ביאור:מ"ג בראשית יט ב
וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי
[עריכה]הנה נא אדני. הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. ד"א הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם וזו היא עצה נכונה:
הנה נא אדוני. לשון רש"י, הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. והנכון שהוא לשון תחינה, אדני, הנה נא בית עבדכם סורו נא אלי,
הנה נא אדוני. רבותי. לשון חול
סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם
[עריכה]סורו נא. עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון שלא יכירו שאתם נכנסים שם לכך נאמר סורו (ב"ר):
ומלת "סורו" כמו סורה שבה פה (רות ד א) , סורה אדני סורה [אלי] אל תירא (שופטים ד יח):
וכאשר תמצא מלת סור ואחריה מ"ם היא כמשמעה. ואם אחריה אל"ף הפתוח בפתח קטן טעמה שיסור ממקומו וילך אל הקורא או אל המקום הנקרא כמו סורה אלי:
וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם
[עריכה]ולינו ורחצו רגליכם. וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואח"כ לרחוץ. ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה ורחצו רגליכם אלא כך אמר לוט אם כשיבואו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו לפיכך אמר לינו תחלה ואחר כך רחצו:
ואומרו להם ורחצו רגליכם כי כן היה מנהג אברהם עם אורחיו והלך לרגליו, ונכתב בתורה להודיענו הפרש שבין אברהם ללוט כאומרם ז"ל (שם) זה הקדים רחיצה וזה הקדים לינה קודם רחיצה כי לא היה מקפיד על כניסתם בביתו עבוזה זרה מה שאין כן אברהם וגו':
[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק ד'] ורחצו רגליכם. כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודת כוכבים לביתו (ב"מ פו) אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה שנאמר ולינו ורחצו רגליכם:
וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם
[עריכה]וטעם והשכמתם והלכתם לדרככם. להגיד להם שלא יתעכבו בעיר אחר הבקר, כי ידע בענין אנשי העיר ורשעם, אבל היה חושב כי באור הבקר יעשוה. או שראה אותם כהולכי ארחות לא יתעכבו בעיר, ואמר: והשכמתם והלכתם לדרככם אם תרצו:
והשכמתם וגו'. רמז להם שצריכין להתעלם מאנשי העיר ולהשכים בבקר ללכת כי חש על כבודם שלא ידעו מהם ויהיה מה שהיה:
וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין:
[עריכה]ויאמרו לא. ולאברהם אמרו כן תעשה. מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול (ב"ר):
ויאמרו לא. אם לא תפצר וזאת המלה רבוי דברים כטעם פיוסים. וכן ואון ותרפים הפצר:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] ויפצר בם מאד. היה ללוט זכות בהפצירו בהם והיה לו חפץ טוב בהכנסת אורחים, והיו ממאנים כדי לזכותו, ולכן שמעו לו בסוף, כי מתחלה לא היו רוצים לבא לביתו, כי אינו צדיק תמים. ורבותינו אמרו (ב"מ פז.) מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. ואם כן יהיה כדרך מוסר בני אדם:
כי ברחוב נלין. הרי כי משמש בלשון אלא שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין:
כי ברחוב נלין. אלא ברחוב נלין: