ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תענית/הדפסה (פרק שלישי)
חשודים לאכול ספיחים שחלקם עושים מתוך עוני. אתייא דרבי זעירה° כ°רבי, ודחברייא כ°רבי פנחס בן יאיר. דרבי זעירה° כ°רבי: דחד ספר הוה חשוד על פירות שמיטתה, אייתוניה גבי °רבי. אמר לון: ומה יעביד עלובא? מה יעשה מסכן זה? בגין חייו הוא עבד. ודחברייא כ°רבי פנחס בן יאיר: °רבי בעי משרי שמיטתא רבי רצה להתיר את השמיטה מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול דסבירא ליה דשביעית בזמן הזה מדרבנן. סלק °רבי פנחס בן יאיר לגביה. אמר לו: מה עיבוריה עבידין? איך התבואה השנה? ורצה לרמוז לו שצריך לבטל את השמיטה, לפי שגידולי השישית לא עלו יפה ולא יהיה לעניים מה לאכול בשמיטה. אמר לו: עולשין יפות. ואף שהם מאכל בהמה יכולים העניים לאכלם בשעת הדחק. חזר ושאל: מה עיבוריא עבידין? איך התבואה השנה? אמר לו: עולשין יפות. וידע °רבי דלית הוא מסכמה עמיה שאין הוא מסכים עימו. אמר לו: משגח רבי למיכל עימי ציבחר האם תסכים לאכול עימי מעט בטל יומא דין? בצהרי יום זה? אמר לו: אין. מי נחית כשהגיע, חמא מולוותא ד°רבי קיימן ראה את הפרדות של רבי עומדות. אמר: כל אילון יהודאי זנין כל אלו יהודים מאכילים מלאך המוות בביתו ואני אוכל אצלו! אפשר דלא חמי סבר אפוי. מן כדון יותר לא יראה את פני אזלין הלכו ואמרון ל°רבי. שלח °רבי בעי מפייסתיה רצה לפייס אותו. מטון בי גבי קרתי הגיעו אליו כשהיה בכפר שלו. אמר: בני קרתי קורבין לי בני כפרי התקרבו אלי. נחתו בני קרתיה ואקפן עלוי ירדו בני כפרו והקיפו אותו. אמרו להון: °רבי בעי מפייסתיה רוצה לפייס אותו. שבקוניה ואזול לון עזבו אותו והלכו להם. אמר: בני דידי קורבין לי בני שלי התקרבו אלי. נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי ירדה אש מהשמים והקיפה אותו. אזלון הלכו ואמרון ל°רבי. אמר: הואיל ולא זכינן נישבע מיניה להנות ממנו בעלמא הדין בעולם הזה, ניזכי נישבע מיניה להנות ממנו בעלמא דאתא בעולם הבא.
מתני':
ג_דירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילין אבל לא לצמחים, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות ג_המתריעין עליהן מיד.
גמ': ירדו לצמחים אבל לא לאילן שירדו ציבחר ציבחר מעט מעט. לאילן אבל לא לצמחים שירדו סגין סגין. תנן: לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות מתריעין עליהן מיד. תני: מתריעין על האילן בפרס הפסח, לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת. מעתה למה רק עד פרס העצרת? אפילו יותר מיכן שהרי אם אין מים בבורות זו סכנה גדולה? יותר מיכן לבקש גשם בקיץ זה לבקש מעשה ניסים, ואין מתריעין על מעשה ניסים. רבי ברכיה° הכהן ורבי חלבו° ורב פפא° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם א', בזכות עשב א', בזכות שדה א', ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (זכריה י', א') "ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה." עתים לאיש אבל לא לאנשים, לעשב אבל לא לעשבים, לשדה אבל לא לשדות.
תלמוד המשנה: ירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילן אבל לא לצמחים. לזה ולזה אבל לא לבורות, לשיחין ומערות, מתריעין עליהן מיד.
שואלת הגמרא: מה זה ירדו לצמחים? איך יכול להיות לצמחים אבל לא לאילן? שירדו לאט לאט, כמו גשם חלש. עכשיו גשם חלש הוא טוב לצמחים אבל לא טוב לאילן. ואיך יכול להיות לאילן אבל לא לצמחים? שירדו סגין סגין. זה גשם חזק. גשם חזק הוא טוב לאילנות והוא לא טוב לצמחים.
לזה ולזה אבל לא לבורות, לשיחין ומערות, מתריעין עליהן מיד. זה מראה לנו למה, שהגשם שיכול למלא את הבורות, את השיחין, את המערות, אז לא יהיה להם בעצם מים בקיץ, אז מתריעין מיד.
תני: מתריעין על האילן בפרס הפסח, לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת. זאת אומרת עד פרס העצרת. שואלת הגמרא: מעתה, למה עד פרס העצרת? אפילו יותר מכאן תמשיך להתענות, תמשיך להתריע כל הזמן, כי הרי אם אין מים זה סכנה.
עונה הגמרא: יותר מיכן מעשה ניסים. כלומר לבקש גשם אחרי העצרת, אחרי שבועות, זה כמו לבקש מעשה ניסים, ואין מתריעין על מעשה ניסים. לא תוקעין בשופר ולא מבקשים על ניסים.
רבי ברכיה ורבי חלבו ורב פפא אמרו בשם רבי אלעזר: פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם אחד, בזכות עשב אחד, בזכות שדה אחד, ושלשתן בפסוק אחד. כלומר פסוק אחד עומד על שלושתם. דכתיב: "ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה." כלומר לאיש אבל לא לאנשים, לעשב אבל לא לעשבים. לשדה אבל לא לשדות. כלומר פעמים יש לנו הבחנה, וזה נותן רק בזכות עשב אחד, בזכות אדם אחד, בזכות שדה אחד. לפעמים הוא נותן רק לו.
פרק ג' הלכה א' - גמרנו את המשנה.
📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א
ג_ד ירדו גשמים המספיקים לחלק מהצרכים (צמחים/אילנות) אך לא לבורות שיחין ומערות - יש להמשיך ולהתענות
- מקור: "ירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילין אבל לא לצמחים, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשונו של הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם ירדו גשמים לצמחים או לאילנות אך לא נתמלאו הבורות השיחין והמערות, עדיין מתענים על כך
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — פירות שנשתנו לרעה ואחר כך הבריאו (אקון) - עדיין דינם כפירות שנשתנו לענין תענית, ואין ההברא
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט ב — מתריעין על העדר מי שתייה בבורות שיחין ומערות מיד, בסדר שני-חמישי-שני, ודוקא באפרכיא שלהם
ג_ה אין להתריע על מחסור במים בבורות, שיחין ומערות מיד כשירדו גשמים לצמחים ולאילן אך לא ירדו להם
- מקור: "מתריעין עליהן מיד. גמ : ירדו לצמחים אבל לא לאילן שירדו ציבחר ציבחר (מעט מעט). לאילן אבל לא לצמחים שירדו סגין סגין. תנן: לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות מתריעין עליהן מיד. תני: מתריעין על האילן בפ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שמתריעין על בורות שיחין ומערות מיד, שאין דינם כדין צמחים ואילן שממתינים להם עד פרס הפסח ופרס העצרת, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח תקעה,ח
==ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ג==
מתני':
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים ככתוב (עמוס ד', ז') "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" ג_ואותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבה אומר: מתריעות אבל לא מתענות.
גמ': אמר רבי סימון°: כתיב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש." זכותא דחקלא עבדא. מפני ארבעה דברים יורדין גשמים מלמעלן: מפני בעלי זרוע שיעצרו לעצמם את הנחלים, ומפני טללים הרעים לנקות את האויר, ושיהא העליון שותה כנמוך להשקות את ההרים, ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים. בזכות ג' דברים הגשמים יורדין: בזכות הארץ, בזכות החסד, בזכות היסורין, ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (איוב ל"ז, י"ג) "אם לשבט אם לארצו אם לחסד ומצאהו." בעון ד' דברים הגשמים נעצרין: בעון עובדי עובדי כוכבים ומזלות, מגלי עריות ושופכי דמים, ופוסקין ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי עובדי כוכבים ומזלות מניין? דכתיב (דברים עקב יא טז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו'," מה כתיב בתריה (דברים עקב יא יז) "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר." בעון מגלי עריות מניין? דכתיב (ירמיהו ג', ב') "ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך," מהו עונשו של דבר "וימנעו רביבים ומלקוש לא היה." בעון שופכי דמים מניין? דכתיב (במדבר מסעי לה לג) "כי הדם הוא יחניף את הארץ" "כי הדם הוא יחן אף" גורם שתהיה חניה לאף על הארץ. בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב (משלי כ"ה, י"ד) "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר." חמשה שמות נקראו לו: אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד מניין? דכתיב (בראשית בראשית ב ו) "ואד יעלה מן הארץ." עב שהוא מעבה את הרקיע ומנין שנקרא כך דכתיב (שמות יתרו יט ט) "הנה אנכי בא אליך בעב הענן." ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו. נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים ומנין שנקרא כך דכתיב (תהלים קל"ה, ז') "מעלה נשאים מקצה הארץ." חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות ומנין שנקרא כך דכתיב (זכריה י', א') "ה' עשה חזיזים." תנן: וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין אבל לא מתריעין בשופר. °רבי עקיבא בן יוסף אומר: מתריעות בשופר אבל לא מתענות. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין.
מתני':
ג_זוכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבא בן יוסף אומר: מתריעות ולא מתענות.
גמ': מותנא הוה בציפורין, לא היה עליל גו אשקקה דהוה רבי חנינה° שרי בגויה מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך המבוי שהיה רבי חנינה דר שם. והוון ציפוראיי אמרין: מה ההן סבא ביננו יתב, שלם הוא ושכונתיה, ומדינתא אזלה בבאישות ואינו מבקש עלינו רחמים? עאל ואמר קומיהון: זמרי אחד היה בדורו של משה ונפלו מישראל כ"ד אלף, ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין! חד זמן צרכון מיעבד תעניתא ולא נחת מיטרא. עבד רבי יהושע בן לוי° תעניתא בדרומא ונחת מטרא, והוון ציפוראיי אמרין: רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי
מתני': וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים ככתוב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" - אותה עיר שלא ירד עליה גשם, אז היא מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. כלומר, היא גם מתענה וגם תוקעת בשופרות על עצמה, אבל זולתה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבה אומר: מתריעות אבל לא מתענות.
אמר רבי סימון: כתיב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש." עונה הגמרא: זכותא דחקלא עבדא. כן, הזכות של השדה גורמת שירד עליה גשם.
מפני ארבעה דברים יורדין מלמעלן: מפני בעלי זרוע - כי האנשים החזקים יעצרו לעצמם את הנחלים למעלה, כי הנחל מתחיל מלמעלה ויורד כלפי מטה, אז בעצם לא יהיה למי שלמטה מים. ומפני טללים הרעים - לנקות את האוויר מאבק ולכלוך, אז הגשם מנקה אותו. ושיהא העליון שותה כנמוך - כלומר להשקות את ההרים. הרי אם המים זורמים כלפי מטה ולא זורמים כלפי מעלה, אז ההרים בעצם לא יקבלו מים, אז לכן יורד גשם כדי להשקות גם את ההרים. ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים - מהי עוד סיבה? גשם יורד מהשמיים, שאנשים יתלו עיניהם לשמיים, יתפללו לקדוש ברוך הוא.
בזכות ג' דברים הגשמים יורדין: בזכות הארץ, בזכות החסד, בזכות היסורין, ושלשתן בפסוק אחד. דכתיב: "אם לשבט אם לארצו אם לחסד ומצאהו."
בעון ד' דברים הגשמים נעצרין: בעון עובדי עובדי כוכבים, מגלי עריות ושופכי דמים, ופוסקין ברבים ואינן נותנין.
בעון עובדי עובדי כוכבים מניין? דכתיב: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו'," מה כתיב בתריה? "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר."
בעון מגלי עריות מניין? דכתיב: "ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך," מהו עונשו של דבר? "וימנעו רביבים ומלקוש לא היה."
עכשיו בעון שופכי דמים מניין? דכתיב: "כי הדם הוא יחניף את הארץ" - מה זה יחניף? כלומר, נותן לאף, לכעס, להחנות על הארץ שלא ירד גשם.
בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב: "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר."
חמשה שמות נקראו לו: אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד מניין? דכתיב: "ואד יעלה מן הארץ." עב, למה הוא נקרא עב? שהוא מעבה את הרקיע, ומנין שנקרא כך? דכתיב: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן." ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו - כלומר הוא גורם להם להיות ענווים אחד לשני. נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים - בעל הבית נהיה אדם חשוב, הוא דואג שהצמחים גדלים, יש לו פירות, נותן לו איזו תחושה של אדם גדול, אדם חשוב. עכשיו מנין שנקרא כך? דכתיב: "מעלה נשאים מקצה הארץ." חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות - את העננים, עושים כל מיני צורות בשמיים. ומנין שנקרא כך? דכתיב: "ה' עשה חזיזים."
וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות - אמרנו שאותה עיר שלא ירד בה גשם, היא מתענה ומתריעה וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. למה? שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין אבל לא מתריעין. כן, לא תוקעים בשופר. °רבי עקיבא אומר: מתריעות אבל לא מתענות - כלומר תוקעות בשופר ולא מתענות. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין.
מתני': פרק ג' הלכה א' - תני: וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.
אומרת הגמרא: מותנא הוה בציפורין - הייתה מגיפה בציפורין. לא היה עליל גו אשקקה דהוה רבי חנינה° שרי בגויה - כלומר המגיפה לא חדרה למבוי שבו גר רבי חנינא. והוון ציפוראיי אמרין: מה ההן סבא, שלם הוא ושכונתיה, ודינתא אזלה בבאישות? - מה הזקן הזה יושב בשכונה שלו, רגוע בשלווה, והעיר עצמה כולה הולכת ברעה, כלומר כל האנשים מתים שם והוא לא מבקש עלינו רחמים.
עאל ואמר קומיהון: זמרי אחד היה בדורו ונפלו מישראל כ"ד אלף, ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין!
📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב
ג_ו עיר שיצא בה דֶבֶר או צרת בצורת - חובת התענית והתרעה על סביבותיה
- מקור: "אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבה אומר: מתריעות אבל לא מתענות. גמ : אמר רבי סימון: כתיב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף יב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי עקיבה: תנא קמא סובר שהעיר עצמה מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות בלבד ולא מתריעות; רבי עקיבה סובר להיפך - שהסביבות מתריעות אך אינן מתענות
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות תעניות פ"ב ה"ב) והשולחן ערוך (או"ח תקעו, יב), שהעיר עצמה מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ולא מתריעות, שכן זו דעת הרבים החולקים על רבי עקיבה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד ב — בשאר מיני פורענויות חוץ מגשמים, מתענים והולכים עד שייענו מן השמים ואין מספר קצוב לתעניות
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — עיר שיש בה דֶּבֶר או מפולת - אותה העיר מתענה ומתרעת, וסביבותיה מתענות ולא מתריעות
ג_ז עיר שיש בה דבר או מפולת - היא מתענה ומתריעה, וסביבותיה מתענות בלא התרעה
- מקור: "וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא (בן יוסף) אומר: מתריעות ולא מתענות. גמ : מותנא הוה בציפורין, לא היה עליל גו אשקקה דהוה רבי חנינה שרי בגו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף יב
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי עקיבא: סביבותיה מתענות ולא מתריעות, ר"ע אומר מתריעות ולא מתענות
- הכרעה: נפסק כתנא קמא (סביבותיה מתענות ולא מתריעות), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד ב — בשאר מיני פורענויות חוץ מגשמים, מתענים והולכים עד שייענו מן השמים ואין מספר קצוב לתעניות
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — עיר שיש בה דֶּבֶר או מפולת - אותה העיר מתענה ומתרעת, וסביבותיה מתענות ולא מתריעות
ורבי חנינה° עצר מיא מן ציפוראיי. צרכון מיעבד זמן תיניינות, שלח ואייתי לרבי יהושוע בן לוי°. אמר לו: מישגח מרי מיפוק עימן להתענות? נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא. עאל ואמר קומיהון: לא רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי ולא רבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי, אלא דרומאיי ליבהון רכיך ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין, וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין. מי עליל תלה עינוי וחמא אוירא שייף ראה שהשמים צלולים ללא ענן. אמר: עד כדון הכין לא הועלנו כלום. מיד נחת מיטרא ונדר על גרמיה דלא למיעבד כן תובן שוב. אמר: מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה? אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה°: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר (דברים דברים ב טז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה," מה כתוב בתריה (דברים דברים ב יז) "וידבר ה' אלי לאמר." אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי°: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל (מלכים א' י"ח, ל"ט) "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים" כמו שקיבלו על עצמם מקודם שאם תרד אש יאמינו, לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות. אמר °רבי יהושע בן יאיר בשם °רבי פינחס בן יאיר: שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן, ואלו הן: כשדים וישמעאלים ויצר הרע. כשדים דכתיב (ישעיהו כג יג) "הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה." ישמעאלים דכתיב (איוב י"ב, ו') "ישליו אהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו." יצר הרע דכתיב (מיכה ד', ו') "ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי." רבי ברכיה° הכהן ורבי אבא בר כהנא° אמרו אמר °רבי יהושע בן יאיר בשם °רבי פינחס בן יאיר: בזה שבראתי יצר הרע הרי הוא כאילו הריעותי. °רבי אליעזר בן הורקנוס עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא. עבד °רבי עקיבא בן יוסף תענית ונחת מיטרא. עאל °רבי עקיבה כדי לרצות את °רבי אליעזר בן הורקנוס ואמר קומיהון: אמשול לכם משל. למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשירה. אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי להכנס אליו, הוה אמר: יבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה תנו לה מה שהיא רוצה ותלך. ואימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי, הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה. ואית שרי מימר כן האם מותר לאדם להחזיק עצמו לשאינו הגון? אלא שלא לחלל שם שמים ב°רבי אליעזר בן הורקנוס שלא יאמרו ש°רבי אליעזר בן הורקנוס אינו הגון. רבי אחא° עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא. מי עליל פגע ביה חד כותיי. אמר לו בלגלוג: רבי, עצור גולתך תסחט מעילך מן מיטרא. אמר לו: חייו דההוא גברא שמייא מיעבד ניסן ושתא מצלחא אף בלי גשם, וההוא גברא לית הוא מיחי ועבדון שמיא ניסין והצלחת שתא! ומית ההוא כותייא והוון כל עמא אמרין: איתון חמין פורין דשמש בואו ראו את פירות השמש שאף שלא ירד גשם הפירות גדלו יפה מהשמש. תנן: וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין ולא מתריעין. °רבי עקיבא בן יוסף אומר: מתריעים אבל לא מתענין. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין ולא מתענין.
מתני':
איזהו דבר? ג_חעיר המוציאה חמשה מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה.
גמ': אמר רבי לוי°: כתיב (דברים כי תבא כח כא) "ידבק ה' בך את הדבר." משל לאשה הזאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה והיא עבידא אוצו אצווה קבוצה שכך דרכן לאפות יחד שלושה כיכרות.
ורבי חנינה עצר מיא מן ציפוראיי. היתה מגיפה בציפורי, ולא נכנס למבוי שרבי חיינא היה שרוי בתוכו, כלומר ואף אחד מהמבוי שבו גר רבי חנינה לא נפגע. והיו אנשי ציפורי אומרים: מה, אין צערא בינינו לצאו שלם? כלומר הזקן הזה יושב בשכונה שבתוכנו, הוא והשכונה שלו בשלום, ומדינתא אזלה בבישות, כל העיר כולם מתים, הוא לא מבקש עליהם רחמים.
עאל ואמר קומיהון: זמרי אחד היה בדורו של משה, נפלו מישראל עשרים וארבעה אלף. והנה כמה זמרי יש בדורנו, ואתם מתרעמים? חד זמן צרכון מיעבד תעניתא. לא היה גשם, הם צריכים לעשות תענית. עשו תענית ולא נחת מיטרא. ועבד רבי יהושע תעניתא בדרומא, ונחת מיטרא. רבי יהושע בן לוי עשה תענית בדרום, איפה שהוא היה גר, וירד שם גשם.
והוו ציפוראיי אמרין: רבי יהושוע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי, ורבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי. הוא מודאג כגדול שלא ירד גשם. אז צרכון מיעבד זמן תיניינות. עוד פעם היה בצורת, הם צריכים לקבוע תענית. שלח רבי חנינה ואייתי לרבי יהושוע בן לוי, שיבוא איתו ביחד.
אמר לו: מישגח מרי מיפוק עימן להתענות? בוא תצטרף אלינו לתענית. נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא, שניהם יצאו לתענית ולא ירד גשם.
עאל ואמר קומיהון: לא רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי ולא רבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי, אלא דרומאיי ליבהון רכיך — הלב שלהם רך — ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין. הם אומרים להם דברי תורה והם נכנעים. וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין, אז לכן לא ירד גשם.
מי עליל, כשהוא חזר בדרך הבית שלו, תלה עינוי וחמא אוירא שייף, כלומר שהאוויר צלול לגמרי בלי ענן. אמר: עד כדון הכין. אז לכל מה שהתאמצנו לא רואים כלום? מיד נחת מיטרא על גרמיה דלא למיעבד כן תובן. הוא נדר שיותר הוא לא יעשה את זה, כי אין ראוי לכפות כן על הקדוש ברוך הוא להוריד גשם.
אמר: מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה? מה אני אומר לבעל חוב שלא יגבה את החוב שלו? עדיף שיגבה את זה ככה ולא בצורה אחרת.
אמר רבי זעירה בשם רבי חנינה: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? הציבור נידון לפי הרוב, לא לפי גדולי הדור. שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה," ומה כתוב בתריה? "וידבר ה' אלי לאמר." כלומר רק אחרי שכל דור המדבר מת, רק אז הקדוש ברוך הוא דיבר עם משה. למרות שמשה היה אדם גדול, רואים שבעצם הדור נידון לפי רובו.
אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים," והם קיבלו על עצמם מקודם שהעם ידע שהם יאמינו, לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות.
אמר רבי יהושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר: שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן, התחרט שברא אותם, ואלו הן: כשדים וישמעאלים ויצר הרע. כשדים דכתיב: "הן ארץ כשדים זה העם לא היה" — הלואי לא היה. ישמעאלים דכתיב: "ישליו אהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו," כלומר הקדוש ברוך הוא הביא דבר שמרגיז אותו. יצר הרע דכתיב: "ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי."
רבי ברכיה ורבי אבא בר כהנא אמרו בשם רבי יהושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר: הרי הוא כאילו הריעותי. כאילו אני בעצמי עשיתי את הרע.
רבי אליעזר עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא. הוא גזר תענית ולא ירד גשם. עבד רבי עקיבא תענית ונחת מיטרא. עאל רבי עקיבא לפני רבי אליעזר ואמר קומיהון: אמשול לכם משל. למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשירה. אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי, היא תלך רק בלי מה שהיא רוצה. הוה אמר: יבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה. המלך היה אומר: תנו לה מה שהיא רוצה, רק שתעזוב אותי. ואימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי, הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה, כדי לשמוע אותה כשתבקש, שתישאר איתו עוד קצת.
ואית שרי מימר כן? כלומר, מותר לאדם לדמות ככה את הקדוש ברוך הוא? אלא שלא לחלל שם שמים ברבי אליעזר, שלא יאמרו שרבי אליעזר לא נענה, לכן הוא אמר את זה.
רבי אחא עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא. מי עליל, כשחזר מהתענית, פגע ביה חד כותיי. אמר לו בלגלוג: רבי, עצור גולתך מן מיטרא, תסחט את הבגד שלך מרוב הגשם שירד עליו.
אמר לו: חייו דההוא גברא שמייא מיעבד ניסן ושתא מצלחא, וההוא גברא לית הוא מיחי. כלומר השנה הצליחה גם בלי גשם, אבל אתה לא תחיה, הכותי לא יחיה. ועבדון שמיא ניסין והצלחת שתא, השנה הייתה מאוד מוצלחת. ומית ההוא כותייא והוון כל עמא אמרין: איתון חמין פורין דשמש, בואו תראו את הפירות שגדלו מהשמש, לא מהגשם. תראו איזה גודל, איזה יופי של פירות.
וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין ולא מתריעין. רבי עקיבא אומר: מתריעים אבל לא מתענין. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין ולא מתענין, כלומר תוקעים בשופר ולא מתענין.
פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: איזהו דבר? עיר המוציאה חמשה מאות רגלי. יש בה חמש מאות איש, יצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה. זה נקרא דבר, כלומר זו מגפה.
אמר רבי לוי: כתיב "ידבק ה' בך את הדבר." משל לאשה זאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה עבידא — היא לוקחת שלושה כיכרים ומדבקת אותם ביחד, כי זו דרכה, היא תמיד מדבקת שלושה כיכרים שהם מודבקים. יותר צריכה שיעור אחר. כלומר אם העיר יותר גדולה מחמש מאות איש, אז צריך שיעור אחר, כי שלושה מתים בשלושה ימים זה דווקא מתוך חמש מאות איש.
📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א
ג_ח עיר של חמש מאות רגלי שמתו בה שלושה מתים בשלושה ימים זה אחר זה - חייבים להתענות ולהכריז עליה תענית ציבור
- מקור: "עיר המוציאה חמשה מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה. גמ : אמר רבי לוי: כתיב (דברים כי תבא כח כא) "ידבק ה בך את הדבר." משל לאשה הזאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה והיא עבידא אוצו (אצ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי לוי שיש חשש דבר, כמבואר בירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כב ב — מתריעין בתפילה על מגפת דֶּבֶר אפילו בשבת
יותר מחמש מאות איש צריכה שיעור אחר. נישמעינה מן הדא דתנן: אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הדא אמרה: יותר מיכן אינה צריכה שיעור אחר. תנן: וכן עיר שיש בה דבר או מפולת. בתים שאמרו ג_טבריאים אבל לא מרועעים, ודכוותה ג_יבחורים אבל לא זקינים. תני: אסכרה כל שהוא. שנים בדבר ואחד באסכרה. מהו איתא חמי בא וראה: אסכרה כל שהיא אפילו אחד מת, ואת אמר הכין? לא כן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה, ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה שמסתבר שהוא מאלה שחלה במגפה הקדמת.
מתני':
ג_יאעל אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב. מתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת.
גמ': אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה°: ג_יבמתריעין על פרקמטיא של פשתן שלקתה. מאי טעמא? שנאמר (ירמיהו ה ל) "שמה ושערורה נהיתה בארץ" שערורה פירושו דבר מגונה שגורם לפחד ותמהון. אף כשהפישתן לוקה לא יהיה מה ללבוש. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן°: מתריעין על השרב. מאי טעמא? שנאמר (איוב ל', כ"ח) "קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע." אמר רבי אלעזר° בן פדת: אוקיר לאסייך כבד את הרופא עד דלא תצטריך ליה. מה טעמא? דכתיב (איוב ל"ו, י"ט) "היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח" תתפלל קדם הצרה. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש°: רבי יוחנן° בר נפחא אמר: אם סדרתה תפילה לא יהא לך צרי עין מלמעלה, אלא הכל יהו מאמצין כחך, שנאמר "וכל מאמצי כח." ורבי שמעון בן לקיש° אמר: אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך, אלא "הרחב פיך ואמלאהו." תנן: ועל הארבה. לא סוף דבר ארבה כשבא בכמות גדולה נקרא כך ג_יגאלא אפילו כנף אחד. למה נקרא שמו חסיל? שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי? דו גבי דינא דמריה. תנן: ועל חיה רעה. לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, שור נושך וממית. תנן: ועל החרב. לא סוף דבר חרב של מלחמה ג_ידאלא אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו.
מתני':
מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה ג_טוכמלוא פי תנור שדפון
אבל האם באמת צריך שיעור אחר או לא? נישמעינה מן הדא: אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הדא אמרה: יותר מיכן צריכה שיעור אחר. אפילו עיר ענקית כמו אנטוכיה, אם מתו שלושה אנשים בשלושה ימים זה אחר זה — זה נקרא דבר ומגפה.
בתים שאמרו בריאים אבל לא מרועעים, דווקא בתים חזקים שנפלו, לא בתים רעועים. ודכוותה בחורים אבל לא זקינים, אם מתו בחורים צעירים שלא היו אמורים למות — זה דבר, אבל אם מתו זקנים — לא, כי זו דרך הטבע.
תני: אסכרה כל שהוא, אפילו אדם אחד. שואלת הגמרא: שנים בדבר ואחד באסכרה — מהו? האם זה מצטרף להיות מגפה ומתריעים ומתענים או לא?
אומרת הגמרא: איתא חמי: אסכרה כל שהיא, ואת אמר הכין? אפילו אדם אחד באסכרה לבד — מתריעין. ואת אומר שוב שאלה, שניים בדבר ואחד באסכרה מתריעין? מה זאת אומרת? צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה, ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה. היה מגפת אסכרה, התריעו עליה, התענו, והלכה לה, ואחרי זה מתו שניים בדבר ואחד באסכרה — שמסתבר שזו שארית המחלה הקודמת. השאלה רק אם הוא מצטרף למגפה השנייה או לא.
פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב. מתריעין עליהן מפני שהיא מכה מהלכת. כל הדברים האלה זה מכה מהלכת, זה מתחיל כאן וזה זז למקום אחר.
רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה: מתריעין על של פשתן. מאי טעמא? שנאמר "שמה ושערורה בארץ." שאורה זה משהו מגונה שגורם לפחד ולטימון לב — כן, גם כשהפשתן לוקה אנשים נכנסים לפחד כי אין מה ללבוש.
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: מתריעין על השרב. מאי טעמא? "קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע." כשהיה שרב, אז קם ושבע — אז על זה בכלל צריך להתפלל, צריך להתריע על שרב.
אמר רבי אלעזר: אוקיר לאסייך עד דלא ליה. קבל את הרופא קודם שתצטרך לו. מה טעמא? "היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח." כלומר תתפלל קודם שתבוא צרה.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: אם סדרתה תפילה לא יהא לך צרי עין מלמעלה, אלא הכל יהו מאמצין כחך, כלומר בשמים המלאכים כולם יהיו בעדך, שנאמר "וכל מאמצי כח." ורבי שמעון בן לקיש אמר: אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך, אלא "הרחב פיך ואמלאהו."
לא סוף דבר ארבה אלא אפילו כנף. ערבה פירושו שהוא בא בכמות גדולה, זה אותו סוג של חגב שבדרך כלל חי בכמות קטנה ולא מזיק, אבל מדי פעם הוא מתרבה בכמויות והוא נהיה מזיק. אז אמרנו: לא רק כשהוא בא בכמויות גדולות, אלא אפילו כנף אחד, כי ממנו יכול להיות מגפה כזאת.
נקרא שמו חסיל? שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי? דו גבי דינא דמריה, הוא גובה את פסק הדין של הקדוש ברוך הוא, את העונש.
לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, שור נושך וממית.
לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו. מלך מצרים רצה לעבור בארץ בדרך של שלום, הוא לא התכוון למלחמה בארץ, הוא התכוון לעבור ללכת עם מלך אשור, ובסופו של דבר הוא הרג את יאשיהו.
📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב
ג_ט אין להטיל תענית ציבור על גזירה שאינה חמורה כשהזמנים בריאים ולא רעועים
- מקור: "בריאים אבל לא מרועעים, ודכוותה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, שאין גוזרין תענית על כל צרה כשהעת שלווה - רמב"ם ושו"ע פסקו כן להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כ ב — אין סומכים על הנס, וגם מקום שעמד זמן רב בחזקת סכנה נחשב מקום סכנה שיש להיזהר ולהתרחק ממנו
ג_י על אסכרה מתריעים אף על חולה אחד, ולא ממתינים שיצטרפו שנים כבדֶבֶר
- מקור: "בחורים אבל לא זקינים. תני: אסכרה כל שהוא. שנים בדבר ואחד באסכרה. מהו איתא חמי (בא וראה): אסכרה כל שהיא אפילו אחד מת, ואת אמר הכין? לא כן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה, ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד ב"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שאסכרה כל שהוא (אפילו אחד) מתריעים עליה מיד, כרמב"ם ושו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כב ב — מתריעין בתפילה על מגפת דֶּבֶר אפילו בשבת
ג_יא על שדפון, ירקון, ארבה, חסיל, חיה רעה וחרב מתריעין בכל מקום מפני שהן מכה מהלכת
- מקור: "על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב. מתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת. גמ : אמר רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה א, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יא, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ח, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הירושלמי; הרמב"ם (הל' תעניות פ"ב ה"א, יא-יב) והשו"ע (או"ח תקעו, ח-ט) פסקו שעל אלו מתריעין בכל מקום שהגיעו אליו משום שהן מכה מהלכת ואינה נחשבת כמכה המוגבלת למקום אחד
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל ספינה המיטרפת בים - מתריעין עליהם אף בשבת
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כב ב — שיעור "כמלא פי תנור" בגזירת תענית על ראיית זאב בעיר – האם כדי כיסוי פי התנור או כדי כיכר ל
ג_יב מתריעין על שער"ב ועל פרקמטיא של פשתן שלקתה
- מקור: "מתריעין על פרקמטיא של פשתן שלקתה. מאי טעמא? שנאמר ( ירמיהו ה ל ) "שמה ושערורה נהיתה בארץ" (שערורה פירושו דבר מגונה שגורם לפחד ותמהון. אף כשהפישתן לוקה לא יהיה מה ללבוש). אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ורישא דמתריעין על פרקמטיא של פשתן, כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להתרעה על שרב ועל לקיחת הפשתן
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא בתרא צא א — אין יוצאים מארץ ישראל לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתים בסלע, ודווקא כשאינו מוצא כלל לקנות ת
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא בתרא צא א — ציבור שדבר שהוא עיקר פרנסתם וסחורתם באזורם נפגע (כגון כלי פשתן בבבל, או יין ושמן בארץ ישרא
ג_יג האם מתריעים על נזק בהמה רעה כדין חיה רעה
- מקור: "אלא אפילו כנף (אחד). למה נקרא שמו חסיל? שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי? דו גבי דינא דמריה. תנן: ועל חיה רעה. לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, שור "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שגם בהמה רעה (כגון חמור או שור הנושכים וממיתים) דינה כחיה רעה ומתריעים עליה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח תקעו,ט
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא קמא פ ב — חיכוך (מחלת עור מתפשטת) לח מתריעים עליו, ויבש - צועקים ולא מתריעים
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד א — על חגב, זבוב, צירעה, יתושים ונחשים ועקרבים אין מתריעין בשופרות אלא צועקין בתפילה בלבד
ג_יד מקום שראו נגעי בואש בקמה (כמראית חרב) שירדו זקנים וגזרו תענית על אותה העיר בלבד
- מקור: "אלא אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו. מתני : מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמתניתין שגוזרים תענית על אותה העיר שנראה בה, כדברי הרמב"ם והשו"ע
ג_טו טריפת תינוקות בידי חיה בעבר הירדן מחייבת תענית וזעקה כדין שדפון
- מקור: "כמלוא פי תנור שדפון עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר תענית טז באשקלון. ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. רבי יוסי (בן חלפתא) אומר:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הירושלמי שגם באירוע כזה גוזרים תענית ומריעין, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח תקעו,ח
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל ספינה המיטרפת בים - מתריעין עליהם אף בשבת
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כב ב — שיעור "כמלא פי תנור" בגזירת תענית על ראיית זאב בעיר – האם כדי כיסוי פי התנור או כדי כיכר ל
באשקלון. ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: ג_טזלא על שאכלו אלא על שנראו.
גמ': תנן: וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שדפון באשקלון. הדא דאת אמר במכונס, אבל במפוזר אפילו פרא מיכן פחות מפי תנור. תנן: °רבי יוסי בן חלפתא אומר לא על שאכלו אלא על שנראו. אמר רבי מנא° בן יונה: נראו רצין אחריהן. רבי יוסה ברבי בון° אמר: נראו במקום שאין ראוי להם.
מתני':
ג_יזועל אלו מתריעין אפילו בשבת: על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: לעזרה אבל לא לצעקה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים.
גמ': תנן: ועל אלו מתריעין אפילו בשבת. כיצד מתריעין בשבת? רב° אבא בר אייבו אמר: שאומרים "ענני ה' ענני" אבל לא תוקעים. מתני' פליגא על רב° אבא בר אייבו, דתנן: °רבי יוסי בן חלפתא אומר לעזרה אבל לא לצעקה בשופר! הא תנייא קדמייה סבר מימר אפילו לצעקה בשופר. לוי בן סיסי° באו הגייסות לעירו, נטל ספר תורה ועלה לראש הגג ואמר: רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא, ייעלין לון ואין לא ייזלון לון! מיד איתבעון ולא אישתכחון. תלמידיה עבד כן ייבשת ידיה שנענש ואזלון לון. תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלון לון, לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל.
מתני': על כל צרה שלא תבוא על הציבור מתריעין עליה ג_יחחוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: כשם שנתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
גמ': רבי יונה° ושמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא: מאי דכתיב "והריקותי לכם ברכה עד בלי די"? דבר שאי אפשר לך לומר עליו "דיי" מה היא ברכה. רבי ברכיה° הכהן, רבי חלבו° ורבי אבא בר עילאי° אמרו בשם רב° אבא בר אייבו: עד שיבלו שפתותיכם מלומר "דיינו ברכה דיינו ברכה."
לפי הדין של ירושלמי מסכת תענית דף טז. אנחנו מתחילים בדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת המשנה פרק ג' הלכה ז'. אומרת המשנה: "מעשה שירדו זקנים מירושלים להרם וגזרו תענית על שנראה כאילו פיתן הוא שידפון באשקלון, ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. רבי יוסי אומר: לא על שאכלו אלא על שנראו."
אומרת הגמרא: למדנו במשנה גזרו תענית על שנראו כאילו לא פיתן הוא שידפון באשקלון. אומרת הגמרא: הדא דאת אמר במכונס. כלומר, הכמות, הגודל הזה של שידפון כמו פיתן הוא - זה דווקא במכונס, במקום אחד. אבל במפוזר אפילו פרא מיכן, אפילו פחות מפיתן הוא - זה כבר גוזרים. זאת אומרת שרואים שזה מתחיל להתפשט.
תנן רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא שנראו. אמרנו שזאבים אכלו שתי תינוקות. לא אכלו שתי תינוקות אלא רק נראו באותו מקום של שתי תינוקות, ויכלו לאכול. אמר רבי מנא: נראו רצין אחריהן. כלומר הם רצו אחרי התינוקות. רבי יוסה ברבי בון: נראו במקום שאין ראוי להם. לא, אפילו לא רצו, רק נראו במקום שהם לא אמורים להיות.
פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה: ועל אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. רבי יוסי אומר: לעזרה אבל לא לצעקה. כלומר מה שאמרנו מתריעין, מתריעין שראוי לעזרה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים.
אמרה הגמרא: למדנו במשנה ועל אלו מתריעין בשבת. כי טל מתריעין בשבת. רב אמר שאומרים "ענני ה' ענני", אבל לא תוקעין. ואת אמרת תיתי קרי גם רב? דתנן רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה. כלומר לעזרה אבל לא לצעקה בשופר, לא תוקעין בשופר. משמע מכאן, התנא קדמיה - כלומר תנא קמא שהלך על מותו - סבר אפילו לצעקה בשופר. כלומר לפי תנא קמא גם תוקעין בשופר כדי לקרוא לכל האנשים לבוא לעזור.
לוי בן סיסי, באו הגייסות לעירו - גויים הגיעו לעיר שלו. נטל ספר תורה ועלה לראש הגג, ואמר: "רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא" - כלומר, אם ביטלתם מצווה אחת ממה שכתוב בתורה - "ייעלין לון, ואין לא ייזלון לון!" - יעלינו שיכנסו, ואם לא, ילכו להם. מיד איתבעון ולא אישתכחון - מיד התבהלו והשתכרו. תלמידיה עבד כן - גם התלמיד שלו עשה ככה, וייבשת ידיה - הוא נענש בגלל שהוא לא היה ראוי, אבל אזלון לון - הגויים הלכו להם. תלמיד תלמידיה עבד כן, לא יבשת ידיה ולא אזלון לון - לא נענש, ולא עזר בכלל. לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל. כלומר רק מי שבאמת ראוי ומוכשר, אז הוא - ואם הוא ראוי אבל לא ראוי כל כך, אז הוא גם ייענש וגם יקרה מה שהוא ביקש. אבל אם הוא לא ראוי בכלל, אז לא קורה כלום.
פרק ה' הלכה א'. אומרת המשנה: על כל צרה שלא תבוא על הציבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. זה בטוח שירד גשם - קחו את התנורים של הפסח שלא גשם ירד עליהם והם יתקלקלו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן עד שתרחם על בניך. התחיל הגשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: כשם שנתפללת שירדו כך התפלל שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
ואמרה הגמרא: רבי יונה ושמעון בר אבא אמרו בשם רבי יוחנן: מה היה כתיב "ערכות ילחם ברכה עד בלי די"? מה זה "עד בלי די"? דבר לך לומר עליו "דיי" - דבר שאי אפשר לומר עליו די. מה זה ברכה? ברכה זה דבר שאין לו גבול, אי אפשר להגיד עליו די. רבי ברכיה, רבי חלבו ורבי אבא בר עילאי אמרו בשם רב: עד שפתותיכם מלומר "דיינו ברכה דיינו ברכה".
תנן, אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים שלא ימקו. ואת אמרת ערב פסחים היה? כן, זה הסיפור - אתה מבין שמדובר בערב פסחים. ותני כן בעשרין ביה צמון כל עמא למיטרא ונחת לון - יש ברייתא שאומרת שבעשרים באדר צמו כולם למטרה וירד להם. התפללו כולם שירד גשם וירד. מתי זה היה? זה היה בזמנו של חוני המעגל.
📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א
ג_טז גזרו תענית על ארבה גם אם עדיין לא אכל את התבואה, אלא רק שנראה במקום שאינו רגיל בו
- מקור: "לא על שאכלו אלא על שנראו. גמ : תנן: וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שדפון באשקלון. הדא דאת אמר במכונס, אבל במפוזר אפילו פרא מיכן (פחות מפי תנור). תנן: רבי יוסי (בן חלפתא) אומר לא על שאכלו אלא על שנ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ו
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי יוסי: לא על שאכלו אלא על שנראו ~ תנא קמא (משתמע): גזרו רק כשאכלו; רבי מנא: נראו רצין אחריהן ~ רבי יוסה ברבי בון: נראו במקום שאין ראוי להם
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שגוזרים תענית על עצם ההיראות ולא רק על האכילה, כלשון הרמב"ם והשו"ע ש"אפילו לא אכלו כלום, כיון שנראו במקום שאינו רגיל בו, גוזרין עליהם תענית"
- מקבילה בבבלי: בבלי ראש השנה כז א — במגילה אפילו עשרה קורין ואין חוששים שלא ישמעו, שכיון שחביבה המצוה - יהיב דעתיה ושומע
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — מתריעים בתפילה ובשופרות על חיה רעה ועל חרב שנכנסו לעיר, שכן הם "מכה מהלכת" ומתפשטים ממקום
ג_יז על עיר שהקיפוה גויים או נהר, ועל ספינה המטרפת בים - מתריעים ומחללים שבת בתקיעה וצעקה
- מקור: "ועל אלו מתריעין אפילו בשבת: על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. רבי יוסי (בן חלפתא) אומר: לעזרה אבל לא לצעקה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים. גמ : תנן:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ו, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה כד, שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף יג, שו"ע או"ח סימן רפח סעיף ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב אבא בר אייבו ~ רבי יוסי ~ שמעון התימני: רב סובר שבשבת אומרים "עננו" בלא תקיעה בשופר; רבי יוסי מתיר תקיעה לעזרה (לקיבוץ עם) אך לא לצעקה גרידא; שמעון התימני מוסיף אף על הדֶּבֶר, ולא הודו לו חכמים
- הכרעה: נפסק כמשנה שמתריעים אפילו בשבת בתקיעה וצעקה ממש (ולא כרב הסובר שאין תוקעין), וכחכמים החולקים על שמעון התימני שאין מתריעין על הדבר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין מ ב — מי שהתחיל להתענות תענית יחיד בערב שבת אינו צריך להשלים תעניתו עד הלילה אלא פורס מבעוד יום
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין מא א — תשעה באב שחל בערב שבת - מתענה ומשלים כל היום עד הלילה, ואין מפסיק בעודו יום
ג_יח מי שמתפלל על גשמים ואינם באים כשיעור הראוי, ימשיך להתפלל ולא יסתפק בגשמים מועטים או טפטוף
- מקור: "חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן ב"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן רפח סעיף י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמעשה חוני המעגל שלא הסתפק בגשמי טפטוף אלא המשיך לבקש גשמי ברכה של בורות שיחין ומערות, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — על רוב גשמים המזיקים לשדות ולבתים מתריעים ומתפללים שיפסקו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כב ב — בגולה מתריעים על ריבוי גשמים כשמזיק, אף שבארץ ישראל אין מתריעים על רוב הטובה
תנן: אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. הדא אמרה: ערב פסחים היה ותני כן בעשרין ביה צמון כל עמא למיטרא ונחת לון וזה היה המעשה של חוני. ונתפלל ולא ירדו גשמים. אמר רבי יוסי ברבי בון°: כיוון שלא בא בענוה. אמר רבי יודן גיריא°: הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל דהוה סמיך לחרבן בית מוקדשא דנפק לטורא לגבי פעליי עד דו תמן נחת מיטרא עאל ליה למערתא מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין עד דחרב בית מוקדשא, ואיתבני זמן תיניינות. לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה, נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף, זוויי דהוות כרמים עבידא זייתין, זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו. שאל ליה למדינתא, אמר לון: מה קלא בעלמא? אמרון ליה: ולית את ידע מה קלא בעלמא? אמר לון: לא. אמרין ליה: מאן את? אמר לון: חוני המעגל. אמרון ליה: שמענן דהוה עליל לעז (תהלים קכ"ו, א') "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים." חוני המעגל הנזכר במשנתינו יצא להר אצל הפועלים, עד דהוא התם ירדו גשמים ונכנס למערה, כשישב שם נרדם וישן ליה, והיה משתקע בשינתיה שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית. לסוף. שבעים שנה הקיץ משנתו ויצא מן המערה, וראה העולם נתחלף, מקום שהיו כרמים בראשונה כעת נטוע זיתין. מקום שהיו נטועין זיתין כעת היא מקום זרע. שאל לאנשי המדינה מה חידושים בעולם אמר לו. ואין אתה יודע מה חידושים בעולם אמר לו לא. אמרין ליה. ומי אתה שאין אתה יודע מה חידושים המפורסמים בעולם.אמר לו: אני חוני. אמרון ליה. שמענו כשהי' נכנס חוני המעגל לעזרה היתה מאירה ואם אתה הוא נראה אם תאיר העזרה בכניסתך. נכנס והאירה העזרה ממנו. וקרא על עצמו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים תנן: התחילו הגשמים מנטפין. אמרו תלמדיו: לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. תני שמואל° בר אבא בר אבא: כמלא פי הנוד. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. הדא אמרה ג_יטהר הבית מקורה היה, ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה. תנן: אמרו לו כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים? אלא ג_ככל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן, וכל דהוה משכח מילה הוה מייביל לה לתמן. אמר להן: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם, אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך שתי ידיו ואמר: רבונו של עולם הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים. שאלו את °רבי אליעזר בן הורקנוס: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל צוק צמוד להר הבית ומשקשק את רגליו בנחל קדרון. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו נד ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ."
מתני':
שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו: צריך אתה לנדוי, אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר (משלי כ"ג, כ"ה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך."
גמ': תנן: שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו צריך אתה לנדוי. דאילו נגזרו גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו ולא התקימו דבריך לא נמצאתה מביא את הרבים לידי חילול השם ג_כא וכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי. תמן תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבא בן יוסף בלוד, שלח לו °רבן גמליאל דיבנה: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא שהלא נמצאת מעכב רבים מלעשות מצוה ג_כבוכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי. ואמר לו חוני ל°רבי שמעון בן שטח: ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק? אמר לו: הן הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק אבל אין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו ואולי צדיק אחר גזר שלא ירד גשם ואז ודאי דברי אחד מכם לא יתקיים. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו. רבי ברכיה° הכהן, רבי אבא בר כהנא° ורבי זעירה° אמרו בשם רב יהודה° נשיאה, ואית דאמרין לה בשם רב חסדא°, ואית דאמרין לה בשם רב מתנה°: כתיב (איוב כ"ב, כ"ח) "ותגזר אמר ויקם לך." מה תלמוד לומר "לך"? אלא אפילו הקדוש ברוך הוא אמר הכין ואת אמר הכין דידך קיימא ודידי לא קיימה. (איוב כ"ב, כ"ח) "ועל דרכיך נגה אור." אמר רבי חייה בר אבא°: אור זו ירידת גשמים דכתיב (איוב ל"ז, י"א) "אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו." כתיב (איוב כ"ב, כ"ט) "כי השפילו ותאמר גוה"
ונתפלל ולא ירדו גשמים. אמר רבי יוסי ברבי בון: שלא בא בענוה. למה לא ירדו גשמים? כיוון שלא בא בענווה, אלא הוא בא בגאווה - אמר להם בטוח ירד גשם כי אני מכניס את התנורים. אז לכן לא ירד.
אמר רבי יודן גיריא: הדין המעגל בר בריה דחוני המעגל - הוא נכד של חוני המעגל, הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא - שהיה סמוך לחורבן בית המקדש. מספרים עליו שהוא יצא להרים לגבי פועלי, לראות את הפועלים שלו. עד דו תמן נחת מיטרא - ירד גשם. עאל ליה למערתא מן יתיב ודמך ליה - נכנס למערה, ישב ונרדם ושכב שם. ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין - שבעים שנה הוא ישן, עד דחרב בית מוקדשא, ואיתבני זמן תיניינות - עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנייה.
לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה - לסוף שבעים שנה התעורר מהשינה. נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף - יצא מהמערה וראה שכל העולם השתנה. זוויי דהוות כרמים עבידא זייתין, זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו - כלומר מקום שהיו בו כרמים פתאום יש בו זיתים, פינה שהיה בה זיתים פתאום יש בה זרעים.
שאל ליה למדינתא: מה קלא בעלמא - מה קרה בעולם? אמרון ליה: ולית את ידע מה קלא בעלמא - אתה לא יודע מה קורה בעולם? אמר לון: לא. אמרין ליה: מאן את - מי אתה? אמר לון: חוני המעגל. אמרון ליה: שמענן דהוה עליל לעז "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" - שמעו שהוא היה נכנס לעזרה והעזרה הייתה מאירה. כן, אם אתה תעשה גם אתה אותו דבר - אז באמת נכנס וכל העזרה האירה, ואז האמינו לו, וכן דברי הפסוק "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" - שבעים שנה שעברו כמו חלום.
התחילו הגשמים מנטפין. אמרו: לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה. כלומר, הקדוש ברוך הוא היה צריך להעתיק את הגזרה רק להרגיע אותך שאתה חוני המעגל, אבל זה לא באמת גשם ראוי. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. תני שמואל: הנוד. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים.
הדא אמרה הר הבית מקורה היה - לא שכל הסביבה, אלא הכוונה שירד גשם והר הבית כולו היה מקורה, לכן נכנסו להר הבית. ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה - היה סטיו לפנים מסטיו, מעליו היה גג.
אמרו לו כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים? אלא כל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן - כל מי שאיבד מציאה היה הולך לקבל אותה משם. וכל דהוה משכח מילה הוה מייביל לה לתמן - כל מי שמוצא משהו היה מוביל, לוקח אותה לשם.
אמר להן: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל גשמים שילכו להם, אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך שתי ידיו ואמר: רבונו הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים.
שאלו את רבי אליעזר: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל - קרן העופל זה סלע, זה בירושלים, צמוד לחומות של הר הבית, ושם יש מצוק. אז שיעמוד על המצוק הזה ומשקשק את רגליו בנחל קדרון. כלומר, אם המים בנחל קדרון יתמלאו עד כדי כך שיוכל לשבת על המצוק ולשקשק רגליו בנחל קדרון, אז במקרה כזה אפשר לבקש שיפסיקו הגשמים. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעמא? "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ".
פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו: צריך אתה לנדוי, אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".
אומרת הגמרא: למה צריך נידוי? נגזרו גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו - כביכול נגזר שלא ירד גשם כמו בימי אליהו, ולא יקויימו דבריך. הרי זה מביא את הרבים לידי חילול השם, והמביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי.
תמן תנינן: מעשה שעברו תלמידי ארבעים זוג ועיכבם רבי עקיבא בלוד - אנשים שהלכו להעיד על קדושת חודש, ורבי עקיבא עיכב אותם בלוד. שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת - עכשיו אתה מעכב אותם ויש מספיק עדים, אבל פעם הבאה הם בכלל לא יבואו, אז לא יהיו עדים - מעכב רבים מלעשות מצוה וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי.
חוזרת אלינו: ואמר לו חוני ל°רבי שמעון בן שטח: ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק? - אני גוזר, הקדוש ברוך הוא מקיים, אז מה הבעיה? אמר לו: הן הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק, הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו. אולי צדיק אחר גזר שלא ירד גשם, אז ודאי דבריו לא יתקיימו, ואז בעצם יהיה פה חילול השם. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו.
רבי ברכיה, רבי אבא בר כהנא ורבי זעירה בשם רב יהודה, ואית דאמרין לה בשם רב חסדא, ואית דאמרין לה בשם רב מתנה: ותגזר אמר ויקם לך. מה תלמוד לומר "לך"? אלא אפילו הוא אמר הכין ואת אמר הכין דידך קיימא ודידי לא קיימה. כלומר, כביכול אם הקדוש ברוך הוא גוזר משהו ואתה אומר אחרת, דברים שלך יתקיימו ולא דבריו.
ועל דרכיך נגה אור. אמר רבי חייה בר אבא: זו ירידת גשמים - אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו.
📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב
ג_יט הר הבית מקורה בסטיו לפנים מסטיו, וכל מה שבתוך החומה קדוש בקדושת הר הבית
- מקור: "הר הבית מקורה היה, ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה. תנן: אמרו לו כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים? אלא"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ה, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהר הבית מקורה היה, כרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ה הלכה א, המבאר את מבנה הר הבית וקדושתו על פי סוגייתנו
- מקבילה בבבלי: בבלי ברכות לג ב — הר הבית היה מוקף אכסדראות (סטיו לפנים מסטיו) סביב
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים יג ב — הר הבית היה בנוי בצורת סטיו כפול, סטיו לפנים מסטיו
ג_כ חובה לפרסם מקום מוצא אבידה כדי שהמאבד יוכל למצוא ולזהות אבידתו
- מקור: "כל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן, וכל דהוה משכח מילה הוה מייביל לה לתמן. אמר להן: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם, אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יג, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי; הרמב"ם פסק כן להלכה שיש להכריז מקום המציאה כדי שהמאבד יתן סימנים מתאימים
ג_כא המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי
- מקור: "וכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי. תמן תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא (בן יוסף) בלוד, שלח לו רבן גמליאל (דיבנה): אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא שהלא נמצאת מ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו, הלכה יד, שו"ע יו"ד סימן שלד סעיף מג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדעה זו, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע יו"ד שלד,מג
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא קמא טו ב — מי שיש לו כלב רע או סולם רעוע בביתו ואינו מסלק את הנזק - מנדים אותו עד שיסלקנו
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא קמא טו ב — אסור לגדל כלב רע בתוך הבית ולהעמיד סולם רעוע בתוכו
ג_כב המונע רבים מלקיים מצווה חייב נידוי
- מקור: "וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי. ואמר לו חוני לרבי שמעון בן שטח: ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק? אמר לו: הן הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק אבל אין הקדוש ברוך"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו, הלכה יד, שו"ע יו"ד סימן שלד סעיף מג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהמעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי, כפי שהביאו רמב"ם ושו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא קמא טו ב — מי שיש לו כלב רע או סולם רעוע בביתו ואינו מסלק את הנזק - מנדים אותו עד שיסלקנו
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא קמא טו ב — אסור לגדל כלב רע בתוך הבית ולהעמיד סולם רעוע בתוכו
אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא ודידי לא קיימא. כתיב (איוב כ"ב, כ"ט) "ושח עינים יושיע." אני אמרתי לשחות עיניהם ברעה ואתה אמרת להושיען דידך קיימא ודידי לא קיימא. אני אמרתי (איוב כ"ב, ל') "ימלט אי נקי" ואתה אמרת ימלט אף על פי שאינו נקי דידך קיימא ודידי לא קיימא. מהו (איוב כ"ב, ל') "ונמלט בבר כפיך"? בברירות כפיך בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידך מראשיתך. עליך הכתוב אומר (משלי כ"ג, כ"ה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך." הרי כבר כתוב אביך ואמך, מה תלמוד לומר יולדתך? רבי מנא° בן יונה אמר: אומתך. רבי יוסה ברבי בון° אמר: שעתך הדור שבו אתה נמצא. ורבנן אמרי: זו אמך ולמה נכפלה? כשם שהוא מקללה בכפליים כך הוא משמחה בכפליים. ומניין שהוא מקללה בכפליים? שנאמר (משלי י"ז, כ"ה) "כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו." (משלי י', א') "בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו." מהו תוגת אמו? אמר רבי לודה°: לישן גימטריון הוא שתוגת בא"ת ב"ש זה אפרא שבן כסיל כאפרא בעייני אמיה. ומנין שהוא משמחה בכפליים? דכתיב "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך."
מתני':
היו מתענין וירדו להן גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו, אחר הנץ החמה ישלימו. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: ג_כגקודם לחצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו. מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להן גשמים קודם לחצות. אמר להן °רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.
גמ': תנן: היו מתענין וירדו להן גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו. שנאמר (ישעיהו ס"ה, כ"ד) "והיה טרם יקראו ואני אענה." לאחר הנץ החמה ישלימו שנאמר (ישעיהו ס"ה, כ"ד) "עוד הם מדברים ואני אשמע." או חלף. אמר רבי תנחומא° בר אבא: ותני כן: אין ענייה אלא סמך לקריאה ואין קריאה אלא סמך לענייה. ביומי דרבי יודן° גזרין תענית ונחת מיטרא קדם חצות ברומשא בערב קדם השקיעה. סלק רבי מנא° בן יונה לגביה. אמר לו: בגין דאנא צחי צמא מהו דנישתי? אמר לו: אוריך תמתין ג_כדשמא ימלכו להשלים שאף שאם ירד גשם קדם חצות אין חייבים לצום, אבל אם רצו הציבור משלימין את הצום. רבי אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא°: ג_כהאסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר רבי יוסי ברבי בון°: מתני' אמרה כן דתנן: קודם לחצות לא ישלימו דעד כדון צפרא עדין נחשב בקר וכאילו לא התחילו בצום, לאחר חצות ישלימו ג_כו דכבר עבר רובו של יום בקדושה. °רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה אמר לספריה: קום לך קומי היכלא ותבקש שירד גשם בגין דרבי בעי מספרא ואינו מסתפר בגלל שלא יורד גשם ולית בחייליה מצטער עוד ששערו כבר ארוך. מיד הוה מטרא נחית. רב אדא בר אחוה° כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה שלח מסאניה מוריד נעל ודורך על הארץ להצטער עם הציבור. כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף גשום. מפלתא הוויין תמן והוה רב° אבא בר אייבו מיתב חד מן תלמידיה בביתא עד דהוון מפנין ביתא, וכיון דהוה נפק מן בייתא הוה בייתא רבע. ואית דאמרין רב אדא בר אחוה° הוה שלחו חכמים ואמרו לו: מה מעשים טובים יש בידך? אמר להן: מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף
אנחנו מדברים בירושלמי מסכת תענית דף יז. בדף הקודם ראינו כל מיני מקורות לכך שכשצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, או הקדוש ברוך הוא גוזר אז הצדיק יכול לבטל את זה. מה המשיכה להביא פסוקים כאלה? כתוב באיוב: "כי השפיל ואתה אומר גבה. אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא ודידי לא קיימא". כלומר הקדוש ברוך הוא גוזר להשפיל חס ושלום את עם ישראל, והצדיק גוזר שהקדוש ברוך הוא דווקא יגביה אותם, והקדוש ברוך הוא בסופו של דבר מקבל את דברי הצדיק.
