ביאור:כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בני ישראל ירדו במצריים מ"ט שערי טומאה, ולכן ביציאתם ספרו מפסח עד מתן תורה 49 יום לתקן את אשר קילקלו, ויהיו מוכנים לקבלת התורה.

אם כן, בזכות מה נגאלו? בזכות השער ה-50. והוא ששמרו על יהדותם, כלומר על היבדלם מהגויים, וכמו שמפרטים חז"ל: ששמרו על שמם, בגדיהם ולשונם.

את שלושת התכונות הנ"ל אנו מוצאים אצל יוסף כשהורד מצריימה:

  • שמו - שקרא לבניו בשמות יהודיים: אפריים - כי הפרני... מנשה - כי נשני...
  • בגדיו - האסירים בבית הסוהר הכירו אותו כיהודי, וחז"ל מסבירים שידעו זאת על פי בגדיו.
  • לשונו - בכל דבריו מכניס את שם ה' (למשל "לאלוקים פתרונים").

לכן יוסף נשלח ראשון, כמו שאמר לאחיו: "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" - גם מבחינה גשמית (מזון) וגם מבחינה רוחנית (שמירה על הזהות היהודית).

מקורות[עריכה]

  • שיחה של הרב חיים סבתו, תשנ"ח