינתם של חז״ל כי נורא הוא, ולא נראה כמוהם בין כל חכמי ופילוסופי העמיס איש אשר לב חכם ושכל ישר ולב עמוק בחכמת המשפטים לו כחז"ל, ומכ״ש מי שמכחיש (שמכ?יש) ח״ו את קבלתם ואומר כי כל התלמוד והמשנה המה פרי חכמת עצמן ולא בקבלת נעשו הלא נאלץ הוא להוסיף ולכפול על עוז חכמתם כהנה וכהנה כי היה בידם להוציא מחכמתם תלמוד ומשנה כזה, וברצות ה' דרכי בדעתי בל״נ לברר לך אמתת קבלת חז״ל כי הם אמת ודבריהם (והבריהם) אמת, אך כעת רצוני להביא ראיה מדבריהם מחכמתם וריח מבינתם אשד גם אתה גם היצר תודו שהם ישרים ונכונים עכ״פ.

וז״ל ה״פסגה״ קובץ א׳ צד 16 ואבותינו ספרו לנו (לוו) מגדולי (מודולי) חכמי הנוצרים אשר המה מרימים על נס את חכמת התלמוד ומבארים את החכמים מחכמי ישראל ההוגים בה ככתוב בספר אמונת חכמים והביא את דברי אגוסטין הגדול (כפי הנראה מדברי הימים מחכמי העמים היה תלמיד של הפאפא ברומא גריגוראס הנודע לאיש טוב ומטיב) שקרא את התלמודיים (התלמו[ד/ה]יים) ארגז ספרים ושבח מאד את התלמוד ואמר אין ערוך לחכמת התלמוד ונמצא כתוב בספורי אלפונסו המלך שסיפר לו כומר אחד אשר בהחבא היה הוא ורעיו לומדים חכמת התלמוד עם חכם אחד מחכמי ישראל ואחר ימים ושנים שלמד ראה כי היא חכמה עמוקה מכל החכמות והגאון יעב״ץ בספרו עץ אבות (פרק ד') כתב דע וראה כי חכמי הנוצרים הפקחים לבד שחוקרין ודורשין בתורה שבכתב ומפרסמין כבודה בכל העולם והרימו לה דגל, אכן גם לתורה שבע״פ היו למגן וצנה עמוד נכון למועדי רגל, כי בעת שחשבו אנשים רעים וחטאים משלנו לכלות את התלמוד ולאבדו מן העולם ח״ו קמו פרקליטין גדולים וטובים מחכמי אומות העולם והצילוהו וכו׳ עכ״ד. וכתב בספר עץ החיים שמעתי מזקני הארץ כי בימים שעברו עמדו איזה רשעי עמנו ושלחו ידם ולשונם על כלי חמדה זו, התלמוד וחשבו לתת אותה לשרפת אש וכו' וכפעט שגמרו מזמתם הרעה עד שהעיר ה׳ רוח חכם אחד נוצרי שעמד בפני השרים והעמים ולמד זכות וכו׳ והטיבו דברי החכם הנוצרי המליץ הטוב הזה בעיני המלך והשרים ויצאו המלשינים בפחי גפש עכ״ל הפסגה שם. הרי אנו רואין כי גם חכמי העמים כולם מודים כי חכמת התלמוד נוראה ועמוקה מאוד.

והנה הבירור הגדול בכל הענינים הוא שני עדים כשרים והם נאמנים לכל עון וחטאת בדיני נפשות ומכות ועונשים ובדיני ממונות, ועל פיהם ישפטו הדינים בכל ריב ונגע, הן ע״פ חוקי תורתנו כמו שנאמר ע״פ שנים עדים יקום דבר, הן ע״פ דתי העמים והלשונות, ובדברי חז״ל בתלמוד (כתובות דף ט״ז) שהביאנו לעיל מצאנו ראינו שיש (שיה) בירור אחד גדול מאד אשר עליו סמכו חז״ל גם להכחיש שני עדים כשרים, והוא ענין נשיאת הבתולה שאם נאמר כל הנשאת בתולה יש לה קול לכך אם להאי אשה שאנו מסופקין עליה אין קול. שנשאת בתולה אנו אומרים שבודאי לא נשאת בתולה ואין לה אלא מנה. אע״ג שבאו עדים כשרים ונאמנים והעידו שהם יודעין שבתולה נשאת מ״מ לא משגחינן עליהם כלל כי מחזקינן להני סהדי בשקרים, משום דאמרינן אם איתא דהעדים קושטא קאמרי היה קול בדבר וכיון דליכא קול שקורי משקרי העדים ולא משגחינן בהו.

מדברי חז״ל אלה אנו למדים כי כל דבר אשר ברור לנו דאם כך היה קול היה בדבר, אם אנו יודעים דליכא קול בדבר יש לסמוך על זה ולומר אל נבון דהדבר לא היה כן, ואפילו אם שני עדים כשרים ונאמנים יעידו לפנינו להפך מחזקינן את העדים בעדי שקר כיון דליכא קול.

מעתה קל להבין כי ספורי התורה אמת הם דאם לא היו אמת ח"ו הי׳ קול בדבר כי מישראל עצמן נמצאים בכל דור ודור אנשים המטריחים עצמן לברר את האמת, האמת היא תורת משה או לא, או מחמת אהבת האמת או מחמת סבות אחרות, שהרי אפילו בדורו של משה נמצאו אנשים רבים אשר היו לו שונאים מוחלטים כקרח ועדתו. וכן לאחר פטירתו נמצאו בכל דור ודור אנשים מישראל או משאר אומות הסמוכים לישראל אשר היה בכח ידם לברר את האמת ולגלות את השקר ובודאי היה קול אם נמצא ח״ו איזה זיוף ושקר בתורת משה רבע״ה ובפרט אם היה ח״ו איזה זיוף ושקר בעיקר קבלתה היינו שלא נתקבלה ח״ו בימי משה רבנו ע״ה רק בזמן אחר בודאי היה קול בזה, וכיון שלא שמענו מעולם שום קול זיוף ושקר ח״ו לא על תורת משה רבע״ה ולא על ספרי הנביאים וכתובים נוכל לסמוך על זה לבד אפילו אם לא היה לנו שום ראיה אחרת לברר אמיתת תורת משה רבע״ה ואמתת ספרי הנביאים וכתובים רק זה לבד מה שאין קול זיוף ושקר ח"ו, גם כן נוכל לסמוך כי משה אמת! ותורתו אמת! וכל ספרי נביאים וכתובים אמת ! וטפות המרות נטפי הספק אשר הטיפוך אנשי הרשע המה בדאים.

סב[עריכה]

תלמיד: שמעתי את דברי רבי ומורי ודבריו פעלו עלי מאוד להחיות את נפשי ולהשיב רוחי בקרבי והנני מאמין באמונה שלימה ואמתית וברורה כי כל ספורי התורה אמת הם, וידע רבי ומורי כי האמונה האמיתית והברורה הזאת בספורי התורה כבר פעלו עלי דברי רבי ע״י ראיות הראשונות שהביא לי כי אורו עיני מצוף דבש אמריו אשר טעמתי בראשונה ולא הוצרכתי לכל הראיות הרבות אשר דבר אלי רבי ובכל זאת עשיתי אזני כאפרכסת לשמוע את דברי דבי הערבין עלי מאוד וגם מועילים הרבה לחזק אמונתי כי ברבות הראיות נתחזקה האמונה יותר ויותר אך רעל המינות עוד לא יצאו מבטני מכל וכל, ואף שאין בי שפק עוד באמתת ספורי התורה בכל זאת יש לי שאלות וספקות אחדות אשר לא יתנו מרגוע לגפשי, לכן אבקש ממורי ורבי שיגבול לי זמן מתי אוכל לבוא לראות פניו ולשמוע מפיו דבר אמת ותשובות נכונות וברורות על יתר השאלות אשר היצר שואל ומדבר מתוך גרוני.

סג[עריכה]

רב:

מצדי תוכל לבוא בכל עת ובכל שעה שתרצה.
אך עצתי שתחכה איזה ימים ותשנן בפיך ובלבבך ותחזור על כל הדברים שאמרנו-

עד שתתיישב בלבבך באמונת אומן בספורי התורה,
ולאחר שימחו מלבבך כל הספיקות והרהורים רעים ותהיה בטח ושאנן מפחד רעה,
ויהיה קבוע בלבבך אמונה שלימה בספורי התורה אז תביא אלי לשאול את יתר שאלותיך,
ואקוה לה' כי יורני דרך אמונה ודעת להשיב קשט אמרי אמת ללמד תועים בינה ולהודיעם ארחות חיים.

סד[עריכה]

תלמיד: טוב הדבר לשמוע לדברי רבי ולעצתו הישרה

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

^ ועל כל פנים, לא ניתן להתחמק משושלת הנביאים שהזהירו על קיום התורה
^ ובוודאי שמשם כבר אף אחד לא יטען שהתורה הומצאה
^ וראיות לכך שלא שכחו את התורה במהלך הדורות הללו ראו בסוף החיבור. מקומות בודדים בהם מוזכר משה רבנו לאורך הנ"ך - יהושע (א, ב; כב, ה) שמואל (יב, ח) מלכים א' (ח, נו) מלכים ב' (כא, ח) ישעיהו (סג, יא) ירמיהו (טו, א) מיכה (ו,ד) מלאכי (ג, כב) דברי הימים א' (כב, יג) דברי הימים ב' (לה, יב) תהילים (פרק קה) דניאל (ט,יא) עזרא (ג,ב) נחמיה (י,ל)
^ על כך שאנו רואים ששמרו את התורה לאורך הנביאים והכתובים, תוכל לעיין בהרחבה בספר "דורות הראשונים", חלק תקופת המקרא - כרך שישי, שמְמַיֵּן את דבריו ע"פ סוגי המצוות ראה באריכות שם. המחבר הזכיר ששמרו דיני נפשות וממונות לאורך השנים. יש ראיה גדולה מכך מהכתוב עצמו בספר מלכים, שאפילו בתוקפת אחד מהמלכים שעשו הכי הרבה דברי רשע בעמ"י - 'אחאב' שמו, שהרבה במאוד מאוד, את הבניין לע"ז כפי שמובא במלכים א' ט"ז: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו." עד כדי כך שנאמר עליו " וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו." ולעיתים כשרצו לציין מלך רע אז אמרו עליו – " "גַּם הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ." ואף בזמן מלך זה עדיין פעלו בתקופתו בתי הדין במלוא העוצמה, והמלך לא היה יכול לעשות כנגד מוצא בי"ד. וההוכחה לכך, שכאשר רצתה איזבל להשתלט על כרם נבות היזרעאלי לא יכלה איזבל לקחת את כרמו ע"י צו המלך, (ואין זה משום שלא יכלה לזייף את טבעת המלך, כי אנחנו רואים שכן זייפה כמו שנאמר במלכים א' כ"א ח') אלא הייתה חייבת לזייף ולקחת עדי שקר! כנאמר בתורה " דברים יז ו: " עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת", ולהעליל על נבות שקילל את ה' ועונשו במיתה (כנאמר בויקרא כ"ד ט"ז) כנאמר " וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ", וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת". מלכים א' כ"א י"ג. ורק ע"י כך הייתה יכולה להשתלט על כרם נבות.
^ בהמשך הוא יתייחס מדוע לא ניתן לומר שרק הדור הראשון
^ אנחנו כרגע מדברים רק על הניסים שמכוננים ויוצרים את הדת, מפני שהם ורק הם, הניסים המשמעותיים – למשל יציאת מצרים אצל בני ישראל כי לאחר קבלת הדת יהיה יותר קל להאמין לניסים נוספים (למשל ירידת אש אליהו בכרמל). מפני שלאחר שאנו מוחזקים בייתכנות ובאפשרות הניסים, אין אנו שוללים ישר כל נס נוסף על הסף. (אם כך מדוע אין אנחנו שוללים את ההתגלות הראשונית ראה במחברתו החמישית של הר' מיכאל אברהם ובפרט בעמ' 17-18 (כמדומני) שמדבר על הצפייה להתגלות. ובכל מקרה עדיין קשה לשלול נס מכונן שכל העם ראה. ודו"ק) ובוודאי שאין לאיסלם ניסים מהסוג שמכונן ומייסד את הדת, כי אם ניסי מוחמד עברו במסורת איך יכול להיות שיש כל כך הרבה מחלוקות כלפי ניסיו!? אם אלגוריים הם או לאו. האם הם התרחשו בעבר או יתרשחו באחרית הימים וכו' וכו'.
^ וזה לרבותא, כי לטעון שכמה דורות של עם שלם וכל העם הוא מאנשים רכי לב אין הדעת סובלו ובוודאי, ובוודאי שאף אם נאמר שאצל שרוב העם היו רכי לב, עדיין, בוודאי ימצאו אילו אנשים חזקים וגיבורים שיעזרו ויוציאו לאור לעיני כל, את תרמית השקר של המזייף הראשון מה גם, שבוודאי בדורות הראשונות כולם ידעו שסיפורי הניסים הם שקר ורק קיימו את התורה מהשפה ולחוץ (מכיוון שהיו רכי לב) וברגע שיראו את גיבורי החיל בוודאי שיעזרו להם בסילוק התרמית. וגם אם נטען שהדור השני לא ידע כלל על התרמית מפני שהדור הראשון הנחיל אליו את השקר בצורה כה טובה גם כאן כל בר דעת יודע שבכזה מקרה אב לא ינחיל לבנו שקר שכזה אלא רק מהשפה ולחוץ יחייב את בנו לקיימו. וכל אלו הם דברים דחוקים עד מאוד, ובטח בפסקה כאן שאנו יוצאים מנק' הנחה שמעבירי הקבלה הם לא רשעים. ואין פלא שהמחבר כלל לא התייחס לשטויות אלו.
^ בוודאי שקשה לטעון שהתורה היא מיתולוגיה אם כוללת ברובה ציווים רבים קשים ומשונים ובעלי עונשים [בטח אם לומדים את המילה "כרת" מלשון סילוק ולא מיתה בידי שמיים כדברי המבקרים...] וגם אם נתייחס לספר בראשית שהוא הספר היחידי שקיבלו והוא המיתולגיה וממנה הכל התחיל עדיין כל אלו דברי תימה איך התחיל מהספר הזה ציווים כה רבים, וניסים כה מופלאים בעתיד... אין אלו אלא דברי הבל
^ ( על כך שאין סיבה ממשית לאחר את ספר דברים [בוודאי ביחס לשאר הספרים] ראה בויקישיבה ערך ביקורת המקרא, בפרט לאור התגליות של מזבח הר עיבל וראה בספרו של פרופ' אדם זרטל "מזבח הר עיבל וראשית ישראל" על כך שמרבית דברי הביקורת כנגד מזבח הר עיבל נובעים מחוסר ידע והעלמת עיין מהנתונים שמצא (וגם המבקרים כנגדו הגיעו לבדוק את נכונות הממצא רק בתחילת הסקר שדאז עוד כלל לא היה בטוח אם נכון הוא או לאו, ולא טרחו לעיין ולקרוא את ההתפתחויות הרבות שהתגלו לקראת סופו של הסקר וזה עוד בלי לדבר על תוצאות ניתוח ממצאי המקום שהתרחש רק לקראת סופו של הסקר), ובכל מקרה, אין זה קריטי לדברי המחבר אפילו אם נטען שבני ישראל קיבלו עליהם רק ספר אחד מספר שמות ואילך ולא משנה באיזה דור, והרי מתישהו קיבלו. (ואם תאמר שקיבלו עליהם רק את ספר בראשית אז עדיין הוויכוח לא מתחיל, וכן מוסכם אף על מבקרי המקרא שסיפורי הניסים הם מהתעודות הקדומות). וכל הדיבורים על עריכת סגנון המקרא בתקופה המאוחרת אין בהם קושי כלל לדברי המחבר (מה גם שניתן לומר שקיים סמך למעט מטענה זו במדרש מסוים) וזה עוד לפני שאין בהם ממש...)
^ נראה שהמחבר בוחר באופציה שמשה כתב, כי לא מסתבר שהאיש שיביא את התורה לישראל לא יזכיר את שמו, ולא יוזכר שמו בכל התנ"ך כולו (כל אלו עוד לפני הראיות שיביא בהמשך) מפני כמה גורמים. 1.) לא נראה שיהיה לו מוטיבציה ממשית לעשות כן, 2.) היכולות 3.) והאמצעים ככל הנראה די זניחים, שיקלול הסיבות הללו יגיע למסקנה שעדיף לטעון שמשה המוזכר בתורה (הזייפן ח"ו) כתב זאת. והקש ממה שתראה כאן בהרחבה)
^ כפי שמוזכר בשמות י"ט בפירוש "נעשה ונשמע" ומעין זה מוזכר גם בדברים ה', וכן בכל התורה מוזכר שבנ"י קיימו את ציווי משה מפי ה', כנאמר בסגננות אלו "ויעשו כל בנ"י" "ויעשו בנ"י" "כן עשו", וכן מצד קיום הציווי מצד משה "ככל/כאשר צוה ה' את משה" "וידבר ה' אל משה לאמר דבר" וכו' וכן מובא בתורה שמשה רבנו מצווה את העם לעשות דברים בכניסה לארץ, "והיה כי יביאך... אל הארץ" "כי יביאך" "שמע ישראל אתה עבר היום" וכן קיימים ציווים בשמירת התורה למשל "כל המצוה אשר אנכ מצוך... תשמרון", קיימים אזהרות כנגד שכחת התורה "והיה אם שכח תשכח" "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך" "והיה אם שמוע תשמעו" קיימים ציווים לזכירת יציאת מצרים "זכור את היום" "רק השמר לך" "והיה כי ישאלך" ועוד ועוד. והדברים הללו רבים מפוזרים בתורה כולה.
^ היה ניתן לכאורה לומר שהתורה שניתנת בדור מאוחר הוא כמו נס הנעשה מאחורי הכיריים. אך השוואה זו היא טעות עצומה. כי הרי כתוב במפורש בתורה שבני ישראל קיבלו את התורה (ובמהשך המחבר יעמוד על פרט זה) וכעת אף אחד לא מוחזק בה אז אנחנו רואים את הדור המאוחר כדור הראשון כלפי פרט זה. וממילא נופלות כל הטענות מסוגים אלו. וזה עוד פרט לחוסר ההשוואה בין נס שנעשה מאחורי הכיריים להמצאת היסטוריה שלמה חדשה ולא מוכרת. בפרט לכל טיעוני המחבר להלן.
^ ולטעון שכל עם ישראל ביום מן הימים החזיקו את התורה בבתיהם ללא שימוש בתור קמע רק אף אחד לא ידע קרוא וכתוב ורק לאחר כמה דורות שהתחילו לידע קרוא וכתוב פתאום התחילו אנשים לקיים את התורה. פרט לכך שזה דחוק מאוד עד מאוד כיצד כל האנשים החזיקו בבתיהם תורות שכלל לא ידעו עליהם מאומה (ולא הכירו את מסורת אבותיהם בידיהם, לא קיימו אף מצווה וכו' וזה עוד בלי שנסתרת מניה וביה כיצד החזיקו כתוב אם לא ידעו קרוא וכתוב) אין זה גם הגיוני מפני הטענות שהמחבר מעלה בסימן הזה ובבאים אחריהם. ובוודאי שהמחבר לא יתייחס לכזה רעיון תמוהה ודחוק. מה גם שאינו נכון ארכאולוגית שמצאו רמת אוריינות גבוהה עד מאוד לקראת סוף בית הראשון ונכון להרגע שמכיוון שאנחנו מאחרים את קבלת התורה "המזוייפת" ח"ו הרחק ''קדימה'' בציר הזמן עד שהמזייף יכול לבוא לדור זה בטענת שכחה כך שאנחנו מדברים על סביב בית ראשון.
^ וגם אם ההורים יקבלו מי יבטיח שהדור השני והשלישי יהיו עדיין פתיים המאמינים לכל דבר, הרי בוודאי בדורות הראשונים ידעו שכל סיפורי התורה נשכחו.
^ ובפרט בדורות הראשונים
^ וככל שאנו מקדמים את זמן התחלת ה''רמייה''' כך גם אנחנו מקטינים את האפשרות שהשקרן יצליח להחדיר את התורה לאומה (וזה עוד לפני הקושי בלהחדיר תורה לאומה מבוססת) ודו"ק
^ המחבר להלן יסביר מדוע הוא עדיף מהדור הראשון:
^ וברגע שאנחנו חוזרים להבנה שקיבלו זאת בזמן תקופת משה רבנו ע"ה (אפילו כמה דורות מאוחר יותר) אנחנו שוב חוזרים לכך שוודאי שהתורה נכונה. כמבואר לעיל באריכות וטוב טעם.
^ המחבר יתייחס בפסקה הבאה לקושיות העלולות להתעורר מפסוקים אלו אך עדיין ניתן לשמוע את פשט המחבר לכרגע בתור פירוש נוסף.
^ צריך לזכור שאף בלי הטענה הזאת, הסבירות של זיוף התורה עומדת על בסיס רעוע ביותר
^ בוודאי לאחר שגילו את מזבח הר גריזים (וכן מצאו מעמד לטיט שככ"ה כתבו עליו דברים כנאמר "באר היטב") בוודאי מתעצם עד למאוד כל טענות המחבר...
^ פרט לכך שלא ברור כלל שאדם יתכנן כל כך רחוק... ובשביל זה ישקיע זמן רב בזיוף על טענות שמא: שמא ישכחו ההיסטוריה ושמא מישהו ימצא את המגילה שכתב ושמא כל העם יאמינו
^ ועל כל פנים הייתה איזושהיא מסורת לאומית עליו
^ ובוודאי שזו הסיבה למה שאר האומות מאמינות והאמינו לתורה, כי לאחר דורות רבים מה בניהם מה לי עם אחר

[1] ועל כל פנים, לא ניתן להתחמק משושלת הנביאים שהזהירו על קיום התורה

[2] ובוודאי שמשם כבר אף אחד לא יטען שהתורה הומצאה

[3] וראיות לכך שלא שכחו את התורה במהלך הדורות הללו ראו בסוף החיבור. מקומות בודדים בהם מוזכר משה רבנו לאורך הנ"ך - יהושע (א, ב; כב, ה) שמואל (יב, ח) מלכים א' (ח, נו) מלכים ב' (כא, ח) ישעיהו (סג, יא) ירמיהו (טו, א) מיכה (ו,ד) מלאכי (ג, כב) דברי הימים א' (כב, יג) דברי הימים ב' (לה, יב) תהילים (פרק קה) דניאל (ט,יא) עזרא (ג,ב) נחמיה (י,ל)

[4] על כך שאנו רואים ששמרו את התורה לאורך הנביאים והכתובים, תוכל לעיין בהרחבה בספר "דורות הראשונים", חלק תקופת המקרא - כרך שישי, שמְמַיֵּן את דבריו ע"פ סוגי המצוות ראה באריכות שם. המחבר הזכיר ששמרו דיני נפשות וממונות לאורך השנים. יש ראיה גדולה מכך מהכתוב עצמו בספר מלכים, שאפילו בתוקפת אחד מהמלכים שעשו הכי הרבה דברי רשע בעמ"י - 'אחאב' שמו, שהרבה במאוד מאוד, את הבניין לע"ז כפי שמובא במלכים א' ט"ז: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו." עד כדי כך שנאמר עליו " וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו." ולעיתים כשרצו לציין מלך רע אז אמרו עליו – " "גַּם הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ." ואף בזמן מלך זה עדיין פעלו בתקופתו בתי הדין במלוא העוצמה, והמלך לא היה יכול לעשות כנגד מוצא בי"ד. וההוכחה לכך, שכאשר רצתה איזבל להשתלט על כרם נבות היזרעאלי לא יכלה איזבל לקחת את כרמו ע"י צו המלך, (ואין זה משום שלא יכלה לזייף את טבעת המלך, כי אנחנו רואים שכן זייפה כמו שנאמר במלכים א' כ"א ח') אלא הייתה חייבת לזייף ולקחת עדי שקר! כנאמר בתורה " דברים יז ו: " עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת", ולהעליל על נבות שקילל את ה' ועונשו במיתה (כנאמר בויקרא כ"ד ט"ז) כנאמר " וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ", וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת". מלכים א' כ"א י"ג. ורק ע"י כך הייתה יכולה להשתלט על כרם נבות.

[5] בהמשך הוא יתייחס מדוע לא ניתן לומר שרק הדור הראשון

[6] אנחנו כרגע מדברים רק על הניסים שמכוננים ויוצרים את הדת, מפני שהם ורק הם, הניסים המשמעותיים – למשל יציאת מצרים אצל בני ישראל כי לאחר קבלת הדת יהיה יותר קל להאמין לניסים נוספים (למשל ירידת אש אליהו בכרמל). מפני שלאחר שאנו מוחזקים בייתכנות ובאפשרות הניסים, אין אנו שוללים ישר כל נס נוסף על הסף. (אם כך מדוע אין אנחנו שוללים את ההתגלות הראשונית ראה במחברתו החמישית של הר' מיכאל אברהם ובפרט בעמ' 17-18 (כמדומני) שמדבר על הצפייה להתגלות. ובכל מקרה עדיין קשה לשלול נס מכונן שכל העם ראה. ודו"ק) ובוודאי שאין לאיסלם ניסים מהסוג שמכונן ומייסד את הדת, כי אם ניסי מוחמד עברו במסורת איך יכול להיות שיש כל כך הרבה מחלוקות כלפי ניסיו!? אם אלגוריים הם או לאו. האם הם התרחשו בעבר או יתרשחו באחרית הימים וכו' וכו'.

[7] וזה לרבותא, כי לטעון שכמה דורות של עם שלם וכל העם הוא מאנשים רכי לב אין הדעת סובלו ובוודאי, ובוודאי שאף אם נאמר שאצל שרוב העם היו רכי לב, עדיין, בוודאי ימצאו אילו אנשים חזקים וגיבורים שיעזרו ויוציאו לאור לעיני כל, את תרמית השקר של המזייף הראשון מה גם, שבוודאי בדורות הראשונות כולם ידעו שסיפורי הניסים הם שקר ורק קיימו את התורה מהשפה ולחוץ (מכיוון שהיו רכי לב) וברגע שיראו את גיבורי החיל בוודאי שיעזרו להם בסילוק התרמית. וגם אם נטען שהדור השני לא ידע כלל על התרמית מפני שהדור הראשון הנחיל אליו את השקר בצורה כה טובה גם כאן כל בר דעת יודע שבכזה מקרה אב לא ינחיל לבנו שקר שכזה אלא רק מהשפה ולחוץ יחייב את בנו לקיימו. וכל אלו הם דברים דחוקים עד מאוד, ובטח בפסקה כאן שאנו יוצאים מנק' הנחה שמעבירי הקבלה הם לא רשעים. ואין פלא שהמחבר כלל לא התייחס לשטויות אלו.

[8] בוודאי שקשה לטעון שהתורה היא מיתולוגיה אם כוללת ברובה ציווים רבים קשים ומשונים ובעלי עונשים [בטח אם לומדים את המילה "כרת" מלשון סילוק ולא מיתה בידי שמיים כדברי המבקרים...] וגם אם נתייחס לספר בראשית שהוא הספר היחידי שקיבלו והוא המיתולגיה וממנה הכל התחיל עדיין כל אלו דברי תימה איך התחיל מהספר הזה ציווים כה רבים, וניסים כה מופלאים בעתיד... אין אלו אלא דברי הבל

[9] ( על כך שאין סיבה ממשית לאחר את ספר דברים [בוודאי ביחס לשאר הספרים] ראה בויקישיבה ערך ביקורת המקרא, בפרט לאור התגליות של מזבח הר עיבל וראה בספרו של פרופ' אדם זרטל "מזבח הר עיבל וראשית ישראל" על כך שמרבית דברי הביקורת כנגד מזבח הר עיבל נובעים מחוסר ידע והעלמת עיין מהנתונים שמצא (וגם המבקרים כנגדו הגיעו לבדוק את נכונות הממצא רק בתחילת הסקר שדאז עוד כלל לא היה בטוח אם נכון הוא או לאו, ולא טרחו לעיין ולקרוא את ההתפתחויות הרבות שהתגלו לקראת סופו של הסקר וזה עוד בלי לדבר על תוצאות ניתוח ממצאי המקום שהתרחש רק לקראת סופו של הסקר), ובכל מקרה, אין זה קריטי לדברי המחבר אפילו אם נטען שבני ישראל קיבלו עליהם רק ספר אחד מספר שמות ואילך ולא משנה באיזה דור, והרי מתישהו קיבלו. (ואם תאמר שקיבלו עליהם רק את ספר בראשית אז עדיין הוויכוח לא מתחיל, וכן מוסכם אף על מבקרי המקרא שסיפורי הניסים הם מהתעודות הקדומות). וכל הדיבורים על עריכת סגנון המקרא בתקופה המאוחרת אין בהם קושי כלל לדברי המחבר (מה גם שניתן לומר שקיים סמך למעט מטענה זו במדרש מסוים) וזה עוד לפני שאין בהם ממש...)

[10] נראה שהמחבר בוחר באופציה שמשה כתב, כי לא מסתבר שהאיש שיביא את התורה לישראל לא יזכיר את שמו, ולא יוזכר שמו בכל התנ"ך כולו (כל אלו עוד לפני הראיות שיביא בהמשך) מפני כמה גורמים. 1.) לא נראה שיהיה לו מוטיבציה ממשית לעשות כן, 2.) היכולות 3.) והאמצעים ככל הנראה די זניחים, שיקלול הסיבות הללו יגיע למסקנה שעדיף לטעון שמשה המוזכר בתורה (הזייפן ח"ו) כתב זאת. והקש ממה שתראה כאן בהרחבה)

[11] כפי שמוזכר בשמות י"ט בפירוש "נעשה ונשמע" ומעין זה מוזכר גם בדברים ה', וכן בכל התורה מוזכר שבנ"י קיימו את ציווי משה מפי ה', כנאמר בסגננות אלו "ויעשו כל בנ"י" "ויעשו בנ"י" "כן עשו", וכן מצד קיום הציווי מצד משה "ככל/כאשר צוה ה' את משה" "וידבר ה' אל משה לאמר דבר" וכו' וכן מובא בתורה שמשה רבנו מצווה את העם לעשות דברים בכניסה לארץ, "והיה כי יביאך... אל הארץ" "כי יביאך" "שמע ישראל אתה עבר היום" וכן קיימים ציווים בשמירת התורה למשל "כל המצוה אשר אנכ מצוך... תשמרון", קיימים אזהרות כנגד שכחת התורה "והיה אם שכח תשכח" "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך" "והיה אם שמוע תשמעו" קיימים ציווים לזכירת יציאת מצרים "זכור את היום" "רק השמר לך" "והיה כי ישאלך" ועוד ועוד. והדברים הללו רבים מפוזרים בתורה כולה.

[12] היה ניתן לכאורה לומר שהתורה שניתנת בדור מאוחר הוא כמו נס הנעשה מאחורי הכיריים. אך השוואה זו היא טעות עצומה. כי הרי כתוב במפורש בתורה שבני ישראל קיבלו את התורה (ובמהשך המחבר יעמוד על פרט זה) וכעת אף אחד לא מוחזק בה אז אנחנו רואים את הדור המאוחר כדור הראשון כלפי פרט זה. וממילא נופלות כל הטענות מסוגים אלו. וזה עוד פרט לחוסר ההשוואה בין נס שנעשה מאחורי הכיריים להמצאת היסטוריה שלמה חדשה ולא מוכרת. בפרט לכל טיעוני המחבר להלן.

[13] ולטעון שכל עם ישראל ביום מן הימים החזיקו את התורה בבתיהם ללא שימוש בתור קמע רק אף אחד לא ידע קרוא וכתוב ורק לאחר כמה דורות שהתחילו לידע קרוא וכתוב פתאום התחילו אנשים לקיים את התורה. פרט לכך שזה דחוק מאוד עד מאוד כיצד כל האנשים החזיקו בבתיהם תורות שכלל לא ידעו עליהם מאומה (ולא הכירו את מסורת אבותיהם בידיהם, לא קיימו אף מצווה וכו' וזה עוד בלי שנסתרת מניה וביה כיצד החזיקו כתוב אם לא ידעו קרוא וכתוב) אין זה גם הגיוני מפני הטענות שהמחבר מעלה בסימן הזה ובבאים אחריהם. ובוודאי שהמחבר לא יתייחס לכזה רעיון תמוהה ודחוק. מה גם שאינו נכון ארכאולוגית שמצאו רמת אוריינות גבוהה עד מאוד לקראת סוף בית הראשון ונכון להרגע שמכיוון שאנחנו מאחרים את קבלת התורה "המזוייפת" ח"ו הרחק ''קדימה'' בציר הזמן עד שהמזייף יכול לבוא לדור זה בטענת שכחה כך שאנחנו מדברים על סביב בית ראשון.

