ביאור:מ"ג שמות יט יא
וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי[עריכה]
והיו נכנים. מובדלים מאשה. (מכילתא):
והיו נכנים. אולי לא יישן אדם בהם בלילה. שישמעו קול יי' בבקר. כדרך כהן גדול ביום הכפורים:
והיו נכנים. שיהיה גם הגוף טהור ומוכן לנבואה, לא הנפש בלבד, וזה בהיות מדרגת הנבואה העתידה אז להם "פנים בפנים", בעוד היותם משתמשים בחושיהם. ולזה נאסרה האשה למשה מאז שהגיע לזאת המדרגה, שתהיה כל נבואתו מעת מתן תורה והלאה "פנים אל פנים", כאמרו "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמד עמדי" (דברים ה, כז כח), כמו שבארוהו רבותינו זכרונם לברכה.
ליום השלישי. (מכילתא). שהוא ששה בחדש ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה כל הענין האמור בפרשת ואלה המשפטים ואין מוקדם ומאוחר בתורה:
כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי:[עריכה]
לעיני כל העם. מלמד שלא היה בהם סומא שנתרפאו כולם (מכילתא):
ירד ה' לעיני כל העם. שכלם יראו ברדתו שם, כי יראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר. לא שיראו את השם, דכתיב (להלן לג כ) כי לא יראני האדם וחי:
ירד ה' לעיני כל העם. יש לומר ויאמר ה' של תחלת הפסוק ע"י מלאך. לכן אמר ירד ה'. ולא הקב"ה בעצמו מדלא כתיב ארד. כמו שפירשתי וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה' מן השמים. וגם בהגדות ראשון שבפסוק גבריאל והשני הקב"ה: