מתני':ד_א§המפריש מקצת תרומה ד_ב§ומעשרות, מוציא ממנו תרומה עליו, אבל לא למקום אחר. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות.
גמ':תנן המפריש מקצת תרומותתרומה ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו, ולא אומרים שמא בפעם השניה שהרים עלה בידו פרי מתוקן, ונמצא תורם מהפטור על החיוב. מתניתין כשהפריש ודעתו להפריש, רדמאחר והיה בדעתו להפריש את השאר מאותו מקום, כאילו התנה על מה שיעלה בידו שישאר טבל. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא
📖 באר משה — דף יח עמוד א
לוקחים אותנו לירושלמי מסכת תרומות, דף י"ז. אומרת הגמרא: רבי יצחק ברבי אלעזר בעי, סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ואמר תרומת הכרי הזה בתוכו. כלומר, היה לנו כרי, נפלה לתוכו תרומה, ואחרי זה הוא אמר תרומת הכרי תהיה בתוכו. אז מי אמרינן? מקום שנפלה אותה סאה שם הסתיימה התרומה של הכרי? אבל פה מדובר על מי שסובר שאם לא הגדיר מקום אז התרומה לא חלה. לפי הדעה הזאתי, האם במקרה כזה שקודם נפל שם תרומה, אז אני אומר מסתמא הוא התכוון שהתרומה תהיה באותו מקום שם נפלה התרומה, למרות שהוא בעצם לא יודע איפה התרומה, אבל כלפי שמיא זה כן ידוע. כן? אז האם להתייחס אל זה כאילו מקום ידוע ואז התרומה תחול או לא?
עוד שאלה: אמר תרומת הכרי הזה בצפונו. אז פה הרי לא ברור לאיזה חלק בדיוק הוא התכוון. אז מה הדין? מה יעשה? אומרת הגמרא: מחציו הצפון מדמע דברי רבי. כלומר, לפי רבי החצי הצפוני הוא מדמע. החצי הדרומי הוא יהיה כבר חולין, כאילו לפי שלב תרומות, אבל החצי הצפוני הוא תערובת, כי הוא לא בדיוק הגדיר איפה זה. לכן מה יעשה? נסב פלגא, כלומר, לוקח את החלק הצפוני ומוכר לכהן חוץ מחלק תרומה שבו.
וחכמים אומרים: עושה אותה כמין כי. עכשיו מה זה בדיוק כי? יש כל מיני הסברים. יש אומרים שזה צורה של C, אבל יעקב אסייג, תלמיד חכם, מסביר שהכי זה האות K, K יוונית. אז בעצם אם אנחנו ניקח, נניח, הכרי הוא בצורה של עיגול וניקח את האות K, נשכיב אותה, שהבסיס שלה יהיה ממש על חצי העיגול, ואז נקבל כלפי צפון מעין V. אז החלק האמצעי בתוך ה-V הזה זה החלק שאליו הוא התכוון, אותו הוא מפריש. אז מה שיוצא מכאן, אם הוא עושה כמין כי, יוצא שבעצם הוא לא ייתן חצי כמו שרבי אומר, אלא הוא ייתן רק רבע. כי ה-K זה בעצם קו עם צורה של V, עם שני קווים שהולכים בשיפוע. אז מה שהוא נתן זה רק את האמצע, אז בעצם יוצא רק אחד מתוך ארבע, כי החצי הדרומי הוא לא בסיפור, ושני החלקים שמשני צידי ה-V גם הם לא בסיפור.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן תרומתו מצפון צפונו. כלומר, גם את הרבע הוא מחלק לשניים. אם אנחנו ניקח את זה לפי ההסבר של ה-K, מדובר על K שהוא מקטין את הזווית שלה שתהיה יותר קצרה, ואז בעצם הוא נותן רק שמינית, אחד משמונה. זה הפירוש של יעקב אסייג, חבר שלי. אבל יש גם מפרשים שמסבירים בפשטות שה-K זה צורה של C, חצי עיגול. אז בעצם הוא לוקח בהתחלה, לפי הדעה הראשונה של רבי, את כל החצי הדרומי, ולפי הדעה השנייה הוא לוקח צורה של C, חצי מעגל, רק העובי של המעגל הזה כל פעם הולך ונהיה יותר צר.
שואלת הגמרא: תרומת שני כרעים באחת מהן, מהו? כלומר, יש לו שני כרי, כרי מצד ימין, כרי מצד שמאל, והוא אמר התרומה של שניהם תהיה באחת מהן, אבל הוא לא אמר באיזה. אז רבי יוחנן אמר: כיוון שאחד מהם הוא ודאי מתוקן והשני יש לו שיריים, אם הוא אומר היא באחד מהם, אז השני הוא השיריים שלו. אז לכאורה זה מתוקן. שיהו שיריים עיקרים - זה תרומה חלה. אבל כיוון שאנחנו לא יודעים באיזה מהם הוא התכוון, לכן שניהם קדשו מדומעים. ורבי שמעון בן לקיש אומר: לא קדשו מדומעים. הוא אומר זה לא מוגדר ולכן אף אחד מהם לא קידש, שניהם נשארו טבל.
אמר רבי יאשיהו ברבי שמאי: היו לפניו שתי סאים וכרי אחד, ואמר אחד מן הסאין הללו עשוי תרומה על הכרי הזה. עכשיו פה הרי השיריים ברורים - אותו אחד הוא יהיה שיריים. אלא מה? אנחנו לא יודעים באיזה מהם יחול התרומה, באיזה משני הכרעים. וכיוון שאין ידוע איזה הוא, קדשו שניהם מספק, אבל הכרי מתוקן. על זה כולם מסכימים, כמו שאמרנו, כי הפעם השיריים ברורים.
היו לפניו שני כרעים וסאה אחת, ואמר: הרי זאת תרומה על אחד מן הכרעים הללו. עכשיו זה הפוך - הוא אמר הסאה הבודדת תהיה תרומה על אחד משני הכרעים. אז הסאה קדשה ואחד מהכרעים נתקן, אבל כיוון שאנחנו לא יודעים איזה מהם, שניהם ספק טבל עד שיתקן אותם מבחוץ.
למדנו במשנה: המקדים תרומה לביכורים, או מעשר ראשון לתרומה, או מעשר שני לראשון, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. אמר רב חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא: ממה שעובר בלא תעשה אתה יודע שמה שעשה עשוי. כן, הרי לא הגיוני שהוא יעבור בלא תעשה אם מה שהוא עשה לא חל. אם זה כלום, אם מה שהוא עשה לא עשוי, אז למה הוא עבר בלא תעשה? אז חייבים להגיד שבאמת מה שהוא עשה עשוי. אמר רב חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא: כיוון שעל פי דיבורו התרומה חלה, הרי זה לאו שיש בו מעשה ולוקה. כלומר, למרות שבעצם לכאורה זה לאו של אין בו מעשה, כי הרי הוא רק מדבר, הוא לא הפריש ממש, אבל כיוון שבפה שלו, על ידי הדיבור, חלה תרומות ומעשרות, אז זה נקרא כמו לאו שיש בו מעשה ואפילו לוקה על זה.
אמר רבי זירא, מתיבין קומי רבי יוחנן, כלומר ביקשו לפני רבי יוחנן: העובר על לאו הזה לוקה או אינו לוקה? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אינו עובר ואינו לוקה. כלומר, בכלל זה לא לאו. אדם שמקדים תרומות ומעשרות אחד לשני, לא רק שאין מכות, גם אין לאו. למה? כי הוא אומר שהאיסור להקדים זה לא מהתורה, זה רק דרבנן, והפסוק הזה זה רק אסמכתא. אז אם כן, על מה הפסוק מדבר? הרי זה לכאורה לאו מפורש. פתר ליה בביאור, כלומר התורה בעצם מצווה שיגיע זמן הביעור, לא תאחר לבאר את הטעון ביאור, זה הכוונה.
שואלת הגמרא, למי שאומר שהמקדים תרומה לביכורים עובר - מתי הוא עובר? הרי מה קרה? הוא עכשיו הפריש תרומה לפני ביכורים. האם כבר אז הוא עובר או רק כשהוא יפריש גם ביכורים, אז בעצם הוא עובר? רבי חייא בר אבא אמר: מתחילה, כשהפריש תרומה. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: בסוף, כשיפריש ביכורים אחר שכבר הפריש תרומה, כי רק אז מתברר שהוא הפריש ביכורים אחרי תרומה.
שואלת הגמרא, מה הנפקא מינה? אם הפריש תרומה ונשרפה קרי, כן, הוא הפריש תרומה ואז כל הערימה כבר נשרפה, אז בעצם עכשיו הוא לא יכול להפריש ביכורים. אז על דעתיה דרבי חייא בר אבא עובר, כי הוא אומר ברגע שהפריש תרומה כבר עובר. על דעתיה דרבי שמואל בר רב יצחק שאמר שרק אחרי שהוא יפריש את הביכורים אז הוא יעבור, הוא לא עובר, כי הוא לא הגיע לשלב הזה.
רבי שמואל בר אבא בעי: מעשר ראשון שהקדימו בשיבולים, כלומר אם הלוי קיבל את המעשר ראשון לפני מירוח הכרי, האם בעל הבית עובר כיוון שהוא שינה - כי הרי הוא הקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה - או אינו עובר כיוון שרק אחרי מירוח יש חיוב להפריש לפי הסדר, אבל לפני כן אין חיוב.
אומרת הגמרא: תנין קומי רבי אבהו, שנו ברייתא לפני רבי אבהו: הביכורים אינם מעכבים את התרומה. אמר לו: דאבא פינחסי. כן, זה השיטה של אבא פינחסי, אבל היא חביבה, כן, זה כן מעכב. רבי יוסי בעי: הא עדא אבא פינחסי, איפה ראינו שאבא פינחסי אמר משהו בסגנון? אמר ליה רבי מנא: שמעית אבא תני, ביכורים בימינו ותרומה בשמאלו, כלומר אדם שמפריש בו זמנית גם תרומה וגם ביכורים, שהוא מרים את שתיהם יחד, ביד ימין ביכורים, ביד שמאל תרומה. אתא לא איתא ניהו עובר, כי הרי הוא לא הקדים ביכורים לתרומה, ואיתא לא איתא ניהו אינו עובר, כי הרי הוא לא איחר את הביכורים לתרומה. אז מה דאמר גמר עובר זה רבנן, מה דאמר אינו עובר זה אבא פינחסי - זה שבא אבא פינחסי, מה שאמרו בברייתא זה הסברה שלו.
פרק ג' הלכה ד. נלמד את המשנה: המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה, לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שווים. אומרת הגמרא: תמן תנינן, בפרק נדרים, אם אדם אומר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהא הקדש ויצא לבן, קדש - דברי בית שמאי. כלומר בית שמאי אומרים כן, זה הקדש. למה? דבית שמאי אומרים, הקדש בטעות הקדש. על זה אמר רבי ירמיה: על דעתך דבית שמאי, אפילו אם בא לומר חולין ואמר עולה, קדשה. כלומר כל הקדש טעות זה הקדש - אפילו אם התכוון להגיד חולין ואמר בטעות עולה, זה קודש.
אבל רבי יוסי אמר: לא, מה שאמרו בית שמאי הקדש טעות שמא הקדש, זה דווקא אם התכוון להקדיש, אלא הוא טעה וחמד דבר אחר - הוא חשב שייצא לבן, יצא שחור. הוא התכוון להקדיש, אבל כשלא התכוון להקדיש אלא לחולין, אז אפילו אם טעה ואמר הקדש - אינו כלום.
אם ככה, מתניתין - המשנה שלנו - מאי? על דעתיה דרבי ירמיה, זה מחלוקת, והמשנה לא כבית שמאי, כי הרי לפי בית שמאי, לפי רבי ירמיה, אפילו אם התכוונו להגיד חולין ואמרו בטעות הקדש - זה הקדש. אז ודאי המשנה שלנו היה צריך להיות, אם אמר תרומה במקום מעשר או מעשר במקום תרומה, זה היה צריך לתפוס. אז לכן המשנה שלנו לא כבית שמאי. אבל על דעתיה דרבי יוסי, דבריה קולי - כי גם בית שמאי לא אמרו שאדם שאמר על חולין בטעות, במקום להגיד חולין אמר הקדש, שזה יהא הקדש, רק שהתכוון להקדיש וטעה בחפץ, את מי הקדיש בדיוק. אז רק בזה בית שמאי אומרים שזה הקדש. אבל כאן, כשהוא התכוון למשהו אחד ואמר משהו אחר, גם בית שמאי מודים שלא תפס, לכן במשנה דברי הכל.
תניא, למדו בברייתא הכתיב נפש כי תדור לבטא בשפתיים. למדו מכאן בשפתיים ולא בלב. יכול אפילו הגומר בלב ולא היה בדעתו לצאת בשפתיו, תלמוד לומר לבטא - מכל מקום, אפילו בליבו, שכיוון שלא היה בדעתו לצאת בשפתיו, אז הנדר חל כשהוא חשב בליבו. אבל שמואל אמר: הגומר בליבו אינו חייב עד שיוציא בשפתיו. אין דבר כזה - לא הוציא בשפתיו זה כלום.
שואלת הגמרא: והתניא, למדו ברייתא, כתוב ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם. מכאן הברייתא אומרת כל נדיב לב זה הגומר בלב, כלומר שאפילו מתנדב בליבו ולא הוציא בשפתיו יהיה חייב. אתה אומר זה הגומר בלב, או אינו אלא מי שמוציא בשפתיו גם כן? אז כשהוא אומר לגבי הנדר להביא קורבן מוצא שפתיך תשמור, הרי מוציא בשפתיו אמור. אני מקיים כל נדיב לב - זה הגומר בלב. אז קשה לשמואל, הרי שמואל אומר שהוא לא חייב אלא אם כן הוציא בשפתיו, ופה אתה רואה לפי הברייתא שכבר כשהוא גמר בליבו הוא מתחייב. מתרגם: לא מה דאמר שמואל לקורבן. כלומר, כל מה ששמואל אמר שאינו חייב עד שיוציא בשפתיו הוא דיבר על קורבנות, כי יש גזירת הכתוב מוצא שפתיך תשמור לגבי קורבנות. אז לכן לגבי קורבן הוא אומר אני חייב שיוציא בשפתיו, אבל לעניין חילוץ צדקה ותרומת המשכן, גם שמואל מודה שיש נדר בלב.
בפרק ג' הלכה ה' אומרת המשנה: הנוכרי והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדשן הקדש. רבי יהודה אומר אין לנוכרי כרם רבעי, ולמרות שיש לו עורלה אבל אין לו כרם רבעי, וחכמים אומרים יש לו. תרומת הנוכרי מדמעת - מה, אם נוכרי הפריש תרומה ולאחר מכן נפל לתוך חולין, היא מדמעת וחייבים עליה חומש. ורבי שמעון פוטר, כמו מי שאוכל תרומה של נוכרי חייב חומש, ורבי שמעון פוטר מחומש.
^[דף יח עמוד ב]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםהרב פולדא•תולדות יצחק תבונות•קול הלשון🎧 אמר בשם רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: מתניתין אפילו בסתם. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה קומי רבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן°: מה האם רבי זעירא ופליג פליג אלעל עיקר סברת הגמרא, שהטעם שיכול לתרום בפעם השניה מאותו כרי הוא משום כח התנאי? אמר לו: רבי זעירא סבר כיון סתמא בשהפרישדמסתמאודעתו דעתו להפריש, ולהשלים את השיעור כאילו התנה. בפירוש: מה בין מוציא ממנו עליו למוציא ממנו למקום אחר? בשעה שהוא מוציא ממנו עליו, כל רק הטבל עלה בידו שמסתמא כך התנה. ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר, מזה ומזה עלה בידו. וקשיא: נטל להוציא ממנו עליו, אתה אומר כל רק הטבל עלה בידו. אםונמלך נמלך ורוצה שמה שהוציא בפעם השניה אף אם הפריש בדיוק אותה כמות, אתה להוציא ממנו על מקוםאחראומר מזה ומזה עלה בידו? נטל להוציא ממנו על מקום אחר, מזה ומזה עלה בידו, ונמלך להוציא ממנו עליו, כל הטבל עלה בידו. פשיטא שאם בפעם השניה שנטל פיחת ולא נטל כל מה שעוד חייב, אמרינן כל הטבל עלה בידו. מה הדין אם הוסיף יותר ממה שהיה חסר? האם נאמר שמזה ומזה עלה בידו, שמסתמא לא התנה אלא כפי שרגיל להפריש, או שכיוון שתרומה גדולה אין לה שיעור, אמרינן הכל טבל? אף בטועה כן, כגון שהיה סבור שהוא חייב שתי סאין ואינו חייב אלא אחת. אמררבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן בשם ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: אותה הסאה שהוא מוסיף עושה אותה תרומה על מקום אחר. והתנינן: אבל לא על מקום אחר! משמע שאפילו את אותה סאה שהיה חייב ועליה ודאי חל התנאי, אינו יכול להפריש על מקום אחר. אז איך יתכן שאפילו את מה שלא היה חייב יכול להפריש על מקום אחר? תיפתר שמא שאמרה המשנה "אבל לא על מקום אחר" מדובר במרבה בתרומה. שאם רוצה לתרום יותר ממה שרגיל, על זה אומרת המשנה שעל אותו כרי יכול לתרום כמה שירצה, אבל על מקום אחר אומרים מזה ומזה עלה בידו. אבל אם העלה כמו שרגיל לתרום, אף לצורך כרי אחר רשאי, דאמרינן דכך הייתה דעתו. ורבי שמעון בן לקיש התכוון שאותה סאה שרגיל להרים תהיה על כרי אחר, ומה שהוסיף יהיה על אותו כרי. ניחא במרבה בתרומה, שהרי אין לה שיעור, אבל במשנה נאמר שאףובמעשרות במעשרות הדין כן, והרי במעשרות אינו יכול להרבות. וכי לא תני רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° בגרסא שלו למשנה מעשרות?
אלא טעמא דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°דסבר שאפילו כשנוטל בפעם שניה יותרמכיוןמכשיעורשהיה רגיל,דו אמרינן כל הטבל עלה בידו. שמסתמא כך התנה, ואף אם מוציא על מנת להפריש על מקום אחר, אמרינן כל הטבל עלה בידו. שאם לא כן, מה בין מוציא ממנו עליו, מה בין מוציא ממנו למקום אחר? מיי כדון איך נסביר את מה שהמשנה אמרה "אבל לא למקום אחר"? המשנה מדברת במקרהכשנתקן שנתקן רובו של כרי בהפרשה ראשונה, דמהתורה אינו צריך לחזור ולתרום כלל, דמיעוט הטבל שלא ניתקן בטל ברוב שניתקן. אבל מדרבנן, כיוון שיש לו התרה על ידי שיחזור ויתרום ממקום אחר, לא בטל. והם אמרו שיכול להוציא ממנו עליו, אבל על מקום אחר שהוא טבל דין תורה, לא התירו לתרום, דנעשה כתורם מהפטור על החיוב. ונתקן רובו של כרי, פלוגתא דחזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא. דאמר ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° בשם חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°: טבל בטל ברוב. ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: אין הטבל בטל ברוב, דמכיון שנתן דעתו להפריש, נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. ולא אמרה תורה דבטל ברוב אלא כשלא יכול להפריד האיסור מהתערובת, וכאן כיוון שאם יחזור ויפריש, אמרינן שכל הטבל עלה בידו, כאילו האיסור מבורר. ואית דבעי מימר כהדא דתני °רבי אלעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב: דתני °רבי אלעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב: אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר, דחישינן דמזה ומזה עלה בידו, ואין תקנה אלא להפריש עליו ממקום אחר שיפריש מעשר על מה שעוד לא הפריש, ויפריש תרומת מעשר על הכל. אמרי: עד כדון לא אמר°רבי אלעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקבאת דבריו אלא אם לא נתקן רובה של כרי שיש איסור טבל מהתורה. נתקן רובה של כרי שהאיסור רק מדרבנן, האם יודה°רבי אלעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקבשיכול להפריש ממנו עליו? וייבא כהדא דתנן: היו לפניו ב שני כריים, אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות, ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות, מהו שיתרום מזה על זה? תלמידוי דרבי חייא רובא° שאלון לרבי חייא רובא°, אמר לון: אפילו ממנו על עצמו אינו מוציא תרומה כרבי אלעזר בן יעקב. ועליו נאמר (קהלת קהלת ד ה): "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו". ומזה שרבי חייא רובא°לא חילק בין אם רוב הכרי מתוקן או לא, משמע שאינו מוציא ממנו על עצמו מכל מקום. רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמר בשם רבי חייא רבה°: ד_ג§אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. אבל על עצמו תורם.
מתני':
מי שהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני, מפריש עודעליהם שמונת סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: ד_ד§אינו מפריש אלא לפי חשבון.
גמ':תנן: מי שהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי לשם מעשר ראשון שיהיה אוכל כנגדה, וסאה לעני, מפריש עליהם שמונת סאין ואוכלן, דברי°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: אינו מפריש אלא לפי חשבון, שאינו יכול לאכול אלא כנגד מה שקיים באותו רגע משני הסאים שהפריש. ואם יודע הוא ששני הסאים קיימים בשלמות, יכול לאכול שמונה סאים, אבל אם העני או הלוי אכלו חלק ממה שקבלו, אינו יכול להפריש אלא כנגד מה שנותר. והמחלוקת האם יש ברירה בדאוריתא או אין ברירה. אמררבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת בשם רבי הושעיה°: עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית, דתנן: הפועל שקובע סעודתו אצל בעל הבית, אם אין הפועל מאמין לבעל הבית על המעשרות, נוטל גרוגרת בידו ואומר: זו וט' הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל וכו'. דכשאוכל הוברר שעל מה שאכל הפריש.
📖 באר משה — דף יט עמוד א
אנחנו צריכים בירושלמי מסכת תרומות, דף יט. בדף הקודם הזכרנו שריש לקיש סובר שאם הוא מפריש יותר משיעור בפעם השנייה, אז התוספת, אותה סאה שהוא מוסיף, הוא יכול לעשות את התרומה על מקום אחר. ואתה אומר, הרי למדנו במשנה במפורש שעושה אותה על אותה כרי, הוא יכול להפריש על אותו כרי, אבל הוא לא יכול להפריש על מקום אחר. אז מה אתה אומר? שריש לקיש מעמיד את זה שכל המשנה מדברת במרבה בתרומה. כלומר אדם שמפריש יותר משיעור, אז על זה המשנה אמרה, שאם הוא מפריש יותר משיעור אז הוא יכול להפריש על אותו כרי, הוא יכול לתרום כמה שהוא רוצה, אבל אם הוא רוצה על מקום אחר, אז פה אני חושש שמזה ומזה עלה בידו. כלומר יותר משיעור הוא לא יכול. אבל אם הוא מפריש כשיעור, הוא יכול אפילו להפריש את זה על כרי אחר. וכאן כשהוא מפריש יותר משיעור, אני בעצם תולה שהכוונה שלו הייתה שמה שהוא נתן יותר משיעור זה בעצם היה על הכרי הזה, ודווקא השיעור, את זה הוא מפריש על כרי אחר.
אומרת הגמרא, ניחא במרבה בתרומה, כל הדין הזה יהיה טוב לגבי תרומה גדולה, שהרי מותר לרבות כמה שרוצים, שהרי אין השיעור. אבל הרי במשנה נאמר שגם במעשרות הדין כן, והרי במעשרות הוא לא יכול לרבות. וכי לא תני ריש לקיש מעשרות? אם ריש לקיש לא גורס במשנה מעשרות?
אנחנו דף יט עמוד א'. אומרת הגמרא, אלא טעמא דרבי שמעון בן לקיש, שאפילו כשנותן בפעם השנייה יותר משיעור שהיה רגיל, גם כן אמר כל הטבל עלה בידו, כי מסתמא כך הוא התנה. וגם אם הוא מוציא את זה על מנת להפריש על מקום אחר, אומרים אותו דבר, כל הטבל עלה בידו. שאם לא כן, אז מה בין מוציא ממנו עליו, מה בין מוציא ממנו למקום אחר? מה ההבדל? אם אני אומר כשהוא מוציא על הכרי הזה אז רק טבל עלה בידו, ואז למה אם מוציא למקום אחר אני פתאום אומר שזה מזה עלה בידו? הרי חייבים להגיד שבעצם בשני המקרים, בין אם מוציא כדי להפריש על הכרי הזה, בין אם כדי להפריש על כרי אחר, בכל מקרה רק טבל עלה בידו.
אז אם כן, איך להסביר את המשנה שאמרה אבל לא למקום אחר? אומרת הגמרא ריש לקיש יגיד שמדובר פה שנתקן רובו של כרי בהפרשה הראשונה. כלומר בהפרשה הראשונה הוא כבר הפריש את רוב הכרי. הרי אם היה לו מאה סאים, הוא צריך להפריש שני סאים מתוכם, הוא הפריש אחד וחצי. אז בעצם רוב הכרי כבר נתקן. והטבל הבודד המעט שנשאר, מהתורה כבר בטל. כלומר מהתורה לא צריך לחזור ולהפריש עוד פעם, דמיעוט טבל לא נתקן, בטל ברוב שנתקן. אבל מדרבנן, כיוון שיש לו התרה על זה שיחזור ויתרום, אז כיוון שזה גזירה, זה לא בטל. וחכמים אמרו, כיוון שעכשיו הכל דאורייתא ורבנן, שיחזור ויתקן ויכול להוציא ממנו עליו, אבל לא למקום אחר. למה? כיוון שמקום אחר זה החיוב שם הוא דאורייתא, אז זה כמו תורם מהפטור לחיוב.
אומרת הגמרא והדין הזה, לא נתקן רובו של כרי, כלומר האם בעצם טבל בטל ברוב או לא, זה פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן, דאמר ריש לקיש בשם חזקיה: טבל בטל ברוב, כמו שהוא סובר עכשיו. ורבי יוחנן אמר: אין הטבל בטל ברוב. למה? מכיון שנתן דעתו להפריש, נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. כלומר, לא אמרה התורה שזה בטל ברוב, אלא כשהוא לא יכול להפריד את האיסור מהתערובת. אבל כאן, כיוון שאם הוא יחזור ויפריש, אנחנו אומרים שכל הטבל עלה בידו, אז זה כאילו איסור מבורר. כיוון שיש פה עניין של ברירה, שברגע שהוא יטול, כן אגיד שבעצם ככה הוא התנה, שכשהוא יטול רק האיסור יעלה בידו, ואז השאר יהיה מתוקן - זה כאילו שהאיסור מבורר, כאילו האיסור מצוי במקום מסוים, ואיסור שהוא מצוי הוא לא בטל. כל מה שמבטל זה כשאני לא יודע איפה הוא נמצא. אבל כאן שהוא יכול להסיר את האיסור, במקרה כזה אומר רבי יוחנן שזה לא בטל.
ואומרת הגמרא דין דומה ראינו, ואית דבעי מימר כהדא דתני רבי אלעזר בן יעקב: אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר. כלומר רבי אלעזר בן יעקב סובר שאם הוא לקח חלק מהתרומה, לאחר מכן הוא לא יכול לחזור ולקחת עוד חלק. למה? כי חוששים דמזה ומזה עלה בידו. כלומר כי עכשיו הרי יש פה טבל וחולין מעורבים. אני חושש שכשהוא יטול, יהיה חלק טבל וחלק חולין, ואין לו תקנה אלא להפריש על מקום אחר.
אומרת הגמרא, עד כדון לא אמר רבי אלעזר בן יעקב זה אלא אם לא נתקן רובה של כרי, כי אז זה איסור טבל מהתורה. אבל מה הדין נתקן רובה של כרי, אם בפעם הראשונה הוא לקח כבר את רוב התרומה, שאז האיסור בעצם רק מדרבנן - האם במקרה כזה סובר רבי אלעזר בן יעקב שיכול להפריש ממנו עליו? אומרת הגמרא וייבא כהדא, נוכל למצוא ולפתור את השאלה הזאת ממקום אחר שרבי אלעזר בן יעקב דיבר עליו, היו לפניו שני כריים, אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות, ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. כלומר שני כריים שבכל אחד מהם מפריש מקצת תרומות ומעשרות, ושם שאלנו מהו שיתרום מזה על זה?
תלמידוי דרבי חייא רובא שאלון לרבי חייא רובא, ואמר להם אפילו ממנו על עצמו אינו מוציא תרומה, כדעת רבי אלעזר בן יעקב. לפי שיטת רבי אלעזר בן יעקב אפילו ממנו על עצמו לא רק מאחד על השני, אלא אפילו מאחד על עצמו לא יכול להוציא. ועליו נאמר, אמר לון: "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו".
עכשיו מזה שרבי חייא רובא לא חילק בין אם רוב הכרי נתקן או לא, אז מה שהוא לא מוציא ממנו על עצמו - מכל מקום, אפילו אם בפעם הראשונה הוא נטל כבר רוב. זה בעצם דעת רבי אלעזר בן יעקב. אבל רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה, אבל על עצמו תורם. בזה יש מחלוקת - לפי רבי אלעזר בן יעקב אפילו נטל את רובו בפעם הראשונה, בכל מקרה לא יכול להפריש אפילו ממנו על עצמו, ואילו לפי רבי אלעזר אין תורמים ולא מעשרים מאחד על השני, אבל ממנו על עצמו יכול להפריש.
פרק ד' הלכה ב'. המשנה: מי שהיו פירותיו במגורה - יש לו פירות באוצר, כמות גדולה מאוד, ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני. יש לו כמה מאות או אלפי סאים. עכשיו נתן סאה אחת לבן לוי בתור מעשר ראשון, וסאה לעני בתור מעשר עני, אז מפריש שמונת סאין ואוכלן, דברי רבי מאיר. יכול במגורה הגדולה הזאתי לקחת שמונה סאים ולאכול אותם, כי בעצם אני אומר מסתמא כל מה שהוא ייקח על זה הוא התכוון שזה כבר נתקן. וחכמים אומרים: אינו מפריש אלא לפי חשבון.
אבל לפי רבי מאיר, גם אם מה שהוא נתן לעני וללוי כבר יאכלו - יפריש עליהם, לא משנה מה, כי באותו רגע שהוא נתן להם את זה הוא כבר הפריש. יש לו כבר בתוך המגורה שמונה סאים מתוקנים, זה רק עניין מתי הוא ייקח אותם, זו כבר שאלה אחרת. ולחכמים - אינו מפריש אלא לפי חשבון, כשהוא לוקח רק אז הוא מפריש. וכיוון שכך אני צריך לוודא שהם עדיין קיימים, שהעני לא אכל את זה, שהלוי לא אכל את זה, כי לא מפרישים על דבר שאינו קיים.
הגמרא: אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה, עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית. כלומר העניין הזה של ברירה זה בדיוק כמו פועל שלא מאמין לבעל הבית, שאם הפועל כופה שותפותו של בעל הבית, נוטל גרוגרת בידו ואומר זו ותשע הבאות אחריה על תשעים שאני אוכל. וכשהוא אוכל אחר כך יתברר שעל מה שאכל יפריש. אותו דין כאן, שבעצם בעל הבית נותן ללוי ולעני, ולאחר מכן כשהוא ייקח, יתברר שאותם שמונה סאים שהוא לקח הם אותם סאים שעליהם הוא יפריש.
פשיטא הדא מילתא: שאם סוברים שיש ברירה, ד_ה§אם נשרפו הפירות, התרומה בטיבלה. אבל אם נשרפה התרומה לכשיאכלו הפירות, קדשה התרומה למפרע. שהוברר שכבר קדם שנשרפו, חלה עליהם שם תרומה.
מתני':ד_ו§שיעור תרומה: עין יפה אחד מארבעים, °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: אחד משלושים. והבינונית אחד מחמישים. והרעה אחד משישים. ד_ז§תרם ועלה בידו אחד משישים, תרומה ואינו צריך לתרום. חזר והוסיף, חייב במעשרות. עלה בידו משישים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד. ויכול לתרום להשלים כיוון שמדאוריתא כבר יצא, אותה תוספת יכול לתת אפילו במידה, במשקל ובמניין. °רבי יהודארבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא אומר: אף לא מן המוקף.
גמ':תנן: והרעה אחד משישים. מנין לתרומה שהיא אחד משישים? דכתיב (יחזקאל מה יג): "זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החיטים, וששיתם את האיפה מחומר השעורים". דאיפה היא ג' סאים, והחומר הוא כור שזה שלשים סאים. וכך הוא פירוש הפסוק: ואת התרומה אשר תרימו ששית האיפה — שהיא שלושה קבין, שהאיפה שלושה סאין והסיאה שישה קבין, היינו שתורם חצי סאה מחומר, דהיינו חצי סאה משלושים סאה, שהחומר זה הכור שהוא שלושים סאה. נמצא שמפריש אחד משישים. יכול תורם חיטים א משלשים ושעורים אחד משישים, אבל בשעורים אחד משלושים? דכתיב וששיתם שני שישיות את האיפה מחומר השעורים. תלמוד לומר (יחזקאל מד ל): "וכל תרומת." מלמד שיהיו כל התרומות שוות. תנן: עין יפה אחד מארבעים. מנין? שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: כתיב "תרימו ששית האיפה מחומר החיטים וששיתם את האיפה". תן ששית על ששיתם שני שישיות, ונמצא תורם שלושה שישיות שהם אחד וחצי סאים על שישים סאים, נמצא תורם אחד מארבעים. תנן: והבינונית אחד מחמישים. מנין שהבינונית אחד מחמישים? אמר רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°: כתיב (במדבר מטות לא ל): "וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמישים". כל שאתה אוחז ממקום אחר, הרי הוא כזה. מה זה אחד מן החמישים, אף מה שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה. והרעה אחד משישים, דכתיב: "וששיתם את האיפה מחומר השעורים".
📖 באר משה — דף יט עמוד ב
אומרת הגמרא פשיטא הדא מילתא, שאם אנחנו סוברים שיש ברירה, אז נשרפו הפירות, התרומה בטילה. כי רק כשהוא יטול יתברר שהם היו תרומה. אבל כשהוא לא נוטל אז עדיין לא הובהר, הם נשארים בטבלן. אבל הפוך, אם נשרפה התרומה, לכשיאכלו הפירות, קדשה התרומה למפרע - לא מפריע, כי בעצם כשהוא נוטל את הפירות מתברר שעליהם הוא הפריש. כבר קודם שנשרפה התרומה חל עליהם שם תרומה, ולכן יכול לאכול בלי חשש. כך לפי רבי מאיר. כמובן לפי חכמים זה לא עובד, כי לפי חכמים ההפרשה היא רק ברגע שהוא לוקח, אז זה חייב להיות קיים. אם זה לא קיים אז זה כלום.
הלכה ג'. משנה: שיעור תרומה: עין יפה אחד מארבעים, בית שמאי אומרים: אחד משלושים. והבינונית אחד מחמישים. והרעה אחד משישים. תרם ועלה בידו אחד משישים, תרומה ואינו צריך לתרום. כלומר עלה בידו המינימום, אז תרומה ולא צריך לתרום עוד. חזר והוסיף, חייב במעשרות, כי הוא כבר נפטר. עכשיו, עלה בידו משישים ואחד, כלומר אם הוא נתן פחות מאחד משישים, אז הרי הוא חייב להמשיך להוסיף עוד. תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד, יכול להוסיף כמה שהוא רוצה, כלומר כיוון שהוא עדיין לא נפטר, כל מה שיוסיף אחר כך יש לו דין של תרומה. ויכול לתרום ולהשלים במידה, במשקל ובמניין, כלומר את החלק הזה - למרות שאנחנו יודעים שתרומה גדולה ניתנת באומד, אבל אם הוא כבר נתן וחסר לו עוד משהו, את אותו מה שהוא יכול לתת במידה, במשקל ובמניין. רבי יהודא אומר: אף לא מן המוקף. כלומר לא רק שיכול לתת במידה במשקל ומניין, אלא אפילו לא מן המוקף. למרות שתרומה גדולה צריכה להינתן מן המוקף, אבל כיוון שאת העיקר הוא כבר נתן, אז התוספת יכול לתת אפילו לא מן המוקף.
הגמרא: למדנו במשנה שהרעה זה אחד משישים. שואלת הגמרא, מנין לתרומה שאחד משישים? דכתיב: "ששית האיפה מחומר החיטים, וששיתם את האיפה מחומר השעורים". אז הגמרא אומרת - איפה זה ג' סאין, חומר זה כור, זה שלושים סאין. מה בעצם אומר לנו הנביא יחזקאל? שישית האיפה, שישית מתוך שלוש סאין, שזה חצי סאה, תתנו מכור מתוך שלושים סאין. יוצא בעצם שנותנים אחד משישים.
שואלת הגמרא, יכול תורם חיטים אחד משישים, אבל בשעורים אחד משלושים, כי בשעורים כתוב "וששיתם את האיפה מחומר השעורים" - "וששיתם" הכוונה לכאורה שני שישיות, אז זה אחד משלושים. תלמוד לומר: "וכל תרומת", שיהיו כל התרומות שוות. לא משנה אם זה חיטים או שעורים.
הגמרא אמרה - במשנה עין יפה אחד מארבעים, מנין? שמואל אמר: כתיב "תרימו שישית האיפה מחומר החיטים" ו"וששיתם את האיפה". כלומר בעצם יש לנו פעמיים המילה "חומר" - חומר חיטים וחומר שעורים. אז חומר אמרנו שלושים סאין, יש פעמיים חומר, זה קיבלנו שישים, וכתוב שישית ושישיתם. כלומר שישית ועוד שתי שישיות זה שלוש שישיות של איפה, כלומר חצי מתוך איפה שזה שלוש סאין. כלומר אחד וחצי סאין מתוך שישים סאין, שיוצא אחד מארבעים.
נלמד במשנה הבינונית אחד מחמישים. שואלת הגמרא, מנין שבינונית אחד מחמישים? אמר רבי לוי: כתיב "וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמישים". כלומר במלחמת מדין כתוב לקחת אחד אחוז מן החמישים, כלומר להחזיק אחד מתוך חמישים. כל שאתה אוחז ממקום אחר, הרי הוא כזה. מה זה אחד מן החמישים, אף מה שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה.
והרעה אחד משישים, כמו שאמרנו דכתיב: "וששיתם את האיפה מחומר השעורים". שישית מתוך איפה, שזה חצי סאה, מתוך חומר שהוא שלושים סאין, קיבלנו אחד משישים.
°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: עין יפה אחד משלושים. דכתיב וששיתם תן שני שישיות מן האיפה שהיא שלושה סאים מחומר השעורים שהם שלושים סאים. בינונית מארבעים, מן הדא דשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא. והרעה מששיםמחמשים, מן הדא דרבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°. דאמר אמר רבי לוי בר חינארבי לוי בר חינא°: כל המוציא מעשרותיו כתקנן, אינו מפסיד כלום. מה טעמא? דכתיב (יחזקאל מה יא): "ועשירית החומר יהיה האיפה". מן אל החומר יהיה מתכונתו. מה שיתרום, הקדוש ברוך הוא יחזיר לו. לא צורכה דא פשיטא, דכמה דאנן אמרין: תרם ועלה בידו אחד משישים, תרומה ואין צריך לתרום. כן°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיאומרים: תרם ועלה בידו אחד מחמישים, תרומה ואין צריך לתרום. ואם תרם ועלה בידו אחד מחמישים ואחד, יחזור ויתרום. אם כך, המשנה שאמרה "עלה בידו משישים ואחד תרומה ויחזור ויתרום", דלא כמה דנן אמרין תרם ועלה כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאין צריך לתרום כן בש אומרים תרם ועלה בידו אחד מחמשים תרומה ואין צריך לתרום? אמר רבי חנינא בר איסירבי חנינא בר איסי°: לא תני בר קפרא° אלא "תרם ועלה בידו מחמישים ועד ס שישים, תרומה ואין צריך לתרום". דאף ש°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיאומרים עין רעה אחד מחמישים, מודים שעד אחד משישים תרומה ואין צריך לתרום. תנן: "תרם ועלה בידו אחד משישים, תרומה ואינו צריך לתרום". אמררבי איסירבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: במתכווין לפטור את כריו במה שעלה בידו. אבל אם אינו מתכווין לפטור את כריו במה שהפריש והתכוון להוסיף, אפילו שיפריש אחד על אחד. כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב° אמר: עד שיתן כמות שהוא למוד. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: אפילו אחד על אחד. והתנינן: עלה בידו משישים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד. וקשה לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שאמר "אפילו אחד על אחד", מאי כמות שהוא למוד? שלא לפחות, אבל להוסיף יכול. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: מה שאמרה המשנה כמות שהוא למוד, הכוונה שאפילו אם רוצה להשלים למה שהיה למוד, יכול אפילו במדה, במניין ובמשקל, ולא כמו שאר תרומה גדולה שניטלת רק מאומד. אבל אם נתכוין נתכוון להוסיף, אפילו במידהכמה יכול. אמררבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° בעי קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: הא דתנן "עלה בידו משישים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום", אותה תוספת תרומה מה היא אל"לעניין מעשרות? שהרי מדאוריתא חיטה אחת פוטרת את הכרי, וכבר נפטר מתרומה גדולה, והשאר חייב במעשרות? אמר לו: מה דתנן "עלה בידו משישים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום", משום
📖 באר משה — דף כ עמוד א
אנחנו נמצאים בירושלמי מסכת תרומות, דף כ'. אומרת הגמרא, למדנו: בית שמאי אומרים עין יפה אחד משלושים. שמע המקור שלהם דכתיב ושישיתם האיפה מחומר השעורים. שישיתם הכוונה שתי שישיות, ואיפה זה שלוש סאים, אז שתי שישיות משלוש סאים זה בעצם סאה. את זה תתנו מחומר השעורים. חומר זה שלושים סאה. זאת אומרת סאה אחת מתוך שלושים סאים.
עין הרעה, "בינונית מארבעים", מן הדא דשמואל. אה, שמואל אומר: כתוב אחד אומר שישית איפה מחומר חיטים. כלומר שישית איפה מחומר חיטים. ואחר כך כתוב "ושישיתם את האיפה מחומר השעורים". אז בעצם מופיע פה פעמיים חומר, חומר זה שלושים סאה, אז ביחד פעמיים זה שישים סאים, ופעם אחת נאמר שישית איפה, פעם אחת נאמר שישיתם האיפה. אז זה בעצם ביחד שלוש שישיות של איפה, שלוש שישיות זה חצי, איפה זה שלוש סאים, אז בעצם זה אחד וחצי סאים. את זה תתנו מתוך שישים סאים, ביחד יוצא אחד מארבעים.
זה הרעה - אחד מחמישים, "מן הדא דרבי לוי" - לוי למד את זה ממדין. כתוב שהוא מחצית בני ישראל תיקח אחד אחוז מן החמישים, ולמדו חז"ל: כל שאתה אוחז במקום אחר הרי הוא כזה. מה זה אחד מחמישים? אף מה שאתה אוחז במקום אחר הוא כזה, זה אחד מחמישים, כך אומר לוי. אז זה בשיטה של בית שמאי ברעה.
אמר רבי לוי בר חנינא: כל המוציא מעשרותיו כתקנן, אינו מפסיד כלום. מה טעמא? דכתיב ועשירית החומר יהיה האיפה, אלא חומר יהיה מתכונתו. כן, כלומר מה שאתה תורם זה יחזור חזרה למתכונתו.
אומרת הגמרא: לא צריכה דא, כלומר זה פשיטא, שכמו שאנחנו אומרים אם תרם ועלה בידו אחד משישים אז תרומה ואין צריך לתרום, אז ככה גם בית שמאי אומרים אם תרם ועלה בידו אחד מחמישים תרומה ואין צריך לתרום. עכשיו ואם תרם ועלה בידו אחד מחמישים ואחד, לפי בית שמאי יחזור ויתרום. אז בעצם המשנה שלנו שאמרה אם עלה בידו אחד משישים ואחד תרומה ויחזור ויתרום, אז לא כמו בית שמאי, כי לבית שמאי, לפי בית שמאי, ברגע שהוא עבר אחד מחמישים ואחד אז לא צריך יותר לתרום.
אמר רבי חנינא בר איסי: לא תני בר קפרא אלא: תרם ועלה בידו מחמישים ועד שישים, תרומה ואין צריך לתרום. כלומר לפי רבי חנינא בר איסי, בר קפרא לימד שגם בית שמאי מודים שלמרות שהם אומרים שהעין הרעה זה אחד מחמישים, אבל גם הם מודים שאם הוא נתן עד אחד משישים זה תרומה ולא צריך לתרום. אז בעצם המשנה שלנו היא גם כבית שמאי, "דאף שבבית שמאי".
למדנו במשנה: תרם ועלה בידו אחד משישים, תרומה ואין צריך לתרום. אמר רבי איסי בשם רבי יוחנן: במתכוון לפטור את כריו. אבל אם אין כוונה לפטור את כריו, יכול להוסיף אפילו שיפריש אחד על אחד. זאת אומרת, בעצם, מתי אני אומר שאם תרם ועלה בידו אחד משישים יותר לא צריך לתת? אם הוא התכוון שמה שהוא מרים בזה יפתור את הקרי. אבל אם הוא התכוון להוסיף עוד, לא פתר את הקרי עד שיגיד שזהו, הוא לא רוצה לתת יותר, אפילו אם יפריש בסוף אחד על אחד.
כהנא אמר: כמות שהוא למוד. לא, הוא לא יכול להוסיף מה שהוא רוצה, אלא רק כמה שהוא רגיל לתת. אם הוא רגיל לתת אחד מחמישים, אז באם עלה בידו פעם ראשונה אחד משישים, הוא יכול להמשיך לתת עד מה שהוא למוד, עד שיהיה אחד מחמישים ולא יותר מזה. ורבי יוחנן אמר: אפילו אחד על אחד.
שואלת הגמרא: והתנינן, עלה בידו משישים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד. אז אצל רבי יוחנן, רבי יוחנן אומר אפילו אחד על אחד. אומרת הגמרא: וקשה לרבי יוחנן, כמות שהוא למוד? מהו כמות שהוא למוד? שלא לפחות, אבל להוסיף יכול. זאת אומרת מה שאומר רבי יוחנן, שמה שהמשנה אמרה שאם עלה בידו אחד משישים ואחד, אז יכול להוסיף כמות שהוא למוד, הכוונה זה המינימום שצריך לתת. אבל אם הוא רוצה להוסיף, יכול להוסיף כמה שהוא רוצה.
אמר רבי אלעזר הסבר אחר: כמות שהוא למוד, במדה, אם נתכוון להוסיף. הוא אומר שמה שאמרה המשנה כמות שהוא למוד זה לא הכוונה לכמות. החידוש של המשנה זה לא על הכמות שיכול לתת, נניח אחד מחמישים וכדומה, אלא החידוש של המשנה שאפילו אם הוא רוצה להשלים למה שהוא למוד, יכול אפילו במידה, במידה ומשקל, ולא כמו שאר תרומה שניתנת רק מעומד. תרומה גדולה ניתנת רק מעומד, אבל כאן את התוספת הזאת הוא יכול לתת אפילו במידה ומשקל כדי להגיע למה שהוא למוד. זה הכוונה, זה החידוש. אבל ודאי אם הוא רוצה לתת יותר, יכול לתת כמה שהוא רוצה.
אמר רבי יונה: רבי שמעון בן לקיש בעי קומי רבי יוחנן: תוספת תרומה מה היא? כלומר, מדאורייתא חיטה אחת פוטרת את הכרי. אז בעצם מדאורייתא הוא כבר נפטר. אז השאלה אם מה שהוא מוסיף עכשיו, האם היא תהיה חייבת בתרומות ומעשרות או לא?
מתני':ד_י§האומר: לשלוחו: "צא ותרום", תורם כדעתו של בעל הבית. ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית, תורם כבינונית אחד מחמישים. אם יודע מה דעת הבעלים ובלא כוונה פחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה. אם נתכווין להוסיף, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה. ד_יא§המרבה בתרומה: °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן נמצא טבל ותרומה מעורבים, יעשנה תרומת מעשר אבל לא על מקום אחר. °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה. °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון ו°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומרים: עד שישייר שם חולין.
גמ': עד כדון כשאמר לו "צא ותרום לדעתי", היה יודע דעתו של בעל הבית ולא אמר לו "צא ותרום לדעתי". נשמעינא מן הדא דתנן: אם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם כעין בינונית אחד מחמישים מפני שאינו יודע. הא אם יודע, אף על פי שלא אמר לו, כמי שאמר לו. תנן: פחת עשרה או הוסיף עשרה על דעת בעל הבית, תרומתו תרומה. מאי פחת עשרה או הוסיף עשרה? אמר רבי בון בר כהנארבי בון בר כהנא אמורארבי בון בר כהנא°: הפוחתשפוחת אחד מעשרה מהתרומה. שאם היה צריך להפריש סאה מחמישים סאים, והלך הפריש סאה פחות עשירית סאה,
📖 באר משה — דף כ עמוד ב
אמר לו: מה דתנן, עלה בידו משישים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום, משום יחיד אני שונה אותה - כרבי יהודה. שואלת הגמרא: זה לא פתר את הבעיה, מה לחיוב או לפטור? זאת אומרת, זה בסדר, זה כרבי יהודה שתרומה ויחזור ויתרום. אבל האם - גם אם נגיד זה רבי יהודה - האם רבי יהודה אומר שמה שהוסיף יהיה חייב תרומות ומעשרות או יהיה פטור?