תראו: "ושח עינים יושיע. אני אמרתי לשחות עיניהם ברעה ואתה אמרת להושיען דידך קיימא ודידי לא קיימא". "אני אמרתי ימלט אי נקי", כלומר הוא ימלט רק אם הוא נקי, "ואתה אמרת ימלט אף על פי שאינו נקי דידך קיימא ודידי לא קיימא".
שואלת הגמרא: "מהו ונמלט בבר כפיך"? "בברירות כפיך, בזכות מצוות ומעשים טובים שהיו בידיך מראשיתך". בזכות זה הם ניצלים. "עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". שואלת הגמרא: מה תלמוד לומר יולדתך? רבי מנא אמר: "אומתך". כן, ארצך הכוונה האומה שלך. רבי יוסה ברבי בון אמר: "שעתך", כלומר הדור שבו אתה נמצא. ורבנן אמרי: כשם שהוא מקללה בכפליים כך הוא משמחה בכפליים.
ומניין שהוא מקללה בכפליים? שנאמר: "כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו. בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו". אז זה מופיע פעמיים - פעם אחת כתוב "מימר ליולדתו" ופעם אחת "תוגת אמו". אז מה זה תוגת אמו? שואלת הגמרא. אמר רבי לודה: "לישן גימטריון הוא, אפרא בעייני אמיה". כלומר שבן כסיל זה כמו עפר בעיניים של אמא שלו.
ומנין שהוא משמחה בכפליים? "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". כן, זה השמחה פעמיים.
משנה: היו מתענים וירדו להם גשמים - אם היה קודם להנץ החמה, לא ישלימו, מפסיקים את התענית, אבל אם היה להם אחר הנץ החמה, ישלימו. רבי אליעזר אומר: "קודם לחצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו". מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם לחצות. אמר להם רבי טרפון: "צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב". ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערביים וקראו הלל הגדול.
אומרת הגמרא: קודם להנץ החמה לא ישלימו, שנאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה". כלומר, לפני שהם התחילו בכלל את הצום כבר אני עניתי להם. אבל אם לאחר הנץ החמה ישלימו, שנאמר: "עוד הם מדברים ואני אשמע". כלומר אני אשמע אבל עדיין לא קיימתי את מה שהם רצו.
אז אומרת הגמרא: "אולי הוא או חלף?" כן, אולי נגיד שמה שכתוב "טרם יקראו ואני אענה" זה אחרי שהם הקריאו. כמו שכתוב "טרם כלה לדבר". כלומר אחרי שהוא סיים לדבר מיד. אז גם כאן אחרי שהם יסיימו את הצום אז אני אענה. אולי זה הכוונה, ודווקא "עוד הם מדברים ואני אשמע" אולי הכוונה היא לפני. אמר רבי תנחומא, ותני כן: "אין ענייה אלא סמך לקריאה ואין קריאה אלא סמך לענייה". כן? כל מקום שכתוב "אענה" - ענייה, אז זה אחרי קריאה, וקריאה זה לפני ענייה. אז אם כתוב "טרם יקראו ואני אענה", הכוונה לפני שהם קוראים אני כבר עונה להם. אז לכן חייבים להגיד כמו שפירשנו בהתחלה.
מספרת הגמרא: ביומי דרבי יודן גזרין תענית ונחת מיטרא ברומשא. כלומר היה להם גשם קודם חצות. ברום שם, או בערב, קודם יציאת הכוכבים, סלק רבי מנא לגביה. אמר לו: "בגין דאנא צחי מהו דנישתי?" מצמא, אני יכול לשתות? אמר לו: "אוריך שמא ימלכו להשלים". כן, כלומר תמתין טיפה, שמא הם ילכו להשלים. כלומר, למרות שיורד גשם קודם חצות ולא חייבים לצום אמנם, אבל אם רוצים הציבור משלימים את הצום. אז לכן אמר בוא נראה קודם כל מה הציבור מחליט.
רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: "אסור להתענות עד שש שעות בשבת". כלומר בשבת אסור להתענות עד אחר חצות היום. אמר רבי יוסי ברבי בון: מתני' אמרה כן - שאני מביא את המשנה שלנו, תנן: "קודם לחצות לא ישלימו". עכשיו למה אם זה קודם לחצות לא ישלימו? כי "עד כדון צפרא" - עדיין בוקר, אז לא נחשב שהוא החזיק בצום. אז רואים מכאן שעד הצהריים זה לא נקרא שהוא צם. "לאחר חצות ישלימו" - כבר עבר רובו של יום בקדושה, אז לכן צריכים להשלים.
רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי ייחות מיטרא, שהוא רצה שירד גשם, הוה אמר לספריה: "קום לך קומי היכלא", לך לפני ההיכל ותבקש שירד גשם, "בגין דרבי בעי מספרא". תגיד שהרב שלך, רבי יוחנן, רוצה להסתפר, והוא לא מסתפר בגלל שלא יורד גשם. "ולית בחייליה מצטער" - הוא כבר לא יכול יותר להצטער כי השיער שלו ארוך. מיד הוה מטרא נחית, כלומר מיד ירד גשם.
אומרת הגמרא: רב אדא בר אחוה כד הוה בעי ייחות מיטרא, הוה שלח מסאניה - נועל את נעליו ודורך על הארץ להצטער עם הציבור. כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף - העולם היה מוצף כבר במים, אחרי ששלח את שתי נעליים.
מספרת הגמרא: מפלתא הוויין תמן - במקום שבו התלמידים היו גרים, היה הבית עומד לקרוס. והוה רב מיתב חד מן תלמידיה בביתא - אז רב הושיב תלמיד אחד בתוך הבית הזה עד דהוון מפנין ביתא, כן, עד שפינו את הבית. וכיון דהוה נפק מן בייתא הוה בייתא רבע - אחרי שהוא פינה את הבית והוא יצא, אז הבית קרס.
📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א
ג_כג אם ירדו גשמים בתענית ציבור לפני חצות היום אין משלימים את התענית ועושים יום טוב, ואם ירדו לאחר חצות משלימים
- מקור: "קודם לחצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו. מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להן גשמים קודם לחצות. אמר להן רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמעשה דרבי טרפון בלוד וכסוגיית הירושלמי (קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — סדר התעניות לגשמים חל דווקא כשלא ירדו גשמים עד סוף רביעה שלישית; אם ירדו גשמים, אף שלא ירד
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — סדר תעניות על עצירת גשמים נוהג רק אם לא ירדו גשמים עד לאחר רביעה שלישית
ג_כו אין להסתפר בתענית ציבור עד שירד גשם, שכן רוב היום הוקדש בקדושת התענית
- מקור: "דכבר עבר רובו של יום בקדושה. רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה אמר לספריה: קום לך קומי היכלא ותבקש שירד גשם בגין דרבי בעי מספרא ואינו מסתפר בגלל שלא יורד גשם ולית בחייליה מצטער עוד (ששערו כ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה טז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם על פי הירושלמי, שהביא מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שדאג להסתפר רק לאחר שירד גשם, כדי שלא יצטער הציבור בראותו שערו ארוך בעודם מתענים
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — סדר התעניות לגשמים חל דווקא כשלא ירדו גשמים עד סוף רביעה שלישית; אם ירדו גשמים, אף שלא ירד
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יט א — סדר תעניות על עצירת גשמים נוהג רק אם לא ירדו גשמים עד לאחר רביעה שלישית
ולא הוצעתי וישנתי שינת קבע יש אומרים בבית המדרש ולא צעדתי בין החבירים שהיו יושבים על הארץ וכשהיה מגיע אדם היו צריכים לפנות לו מקום לעבור ומכיוון שהוא היה נכנס ראשון מעולם לא היה נצרך לכך ולא כיניתי שם לחבירי ולא שמחתי בתקלת חבירי ולא באת קללת חבירי על מטתי שלפני שנתו היה מוחל ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי שלא יתביש. מימי לא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנאמר (תהלים ק"א, ב') "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי." תנן: ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. אי זו היא הלל הגדול? אמר רבי פרנך° בשם רבי חנינה°: ג_כז (תהילים קלו ב ג) "הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו." אמר רבי יוחנן° בר נפחא: ובלבד שיקדים ויקרא מהפרק הקדם שנאמר בו (תהלים קל"ה, ב') "שעומדין בבית ה'" בחצרות בית אלקנו. למה באילין תרתיין פרשתא? רבי זעירה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן°: מפני שירידת גשמים כלולה בהן. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא ניחא שכן בפרק הקדם כתיב (תהלים קל"ה, ז') "מעלה נשאים מקצה הארץ," אלא כר' חנינה מה שייך הפרק הזה לגשם? בגין דכתיב (תהלים קל"ו, כ"ה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו שתלוי בירידת הגשם. רבי אבא° ורבי סימון° תריהון אמרין: הלל הגדול זה הדא דידן מה שאנו נוהגים לקרא לו הלל. רבי יהושע בן לוי° אמר: הדא דידן. בר קפרא° אמר: הדא דידן. בר קפרא° כדעתיה דתנינן תמן במסכת פסחים: מימיה של כת השלישית לא הגיעה (תהלים קט"ז, א') "לאהבתי כי שמע ה'" את קולי תחנוני מפני שעמה ממועטין. ותני בר קפרא°: זו היא הלל הגדולה. חד בר אביי עבר קומי תיבותא, אמר לון: ענון בתריי מה דאנא אמר. הדא אמרה: לית הדא דידן שאם היה זה שכתוב במשנה היו יודעים אותו ולא היו צריכים לחזור אחריו. אמר רבי מנא° בן יונה: הדא דידן אלא כיוון דניסא הוה רב הנס היה גדול בגין כן אמר לון: ענון בתריי מה דאנא אמר שיהיה ברוב עם ולא מפני שלא ידעו את המילים.
