ביאור:לב נמס בספר יהושע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

התקדמותם של בני ישראל בכיבוש ארץ ישראל משתקפת בליבם של הכנענים ושל בני-ישראל:

לפני החטא

• עוד כאשר היו בני-ישראל ממזרח לירדן, אמרה רחב למרגלים שנשלחו ליריחו (יהושע ב ט-יא): " "ידעתי, כי נתן ה' לכם את הארץ; וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, בצאתכם ממצריים; ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ולעוג - אשר החרמתם אותם. ונשמע ויימס לבבנו , ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם" (ע"ע לב - רוח ) "; כי ה' אלוהיכם - הוא אלוהים בשמיים ממעל, ועל הארץ מתחת" ", כלומר - האנשים הפשוטים איבדו את הכוח הנפשי לפעול ולהילחם, ליבם נמס מפני בני ישראל עוד כשהם היו מהצד השני של הגבול ( לב נמס = פחד שמביא לייאוש ).
• לאחר שבני ישראל עברו את הירדן בחרבה (יהושע ה א): "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עוברם; ויימס לבבם , ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל", כלומר - ליבם של המלכים נמס מאוחר יותר, לאחר שבני ישראל עברו את הגבול ונכנסו לתוך ארץ ישראל המערבית.

אחרי החטא

• אבל לאחר שבני ישראל הוכו על-ידי אנשי העי (יהושע ז ה): "ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד השברים, ויכום במורד; ויימס לבב העם , ויהי למים": בני ישראל, שהתרגלו עד עכשיו לנצח את אויביהם ללא כל אבידות, טעמו בפעם הראשונה את טעמה של המפלה, ומרוב הלם - ליבם נמס, והם איבדו את הכוח הנפשי להמשיך במלחמה. גם יהושע התייאש ואמר לפני ה' (ז7) "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" - היה עדיף כבר להישאר בעבר הירדן המזרחי ולוותר על כיבוש הארץ! רק לאחר שה' הורה לו "קום לך; למה זה אתה נופל על פניך?! חטא ישראל... ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם - עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם לא תשמידו החרם מקרבכם!" הבין יהושע שהמצב לא אבוד, והתעורר להשמיד את החרם מישראל ולהמשיך בכיבוש הארץ.
• אבל גם לאחר שבני-ישראל השמידו את החרם מקרבם, המצב עדיין לא חזר לקדמותו. המפלה בעי הראתה לכנענים שבני-ישראל הם לא בלתי-מנוצחים: במקרים מסויימים ובתנאים מסויימים אפשר להכות אותם. ולכן, ליבם לא נמס עוד, וגם לאחר כיבוש העי (יהושע ט א-ב): "ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפילה, ובכול חוף הים הגדול, אל מול, הלבנון--החיתי, והאמורי, הכנעני הפריזי, החיווי והיבוסי. ויתקבצו יחדיו, להילחם עם יהושע ועם ישראל- פה אחד": הם לא התייאשו אלא התקבצו להילחם עם ישראל.
• וגם לאחר שהגבעונים השלימו עם בני ישראל (יהושע י א-ד): "ויהי כשמוע אדוני צדק מלך ירושלים, כי לכד יהושוע את העיי ויחרימה - כאשר עשה ליריחו ולמלכה, כן עשה לעיי ולמלכה; וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל, ויהיו בקרבם. וייראו מאוד - כי עיר גדולה גבעון, כאחת ערי הממלכה; וכי היא גדולה מן העיי, וכל אנשיה גיבורים. וישלח אדוני צדק מלך ירושלים, אל הוהם מלך חברון ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון - לאמור: עלו אליי ועזרוני, ונכה את גבעון: כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל": המלכים אמנם יראו ופחדו מאד, אבל ליבם לא נמס - הם לא התייאשו אלא התאחדו כדי להילחם עם בני ישראל ( לב נמס = פחד שמביא לייאוש ).
• השינוי במצב משתקף גם בטקטיקת המלחמה של בני-ישראל: עד למפלה בעי, נלחמו בני-ישראל בגלוי, בלי שום תחבולות. כך עשו במלחמות עבר-הירדן-המזרחי נגד סיחון ועוג, כך עשו ביריחו וכך עשו גם במלחמת העי הראשונה. אולם לאחר המפלה, בני-ישראל נעשו פחדנים יותר, ותקפו בסתר ובהפתעה - במלחמת העי השניה הם נכנסו לעיר רק לאחר שהטעו את אנשי העי, במלחמת מלכי הדרום - (יהושע י ט) "ויבוא אליהם יהושע פתאום , כל הלילה עלה מן הגלגל", ובמלחמת מלכי הצפון - (יהושע יא ז) "ויבוא יהושוע וכל עם המלחמה עימו עליהם, על מי מרום-- פתאום ; וייפלו, בהם"

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-04-22.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/lv_nms