הגמרא נותנת לנו להבין לבד: אין תימר לחיוב, ניחא. אם נגיד שרבי יהודה מחייב בתרומות ומעשרות את התוספת, אין קושיה. אין תימר לפטור, אם אנחנו נגיד שרבי יהודה סובר שתרומה ויחזור ויתרום זה פטור מתרומות ומעשרות על מה שהוסיף, ואם אתה אומר זה דעת יחיד, זאת אומרת שחכמים חולקים עליו ומחייבים בתרומות ומעשרות, אז זה לא יסתדר, יהיה קשה.
מה, אין רבי יהודה דאית ליה שלא מן המוקף, פטור - רבי יהודה סובר שהתוספת יכול לתרום שלא מן המוקף. זאת אומרת, מבחינתו זה לא באמת תרומה, ומכן הוא סובר שהתוספת פטור מלתרום. רבנן דלית להון שלא מן המוקף - אלה סוברים שהתוספת זה ממש תרומה, וכמו שתרומה אסור לתרום שלה מן המוקף גם את זה אסור לתרום שלא מן המוקף. אז לא כל שכן שיהיה פטור, הרי לדעתם זה ממש תרומה.
אתא רבי יוסי - רבי איסי בשם רבי שמעון בן לקיש: תוספת תרומה חייבת במעשרות. אמר רבי יוסי: המשנה אמרה כן? אלא שאם הוסיף פטור. כלומר במשנה אפשר לראות שאם הוסיף פטור, לא חייב בתרומות ומעשרות.
אמר רבי זעירא לרבי איסי: היידא מתניתין, תראה איפה בדיוק אתה רואה את זה מהמשנה. ולא הגיבה, כי הוא רצה שהוא יבין את זה לבד. אמר לו: ודלמא הדא דתנינן, תרם ועלה בידו משישים ואחד, תרומה ויתרום, ולא תני עלה, חזר והוסיף, חייב במעשרות? הרי במשנה כתוב שאם הוא תרם ועלה בידו אחד משישים, אם חזר והוסיף חייב מעשרות. ואילו כשתרם ועלה בידו אחד משישים ואחד, כתוב תרומה ויחזור ויתרום, ולא כתוב וחייב מעשרות. משמע מכאן שפטור ממעשרות.
שואלת הגמרא: אדם פוטר טבלו דבר תורה? כמה? רבי יוחנן אמר: אחד למאה, כתרומת מעשר. אמר לו רבי יונתן: מן מאן שמעיתה? כלומר מאיפה למדת את זה? אמר לו: מפילפול חברייא שמעית הא. זאת אומרת, שמעתי את זה מתלמידי הישיבה שהתפלפלו, אז הבנתי מתוך הדברים.
דבי רבי ינאי אמר: אפילו אחד מאלף. אפילו אחד מאלף גם כן נחשב, נפתר כבר מדאורייתא. אמר רבי מנא: לית כאן שיעורא, כלומר אין בכלל שיעור. אפילו כלשהו פוטר את כל הכרי בתרומה גדולה, דכתיב: ראשית דגנך תירושך ויצהרך. ואפילו כל שהוא. אפילו חיטה אחת פוטרת את כל הכרי.
חופר ילד לך, נעבור למשנה. האומר לשלוחו: צא ותרום, תורם כדעתו של בעל הבית. ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית, תורם כבינונית אחד מחמישים. עכשיו, אבל אם יודע מה דעת בעל הבית ובלא כוונה פחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה. אבל אם הוא התכוון להוסיף בכוונה, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה. כי הוא בעצם לא עשה את רצון בעל הבית, אז הוא ביטל את השליחות.
המרבה בתרומה, רבי אליעזר אומר: אחד מעשרה כתרומת מעשר. המקסימום שאדם יכול לתת תרומה זה אחד מעשרה. יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר אבל לא על מקום אחר. כלומר, אותו חלק שהוא הוסיף - אם אתה אומר שהמקסימום שמותר זה אחד מעשרה, ואם הוא נתן יותר מזה, נניח הוא נתן אחד מחמישה, אז התוספת - הרי לכאורה יש פה עכשיו טבל ותרומה מעורבים. את התוספת הוא יעשה לה תרומת מעשר על מקום אחר. לדוגמה, נניח אם היו לו מאה סאין, אז המקסימום שמותר לו לעשות תרומה גדולה זה עשרה סאין, זה המקסימום. עכשיו, אם הוא עשה עשרים סאין תרומה, אז בעצם יש פה עשרים שמתוכם עשר הם תרומה אמיתית ועשר הם טבל. אז עכשיו הוא לא יכול לעשות איתם כלום כי זה טבל מעורב עם תרומה. אבל הוא יכול כן להפריש את העשר האלה על טבל אחר שיש לו. אם יש לו במקום אחר תשעים טבל, הוא יכול להגיד שהעשר האלה יהיו תרומה עליהם.
רבי ישמעאל אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה. כלומר, המקסימום שיכול זה חמישים אחוז - חמישים אחוז יהיה תרומה, חמישים אחוז יהיה חולין.
רבי טרפון ורבי עקיבה אומרים: עד שיישייר שם חולין. עד שיישאר שם חולין כלשהו, כי הם אומרים שצריך שיהיו שיריים, אבל לא יותר מזה.
והמוסיף אחד מעשרה מהתרומה. שהלך והפריש סאה ועוד עשירית סאה. אבל לאאין הכוונה שפיחת או הוסיף עשרה עללחוליןהחולין. היינו שאם בעל הבית נהג להפריש אחד מחמישים, והלך הוא והוסיף עשרה היינו שהפריש אחד משישים, או שפיחת עשרה היינו שהפריש אחד מארבעים. שכן במקרה כזהשאין אין הפחת והתוספת שווין. כי בפוחת בעל הבית מפסיד יותר מאשר הוא משתכר במוסיף. היאך עבידא? הוי יליף תרים היה רגיל לתרום חד מן חמשין. כד הוא תרים חד מן ארבעין, מפסיד ליה שיתא רובעין. כגון אם היו לו חמישים סאים, לפי דרכו מפריש א' מחמישים היינו סאה שהיא שש קבין. כעת שמתכוון להפריש אחד מארבעים והפריש סאה תיקן רק ארבעים, וצריך לתקן עוד עשר שעליהם מוסיף עוד שש רבעי הקב. כד הוא תרים חד מן שיתין, מתגר ליה ארבעה רובעין. כגון אם היו לו חמישים סאים, לפי דרכו מפריש א' מחמישים היינו סאה שהיא שש קבין. וכשהלך השליח ותרם אחד מששים די בחמישה קבין. נמצא שבעל הבית מרוויח קב. הכא בפוחת את אמר תרומתו תרומה. דבעל הבית אינו מקפיד אפילו עד קב וחצי. והכא במוסיף את אמר: שאם השינוי גדול יותר מקב הוא מקפידואין תרומתו תרומה. אמר רבי חנינא בריה דרבי הללרבי חנינא בריה דר' הלל אמורא א״י · דור ה׳רבי חנינא בריה דר' הלל°: כאן במתכוין לפחות, כאן במתכוין להוסיף. דבעל הבית רוצה ליתן לכהן מה שרגיל בעין יפה, ולכן רק אם הוסיף יותר מקב וחצי מקפיד, אבל כשפוחת לכהן מקפיד כבר בקב. רבי חגירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי°יי בעי קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: תנינן תמן: ד_יב§אמר לו: "תן להן חתיכה", והוא אומר: "טלו שתים שתים", והן נטלו שלוש שלוש, כולן מעלו. משמע שאף שהשליח שינה מדעת המשלח והוסיף על שליחותו, לא בטלה שליחותו. והכא את אמר הכין? שאם התכוון להוסיף על מה שבעל הבית רגיל לתרום, אין תרומתו תרומה כי בטלה שליחותו? אמר לו: תמן מחתיכה הראשונה נסתיימה שליחותו של בעל הבית, וכשנוטלים את השניה נמצא מוסיף על שליחותו של בעל הבית מדעתו. ברם הכא, וכי מפריש חיטה חיטה שנאמר על כל חיטה וחיטה פה נסתיימה שליחותו של בעל הבית? הרי מפרישים הכל בפעם אחת. מה נפיק מביניהון? היו לפניו שני כריים ועשה שליח לתקן את שניהם, אחד נתקן לדעתו ואחד נתקן שלא לדעתו. לא אומרים מאחר שלא נתקיימה שליחותו בכרי השני תתבטל שליחותו גם בכרי הראשון, אלא אחר שתרם את הכרי הראשון כראוי ונעשתה שליחותו, תרומתו תרומה. וכששינה בכרי השני בטלה שליחותו כמו במעילה. תנן: "המרבה בתרומה" °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: "אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר". אמררבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°דאמר בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: אתיא ד°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס
📖 באר משה — דף כא עמוד א
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת תרומות, דף כ"א. נתחיל מהדף הקודם, שאלת הגמרא. למדנו במשנה שאומר לשלוחות צוו תרום, תורם כדעתו של בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם כבינונית אחד מחמישים. והוא פחת או הוסיף, אז אם פחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה.
אז אומרת הגמרא עד כדון כשאמר לו צוו תרום לדעתי. הרי שבעל הבית אמר צוו תרום לדעתי, במקרה כזה אני אומר שאם הוא שינה מדעת בעל הבית אז עד עשרה תרומתו תרומה. עכשיו מה הדין אם הוא יודע את דעתו של בעל הבית אבל בעל הבית לא אמר לו צוו תרום לדעתי? מה הדין? אומרת הגמרא נשמע לי מילעדע דתנן. למדנו במשנה, כתוב אם אינו יודע דעתו של בעל הבית, אז צריך לתת בינונית. זה קונדקס שהוא לא יודע מה דעתו של בעל הבית. משמע שאם הוא כן יודע, גם אם בעל הבית לא אומר לו, כך הוא צריך לעשות כמו שבעל הבית אומר לו.
ואת אומרת הגמרא למדנו במשנה, פחת עשרה או הוסיף עשרה על דעת בעל הבית תרומתו תרומה. עכשיו מה הכוונה פחת עשרה או הוסיף עשרה? אמר רבי בון בר כהנא שפחת מעשרה מהתרומה. כלומר, שאם הוא צריך להפריש נניח סאה על חמישים סאין, אז הוא הלך והפריש סאה פחות עשירית סאה או מוסיף, אחד מעשרה, שבמקום להפריש סאה על חמישים סאה, הוא יפריש סאה ועוד עשירית סאה. אבל אין הכוונה שהוא פחת או הוסיף עשרה על החולין. כלומר, נניח שאם בעל הבית נהג להפריש אחד מחמישים, אז הוא הוסיף עשרה, כלומר הפריש אחד משישים, או פחת עשרה, היינו שהוא במקום להפריש אחד מחמישים הפריש אחד מארבעים.
עכשיו למה אי אפשר להגיד ככה? כי במקרה כזה אין הפחת והתוספת שווין. כי כשהוא פוחת אז בעל הבית מפסיד יותר מאשר הוא משתכר במוסיף. איך זה יוצא? לדוגמה, אם בעל הבית רגיל לתת אחד מחמישים, ואז תרם חד מן ארבעין, כלומר בעצם בעל הבית נותן, רגיל לתת סאה אחת על חמישים. סאה זה שש קבין. עכשיו הוא במקום זה הלך, נתן אחד מארבעים. זאת אומרת הוא נתן שש קבין על ארבעים סאה, זאת אומרת שש רבעי קב על כל עשר סאין. עכשיו בגלל שהוא תרם על ארבעים, הרי נשארו עוד עשרה שצריך לתת גם עליהם. אז עכשיו הוא צריך לתת עוד שש רבעי קב. אז בעצם בעל הבית מפסיד שש רבעי קב. שש רבעי קב זה קב וחצי.
עכשיו, אבל כד תרם חד מן שיתין, הוא מתקרב לארבע ארבעים, הוא מרוויח קב אחד. למה? כי אם בעל הבית רגיל להפריש סאה על חמישים סאין, כלומר שש קבין על חמישים סאין, והוא הלך והפריש שש סאין על שישים. כלומר על חמישים הוא בעצם נתן רק חמישה קבין. כלומר במקום לתת שש קבין על חמישים סאין, הוא נתן חמש קבין לחמישים סאין. כלומר עכשיו הוא הפריש שש קבין לשישים סאין, כלומר אחד לעשר. אז בעל הבית הרוויח קב אחד.
יוצא שבפוחת אתה אומר תרומתו תרומה, זה כאילו בעל הבית לא מקפיד אפילו שהוא החזיר לו קב וחצי, ובמוסיף אתה אומר שאם השינוי גדול יותר מקב, כלומר אם בעל הבית מרוויח יותר מקב, כבר בעל הבית מקפיד והתרומה לא תרומה. אז לכן חייבים להגיד, כמו שאמרנו, שבעצם המוסיף עשרה או פחת עשרה זה על התרומה ולא על החולין.
אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל, לא, אני יכול להגיד שמדובר על החולין: כאן במתכוין לפחות, כאן במתכוין להוסיף. בעל הבית הרי רוצה לתת לכוהן בעין יפה. אז גם אם בא עם הפועל שלו וייתן עוד קב וחצי, הוא לא מקפיד. אם הכוהן ירוויח קב וחצי תוספת, אז בעל הבית מסכים. אבל כשפוחת לכוהן, פה בעל הבית מקפיד אפילו על קב. כלומר אם הוא ייתן לו פחות, עד קב, איכשהו הוא מוכן לקבל. אם הוא נותן פחות מקב אז בעל הבית לא מוכן, כי בעצם הוא רוצה לתת בעין יפה.
רבי חגי בעי קומי רבי יוסי: תנינן תמן. אמר לו: "תן להן חתיכה", כלומר אם בעל הבית אמר לשליח שלו תן להם לפני האורחים חתיכה, והוא אומר: "טלו שתים שתים", והן נטלו שלוש שלוש, אז כולן מעלו. משמע מכאן שלמרות שהשליח שינה מדעת המשלח, הרי הוא הוסיף על שליחותו — בעל הבית אמר לו אחד, הוא אמר להם שתיים. אבל בכל אופן אתה לא אומר שהשליחות בטלה, אלא אתה אומר שאומנם הוא מעל כי הוא עבר על השליחות של בעל הבית, אבל גם הוא עשה את השליחות. יש פה שני דברים יחד. אז למה כאן אתה אומר שאם הוא הוסיף אז זה בטל לגמרי?
אמר לו: תמן מחתיכה הראשונה נסתיימה שליחותו של בעל הבית. כשהם לוקחים חתיכה אחת אז כבר נסתיימה השליחות של בעל הבית, וכשהם לוקחים את השנייה, אז זה כבר נמצא שהוא מוסיף על שליחותו של בעל הבית מדעתו. אבל את השליחות של בעל הבית הוא כבר עשה. אבל ברם הכא, על כל חיטה וחיטה — האם הוא מפריש חיטה חיטה? שאתה יכול להגיד שעל כל חיטה פה נסתיימה שליחותו של בעל הבית? הרי הוא מפריש רק כל פעם אחת, לוקח ערימה ומפריש. אז בעצם פה אתה לא יכול לחלק ולהגיד את החלק הזה היה מדעתו של בעל הבית וזה תוספת.
עכשיו, מה נפיק מביניהון? היו לפניו שני כריים, אחד נתקן לדעתו ואחד נתקן שלא לדעתו. היו שני ערימות, והוא עשה שליח יתקן את שניהם. כלומר השליח באחד מהם תיקן לדעתו של בעל הבית, הפריש בדיוק כמו שבעל הבית אמר לו, ואת השני הוא תיקן לא כמו שהוא אמר לו — הוסיף יותר מעשרה אחוז. אז פה לא אומרים שמאחר שלא התקיימה שליחותו בכרי השני היא גם תתבטל בראשון, אלא כל אחד בנפרד. אחר שאתה מנקה כרי ראשון כראוי נעשה שליחותו, כבר פה נגמרה תרומת תרומה, וכששינה בכרי השני בטלה שליחותו, וזה בדיוק כמו במעילה.
כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי, כמה ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: התורם זיתים על השמן, תרומת עצמן בהם וקדשו מדומעין. שאף שאין הזיתים נעשים תרומה על השמן, חלק מהזיתים נעשה תרומה על שאר הזיתים שהפריש, אף שלא קבע להם מקום. כן °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: קדשו מדומעין. שאם הפריש תרומה יותר מהשיעור, חלק ממנה חל אף שלא הגדיר לה מקום, והחלק שמעבר לשיעור נשאר טבל והווה מדומע. איתמרחזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°אמר: לא אמרו°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאישתרומת עצמם בהם אלא במפריש זיתים על שמן וענבים על היין, שמדאוריתא תרומתן תרומה וחכמים גזרו. אבל התורם מן החיוב על הפטור שמהתורה אין תרומתו תרומה, אין אומרים תרומת עצמם בהם. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אומר: בכל מקום סוברים°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיתרומת עצמם בהם, אפילו במקום שמהתורה אין תרומתו תרומה. תנן: "המרבה בתרומה" °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: "אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר". על דעתיה דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ניחא: עד אחד מעשרה שבו קדש לשם תרומה על כל הכרי,והשארואחד מעשרה ממה שנשאר יעשה תרומה עלוהשאר השאר. ולכן השאר יהיה טבל טבול רק למעשרות, אבל לא לתרומה. לפום כן צריך מימר: יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתיה דחזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° קשיא. שהרי לחזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°לא אמרו°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיתרומת עצמם בהם אלא במקום שהתרומה חלה מדאוריתא ורק חכמים גזרו שלא תחול. אם כך, הרי כשהפריש יותר מאחד מעשרה לא חלה תרומה מדאוריתא על התוספת. ואם כן, גם תרומת עצמן לא צריכה לחול. אם כן, היה צריך°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס לגרוס במשנה: אחד מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א מעשרה שבו תרומה והשאר טבל טבול לכל. גם לתרומה גדולה שהרי לא חלה תרומת עצמן בהן. ולמהותנינן תנינן: יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר? שמשמע שתרומת עצמן חלה. והיה צריך לגרוס: ויעשנה תרומה ת מעשר על מקום אחר. שהרי היא טבל גמור? סבר חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° שהגירסא כהדא דתני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי: דתני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי: יותר מכאן יעשנה תרומה ת מעשר על מקום אחר. תנן: °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר יכול להפריש עד שיהיה מחצה חולין ומחצה תרומה. מאי טעמא? ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע? דכתיב (דברים שופטים יח ד): "ראשית דגנך". דיו לראשית שיהא כדגן. מניין שלא עשה ולא כלום עד שישייר מקצת? תלמוד לומר "מראשית" (במדבר שלח טו כא), ולא כל ראשית.
מתני':
בשלושה פרקים משערין את הכלכלה לידע כמה פירות נכנסים לתוכה כדי שידע כמה לתרום. בביכורות ובסיפות ובאמצע הקיץ. ד_יג§המונה משובח, והמודד משובח הימינו, והשוקל משובח משלושתן.
גמ':תנן: "המונה משובח". ממי הוא משובח? הרי הוא הראשון ברשימה? אמר רבי חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: משובח מן התורם מן האומד. אמר רבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בר חמא: בריה דרבי הלל: מתני' אמרה כן, שיש ארבעה דרכים. דתנן: והשוקל משובח משלושתן. והרי מנה רק שני דרכים מלבדו.
📖 באר משה — דף כא עמוד ב
נלמד במשנה: המרבה בתרומה, רבי אליעזר אומר: אחד מעשרה כתרומת מעשר. כלומר המקסימום שמותר לתת זה עשירית, כמו שראינו בתרומת מעשר. יותר מכאן, כלומר אם הוא הפריש יותר מעשירית אז התוספת לכאורה זה בעצם טבל ותרומה מעורבים, אז הוא לא עשה כלום. אז מה יעשה? איך הוא יתקן את זה? יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. כלומר הוא יכול להפריש את זה על מקום אחר.
רבי אליעזר רבי ירמיה בשם רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמעון בן לקיש: אתיא דרבי אליעזר כבית שמאי. למה כבית שמאי? כמה דבית שמאי אומרים: קדשו מדומעין. כלומר, אם אדם תורם זיתים ורוצה להפריש על שמן, אסור, כיוון שהזיתים עוד לא נגמרה מלאכתם. אז לא יכול להפריש. אבל לפי בית הלל זה כלום. אבל לפי בית שמאי תרומת עצמן בהם. כי בית שמאי סוברים שכשאדם מפריש תרומה, קודם כל חלק ממה שהוא הפריש הופך להיות תרומה על מה שהוא הפריש. כלומר קודם כל זה מתקן את מה שהוא הפריש, ואחרי זה מה שנשאר הופך להיות תרומה ומתקן את השאר. אז בעצם למרות שהזיתים עצמם לא הופכים להיות תרומה לשמן, אבל חלק מהזיתים נעשה תרומה על שאר הזיתים שהפריש, למרות שהוא בעצם לא קבע להם מקום.
אז גם כאן רבי אליעזר אומר: קדשו מדומעין. כלומר אם הפריש תרומה יותר משיעור, חלק ממנה הופך לתרומה, למרות שבעצם הוא לא הגדיר מקום. הרי פה הוא לקח כמות גדולה מאוד של טבל, והוא אמר שהיא תהיה תרומה, אבל ברור שרק חלק ממנה יהיה תרומה, והוא לא הגדיר לה מקום. אבל בכל זאת זה חל, והחלק שמעבר לשיעור נשאר טבל מדומע.
על הדברים של בית שמאי ראינו מחלוקת. חזקיה אמר לא אמרו בית שמאי שתרומת עצמן בהם, אלא במפריש זיתים על שמן וענבים על יין, שמדאורייתא התרומה היא תרומה, רק חכמים גזרו. אבל אם הוא תורם מן החיוב על הפטור שבתורה, אין תרומת עצמן בהם — פה אפילו בית שמאי מודים שאין תרומת עצמן בהם. כך אומר חזקיה. ורבי יוחנן אומר בכל מקום בית שמאי סוברים תרומת עצמן בהם, אפילו במקום שמהתורה איננה תרומת תרומה.
אומרת הגמרא: למדנו במשנה המרבה בתרומה, רבי אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר, ויותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. עכשיו אנחנו אמרנו שהוא בעצם סובר כמו בית שמאי, שבעצם גם אם הוא לא קובע מקום אז התרומה חלה. אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי יוחנן ניחא, כי הרי כשהוא לוקח יותר מהכמות שהוא צריך, יותר מאחד מעשרה, אז אחד מעשרה קדש לשם תרומה, אחד מעשרה תרומה השאר — על כל הכרי. ואחד מעשרה ממה שנשאר. כלומר עכשיו יש פה תוספת אחד מעשרה זה על כל הכרי, אבל הוא לקח יותר מאחד מעשרה, אז מהתוספת הזאת אחד מעשרה ממנה יהיה תרומה על השאר. אז מה שנשאר טבל טבול למעשרות אבל לא לתרומה. ולכן נאמר בשם רבי אליעזר שעל השאר עושה לה תרומת מעשר על מקום אחר. אז זה מסתדר יפה.
אבל על דעתיה דחזקיה קשיא. הרי הוא סובר שלא אמרו בית שמאי תרומת עצמן בהם, אלא במקום שהתרומה חלה מדאורייתא, ורק אחרי זה שהיא לא תחול. אז כאן שהוא הפריש יותר מאחד מעשרה, הרי התוספת לא חלה תרומה מדאורייתא, כי זה בעצם כל השיעור כבר פטור. אז אם כן גם תרומת עצמן לא צריכה לחול, ואם כן הכל היה צריך להיות טבל גמור, ולא היה צריך לגרוס יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. שהרי לחזקיה, בית שמאי, רבי אליעזר: אחד מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר טבל טבול לכל, כלומר גם לתרומה גדולה, כי הרי לא חלה תרומת עצמן בהן. אז למה תנינן: יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר? הרי זה טבל גמור.
סבר חזקיה — באמת שהגרסה כדתני רבי חייא: ויעשנה תרומ על מקום אחר, בעצם לא תרומת מעשר, אלא תרומה על מקום אחר. וזה מסתדר, שבעצם שום דבר לא חל, אין תרומת עצמן חלה עליהם, כיוון שזה כמו שחזקיה סובר — מהחיוב על הפטור.
רבי ישמעאל אומר שיכול להפריש עד שיהא מחצה חולין ומחצה תרומה. שאת אומר מהי תלמודא דרבי ישמעאל? הגמרא: ד"ראשית דגנך". דיו לראשית שיהא כדגן. כלומר שיהיה מקסימום חצי חצי, חצי יהיה תרומה וחצי יישאר חולין. עכשיו, מניין שלא עשה ולא כלום עד שישייר מקצת? הרי כולם מסכימים שצריך שיישאר משהו. תלמוד לומר "מראשית", ולא כל ראשית.
הלכה ה'. אמרה המשנה: בשלושה פרקים משערין את הכלכלה. רוצים לדעת כמה פירות נכנסים בתוך הכלכלה כדי לדעת כמה לתרום, אז משערים את זה בשלושה פרקים — בביכורות, כלומר כשיש את הפירות שביכרו, כי בדרך כלל הם טיפה יותר גדולים, ובסיפות, שבסוף הם יותר קטנים בדרך כלל, ובאמצע הקיץ, שזה הממוצע. אז המונה משובח, והמודד משובח הימינו, והשוקל משובח משלושתן.
למדנו במשנה: המונה משובח — ממי הוא משובח? אמר רבי חונה: משובח מן התורם מן האומד. כלומר מונה לכאורה זה הדבר הכי פחות, הרי יש לנו מונה ומודד, ושוקל. אז ממי מונה יותר משובח? ברור, מונה יותר משובח ממי שתורם מאומד, בלי משקל, בלי מידה, בלי כלום.
אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל: מתני' אמרה כן, שיש בעצם ארבעה דרכים, דתנן: והשוקל משובח משלושתן. הרי הוא מנה רק שתי דרכים לפניו, אז ברור שיש עוד אחת, ועוד אחת זו כנראה מי שתורם מאומד. יש אומרים שזו לא ראיה — אפשר להגיד שמה שכתוב "משובח משלושתן" הכוונה משובח בשלושתם, ואז בעצם אין מפה ראיה שיש עוד דרך רביעית.
גמ': מניין שאין עולין בפחות מאחד ומאה? אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: כתיב (במדבר קרח יח כט): "מכל חלבו את מקדשו ממנו". דבר שאת מרים ממנו דהיינו התרומה שהיא אחד ממאה, אם יפול לתוכו מקדשו וכמה הוא? אחד ממאה. שהרי תרומה גדולה בכלשהו שחיטה אחת פוטרת את הכרי, ותרומת מעשר אחד ממאה. תנן: °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: תרומה עולה באחד ומאה. ל°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מוסיף סאה ומעלה. שעל הצ"ט סאין שנשארו אחר שהפריש אחת לתרומה, מוסיף אחת נמצא אחד ומאה. °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה אומר: מוסיף כל שהוא ומעלה. שדי בצ"ט ועוד כלשהו כדי לעלות סאה. לכן אמר°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה: שדי במאה ועוד. °רבי יוסי בן משולםרבי יוסי בן משולם אומר: הועוד זה לא כלשהו ממש, אלא קב למאה סאה. שזה שתות למדומע למדמע, היינו שישית מהסאה שנפלה. והלכה כדבריו.
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת תרומות דף כ"ב. אנחנו מתחילים מהמשנה, פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה. כלומר, אם תרומה נפלה אחד לתוך מאה סאין של חולין, אז בעצם היא בטלה. עכשיו למה זה נאמר עולה באחד ומאה? כיוון שצריכים להעלות אחד מהתערובת, כן? כיוון שבעצם התרומה שייכת לכהן, יש פה עניין של גזל לכהן, אז לכן מעלים אחת, נותנים את זה לכהן שמתייחסים אליה כמו תרומה, כי אנחנו אומרים אולי מה שנפל זה מה שעלה.
רבי יהושע אומר במאה ועוד. לא צריך אחד ומאה, אלא מספיק מאה ועוד. אבל עוד זה אין לו שיעור אפילו כלשהו. רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה, שתות למדומע. כן, הרי אם סאה נפלה, סאה זה שש קבין. אז אם אומר שקב למאה זה בעצם שישית ממה שמדמע, כן? שישית מהאיסור. אז צריך להיות מאה ועוד קב אחד.
אומרת הגמרא: מנין שאין עולים בפחות מאחד ומאה? אמר רבי יונה: דכתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו. כן, כלומר דבר שאתה מרים ממנו, כלומר התרומה, שזה אחד ממאה, אם הוא יחזור וייפול לתוכו הוא מקדש. וכמה זה? כמה מרימים מהתבואה? אחד ממאה. כי הרי תרומה גדולה זה בכל שיעור, כלומר אפילו חיטה אחת פוטרת את הכרם, ותרומת מעשר זה אחד ממאה. אז בעצם זה אחד ממאה פלוס גרגיר אחד, ולכן זה מספיק בעצם עולה באחד ומאה.
תנן: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה. למה הוא אומר עולה באחד ומאה? כי רבי אליעזר מוסיף סאה ומעלה. כלומר, הרי ברגע שהיה מאה סאין הוא לקח מזה סאה אחת, אז בעצם נשארו תשעים ותשע סאין. אז צריך להוסיף עוד סאה אחת להחזיר את זה למאה, ואז אם יפול התרומה חזרה זה עולה.
ורבי יהושע אומר מוסיף כל שהוא ומעלה. כלומר, כי הוא אומר בתשעים ותשע שנשארו, אם הוא יוסיף אפילו כלשהו, די בזה כדי להעלות את התרומה אם היא תחזור ותיפול. אז לכן הוא אמר שדי במאה ועוד.
ורבי יוסי בן משולם אומר שהוועוד הזה זה לא כלשהו, אלא קב, ועוד קב למאה סאה, שתות למדמע. כמו שאמרנו שהסאה שנפלה זה שישה קבין, אז שישית מזה זה קב אחד. והלכה כדבריו.
אנחנו פרק ד' הלכה ז'. אומרת המשנה: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות, והלבנות מעלות את השחורות. כלומר, אם יש לנו נניח חמישים תאנים לבנות, חמישים תאנים שחורות, ונפל לתוכן תאנה, בין אם היא שחורה בין אם לבנה, בכל מקרה הכל מתבטל.
עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים, והקטנים מעלין את הגדולים. גם כן, אם יש לו עיגולים - זה כאילו דוחסים את התאנים בצורה של עיגול או בצורה של מלבן. אז אם יש עיגולים גדולים או עיגולים קטנים גם כן הם מצטרפים. למרות שיודע שמה שנפל זה עיגול קטן, ואילו מה שהיה זה עיגולים גדולים, בכל זאת העיגולים הגדולים מצטרפים לבטל את הקטנים, וגם כן הקטנים מצטרפים לבטל את הגדולים באחד ומאה.
אותו דבר גם לגבי העיגולין מעלין את המלבנים, והמלבנים מעלין את העיגולין. זאת אומרת, אם חלק מהתאנים הדחוסות הם בצורה של עיגול, חלק בצורה של מלבן, ונפל לתוכם עיגול או מלבן, גם כן כאן העיגולים והמלבנים מצטרפים.
ורבי אליעזר אוסר, כי הוא סובר שבעצם מה שלא דומה למה שנפל, הוא בכלל לא חלק מהספק, אז לכן הוא לא מצטרף להתיר. לדוגמה, יש לנו תאנים שחורות ולבנות ונפלה תאנה שחורה - הוא אומר הלבנות בכלל לא בספק, אז בכלל לא נכנסו לחשבון.
רבי עקיבא אומר: בידוע מה נפלה אין מעלות זו את זו, וכשאינו ידוע מה נפלה הן מעלות זו את זו. כלומר, למרות שאם יש לי חמישים תאנים לבנות וחמישים שחורות, לא משנה איזו נפלה - בין אם נפלה שחורה בין אם נפלה לבנה - בכל מקרה אין הנגדה, כי האחרות שלא דומות לה לא מצטרפות. אבל רבי עקיבא עושה פשרה, והוא אומר שאם אני יודע מה נפל, לדוגמה שנפלה שחורה, אז הלבנות לא מצטרפות. אבל אם אני לא יודע מה נפל, במקרה כזה הוא אומר שכולן מצטרפות ומעלות אותה.
כיצד? חמישים תאנים שחורות וחמישים לבנות, נפלה שחורה - שחורות אסורות ולבנות מותרות. נפלה לבנה - לבנות אסורות ושחורות מותרות. וכשאינו ידוע מה נפלה, מעלות זו את זו.
ובזו רבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל, כי רבי אליעזר, כמו שאמרנו, הוא אוסר, ורבי יהושע מקל, כי הוא אומר שהלבנות מצטרפות לשחורות להתיר.
עכשיו, והיכן רבי אליעזר מיקל ורבי יהושע מחמיר? בדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואינו יודע איזה היא. רבי אליעזר אומר רואין אותן כאלו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות. כלומר, לפי רבי אליעזר אני לא רואה את מקום פי הכד כמשהו מוגדר; אני רואה את זה כאילו הם פרודות, מעורבבות בתוך כל הכד, ואז אם התחתונות והלבנות מעלות את זה, זה כבר עולה. ואילו רבי יהושע אומר לא תעלה עד שיהא שם מאה כד, כי לפי רבי יהושע פי כד זה מקום מוגדר, ולכן זה לא בטל - צריך מאה פיות של כד כדי לבטל את זה.
אומרת הגמרא, למדנו במשנה: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות. עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים והקטנים מעלין את הגדולים. העיגולין מעלין את המלבנים והמלבנים מעלין את העיגולין. ורבי אליעזר אוסר.
אמר רבי איסי בשם רבי יוחנן: מה טעמא דרבי אליעזר דאסר? כיוון שבמקרה שתאנים שחורות נפלו לתוך לבנות, הרי מותר לאכול את הלבנות - כי הלבנות הן לא בספק בכלל. כיוון שיכול לאכול את הלבנות, אז איך הלבנות מעלות השחורות?
אמר רבי אלעזר: כך היה רבי אליעזר משיב את רבי יהושע: והלבנות מעלות את השחורות? הרי הלבנות הן לא חלק מהספק בכלל, עובדה שיכול לאכול את הלבנות. אז איך אתה אומר שהלבנות מצטרפות להעלות השחורות?
אומרת הגמרא: מילתיה אמר, רבי יהושע: אפילו בידוע מה נפלה, מעלות זו את זו. מזה שהוא אמר לו "אוכל את הלבנות" - הרי זה המקרה היחיד שיכול לאכול את הלבנות, כשהוא יודע בוודאות ששחורה נפלה. אז רואים מכאן שאפילו במקרה כזה שהוא יודע מה נפל, בכל זאת הלבנות מעלות את השחורות גם כן.
כהנא אמר: לא, אם ידוע מה נפל, אפילו לרבי יהושע אין מעלות.
שואלת הגמרא: אם זה ככה, מה בין רבי יהושע לרבי עקיבא? הרי לכאורה זה מה שאמר רבי עקיבא. אומרת הגמרא: יש הבדל ביניהם, על דעתיה דכהנא - בשידע ושכח. על דעתיה דרבי יהושע - מעלה, כיוון שכרגע הוא לא יודע. על דעתיה דרבי עקיבא, כיוון שבשעת נפילה כבר נקבע באיסור - שוב אינו מעלה.
על דעתיה ד°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה מעלה. על דעתיה ד°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף, כיוון שבשעת נפילה כבר נקבע באיסור, שוב אינו מעלה. אמררבי שמעון בר אבארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מתי אמרו°רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל ו°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף שהשחורות מצטרפות עם הלבנות להעלות את השחורה? והוא שנפלה שחורה אחת לתוך שתים שחורות, שמדאוריתא לבנות כדישתבטלבטלה ברוב. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעא קומי רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: לא מסתברא בתוך שלוש? כדישאםשאףתאבדאםאחת מהןאותה של תרומה תהיה גדולה יותר, עדייןיהיויהיהרוב חולין? אמר לו:שם שתים אלואוף אוף אנא סבר כן. בר פדיה אמר טוחן ומתיר ואף על גב דבר פדיה אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד מודה הוא הכא שהן נבללות מילתהון דרבנן פליגא, וסברי שאפילו כשאין ביטול ברוב, הלבנות מצטרפות לשחורות לבטל את תאנת התרומה השחורה. כיוון שתרומה בזמן הזה מדרבנן. תנן: "מדומע פטור מן החלה". כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב° שאל לשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: לא מסתברא בהדיןדהדין מדומע דתנינן הכא שפטור מחלה, מדובר במדומע שרובה תרומה אלשאז מיעוט החולין בטל ברוב, והכל נידון כתרומה, ולכן פטור מחלה? אמר לו: אף ואנא אנא סבר כן. אלא כד תסלק לארעא דישראל, את שאיל לה כשתעלה לארץ ישראל, תשאל. כד סלק, שמע הדא דאמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: ואפילו סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין, פטורה מן החלה. כיוון שאותה סאה תרומה לא בטלה מדרבנן עד שיהיו מאה כנגדה. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: כך משיב רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° את רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: ואותה סאה של תרומה, היא פוטרת את הכל מחלה. אמר ליה: וכי עיגול בעיגולין דתנן שמעלה אחד והשאר חולין? וכי דבר ברי הוא שהתרומה שנפלה היאשעלתה בידו? ואת אמר אפילו עיגולי דבילה הקטנים מעלין את הגדולים? אלא קל הוא שהקלו בתרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן, ואף הכא קל הוא שהקלו בחלה שבזמן הזה היא דרבנן? ויתיביניה: שנייא עיגול בעיגולין, שכבר בטלו. דמדאוריתא חד בתרי בטל. וכיוון שכל האיסור מדרבנן, רבנן יכולים להקל. אבל כאן הרי צ"ט סאים חיבים בחלה מדאוריתא, ובגלל סאה אחת תרומה אתה רוצה להקל ולפטור אותם מחלה? אלא חייבים לאמר שרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא סובר שלדעת°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל: אפילו בשלא בטלו מדאוריתא, היינו שאין רוב כגון שתאנה שחורה נפלה לתוך תאנים לבנות, שאפילו אם היתה רק תאנה שחורה אחת, מצטרפות הלבנות להתיר. דכיוון שתרומה בזמן הזה מדרבנן, הקלו. וכך גם במדומע: אף שיש שיעור לחיוב מהתורה, כיוון שחלה בזמן הזה דרבנן, מקילים. תנן: °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה אומר: תאנים שחורות מעלות את הלבנות, והלבנות מעלות את השחורות וכו'. ו°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אוסר. בר פדיהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא° אמר: טוחן ומתיר. ואף על גב דבר פדיהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא°אמר: אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד, מודה הוא הכא שהן נבללות. שהרי כאן די שלא יהיו ניכרות לעצמן. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° ורבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא תרוויהון בשם רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: אפילו חיטין בחיטין, טוחנן ומתיר.
📖 באר משה — דף כב עמוד ב
רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: מתי אמרו רבי יהושע ורבי עקיבא שהלבנות מצטרפות עם השחורות? והוא שנפלה שחורה אחת לתוך שתים ברוב, שמדאורייתא בטלה ברוב. כלומר צריך שלפחות מדאורייתא יהיה ביטול ברוב. אז אם נפלה שחורה לתוך שחורות ולבנות, מתי אני אומר שהלבנות מצטרפות? דווקא אם בשחורות לבד היה ביטול מדאורייתא.
רבי זעירא בעא קומי רבי מנא: לא מסתברא בתוך שלוש? כלומר, למה דווקא שתיים? אם אתה דורש שיהיה רוב מדאורייתא, היית צריך להגיד שלוש, כדי שגם אם אותה סאה של תרומה תהיה גדולה יותר, עדיין יהיה רוב חולין. אחד משתיים זה לא בהכרח מבטיח רוב; אחד משלוש - אתה בטוח שיהיה רוב בחולין כנגד התרומה.
אמר ליה: אוף אנא סבר כן. ואמרה הגמרא: מילתהון דרבנן פליגא - אפילו שאין ביטול ברוב, בכל מקרה הלבנות מצטרפות לשחורות לבטל את התרומה השחורה. למה? כיוון שתרומה בזמן הזה דרבנן, אז חכמים הקלו לבטל אפילו שאין רוב.
למדנו במשנה שמדומע פטור מן החלה. כהנא שאל לשמואל אותו טיעון בדיוק: לא מסתברא דעדיין המדומע שפטור מחלה מדובר במדומע שרובה תרומה, כי אז המיעוט חולין בטל ברוב והכל עיקר תרומה ולכן פטור מחלה? כן, אנחנו יודעים שתרומה פטורה מחלה, אבל ברגע שנפל והצטרף לחולין, למה שכל התערובת תהיה פטורה מחלה? כנראה מדובר שהרוב היה תרומה, אז לכן המיעוט בטל.
אמר לו: אף אנא סבר כן. אבל בכל אופן, כדי להיות בטוח, אלא תסלק לארעא דישראל, את שאיל לה כד סלק. כן, אתה תלך לארץ ישראל ותשאל.
כד סלק, שמע דמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן: ואפילו סאה שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין פטורה מחלה. כלומר, אפילו סאה אחת של תרומה נפלה על תשעים ותשעה חולין, כיוון שעדיין לא בטלה מדרבנן על שיהא מאה כנגדה, אז בעצם היא קובעת שם מדומע לכל התערובת, וממילא הכל פטור מחלה.
אמר רבי אבהו: כך משיב רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן: ואותה סאה היא פוטרת את הכל? זה לא הגיוני, איך יכול להיות שסאה אחת תפטור תשעים ותשע סאים מחלה?
אמר ליה: וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו? הרי מה אמרנו? הוא מעלה אחד ממאה. אז מה זה ברור שאותה אחת שהוא העלה זה התרומה? אז איך זה מותר הכל? ואת אמר קל הוא, ואף הכא קל הוא? אתה אומר עוד יותר, שאפילו שנפל משהו גדול - אני יודע בוודאות שיש לי פה עיגול גדול, ובתערובת יש הרבה קטנים ויש גם כמה גדולים - ובכל זאת אתה אומר שהעיגולים הקטנים מצטרפים לבטל את הגדול, כמו שאמרנו לגבי השחורים והלבנים.
ויתיביניה: שנייא עיגול בעיגולין, שכבר בטלו. דמדאוריתא חד בתרי בטל. כן? כלומר שם בעיגולים, מדובר שהיה שם כמה עיגולים גם כן גדולים - יש לנו עיגול גדול שנפל לתוך תערובת של עיגולים גדולים וקטנים, אבל יש פה לפחות שני עיגולים גדולים שביטלו כבר את העיגול הגדול שנפל לתוכם. אז מדאורייתא זה כבר בטל, חד בתרי בטל. וכיוון שכל האיסור מדרבנן, רבנן יכולים להקל. אבל כאן, הרי צ"ט סאים חייבים בחלה מדאוריתא, ובגלל סאה אחת תרומה אתה רוצה להקל ולפטור אותם מחלה? אלא חייבים לומר שלפי רבי יוחנן, מה שאמר רבי יהושע - זה אפילו אם לא בטלו מדאורייתא, גם במקרה שאין רוב, כגון תאנה שחורה אחת שנפלה לתוך תאנים שכולן לבנות, שאין פה רוב שחורות לבטל את השחורה. למה? כיוון שתרומה בזמן הזה דרבנן, לכן הקלו. אז גם במדומע, למרות שיש שיעור לחיוב מהתורה, כיוון שחלה בזמן הזה מדרבנן, מקילים.
להלן עוד במשנה: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות, והלבנות מעלות את השחורות וכו'. ורבי אליעזר - אוסר.
בר פדיה אמר: טוחן ומתיר. כלומר, כדי להתיר את זה, צריך לטחון אותם - בעצם לבטל את הצורה שלהם, שלא יישאר הצבע השחור והלבן, כי זה מבדיל. הוא יכול לבוא לבטל את האיסור בידיים.
ואף על גב דבר פדיה... אומרת הגמרא: רב אולג, דמר פדיה אמר אין בלילה אלא ביין ושמן בלבד, מודה הוא הכא שהוא נבלל. כי כמו שאמרנו, פה בעצם מה שמונע את ההפרדה ביניהם זה רק הקליפה החיצונית, שזה שחור וזה לבן. וכיוון שהוא טוחן אותם, הקליפה נעלמת, ואז ממילא זה מספיק, ויש בלילה אפילו ביבש, כי אין אלו ניכרות לעצמן - זה מספיק.
רבי יונה ורבי יוסי תרוויהון בשם רבי זעירא: אפילו חיטין בחיטין, טוחנן ומתיר. כלומר, גם חיטין בחיטין שהתערבבו לו, יכול לטחון אותם, ואז בעצם להתיר את הכול. גם אם יש לנו חיטין שהן ניכרות - חיטין שחורות, חיטין לבנות - יכול לטחון, ואז מתיר את הכול.
היו לפניו עשרים תאנים טבל ונפלה אחת של תרומה לתוכן ואבדה אחת מהן. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אומר: כיוון שאין כאן אלא ספק, ספיקן בטל ברוב. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: כולן נעשו הוכיחמכוער. שכבר נקבעו כולם לאיסור, והכל אסור מספק. מודי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שאם תרם מהן על מקום אחר, תרומתו תרומה. ואינו צריך לחשוש שמא התרומה עלתה בידו. או שריבהכגון אם היו עשרים ונפלה לתוכן אחת של תרומה, וחזרה ונפלה מהן אחת, וריבה ממקום אחר עליהן. שספיקןכגון שהוסיף עליהם עשרים ואחד, בטלו. ואין צורך במאה, כיוון שהם רק ספק. וספיקן בטל ברוב. אמררבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° בשם רבי הושעיארבי אושעיא רבה אמורא א״י · דור א׳רבי אושעיא רבהבר קפרארבי חייא רבהרבי יוחנןרבי אמי°: ד_כ§היו לפניו מאה וחמישים חביות סתומות של חולין, ונתערבה בהן חבית תרומה לא בטלה. ונתפתחו נתפתחו מאה, אותם מאה מותרות, והחמישים אסורות והשאר לכשיתפתחוולכשיתפתחו מותרות. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: לא אמר אלא לכשיתפתחו. הא לכתחילה אסור לפתוח, דאין מבטלים איסור לכתחילה. אמררבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי פדיהרבי פדיה אמורא א״ירבי פדיה°: ד_כא§תרומה אוסרת בוודייה בוודאה במאה, וספיקה בחמישים ולא ברוב. ממה שאמר "בטל בחמישים", משמע דווקא בחמישים. הא ששים לא? שבעים לא? וזה לא הגיוני. אלא כוונתו שעד חמישים צריכה רוב. צריך לרבות עליהם כך שאם היו חמישים, צריך להוסיף חמישים ואחד. מכאן ואילך אינה צריכה רוב, אלא כיוון שהוסיף עד שהיה שם מאה, בטל. תנן: עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים. אמר רבי חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: כיני מתניתין כך כוונת המשנה: ד_כב§ עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים במשקל. דאם יש שם חמישים עיגולים קטנים, וכ"ה עיגולים גדולים, ועיגול גדול הוא כפול מהעיגול הקטן, נחשב כאילו יש שם מאה קטנים. ואם נפל עיגול תרומה קטן לתוכם, כאילו נפל לתוך מאה עיגולים קטנים, והתרומה תעלה במאה. וקטנים מעלין את הגדולים במיניין. שאם יש חמישים קטנים וחמישים גדולים והרי הם כמאה עיגולים, אם נפל עיגול גדול תרומה, לא אומרים כיון שאין במשקל פי מאה מהעיגול הגדול לא תעלה התרומה, אלא הולכים אחר המניין ויש שם מאה עיגולים, ומעלים את התרומה. תנן: הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואינו יודע איזה היא. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: רואין אותן כאלו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות. ו°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה אומר: לא תעלה עד שיהא שם מאה כד. הכא ברישא, גבי תאנים לבנות ושחורות וכו', °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מחמיר ו°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה מיקל. והכא בסיפא גבי ליטרה קציעות, °רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל מחמיר ו°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מקל.
📖 באר משה — דף כג עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת תרומות דף כ"ג. אומרת הגמרא: היו לפניו עשרים תאנים תבל, נפלה אחת תרומה לתוכן ואבדה אחת מהן. ורבי שמעון בן לקיש אומר: כיוון שאין כאן אלא ספק, ספיקן בטל ברוב. כן, אומר רבי יוחנן... אומר רבי שמעון בן לקיש הרי היה פה עשרים תבל, נפל תחתם אחת תרומה, ואחת הרי נפלה מתוך התערובת ונאבדה. אז כיוון שכך אז כל אחד מהם הוא ספק, ולכן ספק זה בטל ברוב. ורבי יוחנן אומר כולן נעשו אסור אכילה. כלומר, כיוון שבתחילה כשנפלה תרומה אחת לתוך העשרים היא לא בטלה, אז הכל נעשה אסור, ולכן הכל אסור מספק. עכשיו לכן גם אם אחת נפלה עדיין הכל אסור.
אבל מודי רבי יוחנן שאם תרם מהן על מקום אחר תרומתו תרומה. כן, הרי הוא יודע שיש פה עשרים תבל ויש אחת תרומה, אז הוא יכול להפריש את העשרים האלה, להפוך אותם לתרומה על מקום אחר. לא צריך לחשוש שמא במקרה התרומה עלתה בידו. כן. או ממקום אחר עליהן - אפשרות אחרת שהוא יכול לרבות עליהם מקום אחר. כגון אני מביא שם עשרים, נפלה לתוכם אחת של תרומה וחזרה נפלה אחת מהן, כמו שאמרנו, שאחת מתוך התערובת נפלה. אז אם אחרי זה הוא ריבה עליהם מקום אחר, הוא הלך הוסיף עליהם עוד עשרים ואחד, אז פה הם בטל ברוב ולא צריך מאה. כן, כי ספק תרומה בטלה ברוב, לא במאה. כן, כיוון שכל אחד פה אחרי שאחת נפלה מתוך התערובת כל אחד הוא ספק. אז לכן די ברוב. לכן די אם הוסיף עשרים ואחד תבל והוא ביטל את התרומה הזו.
רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיא: היו לפניו מאה וחמישים חביות סתומות. כן, חבית סתומה, אנחנו יודעים שזה אחד מהדברים שלא בטל. אז אם היו לפניו מאה וחמישים חביות סתומות של חולין והיתרה בהן חבית תרומה, אז לא בטלה. נתפתחו מאה, מותרות - כלומר מאה חביות נפתחו, אז אותן מאה מותרות, כן, כי הרי גם אם היה תרומה בתוכן הייתה בטלה במאה. אבל חמשים אסורות, ונשארו אסורות, וכשהתפתחו הן מותרות.
אמר רבי זעירא: לא אמר אלא לכשיתפתחו, הא לכתחילה אסור לפתוח, כי לא מוציאין איסורא לכתחילה.
רבי זעירא בשם רבי פדיה: תרומה אוסרת בוודאה במאה, וספיקה בחמשים. כן, כלומר לכאורה הוא חולק על מה שאמרנו קודם שזה בטל ברוב. הוא אומר לא, ספק צריך בטל בחמישים. אבל הגמרא אומרת ממה שנאמר בטל בחמישים - הא ששים לא? שבעים לא? - מה שפה לא הגיוני, אלא כוונתו שעד חמישים צריכה רוב. כן, תמיד צריך להגיע למאה. אז עד חמישים הרי הוא צריך להוסיף חמישים ואחד, אבל צריך להוסיף רוב. מכאן ואילך אינה צריכה רוב, רק ברגע שהוא מגיע למאה זה מספיק. כן. נניח היה שם נפל תרומה אחת לתוך שבעים, אז הוא מוסיף רק עוד שלושים, או שלושים ואחת, תלוי במחלוקת, אבל לא צריך להוסיף רוב. עד חמישים הוא צריך להוסיף רוב, אבל מחמישים ומעלה בעצם הוא רק משלים למאה ולא צריך רוב. יש כל מיני הסברים, זה ההסבר הכי שנראה לי פשוט.
למדנו במשנה: עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים במשקל. אם רואים אנחנו תערובת של עיגולי דבילה גדולים וקטנים, ונפל לתוכם עיגול דבילה, אז הגדולים והקטנים מצטרפים. אמר רבי חונה: כיני מתניתין - כך צריך ללמד המשנה, עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים במשקל. כן, דוגמה: אם יש לנו חמישים עיגולים קטנים ועשרים וחמישה גדולים, אבל כל עיגול גדול הוא במשקל שלו כפול מעיגול קטן, פי שתיים מעיגול קטן, אז אני רואה את זה כאילו יש פה מאה עיגולים קטנים, ואם נפל עיגול תרומה קטן לתוכם, אז זה כאילו נפל לתוך מאה עיגולים קטנים והתרומה תעלה במאה.
עכשיו, וקטנים מעלין את הגדולים במיניין. לדוגמא יש לנו חמישים עיגולים קטנים וחמישים עיגולים גדולים, אז ביחס יש מאה עיגולים. אז אם נפל עיגול גדול, אז אני לא אומר שכיוון שאין במשקל פי מאה אז זה לא יעלה, אלא אני אומר הולכים פה אחר המניין, וכיוון שיש פה מאה עיגולים אז זה מעלה את התרומה.
נלמד במשנה: הדורסת תרנגולת - לא, על התרקסיות על פי הכד ואינו יודע איזה היא. רבי אליעזר אומר: רואין אותן כאלו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות. הרי הכל כאילו מעורב, ואז גם מה שבתחתית החבית מצטרף לבטל את מה שבפי החבית. ורבי יהושע אומר לא תעלה עד שיהיה שם מאה כד, כי הוא דורש שיהיה מאה פומין. הוא אומר פומין לא מצטרפים, זה מקום מוגדר.
אומרת הגמרא: הכא - ברישא אנחנו לגבי תאנים לבנות ושחורות אמרנו שרבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל, כן, שאומר רבי יהושע שהלבנות לא מעלות השחורות ורבי יהושע מקל, והכא בסיפא לגבי התרקסיות אז רבי יהושוע מחמיר ורבי אליעזר מקל. מה קרה פה? אמר רבי יוחנן: תניין אינון - יש פה שני תנאים ששנו, כל אחד שנה חלק, אחד שנה את הרישא ואחד שנה את הסיפא, ומי ששנה זו לא שנה זו, כדאתא נמי כמו שראינו בברייתות.
יש לנו שתי ברייתות. ברייתא אחת אומרת: נמצאת אומר: בידוע לא תעלה, כלומר אם ידוע מה נפל שחורה או לבנה לא תעלה, שאינו ידוע תעלה, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: בין בידוע, בין בשאינו ידוע, לא תעלה. כן, כלומר בעצם רואים כאן שרבי אליעזר הוא מקל ורבי יהושע מחמיר, וזה השיטה של דברי רבי מאיר. כלומר לפי רבי מאיר זה המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע שרבי אליעזר מקל ורבי יהושע מחמיר.
ואילו רבי יהודא אומר הפוך: בין בידוע, בין בשאינו ידוע, לא תעלה, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: בין בידוע, בין בשאינו ידוע, תעלה. כן, בעצם פה רבי יהושע הוא מקל ורבי אליעזר המחמיר. רבי עקיבא אומר: בידוע לא תעלה, בשאינו ידוע תעלה. זה בעצם מקביל פחות או יותר למשנה שלנו ברישא. אז בעצם מה שהוא רוצה להגיד שאת הרישא של המשנה שלנו זה נאמר בשיטת רבי יהודה, כמו שאנחנו רואים עכשיו, שרבי יהושע מקל, אבל הסיפא זה נאמר בשיטת רבי מאיר שסובר שרבי יהושע המחמיר.
אומרת הגמרא: למדנו ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואין ידוע היכין דרסה, על פי כוורת ואינו ידוע היכין דרסה. כלומר לא יודע באיזה חבית בדיוק. רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה ליטרין תעלה, ואם לאו לא תעלה, כי הוא סובר שהכול מתערב, גם מה שבתוך החבית, למרות שבעצם זה נמצא בפי החבית, אני אומר לא, אני מתייחס לכל החבית כאחת.
רבי יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין תעלה, ואם לאו הפומין אסורין והשוליים מותרין. רבי יהושע סובר שהפומין זה מקום מוגדר, אז אני לא יכול לצרף את שאר החבית כדי להתיר את הפומין. אני צריך מאה פומין כדי להתיר את פי החבית הזה. כן, זה ככה מסביר את המחלוקת דברי רבי יהודא.
עכשיו רבי מאיר מסביר את זה אחרת. רבי מאיר אומר: רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו, הפומין אסורין והשוליים מותרין. כן, כלומר רבי אליעזר הוא סובר שצריך מאה פומין, כי הוא אומר שהפומין, התחתית של החבית, לא יכולה להצטרף להעלות את פי החבית כי זה מקום מוגדר. ואם לאו, כלומר אם אין לי מאה חביות, אין לי מאה פומין, אז הפומין אסורים והשוליים הם מותרים, בעצם הם לא מחוברים. ואילו רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלוש מאות פומין לא תעלה, כי הוא סובר שפי חבית זה דבר שבמניין, ודבר שבמניין לא בטל.
אומרת הגמרא: הדא אמרה: פומין עשו אותן כדבר שדרכו להימנות, לפי רבי יהושע. והדא מסייעא לרבי יוחנן דו אמר: תניין אינון - כמו שאמר רבי יוחנן שזה מחלוקת תנאים. והדא מסייעא למאן דאמר דברי רבי מאיר - כל הדברים שדרכן להימנות חשובים ומקדשים בכל שהוא, כלומר לא רק דבר שתמיד מונים אותו, אלא אפילו דבר שלפעמים מונים אותו, כי הרי פי חבית לא תמיד מונים, אלא כיוון שלפעמים מונים זה כבר נחשב חשוב ומקדש. דפליגי בהם, האם שדרכו להימנות מקדש או כל שדרכו להימנות מקדש.
והדא אמרה: דלעת אפילו אחד ממאה בה אוסר. כלומר, מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים שהפי חבית אוסר הכול, כלומר, למרות שבעצם זה רק חלק מהחבית, הרי דבר שבמניין - זה החבית עצמה. הוא עצמו אנחנו יודעים שהוא לא בטל, אבל אמרנו גם חלק ממנו, חלק שהוא מוגדר ממנו, אז הוא גם כן לא בטל. אז לפי זה גם אנחנו יודעים שדלעת זה אחד מהדברים שלא בטל, אז גם אם חלק ממנו, אפילו אחד ממאה בו, אם הוא במקום מוגדר כמו ראש הדלעת, אז זה לא בטל, כמו שפי חבית, למרות שהוא חלק קטן מהחבית לא בטל.
דרסה ואינו יודע היכן דרסה - כלומר אם הוא לא יודע בכלל באיזה מקום בחבית זה נמצא, פה דברי הכל תעלה. כן, זה ברור, זה לא מקום מוגדר, לכן דברי הכול תעלה.
אמר רבי אבין: וצריך שיהא בכל אחת שני ליטרין וכל שהוא, כדי שתיבטל ברוב. כן, כלומר צריך להיות שבכל חבית יהיה לפחות כמות שהיא תבטל את זה ברוב מדאורייתא, ואז אני אומר שכולם יצטרפו.
למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה? בשאינו יודע אם בלולות הן ואםאו לאיזו הן נפלו. ד_כו§שתי קופות שתי מגורות שבכל אחת חמישים שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו. אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: מעשה בא לפני °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף בחמישים אגודות של ירק שנפלה לתוכן אחת לתוכן חצייהשחצייה תרומה, ואמרתי לפניו: תעלה! לא שהתרומה עולה בחמישים ואחד, אלא שהיו שם מאה ושני חציים.
גמ': מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס. תמן גבי ליטרא קציעות הוא אומר שהתחתונות מעלות את העליונות. הכא הוא אמר: אם יש בקיפוי, הא ארעייתא התחתית לא מצטרף. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° ורבי חייארבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא, ורבי שמעון בר ווארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן°אמרה בשם כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°: דברי °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס כיוון שקיפא בידים, עשו אותו כמרבה במזיד. ואף שקדם בטל במאה, כשהרים חלק, חזר ונאסר. רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא ורבי אסירבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל°אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: לדברי °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס, עשו אותו כסאה עולה מתוך מאה. ד°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: סאה שנפלה היא שעלתה. שאני אומר שהתרומה נמצאת במה שקיפא ובקיפוי אין מאה כנגד אותה סאה שהיה צריך להעלות שהיא נעשת תרומה מדרבנן. על דעתיה דרבי אסירבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל°, מותר לרבות ככל איסור דרבנן. על דעתיה דכהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, אסור לרבות. שהרי לא נאסר אלא בגלל שנראה כמרבה כדי לבטל האיסור. קפהקיפא והיה בליבו ספק שמא לא קיפא את כל הפירות המסופקים וחזר וקפהוקיפא: על דעתיה דרבי אסירבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל°, הקיפוי השני מותר. שהרי הסאה יצאה כבר בקיפוי ראשון. על דעתיה דכהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, אסור. שאף בפעם השניה מקפיא כי רוצה לסלק את האיסור. ושוב גוזרים לאסור להרבות, שנראה כמרבה כדי לבטל איסור בידים. על דעתיה דרבי אסירבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל°, אף על פי שלא שייר אפילו אם מרים את כל הפירות, הדין לא השתנה. וכיוון שבתוכם סאה תרומה, אם כרגע אין בכל הפירות מאה ואחד סאה כגון שאכלו עכברים חלק, הכל אסור. על דעתיה דכהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב° שהסיבה שגזרו חכמים שהתחתונות לא יצטרפו, כיוון שנראה כמבטל בידים. אם לקח הכלוהואולאששייר שייר כלום, לא שייך הטעם הזה. שהרי לקח הכל, וכיוון שכבר בטל האיסור, לא חוזר ונאסר אף שכעת בכל הפירות אין מאה ואחד סאים. תנן: שתי קופות שתי מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו. תני: שתי קופות אפילו בשתי עליות, ושתי מגורות שמחוברות לקרקע דווקא בעלייה אחת. אבל שתי מגורות בשתי עליות לא. בדא מה בין קופות למגורות? קופות דרכן להתפנות, מגורות אין דרכן להתפנות. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמרו בשם °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי: ד_כז§היו לפניו שתי קופות, בזו חמישים סאה ובזו חמישים סאה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. רצה להעלות מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה.
📖 באר משה — דף כד עמוד א
אנחנו תלמידי משנה ממסכת תרומות, דף כ"ד. נזכיר מהדף הקודם, תקנת המשנה, פרק ד', הלכה ח'. אומרת המשנה: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה, כלומר נפלה לתוך אוצר, אבל בחלק העליון שלו, רק הוא לא יודע בדיוק איפה בה, וכיפה. כלומר הוא הסיר את כל העליונות. אז רבי אלעזר אומר אם יש בכיפוי מאה סאה, תעלה באחד ומאה. הוא אומר החלק התחתון לא מצטרף כדי לבטל את זה, אבל החלק העליון כן, בגלל שהוא הסיר את הכיפוי, ואם בתוך מה שהוא הסיר יש מאה כנגד התרומה, אז זה בטל, תעלה אחד ומאה. ורבי יהושע אומר לא תעלה, כי רבי יהושע חושש שזה נראה כאילו הוא מבטל איסור בידיים. סאה תרומה שנפלה על פי מגורה, כלומר הוא יודע בדיוק איפה היא נפלה, אז הוא הסיר אותה פלוס מסביב קצת, כל מה שנוגע בה, כדי להיות בטוח שלא נשאר כלום.
אז אם כן, למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה? בשאינו יודע אם בלולות הן לאיזו הן נפלו. כן? אז אמרו אחד ומאה, כשהוא לא יודע בדיוק איפה הן נפלו ומעורבבות. שתי קופות שתי מגורות, שבכל אחת מהן נניח יש חמישים, שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. רבי שמעון אומר: אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו. כלומר כיוון ששתיהן בספק, אז שתיהן מצטרפות, ורבי שמעון אפילו בשתי עיירות נפרדות.
אמר רבי יוסי: מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמישים אגודות של ירק שנפלה אחת תרומה. כלומר, הייתה אגודה אחת שחצי ממנה היה תרומה, והיא נפלה לתוך חמישים אגודות ירק, ואמרתי לפניו: תעלה! הרי לפי רבי יוסי כל מה שאינו בלול לא מעלה, ופה רואים שאינו בלול ומעלה. לא שהתרומה עולה בחמישים ואחד, אלא שהיו שם מאה ושני חציים.
אומרת הגמרא: מחלפא שיטתיה דרבי אליעזר, לכאורה מוחלפת היא לזה דרבי אליעזר, הרי לגבי ליטר קציעות, כן? אמרנו שם שאם ליטר קציעות שדרסה בפי חבית או בפי כברה, אז התחתונות מעלות את העליונות, כלומר התחתונות מצטרפות. ולמה פה הוא אומר אם יש בקיפוי, רק אז זה בטל, הא ארעייתא לא, החלק התחתון לא מצטרף.
רבי ירמיה ורבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בר ווא בשם כהנא: דברי רבי אליעזר, עשו אותו כמרבה מזיד. כיוון שכיפה בידיים, עשו אותו כמרבה ומזיד, כן? ואף שקודם בטל במאה, כשהרים חלק, חזר ונאסר. בעצם רבי אליעזר אומר שגם התחתונות מעלות את העליונות, ובאמת אם היה מאה כנגד הכול אז זה היה בטל. אבל ברגע שהוא בא וכיפה בידיים אז זה נראה כאילו הוא מבטל בידיים. אז לכן משום מראית עין נראה כאילו שהוא מכייף בידיים, לכן גזרו שהאיסור כביכול חוזר, ושצריך שיהיה מאה כנגדו.
