ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תענית/הדפסה (פרק ראשון)
==ירושלמי תענית, פרק א, הלכה א==
מתני': מאימתי מזכירין גבורות גשמים? °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: א_אמיום טוב הראשון של חג. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר: מיום טוב האחרון. אמר °רבי יהושע בן חנניה: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו °רבי אליעזר בן הורקנוס: אף הוא אינו אומר אלא משבח את הקדוש ברוך הוא על שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר!
גמ': תנן: מאימתי מזכירין גבורות גשמים. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מיום טוב הראשון של חג. טעמיה ד°רבי אליעזר בן הורקנוס: על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים. כיוון שבחג נידונים על המים ולכן גם מזכירים שיבחו של הקדוש ברוך הוא. דבר אחר: בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו. כך כאשר אנחנו עטופים במצוות סוכה וארבעת המינים אנחנו מבקשים על המים. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו וזה רק בסוף החג הוא תובע פרנסתו ממנו. דבר אחר: אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו. כשהוא זקוק לכך ולא קדם. תני: °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: משעת נטילת לולב. °רבי יהושע בן חנניה אומר: משעת הניחו. על דעתיה דהדין בתרייא היא דעתיה ד°רבי אליעזר בן הורקנוס קדמייתא במשנה היא דעתיה אחרייתא בברייתא? מחלפא שיטתיה ד°רבי יהושע! תמן במשנה הוא אמר מיום טוב האחרון שהוא שמיני עצרת, והכא הוא אמר מעת הניחו ביום השביעי בבקר! אמר רבי מנא° בן יונה: משעת הניחו. הכוונה סוף היום השביעי ולא תחילתו. שכל היום כשר ללולב. ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית.
בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת תענית. אומרת המשנה: מאימתי מזכירין גבורות גשמים? מתי מתחילים להגיד משיב הרוח ומוריד הגשם? רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג, כלומר חג, יום טוב הראשון של חג סוכות. רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון. אמר רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף הוא אינו אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו, כלומר הוא משבח את הקדוש ברוך הוא שבעונה הוא מוריד גשם. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר!
ואתה אומר, למדנו מתי מזכירים גבורות שמים. רבי אליעזר אומר ביום טוב הראשון של חג. ואתה אומר, מלמד רבי אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים, כיוון שבחג נידונים על המים, ולכן גם מזכירין בשבח הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו, מבקש את הפרנסה. כך כאשר אנחנו עטופים במצוות סוכה, ארבעת המינים, אז מבקשים על המים.
אמר לו רבי יהושע: והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו הוא תובע פרנסתו ממנו. כלומר זה בסוף - בסוף החג, אחרי שהוא ביצע את הכול, רק אז הוא מבקש. דבר אחר, אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו, כלומר סמוך לזמן שהוא צריך את זה.
תני: רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב. הברייתא אומרת שלפי רבי אליעזר, מתי מתחילים לבקש על הגשם, כלומר להזכיר על הגשם - משעת נטילת לולב. רבי יהושע אומר משעת הניחו. ואומרת הגמרא, על דעתיה דהדין בתרייא, כלומר לפי הברייתא הזאתי, היא דעתיה דרבי אליעזר קדמייתא, היא דעתיה אחרייתא. כלומר רבי אליעזר לא חזר בו - אותה מה שהוא אמר במשנה שלנו שמזכירים מיום הראשון, זה גם מה שהוא אמר שם בברייתא שמזכירים מיום נטילת לולב שזה יום ראשון.
אבל במחלוקת רבי יהושע - תאמר הוא אומר ביום טוב האחרון שזה שמיני עצרת בעצם, כלומר אצלנו במשנה הוא אומר יום טוב אחרון, זה שמיני עצרת, והכא בברייתא אומר משעת הנחתו של הלולב, שזה בעצם יום שביעי בבוקר. מחלפא שיטתיה דרבי יהושע! תמן הוא אמר מיום טוב האחרון, והכא הוא אמר!
אמר רבי מנא: משעת הניחו, הכוונה סוף היום השביעי ולא תחילתו, כיוון ששכל היום כשר ללולב. בעצם בסוף היום הזה, הלילה, ובעצם לכן למחרת כבר מהלילה הוא יכול להזכיר. כן, מה שאומרים - ויזכיר מבערב, לית כל עמא תמן, כלומר לא כל העם נמצא בבית כנסת, כן? אז אנשים יחשבו - לא ידעו שמתחילים להזכיר. אז אמר, טוב, ויזכיר בשחרית.
📜 הדינים העולים מדף א עמוד א
א_א מתי מתחילים להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילה
- מקור: "מיום טוב הראשון של חג. ורבי יהושע (בן חנניה) אומר: מיום טוב האחרון. אמר רבי יהושע (בן חנניה): הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר (בן הורקנוס): אף הוא אינו אומר (אלא משבח"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן קיד סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי אליעזר: מיום טוב הראשון של חג (שמיני עצרת) ~ רבי יהושע: מיום טוב האחרון של חג (שמחת תורה)
- הכרעה: נפסק כרבי יהושע, שמתחילים להזכיר גשם מתפילת מוסף של יום טוב האחרון (שמחת תורה) ואילך, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קיד סעיף א, בהתאם למסקנת שני התלמודים
מי שלא התפלל בציבור בלילה וישמע שמזכירים בבקר אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר בשנה אחרת בערב. מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא רואה שאינם מזכירים בשחרית ומזכירים במוסף אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב. אמר רבי חייה בר מרייא°: הכין הוה רבי יונה° אביך הוי בה. שאף הוא אמר סברא זו. אמר רבי חגיי° בשם רבי פדת°: א_באסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי°: וכי בשליח ציבור הדבר תלוי. אמר רבי מנא° בן יונה קומי רבי חגי°: מה ופליג? אמר לו: לא. דא דאת אמר וכי בשליח ציבור הדבר תלוי שמשמע שהוא סובר שיחיד אם רצה מזכיר אף קדם שליח ציבור במוריד הטל, ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בגשם. אם הציבור א_גקמון לצלותא לתפילה דמוסף אף אם שליח ציבור לא הכריז הרי זה כמי שהזכיר שליח ציבור. ואף היחיד יכול להזכיר. ולמה מזכירים בתחית המתים? שכשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייה בר אבא° שמע לן מן הדא דכתיב (הושע ו ב-ג): יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבא כגשם לנו. כתיב (מלכים א' י"ז, א'): ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. רבי ברכיה° הכהן אמר רבי יוסה° אסי: ורבנין: חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מן הדין קרייא דכתיב (מלכים א' י"ח, א'): לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ולא הוזכר טל. מאן דאמרן על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחום אדרעיא°: סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. אית דבעי מימר בבנה של צרפית דכתיב (מלכים א' י"ז, כ'): ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלקיי הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. אמר רבי יהודה בר פזי°: משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם. כשהוא יוצא נפצע בנו, חזר אצלו ואמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו:
ואתה אומר, מי שלא התפלל בציבור בלילה וישמע שמזכירים בבוקר, אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב - הוא יחשוב שכבר בערב התחילו להזכיר, ואז שנה אחרי זה הוא יזכיר בעצמו מבערב. מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא, הוא רואה שהם לא מזכירים בשחרית, מזכירים במוסף, אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב.
אמר רבי חייה בר מרייא: הכין הוה רבי יונה אביך הוי בה - ובכן, באמת גם אבא שלך, רבי יונה, הגיע בדיוק לאותה סברא. רבי חגיי בשם רבי פדת: אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור, כלומר משיב הרוח ומוריד הגשם. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בשליח ציבור הדבר תלוי, כלומר גם יחיד יכול להזכיר לכאורה.
אמר רבי מנא קומי רבי חגי: מה ופליג? מה, אם הוא חולק? אמר לו: לא. דא דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי - שמכאן שאפילו יחיד אם רצה יכול להזכיר גם קודם שליח ציבור, זה במוריד הטל. כן, במוריד הטל אז גם היחיד יכול להזכיר. ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור - זה במוריד הגשם.
כן, כלומר אומרת הגמרא, אם הציבור קמון לצלותא, כלומר אם הציבור קם להתפלל מוסף, אז גם אם שליח ציבור לא הכריז, כמי שהזכיר שליח ציבור - וגם היחיד יכול להזכיר.
שואלת הגמרא למה מזכירים בתחיית המתים את מוריד הגשם? ואתה אומר כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייה בר אבא שמע לן מן הדא, כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו. כן, רואים שיש קשר בין תחיית המתים לבין גשם.
ואתה מקטין ואומר, כתיב: ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. רבי ברכיה אמר רבי יוסה, ורבנין: חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, כלומר הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ולכן לא היה לא טל ולא מטר. וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, כן, טל לעולם המשיך.
מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדין קרייא, דכתיב: לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. כן, הרי לא הוזכר טל, אז רואים מכאן שהטל תמיד המשיך, לא היה רגע שהוא פסק.
ומאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחום אדרעיא: סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. כלומר כיוון שהקדוש ברוך הוא ביטל את החלק של המטר, אז ממילא גם הטל נפטר.
אית דבעי מימר בבנה של צרפית - כלומר כבר קודם, דכתיב: ויקרא אל ה' ויאמר ה' הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. אמר רבי יהודה בר פזי: משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. כשהוא יוצא נפצע בנו, חזר אצלו ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית. עכשיו, מנין שאין המתים חיים אלא בטללים? שנאמר: יחיו מתיך קומון... הכי צריכא דשכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל. מהו וארץ רפאים תפיל? אמר רבי תנחום אדרעיא, כתרגומו: והארץ תפקיד תפליט - כלומר הארץ תפליט את אלה שמופקדים אצלה, כלומר את המתים.
לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה בנה של צרפית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? שנאמר (ישעיהו כו יט): יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל. מהו וארץ רפאים תפיל? אמר רבי תנחום אדרעייא°: כתרגומו וארעא תפקידה תפלט. הארץ תפלוט את המתים שמפקדים אצלה. אמר רבי יעקב דכפר חנן° בשם רבי שמעון בן לקיש°: בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם. מה טעמא דכתיב (תהלים ק"י, ד'): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, וכתיב תמן בפסוק הקודם (תהלים ק"י, ג'): לך טל ילדתך. אמר רבי יודה בר פזי°: בדייתיקי במתנה גמורה שיוכל להוריש לבניו נתתיו לאביהם דכתיב (בראשית תולדות כז כח): ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמן°: בשעה שישראל באין לידי עבירות ומעשים רעים הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן אחד כגון °רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין. אבל הטל אינו יורד בשביל בריה. מה טעמא דכתיב (מיכה ה', ו'): אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה°: א_דהיה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. א_הבטל והזכיר של גשם מחזירין אותו. קא סלקא דעתין מפני שלא הזכיר טל. והא תני: בטל וברוחות א_ולא חייבו חכמים להזכיר. אם רצה להזכיר מזכיר. אז למה אם לא אמר מוריד הטל אלא מוריד הגשם חוזר? לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל. לא מתפלל ולא מקלל. איתמר היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. והא תני: א_זאם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. אבל אם הזכיר טל אין מחזירים אותו. אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה. ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה. דכשם שיכול לבקש על הגשם בשומע תפילה כך יכול להזכיר משיב הרוח בשומע תפילה. דמה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהוא מריוח לא כל שכן? והא תני: לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! ולמה מחזירים אותו הרי יכול להזכיר בשומע תפילה? אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי°: בשלא אמרה גם בשומע תפלה. להיכן הוא חוזר?
אנחנו קוראים בירושלמי מסכת תענית, דף ב. נתחיל מהשורה השלישית. "אמרה הגמרא: אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם רבי שמעון בן לקיש: בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם. מה הטעם? נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, וכתוב תמן לך טל ילדתך. אמר רבי יודה בר פזי: בדייתיקי נתתיו לאביהם". כלומר ממש מתנה גמורה שהוא יכול להוריש לבניו. "ויתן לך האלהים מטל השמים. אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שישראל באין לידי עבירות מעשים רעים הגשמים נעצרין, והן מביאין להן זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין. אבל הטל אינו יורד בשביל בריה. מאי טעמא? אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. רבי זעירה בשם רבי חנינה: היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו."
עכשיו הגמרא מקשה מפני שלא הזכיר גשם. כלומר הגמרא שאלה: למה מחזירים אותו? זה שהוא לא הזכיר גשם. "והא תני: בטל וברוחות לא חייבו חכמים, אם רצה להזכיר מזכיר." אז אם ככה, למה אם הוא לא מזכיר טל אלא מזכיר גשם חוזר? אז אומרת הגמרא "לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל". כלומר אדם שכביכול מקלל - זה יותר גרוע מאשר אחד שלא מתפלל ולא מקלקל, לא מקלל. כי ברגע שהוא מבקש גשם בזמן שלא ראוי לו אז זה ממש קללה, סימן קללה. אם הוא לא אומר בכלל זה יותר טוב מאשר להגיד משהו לא נכון.
"בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. שאלת הגמרא: והא תני: אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר." כלומר לא הזכיר בכלל, אבל אם הזכיר טל לא מחזירים אותו.
"רבי זעירה בשם רב חונה: לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה." כלומר אם הוא לא ביקש גשם בברכת השנים, אז הוא אומר את זה בשומע תפילה. "ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה." למה? דגשם - שיכול לבקש על הגשם בשומע תפילה - כך יכול להזכיר משיב הרוח בשומע תפילה. "מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהוא מריוח לא כל שכן?" הרי את השאלה מבקשים כשאנחנו צריכים גשם, שזה מדוחק, אנחנו יכולים להגיד בשומע תפילה. אזכרה שהיא מרווח - אנחנו אומרים את זה כבר לפני שאנחנו זקוקים באמת לגשם - אז לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה.
"שאלת הגמרא: והא תני: לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו!" עכשיו למה מחזירים אותו? הרי הוא יכול להזכיר בשומע תפילה. אתה אומר שהוא לא הזכיר - הוא עבר ולא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, גם לא אמר תן טל ומטר לברכה. אבל למה מחזירים אותו? שיגיד את זה בשומע תפילה. "אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי: בשלא אמרה בשומע תפלה." הוא עבר גם את שומע תפילה ושכח.
"שואלת הגמרא: הוא חוזר? ייבא כיי דאמר רבי שמעון ברבי אבא בשם רבי יוחנן: בראש חדש אם את רגליו חוזר ואם לאו חוזר לעבודה." כן, אז גם כאן, אם עקר את רגליו חוזר לתחילה, ואם לאו חוזר לשומע תפילה - למקום שבו הוא יכול לתקן.
📜 הדינים העולים מדף ב עמוד א
א_ד המתפלל בימי הגשמים והזכיר "טל" בלבד במקום "גשם" בברכת השנים - אינו חוזר
- מקור: "היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שאין מחזירין אותו, הואיל והטל אינו נפסק לעולם ואין בהזכרתו סתירה לגשם, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע.
א_ה המתפלל בקיץ ותוך תפילתו הזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" — חייב לחזור ולהתפלל
- מקור: "בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו. קא סלקא דעתין מפני שלא הזכיר טל. והא תני: בטל וברוחות"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהמזכיר גשם בימות החמה מחזירין אותו, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קיד סעיף ד
א_ז מי ששכח ולא שאל טל ומטר בברכת השנים, או לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, ונזכר לאחר מכן — יכול להשלים בברכת שומע תפילה
- מקור: "אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. אבל אם הזכיר טל אין מחזירים אותו. אמר רבי זעירה בשם רב חונה: לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפיל"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן קיז סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי זעירה בשם רב חונה שהשוכח יכול להזכיר או לשאול בברכת שומע תפילה, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע להלכה
ייבא כיי דאמר רבי שמעון ברבי אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: בראש חדש אם עקר את רגליו חוזר לתחילה ואם לאו חוזר לעבודה. אף הכא א_ח אם עקר את רגליו חוזרלתחילה ואם לאו חוזר לשומע תפלה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא שהיו זקוקים לגשם. אתון שיילון ל°רבי אם יכולים להתענות ולהתפלל על הגשם. אמר לון °רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה ולא תבקשו גשם בברכת השנים. היכן הוא אומרה? רבי ירמיה° סבר מימר: א_טאומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי° בר זבידא: לא כן אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו לשומע תפילה דווקא בדיעבד אומרה בשומע תפילה הא בתחילה לא אומרה בשומע תפילה והרי אמר לון °רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה! על דעתיה דרבי יוסי° בר זבידא היכן הוא אומרה? שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה אלא אומרה בשש ברכות שהוא מוסיף בתענית. עד כדון ציבור שיש לו שש, יחיד שאין לו שש מאי? אמר רבי חיננא°: לא כן אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: א_ייחיד שואל צרכיו בשומע תפילה. ואילו צרכיו הן. תני: נתפלל ואינו יודע מה הזכיר. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: א_יאכל שלושים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר, מיכן והילך מה שצריך הזכיר. אמר רבי אבא° בשם רבי חונה°: ב' ימים טובים של גליות מזכיר משיב הרוח במוסף של יום טוב ראשון ומפסיק במנחה ערבית ושחרית וחוזר ומזכיר במוסף של יום טוב שני. תנן: בג' במרחשון שואלין את הגשמים. °רבן גמליאל דיבנה אומר בז' בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בגולה לא נהגו כן א_יבאלא עד ששים יום בתקופה. שמואל° בר אבא בר אבא אמר: הלכה כ°חנניה בן אחי רבי יהושע. ותני כן: במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע. הדא דתאמר שאין מזכירים אלא בזמן בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר. תנן אמר °רבי יהושע בן חנניה: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר? אמר לו °רבי אליעזר בן הורקנוס: אף הוא אינו שואל אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. דבעונתן הן חביבין כתחיית המתים. וכשם תחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. אמר רבי יוסה° אסי: ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים והא לא דמייא! דהא בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת ולכן יכול להזכיר תמיד ולא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת אין אדם רוצה שירד גשם כל השנה אלא רק בחורף, ולמה יזכיר? כשאינו רוצה בהם משמע של °רבי אליעזר בן הורקנוס יש זמן קבוע לתחית המתים ואילו לדעת °רבי יהושוע תחית המתים יכולה להתרחש בכל רגע! מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר? האם רבי אליעזר חזר בו?
"מספרת הגמרא: בנינוה צרכון תענית בתר פיסחא." כלומר היו זקוקים לגשם ורצו תענית - תענית שהציבור ירד גשם. "אתון ל°רבי" - שאלו את רבי אם יכולים להתענות ולהתפלל לגשם. "אמר לון רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו של תפילה." כי זה לא הנוהג.
"שואלת הגמרא: היכן הוא אומרה? רבי ירמיה סבר מימר: אומרה בשומע תפילה." שיגידו שומע תפילה. "אמר ליה רבי יוסי: לא" - כלומר לא, כמו שאמר רבי זעירה בשם רב חונה שאם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה, אבל כאן לכתחילה לא אמרה בשומע תפילה, שהרי אמר לו רבי "לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה!" אז הם לא יכולים להגיד שומע תפילה לכתחילה.
"אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי יוסי היכן הוא אומרה" - הרי הוא לא יכול להגיד ברכת השנים וגם שומע תפילה הוא לא יכול להגיד, איפה הוא יכול להגיד את זה? "בשש שהוא מוסיף" - אנחנו יודעים שבתעניות היו אומרים עשרים וארבע ברכות, מוסיפים עוד שש ברכות על השמונה עשרה. אז באותן שש הוא יכול לבקש על הגשם.
"אומרת הגמרא: עד כדון ציבור שיש לו שש, יחיד שאין לו שש?" ציבור אומר עשרים וארבע ברכות ומוסיף עוד שש, אבל יחיד שמתפלל יחידי אין לו שש - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות, רק שמונה עשרה. אז מה הוא יעשה? איפה הוא יגיד את זה? "אמר רבי חיננא: לא כן אמר רבי זעירה בשם רב חונה: יחיד צרכיו בשומע תפילה." כלומר לבקש גשם זה מהצרכים שלו, זה יכול להגיד בשומע תפילה. לציבור הם לא יכולים, אבל ליחיד הוא כן יכול.
"תני: נתפלל ואינו יודע מה הזכיר." כלומר הוא לא זוכר אם הוא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם או שהוא אמר מוריד הטל. "אמר רבי יוחנן: כל יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר" - מה שהוא רגיל הוא הזכיר. כלומר אם עברתי מהקיץ לחורף, אז מסתמא הוא אמר מוריד הטל, ואם הוא עבר מהחורף לקיץ מסתמא הוא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם. "מיכן והילך מה" - אחרי שלושים יום, מה שהוא צריך הוא מזכיר. מסתמא הוא התרגל ועכשיו הוא כבר אומר נכון.
"רבי אבא בשם רבי חונה: ב' ימים טובים של גליות מזכיר במוסף" - כן, בגולה. במוסף של יום טוב ראשון הוא מזכיר משיב הרוח, ומפסיק במנחה, בערבית ובשחרית, וחוזר ומזכיר במוסף של יום טוב שני. תנן בג' בחשוון שואלים על הגשמים. רבן גמליאל... אומר בז' בו, כדי שזה יהיה חמישה עשר יום אחרי החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. "חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה." כלומר הם היו מבקשים גשם רק בשישים יום בתקופה. "שמואל אמר: הלכה כחנניה בן אחי רבי יהושע. ותני כן: במה דברים אמורים בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע." כלומר מה שמבקשים ז' בחשוון זה בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ הכל לפי הזמן, הכל לפי המאורע.
"הדא דתאמר בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר." כלומר דווקא גשם מזכירים בזמן, אבל בטל אם רוצה להזכיר כל ימות השנה יכול להזכיר. תנן, "אמר רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר?" למדנו במשנה שהואיל והגשמים סימן ברכה בחג, אז למה הוא מזכיר? "אמר לו רבי אליעזר: אף הוא אינו אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו." אלא הוא משבח את הקדוש ברוך הוא. "בעונתן הן חביבין כתחיית המתים." וכשם שתחיית המתים הוא מזכיר כל השנה אף על פי שאינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורת גשמים כל השנה אף על פי שאינם אלא בזמנם.
"אמר רבי יוסה: ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים דמייא!" כלומר אין דמיון בכלל בין תחיית המתים לירידת גשמים. "בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת" - כלומר בן אדם רוצה שהמתים יקומו כל רגע, ולכן הוא יכול להזכיר תמיד. "לא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת" - הרי אדם לא רוצה שירד גשם כל הזמן, רק בחורף. אז למה שיזכיר מה שהוא לא רוצה בו? יש הבדל שמיים וארץ בין תחיית המתים לבין גשם.
📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב
א_ח מי שטעה בתפילה ונזכר אחר שסיים שיש לו לחזור לתחילת התפילה אם עקר רגליו, ואם לאו חוזר ל"שומע תפילה" בלבד
- מקור: "אם עקר את רגליו חוזרלתחילה ואם לאו חוזר לשומע תפלה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא שהיו זקוקים לגשם. אתון שיילון לרבי אם יכולים להתענות ולהתפלל על הגשם. אמר לון רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהמתפלל שנזכר בטעותו קודם שעקר רגליו חוזר ל"שומע תפילה" ואם עקר רגליו חוזר לראש התפילה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
א_ט השואל טל ומטר או בברכת השנים ולא הזכיר, האם יש להחזירו לשומע תפילה או שיש להחזירו לתחילת ברכת השנים
- מקור: "אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי (בר זבידא): לא כן אמר רבי זעירה בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו לשומע תפילה דווקא בדיעבד אומרה בשומע תפילה הא"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן קיז סעיף ב
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי יוסי בר זבידא ~ רבי זעירה בשם רב חונה: לרבי יוסי אין להחזיר לשומע תפילה כי אם בדיעבד (כששכח לגמרי), ולתחילה אין לאומרה בשומע תפילה, אלא צריך לחזור לברכת השנים עצמה
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי בר זבידא, שאין אומרים כן אלא כשלא הזכיר כלל, אבל אם נזכר בתוך התפילה עצמו קודם שגמר, חוזר לברכת השנים ולא לשומע תפילה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קיז סעיף ב
א_י יחיד המבקש לשאול על צרכיו הפרטיים בתפילה, היכן רשאי לשלב זאת
- מקור: "יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה. ואילו צרכיו הן. תני: נתפלל ואינו יודע מה הזכיר. אמר רבי יוחנן (בר נפחא):"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן קיט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שהיחיד שואל צרכיו בברכת שומע תפילה, כברמב"ם ושו"ע או"ח סימן קיט סעיף א
א_יב בחוץ לארץ שאלת גשמים היא לפי זמן ירידת הגשמים במקום ולא לפי תקופה קבועה
- מקור: "אלא עד ששים יום בתקופה. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר: הלכה כחנניה בן אחי רבי יהושע. ותני כן: במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע. הדא דתאמר שאין מזכירים אלא בזמן בגשם א"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן קיז סעיף א
- מצב: נפסק
- מחלוקת: חנניה בן אחי רבי יהושע ~ רבנן (חכמים): חנניה קבע ס' יום מתקופת תשרי לשאלה בכל מקום, וחכמים חלקו שבחו"ל הכל לפי הזמן והמאורע במקום
- הכרעה: נפסק כברייתא ששיטת חנניה (ס' יום) נאמרה רק לענין ארץ ישראל, ואילו בחו"ל הלכה כחכמים שהכל לפי הזמן והמאורע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
מחלפה שיטתיה ד°רבי יהושע דאיתפלגון! °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם, שנאמר (ישעיהו ל טו): בשובה ונחת תושעון. משמע שאין זמן מוגדר לגאולה והכל תלוי בתשובה. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה א_יגאינן נגאלין לעולם? אמר לו °רבי אליעזר בן הורקנוס: הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין. מאי טעמא דכתיב (ירמיהו ל ז): ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: והא כתיב (ישעיהו נ"ב, ג'): חנם נמכרתם בגלות מצרים שהיתה ללא חטא ולא בכסף תגאלו שהגאולה האחרונה תהיה אף ללא מצוות או תשובה! (ע"פ המהר"ל) מה עבד לה °רבי אליעזר בן הורקנוס? לא בכסף הכוונה לא בזכות אבות אלא בתשובה שהצדיקים נקראו כסף כמה דאת אמר (משלי ז', כ'): צרור הכסף לקח בידו וגו'. הכוונה לצדיקים שהסתלקו מהעולם. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: והא כתיב (ישעיהו ס כב): אני ה' בעתה אחישנה משמע שיש עת שבו חייבים להגאל! מה עבד לה °רבי אליעזר בן הורקנוס? בעתה אין הכוונה זמן קבועה אלא בזמן שיעשו תשובה כמה דאת אמר (דברים עקב י יב): ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו. אמר רבי אחא° בשם רבי יהושוע בן לוי°: אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה. כיון שאמר לו °רבי יהושע בן חנניה והא כתיב (דניאל י"ב, ז'): וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה משמע שיש זמן סופי לגאולה גם ללא תשובה איסתלק °רבי אליעזר בן הורקנוס. מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים: מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה. מתוך הקץ הדא הוא דכתיב (שמות שמות ב כג): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו זה מתוך צרה. וישמע אלהים את נאקתם זה מתוך צווחה. ויזכור אלהים את בריתו זה מתוך זכות אבות. וירא אלהים את בני ישראל זה מתוך תשובה. וידע אלהים זה מתוך הקץ. וכן הוא אומר בגאולה אחרונה (דברים ואתחנן ד ל): בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלוקיך ושמעתה בקולו כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. בצר לך זה מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלוקיך זה מתוך תשובה. כי קל רחום ה' אלהיך זה מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך זה מתוך זכות אבות. וכן הוא אומר (תהלים ק"ו, מ"ד): וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו ויתן אותם לרחמים. וירא בצר להם זה מתוך צרה. בשמעו את רנתם זה מתוך צווחה. ויזכור להם בריתו זה מתוך זכות אבות. וינחם כרב חסדיו זה מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים זה מתוך רחמים. חד בר נש הוה איחטא בלישניה שדיבר לשון הרע אתא לגבי רבי יוחנן° בר נפחא ושלחיה גבי רבי חנינה°. אמר לו: איזיל תהי בך ולעי באורייתא תתחרט ותעמול בתורה דכתיב (משלי ט"ו, ד'): מרפא לשון עץ חיים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו°: בספרו של °רבי מאיר מצאו כתוב בהערה על הפסוק (ישעיהו כ"א, י"א) משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שומר מה מליל: משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: אלי קורא מפני שעיר. עם ישראל זועק אלי מפני מה שעשו להם בני שעיר. אמר רבי שמעון בן לקיש°: אלי קורא הקדוש ברוך הוא מאיכן נזדווג לי משעיר. שאף השכינה גלתה עם ישראל. אמר רבי יהושע בן לוי°: אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך הרי אתם בגלות אמור לו בכרך הגדול שבאדום שגם שכינה גלתה עימנו מה טעמא דכתיב אלי קורא משעיר. תני °רבי שמעון בן יוחי: בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן. גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא כדכתיב (שמואל א ב כז): הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא דכתיב (ישעיהו מג יד): למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא דכתיב (ירמיהו מ"ט, ל"ח): ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר (דניאל ח', ב'): ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא דכתיב (זכריה ט', י"ג): ועוררתי בניך ציון על בניך יון וכ"ו וה' עליהם יראה. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת תענית, דף ג'. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. כלומר, לפי המחלוקת במשנה, מה משמע שרבי אלעזר יש לו זמן קבוע לתחיית המתים? מה הוא אומר? הוא אומר שכמו שתחיית המתים יש לה רק זמן קבוע, אף על פי כן מבקשים כל הזמן. אז גם גשם, למרות שהזמן שלו קבוע, אפשר לבקש כל הזמן. ואילו רבי יהושע שחולק עליו, הוא סובר שתחיית המתים יכולה להתרחש בכל רגע. כלומר, כל זמן הוא הזמן של תחיית המתים, ולכן זה שונה מגשם, שבגשם יש זמן קבוע.
אומרת הגמרא: מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר, מחלפה שיטתיה דרבי יהושע דאיתפלגון! רבי אלעזר אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים לעולם. כלומר, משמע לפי רבי אלעזר שאין זמן קבוע, שנאמר בשובה ונחת תושעון. משמע שאין זמן מוגדר לגאולה, הכל תלוי בתשובה. אמר לו רבי יהושע: וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם? הרי אין זה הגיוני.
אמר לו רבי אלעזר: אין דאגה, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין. מאי טעמא? מה הפסוק אומר על זה? דכתיב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. כלומר מתוך הצרה הגדולה הם יגאלו.
אמר לו רבי יהושע: והא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו! כלומר גלות מצרים, שהייתה בלי חטא, "חינם נמכרתם", וגלות זו האחרונה שתהיה אפילו בלי מצוות, גם בלי תשובה, כפי שהמהר"ל מסביר. מה עונה רבי אליעזר? אומר: לא, "לא בכסף" הכוונה לא בזכות אבות אלא בתשובה, כי הצדיקים נקראו כסף. כמה דאת אמר צרור הכסף לקח בידו. הכוונה לצדיקים, שהקדוש ברוך הוא לקח אותם מהעולם.
אמר לו רבי יהושע: והא כתיב אני ה' בעתה אחישנה! משמע שיש עת שבו חייבים להיגאל. מה עבד לה רבי אליעזר? אמר לו: "בעתה" אין הכוונה זמן קבוע, אלא בזמן שיעשו תשובה. כמה דאת אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אז ה"בעתה" זה שיעשו תשובה.
אמר רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי: אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה. כלומר אם אתם תעשו תשובה אני אזדרז את זה, ואם לא, זה יהיה בזמנו.
כיון שאמר לו רבי יהושע: וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה - משמע שיש זמן סופי לגאולה גם ללא תשובה - איסתלק רבי אליעזר. כלומר רבי אלעזר חזר בו.
אומרת הגמרא: מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים: מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה. מתוך הקץ, הדא הוא דכתיב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם, ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם יצחק ואת יעקב, וירא אלוקים את בני ישראל, וידע אלוקים.
אז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" זה מתוך צרה. "וישמע אלהים את נאקתם" זה מתוך צווחה. "ויזכור אלהים את בריתו" זה מתוך זכות אבות. "וירא אלהים את בני ישראל" זה מתוך תשובה. "וידע אלהים" זה מתוך הקץ.
וכן הוא אומר בגאולה האחרונה: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. כי רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך שנשבע להם.
"בצר לך" זה מתוך צרה. "ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה" זה מתוך תשובה. "כי רחום ה' אלהיך" זה מתוך רחמים. "לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך" זה מתוך זכות אבות.
וכן הוא אומר בתהילים: וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו ויתן אותם לרחמים. אז "וירא בצר להם" זה מתוך צרה. "בשמעו את רנתם" זה מתוך צווחה. "ויזכור להם בריתו" זה מתוך זכות אבות. "וינחם כרוב חסדיו" זה מתוך תשובה. "ויתן אותם לרחמים" זה מתוך רחמים.
חד בר נש הווה ערטיה בלישניה, כלומר היה מדבר לשון הרע. אתא לגבי רבי יוחנן, ושלחיה לגבי רבי חנינה. אמר לו: אזיל תהי בך, כלומר תתחרט, ולעי באורייתא - תעסוק בתורה, דכתיב מרפא לשון עץ חיים. כלומר תורה שהיא עץ חיים היא מרפא על לשון הרע.
אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו: בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב, בהערה לפסוק משא דומה, "משא רומי", אלי קרא משעיר. אמר רבי יוחנן: אלי קורא מפני שעיר. כלומר עם ישראל זועק לקדוש ברוך הוא מפני מה שעשו לו בני שעיר, האדומים.
אמר רבי שמעון בן לקיש: אלי - הקדוש ברוך הוא - מהיכן נזדווג לי משעיר, שאף השכינה גלתה עם ישראל. אמר רבי יהושע בן לוי: אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך, הרי אתם בגלות, אמור לו בכרך הגדול שבאדום, שגם השכינה גלתה עמנו. מה טעמא? דכתיב "אלי קורא משעיר".
תני רבי שמעון בן יוחי: בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן. גלו למצרים וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. גלו לבבל וגלת שכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב ושמתי כסאי בעילם, ואין עילם אלא מדי, כמה דאת אמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. גלו ליון וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב ועוררתי בניך ציון על בניך יון. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב "אלי קורא משעיר".
📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א
א_יג האם ישראל נגאלים אף ללא תשובה, או שגאולתם תלויה בתשובה?
- מקור: "אינן נגאלין לעולם? אמר לו רבי אליעזר (בן הורקנוס): הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין. מאי טעמא דכתיב ( ירמיהו ל ז ): ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. אמר לו רבי יהושע"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה ה
- מצב: לא נפסק
- מחלוקת: רבי אליעזר ~ רבי יהושע: ר' אליעזר סובר שהגאולה תלויה בתשובה שתבוא מכוח יסורים כהמן; ר' יהושע סובר שהגאולה תבוא אף ללא תשובה, "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו"
- הכרעה: הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ז ה"ה) פסק כדעת ר' אליעזר שהגאולה תלויה בתשובה, שכן תקנו לומר בתפילה "ראה נא בעניינו וריבנו ריבנו וגאלנו גאולה שלימה", ולכן יש להתפלל ולעשות תשובה כדי להיגאל, ולא להסתמך על גאולה שתבוא מעצמה.
מה טעמא דכתיב (ישעיהו כ"א, י"א): אלי קורא משעיר שומר מה מלילה. אמרו ישראל לישעיה רבינו ישעיה מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה? אמר להן: המתינו לי עד שנשאל. כיון ששאל חזר אצלן אמרו לו: שומר מה מליל מה מילל שומר העולמים? אמר להן (ישעיהו כ"א, י"ב): אמר שומר אתא בקר וגם לילה. אמרו לו: וגם לילה תהיה חס וחלילה עוד גלות? אמר להן: לא כשאתם סבורים אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים, בוקר לישראל ולילה לעובדי כוכבים ומזלות. אמרין ליה: אימת? אמר לון: אימת דאתון בעיי הוא בעי מתי שתרצו הקב"ה רוצה שנאמר אם תבעיון בעיו. אמרו לו: מי מעכב? אמר להן: תשובה שנאמר שובו אתיו. אמר רבי אחא° בשם רבי תנחום בי רבי חייה°: אילו ישראל עושין תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא מאי טעמא דכתיב (תהלים צ"ה, ז'): היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי לוי°: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא דכתיב (שמות בשלח טז כה): ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגומר די היה לכתוב חד יום וחזר וכתב היום מיותר ועליו רמז דוד היום אם בקולו. ואומר (ישעיהו ל טו): בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תתפרקון. בשמירת יום מנוחה תגאלו.
מתני': אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. °רבי יהודה בר עילאי אומר: א_ידהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון במוסף מזכיר והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. עד אימתי שואלין? °רבי יהודה בר עילאי אומר: א_טועד שיעבור הפסח. °רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב', כ"ג): ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון משמע שאף ניסן זמן גשמים.
גמ': תנן: עד אימתי שואלין. °רבי יהודה בר עילאי אומר עד שיעבור הפסח. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: הלכה כ°רבי יודה שאמר משום °רבי יהודה בן בתירה. אמר רבי אבון° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: טעמא ד°רבי יודה שאמר ברישא שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון במוסף מזכיר והראשון אינו מזכיר, ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר, זה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה! תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח ראשוןן מזכיר אחרון אינו מזכיר והכא הוא אמר הכין ששואל עד שיעבור הפסח! חדא בשם עצמו וחדא בשם °רבי יודה בן בתירה. מן מה דאמר רבי יוחנן° בר נפחא הלכה כ°רבי יודה שאמר משם °רבי יודה בן בתירה ואמר רבי אבון° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: טעמא ד°רבי יודה עצמו כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם הדא אמרה: קדמייתא בשם גרמיה שאז יוצאים המועדות בטל ותינייתא עד שיעבור הפסח בשם °רבי יודה בן בתירה. בעון קומוי אולי נימר ששניהם דעת °רבי יהודה בר עילאי ולא קשיא כאן להזכיר מזכיר רק עד מוסף של יום טוב ראשון של פסח כאן לשאלה שואל עד שיעבור הפסח. אמר לון: הלכה מקום
שומר מה מלילה. אמרו ישראל לישעיה רבינו: ישעיה, מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה? אמר להן: המתינו לי עד שנשאל. כיון ששאל, חזר אצלן, אמרו לו: שומר מה מליל, מה מילל שומר העולמים? אמר להן: אמר שומר אתא בקר וגם לילה. אמרו לו: וגם לילה? כלומר, יחשוש שנצטרך לחזור לגלות. אמר להן: לא כשאתם סבורים, אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים, בוקר לישראל ולילה לעובדי כוכבים.
אמרין ליה: אימת? כלומר, מתי זה יהיה? אמר לון: אימת דאתון בעיי הוא בעי - מתי שתרצו, גם הקדוש ברוך הוא בעי, אם תבעיון בעיו. אמרו לו: מי מעכב? אמר להן: תשובה, שנאמר שובו אתיו.
אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה: אילו ישראל עושין תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא, היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא, דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה וגו', חד יום. הרי "היום" נאמר פה מיותר, ועליו רמז מה שאמר "היום אם בקולו תשמעו". ואומר בשובה ונחת תושעון, בתשובה ובשמירת שבת - שזה יום מנוחה - תיגאלו.
בפרק א' הלכה ב' עומדת המשנה: אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - בשמיני עצרת, אז האחרון במוסף מזכיר, כלומר מי שמתפלל שחרית לא מזכיר, והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח, הראשון מזכיר, כלומר מי שמתפלל שחרית מזכיר, והאחרון, מי שמתפלל מוסף, אינו מזכיר.
עד אימתי שואלין? רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח. רבי מאיר אומר עד שיצא ניסן, שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. אומרים מכאן שגם חודש ניסן עצמו זה זמן גשמים.
אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יודה שאמר משום רבי יהודה בן בתירה. כן, יש פה שני דברים שרבי יהודה אומר. יש את הרישא, שם אמרנו לגבי האזכרה שרבי יהודה אומר שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון לא מזכיר, ביום טוב ראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר - זה דבר אחד שאמר רבי יהודה. ודבר שני, רבי יהודה אומר ששואלים עד שיעבור הפסח. אז אחד מהם הוא אמר בשם עצמו ואחד אמר בשם רבי יהודה בן בתירה. אז אומר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה שאמר בשם רבי יהודה בן בתירה.
אמר רבי אבון בשם רבי יוחנן: טעמא דרבי יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. כלומר הסברה של רבי יהודה עצמו לדברים שאמר ברישא, שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון, מי שמתפלל מוסף, מזכיר "מוריד הגשם", אבל הראשון אינו מזכיר. וביום טוב הראשון של פסח - הראשון מזכיר "מוריד הגשם" והאחרון אינו מזכיר. אז למה רבי יהודה אומר ככה? זה כדי שיצאו כל המועדות בטל, מפני שהטל סימן יפה לעולם.
מחלפה שיטתיה דרבי יודה! תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביום טוב של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר - כבר ביום הראשון מפסיקים להזכיר את הגשם. והכא הוא אמר הכין, ששואלים עד שיעבור הפסח - כלומר כל הפסח מבקשים גשם!
חדא בשם וחדא בשם רבי יודה בן בתירה - עכשיו מה בשם עצמו ומה בשם רבי יהודה בן בתירה? מן מה דאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יודה שאמר משם רבי יודה בן בתירה, ואמר רבי אבון בשם רבי יוחנן טעמא דרבי יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם - הדא אמרה: קדמייתא בשם גרמיה ותינייתא בשם רבי יודה בן בתירה. כי באמת אם ביום שמיני עצרת רק אז במוסף הוא יבקש על הגשם, וביום טוב ראשון של פסח במוסף הוא כבר יסיים לבקש על הגשם - באמת המועדות יצאו בטל. וההוא שבסיפא, ששואלים עד שיעבור הפסח, זה באמת בשם רבי יהודה בן בתירה.
בעון קומוי: או נימר רבי יהודה - אולי נאמר ששניהם דעת רבי יהודה ולא קשה: כאן להזכיר כאן לשאלה. כלומר להזכיר הוא מזכיר רק עד סוף מוסף של יום טוב ראשון של פסח, אבל לשאול ולבקש גשם הוא מבקש עד שיעבור הפסח. אמר לון: הלכה מקום שמזכירים שואלים, כי אין דבר כזה ששואלים בלי להזכיר.
📜 הדינים העולים מדף ג עמוד ב
א_יד תפילת גשם ותפילת טל - ממתי מזכירים ומברכים
- מקור: "העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון במוסף מזכיר והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. עד אימתי שואלין? רבי יהודה (בר עילאי) אומר:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן קיד סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה בר עילאי - מזכירים משיב הרוח ומוריד הגשם מתפילת המוסף של שמיני עצרת ואילך, ובברכת השנים שואלים טל ומטר מתפילת המוסף של פסח ואילך; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע בהתאם ללשון הירושלמי
א_טו עד אימתי מזכירים שאלת גשמים בתפילה
- מקור: "עד שיעבור הפסח. רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן שנאמר : ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון משמע שאף ניסן זמן גשמים. גמ : תנן: עד אימתי שואלין. רבי יהודה (בר עילאי) אומר עד שיעבור הפסח. אמר רבי יוחנן (בר נפח"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן קיז סעיף א
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי יהודה (בר עילאי) ~ רבי מאיר: רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח (כלומר עד תפילת המנחה של יום ראשון של פסח), רבי מאיר אומר עד שיצא ניסן כולו, שנאמר "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון"
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה, כדברי רבי יוחנן "הלכה כרבי יודה שאמר משום רבי יהודה בן בתירה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמזכירים גשם עד תפילת המוסף של יום ראשון של פסח בלבד
שמזכירין שואלין. אמר רבי יוסה° אסי לרבי חנייה אחוי דרב הושעיה°: נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותיה זכור אתה כשהיינו עומדין לפני חנותו דרב הושעיה°? חביבך עבר רבי זעירה° ושאלנן ליה ואמר: עוד אנא היא צריכה לי. גם לדידי קמיבעיא לי. עבר רבי יסא° אסי ושאלנן ליה ואמר: עוד אנא היא צריכא לי. ובסופה אתמציית ליה לחצתה אותו לענות ואמר: לא שנייא הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי חייה בר אבא° אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן° בר נפחא: הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא° דרש בבית מדרשא רבי ירמיה° דרש בכנישתא דבולי: הלכה מקום שמזכירין שואלין. והא תנינן: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים! אמר רבי תנחום בר חייה°: בשעת המקדש שאני. שדאגו לעולי רגלים שיספיקו לחזור לביתם. תני אמר °רבי יודה: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים. מה טעמא דכתיב (יחזקאל מ"ז, י"ב): לחדשיו יבכר מיעוט רבים שנים, וכמו שהפירות יגדלו בחדשים שזה שישית מזמן גידולם כיום, כך תבואה תגדל בחדש שזה שישית מזמן גידולה כעת. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד. שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב העומר ממנה. מה טעמא שנאמר (יואל ב', כ"ג): ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון והביאו ממנו עומר בט"ו. מה מקיים °רבי יוסה טעמא ד°רבי יודה לחדשיו יבכר שמשמע בכמה חדשים והרי הוא אמר בחדש אחד? בכל חדש וחדש יהא מבכר.
מתני': בג' במרחשון שואלין את הגשמים. °רבן גמליאל דיבנה אומר: א_טזבז' בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
גמ': תנן: בג' במרחשון שואלין את הגשמים. מתניתא ד°רבי מאיר דתני: אי זהו זמנה של רביעה? °רבי מאיר אומר: הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר. °רבי יהודה בר עילאי אומר: הבכירה בשבעה א_יזוהבינונית בשבעה עשר והאפילה בעשרים ושלשה. °רבי יוסה אומר: הבכירה בי"ז, והבינונית בעשרים ושלשה, והאפילה בשלשים יום, שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו. אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי°: הכל מודים בשבעה עשר שהוא אחד מזמני רביעה שהיא זמן כוכב כימא לשקע שבו ירד מבול לעולם מה טעמא דכתיב (בראשית נח ז יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. רבי אבא בר זמינא° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי הושעיה°: הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר הלכה כ°רבי מאיר כיוון דאית תניי תני ומחליף? ששונה את המשנה ומחליף בין התנאים. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? אמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא: בתחילה היינו בזמן רביעה ראשונה כדי רביעה ובסוף כדי שיודחו פניה הקרמיד. רבי ינאי° הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי שמעון בן לקיש°: בתחילה כדי רביעה ולבסוף כדי שתשרה תמחה המגופה. ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. יש אומרים שהמגופה הייתה נשרת אם לא היו שורפים אותה באש, ויש אומרים שהאדמה תהיה לחה עד שראויה להכין מגופה בלי להוסיף מים. רבי יוסי° בר זבידא אמר בשם רב יהודה° נשיאה ורבי יונה° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא: בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה° אמר בשם רבי זעירה°: לא לברכה נאמרה אלא להפסק תענית נאמרה.
מרבותינו זכרונו לברכה ממסכת תענית, דף ד'.
אומרת הגמרא, אמר רבי יוסי לרבי חנינא אחוי דרבי אושעיא: נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותיה דרב הושעיה? כלומר אתה זוכר כשהיינו עומדים לפני החנות של רבי אושעיא, הדוד שלך? חביבך רבי זעירא ליה, עבר רבי זירא ושאלנוהו ואמר: עוד אנא היא צריכה לי. גם אני בעצמי מסתפק בזה. עבר רבי יסא, שאלנו את רבי יוסי ואמר: עוד אנא היא צריכא לי. ובסופה אתמציית ליה, כלומר לחצו אותו לענות, והוא אמר: לא שנייא הלכה מקום שמזכירין שואלין. כן, כמו שבעצם באותו כשמזכירים את הגשמים אז גם כן מבקשים גשמים.
רבי חייא בר אבא אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן: הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא דרש בבית מדרשא, רבי ירמיה דרש בכנישתא דבולי: הלכה מקום שמזכירין שואלין.
שואלת הגמרא: והא תנינן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים! כן, אז אתה רואה כאן שוילו את ההזכרה, אתה מזכיר כבר בשביל ניצרת. אמר רבי תנחום בר חייה: בשעת המקדש שאני - כלומר, כשהמקדש קיים זה שונה, כיוון שדאגו לרגלים שיספיקו לחזור לביתם. אז לכן מזכירים בשביל ניצרת ואילו את הבקשה דחו עד ג' בחשוון או ז' בחשוון.
תני אמר רבי יודה: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים. מה טעמא? לחדשיו יבכר. כן, חדשיו מיעוט רבים זה שניים. עכשיו וכמו שהפירות גדלו בחודשיים, שזה שישית מהזמן הגידול שלהם הרגיל, אז התבואה גם כן תגדל בחודש אחד, שזה שישית מזמן הגידול שלהם כעת. כן, אז זה רק חודש אחד במקום שישה חודשים.
רבי יוסי אומר: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד. שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב העומר ממנה. כן, כלומר היא גדלה תוך חמישה עשר יום והביאו ממנה עומר. מה טעמא? ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. והביאו את העומר בט"ו, כלומר בראש חודש ניסן התחיל לרדת להם הגשם וכבר את העומר הביאו בט"ו בניסן.
אז מה מקיים רבי יוסה טעמא דרבי יודה לחדשיו יבכר? אם זה ככה, שתוך חמישה עשר יום התבואה גדלת ותוך חודש הפירות גדלים, אז מה זה "לחדשיו" משמע מיעוט רבים - לפחות שניים? אלא הכוונה היא: בכל חדש וחדש יהא מבכר. כן, "חדשיו" לא הכוונה שפרי אחד יתבשל בכמה חודשים, אלא כל חודש וחודש יהיה פרי אחר.
מתני': בג' במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בז' בו, חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
גמ': מתניתא דרבי מאיר דתני: איזהו זמנה של רביעה? רבי מאיר אומר: הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר. רבי יהודה אומר: הבכירה בשבעה והבינונית בשבעה עשר והאפילה בעשרים ושלשה. רבי יוסה אומר: הבכירה בי"ז, והבינונית בעשרים ושלשה, והאפילה בשלשים יום, שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו. למה מתחילים דווקא אז? כיוון שעד אז עדיין מצפים שהאפילה תרד.
אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי: הכל מודים בשבעה עשר שהיא זמן כימא לשקע שבו ירד מבול לעולם. למה? כיוון שזה זמן שקיעת כימה. מה טעמא? ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
רבי אבא בר זמינא ורבי אלעזר בשם רבי הושעיה: הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר כרבי מאיר? כיוון דאית תניי תני ומחליף - יש כאלה שמחליפים את השמות, לכן אמר את ההלכה ולא אמר מי אמר אותה.
וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי פני הקרמיד. רבי ינאי, רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? הרי מגופה זה חרס שנצרף. אלא רואין אותה היא שרויה. כלומר, אם זה לא היה צרוף, הכמות שהייתה יורדת הייתה מוחקת אותו.
רבי יוסי בשם רב יהודה ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירה: להפסק תענית נאמרה. כלומר, שאם ירד כזה גשם אז מפסיקים את התעניות שקבעו על עצירת גשמים.
📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א
א_טז זמן תחילת שאילת גשמים בתפילה בגולה הוא בז' במרחשוון
- מקור: "בז בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. גמ : תנן: בג במרחשון שואלין את הגשמים. מתניתא דרבי מאיר דתני: אי זהו זמנה של רביעה? רבי מאיר אומר: הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בש"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן קיז סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' מאיר (הבכירה בג' חשוון) ~ ר' יהודה (הבכירה בז' חשוון)
- הכרעה: נפסק כר' יהודה שהבכירה בז' חשוון, ומשום כך תקנו לשאול גשמים בז' במרחשוון כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
א_יז זמני זריעה (בכירה, בינונית, אפילה) לעניין נדר "עד הרביעה"
- מקור: "והבינונית בשבעה עשר והאפילה בעשרים ושלשה. רבי יוסה אומר: הבכירה בי"ז, והבינונית בעשרים ושלשה, והאפילה בשלשים יום, שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו. אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוס"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק י, הלכה יא, רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן רכ סעיף יח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יוסי: בכירה בי"ז/בינונית בכ"ג/אפילה ל' יום, לעומת בינונית בי"ז/אפילה בכ"ג
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי (בכירה בי"ז, בינונית בכ"ג, אפילה ל' יום), וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית ו א — יחיד שקיבל עליו תענית על עצירת גשמים אינו מתחיל להתענות עד שיגיע ראש חודש כסלו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית ו ב — הנודר "עד הגשמים" - נדרו חל משירדו גשמים עד שתרד רביעה שניה
חזקיה° ורבי נחום° ורב אדא בר איכומה° הוון יתבין. אמר רבי נחום° לרב אדא בר איכומא°: לא מסתברא לברכה נאמרה? אמר לו: אין. אמר חזקיה° לרב אדא בר איכומה° לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה הכין? אמר ליה כשיטת רבו אמרתי לו. אמר רבי מנא° בן יונה לחזקיה°: מני רביה של רבי נחום°? אמר ליה רבי זעירה° אמר ליה: והא אנן אמרינן דאמר רבי יוסה° אסי בשם רבי זעירה°: להפסק תענית נאמרה. רבי יהודה בר יחזקאל° אמר: הכין הוה יחזקאל° אבא א_יחמברך על ירידת גשמים: יתגדל יתקדש יתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו שאתה ממניען זו מזו שלא יפגשו כדכתיב (איוב ל"ו, כ"ז): כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו כמה דאת אמר (ויקרא בחקותי כז יח): ונגרע מערכך. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנה°: ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנאמר (איוב כ"ח, כ"ה): ומים תכן במדה. רבי יוסה בר יעקב° סלק מבקרה הלך לבקר לרבי יודן מיגדליא° עד דהוא תמן נחת מיטרא ושמע קליה אמר: אלף אלפים וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו שאתה גומל טובה לחייבים! אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין היה רבי סימון° רבי מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה? מלא כלי מחזיק שלשה טפחים דברי °רבי מאיר. °רבי יהודה בר עילאי אומר: א_יטבתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית שלשה טפחים. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו מאי טעמא דכתיב (תהלים מ"ב, ח'): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ואמר רבי לוי°: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות מה טעמא דכתיב (ישעיהו מ"ה, ח'): תפתח ארץ ויפרו ישע תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר (ישעיהו מ"ה, ח'): ויפרו ישע זו פריה ורביה (ישעיהו מ"ה, ח'): וצדקה תצמיח יחד זו ירידת הגשמים (ישעיהו מ"ה, ח'): כי אני ה' בראתיו לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם. רבי אחא° תנא לה בשם °רבן שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעת את הארץ. רבי חנינא בר יקא° אמר בשם °רבי יהודה בר עילאי: שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני °רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה המעטפת של הארץ. אם כן מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? אמר רבי חנינה°: אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותם ומה טעמא כדכתיב (ישעיהו כז ג): אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה. תני: אם היתה השנה הקדמת חסירה שעשו בה יותר חדשים חסרים מאשר מלאים נותנין לה חסרונה ולא שואלים בז' אלא מוסיפים את הימים החסרים ואם לאו הולכין אחר סידרה ושואלים בז' בחשוון דברי °רבן שמעון בן גמליאל. °רבי אומר: לעולם הולכין אחר סידרה. ושואלים בז' חשוון.
מספרת הגמרא: חזקיה ורבי נחום ורב אדא בר איכומה הוון. אמר רבי נחום לרב אדא בר איכומא: לא מסתברא לברכה נאמרה? אמר לו: אין - כן, אתה צודק. אמר חזקיה לרב אדא בר איכומה: אמרת ליה הכי? אמר רבי מנא לחזקיה: מני רביה רבי נחום - מי הרב שלו? אמר לו: רבי זעירה. אמר לו: והא אנן אמרין רבי יוסה בשם רבי זעירה להפסק תענית נאמר. נשאר בשאלה.
ואת אמר רבי יהודה בר יחזקאל אמר: הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים: יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו. כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו, כמה דאת אמר ונגרע מערכך.
אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנה: ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנאמר ומים תכן במדה. רבי יוסה בר יעקב סלק מבקרה לרבי יודן מיגדליא, עד דהוא תמן נחת מיטרא קליה אמר: אלף אלפים חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים! אמר ליה: הדא לך? אמר ליה: הכין היה רבי סימון מברך על ירידת גשמים.
וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה? מלא כלי מחזיק שלש טפחים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית שלושה טפחים. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו. מאי טעמא? תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.
אמר רבי לוי: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות. מה טעמא? תפתח ויפרו ישע - תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני, ויפרו ישע זו פריה ורביה, וצדקה תצמיח זו ירידת גשמים, אני ה' בראתיו - לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם.
רבי אחא בשם רבן שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעת את הארץ. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה, שורשי תאינה בוקעין בצור. רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסונה - כלומר רק לפי המעטפת, רק החלק העליון שותה מים. אם כן מה שורשי חרוב ושקמה יעשו? אמר רבי חנינה: אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה. מה טעמא? אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה.
תני: אם היתה השנה חסירה נותנין לה חסרונה ואם לאו הולכין אחר סידרה דברי רבן שמעון בן גמליאל. כלומר, ואז בעצם לא שואלים בשבעה בחשוון, אלא מוסיפים את הימים החסרים, ואם לאו הולכים אחר סדרה ושואלים בז' בחשוון. רבי אומר: לעולם הולכין אחר סידרה, כלומר תמיד שואלים בז' בחשוון. ואם היתה שנה קודמת מעוברת, אז הולכים אחר עיבורה ושואלים מוקדם יותר, שהעונות תמיד הלכו על פי החמה, שהרי תקופה תמיד לפי החמה.
ושואלים: הרי לפני זה אמרנו שהולכים אחר סדרה ותמיד שואלים בז' בחשוון גם אם הוסיפו כמה ימים וכל החודשים היו חסרים, ואילו כאן אומר שהולכים אחר העיבור, כלומר אם עיברו את השנה אז בעצם מקדימים. רבי זירא ורבי אסא ורבי ישמעאל בר יצחק אמרו בשם רבי יוחנן: לבסוף ניצחך - דעת רבי להתחיל לבקש הולכים אחר עיבורה, ואם היתה שנה קודמת מעוברת אז מקדימים לשאול בחודש. ומה שאמר רבי שלעולם הולכים אחר סדרה, הכוונה להפסק תענית שלעולם לא מפסיקים עד שיצא ניסן, כי כל עוד שלא יצא ניסן עדיין זה נחשב זמן של גשמים ואפשר עדיין להמשיך להתפלל.
📜 הדינים העולים מדף ד עמוד ב
א_יח על ירידת גשמים מברך "הטוב והמטיב", ואם היה צריך להם ביותר מברך "שהחיינו"
- מקור: "מברך על ירידת גשמים: יתגדל יתקדש יתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו שאתה ממניען זו מזו שלא יפגשו כדכתיב : כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו כמה דאת אמר (ויקרא בחקותי כז יח): ונגרע מ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן רכא סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שיש חובת ברכה על גשמים משמחים, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (תענית ו:) מוסיף חילוק בין "הטוב והמטיב" ל"שהחיינו" לפי הצורך בגשמים
- מקבילה בבבלי: בבלי ברכות נט ב — כשיורדים גשמים מרובים מוסיפים בברכת "מודים אנחנו לך" את הנוסח "רוב ההודאות והאל ההודאות"
- מקבילה בבבלי: בבלי ברכות נט ב — הרואה גשמים מרובים ויש לו קרקע, מברך גם "הטוב והמטיב" בנוסף לברכת הגשמים
א_יט סדר ירידת הגשמים בהכרזת תעניות עולה בהדרגה - יום ראשון טפח, שני טפחיים, שלישי שלושה טפחים
- מקור: "בתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית שלשה טפחים. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו מאי טעמא דכתיב : תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ואמר רבי לוי: המים ה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה יט, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות תעניות פרק ד הלכה יט) והשו"ע (או"ח סימן תקעה סעיף יא)
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית כה ב — שיעור עליית התהום לקראת המטר לחשיבתו כירידת גשמים: בקרקע חרבה טפח, בבינונית טפחיים, בעבודה
אם היתה השנה הקדמת מעוברת הולכין אחר עיבורה. ושואלים מוקדם יותר שהעונות הולכים תמיד על פי ימי החמה והתקופה. מחלפא שיטתיה ד°רבי! תמן הוא אמר לעולם הולכין אחר סידרה ושואלים בז' חשוון והכא הוא אמר אחר עיבורה! ואם השנה הקדמת הייתה מעוברת מקדימים לבקש חדש קדם. רבי זירא° רבי יסא° אסי ורבי שמואל בר רב יצחק° מטו בה בשם רבי יוחנן° בר נפחא: לדעת °רבי להתחיל לבקש הולכים אחר עיבורה, ואם הייתה השנה הקדמת מעוברת מקדימים לשאול בחדש. ומה שאמר °רבי שלעולם הולכים אחר סידרה לבסוף נצרכה הכוונה להפסק תענית שלעולם אינו מפסיק עד שיצא ניסן.
מתני': הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים א_כהתחילו היחידים מתענין אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
גמ': תנן: הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין. מי אלו הם היחידים? אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור. וכי מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה? אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן על הציבור כדיי הוא מצלייא ומתענייא. ראוי הוא שיתפלל ויענה. חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן וכשעשו תענית על הגשמים אמר לו רבי מנא° בן יונה: קום אמור (דברים כי תבא כו יג): בערתי הקדש מן הבית אולי זה יזכיר את ההקפדה שלך על המעשרות ובזכותך ירדו גשמים. חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דרבי יניי° אמר לו: רבי זכה עמי פרנס אותי. אמר לו: ולא הוה לאביך פריטין להשאיר לך בירושה? אמר לו: לא. אמר לו: גבי אצלי אינון מופקדין ואני אתן לך אותם. אמר לו: שמעית עליהון דאינון סרקין מגזל ואיני רוצה להנות מהם. אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא. ראוי אתה שיתפלל ויענה. איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת נראה לחכמים בחלום פלוני מנהיג החמרים יתפלל וירד המטר. שלחין רבנן ואייתוניה והביאו אותו. אמרון ליה: מה אומנך? אמר לון: חמר אנא. אמרין ליה: ומה טיבו עבדת? אמר לון: חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתתה פעם אחת השכרתי חמורי לאשה אחת והוות בכייה גו איסרטה והיתה בוכה בדרך ואמרית לה: מה ליך? אמרה לי: בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה חשבה לעסוק בעברה כדי לשחרר את בעלה וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתיה ואמרית לה: הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי! ומכרתי חמורי ונתתי לה הדמים, ואמרתי לה: הא לך מעות ופדה בעלך ולא תחטא בזנות. אמרין ליה: כדיי את מצלייא ומתענייא. ראוי אתה שתתפלל ותענה. איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא צלי ונחית מיטרא. נראה לרבי אבהו בחלום אדם ששמו פנטקקא יתפלל ויבא המטר התפלל וירד גשם. שלח רבי אבהו° ואייתיה אמר לו: מה אומנך? אמר לו: חמש עבירן. ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משכיר זונות משפר
הגיע שבעה עשר בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענים, אוכלים ושותים משחשכה, מותרים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.
אומרת הגמרא: תנן, הגיע שבעה עשר בחשוון ולא ירדו גשמים והתחילו היחידים מתענין. מי הם היחידים שמתענין? אלו שמתמנים פרנסים על הציבור. שאתה אומר מכיוון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, הוא מתפלל ונענה? לא מדובר דווקא בצדיקים הגדולים. אומרת הגמרא: אלא מכיוון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, ונמצא נאמן על הציבור, כדאי הוא מצלי ומתענה. כלומר אדם כזה שהוא נאמן על הציבור, אז כדאי שהוא יתפלל ויענה, כיוון שהוא בעצם מייצג את הציבור כולו, מייצג אותם בצורה נכונה.
חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן - היה מפריש מעשרות כדין. אמר לו רבי מנא: קום אמור בערתי הקדש מן הבית. כלומר אולי זה יזכיר את ההקפדה שלך על המעשר ובגללו ירדו גשמים.
חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דרבי יניי, אחד מקרובי דרבי ינאי, אמר לו: רבי זכה עמי, כלומר תתפלל שתתן לי צדקה. אמר לו: ולא הוה לאביך פריטין? הרי אבא שלך היה עשיר, לא השאיר לך כסף? אמר לו: לא. אמר לו: גבי אינון - כלומר יש אצלי כסף מופקד של אבא שלך ואני אתן לך אותם. אמר לו: שמעית עליהון דאינון סרקין - שמעתי שזה מגזל, לא רוצה ליהנות מהם. אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא - אדם כמוך כדאי שהוא יתפלל וייענה.
איתחמי לרבנן פלן חמרא - אחד שהוא חמר, כי הוא מוביל חמורים - שאם הוא יתפלל, יצלי ומיטרא נחת, ירד גשם. שלחין רבנן ואייתוניה - שלחו והביאו אותו. אמרו לו: מה אומנך? מה המקצוע שלך? אמר להם: חמר אנא, אני מוביל חמורים. אמרין ליה: ומה טיבו עבדת? איזו טובה עשית בחיים? אמר לו: חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתתא והוות בכייה גו איסרטה - פעם אחת השכרתי את החמור שלי לאישה אחת והיא בכתה כל הדרך. ואמרית לה: מה ליך? מה קרה לך? אמרה לי: בעלה דהיא איתתא חביש - הבעל של אותה אישה נמצא בבית האסורים. ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה - והנה היא רוצה לראות מה לעשות כדי להציל אותו, וכמובן שהיא התכוונה לעסוק בעבירה כדי לשחרר את בעלה. וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתיה - מכרתי את החמור ונתתי לה את הכסף כדי שתציל את בעלה. ואמרית לה: הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי! - הנה לך, פני את בעלך ולא תחטאי. אמרין ליה: כדיי את מצלייא ומתענייא.
איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא, נחית מיטרא - אחד עם שם כזה שיתפלל וירד גשם. שלח רבי אבהו ואייתיה עביין. אמר לו: מה אומנותך? מה מקצועך? אמר לו: חמש עבירה נהוגה עביד בכל יום - חמש עבירות הוא עושה כל יום: מוגר זנייתה, הוא משכיר זונות, משפר תייטרון - משפר את התיאטרון, מעיל מניהון לבני - הוא מכין להם בגדים, מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון - הוא גם מנגן בכלים לפניהם. אמר לו: ומה טיבו עבדת? איזה מעשה טוב עשית? אמר לו: חד זמן הוה ההוא גברא תייטרון, אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכייה - עמדה אישה אחת מאחורי עמוד ובכתה. ואמרית ליה: מה ליך? מה קרה לך? ואמרה לי: בעלה דההיא איתתא חביש - בעל אותה אישה נמצא בבית האסורים. ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה! - ואני רוצה לראות מה לעשות כדי להציל אותו, והכוונה שהיא התכוונה לעסוק בזנות כדי לשחרר את בעלה. וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה - מכרתי את המיטה שלי ואת המצעים ונתתי לה את הכסף. ואמרת לה: הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי! הנה לך, פני את בעלך ואל תחטאי. אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא - אתה באמת ראוי שתתפלל ותיענה.
איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת - החסיד של כפר אימי יתפלל וירד גשם. סלקין רבנן לגביה - הלכו החכמים לביתו, אבל הוא לא היה. אמרה לון בני בייתיה: בטורא הוא יתיב - אשתו אמרה להם, הוא נמצא בהר, הוא עובד. נפקון לגביה - הם הלכו אליו. אמרון ליה: אישר! ולא אגיבון - קראו לו לשלום ולא ענה להם. יתב מיכול ולא אמר לון: אתון כריכין - ישב לאכול ולא הזמין אותם לאכול איתו. מי עלל, עבד חד מובל דקיסין ויהב גולתה מרום מובלה - כשחזר לביתו בדרך אסף עצים, הייתה לו איזו ערימה של עצים, הניח אותם על גופו ואת הבגד שלו שם על העצים. עאל ואמר לבני בייתיה: אילין רבנן הכא בעי ניצלי וייחות מיטרא - נכנס ואמר לאשתו: החכמים האלה כאן, רוצים שנתפלל וירד גשם. ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון - ואם אני אתפלל וירד גשם, זה גנאי להם שהם התפללו ולא ירד. ואין לא חילול שם שמים הוא - ואם לא ירד, זה חילול שם שמיים. אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי - נעלה עכשיו לגג ונתפלל. אין נחת מיטרא אנן אמרין לו כבר שמייא ניסין - אם ירד גשם, נאמר להם: כבר משמיים דאגו לזה, לא צריך אותנו. ואין אנן אמרין לון לית אנן כדיי מצליא ומתענייא - ואם לא ירד, נאמר להם: אנחנו לא ראויים שנתפלל וניענה. וסלקין וצלין ונחת מיטרא - עלו והתפללו וירד גשם.
📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א
א_כ יחידים המתענים תעניות ראשונות (שלוש-עשרה) מותרים במלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואוכלים ושותים משחשיכה
- מקור: "התחילו היחידים מתענין אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. גמ : תנן: הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין. מי אלו הם היחידים? אלו שהן מ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה א, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, כמבואר ברמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"א ובשו"ע או"ח סימן תקעה ס"א, שיחידים בתעניות אלו קלים בדינם ומותרים בכל אלו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית י א — לא ירדו גשמים עד י"ז במרחשוון, יחידים (תלמידי חכמים) מתחילים להתענות שלוש תעניות, שהן קלות
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית י א — בשלוש התעניות הראשונות שגוזרים על ציבור בהיעדר גשמים, מותרים במלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הס
תייטרון מעיל מניהון לבני מכבס בגדיהם מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא מנגן קדמיהון. אמר לו: ומה טיבו עבדת? אמר לו: חד זמן הוה ההוא גברא על עצמו אמר משפר תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכייה ואמרית ליה: מה ליך? ואמרה לי: בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה! חשבה לעסוק בעברה כדי לשחרר את בעלה. וזבנת ערסי ופרוס ערסיי מכרתי את מטתי ואת המצעים של מיטתי ויהבית לה טימיתיה שווים ואמרת לה: הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי! אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא. ראוי אתה שתתפלל ותענה. איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת. סלקין רבנן לגביה. אמרה לון בני בייתיה: בטורא הוא יתיב. נפקון לגביה. אמרון ליה: אישר ברכו אותו ולא אגיבון. יתב מיכול ולא אמר לון: אתון כריכין. מי עלל עבד חד מובל דקיסין סחב חבילת עצים ויהב גולתה את הבגד מרום מובלה על חבילת העצים. עאל ואמר לבני בייתיה: אילין רבנן הכא בעי דניצלי וייחות מיטרא ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון ואין נתפלל ולא ירד גשם חילול שם שמים הוא. אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי אין נחת מיטרא אנן אמרין לון כבר עבדון שמייא ניסין ואין לא אנן אמרין לון לית אנן כדיי מצליא ומתענייא. וסלקין וצלין ונחת מיטרא. נחת לגבון אמר לון: למה איטרפון רבנן להכא יומא דין? אמרין ליה: בעיי תצלי וייחות מיטרא. אמר לון: ולצלותי אתון צריכין? כבר עבדון שמייא ניסין! אמרין ליה: למה כד הויתה בטורא אמרינן לך אישר ולא אגיבתינון? אמר לון: דהוינה עסיק בפעולותי שאני שכיר יום מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי? אמר לו: ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין? אמר לון: דלא הוה גביי אלא פלחי מה הוינא מימור לכון בחנפין? בואו לאכול כשאני יודע שאין לי מה להציעה לכם. אמרין ליה: למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה? אמר לון: דלא הוות דידי שאולה הוות והשאילו לי אותה דניצלי להתפלל בה מה הוינה מבזעא יתה? אמרין ליה: ולמה כד הווי את בטורא איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין? אמר לון: כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה, וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי. אמרין ליה: יאות את מצלייא ומתענייא. נראה לרבנן בחלום שחסיד שבכפר אימי יתפלל וירדו הגשמים. עלו החכמים אצלו ואמרה אשתו לחכמים שהוא כעת בהר. יצאו אליו להר ברכו אותו לשלום ולא החזיר להם שלום, כשישב לאכול לא אמר להם: בואו ואכלו עמי, כשעמד לחזור לביתו עשה חד משא של עצים, ונתן סודרים על גב המשא שלא כדרך נושאי המשא שנותנים הסודר על הכתף ואח"כ המשא על הסודר. נכנס ואמר לאשתו אלו חכמים באו לכאן ורוצים שאתפלל על הגשמים. ואם אני מתפלל לפניהם והגשמים יורדין גנאי הוא לחכמים שהם גדולים ממנו והתפללו ולא ירדו הגשמים. ואם לא נתפלל יש בזה חילול שם שמים. אלא בואי אני ואת נעלה לגג להתפלל, ואם ירד המטר בתפלתינו נאמר להן כבר נעשה לכם ניסים מן השמים ואינכם צריכין, ואם לא ירדו נאמר להם אין אנחנו כדאי להיות נענה בתפלתינו שכ. ועלו והתפללו וירד המטר. ירד אצל החכמים אמר לו למה הטרחתם עצמכם לבוא לכאן היום הזה? אמרו להם. רוצים אנו שתתפלל שירד המטר. אמר לו. ולתפלתי אתם צריכין בתמיה כבר נעשה לכם נסים מן השמים. שאלו אותו למה. כשהיית בהר ואמרנו לך איישר לא השבת לנו שלום? אמר לו: שהייתי עוסק בפעולתי ואני שכיר יום, וכי אני רשאי להסיח דעתי מן עבודתי?. אמרו ליה ולמה כשישבת לאכול לא אמרת לנו לאכול עמך? אמר לו: כיוון שלא היה אצלי אלא פרוסה אחת, מה הייתי אומר לכם שתאכלו עמי כחונף וכגונב דעת. אמר לו למה כשרצית לחזור לעיר נתת הסודר ע"ג המשא שלא כדרך נושאי הסבל? אמר לו, שאולה היתה להתפלל בה ואם הייתי נותנת אותה תחת המשא היתה נקרעת. ולמה. כשהיית בהר היתה אשתך מלובשת בגדים צואין וכשנכנסת מן ההר הייתה לובשת בגדים נקיין? אמר לו. כשאני הייתי בהר היא לובשת בגדים צואין שתתגנה שלא יתן שום אדם עיניו בה. וכשאני נכנס מן ההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. אמר לו:. כדאי אתה להתפלל ותענה מן שמים. תני בתעניות אלו: מותר לוכל עד שיאיר המזרח דברי °רבי. °רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר? קריאת תרנגולא. א_כאישן ועמד אסור לאכול בשלא התנה אבל אם התנה מותר.
נחת לגבון אמר לון: למה איטרפון רבנן להכא יומא דין? למה יצרכתם עצמכם לבוא ביום כזה? אמרין ליה: בעיי תצלי וייחות מיטרא - רצינו שתתפלל וירד גשם. אמר לון: ולצלותי אתון צריכין? כבר שמייא ניסין! אתם צריכים את התפילה שלי? כבר משמיים דאגו לכם. אמרין ליה: למה כד הויתה בטורא אמרינן לך ולא אגיבתינון? למה כשקראנו לך בהר ולא ענית לנו? אמר לון: דהוינה עסיק בפעולותי, מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי? - הייתי שכיר יום, ומה אתם רוצים שאני אסיח את דעתי מהעבודה? אמר לו: ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין? למה לא הזמנת אותנו לאכול איתך? אמר לון: דלא הוה גביי אלא פלחי, מה הוינא מימור לכון בחנפין? - לא היה לי אלא מזון פשוט, מה אני אגיד לכם תבואו לאכול, זה יהיה בחנופה. אמרין ליה: למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה? למה כשחזרת שמת את הבגד על העצים? אמר לון: דלא הוות דידי, שאולה הוות דניצלי בה, מה הוינה מבזעא יתה? - הבגד היה שאול לי כדי שאתפלל בו, האם אני אקרע אותו על העצים? אמרין ליה: ולמה כד הווי את איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין? למה כשהיית בהר אשתך לבשה בגדים פשוטים וזולים, וכשאתה חוזר מההר היא לובשת בגדים נקיים ויפים? אמר לון: כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה - כשאני בהר היא לובשת בגדים פשוטים שלא יסתכלו עליה. וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי - וכשאני חוזר מההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן את עיני באישה אחרת. אמרין ליה: יאות את מצלייא ומתענייא - באמת אתה ראוי שתתפלל ותיענה.
תני: מותר לוכל עד שיאיר המזרח - דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר? כוונתו לקריאת התרנגול. ישן ועמד אסור בשלא התנה, אבל אם התנה מותר - כלומר אם ישן ועמד באמצע הלילה, אם לא התנה מראש שיקום לאכול, אסור לו לאכול, אבל אם התנה מראש שיקום ויאכל באמצע הלילה, מותר.
📜 הדינים העולים מדף ה עמוד ב
א_כא מי שישן ועמד באמצע יום תענית - אסור להמשיך לאכול אלא אם התנה מראש שיאכל
- מקור: "ישן ועמד אסור לאכול בשלא התנה אבל אם התנה מותר. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר תענית ו מתני :"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק א, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן תקסד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי: ישן ועמד אסור לאכול בלא התנה, אבל אם התנה מותר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח תקסד)
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים ב ב — איסור מלאכה בערב פסח מחצות ואילך הוא איסור מדרבנן, בשונה מאיסור חמץ שהוא מדאורייתא
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יב א — מי שקיבל עליו תענית ואכל וישן ולא סילק את השולחן, נחשב כלא גמר סעודתו ומותר לו לאכול אם ני
==ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ה==
מתני': א_כבהגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור, אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
גמ': אמר רבי יוחנן° בר נפחא: כל תענית שבית דין גוזרין להפסיק לאכול מבעוד יום א_כגאין עוברות ומיניקות מתענות בם. שלא יסתכנו אבל צומות שמתחילים רק מעלות השחר אף הם צריכות לצום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק°: נראים דברים כשגזרו כבר קדם כמה צומות ואמרו שלא להפסיק בהם כמו בתעניות על הגשם שבשלוש הראשונות אין מפסיקין בהם מבערב והאחרונות מפסיקין אבל אם גזרו מיד להפסיק מבערב כנראה שמדובר בתענית על דבר חמור ואפילו עוברות ומיניקות מתענות בם. ותני כן: עוברות ומיניקות א_כדמתענות כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים ושלש תעניות הראשונות ובשלש השניות א_כה ובשבע האחרונות אינן מתענין בהן. א_כו אף על פי כןאינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. למה אינם מתענות בשניות? לא בגלל שגזרו כבר בשלוש ראשונות שלא להפסיק. לפי שאינם חמורות כל כך שאם בכל תענית שמפסיקין מבעוד יום אינם מתענות היה יכול לכתוב שאינם מתענות בתעניות שמפסיקין בהן מבעוד יום, חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב כי אתא רבי אבא בר זבדא° אמר רבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא: אפילו גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם.
מתני': עברו אלו א_כזולא נענו בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום א_כחואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות.
גמ': אמר רבי זעירה° בשם רב ירמיה°: העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים מאי טעמא דכתיב (יואל ב', ט"ו): קדשו צום קראו עצרה אספו עם. והא תני: א_כטהלילה מותר והיום אסור! ואם הוא כעצרת למה הלילה מותר? אמר רבי זעירה°: קיימה אבא בר ירמיה° אספו עם רק משעת אסיפת עם. שנעשה ביום הוקש לעצרת. אמר רבי חיננא°: הרבה הדברים תלו אותן במנהג חלקן כהוגן וחלקן לא. נשיי דנהיגין א_לדלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא במוצאי שבת אינו מנהג עד יפני סדרה עד שיחזרו מהתפילה ויבדילו. מנהג לא לעשות מלאכה בתרייה ובחמשתה כל שני וחמישי אינו מנהג בתענית ציבור עד יתפני תעניתה. מנהג יומא דערובתה הושענה רבא שחובטים ערבות אינו מנהג מן מנחתה ולעיל כמו כל ערב חג. מנהג א_לאיומא דירחא ראש חדש מנהג. אמר רבי זעירה°: א_לבנשייא דנהגן דלא למישתייה לא לסדר את חוטי השתי באריג מן דאב עליל משנכנס אב מנהג. שבו פסקה אבן שתייה מה טעם דכתיב (תהלים י"א, ג'): כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא°: כל הדברים שהם משום מנהג לא מבטלים. אעין דשיטין עצי שיטים הוו במגדל צבעייה שנהגו איסור להשתמש בהם זכר לחרבן המקדש. אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון דרבנן°: מהו מיעבד בהן עבודה? אמר להן: מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם רבי אבון°:
תמלול מתוקן אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת תענית, דף ו'. אנחנו מתחילים את התחלת המשנה פרק אלף הלכה א'. אומרת המשנה: הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור. כלומר בצומות האלה לא מתחילים מהבוקר, לא מתחילים מהלילה, מהבוקר, אז מותר לאכול בח-- ב-בחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן כל תענית שבית דין גוזרין להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם, כלומר להתחיל מהלילה, אז אין עוברות ומניקות מתענות בהם, כי זה סכנה לעובר וליולדת. אמר רבי שמואל בר רב יצחק נראים דברים כשגזרו כבר שלא להפסיק, כן? כי הוא תענית, תעניות הגשם שבשלוש הראשונות מתחילים רק מהבוקר. כן? אז זה מראה שהצום הוא לא כל כך חמור. אבל אם גזרו מיד להפסיק עוברות ומיניקות מתענות בם, כנראה מדובר בתענית, דבר חמור ואפילו עוברות ומניקות מתענות בה.
ותני כן: עוברות ומיניקות מתענות כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים ושלש תעניות הראשונות, כן, של הגשמים, הן מתענות כיוון שהם מתחילים מהבוקר, ובשלש השניות האחרונות אינן מתענין בהן. כן, כלומר השבע האחרונות שבהם מתחילים מהערב, הן לא מתענות בהם, אף על פי כן אינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד.
עכשיו למה אינן מתענות בשניות? כלומר למה באלה שבשבע האחרונות שמתחילות מהערב, למה הן לא מתענות? לא בגלל שכבר גזרו שלא להפסיק. כן. אז רואים מכאן באמת שכיוון שהתחלנו עם שלוש הראשונות שבהם מתחילים רק מהבוקר, לא מפסיקים בערב, אז כיוון שכאן זה מראה שהתעניות האלה הן לא כל כך חמורות, ולכן כשעברו לצום כבר מהערב אז הנשים המניקות והמעוברות הן פטורות מהם.
עוד בגמרא: אתא רבי אבא בר זבדא רבי יצחק בר טבליי בשם רבי יוחנן: גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם, כלומר אפילו אם גזרו שאת הצום הראשון כבר להתחיל מהערב, אין עוברות ומניקות מתענות בהם.
בפרק אלף הלכה ו'. אומרת המשנה: עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות. כן, הוסיפו את העניין של הרחיצה, הסיכה, נעילת הסנדל, הוסיפו את זה ולהרים גם את המרחצאות, שאנשים לא ילכו להתרחץ.
רבי זעירה בשם רב ירמיה: העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים. מאי טעמא: קדשו צום קראו עצרה. הוא משווה בין אספת העם, כלומר שעושים את תענית ציבור לעצרת וליום הכיפורים. והא תני: הלילה מותר והיום אסור. עכשיו אם זה כעצרת, למה לילה מותר? אמר רבי זעירה: קיימה אבא בר ירמיה אספו עם משעת אסיפת עם. כלומר מתי אתה חייב בצום? רק משעת אספת העם, שזה נעשה ביום בבוקר.
רבי חיננא: הרבה דברים תלויים במנהג, חלקם כהוגן וחלקם לא. נשייא דנהגין דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא, אינו מנהג, כלומר נשים שלא עושות מלאכה במוצאי שבת זה לא מנהג. אבל אם הן לא עושות מלאכה עד לפני סידרא, כלומר עד שחזרו מהתפילה והן מבדילות, אז זה מנהג. עכשיו, לא עושות מלאכה מן מנחה ולעיל בשני וחמישי, זה לא מנהג עד. אבל בתענית ציבור, מנהג דירחא מנהג. אמר רבי זעירה: נשייא דנהגן דלא מן דאב עליל מנהג. למה? שבו פסקה אבן שתייה, מה טעם: כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא: כל הדברים שהם בשום מנהג לא מבטלים. אעין דשיטין במגדל, היו עצי שיטים במגדל צביה, שם של מקום, שהם נהגו איסור להשתמש בהן. זה חל בחורבן, כי המשכן היה עשוי מהשיטים.
אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון דרבנן: מהו מיעבד? אם מותר להם להשתמש בעצים האלה. אמר להן: מכיון שנהגו אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. רבי אלעזר בשם רבי אבון: כל דבר שהוא מותר בו באיסור נשאל לו, כלומר אם אדם עושה, נוהג בדבר בטעות, אז נשאל ומתירים לו, וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור, נשאל מתירין לו - אין מתירים לו.
ברחיצה. כן, אמרנו במשנה שבצומות האלה אסורים ברחיצה. רבי זעירה בר חמא ורבי יוסי בי רבי חנינא בשם רבי יהושע בן לוי: בתענית מרחיץ ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה הרטיב סמרטוט ונתן לו כדה, כדי שיהיו הכלים נגובים, ולמחרת העביר אותו על פניו.
📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א
א_כב בסדרת שלוש התעניות הראשונות (על גשמים) חייבים להפסיק לאכול מבעוד יום ולא משחשכה
- מקור: "הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור, אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. גמ : אמר רבי יוחנן (בר נפחא): כל תענית שבית דין "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן בר נפחא בירושלמי שכל תענית שבית דין גוזרין - מפסיקים בעוד יום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בשלוש תעניות ראשונות אין אנשי משמר ואנשי בית אב מתענים כלל
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יג ב — בי"ג התעניות האחרונות (המשלימות ל-24) נוהגים חומרות נוספות מעבר לאיסור מלאכה, כגון נעילת ח
א_כג עוברות ומיניקות בתעניות ציבור על הגשמים - חייבות להתענות ביום או פטורות
- מקור: "אין עוברות ומיניקות מתענות בם. (שלא יסתכנו) (אבל צומות שמתחילים רק מעלות השחר אף הם צריכות לצום.) אמר רבי שמואל בר רב יצחק: נראים דברים כשגזרו כבר קדם כמה צומות ואמרו שלא להפסיק בהם (כמו בתעניות על הג"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: פלוני ~ אלמוני: יש חילוק בין צומות שגזרו מראש שאין מפסיקין בהם מבערב (עוברות ומיניקות פטורות מהתענית ביום) לבין צום שגזרו להפסיק בו מבערב על דבר חמור (שאף עוברות ומיניקות חייבות להתענות ולהפסיק)
- הכרעה: נפסק כרבי שמואל בר רב יצחק בירושלמי - בצומות הראשונים (שלוש הראשונות) שאין מפסיקין בהם מבערב, עוברות ומיניקות פטורות; באחרונות שמפסיקין מבערב, אף הן חייבות להתענות ולהפסיק משום חמירות הגזרה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יב ב — אם עברו שבעה עשר תעניות בציבור ולא נענו, ממעטים במשא ומתן, בבניין, בנטיעה, באירוסין ובנישו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד א — בשבע התעניות האחרונות על הגשמים מתריעין ונועלין את החנויות, מה שאין כן בשלוש הראשונות
א_כד האם מעוברות ומניקות מתענות בתעניות ציבור וביוה"כ
- מקור: "מתענות כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים ושלש תעניות הראשונות ובשלש השניות"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תקנ סעיף א, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף ה, שו"ע או"ח סימן תריז סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שמעוברות ומניקות מתענות כדרכן ביוה"כ, בתשעה באב, בשלוש תעניות הראשונות ובשלוש השניות, שלא כשבע תעניות אחרונות שבהן מקילים עליהן; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים נד ב — במקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושים, ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים, ובכל מקום תלמיד
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים נד ב — תלמידי חכמים חייבים להתבטל ממלאכה בתשעה באב אף במקום שנהגו בו לעשות מלאכה
א_כה אין מתענין בשבע התעניות האחרונות (השלישית שבסדר תעניות הגשמים) בימי שני וחמישי הכלולים בשבת
- מקור: "ובשבע האחרונות אינן מתענין בהן."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף ה, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי - בשבע האחרונות אינן מתענין בהן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יב ב — אם עברו שבעה עשר תעניות בציבור ולא נענו, ממעטים במשא ומתן, בבניין, בנטיעה, באירוסין ובנישו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד א — בשבע התעניות האחרונות על הגשמים מתריעין ונועלין את החנויות, מה שאין כן בשלוש הראשונות
א_כו עוברות ומניקות בתעניות ציבור שניות (שאינן חמורות) - פטורות מהתענית ואוכלות כדי קיום הוולד
- מקור: "אף על פי כןאינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. למה אינם מתענות בשניות? לא בגלל שגזרו כבר בשלוש ראשונות שלא להפסיק. (לפי שאינם חמורות כל כך) (שאם בכל תענית שמפסיקין מבעוד יום אינ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף ה, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רבי, שעוברות ומניקות אינן מתענות בתעניות שניות ואינן צריכות להשלים, שכן אינן חמורות כתעניות ראשונות (שמפסיקין בהן מבעוד יום), חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב שדינם חמור בכל מקרה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יב ב — אם עברו שבעה עשר תעניות בציבור ולא נענו, ממעטים במשא ומתן, בבניין, בנטיעה, באירוסין ובנישו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד א — בשבע התעניות האחרונות על הגשמים מתריעין ונועלין את החנויות, מה שאין כן בשלוש הראשונות
א_כז בשלש תעניות אמצעיות שלא נענו, גוזרים בית דין עוד שלש על הציבור, ומתחילים לאכול ולשתות מבעוד יום
- מקור: "ולא נענו בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע קבעו שאוכלים ושותים מבעוד יום בג' תעניות אלו, כלשון הסוגיה.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בשלוש התעניות השניות אנשי משמר מתענים ואינם משלימים, ואנשי בית אב אינם מתענים כלל
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בקביעת סדר התעניות (ראשונות, שניות ואחרונות) אין קובעים אף אחת מהן ביום חמישי, אלא רק בשני
א_כח אין לעשות מלאכה בתעניות ציבור (בז' תעניות שגוזרים על עצירת גשמים)
- מקור: "ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות. גמ : אמר רבי זעירה בשם רב ירמיה: העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים מאי טעמא דכתיב : קדשו צום קראו עצרה א"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי זעירה בשם רב ירמיה שהעושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים, מהפסוק "קדשו צום קראו עצרה אספו עם", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו
א_כט ליל תשעה באב מותר במלאכה, ואילו ביום עצמו נהגו להחמיר ולאסור
- מקור: "הלילה מותר והיום אסור! (ואם הוא כעצרת למה הלילה מותר?) אמר רבי זעירה: קיימה אבא בר ירמיה אספו עם רק משעת אסיפת עם. שנעשה ביום הוקש לעצרת. אמר רבי חיננא: הרבה הדברים תלו אותן במנהג חלקן כהוגן וחלקן לא."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי חיננא שהדברים תלויים במנהג, וכר' זעירה שנעשה ביום הוקש לעצרת - איסור המלאכה חל רק ביום ולא בלילה, ולכן פסקו שמנהג האיסור ביום מחייב
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו
א_לגכל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה ונוהג בו באיסור נשאל והן מתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור, נשאל אין מתירין לו. אסור ברחיצה. רבי זעירה בר חמא° ורבי יוסי בי רבי חנינא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי°: בתענית צבור א_לדמרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. א_להביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה° תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה שרה בגדים בלואים במים מעיום הכיפורים ונותנן תחת הכד שיהיו נגובים ולמחרת מעבירן על פניו. והא תני: אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו! ולמה רבי יהושע בן לוי° חילק גבי שטיפת פנים? היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר א_לואינו חושש. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי אבא° כההן תנייא. הורי רבי אחא° א_לזבבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים. תני: א_לחאבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תנן: אסור בסיכה. כהדא דתני: א_לטבשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. א_מביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור א_מאשאינה של תענוג מותר. והא תני: א_מבשוות סיכה לשתייה לאיסור שזר אסור לסוך שמן תרומה ולתשלומין שזר שסך חייב חומש אבל לא לעונש שזר שסך במזיד אינו לוקה. א_מגביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש שלא לוקים על הסיכה. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה גבי תרומה. והא תני (ויקרא אמור כב טו): לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה! שאם היה זר לוקה משמע שזה מהתורה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי°: ואין לית כאן סך אף שותה לית כאן שהרי איסור אכילה כבר נאמר ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן איך אמרנו שאם אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד): ולא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני, הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור לא כל שכן למת! אלא איזו דבר שהוא מותר לחי והוא אסור למת? הוי אומר זו סיכה. תנן: אסור בנעילת הסנדל. תני: כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל א_מדיצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ א_מהוכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני: א_מויוצאין באנפיליא גרביים ביום הכיפורים ואית תניי תני: אין יוצאין. אמר רב חסדא°: מאן דאמר יוצאין באנפילייא גרביים של בגד ומאן דאמר אין יוצאין באנפילייא גרביים של עור. יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע בן לוי° בלילי צומא רבא נפק לגביה לבוש סולייתיה סנדל שעם אמר ליה מה הוא דין? אמר לו א_מזאיסתניס אנא. רבי שמואל בר נחמן° סלק לגביה רבי יהושוע בן לוי° בלילי תעניתא נפק לגביה לבוש סוליסה סנדל שעם אמר לו: מה הוא דין? אמר לו: איסתניס אני. רבי סמיי° חמונה נפיק ראו אותו יוצא בלילי תעניתא לבוש סוליסה סנדל שעם. חד תלמיד מן דרבי מנא° בן יונה הורי לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה סנדל שעם אמר לו: מן אן הדה? אמר לו: מן דרבי יהושוע בן לוי° הוא אמר לו רבי יהושוע בן לוי°: איסתניס. הוה תנן: אסור בתשמיש המטה. אתי חמי בא וראה: ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לא כל שכן! שהרי חייב לטבול. תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא° ורבי ייסה° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי°: אין קרי שעליה תיקן עזרא טבילה אלא מתשמיש המטה. רב הונא° אמר: אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום. הוו בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה° ורבי יוסא° תרוויהון אמרין: אפי' מדבר אחר. והא והא תנינן יום הכיפורים א_מחאסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים.
לית הדא פליגא האין זה חולק על רבי יהושע בן לוי° שאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה? פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ב°רבי יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים. אית לך למימר על אותו הגוף הקדוש שהוא שוכח? רבי יהודה בר פזי° ורבי חנין° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק°: נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה. מאי טעמא? דכתיב (בראשית נח ו יח) ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך. שהפריד בין הגברים לנשים וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה. מאי טעמא? דכתיב (בראשית נח ח טז) צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. אמר רבי חייה בר אבא°: למשפחותיהם יצאו מן התיבה, על ידי ששימרו יחסיהן זכו להנצל מן התיבה. תדע לך שהוא כן, דתנינן: חם, כלב ועורב קילקלו מעשיהן. חם יצא מפוחם, כלב יצא מפורסם בתשמישו, עורב יצא משונה מן הבריות. אמר רבי אבון°: כתיב (איוב ל', ג') בחסר ובכפן גלמוד - בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם, עשה אשתך גלמודה. אמר רבי לוי°: כתיב (בראשית מקץ מא נ) וליוסף ילד שני בנים. אימתי? בטרם תבוא שנת הרעב. תני בשם °רבי יהודה בר עילאי: תאיבי מי שאין לו בנים משמשין מיטותיהן. אמר רבי יוסי° בר זבידא: ובלבד יום שטבלה.
מתני': א_מטעברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. ומה אלו יתירות על הראשונות? שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות, ובשני מטין עם חשיכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
גמ': תנן: עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. אמר רבי יודן בריה דרבי חמא דכפר תחמין°: כמספר שני וחמישי שבתוך ארבעים שעשה משה בהר. ולמה לא יותר? אמר רבי יוסה° אסי: על שם שאין מטריחין על הציבור יותר מדאי. תני: אין מתענין על שני דברים כאחת. מן הדא דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת. משמע שהיתה צרה אחרת אמר רבי תנחומא° בר אבא: לא מן הדא, אלא מן הדא דכתיב (דניאל ב יח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. אמר רבי חייה בר אבא°: שאם היו שני הדברים, עצירת גשמים וגוביי, מתריעין עליהן כאחד. ולמה באילין תרתיי מילייא? אמר רבי יוסי בר רבי בון°: באילין תרתין מילייא שיערייה רבי. ששניהם גורמים לאותה צרה של הפקעת השערים ויוקר תנן: ובשני מטין עם חשיכה. מאי מטין? פותח אחד ונועל אחד. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. מה הכוונה מותרים? האם א_נפותח אחד ונועל אחד, רק שמותר מהבוקר, או פותח את שניהם?
מתני': א_נאעברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום.
גמ': תנן: עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה. אמר רבי יהושע בן לוי°: הדא דאת אמר א_נבבבנין של שמחה, אבל אם היה א_נגכותלו גוהה, סותרו ובוניהו. שמואל° בר אבא בר אבא אמר: מה שמותר לבנות אם היה רעועה, זה דווקא כותלא דגנא ביה. של הבית שישן בו רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° אסי: אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי°: אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר א_נדשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס יארס. שמואל° בר אבא בר אבא אמר: אפילו בתשעה באב א_נהיארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל? האם שמואל חזר בו? תמן הוא אמר: משמים אשה לאיש, דכתיב (תהלים ס"ח, ז') אלהים מושיב יחידים ביתה, (תהלים ס"ב, י') במאזנים לעלות המה מהבל יחד. והכא הוא אמר הכין שמא יקדמנו אחר: שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן, אם קדמו אחר בתפילה, לא קיימה. אלא או הוא או היא ימות. תנן: ממעטין וכו'. ובשאילת שלום בין אדם לחבירו. למה רק ממעטין? הרי אסור בכלל! לא כן תני: א_נואין שואלין בשלום חברים בתשעה באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. לימים שבנתיים בין התעניות נצרכה. תנן: יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום. אמר רבי יוסי בר רבי בון°: א_נזובלבד ניסן של תקופה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק°: הדא דאת אמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר, אבל אם ירדו להם גשמים מכבר, סימן ברכה הן.
הדרן עלך פרק מאימתי
פרק שני – סדר תעניות
מתני':
סדר תעניות כיצד ב_אמוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו הזקן שבהן ב_באומר לפניהם דברי כיבושין: אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג', י') וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה מהו אומר (יואל ב', י"ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם.
גמ': אמר רבי חייה בר אבא°: ולמה יוצאין לרחובה של עיר לומר אם נתחיבנו גלות חשבינו כאילו גולים אנו לפניך שהגלות מכפרת. רבי יהושע בן לוי° אמר לפי שנתפללו בצינעה ולא נענו לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו. אמר רבי חייה בר אבא°: ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר? לומר כלי אחד של חמדה שהיה לנו גרמו עונותינו שיתבזה. ויצא לרחוב תנן: ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה מאי טעמא? אמר רבי חונה רבה דציפורין° אבותינו חיפו אותו זהב ואנו חיפינו אותו אפר. אמר רבי יעקב דרומיא°
והא תני: אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו. אז זה חילק רבי יהושע בן לוי לגבי שטיפת הפנים, נשאר בשאלה. היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש. כן, גם הוא נרטב. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש, כלומר מותר לרחוץ אם זה שטיפה. הורי רבי אבא תנייא. הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים.
תני: אבל ומנודה היו מהלכין בדרך מותרין בנעילת סנדל לכשיבואו יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן ציבור.
בסיכה. כן, אבל למדנו משם שאסור בסיכה בצומות האלה. כהדא דתני: בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר.
והא תני: שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש, כלומר שזר אסור לסוך בשמן תרומה, ולתשלומים - אם זר סך שמן תרומה אז הוא חייב חומש, אבל לא לעונש - אם זר סך במזיד שמן תרומה אז הוא לא לוקה. ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש, כלומר לא לוקים על הסיכה. ומכאן שבעצם בסיכה זה לא כמו השקיעה מהתורה.
והא תני: לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה. כן, כלומר שאם זר סך אז הוא ילקה, אבל מכאן שהוא לוקה. אז לכאורה קשה. אמר רבי יוחנן: לית כאן סך, צריך למחוק את הסך, זה רק עניין של שותה. מי ששותה לוקה, אבל סך לא. אמר רבי אבא מרי: אין לית כאן סך שותה דבר שהוא בא לאוין מצטרף? אם אתה אומר שהמשנה מהפסוק הזה לא למדו לעניין סיכה, אז גם לעניין שתייה לא למדו. כי הרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתייה בכלל אכילה. דאי לאו כן, אם אתה אומר שהאיסור שתייה נלמד מכאן, אז איך אמרנו שאם הוא אכל ושתה ביום הכיפורים בעלם אחד אינו חייב על אחת, וכי דבר שהוא בא משני לאווין מצטרף? אם אתה אומר שלמדו את זה משני פסוקים, אכילה מפסוק אחד ושתייה מהפסוק הזה, אז זה שני דברים. אז איך יצא שהוא חייב רק אחד?
מניין שהוא מחוור בעשה? כלומר לא לוקים עליו, אבל מניין שאם הוא סך אז הוא חייב בעשה? רבי אלעזר בשם רבי סימיי: ולא נתתי ממנו למת. מה נן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין, כלומר הוא משתמש בכסף מעשר שני כדי לקנות ארון ותכריכין למת, הרי זה דבר שאסור אפילו לחי, כי הרי לא הותר בכספי מעשר אלא אכילה, שתייה וסיכה. לחי הוא אסור לא כל שכן למת! דבר שהוא מותר לחי למת? הוי אומר זו סיכה. אומרים מכאן שסיכה היא לפחות אסורה בעשה, מי שסך שמן תרומה.
בנעילת סנדל. כן, בצומות האלה אסור לנעול סנדל. תני: כל אלו שאמרו אסורין בנעילת סנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני: יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים אית תניי תני: אין יוצאין. אמר רב חסדא: מאן דאמר יוצאין באנפילייא של בגד מאן דאמר אין יוצאין באנפילייא של עור.
יצחק בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא, כלומר ביום כיפור, נפק לגביה לבוש סוליתו, הוא ראה שהוא נועל סנדלים משם. אמר לו מה זה? אמר לו: אני מפונק. רבי שמואל בר נחמן סלק גבי רבי יהושוע בן לוי בלילי תעניתא, נפק לגביה גם כן עם סוליתא. אמר לו: מה זה? אמר לו: אני. רבי סמיי נפיק בלילי תעניתא לבוש סוליתא, הוא ראה שהוא יוצא עם סנדלים שם. חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבויי דנשיא, כלומר הוא הורה לאחד מהקרובים של הנשיא, שמותר ללבוש נעליים כאלה. אמר לו: מן הד? כלומר מי פסק לך את זה ככה? אמר לו: דרבי יהושוע בן לוי, רבי יהושוע בן לוי פוסק ככה. אמר לו רבי יהושוע בן לוי: איסתני הווי, אתה לא יכול להביא ממנו דוגמה, כי הוא היה אדם מפונק.
בתשמיש, כלומר אסור בתשמיש המיטה בצומות האלה. מאי טעמא איתחמי? ברחיצה אסור בתשמיש לא כל שכן! הרי אחרי זה יטבול. אז איך אתה חושב שיהיה מותר? במקום שאין טובלין או קודם התקין עזרא טבילה לבעלי קריין.