הדרן עלך פרק סדר תעניות האלו
פרק רביעי – בשלשה פרקים
מתני': בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום ד_אבשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות שהיתה בהם תפילה נוספת וביום הכיפורים.
גמ': את שמע מינא תלת, את שמע מינא ד_בשמתענין במעמדות שאם לא כן לא היו נושאים כפים במנחה מפני השיכרות ד_גושמתפללים ארבע, ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל ומנין שהיו ד' תפילות אולי נשאו כפים ד' פעמים בלא תפילה. מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני זו דברי °רבי מאיר שסובר שיש נשיאת כפים בכל התפילות. אמר רבי זעירה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כ°רבי מאיר בעירובין שצריך גם עירוב וגם שיתוף ובתענית ציבור שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא
ואית דאמרין רב אדא בר אחוה - ויש שאומרים שרב אדא בר אחוה - הוה שלחו חכמים ואמרו לו: מה מעשים טובים יש בידך? שבזכות זה יורד גשם ובזכות זה הבית לא נפל. אמר להן: "מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף ולא הוצעתי וישנתי שינת קבע" - יש אומרים שגם בבית המדרש דווקא. "ולא צעדתי בין החבירים" - כלומר, הרבה פעמים כשיושבים על הרצפה ואדם מגיע באיחור, אז הוא הולך ונראה כאילו דורך עליהם. אז הוא אומר, מכיוון שנכנס ראשון, מעולם לא היה לי צריך לעבור מעל התלמידים. "ולא כיניתי שם לחבירי ולא שמחתי בתקלת חבירי ולא באת קללת חבירי על מטתי" - כי זה הבית שלו, הוא מוחל לכולם. "ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי" - כדי שלא להתבייש. "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי".
למדנו במשנה: ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. עכשיו מה זה הלל הגדול? אמר רבי פרנך בשם רבי חנינה: "הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו" - הפרק הזה שבו כל פסוק אומרים "כי לעולם חסדו". אמר רבי יוחנן: "ובלבד שעומדין בבית ה" - שיקדים ויקרא גם מהפסוק שנאמר בו זה השם.
שואלת הגמרא: למה דווקא באילין תרתין פרשתא - למה דווקא את אלה? רבי זעירה ורבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמן: "מפני שירידת גשמים כלולה בהן". אמרה הגמרא: על דעתיה דרבי יוחנן ניחא - באמת בפרק הזה כתוב "מעלה נשאים מקצה הארץ" שקשור לגשם. אלא כדעתיה דרבי חנינה שאומר שקוראים רק את הפרק של "כי לעולם חסדו", אז מה שייך הפרק הזה לגשם? בגין דכתיב "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", ולחם תלוי בגשם.
רבי אבא ורבי סימון תריהון אמרין: "הדא דידן" - זה הלל שלנו, שאותו קוראים בראש חודש ובחגים. רבי יהושע בן לוי אמר: "הדא דידן" - גם הוא אמר שזה שלנו. בר קפרא אמר: "הדא דידן". אמרה הגמרא: בר קפרא כדעתיה - תני בר קפרא, כדתנינן תמן במסכת פסחים, שכשהיו עושים את קורבן הפסח בשלוש כתות והיו קוראים את ההלל תוך כדי עשיית הקורבן. והברייתא שם אומרת: "מימיה של כת השלישית לא הגיעה לאהבתי כי ה' מפני שעמה ממועטין" - בגלל שהיה כמות מאוד קטנה של אנשים. אז מהר מאוד סיימו את כל הכת ולא הספיקו אפילו להגיע ל"אהבתי כי ה'". ותני בר קפרא: זו היא הלל הגדולה. אז לפי בר קפרא, הלל הגדול זה ההלל שלנו.
חד בר אביי עבר קומי תיבותא - הוא היה חזן. אמר לון: "ענון בתריי מה דאנא אמר" - תחזרו על מה שאני אומר. הדא אמרה: לית הדא דידן - כי הרי אם הוא אומר להם שיחזרו אחריו, סימן שהם לא בקיאים. אם היה מדובר בהלל הרגיל, הרי כולם היו מכירים בעל פה. אמר רבי מנא: "הדא דידן, ניסא הוה, רב בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר" - זה כן היה שלנו, אלא כיוון שהיה נס גדול אז הוא רצה שזה יהיה בהדרת מלך, לכן אמר תחזרו אחרי מילה מילה, משפט משפט.
הדרן עלך פרק "סדר תעניות אלו".
משנה: "בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום, בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים - בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים". כלומר גם במעמדות היה להם תפילה נוספת, כמו תפילת נעילה.
אומרת הגמרא: את שמע מינא תלת - אתה רואה שלושה דברים מתוך מה שאמרו כאן. את שמע מינא שמתענין במעמדות, כי הרי אם היו אוכלים, אז אסור לעשות נשיאת כפים במנחה, כי כהן ששתה יין אסור לו לברך. אז לכן תיקנו שלא יגידו במנחה שמא רגילים לשתות יין. אז אם אתה רואה שהם כן היו אומרים במנחה, אז כנראה שלא אכלו. ושמתפללים ארבע תפילות במעמדות. ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום - כי אחרת היה אומר לך שגם בלילה עשו כפיים.
שואלת הגמרא: "וישא את כפיו ואל יתפלל" - כלומר בעצם, למה אנחנו אומרים שהיה ארבע תפילות? אולי נשאו כפיים אבל בלי להתפלל - היו מתפללים רק שלוש תפילות כמונו, אבל בעצם נשאו כפיים בלי תפילה, ולכן היה ארבע פעמים נשיאת כפיים.
אומרת הגמרא: "מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה" - אין בשום מקום שעשו כפיים בלי תפילה. תני זו דברי רבי מאיר, שהוא סובר שיש נשיאת כפיים בכל התפילות. רבי זעירה בשם רבי יוחנן: "בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר". כן, כולם נהגו כרבי מאיר בעירובין. כלומר צריך גם עירוב וגם שיתוף. לפי רבי מאיר ולפי החכמים, אם עושים שיתוף אז זה פותר גם עירוב, לא צריך עירוב, אבל לפי רבי מאיר חייבים גם עירוב וגם שיתוף מבתי הילודות. כי אם יעשו רק שיתוף בבתי - שיתוף בתים נעשה בחוץ, אז הילודות שנמצאים בבית לא יודעים שעושים את זה בכלל. אז הם יראו שלא מעבירים בחצרות ולא עושים כלום, אז יחשבו שלא צריך עירוב חצרות. אז לכן תיקנו - אומר רבי מאיר צריך לתקן שגם יעשו שיתוף בבתים.
ותני בתענית ציבור שהכהנים נושאים כפיים גם במנחה ובנעילה כמו שאומר רבי מאיר. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר - שצריך לקרוא את כל המגילה. יש מחלוקת מה קוראים, איזה חלק מהמגילה חייבים לקרוא. רבי מאיר אומר חייבים לקרוא את כל המגילה, והחכמים ככה נוהגים בכל מקום - לקרוא את כל המגילה.
📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב
ג_כז בהלל שבליל הסדר יש לקדום ולקרוא "הודו לה' כי טוב" קודם "הודו לאלהי האלהים"
- מקור: "(תהילים קלו ב ג) "הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו." אמר רבי יוחנן (בר נפחא): ובלבד שיקדים ויקרא מהפרק הקדם שנאמר בו "שעומדין בבית ה " בחצרות בית אלקנו. למה באילין תרת"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תפ הדרן עלך סדר תעניות האלו ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שיש להקדים ולקרוא מהפרק שנאמר בו "שעומדין בבית ה'" משום שירידת גשמים כלולה בפרשיות אלו, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תפ
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיח א — ברכת השיר שאומרים לאחר ההלל בליל פסח היא "יהללוך"
ד_א כהן נושא כפיו בכל תפילה שיש בה חזרת שליח ציבור, לרבות מוסף, נעילה ותעניות ומעמדות ויום הכיפורים
- מקור: "בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות (שהיתה בהם תפילה נוספת) וביום הכיפורים. גמ : את שמע מינא תלת, את שמע מינא"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יד, הלכה א, רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ו, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שכל תפילה שיש בה חזרת הש"ץ יש בה נשיאת כפים, כשיטת הרמב"ם בהלכות תפילה ובהלכות כלי המקדש
ד_ב אנשי מעמד מתענים בימי עבודתם במעמד כדי שיוכלו לשאת כפיים במנחה
- מקור: "שמתענין במעמדות שאם לא כן לא היו נושאים כפים במנחה מפני השיכרות"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ו, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי - שאם לא יתענו יבואו לידי שכרות ולא יוכלו לישא כפיים במנחה, וכך פסק הרמב"ם
ד_ג אין נושאים כפיים אלא ביום ולא בלילה
- מקור: "ושמתפללים ארבע, ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל (ומנין שהיו ד תפילות אולי נשאו כפים ד פעמים בלא תפילה). מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני זו דברי רב"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ו, הלכה ד
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי מאיר: יש נשיאת כפים בכל תפילה כולל תפילות היום ~ חכמים: אין נשיאת כפים בלילה כלל
- הכרעה: נפסק כרבי מאיר, שכן רבי יוחנן קבע שבתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר, ומכאן שנשיאת כפים ביום בלבד ולא בלילה