ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תענית/הדפסה
פרק ראשון – מאימתי מזכירין
[דף א עמוד א]
==ירושלמי תענית, פרק א, הלכה א==
מתני': מאימתי מזכירין גבורות גשמים? °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: א_אמיום טוב הראשון של חג. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר: מיום טוב האחרון. אמר °רבי יהושע בן חנניה: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו °רבי אליעזר בן הורקנוס: אף הוא אינו אומר אלא משבח את הקדוש ברוך הוא על שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר!
גמ': תנן: מאימתי מזכירין גבורות גשמים. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מיום טוב הראשון של חג. טעמיה ד°רבי אליעזר בן הורקנוס: על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים. כיוון שבחג נידונים על המים ולכן גם מזכירים שיבחו של הקדוש ברוך הוא. דבר אחר: בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו. כך כאשר אנחנו עטופים במצוות סוכה וארבעת המינים אנחנו מבקשים על המים. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו וזה רק בסוף החג הוא תובע פרנסתו ממנו. דבר אחר: אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו. כשהוא זקוק לכך ולא קדם. תני: °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: משעת נטילת לולב. °רבי יהושע בן חנניה אומר: משעת הניחו. על דעתיה דהדין בתרייא היא דעתיה ד°רבי אליעזר בן הורקנוס קדמייתא במשנה היא דעתיה אחרייתא בברייתא? מחלפא שיטתיה ד°רבי יהושע! תמן במשנה הוא אמר מיום טוב האחרון שהוא שמיני עצרת, והכא הוא אמר מעת הניחו ביום השביעי בבקר! אמר רבי מנא° בן יונה: משעת הניחו. הכוונה סוף היום השביעי ולא תחילתו. שכל היום כשר ללולב. ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית.
בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת תענית. אומרת המשנה: מאימתי מזכירין גבורות גשמים? מתי מתחילים להגיד משיב הרוח ומוריד הגשם? רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג, כלומר חג, יום טוב הראשון של חג סוכות. רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון. אמר רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף הוא אינו אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו, כלומר הוא משבח את הקדוש ברוך הוא שבעונה הוא מוריד גשם. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר!
ואתה אומר, למדנו מתי מזכירים גבורות שמים. רבי אליעזר אומר ביום טוב הראשון של חג. ואתה אומר, מלמד רבי אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים, כיוון שבחג נידונים על המים, ולכן גם מזכירין בשבח הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו, מבקש את הפרנסה. כך כאשר אנחנו עטופים במצוות סוכה, ארבעת המינים, אז מבקשים על המים.
אמר לו רבי יהושע: והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו הוא תובע פרנסתו ממנו. כלומר זה בסוף - בסוף החג, אחרי שהוא ביצע את הכול, רק אז הוא מבקש. דבר אחר, אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו, כלומר סמוך לזמן שהוא צריך את זה.
תני: רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב. הברייתא אומרת שלפי רבי אליעזר, מתי מתחילים לבקש על הגשם, כלומר להזכיר על הגשם - משעת נטילת לולב. רבי יהושע אומר משעת הניחו. ואומרת הגמרא, על דעתיה דהדין בתרייא, כלומר לפי הברייתא הזאתי, היא דעתיה דרבי אליעזר קדמייתא, היא דעתיה אחרייתא. כלומר רבי אליעזר לא חזר בו - אותה מה שהוא אמר במשנה שלנו שמזכירים מיום הראשון, זה גם מה שהוא אמר שם בברייתא שמזכירים מיום נטילת לולב שזה יום ראשון.
אבל במחלוקת רבי יהושע - תאמר הוא אומר ביום טוב האחרון שזה שמיני עצרת בעצם, כלומר אצלנו במשנה הוא אומר יום טוב אחרון, זה שמיני עצרת, והכא בברייתא אומר משעת הנחתו של הלולב, שזה בעצם יום שביעי בבוקר. מחלפא שיטתיה דרבי יהושע! תמן הוא אמר מיום טוב האחרון, והכא הוא אמר!
אמר רבי מנא: משעת הניחו, הכוונה סוף היום השביעי ולא תחילתו, כיוון ששכל היום כשר ללולב. בעצם בסוף היום הזה, הלילה, ובעצם לכן למחרת כבר מהלילה הוא יכול להזכיר. כן, מה שאומרים - ויזכיר מבערב, לית כל עמא תמן, כלומר לא כל העם נמצא בבית כנסת, כן? אז אנשים יחשבו - לא ידעו שמתחילים להזכיר. אז אמר, טוב, ויזכיר בשחרית.
[דף א עמוד ב]
מי שלא התפלל בציבור בלילה וישמע שמזכירים בבקר אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר בשנה אחרת בערב. מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא רואה שאינם מזכירים בשחרית ומזכירים במוסף אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב. אמר רבי חייה בר מרייא°: הכין הוה רבי יונה° אביך הוי בה. שאף הוא אמר סברא זו. אמר רבי חגיי° בשם רבי פדת°: א_באסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי°: וכי בשליח ציבור הדבר תלוי. אמר רבי מנא° בן יונה קומי רבי חגי°: מה ופליג? אמר לו: לא. דא דאת אמר וכי בשליח ציבור הדבר תלוי שמשמע שהוא סובר שיחיד אם רצה מזכיר אף קדם שליח ציבור במוריד הטל, ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בגשם. אם הציבור א_גקמון לצלותא לתפילה דמוסף אף אם שליח ציבור לא הכריז הרי זה כמי שהזכיר שליח ציבור. ואף היחיד יכול להזכיר. ולמה מזכירים בתחית המתים? שכשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייה בר אבא° שמע לן מן הדא דכתיב (הושע ו ב-ג): יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבא כגשם לנו. כתיב (מלכים א' י"ז, א'): ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. רבי ברכיה° הכהן אמר רבי יוסה° אסי: ורבנין: חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מן הדין קרייא דכתיב (מלכים א' י"ח, א'): לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ולא הוזכר טל. מאן דאמרן על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחום אדרעיא°: סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. אית דבעי מימר בבנה של צרפית דכתיב (מלכים א' י"ז, כ'): ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלקיי הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. אמר רבי יהודה בר פזי°: משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם. כשהוא יוצא נפצע בנו, חזר אצלו ואמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו:
ואתה אומר, מי שלא התפלל בציבור בלילה וישמע שמזכירים בבוקר, אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב - הוא יחשוב שכבר בערב התחילו להזכיר, ואז שנה אחרי זה הוא יזכיר בעצמו מבערב. מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא, הוא רואה שהם לא מזכירים בשחרית, מזכירים במוסף, אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב.
אמר רבי חייה בר מרייא: הכין הוה רבי יונה אביך הוי בה - ובכן, באמת גם אבא שלך, רבי יונה, הגיע בדיוק לאותה סברא. רבי חגיי בשם רבי פדת: אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור, כלומר משיב הרוח ומוריד הגשם. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בשליח ציבור הדבר תלוי, כלומר גם יחיד יכול להזכיר לכאורה.
אמר רבי מנא קומי רבי חגי: מה ופליג? מה, אם הוא חולק? אמר לו: לא. דא דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי - שמכאן שאפילו יחיד אם רצה יכול להזכיר גם קודם שליח ציבור, זה במוריד הטל. כן, במוריד הטל אז גם היחיד יכול להזכיר. ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור - זה במוריד הגשם.
כן, כלומר אומרת הגמרא, אם הציבור קמון לצלותא, כלומר אם הציבור קם להתפלל מוסף, אז גם אם שליח ציבור לא הכריז, כמי שהזכיר שליח ציבור - וגם היחיד יכול להזכיר.
שואלת הגמרא למה מזכירים בתחיית המתים את מוריד הגשם? ואתה אומר כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייה בר אבא שמע לן מן הדא, כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו. כן, רואים שיש קשר בין תחיית המתים לבין גשם.
ואתה מקטין ואומר, כתיב: ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. רבי ברכיה אמר רבי יוסה, ורבנין: חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, כלומר הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ולכן לא היה לא טל ולא מטר. וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, כן, טל לעולם המשיך.
מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדין קרייא, דכתיב: לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. כן, הרי לא הוזכר טל, אז רואים מכאן שהטל תמיד המשיך, לא היה רגע שהוא פסק.
ומאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחום אדרעיא: סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. כלומר כיוון שהקדוש ברוך הוא ביטל את החלק של המטר, אז ממילא גם הטל נפטר.
אית דבעי מימר בבנה של צרפית - כלומר כבר קודם, דכתיב: ויקרא אל ה' ויאמר ה' הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. אמר רבי יהודה בר פזי: משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. כשהוא יוצא נפצע בנו, חזר אצלו ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית. עכשיו, מנין שאין המתים חיים אלא בטללים? שנאמר: יחיו מתיך קומון... הכי צריכא דשכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל. מהו וארץ רפאים תפיל? אמר רבי תנחום אדרעיא, כתרגומו: והארץ תפקיד תפליט - כלומר הארץ תפליט את אלה שמופקדים אצלה, כלומר את המתים.
[דף ב עמוד א]
לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה בנה של צרפית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? שנאמר (ישעיהו כו יט): יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל. מהו וארץ רפאים תפיל? אמר רבי תנחום אדרעייא°: כתרגומו וארעא תפקידה תפלט. הארץ תפלוט את המתים שמפקדים אצלה. אמר רבי יעקב דכפר חנן° בשם רבי שמעון בן לקיש°: בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם. מה טעמא דכתיב (תהלים ק"י, ד'): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, וכתיב תמן בפסוק הקודם (תהלים ק"י, ג'): לך טל ילדתך. אמר רבי יודה בר פזי°: בדייתיקי במתנה גמורה שיוכל להוריש לבניו נתתיו לאביהם דכתיב (בראשית תולדות כז כח): ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמן°: בשעה שישראל באין לידי עבירות ומעשים רעים הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן אחד כגון °רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין. אבל הטל אינו יורד בשביל בריה. מה טעמא דכתיב (מיכה ה', ו'): אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה°: א_דהיה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. א_הבטל והזכיר של גשם מחזירין אותו. קא סלקא דעתין מפני שלא הזכיר טל. והא תני: בטל וברוחות א_ולא חייבו חכמים להזכיר. אם רצה להזכיר מזכיר. אז למה אם לא אמר מוריד הטל אלא מוריד הגשם חוזר? לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל. לא מתפלל ולא מקלל. איתמר היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. והא תני: א_זאם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. אבל אם הזכיר טל אין מחזירים אותו. אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה. ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה. דכשם שיכול לבקש על הגשם בשומע תפילה כך יכול להזכיר משיב הרוח בשומע תפילה. דמה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהוא מריוח לא כל שכן? והא תני: לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! ולמה מחזירים אותו הרי יכול להזכיר בשומע תפילה? אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי°: בשלא אמרה גם בשומע תפלה. להיכן הוא חוזר?
אנחנו קוראים בירושלמי מסכת תענית, דף ב. נתחיל מהשורה השלישית. "אמרה הגמרא: אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם רבי שמעון בן לקיש: בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם. מה הטעם? נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, וכתוב תמן לך טל ילדתך. אמר רבי יודה בר פזי: בדייתיקי נתתיו לאביהם". כלומר ממש מתנה גמורה שהוא יכול להוריש לבניו. "ויתן לך האלהים מטל השמים. אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שישראל באין לידי עבירות מעשים רעים הגשמים נעצרין, והן מביאין להן זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין. אבל הטל אינו יורד בשביל בריה. מאי טעמא? אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. רבי זעירה בשם רבי חנינה: היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו."
עכשיו הגמרא מקשה מפני שלא הזכיר גשם. כלומר הגמרא שאלה: למה מחזירים אותו? זה שהוא לא הזכיר גשם. "והא תני: בטל וברוחות לא חייבו חכמים, אם רצה להזכיר מזכיר." אז אם ככה, למה אם הוא לא מזכיר טל אלא מזכיר גשם חוזר? אז אומרת הגמרא "לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל". כלומר אדם שכביכול מקלל - זה יותר גרוע מאשר אחד שלא מתפלל ולא מקלקל, לא מקלל. כי ברגע שהוא מבקש גשם בזמן שלא ראוי לו אז זה ממש קללה, סימן קללה. אם הוא לא אומר בכלל זה יותר טוב מאשר להגיד משהו לא נכון.
"בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. שאלת הגמרא: והא תני: אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו! בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר." כלומר לא הזכיר בכלל, אבל אם הזכיר טל לא מחזירים אותו.
"רבי זעירה בשם רב חונה: לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה." כלומר אם הוא לא ביקש גשם בברכת השנים, אז הוא אומר את זה בשומע תפילה. "ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה." למה? דגשם - שיכול לבקש על הגשם בשומע תפילה - כך יכול להזכיר משיב הרוח בשומע תפילה. "מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהוא מריוח לא כל שכן?" הרי את השאלה מבקשים כשאנחנו צריכים גשם, שזה מדוחק, אנחנו יכולים להגיד בשומע תפילה. אזכרה שהיא מרווח - אנחנו אומרים את זה כבר לפני שאנחנו זקוקים באמת לגשם - אז לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה.
"שאלת הגמרא: והא תני: לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו!" עכשיו למה מחזירים אותו? הרי הוא יכול להזכיר בשומע תפילה. אתה אומר שהוא לא הזכיר - הוא עבר ולא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, גם לא אמר תן טל ומטר לברכה. אבל למה מחזירים אותו? שיגיד את זה בשומע תפילה. "אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי: בשלא אמרה בשומע תפלה." הוא עבר גם את שומע תפילה ושכח.
"שואלת הגמרא: הוא חוזר? ייבא כיי דאמר רבי שמעון ברבי אבא בשם רבי יוחנן: בראש חדש אם את רגליו חוזר ואם לאו חוזר לעבודה." כן, אז גם כאן, אם עקר את רגליו חוזר לתחילה, ואם לאו חוזר לשומע תפילה - למקום שבו הוא יכול לתקן.
[דף ב עמוד ב]
ייבא כיי דאמר רבי שמעון ברבי אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: בראש חדש אם עקר את רגליו חוזר לתחילה ואם לאו חוזר לעבודה. אף הכא א_ח אם עקר את רגליו חוזרלתחילה ואם לאו חוזר לשומע תפלה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא שהיו זקוקים לגשם. אתון שיילון ל°רבי אם יכולים להתענות ולהתפלל על הגשם. אמר לון °רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה ולא תבקשו גשם בברכת השנים. היכן הוא אומרה? רבי ירמיה° סבר מימר: א_טאומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי° בר זבידא: לא כן אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו לשומע תפילה דווקא בדיעבד אומרה בשומע תפילה הא בתחילה לא אומרה בשומע תפילה והרי אמר לון °רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה! על דעתיה דרבי יוסי° בר זבידא היכן הוא אומרה? שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה אלא אומרה בשש ברכות שהוא מוסיף בתענית. עד כדון ציבור שיש לו שש, יחיד שאין לו שש מאי? אמר רבי חיננא°: לא כן אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: א_ייחיד שואל צרכיו בשומע תפילה. ואילו צרכיו הן. תני: נתפלל ואינו יודע מה הזכיר. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: א_יאכל שלושים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר, מיכן והילך מה שצריך הזכיר. אמר רבי אבא° בשם רבי חונה°: ב' ימים טובים של גליות מזכיר משיב הרוח במוסף של יום טוב ראשון ומפסיק במנחה ערבית ושחרית וחוזר ומזכיר במוסף של יום טוב שני. תנן: בג' במרחשון שואלין את הגשמים. °רבן גמליאל דיבנה אומר בז' בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בגולה לא נהגו כן א_יבאלא עד ששים יום בתקופה. שמואל° בר אבא בר אבא אמר: הלכה כ°חנניה בן אחי רבי יהושע. ותני כן: במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע. הדא דתאמר שאין מזכירים אלא בזמן בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר. תנן אמר °רבי יהושע בן חנניה: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר? אמר לו °רבי אליעזר בן הורקנוס: אף הוא אינו שואל אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. דבעונתן הן חביבין כתחיית המתים. וכשם תחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. אמר רבי יוסה° אסי: ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים והא לא דמייא! דהא בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת ולכן יכול להזכיר תמיד ולא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת אין אדם רוצה שירד גשם כל השנה אלא רק בחורף, ולמה יזכיר? כשאינו רוצה בהם משמע של °רבי אליעזר בן הורקנוס יש זמן קבוע לתחית המתים ואילו לדעת °רבי יהושוע תחית המתים יכולה להתרחש בכל רגע! מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר? האם רבי אליעזר חזר בו?
"מספרת הגמרא: בנינוה צרכון תענית בתר פיסחא." כלומר היו זקוקים לגשם ורצו תענית - תענית שהציבור ירד גשם. "אתון ל°רבי" - שאלו את רבי אם יכולים להתענות ולהתפלל לגשם. "אמר לון רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו של תפילה." כי זה לא הנוהג.
"שואלת הגמרא: היכן הוא אומרה? רבי ירמיה סבר מימר: אומרה בשומע תפילה." שיגידו שומע תפילה. "אמר ליה רבי יוסי: לא" - כלומר לא, כמו שאמר רבי זעירה בשם רב חונה שאם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה, אבל כאן לכתחילה לא אמרה בשומע תפילה, שהרי אמר לו רבי "לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה!" אז הם לא יכולים להגיד שומע תפילה לכתחילה.
"אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי יוסי היכן הוא אומרה" - הרי הוא לא יכול להגיד ברכת השנים וגם שומע תפילה הוא לא יכול להגיד, איפה הוא יכול להגיד את זה? "בשש שהוא מוסיף" - אנחנו יודעים שבתעניות היו אומרים עשרים וארבע ברכות, מוסיפים עוד שש ברכות על השמונה עשרה. אז באותן שש הוא יכול לבקש על הגשם.
"אומרת הגמרא: עד כדון ציבור שיש לו שש, יחיד שאין לו שש?" ציבור אומר עשרים וארבע ברכות ומוסיף עוד שש, אבל יחיד שמתפלל יחידי אין לו שש - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות, רק שמונה עשרה. אז מה הוא יעשה? איפה הוא יגיד את זה? "אמר רבי חיננא: לא כן אמר רבי זעירה בשם רב חונה: יחיד צרכיו בשומע תפילה." כלומר לבקש גשם זה מהצרכים שלו, זה יכול להגיד בשומע תפילה. לציבור הם לא יכולים, אבל ליחיד הוא כן יכול.
"תני: נתפלל ואינו יודע מה הזכיר." כלומר הוא לא זוכר אם הוא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם או שהוא אמר מוריד הטל. "אמר רבי יוחנן: כל יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר" - מה שהוא רגיל הוא הזכיר. כלומר אם עברתי מהקיץ לחורף, אז מסתמא הוא אמר מוריד הטל, ואם הוא עבר מהחורף לקיץ מסתמא הוא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם. "מיכן והילך מה" - אחרי שלושים יום, מה שהוא צריך הוא מזכיר. מסתמא הוא התרגל ועכשיו הוא כבר אומר נכון.
"רבי אבא בשם רבי חונה: ב' ימים טובים של גליות מזכיר במוסף" - כן, בגולה. במוסף של יום טוב ראשון הוא מזכיר משיב הרוח, ומפסיק במנחה, בערבית ובשחרית, וחוזר ומזכיר במוסף של יום טוב שני. תנן בג' בחשוון שואלים על הגשמים. רבן גמליאל... אומר בז' בו, כדי שזה יהיה חמישה עשר יום אחרי החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. "חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה." כלומר הם היו מבקשים גשם רק בשישים יום בתקופה. "שמואל אמר: הלכה כחנניה בן אחי רבי יהושע. ותני כן: במה דברים אמורים בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע." כלומר מה שמבקשים ז' בחשוון זה בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ הכל לפי הזמן, הכל לפי המאורע.
"הדא דתאמר בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר." כלומר דווקא גשם מזכירים בזמן, אבל בטל אם רוצה להזכיר כל ימות השנה יכול להזכיר. תנן, "אמר רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר?" למדנו במשנה שהואיל והגשמים סימן ברכה בחג, אז למה הוא מזכיר? "אמר לו רבי אליעזר: אף הוא אינו אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו." אלא הוא משבח את הקדוש ברוך הוא. "בעונתן הן חביבין כתחיית המתים." וכשם שתחיית המתים הוא מזכיר כל השנה אף על פי שאינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורת גשמים כל השנה אף על פי שאינם אלא בזמנם.
"אמר רבי יוסה: ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים דמייא!" כלומר אין דמיון בכלל בין תחיית המתים לירידת גשמים. "בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת" - כלומר בן אדם רוצה שהמתים יקומו כל רגע, ולכן הוא יכול להזכיר תמיד. "לא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת" - הרי אדם לא רוצה שירד גשם כל הזמן, רק בחורף. אז למה שיזכיר מה שהוא לא רוצה בו? יש הבדל שמיים וארץ בין תחיית המתים לבין גשם.
[דף ג עמוד א]
מחלפה שיטתיה ד°רבי יהושע דאיתפלגון! °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם, שנאמר (ישעיהו ל טו): בשובה ונחת תושעון. משמע שאין זמן מוגדר לגאולה והכל תלוי בתשובה. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה א_יגאינן נגאלין לעולם? אמר לו °רבי אליעזר בן הורקנוס: הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין. מאי טעמא דכתיב (ירמיהו ל ז): ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: והא כתיב (ישעיהו נ"ב, ג'): חנם נמכרתם בגלות מצרים שהיתה ללא חטא ולא בכסף תגאלו שהגאולה האחרונה תהיה אף ללא מצוות או תשובה! (ע"פ המהר"ל) מה עבד לה °רבי אליעזר בן הורקנוס? לא בכסף הכוונה לא בזכות אבות אלא בתשובה שהצדיקים נקראו כסף כמה דאת אמר (משלי ז', כ'): צרור הכסף לקח בידו וגו'. הכוונה לצדיקים שהסתלקו מהעולם. אמר לו °רבי יהושע בן חנניה: והא כתיב (ישעיהו ס כב): אני ה' בעתה אחישנה משמע שיש עת שבו חייבים להגאל! מה עבד לה °רבי אליעזר בן הורקנוס? בעתה אין הכוונה זמן קבועה אלא בזמן שיעשו תשובה כמה דאת אמר (דברים עקב י יב): ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו. אמר רבי אחא° בשם רבי יהושוע בן לוי°: אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה. כיון שאמר לו °רבי יהושע בן חנניה והא כתיב (דניאל י"ב, ז'): וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה משמע שיש זמן סופי לגאולה גם ללא תשובה איסתלק °רבי אליעזר בן הורקנוס. מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים: מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה. מתוך הקץ הדא הוא דכתיב (שמות שמות ב כג): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו זה מתוך צרה. וישמע אלהים את נאקתם זה מתוך צווחה. ויזכור אלהים את בריתו זה מתוך זכות אבות. וירא אלהים את בני ישראל זה מתוך תשובה. וידע אלהים זה מתוך הקץ. וכן הוא אומר בגאולה אחרונה (דברים ואתחנן ד ל): בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלוקיך ושמעתה בקולו כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. בצר לך זה מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלוקיך זה מתוך תשובה. כי קל רחום ה' אלהיך זה מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך זה מתוך זכות אבות. וכן הוא אומר (תהלים ק"ו, מ"ד): וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו ויתן אותם לרחמים. וירא בצר להם זה מתוך צרה. בשמעו את רנתם זה מתוך צווחה. ויזכור להם בריתו זה מתוך זכות אבות. וינחם כרב חסדיו זה מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים זה מתוך רחמים. חד בר נש הוה איחטא בלישניה שדיבר לשון הרע אתא לגבי רבי יוחנן° בר נפחא ושלחיה גבי רבי חנינה°. אמר לו: איזיל תהי בך ולעי באורייתא תתחרט ותעמול בתורה דכתיב (משלי ט"ו, ד'): מרפא לשון עץ חיים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו°: בספרו של °רבי מאיר מצאו כתוב בהערה על הפסוק (ישעיהו כ"א, י"א) משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שומר מה מליל: משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: אלי קורא מפני שעיר. עם ישראל זועק אלי מפני מה שעשו להם בני שעיר. אמר רבי שמעון בן לקיש°: אלי קורא הקדוש ברוך הוא מאיכן נזדווג לי משעיר. שאף השכינה גלתה עם ישראל. אמר רבי יהושע בן לוי°: אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך הרי אתם בגלות אמור לו בכרך הגדול שבאדום שגם שכינה גלתה עימנו מה טעמא דכתיב אלי קורא משעיר. תני °רבי שמעון בן יוחי: בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן. גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא כדכתיב (שמואל א ב כז): הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא דכתיב (ישעיהו מג יד): למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא דכתיב (ירמיהו מ"ט, ל"ח): ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר (דניאל ח', ב'): ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא דכתיב (זכריה ט', י"ג): ועוררתי בניך ציון על בניך יון וכ"ו וה' עליהם יראה. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת תענית, דף ג'. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. כלומר, לפי המחלוקת במשנה, מה משמע שרבי אלעזר יש לו זמן קבוע לתחיית המתים? מה הוא אומר? הוא אומר שכמו שתחיית המתים יש לה רק זמן קבוע, אף על פי כן מבקשים כל הזמן. אז גם גשם, למרות שהזמן שלו קבוע, אפשר לבקש כל הזמן. ואילו רבי יהושע שחולק עליו, הוא סובר שתחיית המתים יכולה להתרחש בכל רגע. כלומר, כל זמן הוא הזמן של תחיית המתים, ולכן זה שונה מגשם, שבגשם יש זמן קבוע.
אומרת הגמרא: מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר, מחלפה שיטתיה דרבי יהושע דאיתפלגון! רבי אלעזר אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים לעולם. כלומר, משמע לפי רבי אלעזר שאין זמן קבוע, שנאמר בשובה ונחת תושעון. משמע שאין זמן מוגדר לגאולה, הכל תלוי בתשובה. אמר לו רבי יהושע: וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם? הרי אין זה הגיוני.
אמר לו רבי אלעזר: אין דאגה, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין. מאי טעמא? מה הפסוק אומר על זה? דכתיב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. כלומר מתוך הצרה הגדולה הם יגאלו.
אמר לו רבי יהושע: והא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו! כלומר גלות מצרים, שהייתה בלי חטא, "חינם נמכרתם", וגלות זו האחרונה שתהיה אפילו בלי מצוות, גם בלי תשובה, כפי שהמהר"ל מסביר. מה עונה רבי אליעזר? אומר: לא, "לא בכסף" הכוונה לא בזכות אבות אלא בתשובה, כי הצדיקים נקראו כסף. כמה דאת אמר צרור הכסף לקח בידו. הכוונה לצדיקים, שהקדוש ברוך הוא לקח אותם מהעולם.
אמר לו רבי יהושע: והא כתיב אני ה' בעתה אחישנה! משמע שיש עת שבו חייבים להיגאל. מה עבד לה רבי אליעזר? אמר לו: "בעתה" אין הכוונה זמן קבוע, אלא בזמן שיעשו תשובה. כמה דאת אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אז ה"בעתה" זה שיעשו תשובה.
אמר רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי: אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה. כלומר אם אתם תעשו תשובה אני אזדרז את זה, ואם לא, זה יהיה בזמנו.
כיון שאמר לו רבי יהושע: וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה - משמע שיש זמן סופי לגאולה גם ללא תשובה - איסתלק רבי אליעזר. כלומר רבי אלעזר חזר בו.
אומרת הגמרא: מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים: מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה. מתוך הקץ, הדא הוא דכתיב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם, ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם יצחק ואת יעקב, וירא אלוקים את בני ישראל, וידע אלוקים.
אז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" זה מתוך צרה. "וישמע אלהים את נאקתם" זה מתוך צווחה. "ויזכור אלהים את בריתו" זה מתוך זכות אבות. "וירא אלהים את בני ישראל" זה מתוך תשובה. "וידע אלהים" זה מתוך הקץ.
וכן הוא אומר בגאולה האחרונה: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. כי רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך שנשבע להם.
"בצר לך" זה מתוך צרה. "ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה" זה מתוך תשובה. "כי רחום ה' אלהיך" זה מתוך רחמים. "לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך" זה מתוך זכות אבות.
וכן הוא אומר בתהילים: וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו ויתן אותם לרחמים. אז "וירא בצר להם" זה מתוך צרה. "בשמעו את רנתם" זה מתוך צווחה. "ויזכור להם בריתו" זה מתוך זכות אבות. "וינחם כרוב חסדיו" זה מתוך תשובה. "ויתן אותם לרחמים" זה מתוך רחמים.
חד בר נש הווה ערטיה בלישניה, כלומר היה מדבר לשון הרע. אתא לגבי רבי יוחנן, ושלחיה לגבי רבי חנינה. אמר לו: אזיל תהי בך, כלומר תתחרט, ולעי באורייתא - תעסוק בתורה, דכתיב מרפא לשון עץ חיים. כלומר תורה שהיא עץ חיים היא מרפא על לשון הרע.
אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו: בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב, בהערה לפסוק משא דומה, "משא רומי", אלי קרא משעיר. אמר רבי יוחנן: אלי קורא מפני שעיר. כלומר עם ישראל זועק לקדוש ברוך הוא מפני מה שעשו לו בני שעיר, האדומים.
אמר רבי שמעון בן לקיש: אלי - הקדוש ברוך הוא - מהיכן נזדווג לי משעיר, שאף השכינה גלתה עם ישראל. אמר רבי יהושע בן לוי: אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך, הרי אתם בגלות, אמור לו בכרך הגדול שבאדום, שגם השכינה גלתה עמנו. מה טעמא? דכתיב "אלי קורא משעיר".
תני רבי שמעון בן יוחי: בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן. גלו למצרים וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. גלו לבבל וגלת שכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב ושמתי כסאי בעילם, ואין עילם אלא מדי, כמה דאת אמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. גלו ליון וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב ועוררתי בניך ציון על בניך יון. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן, מה טעמא, דכתיב "אלי קורא משעיר".
[דף ג עמוד ב]
מה טעמא דכתיב (ישעיהו כ"א, י"א): אלי קורא משעיר שומר מה מלילה. אמרו ישראל לישעיה רבינו ישעיה מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה? אמר להן: המתינו לי עד שנשאל. כיון ששאל חזר אצלן אמרו לו: שומר מה מליל מה מילל שומר העולמים? אמר להן (ישעיהו כ"א, י"ב): אמר שומר אתא בקר וגם לילה. אמרו לו: וגם לילה תהיה חס וחלילה עוד גלות? אמר להן: לא כשאתם סבורים אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים, בוקר לישראל ולילה לעובדי כוכבים ומזלות. אמרין ליה: אימת? אמר לון: אימת דאתון בעיי הוא בעי מתי שתרצו הקב"ה רוצה שנאמר אם תבעיון בעיו. אמרו לו: מי מעכב? אמר להן: תשובה שנאמר שובו אתיו. אמר רבי אחא° בשם רבי תנחום בי רבי חייה°: אילו ישראל עושין תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא מאי טעמא דכתיב (תהלים צ"ה, ז'): היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי לוי°: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא דכתיב (שמות בשלח טז כה): ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגומר די היה לכתוב חד יום וחזר וכתב היום מיותר ועליו רמז דוד היום אם בקולו. ואומר (ישעיהו ל טו): בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תתפרקון. בשמירת יום מנוחה תגאלו.
מתני': אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. °רבי יהודה בר עילאי אומר: א_ידהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון במוסף מזכיר והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. עד אימתי שואלין? °רבי יהודה בר עילאי אומר: א_טועד שיעבור הפסח. °רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב', כ"ג): ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון משמע שאף ניסן זמן גשמים.
גמ': תנן: עד אימתי שואלין. °רבי יהודה בר עילאי אומר עד שיעבור הפסח. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: הלכה כ°רבי יודה שאמר משום °רבי יהודה בן בתירה. אמר רבי אבון° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: טעמא ד°רבי יודה שאמר ברישא שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון במוסף מזכיר והראשון אינו מזכיר, ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר, זה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה! תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח ראשוןן מזכיר אחרון אינו מזכיר והכא הוא אמר הכין ששואל עד שיעבור הפסח! חדא בשם עצמו וחדא בשם °רבי יודה בן בתירה. מן מה דאמר רבי יוחנן° בר נפחא הלכה כ°רבי יודה שאמר משם °רבי יודה בן בתירה ואמר רבי אבון° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: טעמא ד°רבי יודה עצמו כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם הדא אמרה: קדמייתא בשם גרמיה שאז יוצאים המועדות בטל ותינייתא עד שיעבור הפסח בשם °רבי יודה בן בתירה. בעון קומוי אולי נימר ששניהם דעת °רבי יהודה בר עילאי ולא קשיא כאן להזכיר מזכיר רק עד מוסף של יום טוב ראשון של פסח כאן לשאלה שואל עד שיעבור הפסח. אמר לון: הלכה מקום
שומר מה מלילה. אמרו ישראל לישעיה רבינו: ישעיה, מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה? אמר להן: המתינו לי עד שנשאל. כיון ששאל, חזר אצלן, אמרו לו: שומר מה מליל, מה מילל שומר העולמים? אמר להן: אמר שומר אתא בקר וגם לילה. אמרו לו: וגם לילה? כלומר, יחשוש שנצטרך לחזור לגלות. אמר להן: לא כשאתם סבורים, אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים, בוקר לישראל ולילה לעובדי כוכבים.
אמרין ליה: אימת? כלומר, מתי זה יהיה? אמר לון: אימת דאתון בעיי הוא בעי - מתי שתרצו, גם הקדוש ברוך הוא בעי, אם תבעיון בעיו. אמרו לו: מי מעכב? אמר להן: תשובה, שנאמר שובו אתיו.
אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה: אילו ישראל עושין תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא, היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא, דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה וגו', חד יום. הרי "היום" נאמר פה מיותר, ועליו רמז מה שאמר "היום אם בקולו תשמעו". ואומר בשובה ונחת תושעון, בתשובה ובשמירת שבת - שזה יום מנוחה - תיגאלו.
בפרק א' הלכה ב' עומדת המשנה: אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - בשמיני עצרת, אז האחרון במוסף מזכיר, כלומר מי שמתפלל שחרית לא מזכיר, והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח, הראשון מזכיר, כלומר מי שמתפלל שחרית מזכיר, והאחרון, מי שמתפלל מוסף, אינו מזכיר.
עד אימתי שואלין? רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח. רבי מאיר אומר עד שיצא ניסן, שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. אומרים מכאן שגם חודש ניסן עצמו זה זמן גשמים.
אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יודה שאמר משום רבי יהודה בן בתירה. כן, יש פה שני דברים שרבי יהודה אומר. יש את הרישא, שם אמרנו לגבי האזכרה שרבי יהודה אומר שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון לא מזכיר, ביום טוב ראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר - זה דבר אחד שאמר רבי יהודה. ודבר שני, רבי יהודה אומר ששואלים עד שיעבור הפסח. אז אחד מהם הוא אמר בשם עצמו ואחד אמר בשם רבי יהודה בן בתירה. אז אומר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה שאמר בשם רבי יהודה בן בתירה.
אמר רבי אבון בשם רבי יוחנן: טעמא דרבי יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. כלומר הסברה של רבי יהודה עצמו לדברים שאמר ברישא, שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון, מי שמתפלל מוסף, מזכיר "מוריד הגשם", אבל הראשון אינו מזכיר. וביום טוב הראשון של פסח - הראשון מזכיר "מוריד הגשם" והאחרון אינו מזכיר. אז למה רבי יהודה אומר ככה? זה כדי שיצאו כל המועדות בטל, מפני שהטל סימן יפה לעולם.
מחלפה שיטתיה דרבי יודה! תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביום טוב של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר - כבר ביום הראשון מפסיקים להזכיר את הגשם. והכא הוא אמר הכין, ששואלים עד שיעבור הפסח - כלומר כל הפסח מבקשים גשם!
חדא בשם וחדא בשם רבי יודה בן בתירה - עכשיו מה בשם עצמו ומה בשם רבי יהודה בן בתירה? מן מה דאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יודה שאמר משם רבי יודה בן בתירה, ואמר רבי אבון בשם רבי יוחנן טעמא דרבי יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם - הדא אמרה: קדמייתא בשם גרמיה ותינייתא בשם רבי יודה בן בתירה. כי באמת אם ביום שמיני עצרת רק אז במוסף הוא יבקש על הגשם, וביום טוב ראשון של פסח במוסף הוא כבר יסיים לבקש על הגשם - באמת המועדות יצאו בטל. וההוא שבסיפא, ששואלים עד שיעבור הפסח, זה באמת בשם רבי יהודה בן בתירה.
בעון קומוי: או נימר רבי יהודה - אולי נאמר ששניהם דעת רבי יהודה ולא קשה: כאן להזכיר כאן לשאלה. כלומר להזכיר הוא מזכיר רק עד סוף מוסף של יום טוב ראשון של פסח, אבל לשאול ולבקש גשם הוא מבקש עד שיעבור הפסח. אמר לון: הלכה מקום שמזכירים שואלים, כי אין דבר כזה ששואלים בלי להזכיר.
[דף ד עמוד א]
שמזכירין שואלין. אמר רבי יוסה° אסי לרבי חנייה אחוי דרב הושעיה°: נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותיה זכור אתה כשהיינו עומדין לפני חנותו דרב הושעיה°? חביבך עבר רבי זעירה° ושאלנן ליה ואמר: עוד אנא היא צריכה לי. גם לדידי קמיבעיא לי. עבר רבי יסא° אסי ושאלנן ליה ואמר: עוד אנא היא צריכא לי. ובסופה אתמציית ליה לחצתה אותו לענות ואמר: לא שנייא הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי חייה בר אבא° אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן° בר נפחא: הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא° דרש בבית מדרשא רבי ירמיה° דרש בכנישתא דבולי: הלכה מקום שמזכירין שואלין. והא תנינן: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים! אמר רבי תנחום בר חייה°: בשעת המקדש שאני. שדאגו לעולי רגלים שיספיקו לחזור לביתם. תני אמר °רבי יודה: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים. מה טעמא דכתיב (יחזקאל מ"ז, י"ב): לחדשיו יבכר מיעוט רבים שנים, וכמו שהפירות יגדלו בחדשים שזה שישית מזמן גידולם כיום, כך תבואה תגדל בחדש שזה שישית מזמן גידולה כעת. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד. שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב העומר ממנה. מה טעמא שנאמר (יואל ב', כ"ג): ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון והביאו ממנו עומר בט"ו. מה מקיים °רבי יוסה טעמא ד°רבי יודה לחדשיו יבכר שמשמע בכמה חדשים והרי הוא אמר בחדש אחד? בכל חדש וחדש יהא מבכר.
מתני': בג' במרחשון שואלין את הגשמים. °רבן גמליאל דיבנה אומר: א_טזבז' בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
גמ': תנן: בג' במרחשון שואלין את הגשמים. מתניתא ד°רבי מאיר דתני: אי זהו זמנה של רביעה? °רבי מאיר אומר: הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר. °רבי יהודה בר עילאי אומר: הבכירה בשבעה א_יזוהבינונית בשבעה עשר והאפילה בעשרים ושלשה. °רבי יוסה אומר: הבכירה בי"ז, והבינונית בעשרים ושלשה, והאפילה בשלשים יום, שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו. אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי°: הכל מודים בשבעה עשר שהוא אחד מזמני רביעה שהיא זמן כוכב כימא לשקע שבו ירד מבול לעולם מה טעמא דכתיב (בראשית נח ז יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. רבי אבא בר זמינא° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי הושעיה°: הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר הלכה כ°רבי מאיר כיוון דאית תניי תני ומחליף? ששונה את המשנה ומחליף בין התנאים. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? אמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא: בתחילה היינו בזמן רביעה ראשונה כדי רביעה ובסוף כדי שיודחו פניה הקרמיד. רבי ינאי° הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי שמעון בן לקיש°: בתחילה כדי רביעה ולבסוף כדי שתשרה תמחה המגופה. ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. יש אומרים שהמגופה הייתה נשרת אם לא היו שורפים אותה באש, ויש אומרים שהאדמה תהיה לחה עד שראויה להכין מגופה בלי להוסיף מים. רבי יוסי° בר זבידא אמר בשם רב יהודה° נשיאה ורבי יונה° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא: בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה° אמר בשם רבי זעירה°: לא לברכה נאמרה אלא להפסק תענית נאמרה.
מרבותינו זכרונו לברכה ממסכת תענית, דף ד'.
אומרת הגמרא, אמר רבי יוסי לרבי חנינא אחוי דרבי אושעיא: נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותיה דרב הושעיה? כלומר אתה זוכר כשהיינו עומדים לפני החנות של רבי אושעיא, הדוד שלך? חביבך רבי זעירא ליה, עבר רבי זירא ושאלנוהו ואמר: עוד אנא היא צריכה לי. גם אני בעצמי מסתפק בזה. עבר רבי יסא, שאלנו את רבי יוסי ואמר: עוד אנא היא צריכא לי. ובסופה אתמציית ליה, כלומר לחצו אותו לענות, והוא אמר: לא שנייא הלכה מקום שמזכירין שואלין. כן, כמו שבעצם באותו כשמזכירים את הגשמים אז גם כן מבקשים גשמים.
רבי חייא בר אבא אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן: הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא דרש בבית מדרשא, רבי ירמיה דרש בכנישתא דבולי: הלכה מקום שמזכירין שואלין.
שואלת הגמרא: והא תנינן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים! כן, אז אתה רואה כאן שוילו את ההזכרה, אתה מזכיר כבר בשביל ניצרת. אמר רבי תנחום בר חייה: בשעת המקדש שאני - כלומר, כשהמקדש קיים זה שונה, כיוון שדאגו לרגלים שיספיקו לחזור לביתם. אז לכן מזכירים בשביל ניצרת ואילו את הבקשה דחו עד ג' בחשוון או ז' בחשוון.
תני אמר רבי יודה: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים. מה טעמא? לחדשיו יבכר. כן, חדשיו מיעוט רבים זה שניים. עכשיו וכמו שהפירות גדלו בחודשיים, שזה שישית מהזמן הגידול שלהם הרגיל, אז התבואה גם כן תגדל בחודש אחד, שזה שישית מזמן הגידול שלהם כעת. כן, אז זה רק חודש אחד במקום שישה חודשים.
רבי יוסי אומר: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד. שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב העומר ממנה. כן, כלומר היא גדלה תוך חמישה עשר יום והביאו ממנה עומר. מה טעמא? ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. והביאו את העומר בט"ו, כלומר בראש חודש ניסן התחיל לרדת להם הגשם וכבר את העומר הביאו בט"ו בניסן.
אז מה מקיים רבי יוסה טעמא דרבי יודה לחדשיו יבכר? אם זה ככה, שתוך חמישה עשר יום התבואה גדלת ותוך חודש הפירות גדלים, אז מה זה "לחדשיו" משמע מיעוט רבים - לפחות שניים? אלא הכוונה היא: בכל חדש וחדש יהא מבכר. כן, "חדשיו" לא הכוונה שפרי אחד יתבשל בכמה חודשים, אלא כל חודש וחודש יהיה פרי אחר.
מתני': בג' במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בז' בו, חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
גמ': מתניתא דרבי מאיר דתני: איזהו זמנה של רביעה? רבי מאיר אומר: הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר. רבי יהודה אומר: הבכירה בשבעה והבינונית בשבעה עשר והאפילה בעשרים ושלשה. רבי יוסה אומר: הבכירה בי"ז, והבינונית בעשרים ושלשה, והאפילה בשלשים יום, שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו. למה מתחילים דווקא אז? כיוון שעד אז עדיין מצפים שהאפילה תרד.
אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי: הכל מודים בשבעה עשר שהיא זמן כימא לשקע שבו ירד מבול לעולם. למה? כיוון שזה זמן שקיעת כימה. מה טעמא? ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
רבי אבא בר זמינא ורבי אלעזר בשם רבי הושעיה: הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר כרבי מאיר? כיוון דאית תניי תני ומחליף - יש כאלה שמחליפים את השמות, לכן אמר את ההלכה ולא אמר מי אמר אותה.
וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי פני הקרמיד. רבי ינאי, רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? הרי מגופה זה חרס שנצרף. אלא רואין אותה היא שרויה. כלומר, אם זה לא היה צרוף, הכמות שהייתה יורדת הייתה מוחקת אותו.
רבי יוסי בשם רב יהודה ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירה: להפסק תענית נאמרה. כלומר, שאם ירד כזה גשם אז מפסיקים את התעניות שקבעו על עצירת גשמים.
[דף ד עמוד ב]
חזקיה° ורבי נחום° ורב אדא בר איכומה° הוון יתבין. אמר רבי נחום° לרב אדא בר איכומא°: לא מסתברא לברכה נאמרה? אמר לו: אין. אמר חזקיה° לרב אדא בר איכומה° לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה הכין? אמר ליה כשיטת רבו אמרתי לו. אמר רבי מנא° בן יונה לחזקיה°: מני רביה של רבי נחום°? אמר ליה רבי זעירה° אמר ליה: והא אנן אמרינן דאמר רבי יוסה° אסי בשם רבי זעירה°: להפסק תענית נאמרה. רבי יהודה בר יחזקאל° אמר: הכין הוה יחזקאל° אבא א_יחמברך על ירידת גשמים: יתגדל יתקדש יתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו שאתה ממניען זו מזו שלא יפגשו כדכתיב (איוב ל"ו, כ"ז): כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו כמה דאת אמר (ויקרא בחקותי כז יח): ונגרע מערכך. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנה°: ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנאמר (איוב כ"ח, כ"ה): ומים תכן במדה. רבי יוסה בר יעקב° סלק מבקרה הלך לבקר לרבי יודן מיגדליא° עד דהוא תמן נחת מיטרא ושמע קליה אמר: אלף אלפים וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו שאתה גומל טובה לחייבים! אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין היה רבי סימון° רבי מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה? מלא כלי מחזיק שלשה טפחים דברי °רבי מאיר. °רבי יהודה בר עילאי אומר: א_יטבתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית שלשה טפחים. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו מאי טעמא דכתיב (תהלים מ"ב, ח'): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ואמר רבי לוי°: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות מה טעמא דכתיב (ישעיהו מ"ה, ח'): תפתח ארץ ויפרו ישע תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר (ישעיהו מ"ה, ח'): ויפרו ישע זו פריה ורביה (ישעיהו מ"ה, ח'): וצדקה תצמיח יחד זו ירידת הגשמים (ישעיהו מ"ה, ח'): כי אני ה' בראתיו לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם. רבי אחא° תנא לה בשם °רבן שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעת את הארץ. רבי חנינא בר יקא° אמר בשם °רבי יהודה בר עילאי: שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני °רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה המעטפת של הארץ. אם כן מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? אמר רבי חנינה°: אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותם ומה טעמא כדכתיב (ישעיהו כז ג): אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה. תני: אם היתה השנה הקדמת חסירה שעשו בה יותר חדשים חסרים מאשר מלאים נותנין לה חסרונה ולא שואלים בז' אלא מוסיפים את הימים החסרים ואם לאו הולכין אחר סידרה ושואלים בז' בחשוון דברי °רבן שמעון בן גמליאל. °רבי אומר: לעולם הולכין אחר סידרה. ושואלים בז' חשוון.
מספרת הגמרא: חזקיה ורבי נחום ורב אדא בר איכומה הוון. אמר רבי נחום לרב אדא בר איכומא: לא מסתברא לברכה נאמרה? אמר לו: אין - כן, אתה צודק. אמר חזקיה לרב אדא בר איכומה: אמרת ליה הכי? אמר רבי מנא לחזקיה: מני רביה רבי נחום - מי הרב שלו? אמר לו: רבי זעירה. אמר לו: והא אנן אמרין רבי יוסה בשם רבי זעירה להפסק תענית נאמר. נשאר בשאלה.
ואת אמר רבי יהודה בר יחזקאל אמר: הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים: יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו. כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו, כמה דאת אמר ונגרע מערכך.
אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנה: ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנאמר ומים תכן במדה. רבי יוסה בר יעקב סלק מבקרה לרבי יודן מיגדליא, עד דהוא תמן נחת מיטרא קליה אמר: אלף אלפים חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים! אמר ליה: הדא לך? אמר ליה: הכין היה רבי סימון מברך על ירידת גשמים.
וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה? מלא כלי מחזיק שלש טפחים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית שלושה טפחים. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו. מאי טעמא? תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.
אמר רבי לוי: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות. מה טעמא? תפתח ויפרו ישע - תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני, ויפרו ישע זו פריה ורביה, וצדקה תצמיח זו ירידת גשמים, אני ה' בראתיו - לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם.
רבי אחא בשם רבן שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעת את הארץ. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה, שורשי תאינה בוקעין בצור. רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסונה - כלומר רק לפי המעטפת, רק החלק העליון שותה מים. אם כן מה שורשי חרוב ושקמה יעשו? אמר רבי חנינה: אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה. מה טעמא? אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה.
תני: אם היתה השנה חסירה נותנין לה חסרונה ואם לאו הולכין אחר סידרה דברי רבן שמעון בן גמליאל. כלומר, ואז בעצם לא שואלים בשבעה בחשוון, אלא מוסיפים את הימים החסרים, ואם לאו הולכים אחר סדרה ושואלים בז' בחשוון. רבי אומר: לעולם הולכין אחר סידרה, כלומר תמיד שואלים בז' בחשוון. ואם היתה שנה קודמת מעוברת, אז הולכים אחר עיבורה ושואלים מוקדם יותר, שהעונות תמיד הלכו על פי החמה, שהרי תקופה תמיד לפי החמה.
ושואלים: הרי לפני זה אמרנו שהולכים אחר סדרה ותמיד שואלים בז' בחשוון גם אם הוסיפו כמה ימים וכל החודשים היו חסרים, ואילו כאן אומר שהולכים אחר העיבור, כלומר אם עיברו את השנה אז בעצם מקדימים. רבי זירא ורבי אסא ורבי ישמעאל בר יצחק אמרו בשם רבי יוחנן: לבסוף ניצחך - דעת רבי להתחיל לבקש הולכים אחר עיבורה, ואם היתה שנה קודמת מעוברת אז מקדימים לשאול בחודש. ומה שאמר רבי שלעולם הולכים אחר סדרה, הכוונה להפסק תענית שלעולם לא מפסיקים עד שיצא ניסן, כי כל עוד שלא יצא ניסן עדיין זה נחשב זמן של גשמים ואפשר עדיין להמשיך להתפלל.
[דף ה עמוד א]
אם היתה השנה הקדמת מעוברת הולכין אחר עיבורה. ושואלים מוקדם יותר שהעונות הולכים תמיד על פי ימי החמה והתקופה. מחלפא שיטתיה ד°רבי! תמן הוא אמר לעולם הולכין אחר סידרה ושואלים בז' חשוון והכא הוא אמר אחר עיבורה! ואם השנה הקדמת הייתה מעוברת מקדימים לבקש חדש קדם. רבי זירא° רבי יסא° אסי ורבי שמואל בר רב יצחק° מטו בה בשם רבי יוחנן° בר נפחא: לדעת °רבי להתחיל לבקש הולכים אחר עיבורה, ואם הייתה השנה הקדמת מעוברת מקדימים לשאול בחדש. ומה שאמר °רבי שלעולם הולכים אחר סידרה לבסוף נצרכה הכוונה להפסק תענית שלעולם אינו מפסיק עד שיצא ניסן.
מתני': הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים א_כהתחילו היחידים מתענין אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
גמ': תנן: הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין. מי אלו הם היחידים? אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור. וכי מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה? אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן על הציבור כדיי הוא מצלייא ומתענייא. ראוי הוא שיתפלל ויענה. חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן וכשעשו תענית על הגשמים אמר לו רבי מנא° בן יונה: קום אמור (דברים כי תבא כו יג): בערתי הקדש מן הבית אולי זה יזכיר את ההקפדה שלך על המעשרות ובזכותך ירדו גשמים. חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דרבי יניי° אמר לו: רבי זכה עמי פרנס אותי. אמר לו: ולא הוה לאביך פריטין להשאיר לך בירושה? אמר לו: לא. אמר לו: גבי אצלי אינון מופקדין ואני אתן לך אותם. אמר לו: שמעית עליהון דאינון סרקין מגזל ואיני רוצה להנות מהם. אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא. ראוי אתה שיתפלל ויענה. איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת נראה לחכמים בחלום פלוני מנהיג החמרים יתפלל וירד המטר. שלחין רבנן ואייתוניה והביאו אותו. אמרון ליה: מה אומנך? אמר לון: חמר אנא. אמרין ליה: ומה טיבו עבדת? אמר לון: חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתתה פעם אחת השכרתי חמורי לאשה אחת והוות בכייה גו איסרטה והיתה בוכה בדרך ואמרית לה: מה ליך? אמרה לי: בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה חשבה לעסוק בעברה כדי לשחרר את בעלה וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתיה ואמרית לה: הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי! ומכרתי חמורי ונתתי לה הדמים, ואמרתי לה: הא לך מעות ופדה בעלך ולא תחטא בזנות. אמרין ליה: כדיי את מצלייא ומתענייא. ראוי אתה שתתפלל ותענה. איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא צלי ונחית מיטרא. נראה לרבי אבהו בחלום אדם ששמו פנטקקא יתפלל ויבא המטר התפלל וירד גשם. שלח רבי אבהו° ואייתיה אמר לו: מה אומנך? אמר לו: חמש עבירן. ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משכיר זונות משפר
הגיע שבעה עשר בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענים, אוכלים ושותים משחשכה, מותרים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.