[14] וגם אם ההורים יקבלו מי יבטיח שהדור השני והשלישי יהיו עדיין פתיים המאמינים לכל דבר, הרי בוודאי בדורות הראשונים ידעו שכל סיפורי התורה נשכחו.

[15] ובפרט בדורות הראשונים

[16] וככל שאנו מקדמים את זמן התחלת ה''רמייה''' כך גם אנחנו מקטינים את האפשרות שהשקרן יצליח להחדיר את התורה לאומה (וזה עוד לפני הקושי בלהחדיר תורה לאומה מבוססת) ודו"ק

[17] המחבר להלן יסביר מדוע הוא עדיף מהדור הראשון:

[18] וברגע שאנחנו חוזרים להבנה שקיבלו זאת בזמן תקופת משה רבנו ע"ה (אפילו כמה דורות מאוחר יותר) אנחנו שוב חוזרים לכך שוודאי שהתורה נכונה. כמבואר לעיל באריכות וטוב טעם.

[19] המחבר יתייחס בפסקה הבאה לקושיות העלולות להתעורר מפסוקים אלו אך עדיין ניתן לשמוע את פשט המחבר לכרגע בתור פירוש נוסף.

[20] צריך לזכור שאף בלי הטענה הזאת, הסבירות של זיוף התורה עומדת על בסיס רעוע ביותר

[21] בוודאי לאחר שגילו את מזבח הר גריזים (וכן מצאו מעמד לטיט שככ"ה כתבו עליו דברים כנאמר "באר היטב") בוודאי מתעצם עד למאוד כל טענות המחבר...

[22] פרט לכך שלא ברור כלל שאדם יתכנן כל כך רחוק... ובשביל זה ישקיע זמן רב בזיוף על טענות שמא: שמא ישכחו ההיסטוריה ושמא מישהו ימצא את המגילה שכתב ושמא כל העם יאמינו

[23] ועל כל פנים הייתה איזושהיא מסורת לאומית עליו

[24] ובוודאי שזו הסיבה למה שאר האומות מאמינות והאמינו לתורה, כי לאחר דורות רבים מה בניהם מה לי עם אחר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

ד.[עריכה]

ה.[עריכה]

ו.[עריכה]

ז.[עריכה]

ח.[עריכה]

עוצמת שושלת הקבלה, והסתפקות על אמיתות דברי התורה מכניסה את כל מעבירי הקבלה למעמד של רוצחים וגנבים.[עריכה]

האם לא ראוי לסמוך על מוסרי הקבלה בעת ספק? ובפרט שכאשר מעברי הקבלה רבים הם ומוחזקים כצדיקים, כמו שאר ספקות אחרים.[עריכה]

ט.[עריכה]

התלמיד עונה שבוודאי לא ניתן לחשוד אותם כרשעים אלא רק כתמימים [עריכה]

י.[עריכה]

הרב מתקן את דברי התלמיד ומסביר מדוע לא ניתן להגדירם (בהנחה שספורי התורה אינה נכונים ח"ו) כתמימים אלא רק כפושעים - מנוולים משתי סיבות:[עריכה]

במקרה שהתורה היא שקר כל הדורות הראשונים[5] הם בסופו של דבר מתעי הרבים - רשעים וגזלנים!![עריכה]

בוודאי שמקבלי התורה אינם תמימים כלל! כי אפילו הפתיים והתמימים ביותר היו דוחים את ניסי התורה מיד[עריכה]

לעומת זאת, ניסי התורה הם ניסים בעלי "קול" – (המחבר יתייחס לנקודה זו בהמשך.)[עריכה]

מי שמחזק את השקרים של בודה הניסים הללו אין הוא 'תמים' אלא רשע ובטח שלא פתי כי בוודאי מכיר בשיקרו.[עריכה]

גם רך הלב ביותר לא היה מסייע לרשע זה אלא רק במקרה הכי גרוע "יושב על הגדר".[7][עריכה]

אך בוודאי שלא היה מחזיק יד הרשע, מסייעו, משבחו מהללו, דן, הורג, מעניש, מלקה ומוציא ממון הכל על פי דברי רשע זה![עריכה]

יא.[עריכה]

אולי בכל זאת האמינו לתורה מפני שראו זאת כמיתולוגיה[8][עריכה]

יב.[עריכה]

הרב ממקד את שאלת התלמיד, מאמת את השאלה עם הכתוב בתורה ומוציא על ידי כך את כל עוקץ השאלה[עריכה]

לא ניתן לומר שמדובר במיתולוגיה אם כתוב בתורה במפורש שחור על גבי לבן!:[עריכה]

שבני ישראל הם בעצמם ראו את הניסים הללו והם עצמם קיבלו עליהם את התורה בזמן הניסים![עריכה]

דורו של משה כלל לא צריך לחקור כדי לדעת אם קיבל ממשה את התורה או לאו, אם הניסים קרו או לאו.[עריכה]

אין זה מן ההגיון לומר שדורו של משה קיבל את התורה כאשר ידע שכל התורה מזויפת ח"ו ומלאה בשקרים, ובטח שלא לסייע לו כמבואר לעיל.[עריכה]

אין אדם כלל מעיז לספר דברי שקרים מגוחכים אלו בפומבי[עריכה]

בהנחה שהתורה שקרית ח"ו לא מסתבר כלל וכלל לומר שזה התחיל בדורו של משה, אלא רק מאוחר יותר.[עריכה]

יג.[עריכה]

אם כך, אין לנו אלא לומר שהתורה "הומצאה" ח"ו בדור מאוחר יותר,[עריכה]

יד[עריכה]

טו[עריכה]

בתורה כתוב במפורש שחור על גבי לבן, שהתורה צריכה להיות מוחזקת אצל עם ישראל עוד מזמן המדבר,[עריכה]

אז אף אחד לא יכול להחדיר תורה שכזו לעם שמועלם לא שמע על התורה הזאת. ז"א רואים את הדור המאוחר כמו הדור הראשון כלפי פרט זה.[עריכה]

טז[עריכה]

המצאה והנחלת היסטוריה שלמה (ולא מקרה בודד) היא מן הדברים שאין הדעת סובלתם[עריכה]

עם שעבר אירוע "צורב ומכונן" במשך שנים רבות לא ישכח את עברו[16][עריכה]

סברא פשוטה היא לומר שעם לא שוכח את כל עברו (וזה עוד לפני הפסקה לעיל)[עריכה]

יז[עריכה]

מפני שניתן היה לזייף את התורה בדרך טובה ובטוחה הרבה יותר, אין סיבה לחשוד שהתורה מזוייפת[עריכה]

יח[עריכה]

מי שרוצה לטעון טענת שכחה הוא יצתרך לטיעון טענה לא הגיונית בעליל:[עריכה]

טענת השקרן:[עריכה]

יט[עריכה]

התלמיד מקשה: לא כתוב שנכתבו הרבה ספרי תורה, והפשט שלך לפסוק הוא כלל לא נכון.[20][עריכה]

כ[עריכה]

הרב עונה שסברא פשוטה היא לומר כדבריו[עריכה]

כא[עריכה]

התורה כתובה ומופיעה במפורש בארץ ישראל - בברית הר עיבל[עריכה]

כב[עריכה]

מפני שניתן היה לזייף את התורה בדרך טובה ובטוחה הרבה יותר, אין סיבה לחשוד שהתורה מזוייפת[עריכה]

כג[עריכה]

בתורה עצמה כתוב במפורש שחור על גבי לבן שהתורה לא תשכח, אז לא ניתן לבוא לעם בטענת שיכחה אם התורה שמביא בפניהם סותרת אותו![עריכה]

(הפסוק הנ"ל משמש כחרב פיפיות שגם לא ניתן לבוא לעם בטענת שכחה וגם נבואת הפסוק התקיימה)[עריכה]

כד [עריכה]

מפני שניתן היה לזייף את התורה בדרך טובה ובטוחה הרבה יותר, אין סיבה לחשוד שהתורה מזוייפת[עריכה]

כה[עריכה]

הרחבה לכך שמוכרח להיות כי התורה נשתרשה בהם[עריכה]

כו[עריכה]

הנ"ך הוא תלוי התורה והבודה את התורה חייבים לומר שגם בדה את הנ"ך[עריכה]

לא יתכן לבדות את כל דברי הנ"ך ולא ייתכן שבנ"י יקבלו את כל הנ"ך סתם ככה[עריכה]

כז[עריכה]

אם זיוף חוזה קל בבית המשפט גוררת אחריה התנגדות כה חזקה ואלימה קל וחומר שעל זיוף של היסטוריה שלמה[עריכה]

כמו שאנשים יראים מלזייף שטר כי יודעים שיתפסו כך בוודאי גם יראו מלזייף את התורה[עריכה]

וקל וחומר דקל וחומר על זיוף של היסטוריה מכבידה מעמיסה ומסוכנת על הפרט והכלל כאחד[עריכה]

לא ייתכן שלא ימצאו בעם אנשים שלא יקומו ויפעול כנגד שקרן זה[עריכה]

כח[עריכה]

התלמיד עונה שבאמת טיעונים אלו חזקים הם אך מבקש עוד ראיות[עריכה]

כט[עריכה]

אין אדם חוטא בלי מוטיבציה ממשית[עריכה]

אולי משה כתב את ספרו לכבוד עצמי[עריכה]

לאחר מיתתו לא יהיה אלא לעג וקלס שכל ספרו שקרים והמצד השני כותב להתרחק מהשקר[עריכה]

הרוצה לשקר מרחיק עדותו ולא מציג את טלפיו לכל העולם ואומר משקר אני[עריכה]

אין אדם פועל לשמא יקרו דברים כה רחוקים[עריכה]

לא[עריכה]

אם לכך שמשה לא מצאנו מוטיבציה סבירה אשר יבדה בְּגִינָהּ את התורה ק"ו לבודה אחר ששמו אף לא גלוי כלל בתורה[עריכה]

מזייף התורה היה יכול להזכיר את שמו בקלות[עריכה]

לב[עריכה]

אם זייפן התורה הוא כה מוכשר מדוע לא הזכיר את שמו בפירוש?[עריכה]

גם אם לא היה יכול לזייף כך את התורה, על כל פנים הייתה איזו הזכרה לשמו![עריכה]

לג[עריכה]

במקרה שהתורה היא שקר כל הדורות הראשונים^[5] הם בסופו של דבר מתעי הרבים - רשעים וגזלנים!![עריכה]

גם רך הלב ביותר לא היה מסייע לרשע זה אלא רק במקרה הכי גרוע "יושב על הגדר".^[7][עריכה]

אולי בכל זאת האמינו לתורה מפני שראו זאת כמיתולוגיה^[8][עריכה]

עם שעבר אירוע "צורב ומכונן" במשך שנים רבות לא ישכח את עברו^[16][עריכה]

התלמיד מקשה: לא כתוב שנכתבו הרבה ספרי תורה, והפשט שלך לפסוק הוא כלל לא נכון.^[20][עריכה]