ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תענית/הדפסה (פרק שני)
ולמה תוקעין בקרנים של בהמה שופרות לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. אמר רבי לוי°: ולמה יוצאין בין הקברות לומר אם נתחיבנו מיתה חשבינו כאילו מתים לפניך שהמיתה מכפרת. אמר רבי תנחומה°: וכולהן בה כל מה שמנינו נמצא ביציאה לבית הקברות אם מיתה אנו חייבין הרי מתים אם נתחיבנו גלות הרי גולים אם נתחיבנו רעבון הרי רעבים. תנן ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה על שם (תהלים צ"א, ט"ו) עמו אנכי בצרה. אמר רבי זעירא°: כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן כל פעם שהייתי רואה שעושים כך הוה גופי רעד. ביומוי דרבי רבי אילא° אילעא הוון שבקין ארונא ועללין לון היו מניחים את הארון והיו נכנסים לביתם עד זמן התפילה אמר להם רבי זעירה° לא נכון לעשות כן להשאיר את הארון לבד לא כן תני לא היו מתחלפין עליה כל היום שלא יראה כטורח אלא אחד היה יושב ומשמר כל היום. וכל שכן שלא ישאירו את הארון ללא שומר ולמה שמים אפר רבי יודן בי רבי מנשה° ורבי שמואל בר נחמן° חד אמר כדי להזכיר זכותו של אברהם וחורנה אמר כדי להזכיר זכותו של יצחק. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם יכול לתת בין עפר בין אפר על שם (בראשית י"ח, כ"ז) ואנכי עפר ואפר. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק, ובלבד אפר, רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח. רבי יודה בר פזי° כד הוה נפק לתעניתא כשהיה יוצא לתענית הוה אמר קומיהון אחינן כל מאן דלא מטא שמשא לגביה כל מי שהשמש עם האפר לא הגיעה אליו יסב עפר ויתן גו רישיה. שאפשר לשים גם עפר. תנן: ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא, למה הנשיא לא שם אפר בעצמו? אמר רבי תחליפא קיסריא°: כדי לפרסמו שלא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתיב (יואל ב', ט"ז) יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה יצא חתן מחדרו זה ארון וכלה מחפתה זה התורה. דבר אחר יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחפתה זה אב בית דין. רבי חלבו° אמר לרבי רבי יודן נשייא° פוק עימן וצערך עבר צא עימנו והצער יעבור שהתענית תתקבל. אמר רבי יוסה° אסי: הדא אמרה: אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין למה דלית נשייא עמן. כתוב אחד אומר בפר העלם דבר של ציבור (ויקרא ט"ז, ב') אל פני הפרכת ולא נאמר קדש וכתוב אחד אומר בפר כהן משיח (ויקרא ד', ו') את פני פרכת הקדש. רבי אחא° אמר איתפלגון רבי אבהו° ורבנן חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה חטא הציבור אין הגדולה במקומה שהשכינה מסתלקת מישראל וחורנא אמר אחד זה ואחד זה אין הגדולה במקומה לפיכך שורפים את הפרים מחוץ למחנה לפי שחטאו הלמד הציבור או המלמד כהן משיח לפיכך יצאו לחוץ ויפרסמו ויתבזו שבשניהם אין הגדולה במקומה על שם (ויקרא ד', כ"א) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. תני חזקיה° בכהן משיח נאמר פרכת הקדש ובהעלם דבר של ציבור נאמר פרכת רמז כל מקום שיש כהן משיח שנמשח בשמן המשחה יש ארון וזה היה בבית ראשון וכל מקום שאין משיח אין ארון זה היה בבית שני ואתייא כיי דאמר רבי שמואל בר ינא° בשם רבי אחא°: חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון, ואלו הן: אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. על שם (חגי א', ח') וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה"א אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון. דלמא את זה מספרים רבי אבא בר זבדא° ורבי תנחום בר עילאי° ורבי יאשיה° נפקוי לתעניתא. דרש רבי אבא בר זבדא° כתיב (איכה ג', מ"א) נשא לבבנו אל כפים ואיפשר כן וכי אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה אלא מהו נשא
ולמה תוקעין — שואלת הגמרא מה יעקב דרומיא ולמה תוקעים בקרניים של בהמה? כלומר השופרות. לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. אמר רבי לוי: ולמה יוצאין בין הקברות? לומר חשבינו כאילו מתים לפניך, שהמיתה מכפרת. אמר רבי תנחומה: וכולהן בה, כלומר היציאה לבית העלמין בזמן התענית הזה מכיל את כל מה שאמרנו. כי אם מיתה אנו חייבין הרי מתים, אם גלות הרי גולים, אנחנו יוצאים לבית הקברות, אם רעבון הרי רעבים. תנן ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה על שם עמו אנכי בצרה. כלומר גם השכינה מצטערת.
אמר רבי זעירא: כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן הוה גופי רעד — כשהיה רואה ששמים את האפר על התיבה. ביומוי דרבי אילא הוון שבקין ארונא ועללין לון — בימי רבי אילא, שהיה צום, אז היו מתפללים בבוקר ולאחר מכן עוזבים את הארון והולכים לביתם. אמר להם רבי זעירה: לא נכון לעשות כן, להשאיר את הארון לבד. לא כן תני לא היו מתחלפין עליה כל היום — כלומר הברייתא אומרת שלא היו מתחלפים, היו משאירים שומר אחד או כמה שומרים אבל לא מתחלפים שלא ייראה כאילו טורח, אלא אחד היה יושב ומשמר כל היום. וכל שכן שלא להשאיר את הארון לבד ללא משמר.
רבי יודן בי רבי מנשה ורבי שמואל בר נחמן, חד אמר כדי להזכיר זכותו של אברהם אבינו, שאנוכי עפר ואפר. וחורנה אמר כדי להזכיר זכותו של יצחק. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם יכול לתת בין עפר בין אפר על שם ואנכי עפר ואפר. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק, ובלבד אפר, כי רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח.
רבי יודה בר פזי כד הוה נפק לתעניתא הוה אמר קומיהון: אחינן, כל מאן דלא מטא שמשא לגביה — מי שהשמש לא מגיע אליו עם האפר, יסב עפר ויתן גו רישיה. אפשר גם עפר לשים. תנן נותנים אפר מכלה על גבי התיבה ובראש הנשיא. שואלת הגמרא למה הנשיא לא שם את האפר בעצמו? אמר רבי תחליפא קיסריא: כדי לפרסמו, כי לא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתיב יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה, יצא חתן מחדרו זה ארון וכלה מחפתה זה התורה. דבר אחר, יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחפתה זה אב בית דין.
רבי חלבו אמר לרבי יודן נשייא: פוק עימן וצערך עבר — תצטרף אלינו לתענית והתענית תתקבל. אמר רבי יוסה: הדא אמרה: אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין — לתעניות שאנחנו עושים? אינן נחשבות תענית. למה? דלית נשייא עמן — הנשיא לא בא איתנו אף פעם, אז לכן זה בעצם לא נחשב תענית כמו שהגדירו חז"ל.
כתוב אחד אומר אל פני וכתוב אחד אומר את פני פרכת הקדש. רבי אחא אמר: איתפלגון רבי אבהו ורבנן: חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה — השכינה לא מסתלקת, אבל חטא הציבור אין הגדולה במקומה — השכינה מסתלקת מישראל. וחורנא אמר לפי שחטאו הלמד — הציבור שהם לומדים והמלמד, שזה הכהן משיח, לפיכך יצאו לחוץ ויפרסמו — ויתבזו, ששניהם אין הגדולה במקומה, על שם והוציא את הפר אל מחוץ למחנה.
תני חזקיה, רמז כל מקום שיש משיח יש ארון — כלומר כהן שמשמש בשמן המשחה, כמו שהיה בבית ראשון שהארון היה בקודש הקודשים, וכל מקום שאין משיח אין — זה היה בבית שני. ואתייא כי הדא דאמר רבי שמואל בר ינא בשם רבי אחא: חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון, ואלו הן: אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. על שם וארצה בו ואכבדה — ואכבד כתיב חסר ה"א, אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון.
נשוי ליבינן לכף ידינן נעשה בידינו מה שהתכוונו בלבנו שלא די שנחזור בלב אלא נחזיר את מה שגזלנו ואחר כך נישא תפילה אל אל בשמים. כך אם יהיו השרץ בידו של אדם ב_גאפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית, השליכו מידו מיד טהר. דרש רבי תנחום בר עילאי° כתיב (דברי הימים ב' י"ב, ו') ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר לא אשחיתם נתענו צמו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם. דרש רבי יאשיה° כתיב (צפניה ב', א') התקוששו וקושו נתקושש גרמן נתקן עצמנו עד דלא נקושש חורנין אני אומר את זה בגין דאית הכא בין החכמים בני נש דאמרון עלי לישן ביש גבי רבי יוחנן° בר נפחא ואני רוצה שהם יחזרו בהם לא רק ביני לבינם אלא לפני כל עמא לדינה אמרין הוה תמן רבי חייה° ורבי איסי° אסי ורבי אימי° אמי בן נתן וקמון ואזלון לון שלא לראות בבשתם של אותם אנשים. אמר רבי אלעזר° בן פדת שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (דברי הימים ב' ז', י"ד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר (תהלים י"ז, ט"ו) אני בצדק אחזה פניך (דברי הימים ב' ז', י"ד) וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה אם עשו כן מה כתיב תמן (דברי הימים ב' ז', י"ד) ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. רבי חגיי° דרש הדא דרבי רבי אלעזר° בן פדת כל שעה כל פעם בתעניתא. אמר רבי אלעזר° בן פדת: סוף שתא כשתא כל השנה נגזר על פי ההתנהגות בתחילתה כמו שאומרים האנשים מן עפר קיטא לסיתוא בקיץ אוגרים לחורף נפח צפונה כבר כשמתחילה לנשוב רוח קרה יצף לבניך חזק את הבנין לקראת החורף כך בתחילת השנה צריך לתקן את עצמנו כדי שנתברך כל השנה. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה שלא תקעו בראש השנה ולא התעוררו לתשובה סוף שמתריעין עליה בסופה שיצטרכו לתקוע להתריעה על הצרות. כל שאינה חסה על פירות חבירתה סוף שהיא מאבדת פירותיה כך אם לא נתקן את מה שקלקלנו בשנה שעברה אף השנה נקלקל. אמר רבי אחא° אם לא משגיחין על היין בתחילת עשיתו רוב היין מחמיץ. אית הוה סבין בציפורין היו זקנים בציפורי כד הוות רביעתא קדמייתא ברביעה ראשונה הוה מריחין בעפרא וידעין מימור כמה מימי שתא. אמר רבי אלעזר° בן פדת כתיב (ישעיהו נ"ח, ה') הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, אין זה צום שאני חפץ בו, ואי זהו צום שאני חפץ בו? כדכתיב (ישעיהו נ"ח, ו') הלא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה וגו' הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית מה כתיב בתריה אז תקרא וה' יענה וגו'. אמר רבי שמעון בן לקיש°: כתיב (בראשית ב', ו') ואד יעלה מן הארץ עלה שבר אד מלשון שבר דכתיב כי קרוב יום אידם מלמטן כשישברו ליבם ויחזרו בתשובה מיד הגשמים יורדין. אמר רבי ברכיה° הכהן: כתיב (דברים ל"ב, ב') יערף כמטר לקחי כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין. רבי ברכיה° הכהן עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא, ובסופה אתא גוביי. עאל ואמר קומיהון: אחינן, חמון מה דאנן עבדין ראו את מעשנו לא דא היא לא על מעשים כמו שלנו דנבייא מקנתר לן (מיכה ז', ג') על הרע כפים להיטיב, השר שואל, איכן הוא, והשופט בשילום, והגדול דובר הוות נפשו הוא, ויעבתוה, טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם על הרע כפים להיטיב מריעין גוזלים זה לזה בכפים ומבקשין טובה מהקדוש ברוך הוא. השר שואל איכן הוא השוחד ליקח והשופט בשילום שאומר שלם לי ואשלם לך שאטה את המשפט לטובתך והגדול דובר הוות נפשו הוא ויעבתוה עבדוה לעבירה עביא עבדוה קליעה דחובין שעשו את הרע כחבל עבות שקשה לקורעו ומן פסק לה מי יצליח לנתק את הרע הרי (מיכה ז', ד') טובם כחדק טבא דבהון כאילין חידקיא הטובים שבהם כקוצים ישר ממסוכה ישרא דבהון כאילין סוכייא ישרים שבהם כמו ברקנים יום מצפיך פקודתך באה יום שציפינו לרווחה בא עלינו גוביי עתה תהיה מבוכתם מה יכול להצילם מן גוא דאינון בכיין ובכון ובכון ונחת מיטרא. אמר רבן שמעון בן לקיש°: תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה מה עשו אמר רבי חונה° בשם °רבי שמעון בן חלפותא: העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא. אמרין: אין לית מתרחם עלינן לית אנן מרחמין עליהון הדא הוא דכתיב (יואל א', י"ח) מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו'. אמר רבי אחא°
מעשה: רבי אבא בר זבדא ורבי תנחום בר עילאי ורבי יאשיה נפקוי לתעניתא. דרש רבי אבא בר זבדא: נשא לבבנו אל כפים — ואפשר כן, אפשר להחזיק את הלב בידיים? ואי אפשר כן אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה? אלא מהו נשא? נשוי ליבינן ידינן — כלומר נעשה בידינו מה שהתכוונו בלבנו, שלא נחזור בלב אלא צריך להחזיר את מה שגזלנו. רק אחר כך אל אל בשמים — תפילה אל השמים. כך אם יהיה השרץ בידו של אדם, אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית, השליכו מידו מיד טהר.
דרש רבי תנחום בר עילאי: ויכנעו שרי והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר — נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו, לכן לא אשחיתם.
דרש רבי יאשיה: התקוששו וקושו — נתקושש גרמן — קודם כל יתקנו החכמים את עצמם, עד דלא נקושש חורנין — יכול להיות שאנחנו מתקנים אחרים? למה? דאית הכא בני נש דאמרון עלי לישן ביש גבי רבי יוחנן — אני רוצה שהם יחזרו בהם, לא רק ביניהם אלא כל עמא לדינה — לפני כל עמם. אמרין: הוה תמן רבי חייה ורבי איסי ורבי אימי וקמון ואזלון לון — הם יצאו מהמקום והלכו, כי הם לא רצו לראות בבושתם של אותם אנשים.
אמר רבי אלעזר: שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד: ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו — זו תפלה, ויבקשו פני — זו צדקה, כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך, וישבו מדרכיהם הרעים — זו תשובה. אם עשו כן, מה כתיב תמן? ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם.
רבי חגיי דרש הדא דרבי רבי אלעזר כל שעה בתעניתא — כל פעם בתענית אומר את זה. אמר רבי אלעזר: סוף שתא כשתא — כל השנה נגזר על פי ההתנהגות בהתחלה, כמו שאומרים האנשים מן עפר לסיתוא — מה שאוגרים בקיץ זה מה שיהיה בחורף. נפח צפונה יצף לבניך — אם מתחילה רוח הראשונה הקרה תחזק את הבניין לקראת החורף, כך בתחילת השנה צריך לתקן את עצמנו. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה — שלא תקעו בה בראש השנה ולא התעוררו לתשובה, סוף שמתריעין עליה בסופה — בגלל הצרות שיצטרכו לתקוע. כל שאינה חסה על פירות חבירתה סוף שהיא מאבדת פירותיה — אם לא תיקנו מה שקלקלנו בשנה שעברה, גם השנה הבאה תהיה מקולקלת.
אמר רבי אחא: היין מחמיץ אם לא משגיחים עליו בתחילת עשייתו. אית הוה סבין בציפורין כד הוות רביעתא קדמייתא — כשהרביעה הראשונה יורדת, הוה מריחין בעפרא והיו יודעים בדיוק מימור מימי שתא — כמה גשם ירד השנה.
אמר רבי אלעזר: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, אין זה צום שאני חפץ בו, ואי זהו צום שאני חפץ בו? הלא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר מוטה וגו' הלא לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, מה כתיב בתריה? אז תקרא וה' יענה וגו.
אמר רבי שמעון בן לקיש: כתיב ואד יעלה מן הארץ — עלה מלמטן מיד הגשמים יורדין, כמו שכתוב כי קרוב יום עדם — יום השבירה שלהם קרוב, אז אם האדם למטה שובר את לבבו וחוזר בתשובה, מיד יורדים גשמים.
אמר רבי ברכיה: כתיב יערף כמטר לקחי — כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין — אם העורף מתכופף, כאילו נכנע, אז מיד הם יורדים.
רבי ברכיה עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא — שלוש עשרה תעניות עשה ולא ירד גשם, ובסופה אתא גוביי — לא רק זה, בסוף גם הגיע ארבה. עאל ואמר קומיהון: אחינן, חמון מה דאנן עבדין — לא די, תראו את המעשים שלנו! לא דא היא מקנתר לן — לא זה מה שגורם לצרה. על הרע כפים להיטיב — הכוונה שהם מריעים זה לזה בכפים, כלומר גוזלים אחד את השני ומבקשים טובה מהקדוש ברוך הוא. השר שואל איכן הוא השוחד ליקח — זה השר שואל, והשופט בשילום שלם לי ואשלם — הוא אומר שלם לי ואשלם לך, כלומר אני אתן את המשפט לטובתך. והגדול דובר הוות נפשו הוא — כי הוא ואבותיו עשו את העבירה. ויעבתוה עבדוה עביא עבדוה קליעה דחובין — עשו את הרע כמו חבל עבות שקשה לקרוע, ומן פסק לה — מי הצליח לקרוע? כחדק טבא דבהון — אפילו הטובה שבהם, הצדיקים שבהם, הם כמו קוצים. ישר ממסוכה ישרא דבהון — הישרים שבהם כאילין סוכייא — כמו ברקנים. יום מצפיך פקודתך באה — יום שציפינו לרווחה, אחרי שלושה עשר צומות, בא עלינו גוביי. עתה תהיה מבוכתם — מה יכול להצילם עוד? הרי את כל זה עשינו! מן גוא דאינון ובכון ובכון ונחת מיטרא.
אמר רבן שמעון בן לקיש: תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו? רבי חונה בשם רבי שמעון בן חלפותא: העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא — היו אלה גועים מכאן ואלה גועים מכאן. אמרין: אין לית מתרחם עלינן מרחמין עליהון — הקדוש ברוך הוא לא מרחם עלינו? יתרחם עליהם! הדא הוא דכתיב מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו. אמר רבי אחא...
📜 הדינים העולים מדף ח עמוד ב
ב_ג החזרת גזל וכלים אסורים לפני התענית מטהרת את השב, ואין די בטבילה בלא השבה
- מקור: "אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית, השליכו מידו מיד טהר. דרש רבי תנחום בר עילאי כתיב ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה ובראות ה כי נכנעו היה דבר ה אל שמעיה לאמר לא אשחיתם נתענו ("
- פוסקים: רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ד, הלכה א
- מצב: דרבנן
- הכרעה: כמסקנת הירושלמי: "השליכו מידו מיד טהר" - עיקר התשובה היא ההכנעה והעזיבה בפועל, לא הטבילה, ומכאן למד רבי תנחום בר עילאי מפסוק "ויכנעו" שההכנעה (לא הצום) היא המבטלת את הגזרה; הרמב"ם פסק כן להלכות תשובה ותענית ציבור.
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא נב ב — הארון נגנז על ידי יאשיהו המלך ועמו צנצנת המן, שמן המשחה, מקלו של אהרן וארגז הפלשתים
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא נב ב — יאשיהו המלך גנז את ארון הברית ואת הכלים שהיו עמו במקום שבנה שלמה לכך
בערביא עבדין כן כתיב (יונה ג', ח') ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה מהו בחזקה אמר °רבי שמעון בן חלפותא תמיד חציפא נצח לכשירא חצוף מנצח את הכשר כל שכן לטובתו של עולם כביכול חוצפה מועילה אפילו לבטל גזרות שמים. כתיב (יונה ג', ח') וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם אמר רבי יוחנן° בר נפחא: מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. כתיב (יואל ב', י"ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא אמר רבי יהושוע בן לוי°: אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם, אלא על ה' אלהיכם למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן°: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים מאריך רוחו עם הצדיקים ולא נותן שכרם מיד ומאריך רוחו עם הרשעים שלא מענישם מיד. רבי אחא° ורבי תנחום בי רבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים מאריך רוחו עד שלא יגבה וגם כשמתחיל לגבות מאריך רוחו וגובה מעט מעט. אמר רבי חנינה°: מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי°: מהו ארך אפים רחיק רגיז משל למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. אמר המלך: אם דרים הן עמי במדינה עכשיו בני המדינה מכעיסין אותי והן עומדין והורגים אותן, אלא הריני משלחן לדרך רחוקה, שאם הכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אף וחמה מלאכי חבלה הן, הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלן ומביאן ישראל עושין תשובה וא הוא דכתיב (ישעיהו י"ג, ה') באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'. אמר °רבי יצחק: ולא עוד אלא שנעל בפניהן של האף והחימה הדא הוא דכתיב (ירמיהו נ', כ"ה) פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו עד דו פתח עד דו טרד רחמוי קריבין. תני בשם °רבי מאיר כתיב (ישעיהו כ"ו, כ"א) כי הנה ה' יצא ממקומו יוצא לו ממדה למדה יוצא לו ממדת הדין למדת רחמים על ישראל. כתיב (במדבר כ"ג, י"ט) לא איש אל ויכזב רבי שמואל בר נחמן° ורבנן. רבי שמואל בר נחמן° אמר הקדוש ברוך הוא: אומר לעשות טובה לא איש אל ויכזב, אומר לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. ורבנן אמרי: לא איש הוא משה שעשה דבריו של אל כאילו אינן דכתיב (שמות ל"ב, י"א) למה ה' יחרה אפך בעמך (במדבר כ"ג, י"ט) ובן אדם ויתנחם לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם דכתיב (שמות ל"ב, י"ד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. אמר רבי אבהו° מאי דכתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם אם יאמר לך אדם אל אני כמו שעשה אותו האיש מכזב הוא אם בן אדם אמר אני כעליון סופו לתהות בו אם אמר שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה. אמר רבי אחא° בשם רב° אבא בר אייבו: אין תענית עכשיו. אמר רבי יוסה° אסי: הדא אמרה: אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין תעניות אמר לו: כן אמר רב° אבא בר אייבו: כל תענית שאינה נעשית כתיקנה עליה הכתוב אומר (ירמיהו י"ב, ח') נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה וכיוון שאין הנשיא מצטרף עימנו אין התענית כתקנה.
מתני':
ב_דעמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה ב_הואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ב_וואלו הן זכרונות ושופרות (תהלים ק"כ, א') אל ה' בצרתה לי (תהלים קכ"א, א') אשא עיני אל ההרים (תהלים ק"ל, א') ממעמקים קראתיך ה' (תהלים ק"ב, א') תפלה לעני כי יעטף.
גמ': תנן: עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן תני ב_זושפל ברך ונוח תשחורת ורגיל בחכמה ורגיל באגדה ויש לו בית ושדה שזקוק לגשם. תנינן ב_חוביתו ריקן ואת אמר הכין שיש לו שדה אלא אימא יש לו בנים ובנות אם אין להן אדם כזה שיש בו כל המידות הללו מעבירין כל מה שירצו. ולמה שמונה עשרה אמר רבי יהושע בן לוי°: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תהילים עד (תהלים כ', ב') יענך ה' ביום צרה. אם יאמר לך אדם והא תשע עשרה פרקים הן אמור לו (תהלים ב', א') למה רגשו גוים לית הוא מינהון כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד ויענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים. מכאן אמרו המתפלל ולא נענה צריך תענית. אמר רבי מנא° בן יונה
אנחנו מדברים בירושלמי מסכת תענית, דף ט. בדף הקודם ראינו שגמר אומר שהאנשים בנינווה עשו ברמייה. הם הפרידו את העגלים מהאמהות שלהם, את השייחים מהאמהות שלהם, ואז כולם געו בבכייה ואמרו לקדוש ברוך הוא אתה לא מרחם עלינו אנחנו לא מרחמים עליהם.
אנחנו בדף ט, כן. בערביא עבדין כן, כתיב ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה. מהו בחוזקה? אמר רבי שמעון בן חלפותא חציפא נצח לכשירא. תמיד בעולם הזה החצוף מנצח אפילו את הצדיק, וכל שכן זה לטובת העולם. כן, כביכול כאילו החוצפה מועילה אפילו לבטל גזרות שמיים.
כתיב וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. אמר רבי יוחנן: מה שהיה בכף ידיהם החזירו, אבל מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו, כיוון שאין להם ידיים לא החזירו.
כתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא. אמר רבי יהושע בן לוי: אם קרעתם לבבכם בתשובה, אין אתם קורעים בגדכם לא על בניכם ולא על בנותיכם, אלא על ה'. למה? כמו שכתוב כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים. מאריך רוחו עם הצדיקים, כלומר שלא נותן להם שכר מיד, ומאריך רוחו עם הרשעים שלא מענישם מיד.
רבי אחא ורבי תנחום בי רבי חייה אמרו בשם רבי יוחנן: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים. מאריך רוחו עד שלא יגבה, וגם משתחיל לגבות מאריך רוח וגובה מעט מעט. כלומר לא מעניש מכה אחת אלא מעט מעט.
אמר רבי חנינה: מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. כלומר הקדוש ברוך הוא מאריך ולאט לאט הוא גובה את החוב.
אמר רבי לוי: מהו ארך אפים? רחיק רגיז. כלומר מרחיק את הכעס. משל למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. אמר המלך: אם דרים הם עמי במדינה, עכשיו בני המדינה מכעיסים אותי והם עומדים והורגים אותם. אלא הריני משלחם לדרך רחוקה, שאם יכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם, בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסם.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: אף וחמה מלאכי חבלה הם. הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסים אותי ישראל עד שאני משלח אצלם, ישראל עושים תשובה ואני מקבל תשובתם. הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה השמים.
אמר רבי יצחק: ולא עוד אלא שנעל בפניהם. כלומר הקדוש ברוך הוא סגר את הדלת בפני האף והחמה. הדא הוא דכתיב פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. עד דו פתח, עד דו טרד, רחמוי קריבין.
תני בשם רבי מאיר: כתיב כי הנה ה' יצא ממקומו, יוצא לו ממידה למידה, כלומר יוצא ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל.
כתיב לא איש אל ויכזב, רבי שמואל בר נחמן ורבנן. רבי שמואל בר נחמן אמר: הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, לא איש אל ויכזב - אם הקדוש ברוך הוא מבטיח טובה הוא מקיים את זה, הוא לא משקר. אבל אם אומר לעשות רעה, ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה.
ורבנן אמרי: לא איש הוא משה שעשה דבריו של אל כאילו אינם. דכתיב למה ה' יחרה אפך בעמך - ובן אדם ויתנחם - לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם, דכתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
אמר רבי אבהו: אם יאמר לך אדם אל אני, מכזב הוא - כמו שעשה אותו האיש. אם בן אדם אני, סופו לתהות בו - שאם אמר שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה.
אמר רבי אחא בשם רב: אין תענית עכשיו. אמר רבי יוסה: הדא אמרה אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין תעניות. כן, כלומר הצומות שאנחנו עושים היום הם לא תעניות באמת. כלומר אתה רוצה להגיד לי, אם אתה אומר שאין תענית היום, סימן שכל התעניות שאנחנו עושים היום הם לא תעניות.
אמר לו: כן אמר רב: כל תענית שאינה נעשית כתיקנה עליה הכתוב אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. וכיוון שבתעניות שלנו הנשיא לא משתתף, אז ממילא זה לא תענית כתיקנה.
אתחיל עכשיו את המשנה. עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה. ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש, ואלו הן: זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי, אשא עיני אל ההרים, ממעמקים קראתיך ה', תפלה לעני כי יעטף.
תני: ושפל ברך ונוח תשחורת, ורגיל בחכמה ורגיל באגדה, ויש לו בית ושדה - כדי שיהיה זקוק לגשם. תנינן וביתו ריקן ואת אמר הכין? איך אתה אומר שיש לו שדה, זה הוא עשיר! אתה אמרת ביתו ריקן, אין לו כלום. אלא אימא יש לו בנים ובנות - בנים ובנות זה כמו שדה. אם אין להן, כלומר אם לא מצאו אדם כזה שיש לו את כל המידות האלה, מעבירין כל מה שירצו.
עכשיו למה שמונה עשרה ברכות? למה תיקנו שמונה עשרה בכל יום? אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה שכתוב מראשו של תהילים עד יענך ה' ביום צרה. אם יאמר אדם עשר הן, אמור לו למה רגשו לית מינון, כי זה פרק אחד.
📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א
ב_ד מי שממונה לרדת לפני התיבה בתעניות ציבור צריך להיות זקן, רגיל בתפילה, בעל בנים, וביתו ריקן
- מקור: "עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: כירושלמי, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ג) שכן ילך לבו שלם בתפילתו ולא יפנה מחשבתו לביתו ולבניו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז א — המתוודה על עבירה ואינו עוזב אותה, וידויו אינו מועיל ככפרה, כאדם התופס שרץ בידו הטובל ואינה
ב_ה בתעניות ציבור בעת גזרת ברכות התענית מוסיפים שש ברכות על שמונה עשרה, ובסך הכול עשרים וארבע
- מקור: "ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ג, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שמוסיפים שש ברכות על שמונה עשרה שבכל יום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' תעניות פ"ד ה"ג-ה"ד) והשו"ע (או"ח תקע"ט, א)
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז א — בבחירת שליח ציבור לתעניות מעדיפים אדם הרגיל בעל תכונות מסוימות (מטופל ואין לו, יגיעה בשדה,
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז ב — מי שממנים אותו לרדת לפני התיבה בתעניות צריך שיהיה ביתו ריקם מעבירה ופרקו (עברו) נאה
ב_ו מי מוריד לפני התיבה בתעניות ציבור
- מקור: "ואלו הן זכרונות ושופרות אל ה בצרתה לי אשא עיני אל ההרים ממעמקים קראתיך ה תפלה לעני כי יעטף. גמ : תנן: עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן תני"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תקעט סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא: זקן ורגיל, יש לו בנים וביתו ריקן (בור מעבירות ומדבר לשון הרע), כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח תקעט,ב
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו א — בסדר התעניות מוציאים את התיבה לרחוב העיר ונותנים אפר על גביה ועל ראשי הנשיא ואב בית הדין ו
ב_ז שליח ציבור היורד לפני התיבה בתעניות צריך להיות עניו, מלא זקן, בעל בית ושדה ובקי בתורה ובאגדה
- מקור: "ושפל ברך ונוח תשחורת ורגיל בחכמה ורגיל באגדה ויש לו בית ושדה (שזקוק לגשם). תנינן"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ה, טור או"ח סי' תקעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי; הרמב"ם והטור פסקו שיבחרו לשליח ציבור בתענית אדם כזה, שכן ליבו שפל ותפילתו שלמה ומעוררת רחמים
ב_ח שליח ציבור המתפלל תפילת תענית צריך להוסיף שש ברכות באמצע שמונה עשרה
- מקור: "וביתו ריקן ואת אמר הכין שיש לו שדה אלא אימא יש לו בנים ובנות אם אין להן אדם כזה שיש בו כל המידות הללו מעבירין כל מה שירצו. ולמה שמונה עשרה אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, שמנין שמונה עשרה נלמד ממספר המזמורים מראש תהילים עד "יענך ה' ביום צרה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להוסיף שש ברכות בין גואל לרופא, שהן כנגד שמונה עשרה ברכות המקוריות המרומזות במזמורים
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז א — בדברי הכיבושין בתענית ציבור אומרים "אחינו, לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמ
כתיב יענך ה' מכאן רמז לתלמיד חכם שצריך לומר לרבו תישמע תפילתך. רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° אמר כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל ב_טצריך לשוח בכולן מה טעמא דכתיב (תהלים ל"ה, י') כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. רבי לוי° אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שכתוב (תהלים כ"ט, א') בהבו לה' בני אלים. אמר רבי חונה°: אם יאמר לך אדם והא תשעה עשרה ברכות איכון אמור לו של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° בר זבידא והא כתיב (תהלים כ"ט, ג') אל הכבוד הרעים ואף הוא שם קדוש ולמה לא תקנו ברכה כנגדו אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, של זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים, נמצא שבתחילה היו רק שבעה עשר, ולכן צרפו את ברכת למינים ואחר כך חלקו את של דוד בונה ירושלים אית לך מספקא לכל חדא וחדא מינהון כל הזכרה שאינה נהגת תקנו כנגדה ברכה, וכנגד אל הכבוד שהוא הזכרה שנהגת תקנו ברכת למינים. רבי חנינא° בר חמא אמר בשם רבי פינחס°: כנגד שמונה עשרה פעמים שאבות כתובים יחד בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם הא תשעה עשרה הם אמור לו (בראשית כ"ח, י"ג) והנה ה' נצב עליו ויאמר לית הוא מינהון שהרי לא מוזכר שם יעקב בפירוש. ואם יאמר לך אדם אם כך הא שבעה עשרה הם אמור לו (בראשית מ"ח, ט"ז) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמן° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא: כנגד שמונה עשרה ציווין שכתוב בפרשת שניה של משכן שהיא פרשת פקודי. אמר רבי חייא בר אדא° ובלבד מן (שמות ל"ח, כ"ג) ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין אמר °רבי יצחק: כנגד שבעה קולות שכתוב (תהלים כ"ט, א') בהבו לה' בני אלים. רבי יודן ענתונדריא° אמר כנגד שבעה אזכרות שכתוב (תהלים צ"ב, א') במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין אמר רבי אבא קרטיגנא°: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה וכתיב בסופה (שמואל א' ב', י') ה' ידין אפסי ארץ. עשרים וארבע של תעניות מניין רבי חלבו° ורבי שמואל בר נחמן° תריהון אמרין כנגד עשרים וארבע פעמים שכתוב בפרשת של שלמה רינה ותפילה ותחינה. רבי זעירה° אמר בשם רבי ירמיה° ב_ייחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר? ב_יאעננו ה' עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו, ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה שנאמר (תהלים ק"ז, כ"ח) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. רבי ינאי° הכהן בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי ינאי° הכהן בשומע תפלה רבי ינאי° הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רשב"ל°: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע ואיכן הוא אומרה אמר רבי זעירה° בשם רב חונא° אומרה
אמרו: המתפלל ולא נענה צריך תענית. אמר רבי מנא: רמז לתלמיד חכם לרבו תישמע תפילתך.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, כלומר צריך להתכופף שכל החוליות יתפקקו. מה טעמא? כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
רבי לוי אמר: כנגד שמונה עשר אזכרות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אם יאמר לך אדם ואת תשע עשרה ברכות אינון, אמור לו: של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה, כלומר ברכת המינים זה לא חלק מהשמונה עשרה, יש אמנם תשע עשרה אבל המינים זה משהו יותר מאוחר.
התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב אל הכבוד הרעים - זה גם שם קדוש, למרות שתיקנו ברכה כנגדו. אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, של זקנים ושל גרים לצדיקים, של דוד בבונה ירושלים. עובדה שבתחילה היו רק שבע עשרה ברכות, לכן צירפו את ברכת המינים לשמונה עשרה, אחרי זה חילקו את של דוד ובוני ירושלים, אז בעצם ככה קיבלנו תשע עשרה. אית לך לכל חדא וחדא מינהון - כלומר כל אזכרה שאינה נהגת, יש ברכה. וכנגד אל הכבוד, שהוא כן נהגה, אז יש אזכרה, תיקנו כנגדה את ברכת המינים.
רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד שמונה עשר פעמים שאבות כתובים ביחד בתורה - אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פעמים, אמור לו: והנה ה' נצב עליו - ויאמר - לית מינון, כי שם לא מוזכר יעקב בפירוש. ואם יאמר לך אדם אז יש רק שבעה עשרה, אמור לו: ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק - מינון, כי למרות ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שנאמר ויקרא בהם שמי זה כאילו כתוב יעקב.
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן: כנגד שמונה עשר ציווין שכתוב בפרשת משכן. אמר רבי חייא בר אדא: מן ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דסיפרא.
שבע של שבת מניין? כלומר איפה השבע ברכות האלה. אמר רבי יצחק: כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. רבי יודן ענתונדריא כנגד שבע אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת.
תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטיגנא: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה ה' ידין אפסי ארץ שמדובר על ראש השנה.
עשרים וארבע של תעניות מניין? רבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן תריהון אמרין: כנגד עשרים וארבע פעמים שכתוב בפרשת שלמה רינה תפילה תחינה.
רבי זעירה אמר בשם רבי ירמיה: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. והיכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר? עננו ה' עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו, ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צוקה, שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה.
רבי ינאי רבי ישמעאל בשם רשב"ל: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. ואיכן הוא אומרה? אמר רבי זעירה בשם רב חונא: אומרה בכל התפילות. כלומר בכל תפילה, גם בלילה וגם בבוקר וגם בצהריים - כי כמו שבשבת מזכירים גם בלילה וגם בבוקר וגם במנחה, אז גם את זה, את התענית, מזכירים בכל התפילות.
📜 הדינים העולים מדף ט עמוד ב
ב_ט בתעניות ציבור על הגזרה שליח הציבור כופף עצמו וקידה בכל תשע עשרה הברכות
- מקור: "צריך לשוח בכולן מה טעמא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה מי כמוך. רבי לוי אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שכתוב בהבו לה בני אלים. אמר רבי חונה: אם יאמר לך אדם והא תשעה עשרה ברכות איכון אמור לו של מינים כבר קבעוה ח"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ד, רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן תקעט סעיף א, שו"ע או"ח סימן נג סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שיש לשוח ולכפוף בכל התשע עשרה ברכות בתעניות אלו, כמניין שמונה עשרה אזכרות שבפסוק "הבו לה' בני אלים" כנגד י"ט הברכות שקבעו חכמים ביבנה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז א — בדברי הכיבושין בתענית ציבור אומרים "אחינו, לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמ
ב_י יחיד המתענה תענית ציבור חייב להזכיר "עננו" בתפילת שמונה עשרה בברכת שומע תפילה (בין גואל ישראל לרופא חולים)
- מקור: "יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר?"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה בירושלמי שהיחיד המתענה מזכיר מעין המאורע בברכת שומע תפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך
ב_יא היכן חותמים את תפילת "עננו" הנוספת בתענית ציבור בין הברכות
- מקור: "עננו ה עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו, ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו כי אתה ה אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה שנאמר ויצעקו אל ה בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ברוך"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תקסה סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ינאי בשם רבי ישמעאל: חותם ב"שומע תפילה" ~ אחרים: אומרה כברכה בפני עצמה בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים" ואינו חותם
- הכרעה: נפסק כרבי ינאי בשם רבי ישמעאל שכולל "עננו" בברכת "שומע תפילה" ואינו חותם עליה ברכה בפני עצמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית י א — תעניות ציבור על הגשמים אין מתענים בהן בראש חודש, ומפסיקים בו את סדר התעניות
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כב ב — יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית אף במקום שיש בו סכנה, ורבי יוסי אוסר
בכל התפילות כלילי שבת וכיומו שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מהלילה. אמר רבי מנא° בן יונה ולא הוה בדיק לי לא היה ברור לי אין כהדא דרבי רבי ירמיה° שאומרה בין גואל לרופא ואין כהדא דרבי רבי ינאי° הכהן בשם רבי ישמעאל° שאומרה בשומע תפלה סלקית לסידרא נכנסתי לשיעור בישיבה ושמעית דאמר רב חונה° בשם רב° אבא בר אייבו: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. והתיב רבי יוסי° בר זבידא והא מתניתא פליגא דתניא בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה ובמוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. מן מה דאמר רבי יוסי° בר זבידא מתניתא פליגא משמע שבתענית ציבור אומר תשעה עשרה ברכות הווי כן שאומרה ברכה לעצמה אתייא בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק° בשם רבי חונה רובה דציפורין°: יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומה הוא אומר ב_יברחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים וכי לישראל עמך נתתה באהבה לנחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה ב', ט') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. רבי אבודמא דציפורין° בעא קומי רבי מנא° בן יונה היכן הוא אומרה אמר לו ועדיין אין אתה יודע לזו כן אמר רבי ירמיה בשם רב כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה, וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודאה. ומתניתא אמרה כן דתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. תנן °רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה איזהו מעין שמונה עשרה רב° אבא בר אייבו אמר שמקצר ואומר רק סוף כל ברכה וברכה ושמואל° בר אבא בר אבא אמר ברכה אמצעית אומר בה ב_יגראש כל ברכה וברכה וחותם שומע תפלה. אית תניי תני שבע מעין שמונה עשרה, ואית תניי תני שמונה עשרה מעין שמונה עשרה. מאן דאמר שבע מעין שמונה עשרה מסייע לשמואל שמואל° בר אבא בר אבא ומאן דאמר שמונה עשרה מעין שמונה עשרה מסייע לרב רב° אבא בר אייבו. רבי זעירה° שלח לרבי רבי נחום° כד הוה גבי רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר לו איזהו שבע מעין שמונה עשרה דשמואל שמואל° בר אבא בר אבא אמר לו הביננו רצה תשובתנו סלח לנו גואלנו רפא חוליינו ברך שנותינו. אמר רבי חגיי°: אם היו בחורף שצריכים לבקש על הגשמים אומרים גשמי ברכה אם היו קיץ שצריכים לבקש על הטללים אומרים בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועים עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך ובצמח דוד עבדך כי טרם נקרא אתה תענה כאמור (ישעיהו ס"ה, כ"ד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ברוך אתה ה' שומע תפלה ואומר שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות אחרונות ואומר אחר התפלה (תהלים כ"ח, ו') ברוך ה' כי שמע קול תחנוני ברוך אתה ה' שומע תפילה.
מתני':
°רבי יהודה בר עילאי אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהם (מלכים א' ח', ל"ז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' (ירמיהו י"ד, א') אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהם.
גמ': אמר רבי יודן: מטבע קצר פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך, מטבע ארוך פותח בהן בברוך וחותם בברוך כל הברכות הן אחר חיתומיהן ואין אומרים אחר ברכה פסוק. התיב רבי יצחק ברבי אלעזר° קומי רבי יוסה° אסי מכיון דתימר כל הברכות הן אחר חיתומיהן כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה אם חתם נכון יצא אז למה אין אומרים ברכה פסוק במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה אמרין חכים הכין טליא אמרו חכם אותו נער אלא שטעה
תמלול מתוקן עם הדגשות אנחנו בתלמוד, מסכת תענית, דף י. אם בדף הקודם ראינו שיש מחלוקת האם את התפילה שתקנו להגיד בתענית - אומרים ברכה בפני עצמה או שכוללים אותה בתוך שמונה עשרה תפילה.
אומר רבי מנא° אין כהדא, כן, לא היה ברור לי האם כדעת דרב שאומר אותה בין גואל לרופא, כלומר ברכה נפרדת, או כדעת רבי ירמיה שאומר את זה בתוך שמונה עשרה. כן. סלקית לסידרא, כלומר הגעתי לבית מדרש, ושמעית רב חונה° בשם רב°: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. כן, כלומר הוא אומר גם יחיד צריך להזכיר מעין המאורע, כלומר את "עננו" הזה.
התיב רבי יוסי°, כי רבי יוסי הקשה לו: והא מתניתא פליגא - אבל המשנה חולקת, תניא: בכל יום מתפלל שמונה עשרה, ובמוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. אז מלמד רבי יוסי° מתניתא פליגא, אומר זה שהביא, שהמשנה חולקת כי היא אומרת שיש שמונה עשרה, מה שיש בתענית ציבור אומרים תשע עשרה, אבל כן שומר ברכה לעצמה. ואיפה? בין גואל ישראל לרופא חולים.
אמר רבי אחא בר יצחק° בשם רבי חונה רובה דציפורין°: יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. מה הוא אומר? ה' אלהינו ברחמיך הרבים הנאמנים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה ההרוסה השוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה עריצים לגיונות ויחללוה עובדי פסילים כי לישראל עמך נתתה באהבה לנחלה ולזרע ישורון ירושה הורשת כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
רבי אבודמא דציפורין° בעא קומי רבי מנא° - היכן אומרה? אמר לו, אין אתה יודע לזה? כל דבר שהוא לבא אומרו בעבודה, כלומר ברצה, כלומר לפני מודים, וכל דבר שהוא לשעבר, כלומר תודה, אומרים את זה בהודאה, אחרי מודים. מתני' אמרה כן, נותן לשעבר וצועק לעתיד לבא.
רבי יהושע מעין שמונה עשרה. כן, מתפללים אמרנו בכל יום לא שמונה עשרה אלא מעין שמונה עשרה. עכשיו מה זה מעין שמונה עשרה? רב° אמר סוף כל ברכה וברכה, כן, שהוא אומר את כל השמונה עשרה ברכות, רק מקצר ואומר רק סוף כל ברכה וברכה. ושמואל° אמר ראש כל ברכה וברכה וחותם שמונה עשרה, כלומר בעצם את כל הברכות האמצעיות הוא הופך לברכה אחת.
אית תניי תני שבע מעין שמונה עשרה, אית תניי תני שמונה עשרה מעין שמונה עשרה. מאן דאמר שבע מעין שמונה עשרה מסייע לשמואל°, כן, כלומר כשהוא אומר ברכה אחת מעין כולם. ומאן דאמר שמונה עשרה מעין שמונה עשרה מסייע לרב°, כן, כשהוא אומר רק את ההתחלה וסוף של כל ברכה.
רבי זעירה° שלח לרבי נחום° קא דבי רבי ינאי ברבי ישמעאל°. אמר לו: איזהו שבע מעין שמונה עשרה של שמואל°? מה זה בדיוק? אמר לו ככה: הביננו רצה סלח לנו רפא חוליינו ברך שנותינו.
ואמר רבי חגיי°: אם היו בחורף, אז צריכים לבקש על הגשמים - אומר גשמי ברכה, ואם זה היה בקיץ שצריכים לבקש על הטללים - אומר טללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ ותועים עליך לשפוט ועל הרשעים תשית ידך וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך, כי טרם נקרא אתה תענה כאמור, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, ברוך ה' כי שמע קול תחנוני ' שומע תפילה.
מתני': רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, כן, זה אומרים רק בראש השנה, אלא אומר תחתיהם רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו', אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות, ואומר חותמיהם.
גמ': כל הברכות אחר חיתומיהן ואין אומר אחר ברכה פסוק. התיב רבי יצחק ברבי אלעזר° קומי רבי יוסה°, כי אומר רבי יוסה, מכיוון שאמר לי שכל הברכות אחר חיתומיהן, שאפילו אם הוא טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם הוא חתם נכון יצא - אז למה אין אומרים ברכה פסוק? במה פסוק גרוע יותר מברכה לא נכונה?
📜 הדינים העולים מדף י עמוד א
ב_יב בעיצומו של תענית ציבור יש לומר "רחם ה' אלהינו..." בברכת "רחם" באמצע ברכת בונה ירושלים
- מקור: "רחם ה אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם להוסיף נוסח זה בברכת בונה ירושלים בתעניות ציבור
ב_יג כיצד מתפללים תשע ברכות בתעניות בציבור בתפילת מנחה
- מקור: "ראש כל ברכה וברכה וחותם שומע תפלה. אית תניי תני שבע מעין שמונה עשרה, ואית תניי תני שמונה עשרה מעין שמונה עשרה. מאן דאמר שבע מעין שמונה עשרה מסייע לשמואל שמואל (בר אבא בר אבא) ומאן דאמר שמונה עשרה מעין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תקנז
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ~ שמואל: רב אומר שמונה עשרה מעין שמונה עשרה (כל ברכה מתפללים בשלמותה עם הזכרת עניינה), שמואל אומר שבע מעין שמונה עשרה (מקצרים לשבע ברכות ומזכירים בהן עניני תענית)
- הכרעה: נפסק כשמואל שאומרים שבע ברכות מעין שמונה עשרה וחותם שומע תפילה, כדברי הרמב"ם והשו"ע, בניגוד לדעת רב ולסוגיית הבבלי (תענית יג ע"ב) הנוקטת כדעת רב שמתפללים שמונה עשרה מעין שמונה עשרה.
דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן כגון שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית שאמר מעריב ערבים וחזר וחתם בשל שחרית שאמר ברוך אתה ה' יוצר המאורות יצא ולכן שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה ולא זו הכוונה אלא כדאמר רבי אחא° שצריך להזכיר בכל הברכות כעין חותמותיהן ושם לא יזכיר פסוק כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות ואילין דאמרין ואלו שאומרים בברכות ההפטרה רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו ככתוב (ישעיהו י"ב, ו') צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל וחותם ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה אין בו משום ברכה פסוק מפני שאומר ככתוב כמו שאנו אומרים בברכת המזון ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה.
מתני':
ב_ידעל הראשונה הוא אומר: מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל.
גמ': ולא יצחק נגאל ולמה חותם גואל ישראל מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל. אמר רבי ביבי אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך, אתמול אמרת לי (בראשית כ"א, י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר (בראשית כ"ב, ב') והעלהו שם לעולה חס וחלילה לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא מהו ה' יראה את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים מה כתיב בתריה (בראשית כ"ב, י"ג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו' מהו אחר אמר רבי יודה בי רבי סימון°: אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, שנאמר (זכריה ט', י"ד) וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. אמר רבי חונה° בשם רבי חיננה בר יצחק°: כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא, נאחז בסבך זה וניתור ויוצא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות, מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום. אמר לפניו: רבון העולמים, יהיה כן לעולם אמר לו: וסופן להגאל בקרניו של איל הזה שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.
מתני':
ב_טועל השנייה הוא אומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.
גמ': ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים: אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן להפחידם. זו שאמרה נפול לים אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ג) התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' זו שאמרה נחזור למצרים אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ג) כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו' וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ד) ה' ילחם לכם וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ד) ואתם תחרישון.
מתני':
ב_טזעל השלישית הוא אומר: מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה.
גמ': אמר רבן שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° הכהן: שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל משל למלך שהיה לו מפתח של
מהו אחר - שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור ואחר כך הזכיר את של ערבית, אמר "מעריב ערבים", אבל בסוף הוא חזר וחתם בשל שחרית - יצא. לכן הוא שאל במאי גרעו הפסוק מברכה לא נכונה, אבל לא זו הכוונה, אלא אמר רבי אחא° כל הברכות חותמותיהן - כלומר לפני החתימה צריך להזכיר מעין החתימה, ושם לא הזכיר פסוק, כי קשה מאוד למצוא פסוק שדומה ואנשים יכולים להגיד דברים לא נכונים.
ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל, אז אין בו משום ברכה פסוק כי בעצם ככה נהגו וזה מה שכולם עושים וכבר מקובל.
מתני': על הראשונה הוא אומר: מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ' גואל ישראל.
גמ': ולא יצחק נגאל? אז למה חותם גואל ישראל? מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל.
רבי ביבי אבא° בשם רבי יוחנן° אמר: אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר והעלהו שם לעולה, חס וחלילה לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך, כן. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא.
מהו ה' יראה? - אתה נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם, ומתמלא עליהם רחמים. מה כתיב בתריה? וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו'. מהו אחר? אמר רבי יודה בי רבי סימון°: אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, כלומר בזכות העקידה. שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.
רבי חונה° בשם רבי חיננה בר יצחק°: כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא, נאחז בסבך זה וניתור ויוצא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות, מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום. אמר לפניו: רבון העולמים, יהיה כן לעולם - אמר לו: וסופן להגאל בקרניו של איל הזה וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.
מתני': על השנייה הוא אומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ' זוכר הנשכחות.
גמ': ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים: אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים - אמר להן משה: התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'. זו שאמרה נחזור למצרים - אמר להן משה: כי ראיתם את מצרים היום וגו'. וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה - אמר להן משה: ה' ילחם לכם. וזו שאמרה נצווח כנגדן - אמר להן משה: ואתם תחרישון.
מתני': ועל השלישית הוא אומר: מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ' שומע תרועה.
📜 הדינים העולים מדף י עמוד ב
ב_יד בברכת "מי שענה" בסדר תעניות יש לחתום "ברוך אתה ה' גואל ישראל"
- מקור: "על הראשונה הוא אומר: מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה גואל ישראל. גמ : ולא יצחק נגאל ולמה חותם גואל ישראל מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל. אמר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן קי סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שכן נגאל יצחק כמו כל ישראל, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קי סעיף א
ב_טו בברכה השנייה מברכות סדר תעניות אומרים "מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם"
- מקור: "על השנייה הוא אומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה זוכר הנשכחות. גמ : ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים: אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואח"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו, טור או"ח סי' תקעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והטור שבברכה השנייה מזכירים את קריעת ים סוף שם
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז ב — בברכת גואל ישראל של תעניות מאריך וחותם "מי שענה את אברהם...ברוך גואל ישראל", והציבור עונה
ב_טז בברכת "מי שענה" בתעניות יש להזכיר את שם ה' בברכת "שומע תרועה"
- מקור: "על השלישית הוא אומר: מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה שומע תרועה. גמ : אמר רבן שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי (הכהן): שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל משל למל"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ח, טור או"ח סי' תקעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם והטור פסקו כירושלמי שיש לחתום "ברוך אתה ה' שומע תרועה" בברכה השלישית של תפילת התענית, שכן המלך שיתף שמו הגדול עם ישראל כדי שלא תהא תפילתם אבודה
פלמנטריא קטנה. אמר המלך: אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא, אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העובדי כוכבים ומזלות, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים. מה טעמא דכתיב (יהושע ז', ט') וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול? שהוא משותף בנו מיד (יהושע ז', י') ויאמר ה' אל יהושע קום לך קם לך ההוא דאדכרת. אמר רבי ינאי זעירא° בשם אבהתיה ב_יזכל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל יפול ובלבד יחיד על הציבור אבל ביחידות רשאי.
מתני':
על הרביעית הוא אומר: מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה.
גמ': כתיב (שמואל א' ז', ו') ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו אלא מלמד ששפכו את לבם כמים ויאמר שמואל חטאנו לה' אמר רבי שמואל בר רב יצחק° לבש שמואל חלוקן של כל ישראל שהתפלל בשם כל ישראל אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי דכתיב (ירמיהו ב', ל"ה) הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי ואלו אומרים לפניך חטאנו.
מתני':
ב_יחעל החמישית הוא אומר: מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפילה.
גמ': כתיב (מלכים א' י"ח, ל"ו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות אמר רבי שמליי° בדיבורא בנבואה נאמר לו להקריב דכתיב ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי כתיב ענני ה' ענני ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי.
מתני':
ב_יטעל השישית הוא אומר: מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר: מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ.
גמ': תנן: מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה דכתיב (יונה ב', ג') ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני לא צורכה דא אלא דוד ושלמה ואחר כך אליהו ויונה שכך סדר הדורות ולא סיימו בדוד אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ ודוד ושלמה הם שהתפללו על הארץ. תנן על השביעית הוא אומר: מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ משום סומכוס אמרו חותם ברוך משפיל רמים שכשנעצר הגשם העשירים מתגאים. ניחא שלמה מצאנו שהתפלל לבנות את בית המקדש ונענה דכתיב ביה (מלכים א' ח', י"ג) בנה בניתי בית זבול לך דוד למה היכן ראינו שנענה על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל והיתה מגפה נתגלגל הדבר שקנה את גרן ארוונה ושם נענה שנאמר ויעתר ה' לארץ ותעצר המגיפה. אמר רבי אבהו°: כתיב (תהלים ד', ב') בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש.
תלמוד ירושלמי מסכת תענית דף י"א מתחילים בדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת הגמרא. אומרת הגמרא בשם רבי המליש בשם רבי ינאי, שדבק הקדוש ברוך הוא את שמו הגדול בישראל. משל למלך שהיה לו מפתח למנטולה קטנה, כלומר מפתח קטן. אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא, כלומר המפתח לבד ילך לאיבוד, אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העובדי כוכבים, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים. מאי טעמא? וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ. ומה תעשה לשמך הגדול, שהוא משותף בנו. אין שום שותף בנו, אין כמו בעצם השם של הקדוש ברוך הוא משותף בתוך ישראל. כיוון שאם עם ישראל ילך לאיבוד, אז גם השם של הקדוש ברוך הוא בעולם. הקדוש ברוך הוא שיתף את השם שלו בשם של ישראל, וכך בעצם זה מגן על עם ישראל שלא ילכו לאיבוד. מיד ויאמר ה' אל יהושע קום לך. מה זה קום לך? קם לך ההוא דאדכרת. כלומר עמד מה שהזכרת, כן, ששמי הגדול מופיע בתוך עם ישראל - זה עמד, ולכן אני מציל אתכם.
רבי ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל יפול, ובלבד יחיד על הציבור. ובייחוד השער כן, אין זמן לאדם ליפול על הפנים על פניו בתחנונים כאשר הוא מתפלל בציבור, אלא אם כן הוא כזה אדם שהקדוש ברוך הוא יגיד לו קום! כמו שהקדוש ברוך הוא אמר ליהושע קום, כי אחרת יהיה פה חילול השם אם התפילה שלו לא תיענה. אבל ביחידות לא.
פרק בית ד' הלכה ד', עומת המשנה. על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפילה. ותאמר הכתיב ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו, אלא מלמד ששפכו את לבם כמים. ויאמר שמואל חטאנו לה'. אמר רבי שמואל בר רב יצחק לבש שמואל חלוקן של כל ישראל. כלומר, בעצם הוא התפלל בשם כל ישראל. אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי. כלומר, כשאדם כופר אז אתה מעניש אותו. הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. אבל אלו, כלומר ישראל, עכשיו עומדים לפניך חטאנו, אז לכן תסלח להם.
פרק בית ד', הלכה ה', עומת המשנה. על החמישית אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפילה. ותאמר גם הכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. שאתה אומר ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות. הרי אנחנו יודעים שבזמן שבית המקדש קיים אסור להקריב בבמות. אז איך אליהו הנביא מקריב בהר הכרמל? אמר רבי שמליי דיבורא, כלומר בנבואה נאמר לו להקריב. ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי. זה הכוונה, כלומר בהוראת הקדוש ברוך הוא הוא הקריב. ענני ה' ענני - ענני בזכותי, ענני בזכות תלמידיי. ותאמר לכן כתוב פעמיים ענני.
פרק בית ד', הלכה ו', עומת המשנה. על השישית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' המרחם על הארץ. ותו, דכתיב ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. לא סוכה דא. אמרינן אחר כך רבי יונה, כלומר לאחר יונה, כלומר סדר הדורות הוא אחרת. למה המשנה אומרת את זה ככה? היה צריך להגיד קודם כל דוד ושלמה, אחרי זה אליהו ויונה. אז למה סיימו בדוד? לא צורכה דוד ושלמה ואחר כך אליהו ויונה, אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ. אנחנו יודעים שדוד ושלמה הם אלה שהתפללו על הארץ.
אז הגמרא אומרת: על השביעית משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים. כשיורד הגשם אז העשירים מתגאים, כי יש להם את התבואה שהם שמרו ועכשיו הם יכולים למכור את זה ביוקר, אז לכן הם מתגאים. וכשהקדוש ברוך הוא נותן גשם אז בעצם הוא משפיל את הרמים. ניחא שלמה דכתיב ביה בנה בניתי בית זבול לך, מצאנו שהוא התפלל על בית המקדש והוא נענה. אבל דוד למה? כלומר, איפה ראינו שהוא נענה על התפילה שלו? על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל - כלומר דוד תמיד ביקש לספור את עם ישראל, והייתה מגפה, והתגלגל הדבר שהוא כמעט גורם לחורבן, ושם הוא נענה - ה' אמר ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה. כן, בעצם גם הוא נענה. אמר רבי אבהו: כתיב בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש.
📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א
ב_יז אין ליחיד הראוי להתפלל בנפילת אפיים ליפול על פניו כשליח ציבור בפני הרבים
- מקור: "כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל יפול ובלבד יחיד על הציבור אבל ביחידות רשאי. מתני : על הרביעית הוא אומר: מי שענה את שמואל במצפ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שרק מי שכשר כיהושע רשאי ליפול על פניו בפני הציבור, אבל ביחידות כל אדם רשאי; הרמב"ם (הל' תעניות פ"ד ה"ט) פסק כן להלכה
ב_יח בברכת "עננו" בתעניות ציבור מזכירים "מי שענה את אליהו בהר הכרמל" בברכה חמישית
- מקור: "על החמישית הוא אומר: מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה שומע תפילה. גמ : כתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן קלא סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שיש להזכיר תפילת אליהו בברכה החמישית של "עננו" בתענית ציבור, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.
ב_יט בברכת "עונה בעת צרה" בברכה שישית ו"מרחם על הארץ" בברכה שביעית בסדר תעניות יש לחתום בברכה עצמה ולא רק לאומרה בלא חתימה
- מקור: "על השישית הוא אומר: מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר: מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקת"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה יא, טור או"ח סי' תקעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שיש לחתום בכל אחת מברכות אלו, כמבואר ברמב"ם הל' תעניות פ"ד הי"א ובטור או"ח סי' תקע"ט
==ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה י==
מתני':
מעשה בימי °רבי חלפתא ובימי °רבי חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן בברכה ראשונה אמר תקעו הכהנים תקעו: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה בברכה שניה אמר הריעו בני אהרן הריעו: מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו ב_כלא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח.
גמ': תני לא היו עונין אמן בבית המקדש ב_כאומה היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר (נחמיה ט', ה') קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ומניין על כל ברכה וברכה תלמוד לומר (נחמיה ט', ה') ומרומם על כל ברכה ותהלה.
מתני':
שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין, שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי °רבי יהושע בן חנניה וחכמים אומרים ב_כבשלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין ב_כגשלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין ב_כדושבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין ב_כהאנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה אנשי משמר ואנשי מעמד ב_כואסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
גמ': תנן: אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים, ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני מה אנשי מעמד מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב יצטרפו אנשי מעמד עמהן אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה שהם תדירין בעבודה. תנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, הא שאר כל הימים אסורין. רבי יוסה° אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא רבי אבון° ורבי יסא° אסי אמרו בשם חזקיה°: גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן לשבוע שבו הם עובדים מנוולין. תמן תנינן ב_כזאלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, הא שאר כל בני אדם אסורין מאי טעמא אמר רבי סימון°: גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. תני ב_כחכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותו היום, וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותה השבת, וכל מי שאינו מכיר לא אנשי משמר שלו ולא אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועים °רבי אומר אומר אני שהוא אסור לעולם אלא שתקנתו שמותר לשתות יין מפני קלקלתו שאינו יודע מי משמרתו, כיוון שאף כשיבנה המקדש במהרה בימינו לא יוכל לעבוד עד שידע מי משמרתו ובית אב שלו כמו שהוא מותר בהספד להסתפר
פרק בית ד', הלכה י', עומת המשנה. מעשה בימי רבי חלפתא ובימי רבי חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן. בברכה ראשונה אמר תקעו הכהנים תקעו, ואז אמר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. בברכה שנייה הוא אמר הריעו בני אהרן הריעו, ועשה מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח. הם לא היו תוקעים במדינה, אלא רק באזור בשער המזרח.
ותו תני לא היו עונין אמן בבית המקדש. מה היו אומרים? היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה.
פרק בית ד', הלכה י"א. אומרת המשנה שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין. אנחנו יודעים שיש עשרים וארבע משמרות, כל משמר היה עובד שבוע במקדש, וכל בית אב מתוך המשמר הזה עובד יום אחד. אז אנשי משמר היו מתענים ולא משלימים בשלוש תעניות הראשונות. ואנשי בית אב לא היו מתענין, שהם היו בעצם עובדים באותו יום. שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין. כלומר שלוש התעניות השניות - אמרנו שיש בהתחלה שלוש, לאחר מכן עוד שלוש, ולאחר מכן שבע. אז השלוש הראשונות אנשי משמר מתענים ולא משלימים, ואנשי בית אב לא מתענים כלל. השלוש השניות - אנשי משמר מתענים ומשלימים, ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים. ושבע האחרונות אלו ואלו מתענים ומשלימים. זה דברי רבי, אבל רבי יהושע וחכמים אומרים: שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין. שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין. ושבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין.
אנשי משמר מותר לשתות יין בלילות אבל לא בימים, כדי שלא יצטרכו להם. כיוון שהם עצמם לא עובדים באותו יום - יש את אנשי בית אב שעובדים - אבל כל אנשי המשמר לא שותים יין, שמא יצטרכו אותם, כמו שנראה בגמרא. ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס - הגמרא תגיד לנו: כדי שייכנסו לשבוע שבו הם עובדים מכובסים ולא ייכנסו מלוכלכים. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
בגמרא: מפני מה אנשי מעמד מותרין לשתות בלילות אבל לא בימים? שאם תכבד העבודה על אנשי- כלומר על אנשי בית אב - יצטרפו אנשי מעמד עמהן. כלומר אנשי משמר יצטרפו לעזור להם אם אין להם הרבה, לאנשי בית אב שאמורים לעבוד באותו יום. אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה שהם תדירין בעבודה. הם עובדים כל היום, גם בלילה, יש את העניין של המזבח וכדומה, יש עבודה גם ביום וגם בלילה, וכולם עובדים, אז ודאי שיצטרכו אותם.
תנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, בחמישי מותרין מפני כבוד השבת. הא שאר כל הימים אסורין. מה הטעם? רבי יוסה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן, רבי אבון ורבי יסא בשם חזקיה: גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן מנוולין. כלומר שלא יגיעו לעבודה כבר לא מסופרים, לא מכובסים. לכן אסרו עליהם כל השבוע לספר ולכבס, כדי שייכנסו כשהם כבר מוכנים. תמן תנינן אלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים. הא שאר כל בני אדם אסורין. מה הטעם? למה כל האחרים אסור להם להסתפר ולהתגלח במועד? אמר רבי סימון: גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. אותה סיבה בדיוק - אם תתיר להם לכבס ולהסתפר במועד, אז הם יחכו למועד ויהיו ברגל מלוכלכים, ורק ברגל יסתפרו ויתגלחו.
תני כל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותו היום. כלומר הוא מהבתי אבות הקבועים, הוא יודע בדיוק את היום. חילקו אותם לעשרים וארבע משמרות וכל משמר היה לו שבוע, ואחרי שעשרים וארבעה שבועות עברו, עוד פעם מחדש את המשמרות. ואנשי בית אב חילקו את הימים בתוך השבוע, אז לכל בית אב היה את היום שלו. אז מי שמכיר את המשמר שלו וגם מכיר את בית האב שלו, והבית אב שלו קבוע - הרי היו כאלה שלא היה להם בית אב קבוע, אז הם התפזרו בין שאר הבתי אבות. במקרה כזה הוא יודע בדיוק את היום שבו הוא אמור לעבוד, אז אסור כל אותו היום.
וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותה השבת. כיוון שהם היו עוברים בין הבתי אבות, הוא לא יודע מי הבית אב שלו בדיוק, אז הוא יכול להצטרף לאחרים, לעבוד עם כל אחד ואחד מהם.
וכל מי שאינו מכיר לא אנשי משמר שלו ולא אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועים, רבי אומר אומר אני שהוא אסור לעולם. אבל אתה יודע, אני לא יכול להיות אסור לעולם, הרי כל רגע ורגע יכול להיות שזו העבודה שלו. אלא שתקנתו קלקלתו שהוא מותר בהספד. כלומר מה תיקן אותו - שיהיה מותר לשתות יין? מפני קלקולו. כשהוא לא יודע מה משמרתו, אז גם אם יבנה המקדש בימינו הוא לא יכול לעבוד עד שידע מה משמרתו, מה בית אב שלו. אז לכן, כמו שראינו שהוא מותר להסתפר במקרה כזה - כיוון שהוא לא יודע בדיוק מי הבית אב שלו ומי המשמר שלו, מותר לו להסתפר בכל יום - כמו כן הוא יהיה מותר לשתות גם יין, אותו דבר בדיוק. התקנה שלו זה הקלקול שלו. ויש אומרים הכוונה: התקנה שלו זה הקלקול של המקדש, כלומר חורבן בית המקדש זה התקנה שלו, כיוון שעד שהוא ייבנה, יצטרכו לדעת מי המשמרות ומה בתי האב, ובינתיים בזמן הזה הוא כבר יוכל להסתפר, כבר להתארגן ויוכל גם כן לשתות מהיין.
📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב
ב_כ אין לענות "אמן" במקדש אלא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
- מקור: "לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח. גמ : תני לא היו עונין אמן בבית המקדש"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה יב, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה יג, טור או"ח סי' תקעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הל' תעניות פ"ד ה"יב-יג) ונפסק בטור או"ח סי' תקע"ט
ב_כא אין לענות "אמן" במקדש, אלא יש לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
- מקור: "ומה היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר קומו ברכו את ה אלהיכם מן העולם ועד העולם ומניין על כל ברכה וברכה תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה. ==ירושלמי"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה יז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, שלמדו מ"קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם"; והרמב"ם פסק כן להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בשלוש תעניות ראשונות אנשי משמר מתענים ואינם משלימים ואנשי בית אב אינם מתענים כלל; בשלוש שנ
ב_כב בשלוש התעניות הראשונות (שבתוך שבע תעניות שגוזרים על עצירת גשמים) מותר לכל אחד לאכול ולשתות בלילה
- מקור: "שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה טו, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה טז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי "אלו ואלו לא היו מתענין" בלילות שלוש התעניות הראשונות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תעניות פ"ד הט"ו-ט"ז
- מקבילה בבבלי: בבלי ברכות סג א — במקדש אין עונין "אמן" אחר הברכות, אלא חותם המברך "מן העולם ועד העולם" והעם עונין "ברוך שם
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז ב — במקדש אין עונים אמן אחר הברכה אלא אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
ב_כג אנשי משמר מתענים בשלוש התעניות השניות ואינם משלימים, ואנשי בית אב אינם מתענים כלל
- מקור: "שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי - אנשי משמר מתענים ולא משלימים, ואנשי בית אב לא היו מתענים; כך פסק הרמב"ם
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בשלוש תעניות ראשונות אין אנשי משמר ואנשי בית אב מתענים כלל
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יג ב — בי"ג התעניות האחרונות (המשלימות ל-24) נוהגים חומרות נוספות מעבר לאיסור מלאכה, כגון נעילת ח
ב_כד אנשי המשמר ואנשי בית אב מתענים בשבע התעניות האחרונות שגוזרים על הגשמים, אך אנשי בית אב אינם משלימים את תעניתם
- מקור: "ושבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי: אנשי משמר מתענים ומשלימים, ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות תעניות פ"ג ה"ג
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בשלוש התעניות השניות אנשי משמר מתענים ואינם משלימים, ואנשי בית אב אינם מתענים כלל
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בקביעת סדר התעניות (ראשונות, שניות ואחרונות) אין קובעים אף אחת מהן ביום חמישי, אלא רק בשני
ב_כה אנשי המשמר ואנשי בית אב אסורים בשתיית יין בעת עבודתם במקדש
- מקור: "אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה אנשי משמר ואנשי מעמד"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשונה: אנשי משמר מותרים בלילות ואסורים בימים, אנשי בית אב אסורים בין ביום ובין בלילה, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות תעניות פ"ג ה"ו) בהתאם ללשון הירושלמי
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בשבע התעניות האחרונות על עצירת גשמים, אנשי משמר מתענים ומשלימים את התענית, ואנשי בית אב מת
ב_כו אנשי משמר ואנשי בית אב אסורים בשתיית יין ביום, ואנשי משמר מותרים בלילה ואנשי בית אב אסורים אף בלילה
- מקור: "אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. גמ : תנן: אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים, ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני מה אנשי מעמד מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים שאם ת"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ביאת המקדש, פרק א, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי: טעם ההיתר לאנשי משמר בלילה הוא שאם תכבד העבודה יצטרפו אנשי מעמד לאנשי בית אב, ולכן הם צריכים להיות פנויים ומוכנים; ואנשי בית אב תדירים בעבודה ולכן אסורים תמיד, וכך פסק הרמב"ם
ב_כז מי מותר להסתפר בחול המועד
- מקור: "אלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, הא שאר כל בני אדם אסורין מאי טעמא אמר רבי סימון: גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. תני"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ביאת המקדש, פרק א, הלכה יב, רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ו, הלכה יא
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כרבי סימון בירושלמי: חכמים גזרו איסור תספורת במועד על כלל העם כדי שלא יכנסו לרגל מנוולין, והתירו רק לארבע הקבוצות (הבא ממדינת הים, השבוי, היוצא מבית האסורין, המנודה שהותר) שלא היה סיפק בידם להסתפר קודם הרגל; הרמב"ם פסק כן להלכה בביאת המקדש וכלי המקדש בעניין איסור כניסה בשיער פרוע.
ב_כח איסור שתיית יין ואכילת בשר על אנשי המשמר ובית אב בזמן חורבן המקדש
- מקור: "כל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותו היום, וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותה השבת, וכל מי שאינ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ז, הלכה יז, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ז, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן תקלא סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי שהמכיר משמרו ובית אבותיו אסור אותו יום, המכיר משמרו בלבד אסור אותה שבת, ומי שאינו מכיר כלל אסור לעולם אלא שתקנתו שהותר – כפי לשון הירושלמי, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע.
כמה דתימר תקנתו שמותר להסתפר מפני קלקלתו שאינו יודע מי משמרתו, כיוון שאף כשיבנה המקדש במהרה בימינו לא יוכל לעבוד עד שידע מי משמרתו ובית אב שלו שהוא אסור בהספד ודכוותה תקנתו קלקלתו שיהא אסור במלאכה.
מתני':
כל הכתוב במגילה מגילת תענית די לא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר °רבי יוסי בן חלפתא אומר לפניו ולאחריו אסור די לא להתענאה לפניו ולאחריו מותר °רבי יוסי בן חלפתא אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.
גמ': תנן: התם אף על פי שאמרו מקרא מגילה בכפרים שמקדימים ליום ה מתניתא דרבי °רבי מאיר דרבי °רבי מאיר אמר כל מקום שנאמר די לא למספד אסור להתענות ודלא להתענות מותר בהספד ודי לא סתם מה שנמנה ולא מפורש מה נאסר בו כדי לא להתענייא ומי שחולק על רבי מאיר סובר שכל מקום שכתוב דלא למיספד מותר להתענות, ולכן בפורים שכתוב דלא למספד מותר להתענות, לכן המשנה לא כמותו. אמר רבי יונה° כתוב במגילת תענית אילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למיספד בהון. אמר °רבן שמעון בן גמליאל: מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור וזה שהימים האלו אסורים והלילה מותר כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי שכבר קיבל עליו נדר לתענית ייסר בצלוי מאי יסר בצלוי אמר רבי יוסי ברבי בון° שהוא צריך להזכיר עננו מבערב בתפילת ערבית אף שעדיין אינו צם ואתיא כהיא דאמר רבי זעירה° בשם רב חונה° אומרו לתפילת עננו כלילי שבת וכיומו כמו שבשבת מזכירים גם בלילה וגם ביום, כך תפילת עננו אף שעדיין אוכלים מזכירים בלילה. תנן: התם אף על פי שאמרו מקרא מגילה בכפרים שמקדימים ליום הכניסה מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומקדימים פעמים לאחד עשר פעמים לשנים עשר ופעמים לשלושה עשר וכיוון ששלושה עשר הוא יום ניקנור שאסור בתענית נמצא שהבריתא שאמרה שמתענים בהם כוונתה או לאחד עשר כרבי °רבי יוסי בן חלפתא שהרי לפי רבי יוסי בן חלפתא שנים עשר אסור שהוא יום לפני יום ניקנור או ביאחד עשר ובשנים עשר כרבי °רבי מאיר שסובר שרק שלושה עשר אסור אבל לפניו ואחריו מותר וקשיא על דרבי °רבי יוסי בן חלפתא לא כן תני בתרין עשרה ביה יום טיריון ואם כך גם אחד עשר אסור שהוא יום קדם, אז איך אמרה הבריתא שמתענין בהם, הרי כל הימים הללו אסורים בתענית אבל על רבי מאיר אפשר להעמיד שהבריתא חידשה שמתענין באחד עשר. אמר רבי יעקב בר אחא° בטל יום טיריון שהוא יום שנהרגו בו לוליינוס ופפוס. בשלושה עשר יום ניקנור מהו יום ניקנור שלטון משל מלכות יון היה עובר לאלכסנדריה וראה את ירושלים וחירף וגידף וניאץ ואמר: בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין מרכבה שלו, וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ, וכתב מלמטן: הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותלוין בקונטס עמוד נגד ירושלים. על דעתיה דרבי °רבי יוסי בן חלפתא ניחא שמנו והוסיפו את יום ניקנור כדי לאסור לפניו על דעתיה דרבי °רבי מאיר מה בא לאסור הרי לפניו לית ליה
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת תענית דף יב. נתחיל מהמשנה פרק ב' הלכה י"ב. אומרת המשנה כל הכתוב במגילת תענית. כן, ישנה במגילה, הייתה להם מגילת תענית שבה כתובים את כל הימים שבהם אסור בשמחה בישראל, ולכן ימים האלה היו מתנהגים בצורה שבשמחה לא מספידים, אבל מתענים בחלק מהם.
אז אומרת הגמרא ככה: כל הכתוב במגילה די לא למיספד. כלומר אם כתוב על אותו יום שאסור להספיד בו, אז לפניו אסור לאחריו מותר. רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. שאם כתוב דלא להתענאה, כלומר אם כתוב שאותו יום לא מתענים בו, אז לפניו ולאחריו מותר. נמי אמרת לה קמא, רבי מאיר. רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.
ובתר מהא דקא אמר נהתם, אבל בששאמרו מקדימים ולא מאחרים. אנחנו יודעים שבימי הפורים קוראים בי"ד והרימו כותל וקוראים ב-ט"ו. אבל הכפרים הקלו עליהם שהם יקראו ביום הכניסה. הם באמת שני וחמישי. כן, בגלל שהם מספקים את הצרכים של בני הכרכים, אז לכן הקלו עליהם. אז בכל אופן כתוב שמה שלא מקדימים ולא מאחרים. כן, למה? כי כתוב בפסוק שולא יעבור. כלומר אסור לקרוא אותם אחרי. אבל להקדים מותר, אז לכן מקדימים ליום הכניסה.
מה אומרת שמה שמקדימים לי"א, י"ב, י"ג. כן, זה מי שיכול לבוא ביום הכניסה. עכשיו, אז למרות שמקדימים ולא מאחרים, כלומר מקדימים אותם, אז לא עושים אותם באותו יום. אז למרות שקוראים בהם מגילה, אותם ימים מותרים בהספד ותענית. כלומר י"א, י"ב, י"ג מותרים בהספד ותענית. אבל מה שמעיקרן, בפורים עצמו אסורים בהספד ותענית. כלומר י"ד ט"ו זה אסור.
בתר מה אז אם זה ככה משנה, משנה זאתי דרבי מאיר. כן, כי רבי מאיר אומר שכל מקום שכתוב די לא למספד אסור להתענות. כלומר אם כתוב אסור להספיד אז גם אסור להתענות. ואם כתוב דלא להתענות מותר בהספד. ואם כתוב דלא סתם, לא כתוב, לא מפורש מה נאסר. כלומר היום רק מוזכר, לא מוזכר מה נאסר בו. אז הכוונה כדי לא להתענייא.
עכשיו ומי שחולק על רבי מאיר הוא סובר שכל מקום שכתוב לא למספד מותר להתענות, כלומר אסור להספיד. אז בעצם לכן פורים שכתוב בו דינא למספד לפי אותו טענה מותר להתענות. אז המשנה שאומרת אסור להתענות היא כמובן רבי מאיר.
אמר רבי יונה: כתוב במגילת תענית אילין יומיא די לא בהון, הימים שמופיעים ברשימה אז לא מתענים בהם. מקצת ן די לא בהון, חלק מהם לא מספידים.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים? לא כתוב פעמיים בהון אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור. כי בהון הכוונה רק בהן. אבל מה שנספח להם כן לא שייך. ולכן בלילה שהוא רק נספח אז כבר מותר.
כי אתא ליה תני שהימים האלה אסורים בתענית. כן, לאין, כלומר חוץ מאיניש דהוי עלוהי ייסר בצלוי. כן, שהוא, את התענית שלו ינהג את האיסור בתפילה. מה יסר בצלויי? מה הכוונה? כן, הרי להתענות הוא לא מתענה. אז מה הכוונה יסר בצלוי? מה הוא עושה בתפילה?
אמר רבי יוסי ברבי בון: שהוא צריך להזכיר את המאורע, את הצום, את התענית שלו כבר בערב לפני. הוא מזכיר מהערב למרות שהוא אוכל. והא תרתי קיימא, אמר רבי זעירה בשם רב חונה: שבת. כלומר, כמו ששבת אנחנו מזכירים את שבת גם בלילה, בערב שבת וגם בשחרית גם מנחה. אז גם עלינו למרות שעדיין אוכלים מזכירים כבר מהלילה. זה הכוונה יסר בצלויי, כלומר שמזכירים את זה כבר בתפילה למרות שהוא עדיין אוכל.
נהתם. אף על פי שאמרו מקדימים ולא מאחרים. אמרנו אותם ימים, את ימי פורים מותר להקדים. כן, י"א, י"ב, י"ג לכפרים, כן. אז אבל אף על פי שאמרו מקדימים ולא מאחרים מותרים בהספד ותענית. כלומר י"א, י"ב, י"ג מותרים בהספד ותענית.
עכשיו, כיוון ש-י"ג, אגב, כי אלי בהמשך זה יום ניקנור, אז הוא אסור בתענית. אז בעצם אמרנו שאנחנו רק י"א, י"ב. נמצא שמה שהברייתא אמרה שמתענים בהם אז זה או י"א רק כרבי יוסי. כן, כי הרי לפי רבי יוסי י"ב אסור כי הוא יום לפני יום ניקנור. כי הוא אומר שכל הימים האלה, כן, שאמרנו שלא למספד בהם אז לפניו אסור, לאחריו מותר. כך אומר רבי מאיר. רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. ואם כתוב לא להתענה אז לפניו ולאחריו מותר. כלומר לפי רבי מאיר מותר לפניו. רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.
כן, אז כיוון שניקנור כתוב בו שלא להתענות, אז לפי רבי יוסי אז לפניו אסור. כלומר אם י"ג זה יום ניקנור אז גם יום י"ב אסור בתענית. ואם המשנה אמרה שבימים האלה, ב-י"א, י"ב, י"ג, בימים שמקדימים את הפורים אז מתענים, אז נשאר רק יום אחד. כן, רק יום י"א. ככה זה יצא לפי דעת רבי יוסי.
אבל לפי דעת רבי מאיר, כן, שהוא אומר שאם כתוב לא להתענות, אז רק הוא עצמו אסור, כן? אז נשאר לנו י"א ו-י"ב, כן, בשתי דעות רבנן י"א ו-י"ב, שאם הקדימו את זה לימים האלה אז מתענים בהם, כן.
אומרת הגמרא מקשה על רבי יוסי: לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון. כן, כתוב שי"ב, יום י"ב זה יום טיריון, אז גם הוא לא מתענים בו. עכשיו, ואם לפי רבי יוסי הרי גם יום שלפניו לא מתענים. כן. אז אם יום טיריון זה י"ב, אז גם י"א נופל. כן, כי הרי אסור יום קודם לפי רבי יוסי. אז איך הברייתא אמרה שמתענים בהם? הרי אין שום יום, כן, לא נשאר שום יום שמותר להתענות בו, כי גם י"א וגם י"ב וגם י"ג זה כולם ימים שאסור להתענות בהם. אז איך המשנה אומרת שמתענים בהם, כן?
עכשיו לרבי מאיר זה לא כל כך קשה, כלומר עדיין נשאר יום י"א, כי הרי לרבי מאיר הימים האלה שכתוב לא להתענות רק הם אסורים. אז יום טיריון זה י"ב, בסדר י"ב אסור. יום ניקנור זה י"ג, ניקנור אסור. אבל, אה, נשאר לנו בעצם יום י"א.
אמר רבי יעקב בר אחא: בטל יום טיריון - יום שנהרג לוליינוס ופפוס. כן. היו שני צדיקים גדולים שהבת של הקיסר נהרגה והמלך רצה להרוג את כל היהודים והם הסגירו את עצמם, אמרו שהם עשו את זה, ואז הרגו אותם. כן. אז ביום הזה שהם נהרגו אז ביטלו את השמחה שהייתה ביום טיריון, ב-י"ב.
אומרת הגמרא כתוב במגילת תענית: בתרין עשר ביה יום טיריון, ו-עשר יום ניקנור. שואלת הגמרא: מהו יום ניקנור? שלטון משל מלכות יון עובר ראה את ירושלים וחירף וגידף וניאץ ואמר: בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין שלו, וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ, וכתב מלמטן: הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותלוין בקונטס נגד ירושלים. כן, זה יום ניקנור.
אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי יוסי ניחא לאסור לפניו. זה מובן, למה בכלל מנו את יום ניקנור? כדי לאסור לפניו. כי אמרנו שהרי לפי רבי יוסי יום שכתוב שלא מתענים בו אסור גם לפניו. אז בסדר, אז לכן הוסיפו אותו כדי לאסור את יום לפניו. כן, הוא נוטה גם לאסור את י"ב.
אבל על דעתיה דרבי מאיר מה בא לאסור לפניו לית ליה. הוא לא סובר שיום לפניו, כן, אסור. אבל הוא עצמו, כן, אסור מפני י"ד, פורים, כי הרי ב-י"ד כתוב לא למספד, ולמדנו שלפי רבי מאיר כל מקום שכתוב לא למספד אז לפניו אסור. אז י"ג בכל מקרה אסור. כן, אז מה בא יום ניקנור להוסיף לנו? למה בכלל מגילת תענית מנתה אותו?
והוא עצמו אסור מפני פורים שהרי בארבעה עשר נאמר דלא למספד ותנן די לא למיספד לפניו אסור בא להודיעך שהוא אסור גם בהספד שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום קדם פורים היה אסור רק בתענית ואפילו על דרבי °רבי יוסי בן חלפתא לית היא מקשייא לא כן תני בתרין עשרה ביה יום טיריון אם כן למה היה צריך למנות את יום ניקנור הרי הוא כבר אסור מפני שהוא יום קדם פורים ויב' אסור מפני שהוא יום טיריון אמר רבי יעקב בר אחא° בטל יום טיריון שהוא יום שנהרגו בו לוליינוס ופפוס. בארבעה עשר ובחמישה עשר פורייא די לא למיספד בשישה עשר ביה שרייו התחילו למיבני שור ירושלם די לא למיספד. על דעתיה דרבי °רבי מאיר ניחא בא לאסור עצמו על דעתיה דרבי °רבי יוסה מה בא לאסור הרי הוא יום שאחר שישה עשר שבו התחילו בבנין חומת ירושלים לאסור שלפניו לית ליה לא צריך שהרי זה חמישה עשר לאסור עצמו לא צריך שהוא אסור מפני חמישה עשר של רבי יוסי בן חלפתא גם לאחריו נאסר אלא בא להודיעך שהוא אסור בהספד שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום אחרי פורים היה אסור רק בתענית. בשבעה עשר קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת בולקים ובית זבדין והוה פרקן. על דעתיה דרבי °רבי מאיר ניחא בא לאסור עצמו על דעתיה דרבי °רבי יוסה מה בא לאסור הרי הוא יום שאחר שישה עשר שבו התחילו בבנין חומת ירושלים אמר רבי יוסי° בר זבידא כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי °רבי מאיר ולא על דרבי °רבי יוסה לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל. תדע לך שהוא כן, דתנינן בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא די לא למיספד בלא כך אינו אסור משום ראש חדש על כרחך לא בא אלא למנות ימים שנעשה בהם נס לישראל אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו? שאלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק, ואלו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית אבל משבטלה מגילת תענית בגלל החרבן בטלו כל אלו. רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי° תריהון אמרין ב_כטבטלה מגילת תענית רבי אבא° ורבי סימון° תריהון אמרין בטלה מגילת תענית רבי יהושע בן לוי° אמר בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: אמש הייתי יושב ושונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על °רבי אליעזר בן הורקנוס שסיפר ועל °רבי יהושע בן חנניה שרחץ אמר להם °רבי יהושע בן חנניה צאו והתענו על מה שהתעניתם ואת אמר בטלה מגילת תענית. אמר רבי אבא°: ואפילו דאת אמר בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו. מיליהון דרבנן אמרין בטלה מגילת תענית רבי יהושע בן לוי° ציים כל ערובת ריש שתא ערב ראש השנה רבי אבון° ב_לציים כל ערובת שובא ערב שבת רבי זעירה° צם תלת מאוון צומין ואית דאמרי תשע מאוון ולא חש למגילת תענית. רבי יעקב בר אחא° מפקד לספריא אין אתת איתא מישאלונכון אימרון לה ב_לאבכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים.
מתני':
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים, אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני ושלש שניות חמישי שני וחמישי °רבי יוסה אומר ב_לבכשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות.
אומרת הגמרא, התשובה: בא להודיעך שהוא אסור בהספד. כן, כי אם הוא היה נאסר רק מפני שהוא יום קודם פורים, כן, הרי כתוב בפורים לא למספד, אז הוא בא להוסיף שגם יום לפניו אסור, אבל מה אסור לפניו? רק בתענית. אז לכן כתבו גם את יום ניקנור להגיד שיום ניקנור בעצמו גם אסור בתענית, לא רק בהספד.
אומרת הגמרא: ואפילו על דרבי יוסי לית היא מקשייא. הרי נכון, מה אמרנו? אמרנו שרבי יוסי בהתחלה חשב שלא קשה לו, כיוון שיום ניקנור זה י"ג. למה כתבו את זה? למרות שבמילא זה יום שאסור, אבל זה כדי לאסור את יום שלפניו, את יום י"ב.
אבל לכאורה גם רבי יוסי קשה: לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון. כן, י"ב באדר זה יום טיריון. אז למה צריך עוד יום ניקנור? הרי זה כבר יום שאסור. כן, כיוון שאותו יום כבר אסור. כן, כי יום ניקנור אסור משום שהוא יום לפני פורים, ולהגיד שהוא בא לאסור את שלפניו לא צריך, כי הרי לפניו זה יום טיריון, שבכל מקרה הוא לא מוסיף שום דבר. למה באמת מנו את יום ניקנור על דעת רבי יוסי.
אמר רבי יעקב בר אחא: בטל יום טיריון, יום שנהרג לוליינוס ופפוס.
אומרת הגמרא: בארבע עשר ובחמישה עשר פורייא די לא למיספד. בארבעה עשר וחמישה עשר זה יום פורים, לא מספידים. עשר ביה שרייו למיבני שור ירושלם די לא למיספד. ביום ט"ז התחילו עם בניית חומת ירושלים, וגם זה לא למספד.
אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי מאיר ניחא. כלומר ברור למה הוסיפו את יום ט"ז. הוא בא לאסור את עצמו. כן, כי הרי לפי רבי מאיר כתוב אמנם בפורים לא למספד, בא לאסור לפניו, לא אחריו. אז לכן היו צריכים לכתוב את ט"ז כדי לאסור אותו.
אבל על דעתיה דרבי יוסה מה בא לפניו לית ליה. כלומר לאסור שלפניו לא צריך, כי הרי ט"ו זה פורים. לאסור את עצמו לא צריך, כיוון שהוא אסור מפני ט"ו, יום אחריו. ולפי רבי יוסי אם כתוב לא למספד אסור גם אחריו. אלא בא להודיעך שהוא אסור בהספד. כי אם הוא היה נעשה רק בגלל שהוא יום אחרי פורים, היה אסור רק בתענית. לכן כתבו את יום שישה עשר, בו התחילו לבנות את החומות, דלא מספד, להגיד שאסור גם כן בהספד, לא רק בתענית.
ואומרת הגמרא: עשר קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת בולקים ובית זבדין והוה. כן, הגויים קמו כדי להשמיד את היהודים שהיו בבולקים ובבית זבדין והיה להם נס, ניצלו. אז גם כן, זה יום שלא מתענים בו.
ואומרת הגמרא: על דעתיה דרבי מאיר ניחא. זה בא לאסור עצמו. כן, יום י"ז, לא הייתי אוסר אותו, אבל למה? כי לפי רבי מאיר, מה שכתוב לפני כן על ט"ז של לא למיספד, זה רק לפניו. הוא בא לאסור לאחריו, הוא לא בא לאסור אותו.
אבל על דעתיה דרבי יוסה מה בא? הרי זה יום שאחרי שש עשר שבו התחילו בניין החומות, ושם היה כתוב לא מספד, ואמרנו, קודם כתוב לא מספד, אז לפי רבי יוסי זה בא גם לאסור שאחריו.
אמר רבי יוסי: כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסה. כלומר, אין לך ללמוד כאן, לדרוש את הדרשות האלה וכולי. אין פה לא סתירה על רבי מאיר ולא על רבי יוסי. כיוון שפה במגילת תענית לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל. כן, לא בעניינים בגלל זה היה מתענים או לא מתענים. הרעיון לספור את הימים שבהם נעשו נסים לישראל, להזכיר אותם.
תדע לך שהוא כן, דתנינן שם במסכת תענית: בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא די לא למיספד. ביום ראשון של ניסן נתקן התמיד, אז לכן לא מספידים בו. בלא כך אינו אסור ראש חדש. אז על כורחך לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהם נסים לישראל.
אומרת המשנה: אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. כמו שדעת כולם, ביום שישי או יום ראשון מותר להתענות גם לפני ערב, לפני חג מותר להתענות וגם אחריו.
ואומרת הגמרא: מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו? אמרה הגמרא: שאלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק. כלומר, אדם לא צריך לגזור שלא יצאו ביום ראשון או ביום שישי כדי לחזק את השבת, כי זה דברי תורה. ואלו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. כל הימים האלה שאמרנו, יום ניקנור, יום טיריון וכולי, זה ימים של דברי סופרים, לכן הם צריכים חיזוק.
אומרת הגמרא: הדא עד שלא בטלה מגילת תענית. כל הימים האלה שאמרנו שלא מתענים לפניהם, אחריהם, בהם וכולי, זה הכול קודם שבטלה מגילת תענית. אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אלו. בגלל החורבן.
רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי תריהון אמרין בטלה מגילת תענית. רבי אבא ורבי סימון תריהון אמרין בטלה מגילת תענית. רבי יהושע בן לוי אמר בטלה מגילת תענית.
אמר רבי יוחנן: אמש הייתי שונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על רבי אליעזר שסיפר ועל רבי יהושע שרחץ. אמר להם רבי יהושע: צאו והתענו על מה שהתעניתם ואת אמר בטלה מגילת תענית. כן? קבעתם תענית בחנוכה, אז לכו והתענו על זה שקבעתם תענית, ואתה אומר בטלה מגילת תענית?
אמר רבי אבא: ואפילו בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו.
אומרת הגמרא: מיליהון דרבנן אמרי בטלה מגילת תענית. כן, איך הוא אומר את זה? רבי יהושע בן לוי ציים כל ערובת ריש שתא, ורבי אבון ציים כל ערובת שובא, כל ערב שבת. ורבי זעירה צם תלת מאוון צומין, הוא צם שלוש מאות צומות, ואית דאמרי תשע מאוון. ולא חש למגילת תענית. כן, הוא לא חש בימים האלה שלא לצום, הוא תמיד צם קבוע. אז מכאן שבטלה מגילת תענית.
ואומרת הגמרא: רבי יעקב בר אחא מפקד לספריא: אין אתת איתא מישאלונכון אימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים.
ופרק ב', אחר כך, לומדים המשנה: אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים. כן, לא גוזרים ביום חמישי צום כיוון שאנשים ביום חמישי גם קונים לכבוד שבת, וגם עכשיו בגלל הצום יקנו הרבה לצורך הגמר של הצום, אז המוכרים יחשבו שבעצם יש איזה רעב או משהו, אז לכן הם יפקיעו את השערים. לכן כדי שלא יפקיעו שערים, אז לכן גזרו שלא מתחילים צומות ביום חמישי, אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי שני ושלש שניות חמישי שני וחמישי.
רבי יוסה אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות. תמיד מתחילים ביום שני, לא ביום חמישי.
📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב
ב_כט בטלה מגילת תענית (ימי איסור התענית שנקבעו במגילת תענית אינם נוהגים)
- מקור: "בטלה מגילת תענית רבי אבא ורבי סימון תריהון אמרין בטלה מגילת תענית רבי יהושע בן לוי אמר בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן (בר נפחא): אמש הייתי יושב ושונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על רבי אל"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ביאת המקדש, פרק א, הלכה ז
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי אבא ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי: בטלה מגילת תענית לגמרי ~ רבי יוחנן (מדוגמת חנוכה ואמירת רבי יהושע בן חנניה): אף לאחר ביטולה יש להתענות על ימי מגילת תענית שנהגו בהם תענית בפועל
- הכרעה: נפסק כרבי אבא ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי שבטלה מגילת תענית לגמרי, ורק ימי חנוכה ופורים נשארו בקדושתם, כפי שהכריע הרמב"ם בהלכותיו.
ב_לב אין להתחיל תעניות ציבור (ראשונות, שניות ואחרונות) ביום חמישי בשבוע
- מקור: "כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר תענית יג גמ : שמעון בר אבא אמר אתא עובדה קומי רבי יוחנן (בר נפחא) והורי כרבי רבי יוסי (בן חלפתא) שגם את ה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ו, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תקעב סעיף ב, שו"ע יו"ד סימן רטו סעיף ג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: סתם משנה (חכמים) ~ רבי יוסי: לדעת חכמים גם השניות והשלישיות אין מתחילים בחמישי, ורבי יוסי (יחיד) חולק
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי (יחיד) כמסורת רבי יוחנן בשם רבי, אף שרבי אלעזר מצטער על שעוזבים סתם משנה ועושים כיחיד - וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין מ ב — מי שהתחיל להתענות תענית יחיד בערב שבת אינו צריך להשלים תעניתו עד הלילה אלא פורס מבעוד יום
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין מא א — תשעה באב שחל בערב שבת - מתענה ומשלים כל היום עד הלילה, ואין מפסיק בעודו יום
גמ': שמעון בר אבא° אמר אתא עובדה קומי רבי יוחנן° בר נפחא והורי כרבי °רבי יוסי בן חלפתא שגם את השניות והשלישיות לא מתחילים בחמישי והוה רבי אלעזר° בן פדת מצטער ואמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא עוזבים סתם משנה ועושים כדעת יחיד והרי רבי יוחנן° בר נפחא הוא זה שפסק שהלכה כסתם משנה אשכח מצא דתני לה רבי חייה° את הסתם משנה בשם °רבי מאיר: כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גרמיה רבי יוחנן ידע לתרץ את עצמו שלא יהיו בדבריו סתירות. רבי מנא° בן יונה בעא קומי רבי יודן°: לא כן אמרו חזקיה° ורבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת: כל מקום ששנה °רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם הלכה כסתם ולמה כאן ש°רבי שנה סתם לא נפסוק כמותו אמר לו: כל הכלל זה כש°רבי עצמו למד מחלוקת ואחר כך שנאה בסתם במקרה כזה הלכה כסתם אבל דילמא חורן האם זה נאמר גם כשאדם אחר שנה מחלוקת? אולי במקרה כזה הכלל לא תופס ולא קל וחומר הוא מה הן אין דאשכח °רבי מתני מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם אתר דלא אשכח °רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם לא כל שכן שתהא הלכה כסתם. ואתא חזקיה° ואמר רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: ואפילו כשאחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם הלכה כסתם ולמה כאן הוא רבי יוחנן בר נפחא מורה לה כיחידייא. אמר רבי שמואל בר ינאי° בשם רבי אחא° מה שאמרנו שהלכה כסתם הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם כמו כאן שרבי יוסה חולק על הסתם לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא° הדא דאת אמר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם.
מתני':
ב_לגאין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי °רבן גמליאל דיבנה אמר °רבי מאיר: אף על פי שאמר °רבן גמליאל דיבנה אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין וצמים רק עד מנחה וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת צמים רק עד מנחה שלא להיכנס לשבת כשהם מעונים.
גמ': תנן: ואם התחילו אין מפסיקין כמה היא התחלה רבי אבא° אמר ב_לדאחת רבי יוסה° אסי אמר שתים וכן נפק עובדא כהדא דרבי רבי אבא°. ובמה קורים אם יצא התענית בראש חדש רבי יוסי° בר זבידא אמר קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור אמר ליה רבי מנא° בן יונה למה בטלתה קריאת ראש חדש בגין מודעתין כי הוא תעניתא רביעין על מעיהון שוכבים על בטנם מרעב ולא ידעין דהוא תעניתא אמר לו להודיעך שקורין
ירושלמי תענית דף יג נחזור על המשנה מהדף הקודם, שתי שורות אחרונות, פרק ב' הלכה יג. אומרת המשנה: "אין גוזרים תענית על הציבור מתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים". אמרנו שאם אנשים יקנו, הרי בדרך כלל קונים ביום חמישי לכבוד שבת. עכשיו, אם ימי התענית אז גם יקנו להפסקת הצום, אז יקנו כמות גדולה והסוחרים יחשבו שיש איזה רעב או משהו, ולכן הם יעלו את המחירים. אז לכן לא גוזרים תענית על ציבור מתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים, אלא שלוש תעניות הראשונות מתחילים בשני וחמישי ושני. כלומר מתחילים ביום שני, והשניות גם אפשר להתחיל בחמישי ושני וחמישי. ואבא יוסי אמר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות - תמיד מתחילים בשני.
אנחנו בדף יג. אומרת הגמרא: שמעון בר אבא אמר אתא עובדה קמיה רבי יוחנן והורי כרבי יוסי - שגם את השניות והשלישיות לא מתחילים בחמישי. והוה רבי אלעזר מצטער אמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא - הרי התנא קמא אומר שכן מתחילים בחמישי את השניות ואת השלישיות. אז איך רבי יוחנן פוסק כרבי יוסי בניגוד לתנא קמא? רבי יוחנן אשכח תני לה רבי חייה בשם רבי מאיר - כלומר רבי חייא אמר ברייתא שבה מופיע שמי שאמר את התנא קמא זה רבי מאיר. אז כיוון שמופיע בשמו רבי מאיר, ואנחנו פוסקים שרבי מאיר זה רבי יוסי, הלכה כרבי יוסי. כד שמע דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גרמיה - רבי יוחנן בקיא, מכיר את כל החומר, גם את הברייתות וגם את המשניות. לכן ידע שהמשנה נאמרה בשם רבי מאיר ולכן פסק כמו רבי יוסי.
רבי מנא בעא קומי רבי יודן: לא כן חזקיה ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם הלכה כסתם - אז למה כאן שרבי שנה סתם לא נפסוק כמותו? אמר לו: כל הכלל הזה שרבי עצמו שנה מחלוקת ואחר כך שנה סתם, הלכה כסתם - זה כשרבי עצמו לימד מחלוקת ואחרי זה הוא כתב את אותה משנה בסתם, שבעצם הוא החליט כאחד מהם. במקרה כזה הלכה כסתם. אבל דין מאחר, כלומר כשמישהו אחר מביא מחלוקת ואחרי זה רבי מביא סתם, גם ההלכה תהיה כסתם. אמר לו: כל הכלל זה כש°רבי דילמא חורן מה הן אין דאשכח רבי מתני מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם - כלומר במקום שרבי בעצמו שנה מחלוקת ואחרי זה הביא סתם, הלכה כסתם. אתר דלא אשכח רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם לא כל שכן שתהא הלכה כסתם - כלומר מקום שרבי לא שנה שום מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת, אבל רבי שנה רק סתם, לא כל שכן שתהא הלכה כסתם.
ואתא חזקיה רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא בשם רבי אלעזר: ואפילו אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם - עכשיו שואלת הגמרא: ולמה הוא מורה לה כיחידייא - כלומר אם זה ככה, קשה על רבי יוחנן. למה רבי יוחנן פה מורה כיחיד ומורה כרבי יוסי, בשעה שרבי יוחנן זה שאמר הלכה כסתם?
רבי שמואל בר ינאי בשם רבי אחא: הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם - כלומר אם רבי שנה סתם משנה בלי להגיד שמישהו חולק עליו, אז הלכה כסתם. אבל כשיש מחלוקת בתוך הסתם, כלומר צמוד לסתם באותה משנה - הרי רבי יוסי במשנה שלו חולק, אז לא אמרינן הלכה כסתם משנה. וכיוון שכאן רבי יוסי חולק, ממילא הלכה כרבי יוסי.
רבי יוסי ברבי בון בשם רבי אחא: דאת אמר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם - כשיש לך יחיד, כלומר סתם משנה, וכנגדו יש יחיד שחולק עליו, אז הלכה כסתם. אבל אם חכמים חולקים על הסתם משנה - אם היה כתוב סתם משנה ואחרי זה "וחכמים אומרים" - הלכה כחכמים.
פרק ב' הלכה ד' תנן: אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין - כלומר אם גזרו תענית קודם ואז באחד הימים נפל ראש חודש, חנוכה או פורים, אין מפסיקין - דברי רבן גמליאל. אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין - כלומר לא צמים את כל הצום אלא רק עד המנחה. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת - גם בו מתענים רק עד המנחה כדי לא להיכנס לשבת כשהם מעונים.
ואם התחילו אין מפסיקין - אז כמה זה התחלה? כמה ימים כבר צמו מתוך הסדרה של שני, חמישי, שני, כדי שיאמר שהתחילו ולכן יתענו אפילו בראש חודש בחנוכה ובפורים. רבי אבא אמר אחת, רבי יוסה אמר שתים, וכן נפק עובדא כהדא דרבי רבי אבא - כלומר שאם צמו כבר שתיים ממשיכים.
ובמה קורים - אם צמים בראש חודש, האם קורין את הפרשה של ראש חודש או פרשה של תעניות? רבי יוסי אמר קורין ברכות וקללות כמו בתענית. אמר ליה רבי מנא: מודעתין תעניתא רביעין על מעיהון ולא ידעין דהוא תעניתא - הם שוכבים על הבטן כאילו הם מתים ברעב, אבל אם קוראים כברכות וקללות של תענית, איך ידעו שזה תענית? אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות - כלומר הדין הוא ככה, שאם יש ראש חודש ותענית קורין ברכות וקללות.
📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א
ב_לג אין גוזרים תענית ציבור בראש חודש, בחנוכה ובפורים, ואם התחילו אין מפסיקים אלא צמים רק עד המנחה
- מקור: "אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל (דיבנה) אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל (דיבנה) אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין וצמים רק עד מנחה וכן תשעה בא"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבן גמליאל ~ רבי מאיר: לרבן גמליאל אין מפסיקים ומשלימים את התענית כרגיל, לרבי מאיר גם לדעת רבן גמליאל אין משלימים אלא צמים רק עד מנחה
- הכרעה: נפסק כרבי מאיר, שאף שאין מפסיקים את התענית שהתחילו בה, אין משלימים אותה עד הערב אלא צמים רק עד המנחה, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — אין גוזרים תענית ציבור ראשונה ביום חמישי, ומספר התעניות הראשונות שני-חמישי-שני והשניות חמי
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית י א — גם יחידים המתענים שלוש תעניות מתענים בסדר שני וחמישי ושני
ב_לד תענית ציבור שיצא בראש חודש - כיצד קוראים בתורה
- מקור: "אחת רבי יוסה (אסי) אמר שתים וכן נפק עובדא כהדא דרבי רבי אבא. ובמה קורים אם יצא התענית בראש חדש רבי יוסי (בר זבידא) אמר קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור אמר ליה רבי מנא (בן יונה) למה בטלתה קריאת ר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תקעב סעיף ב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכם אחד ~ ר' יוסה (אסי): אחת ~ שתים; ר' יוסי בר זבידא ~ ר' מנא: קורין ברכות וקללות ~ קורין קריאת ראש חודש (מפני שאין העם מכירים שהוא תענית)
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי בר זבידא שקורין ברכות וקללות ככל תענית ציבור, כדי להודיע לעם שהוא יום תענית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — תענית ציבור שהתחילו בראש חודש חנוכה או פורים אין מפסיקים אבל אין משלימים אותה
ברכות וקללות דוחה קרית ראש חדש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית. רבי יודן קפודקיא° אמר קומי רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יודה בר פזי°: קורין בראש חדש קם רבי יוסי° בר זבידא עם רבי יודה בר פזי° אמר לו: אתה שמעת מאבוך הדא מילתא אמר לו: אבא לא הוה אמר כן אלא בעין טב ששם היו מקדשים את החדש ושם נהגו שקורין בראש חדש לפרסם על ידי זה דאינון ידעין שהתקדש החדש והן ריש ירחא הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. תני: תשעה באב שחל להיות ערב שבת אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד כדי שלא יכנס לשבת מעונה, דברי °רבי יודה °רבי יוסה אומר מתענה ומשלים. אמר רבי זעירה° בשם רב יהודה° נשיאה רבי אבא° ורבי אימי בר יחזקאל° אמרו בשם רב° אבא בר אייבו: הלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים ולמה לא אמר ב_לההלכה כרבי °רבי יוסה כיוון דאית תניי תני ומחליף מה הדין לדברי חכמים. אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים. כהדא רבי ביבי° הוה יתיב קומי רבי יסא° אסי בעא מילף מיני הדין עובדה רצה ללמוד ממנו מה הדין של מתענה בערב שבת אמר ליה: נימטי אני רוצה ללכת בייתא ציבחר אמר לו: רומשא הוא הרי עוד לא לילה אמר לו: אית בתעניתה אני בצום ואני רוצה ללכת לביתי כך שאוכל לאכול מיד אחרי הצום אמר לו: אית גבי תורמסין ובסוף היום אתן לך לאכול אמר ליה: ומשלימין כרבי °רבי יוסי בן חלפתא.
הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד
פרק שלישי – סדר תעניות
מתני':
סדר תעניות האלו האמור ברביעה הראשונה ג_אאבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד. ג_בוכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת.
גמ': תנן: אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד. אי זהו מיד שלהן? רב° אבא בר אייבו אמר: שני וחמישי ושני. שנו התקלקלו בשני, מהו להתריע עליהן מיד בשני אף שהצום הראשון יהיה בחמישי? רבי זעירה° שמע לה מן הדא דכתיב (דניאל י', י"ב) "ויאמר אלי: אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתתה את לבך להבין ולהתענות לפני ה' אלהיך נשמעו דבריך." כבר נשמעו דבריך! ואף כאן ג_גמכיון שנתנו בית דין נפשן לעשות, כמי שעשוי. ואף שלא צמו בשני כאילו התחילו בשני וממשיכים בחמישי. תני: כשם שמתריעים עליהן בשאר ימי שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית. מפני פרנסת אחרים. מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי: מפני פרנסת עובדי כוכבים ומזלות. רבי זירא° אמר: מפני פרנסת
רבי יודן קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יודה בר פזי: קורין בראש חדש - לא קוראים תעניות אלא קוראים בפרשת ראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יודה בר פזי, אמר לו: אתה שמעת הדא מילתא? אבא שלך אמר את זה? אמר לו: אבא לא אמר כן אלא טב על ידי זה דאינון ידעין ריש ירחא - אבא שלי לא אמר כך, אלא איפה שקבעו את החודשים, שם תיקנו לקרוא בראש חודש, דווקא אפילו שזה תענית, כי על ידי זה יודעים שהוא ראש חודש - הרי צריך לפרסם את ראש החודש, ואיך מודיעים לכולם? על ידי שקוראים את הפרשה של ראש חודש. כל המקומות קורין ברכות וקללות - אבל בשאר המקומות קוראים ברכות וקללות.
תני: תשעה באב שחל להיות ערב שבת אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד כדי שלא יכנס לשבת מעונה - צריך לשנות משהו כדי שלא יקרא לזה צום מעונה - דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר מתענה ומשלים - צם את כל הצום.
רבי זעירה בשם רב יהודה, רבי אבא ורבי אימי בר יחזקאל בשם רב: הלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים - עכשיו למה לא אמר הלכה כרבי יוסה, שהרי ידוע שזו דעתו? ולמה לא אמר הלכה כרבי, רבי יוסה - אית תניי תני ומחליף דברי חכמים - כלומר היו כאן תנאים שבהם השמות היו הפוכים, שרבי יהודה אומר משלים ורבי יוסי אומר מפסיק. לכן כדי להגיד לנו מה ההלכה, אמר את זה בלי שם.
רבי זעירה בשם רב חונה: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים.
כהדא רבי ביבי הוה יתיב קומי רבי יסא בעא מילף מיני הדין עובדה - כלומר מה הדין לגבי מי שהתענה בערב שבת. אמר ליה: נימטי בייתא ציבחר - נלך לבית קצת. אמר לו: רומשא הוא - עדיין מוקדם. אמר לו: אית בתענ ה - עדיין הוא בצום. אמר לו: אית גבי תורמסין - יש לי תורמסין, תגמור את הצום. אמר ליה: ומשלימין כרבי רבי יוסי - כלומר אם אתה מציע לי לסיים את כל הצום כדי לאכול אצלך, מבינים שאתה סובר שמשלימים את כל הצום.
הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד - פרק שלישי, הלכה א' מתני': סדר תעניות האלו האמור ברביעה הראשונה - זה מה שאמרנו, זה אם הגשם לא ירד ברביעייה הראשונה. אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד - אם הצמחים שלנו נשתנו, מתריעים עליהם מיד, כי זה יכול לגרום מיד לרעב. וכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת - ירד כבר גשם והחיטה התחילה לנבוט, אבל אז פסקו הגשמים, ועברו יותר מארבעים יום - זה יכול לגרום בעתיד לבצורת, אז מתריעים עליהם מיד.
תנן: אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד - מה זה נקרא מיד? רב אמר: שני וחמישי ושני. עכשיו שואלת הגמרא: שנו בשני, מהו להתריע עליהן בחמישי? - אם הצמחים התקלקלו בשני, האם מתריעים עליהם מיד ביום שני, למרות שהצום הראשון בעצם ביום חמישי? רבי זעירה שמע לה מן הדא: "ויאמר אלי: אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתתה את לבך להבין ולהתענות לפני ה' אלהיך נשמעו דבריך." - כבר נשמעו דבריך - כלומר ברגע שתכננת לקבל על עצמך משהו, כאילו התחלת לקבל. מכיון שנתנו בית דין נפשן לעשות, כמי שעשוי - למרות שלא צמו בשני, כאילו התחילו בשני, ולכן יכולים להמשיך בחמישי.
תני: כשם שמתריעים עליהן בשאר ימי שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית - למרות שבשנה השביעית לא מגדלים, ומה שגדל הוא הפקר, בכל זאת מתריעין עליהן. למה? מפני פרנסת אחרים. שואלת הגמרא: מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי: מפני פרנסת עובדי כוכבים. רבי זירא אמר: מפני פרנסת חשודים - אלה שחשודים לאכול ספיחים, כי חלקם עושים את זה מתוך עוני, ולכן צריך לדאוג גם להם.
ואיתגמר: דרבי זירא כרבי, ודחבריה כרבי פנחס בן יאיר. דרבי זירא כרבי - שחד ספרא היה חשוד על פירות שמיטה. אתו תנאין גבי רבי, אמר להו: מה יעביד ליה, עלוב בגין חייו - מסכן, אולי הוא עושה את זה רק כדי לחיות, מה הוא יכול לעשות? רואים מכאן שרבי ריחם גם על אלה ששוברים פירות שביעית, שגם עליהם צריך להתריע כדי שיחיו, כי הרבה מהם עושים את זה כי אין להם דרך אחרת לחיות.
וחבריה כרבי פנחס בן יאיר - נראה שרבי בא להתיר את השמיטה, כי ראה את דוחק העניים שלא היה להם מה לאכול, דסבירא ליה ששביעית בזמן הזה זה רק דרבנן, וכיוון שכך רצה לבטל את זה. שלח לשאול את רבי פנחס בן יאיר. אמר לו: מה איבור עבדים? - רצה לרמוז לו שהשנה קשה, התבואה לא גדלה טוב, ולעניים לא יהיה מה לאכול בשמיטה. אמר לו רבי פנחס: עולשים יפות - למרות שבעצם עולשים זה מאכל בהמה, אבל גם העניים יכולים לסמוך על זה. חזר רבי ושאל אותו עוד פעם מה איבור עבדים? חזר ואמר עוד הפעם עולשים יפות. הבין רבי דלית הוא מסכן עמיה - הבין שרבי פנחס בן יאיר לא מסכים לבטל את השמיטה, למרות שקשה לעניים, כי כמובן שהם יסתדרו.
אמר לו רבי: משגח מר למיסב מלוכתא? - אתה מוכן לאכול איתי משהו קטן בסוף היום? אמר לו: אין. הגיע רבי פנחס בן יאיר לבית של רבי, ראה את הפרדות של רבי עומדות שם ליד הפתח. אמר: כל אלין יהודאין זייני? - כל החיות המזיקות האלה יהודים מפרנסים, מאכילים אותם? מיד אמר: איפשר דלא חמי סבר אפי דמן קדון - יותר לא אראה את פניו. אמרו לרבי. שלח רבי בעי מפייסת - שלח אנשים שיפייסו אותו.
מטון גבי כרתי - הגיעו לכפר שלו. אמר: בני כרתי, כובלין ליה - קרא לכל בני הכפר שיבואו לתפוס אותו. נחתו בני כרתי וכפיוני - כיתרו אותו כדי שלא יתקרב אליהם. אמרו: לא. אמרו השליחים: רבי בעי מפייסת, הוא רוצה רק לפייס אותו. אמרו בני הכפר: אם רבי לא רוצה להזיק לו אלא רק לפייס אותו, בסדר, עזבו אותו.
אמר רבי פנחס: בני, ריכבין לי - הבנים שלי יקרבו אליי. נחתת שיטת מינשא ואזלה - וידע שמן השמים הקיפו אותו. אמרו לרבי. אמר: אי לא זכינו למיהני מיניה בעלמא הדין - כבר לא זכינו ליהנות ממנו בעולם הזה, נזכה למיהני מיניה בעלמא דאתי - נזכה בעזרת השם ליהנות ממנו בעולם הבא.
📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב
ב_לה יחיד שגזר תענית וחל בערב שבת - האם מתענה ומשלים
- מקור: "הלכה כרבי רבי יוסה כיוון דאית תניי תני ומחליף מה הדין לדברי חכמים. אמר רבי זעירה בשם רב חונה: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים. כהדא רבי ביבי הוה יתיב קומי רבי יסא (אסי) בעא מילף מ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תקעב סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי זעירה בשם רב חונה שאפילו יחיד שגזר תענית בערב שבת מתענה ומשלים, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — תענית ציבור שהתחילו בראש חודש חנוכה או פורים אין מפסיקים אבל אין משלימים אותה
ג_א אם הצמחים השתנו לרעה (שידפון ומכת מדינה) מתריעים עליהם מיד ולא ממתינים
- מקור: "אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמתריעים מיד על צמחים ששנו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — פירות שנשתנו לרעה ואחר כך הבריאו (אקון) - עדיין דינם כפירות שנשתנו לענין תענית, ואין ההברא
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט ב — מתריעין על העדר מי שתייה בבורות שיחין ומערות מיד, בסדר שני-חמישי-שני, ודוקא באפרכיא שלהם
ג_ב התריעו על צמחים שהתקלקלו סדר תעניתם שני-חמישי-שני, מיד כשהתקלקלו
- מקור: "וכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת. גמ : תנן: אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד. אי זהו מיד שלהן? רב (אבא בר אייבו) אמר: שני וחמישי ושני. שנו (התקלקלו) בשני, מהו להת"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם ושו"ע שסדר ההתראה מיד הוא שני-חמישי-שני, כלימוד רבי זעירה מפסוק בדניאל
- תהלים צא טו
- בראשית יח כז
- יואל ב טז
- ויקרא טז ב
- ויקרא ד ו
- ויקרא ד כא
- חגי א ח
- איכה ג מא
- דברי הימים ב יב ו
- צפניה ב א
- דברי הימים ב ז יד
- תהלים יז טו
- ישעיהו נח ה
- ישעיהו נח ו
- בראשית ב ו
- דברים לב ב
- מיכה ז ג
- מיכה ז ד
- יואל א יח
- יונה ג ח
- יואל ב יג
- ישעיהו יג ה
- ירמיהו נ כה
- ישעיהו כו כא
- במדבר כג יט
- שמות לב יא
- שמות לב יד
- ירמיהו יב ח
- תהלים קכ א
- תהלים קכא א
- תהלים קל א
- תהלים קב א
- תהלים כ ב
- תהלים ב א
- תהלים לה י
- תהלים כט א
- תהלים כט ג
- בראשית כח יג
- בראשית מח טז
- שמות לח כג
- תהלים צב א
- שמואל א ב י
- תהלים קז כח
- זכריה ב ט
- ישעיהו סה כד
- תהלים כח ו
- מלכים א ח לז
- ירמיהו יד א
- ישעיהו יב ו
- בראשית כא יב
- בראשית כב ב
- בראשית כב יג
- זכריה ט יד
- שמות יד יג
- שמות יד יד
- יהושע ז ט
- יהושע ז י
- שמואל א ז ו
- ירמיהו ב לה
- מלכים א יח לו
- יונה ב ג
- מלכים א ח יג
- תהלים ד ב
- נחמיה ט ה
- דניאל י יב