רבי אילא ורבי אסי בשם רבי יוחנן: דברי רבי אליעזר, עשו אותו כסאה עולה מתוך מאה. אנחנו יודעים את הכלל של רבי אליעזר, שסאה שנפלה היא סאה שעלתה, כן? כי בגלל שהוא סובר שיטה כזאת, אז אני אומר גם כשהוא כיפה, הסאה שנפלה היא בתוך מה שהוא כיפה, כן? אז לכן בעצם החלק התחתון לא מצטרף, כי רבי אליעזר סובר שאותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה. אז כל מה שהוא הרים אני אומר שבעצם התרומה בתוכה, לכן צריך מאה במה שנשאר.
אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי אסי, מותר לרבות. כמו כל איסור דרבנן, כן? כי הוא לא חושש למראית עין. הוא אומר שהסיבה שבגלל שרבי אליעזר סובר שאותה סאה שנפלה היא שעלתה, כן, אבל אין איסור לרבות כדי לבטל את זה באיסור דרבנן. אבל על דעתיה דכהנא, אסור לרבות, שהוא אמר שיש פה מראית עין שנראה כאילו הוא מבטל איסור בידיים, כן? אסור לרבות, כי כל האיסור הוא בגלל שנראה כמרבה כדי לבטל איסור.
עוד נפקא מינה, אם כיפה, נניח נפלה סאה תרומה לתוך המגורה, והוא לקח את החלק העליון, אבל לאחר מכן היה לו ספק, אולי הוא לא לקח את הכל, אז הוא חזר ולקח עוד הפעם. אז על דעתיה דרבי אסי הכיפוי השני מותר. כי הרי הסברה שלו היא שאותה סאה שהוא הרים היא סאה שנפלה, זה ברמה הראשונה, כן? אז אני אומר זה כבר יצא בכיפוי הראשון. אבל על דעתיה דכהנא, אסור, כי שוב פעם כל פעם שהוא לוקח זה נראה כאילו הוא מתכוון, נראה כמרבה בידיים כדי לבטל איסור בידיים, כן? לכן זה אסור.
עוד חילוק, על דעתיה דרבי אסי, אף על פי שלא שייר. כלומר, אפילו אם הוא ירים את כל הערימה, כן? מדובר שבהתחלה נניח היה מאה כדי לבטל את זה, ולאחר מכן עכברים אכלו חלק. אז עכשיו אם כשהוא מרים את הכול יש פחות ממאה, אז הכול יהיה אסור, כיוון שבתוך מה שהוא הרים אני אומר שהאיסור נמצא. אבל על דעתיה דכהנא שייר, שהוא אומר כל הסיבה זה שגזרו שהתחתונות לא יצטרפו כיוון שנראה כמכייף בידיים, אם הוא לקח את הכול, אז לא נושייך, הוא לקח את הכול. אז כיוון שהאיסור כבר בטל, הוא לא חוזר ונאסר, למרות שעכשיו אין אחד ומאה סאין.
אמרה המשנה: שתי קופות, שתי מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. כמו שאמרנו, כיוון ששתיהן בספק, אז שתי מצטרפות. רבי שמעון אומר: אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו.
תני: שתי קופות אפילו בשתי עליות, ושתי מגורות דווקא בעלייה אחת. כלומר קופות זה דבר שזז, אפילו אם נמצאות בשתי עליות נפרדות. אבל מגורות אני צריך דווקא שיהיו בעלייה אחת. כך אומרת הברייתא. אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא, כיוון שהמגורות הן לא דבר שזזות.
הגמרא שואלת: מה בין קופות למגורות? קופות דרכן להתפנות, מגורות אין דרכן להתפנות. כלומר קופה אפשר לשפוך אחת לשנייה, הדרך שדרכן להתערב, אז לכן שתיהן מצטרפות. אבל במגורות אין דרך לשפוך אחת לשנייה, אז לכן הן לא מצטרפות.
רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי שמעון: היו לפניו שתי קופות, בזו חמישים סאה ובזו חמישים סאה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. אז רצה להעלות מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה. זאת אומרת, בעצם כיוון ששניהם בספק, אז הוא יכול לעלות מאיזה שהוא רוצה. הוא צריך לתת לכהן סאה אחת, שהוא לא יכול להרוויח מזה שנפלה תרומה לתוך הסאה חולין שלו. אז הוא לוקח סאה אחת, נותן אותה לכהן. את הסאה הזאת יכול לקחת מקופה אחת, יכול לקחת מהקופה השנייה, יכול גם לקחת חצי חצי. זה לא כמו הדעה של רבי אליעזר שאותה סאה שנפלה היא שעלתה, כי הרי פה אנחנו יודעים שנפלה לתוך אחת מהן, אלא פה זה עניין של כדי לפצות את הכהן על התרומה שלו.
וכן שני מקואות: בזו עשרים סאה ובזו עשרים סאה, ונפלו שלושת לוגין מים שאובין לתוך אחת מהן וכל המים שבה נפסלו מדרבנן, וחייב לרוקן את המקווה מהמים הפסולים בו, ואינו יודע לאיזה מהן נפלו. רצה להוציא קוויה פסולה את המים הפסולים מזה מוציא, מזה מוציא, מחצה מזה ומחצה מזה מוציא. מעלהאמררבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם בר פדיהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא°: היו לפניו שתי קופות, בזו חמישים סאה ובזו חמישים סאה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפלה, ואחר כך נפלה בשנייה שנייה ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. אני אומר: למקום שנפלה הראשונה, שם נפלה השנייה. למה? ד_כח§שתולין קלקלה במקולקל. אם ריבה על הקופה הידועה ובטלה שוגגבשוגגעד שהיה בה מאה ואחד כנגד הסאה הראשונה שידוע שנפלה לתוכה, בטלה הסאה הראשונהומעלה אחת ומתיר והשנייהאת הקופה. וכיוון שעכשיו אין קופה אחת מקולקלת יותר מהשניה, חזרה הקופה השניה להוכיחה. ושניהם בספק, ושניהן מעלות את הסאה. נמצאו שתי הסאין שנפלו עולות מן מאהבמאה וחמישים סאה. שהרי על הראשונה הוסיף חמישים. ושתי שתי קופות, בזו חמישים סאה ובזו חמישים סאה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, ואחר כך נפלה שנייה וידוע לאיזה מהן נפלה: ד_כט§אין אומר: למקום שנפלה שם השנייה, שם נפלה הראשונה. אם ריבה על אחת מהן ובטלה בשוגג, מעלה ומתיר כגון שריבה על זו שלא נפלה לתוכה הסאה השניה, הרי היא מותרת. והשנייה אסורה עד שירבה לה שוגג. עד שיהיה מאה כנגד הסאה השניה שנפלה לתוכה ודאי. אבל כנגד הסאה הראשונה אינו צריך שכבר בטלה בקופה הראשונה. ואם ריבה על הקופה שבה נפלה הסאה השניה, מעלה ממנה סאה כנגד זו שנפלה לתוכה ודאי. ושני הקופות מעלות את הסאה הראשונה, ומרים סאה מאיזה קופה ומאיזה מקום בקופה שירצה, שבדעתו לקבוע מה היה חולין ומה היה תרומה כגון. ד_ל§אמר: "מה שלמטן תרומה, מה שלמעלן חולין", "מה שלמטן חולין, מה שלמעלן תרומה", לדעתו הדבר תלוי. ואף במקוה כן: אמר "מה מי המקווה שלמטן קוויה כשירה, מה מי המקווה שלמעלן קוויה פסולה", "מה שלמטן קוויה פסולה, מה שלמעלן קוויה כשירה", לדעתו הדבר תלוי. תני: שתי קופות אפילו בשתי עליות, ושתי מגורות דווקא בעלייה אחת, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא. בדא את אמר: קופות מעלות ומגורות אינן מעלות? היאך עבידא? שתי מגורות בשתי עליות ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, שתיהן אסורות. ריבה על אחת מהן ובטלה שוגג, מעלה ומתיר. אבל השניה אינה מצטרפת להתיר ונשארת באיסורה. והשנייה לכשירבה לה שוגג היא מותרת, ואינה צריכה עלייה שכבר עלתה תרומה.
📖 באר משה — דף כד עמוד ב
וכן שני מקואות: בזו עשרים סאה ובזו עשרים סאה, ונפלו שלושת לוגין מים שאובין לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלו. כלומר מקווה שיש בו פחות מארבעים סאה שנפל שלושה לוגין לתוכו, אז כל המים שהיו במקווה נפסלו, והוא צריך לרוקן את הכל, את כל מה שהיה קודם פלוס עוד קצת מתוך השלושה לוגים כדי שיישאר פחות משלושה לוגים. אז עכשיו יש לו פה שני מקוואות, לכל אחד רק עשרים סאין, ונפל לתוכם שלושה לוגים מים שאובין. אחת מהמקוואות פסולה לגמרי וצריך לרוקן עשרים סאין פלוס קצת. עכשיו הוא לא יודע לאיזה הם נפלו, אז רצה להוציא קוויה פסולה מזה מוציא, מזה מוציא, מחצה מזה ומחצה מזה מוציא. יכול להחליט איזה מקווה שהוא רוצה. לאחר מכן יכול לרבות מי גשם ומים כשרים, ואז המקווה הזה יהיה כשר.
רבי סימון בשם בר פדיה: היו לפניו שתי קופות, בזו חמישים סאה ובזו חמישים סאה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפלה, ואחר כך נפלה שנייה ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. אומר: למקום שנפלה הראשונה, שם נפלה השנייה. למה? שתולין קלקלה במקולקל. כלומר, אם יש לו קופה אחת שבתוכה הוא יודע בוודאות שקודם נפלה סאה תרומה, אז היא כבר מקולקלת. אז לאחר מכן אם נפלה עוד סאה והוא לא יודע איפה, אני טוען ששם היא נפלה.
עכשיו מה יקרה אם ריבה על הידועה? כלומר הקופה שבה הוא יודע שנפלה סאה תרומה, הוא ריבה עליה עד שהיה בה מאה ואחד כנגד הסאה הראשונה שידוע שנפלה. אז באותו רגע הסאה הראשונה שנפלה בטלה ועולה באחד ומאה, מעלה ומתיר, אבל מייד גם הקופה השנייה נכנסת לספק, כי עכשיו שתיהן באותה דרגה. כיוון שעכשיו אין קופה אחת מקולקלת יותר מהשנייה, חזרה להוכיחה, ושתיהן עכשיו בספק, ואז שתיהן מעלות את הסאה. עכשיו הרי בראשונה הגענו למאה, ובשנייה יש חמישים. עכשיו שתיהן ביחד מצטרפות ומעלות גם את השנייה. נמצאו שתי סאין עולות וחמישים סאה.
מקרה אחר: שתי קופות, בזו חמישים סאה ובזו חמישים סאה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, ואחר כך נפלה שנייה וידוע לאיזה מהן נפלה: אין אומר: למקום שנפלה שם השנייה, שם נפלה הראשונה. כי הפוך לא אומרים. אני כן אומר שהסאה השנייה נפלה למקום המקולקל, אבל בראשונה הרי אף אחד לא היה מקולקל. אז לא אומרים שלמקום שהשנייה נפלה, ודאי גם הראשונה נפלה. את זה אנחנו לא אומרים.
עכשיו, ריבה על אחת מהן ובטלה שוגג, מעלה ומתיר והשנייה אסורה עד שירבה לה שוגג. דוגמה: נניח יש לנו שני קופות שיש בהם חמישים, ובאחת מהן נפלה הסאה השנייה. הוא ריבה על השנייה, לא על זאת שנפלה לתוכה פעם שנייה, אז הוא ריבה והיא מותרת. כלומר הוא הגיע עד שיהיה מאה כנגד הסאה, ואז הוא נוטל אחת, מעלה ונותן לכהן. עכשיו השנייה נשארת אסורה עד שהוא ירבה לה שוגג, עד שיהיה בה מאה כנגד הסאה השנייה שנפלה לתוכה. אבל כנגד הראשונה הוא לא צריך, כי היא כבר בטלה בקופה הראשונה.
עכשיו אם הפוך, נניח הוא ריבה על הקופה שבה נפלה הסאה השנייה, והוא העלה את הסאה כנגד הסאה השנייה, אז באותו רגע שני הקופות הופכות להיות בספק, ואז הוא מרים עוד פעם סאה ממי שהוא ירצה ושניהם מותרות. הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה, באיזה מהם נפלה התרומה.
אמר: "מה שלמטן תרומה, מה שלמעלן חולין", "מה שלמטן חולין, מה שלמעלן תרומה", לדעתו הדבר תלוי. כיוון ששתיהן בספק, הוא יכול להחליט שזה נמצא בקופה מסוימת, ואיפה בדיוק, גם כן להרים מלמעלה או מלמטה, הכל תלוי בו.
ואף במקוה כן: אמר "מה שלמטן קוויה כשירה, מה שלמעלן קוויה פסולה", "מה שלמטן קוויה פסולה, מה שלמעלן קוויה כשירה", לדעתו הדבר תלוי. הרי הוא צריך להוריד עשרים סאה ועוד קצת, אז הוא יכול להגיד העשרים סאה העליונים הם כשרים והתחתונים פסולים, או הפוך, ולהסיר אותם. הכל לדעתו הדבר תלוי, כיוון ששתיהן בספק וזה הכל רק דרבנן, אז הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה.
תני, למדנו בעיא: שתי קופות אפילו בשתי עליות, ושתי מגורות דווקא בעלייה אחת, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא.
ועכשיו הגמרא: את אמר: קופות מעלות ומגורות אינן מעלות? היאך עבידא? שתי מגורות בשתי עליות ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, שתיהן אסורות. כלומר הספק קיים בשתיהן, אבל הן לא מצטרפות, למרות שבשתיהן יחד יש שתי רביעיות.
עכשיו, ריבה על אחת מהן ובטלה שוגג, מעלה ומתיר. ברגע שהוא ריבה על אחת וביטל אותה שוגג, הוא צריך להוציא מן הסאה, לתת לכהן, ואז אותה מגורה מותרת, אבל השנייה נשארת אסורה, כי הן לא מצטרפות. והשנייה לכשירבה לה שוגג היא מותרת, ואינה צריכה עלייה שכבר עלתה תרומה. כי כל הבעיה זה רק האיסור, וברגע שהוא ריבה, האיסור בטל, ולכן לא צריך עלייה שכבר עלתה תרומה.
תני, רבי יוסי אומר: בלול מעלה ושאינו בלול אינו מעלה. כלומר משמע מכאן ששתי קופות לא מצטרפות, כי הוא אומר רק אם זה מעורבב זה מעלה. ועכשיו, אמר רבי יוסי מעשה בפני רבי עקיבא בחמישים אגודות של ירק, שנפלה אחת לתוכן שחציה תרומה, ואמרתי לפניו תעלה. הרי לפי רבי יוסי אמרנו שכל מה שאינו בלול לא מעלה, ופה רואים שאינו בלול ומעלה, הרי חצי האגודה היא במקום אחד, זה לא מעורבב.
ועכשיו הגמרא תרצה שלדעת רבי יוסי זה תלוי אם הוא מקפיד על תערובתו. כלומר דבר שהוא מקפיד על תערובתו אינו מעלה, וכשאינו מקפיד מעלה. איכא תרתי, דוגמאות לשני הדברים: קישוא טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורים, אבל הם לא הוכשרו. כיוון שלא הוכשרו, הוא לא מקפיד, כי זה לא יטמא את השאר, ואינו מקפיד על תערובתו זה מעלה. אבל אם הוכשרו לקבל טומאה, פה הוא כבר מקפיד, אז אינו מעלה.
עד כאן הלך פרק המפריש. עד כאן הלך פרק המפריש. עד כאן הלך פרק המפריש, אם ירצה השם.
תני °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: ד_לא§בלול מעלה, ושאינו בלול אינו מעלה. משמע ששני קופות אינם מצטרפות להעלות. והא תנינן: אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: מעשה בא לפני °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף בחמישים אגודות של ירק שנפלה אחת לתוכן וחצייה תרומה, ואמרתי לפניו: תעלה! הרי ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אינו בלול ומעלה? הוינן בעיין למימר כדי לתרץ את הקושיה שלדעת°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: דבר שהוא מקפיד על תערובתו אינו מעלה, ושאינו מקפיד על תערובתו מעלה. היאך עבידא? קישות טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורין שלא הוכשרו, הואיל ואינו מקפיד על תערובתו, מעלה. אם הוכשרו לקבל טומאה, הואיל והוא מקפיד על תערובתן, אינו מעלה.
