ביאור:מבנה מסכת מגילה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


מסכת מגילה - דיני חג פורים וקריאת מגילת אסתר, בית כנסת וקריאת התורה

א. פרק "מגילה נקראת" - הלגיטימיות של המגילה ושל החג (בבלי ב א)

פורים - זמן ומקום (פרק א משנה אבבלי ב א)

אין בין פורים לחגים ואין בין ירושלים לשושן: היבט פרטי והיבט ציבורי בפורים (פרק א משנה דבבלי ו ב)

מדרשים על מגילת אסתר (בבלי י ב)

ב. פרק "הקורא למפרע" - דיני קריאת המגילה עבור היחיד (בבלי יז א)

קריאת המגילה למפרע (פרק ב משנה אבבלי יז א)

קריאת המגילה בע"פ בשפה זרה (פרק ב משנה אבבלי יח א)

קריאת המגילה בהפסקות ומתוך שינה (פרק ב משנה בבבלי יח א)

כתיבת המגילה (פרק ב משנה בבבלי יח ב)

זמן קריאת המגילה למי שיצא מעירו (פרק ב משנה גבבלי יט א)

איזה חלק מהמגילה חייבים לקרוא (פרק ב משנה גבבלי יט א)

מי כשר לקרוא מגילה (פרק ב משנה דבבלי יט ב)

מותר לקרוא את המגילה מהנץ החמה; ודברים נוספים שמותר לעשותם מהנץ החמה (פרק ב משנה דבבלי כ א)

מותר לקרוא את המגילה כל היום; ודברים נוספים שמותר לעשותם כל היום (פרק ב משנה הבבלי כ ב)

דברים שמותר לעשותם כל הלילה (פרק ב משנה ובבלי כא א)

ג. פרק "בני העיר" - בית הכנסת, ותכנו – קריאת התורה (בבלי כה ב)

מכירת תשמישי קדושה (פרק ג משנה אבבלי כה ב)

מכירת בית כנסת (פרק ג משנה בבבלי כז ב)

קדושת בית כנסת שחרב (פרק ג משנה גבבלי כח א)

קריאת התורה בחודש אדר - ארבע פרשיות (פרק ג משנה דבבלי כט א)

קריאת התורה בחגים ומועדים (פרק ג משנה הבבלי ל ב)

ד. פרק "הקורא עומד" - בית הכנסת כמרכז חברתי (בבלי כא א)

קריאה בישיבה או בעמידה (פרק ד משנה אבבלי כא א)

מספר העולים לקריאה, והברכות שהם מברכים (פרק ד משנה אבבלי כא ב)

מספר הקוראים בחגים ובמועדים (פרק ד משנה בבבלי כא ב)

דברים שנעשים רק במניין (פרק ד משנה גבבלי כג ב)

אופן חלוקת הפרשה בין הקוראים, ואופן התרגום (פרק ד משנה דבבלי כג ב)

הכבוד שנותנים למפטיר (פרק ד משנה הבבלי כד א)

חזנות ועליה לתורה של קטן, פוחח וסומא (פרק ד משנה ובבלי כד ב)

כהנים הפסולים לנשיאת כפיים (פרק ד משנה זבבלי כד ב)

אנשים הפסולים להיות חזנים משום חשש אפיקורסות (פרק ד משנה חבבלי כד ב)

פרשיות בתורה שאין מתרגמים אותן בציבור (פרק ד משנה יבבלי כה א)