רבי יעקב בר אחא ורבי ייסה בשם רבי יהושוע בן לוי: אין קרי אלא מתשמיש, כלומר עזרא התקין טבילה לבעלי קרי, אלא בתשמיש המיטה. ואם הוא סתם ראה קרי לא? רב הונא אמר: אפילו ראה עצמו ניאות, כלומר אפילו אם זה היה בחלום ולא באמת וראה קרי, אז גם כן חייב לטבול. בעיי מימר: ובלבד מאשה, כלומר דווקא אם הוא ראה בחלום שהוא עם אישה. רבי יונה ורבי יוסא תרוויהון אמרין: מדבר אחר, למה דווקא מאישה?
תנן יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש, ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן ביום הכיפורים. אז מה? לית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? הרי רבי יהושע בן לוי אומר שאין קרי אלא בתשמיש המיטה, ותשמיש המיטה אסור ביום כיפור, אז איך מותר לטבול? פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל.
והא תני מעשה ברבי יוסי בן חלפתא שראו טובל ביום הכיפורים. אז אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש? יכול להיות שהוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור ושכח לטבול? לא יכול להיות, אלא כנראה הוא ראה בלילה, ביום כיפור, ראה בחלום. אז לכן רואים שצריכים לטבול לא רק מתשמיש עם אישה.
📜 הדינים העולים מדף ו עמוד ב
א_לד האם מותר לרחוץ ידיים ופנים בתשעה באב
- מקור: "מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שברחיצת ידיים בתשעה באב יש להעביר אותן על הפנים ולא לרחוץ את הפנים ממש, כלשון הירושלמי; בשאר תעניות מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו
א_לו מי שנטנפו רגליו ביום הכיפורים/תשעה באב מותר לו לטבול רגליו במים ואינו חושש לאיסור רחיצה
- מקור: "אינו חושש. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי אבא כההן תנייא. הורי רבי אחא"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יב, שו"ע או"ח סימן תריג סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כהוראת רבי אבא כהן ורבי אחא שהתירו טבילת רגליים בנטנפו, כפי שהובא בירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא עז ב — מי שהולך ביום הכיפורים להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו, מותר לו לעבור עד צ
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא עז ב — מותר לשומרי פירות לעבור ביום הכיפורים במים עד צווארם ואינם חייבים לחשוש לאיסור רחיצה, ואף
א_לח אבל, מנודה, ותשעה באב ותענית ציבור המהלכים בדרך - האם מותרים בנעילת הסנדל
- מקור: "אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תנן: אסור בסיכה. כהדא דתני:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג, שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהמהלכים בדרך מותרים בנעילת הסנדל מפני הסכנה, ולכשיבואו לעיר יחלצו, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה בכל המקומות הנזכרים
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו
- מקור: "בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה כג, שו"ע או"ח סימן שכז סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: מותר להתסוך בשבת בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג, שלא כדין תעניות שבהם נאסרה סיכה, כדברי הירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שכז סעיף א
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא קיג ב — מותר לסוך שמן וורד על מכה בשבת שכן דרך כל ישראל לסוך בכך בחול, שכל ישראל בני מלכים הם
- מקבילה בבבלי: בבלי שבת סו ב — מותר לסוך שמן ומלח על הגוף בשבת
א_מ ביום הכיפורים אסורה כל סיכה, ובתשעה באב ובתעניות ציבור אסורה רק סיכה של תענוג
- מקור: "ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תריד סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא עז ב — חולה או מי שיש לו חטטין בראשו מותר לסוך את כל גופו ביום הכיפורים כדרכו ואינו חושש
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא עז ב — חולה או בעל חטטים בראש רשאי לסוך כדרכו ביום הכיפורים ואינו חושש
א_מא בתשעה באב ובתעניות ציבור מותרת רחיצה שאינה של תענוג
- מקור: "שאינה של תענוג מותר. והא תני:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי "שאינה של תענוג מותר", וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להיתר רחיצה שלא לתענוג
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו
א_מב זר הסך תרומה חייב חומש כתשלומין אך פטור ממלקות
- מקור: "שוות סיכה לשתייה לאיסור (שזר אסור לסוך שמן תרומה) ולתשלומין (שזר שסך חייב חומש) אבל לא לעונש (שזר שסך במזיד אינו לוקה)."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תרומות, פרק י, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: כירושלמי, שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אך לא לעונש; כך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פ"י ה"ב
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא נד ב — האוכל או השותה או הסך תרומה (טהורה או טמאה) בשוגג משלם קרן, חומש, וחומש על החומש עד שיתמעט
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא נד ב — האוכל תרומה טמאה בשוגג משלם קרן וחומש כדין תרומה טהורה
א_מג סיכה ביום הכיפורים אינה כשתייה לחיוב מלקות מהתורה, אלא איסורה מדברי חכמים
- מקור: "ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש (שלא לוקים על הסיכה). רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה גבי תרומה. והא תני (ויקרא אמור כב טו): לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה! (שאם היה זר לוקה) משמע שזה מהתורה. אמר רבי"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תריא סעיף א
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: ר' יוחנן: "לית כאן סך" (אין כאן ריבוי לסיכה בפסוק) ~ רבי אבא מרי: אף השותה אינו מהכתוב אלא נלמד מכלל אכילה
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שהסיכה אינה מן התורה אלא מדברי חכמים, ולכן אין לוקין עליה אף שהיא אסורה באיסור אבל לא בעונש כדין דרבנן; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא יד א — כהן גדול עושה בעצמו את כל עבודות המקדש בשבעת ימי הפרישה לפני יום הכיפורים
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא יח א — מוסרים לכהן הגדול זקני בית דין לפני יום הכיפורים שיקראו לפניו וידרבנוהו לקרוא הוא עצמו בפי
א_מד מי שנוזף בעצמו על נעילת מנעל בתענית ציבור בצאתו לדרך, כשמגיע לכרך עליו לחלוץ מנעליו
- מקור: "יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי - היוצא לדרך נועל מנעליו, ובהגיעו לכרך חולץ, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו
א_מה האם פוסקים ברכת אבלים ותנחומי אבלים בשם
- מקור: "וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו, שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אית תניי תני: פוסק ~ אית תניי תני: אינו פוסק
- הכרעה: נפסק כדעה שפוסק בשם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שפב, ד) שאומרים ברכת אבלים ותנחומין בעשרה ובשם.
א_מו האם מותר לצאת ברשות הרבים ביום הכיפורים בגרביים או במנעל העשוי כמין סנדל שאינו של עור
- מקור: "יוצאין באנפיליא (גרביים) ביום הכיפורים ואית תניי תני: אין יוצאין. אמר רב חסדא: מאן דאמר יוצאין באנפילייא (גרביים) של בגד ומאן דאמר אין יוצאין באנפילייא (גרביים) של עור. יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תריד סעיף ב
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין תניי ~ אית תניי: האם יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים או אין יוצאין; רב חסדא מחלק: של בגד - יוצאין, של עור - אין יוצאין
- הכרעה: נפסק כרב חסדא המחלק בין אנפיליא של בגד (מותר) לשל עור (אסור), כפי שהובא במעשה דיצחק בר נחמן שיצא בסוליה שאינה של עור, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהאיסור הוא רק בנעל של עור
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות קב ב — אנפילאות של בגד (שיש בהן כתיתין) אסור לטיילן ביום הכיפורים אפילו מבית לבית, מפני שיש בכך ת
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות קב ב — הכורך סודר על רגלו ויוצא בו ביום הכיפורים - אם יש בכריכה עקב הרי זה כמנעל ואסור, ואם אין ב
א_מח בעל קרי מותר לטבול ביום הכיפורים בצנעה כדרכו
- מקור: "אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים. לית הדא פליגא (האין זה חולק) על רבי יהושע בן לוי שאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה? פתר "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ד, רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תריא סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדעה זו, שהותרה טבילת בעל קרי בצנעה כדרכו, כמעשה רבי יוסי בן חלפתא; הרמב"ם והשו"ע פסקו כך (או"ח תריא, א)
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא ח א — כהן גדול שנטמא ביום הכיפורים אין מזין עליו טהרה אלא ביום השלישי והשביעי בלבד
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא יד א — כהן גדול עושה בעצמו את כל עבודות המקדש בשבעת ימי הפרישה לפני יום הכיפורים
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא יח א — מוסרים לכהן הגדול זקני בית דין לפני יום הכיפורים שיקראו לפניו וידרבנוהו לקרוא הוא עצמו בפי
א_מט אם עברו שלוש התעניות הראשונות ולא נענו, בית דין גוזרים עוד שבע תעניות שבהן מתריעים ונועלים חנויות
- מקור: "עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. ומה אלו יתירות על הראשונות? שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות, ובשני מטין עם חשיכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. גמ : תנן: עברו אלו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה ובגמרא בירושלמי שהוסיפו התראה ונעילת חנויות בשבע התעניות הנוספות, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יב ב — אם עברו שבעה עשר תעניות בציבור ולא נענו, ממעטים במשא ומתן, בבניין, בנטיעה, באירוסין ובנישו
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד א — בשבע התעניות האחרונות על הגשמים מתריעין ונועלין את החנויות, מה שאין כן בשלוש הראשונות
א_נ בעת תענית ציבור מותר לפתוח לחנווני אחד מבין שני חלונות חנותו, בהיחבא, כדי לספק צרכי מזון
- מקור: "פותח אחד ונועל אחד, רק שמותר מהבוקר, או פותח את שניהם? מתני :"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שפותח אחד ונועל אחד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר פתיחת חלון אחד בהיחבא ולא שניהם
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד א — בשבע תעניות אחרונות שגוזרים על הצבור, ההתרעה שבהן היא בתקיעת שופרות
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית יד ב — אין מטריחין את הציבור בתעניות גשמים יותר משלוש-עשרה, אך לשאר מיני פורענות מתענים והולכים ע
א_נא בזמן עצירת גשמים חמורה - ממעטים במשא ומתן, בנין ונטיעה, אירוסין ונישואין ושאילת שלום
- מקור: "עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה, שנאמר "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשונו בירושלמי; כך פסקו הרמב"ם (הל' תעניות ג,ח) והשו"ע (או"ח תקעה,ז), ללא מחלוקת
- מקבילה בבבלי: בבלי מגילה ה ב — בהתרעה על עצירת גשמים ממעטין בבנין של שמחה, ולא בבנין הכרחי
- מקבילה בבבלי: בבלי מגילה ה ב — בתענית ציבור על עצירת גשמים אסור לבנות בית חתנות לבנו ולנטוע אבורנקי של מלכים, שהם בגדר בנ
א_נב אין לברך "שהחיינו" על בנין חדש אם נבנה בשמחה, אבל אם היה מיצר ובנאו ברווח מברך
- מקור: "בבנין של שמחה, אבל אם היה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הירושלמי שרק בבנין של שמחה (חידוש) אין מברכים שהחיינו, אך אם הרחיב דירתו מצרה לרווחה - מברך, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי מגילה ה ב — בהתרעה על עצירת גשמים ממעטין בבנין של שמחה, ולא בבנין הכרחי
- מקבילה בבבלי: בבלי מגילה ה ב — בתענית ציבור על עצירת גשמים אסור לבנות בית חתנות לבנו ולנטוע אבורנקי של מלכים, שהם בגדר בנ
א_נה בין ראש חודש אב לתשעה באב ראוי אדם לחוש לישא אישה מחדש, שמא יקדמנו אחר בתפילה ולא יזכה בה
- מקור: "יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל? (האם שמואל חזר בו?) תמן הוא אמר: משמים אשה לאיש, דכתיב אלהים מושיב יחידים ביתה, במאזנים לעלות המה מהבל יחד. והכא הוא אמר הכין (שמא יקדמנו אחר): שלא יקדמנו אח"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות אישות, פרק י, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף ב
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כירושלמי שממעטין בנישואין בתקופה זו מחמת חשש שיקדמנו אחר בתפילה, כדברי שמואל, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי חגיגה ח ב — אין נושאים נשים במועד (חג)
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות מג א — בין המצרים (מר"ח אב עד ט' באב) מותר לארס אישה אך אין עושים סעודת אירוסין, ולפני כן (מי"ז ב
א_נו בתשעה באב אין שואלין בשלום חברים אלא משיבין להדיוטות בשפה רפה
- מקור: "אין שואלין בשלום חברים בתשעה באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. לימים שבנתיים (בין התעניות) נצרכה. תנן: יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה, שנאמר ( שמואל א יב יז ) הלא קציר חטים היום. אמר רבי יוסי בר "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף כ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלישנא בירושלמי שאין שואלין בשלום אך משיבין להדיוטות בשפה רפה, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה
א_נז גשמים שירדו בליל ניסן שחל בתקופה בלא ירידה קודמת - סימן קללה, ואם ירדו גשמים לפני כן - סימן ברכה
- מקור: "ובלבד ניסן של תקופה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: הדא דאת אמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר, אבל אם ירדו להם גשמים מכבר, סימן ברכה הן. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב הדרן עלך פרק מאימתי עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ז הדרן עלך מאימתי א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי שמואל בר רב יצחק המבחין בין ירדו גשמים מכבר לבין לא ירדו, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע
ב_א בתעניות ציבור על עצירת גשמים יש להוציא את התיבה לרחוב העיר וליתן אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ואב בית דין וכל אחד נותן בראשו
- מקור: "מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו הזקן שבהן"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה א, שו"ע או"ח סימן תקעט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה כסדר זה
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בעניני גדולה וכבוד מתחילים מן הגדול, ובעניני קללה וצרה מתחילים מן הקטן
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז א — בתענית ציבור מניחים אפר על הראש במקום הנחת תפילין
ב_ב בתעניות ציבור יש להשמיע דברי כיבושין המזכירים שהעיקר הוא שיבה ממעשים רעים ולא רק תענית וזעקה
- מקור: "אומר לפניהם דברי כיבושין: אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה מהו אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה אלהיכם. גמ : אמר רבי חייה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה א, שו"ע או"ח סימן תקעט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי המובאת בגמרא על אנשי נינוה - שהמעשה הוא הקובע (וכ"ה מקור לרמב"ם ולשו"ע או"ח תקעט,א)
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טו ב — בעניני גדולה וכבוד מתחילים מן הגדול, ובעניני קללה וצרה מתחילים מן הקטן
- מקבילה בבבלי: בבלי תענית טז א — בתענית ציבור מניחים אפר על הראש במקום הנחת תפילין
- מלכים א יז א
- מלכים א יח א
- מלכים א יז כ
- תהלים קי ד
- תהלים קי ג
- מיכה ה ו
- ישעיהו נב ג
- משלי ז כ
- דניאל יב ז
- תהלים קו מד
- משלי טו ד
- ישעיהו כא יא
- ירמיהו מט לח
- דניאל ח ב
- זכריה ט יג
- ישעיהו כא יב
- תהלים צה ז
- יואל ב כג
- יחזקאל מז יב
- איוב לו כז
- איוב כח כה
- תהלים מב ח
- ישעיהו מה ח
- יואל ב טו
- תהלים יא ג
- איוב ל ג
- תהלים סח ז
- תהלים סב י
- יונה ג י
- יואל ב יג