אומרת הגמרא: תנן, הגיע שבעה עשר בחשוון ולא ירדו גשמים והתחילו היחידים מתענין. מי הם היחידים שמתענין? אלו שמתמנים פרנסים על הציבור. שאתה אומר מכיוון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, הוא מתפלל ונענה? לא מדובר דווקא בצדיקים הגדולים. אומרת הגמרא: אלא מכיוון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, ונמצא נאמן על הציבור, כדאי הוא מצלי ומתענה. כלומר אדם כזה שהוא נאמן על הציבור, אז כדאי שהוא יתפלל ויענה, כיוון שהוא בעצם מייצג את הציבור כולו, מייצג אותם בצורה נכונה.
חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן - היה מפריש מעשרות כדין. אמר לו רבי מנא: קום אמור בערתי הקדש מן הבית. כלומר אולי זה יזכיר את ההקפדה שלך על המעשר ובגללו ירדו גשמים.
חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דרבי יניי, אחד מקרובי דרבי ינאי, אמר לו: רבי זכה עמי, כלומר תתפלל שתתן לי צדקה. אמר לו: ולא הוה לאביך פריטין? הרי אבא שלך היה עשיר, לא השאיר לך כסף? אמר לו: לא. אמר לו: גבי אינון - כלומר יש אצלי כסף מופקד של אבא שלך ואני אתן לך אותם. אמר לו: שמעית עליהון דאינון סרקין - שמעתי שזה מגזל, לא רוצה ליהנות מהם. אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא - אדם כמוך כדאי שהוא יתפלל וייענה.
איתחמי לרבנן פלן חמרא - אחד שהוא חמר, כי הוא מוביל חמורים - שאם הוא יתפלל, יצלי ומיטרא נחת, ירד גשם. שלחין רבנן ואייתוניה - שלחו והביאו אותו. אמרו לו: מה אומנך? מה המקצוע שלך? אמר להם: חמר אנא, אני מוביל חמורים. אמרין ליה: ומה טיבו עבדת? איזו טובה עשית בחיים? אמר לו: חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתתא והוות בכייה גו איסרטה - פעם אחת השכרתי את החמור שלי לאישה אחת והיא בכתה כל הדרך. ואמרית לה: מה ליך? מה קרה לך? אמרה לי: בעלה דהיא איתתא חביש - הבעל של אותה אישה נמצא בבית האסורים. ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה - והנה היא רוצה לראות מה לעשות כדי להציל אותו, וכמובן שהיא התכוונה לעסוק בעבירה כדי לשחרר את בעלה. וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתיה - מכרתי את החמור ונתתי לה את הכסף כדי שתציל את בעלה. ואמרית לה: הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי! - הנה לך, פני את בעלך ולא תחטאי. אמרין ליה: כדיי את מצלייא ומתענייא.
איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא, נחית מיטרא - אחד עם שם כזה שיתפלל וירד גשם. שלח רבי אבהו ואייתיה עביין. אמר לו: מה אומנותך? מה מקצועך? אמר לו: חמש עבירה נהוגה עביד בכל יום - חמש עבירות הוא עושה כל יום: מוגר זנייתה, הוא משכיר זונות, משפר תייטרון - משפר את התיאטרון, מעיל מניהון לבני - הוא מכין להם בגדים, מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון - הוא גם מנגן בכלים לפניהם. אמר לו: ומה טיבו עבדת? איזה מעשה טוב עשית? אמר לו: חד זמן הוה ההוא גברא תייטרון, אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכייה - עמדה אישה אחת מאחורי עמוד ובכתה. ואמרית ליה: מה ליך? מה קרה לך? ואמרה לי: בעלה דההיא איתתא חביש - בעל אותה אישה נמצא בבית האסורים. ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה! - ואני רוצה לראות מה לעשות כדי להציל אותו, והכוונה שהיא התכוונה לעסוק בזנות כדי לשחרר את בעלה. וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה - מכרתי את המיטה שלי ואת המצעים ונתתי לה את הכסף. ואמרת לה: הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי! הנה לך, פני את בעלך ואל תחטאי. אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא - אתה באמת ראוי שתתפלל ותיענה.
איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת - החסיד של כפר אימי יתפלל וירד גשם. סלקין רבנן לגביה - הלכו החכמים לביתו, אבל הוא לא היה. אמרה לון בני בייתיה: בטורא הוא יתיב - אשתו אמרה להם, הוא נמצא בהר, הוא עובד. נפקון לגביה - הם הלכו אליו. אמרון ליה: אישר! ולא אגיבון - קראו לו לשלום ולא ענה להם. יתב מיכול ולא אמר לון: אתון כריכין - ישב לאכול ולא הזמין אותם לאכול איתו. מי עלל, עבד חד מובל דקיסין ויהב גולתה מרום מובלה - כשחזר לביתו בדרך אסף עצים, הייתה לו איזו ערימה של עצים, הניח אותם על גופו ואת הבגד שלו שם על העצים. עאל ואמר לבני בייתיה: אילין רבנן הכא בעי ניצלי וייחות מיטרא - נכנס ואמר לאשתו: החכמים האלה כאן, רוצים שנתפלל וירד גשם. ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון - ואם אני אתפלל וירד גשם, זה גנאי להם שהם התפללו ולא ירד. ואין לא חילול שם שמים הוא - ואם לא ירד, זה חילול שם שמיים. אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי - נעלה עכשיו לגג ונתפלל. אין נחת מיטרא אנן אמרין לו כבר שמייא ניסין - אם ירד גשם, נאמר להם: כבר משמיים דאגו לזה, לא צריך אותנו. ואין אנן אמרין לון לית אנן כדיי מצליא ומתענייא - ואם לא ירד, נאמר להם: אנחנו לא ראויים שנתפלל וניענה. וסלקין וצלין ונחת מיטרא - עלו והתפללו וירד גשם.
[דף ה עמוד ב]
תייטרון מעיל מניהון לבני מכבס בגדיהם מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא מנגן קדמיהון. אמר לו: ומה טיבו עבדת? אמר לו: חד זמן הוה ההוא גברא על עצמו אמר משפר תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכייה ואמרית ליה: מה ליך? ואמרה לי: בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה! חשבה לעסוק בעברה כדי לשחרר את בעלה. וזבנת ערסי ופרוס ערסיי מכרתי את מטתי ואת המצעים של מיטתי ויהבית לה טימיתיה שווים ואמרת לה: הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי! אמר לו: כדיי את מצלייא ומתענייא. ראוי אתה שתתפלל ותענה. איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת. סלקין רבנן לגביה. אמרה לון בני בייתיה: בטורא הוא יתיב. נפקון לגביה. אמרון ליה: אישר ברכו אותו ולא אגיבון. יתב מיכול ולא אמר לון: אתון כריכין. מי עלל עבד חד מובל דקיסין סחב חבילת עצים ויהב גולתה את הבגד מרום מובלה על חבילת העצים. עאל ואמר לבני בייתיה: אילין רבנן הכא בעי דניצלי וייחות מיטרא ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון ואין נתפלל ולא ירד גשם חילול שם שמים הוא. אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי אין נחת מיטרא אנן אמרין לון כבר עבדון שמייא ניסין ואין לא אנן אמרין לון לית אנן כדיי מצליא ומתענייא. וסלקין וצלין ונחת מיטרא. נחת לגבון אמר לון: למה איטרפון רבנן להכא יומא דין? אמרין ליה: בעיי תצלי וייחות מיטרא. אמר לון: ולצלותי אתון צריכין? כבר עבדון שמייא ניסין! אמרין ליה: למה כד הויתה בטורא אמרינן לך אישר ולא אגיבתינון? אמר לון: דהוינה עסיק בפעולותי שאני שכיר יום מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי? אמר לו: ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין? אמר לון: דלא הוה גביי אלא פלחי מה הוינא מימור לכון בחנפין? בואו לאכול כשאני יודע שאין לי מה להציעה לכם. אמרין ליה: למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה? אמר לון: דלא הוות דידי שאולה הוות והשאילו לי אותה דניצלי להתפלל בה מה הוינה מבזעא יתה? אמרין ליה: ולמה כד הווי את בטורא איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין? אמר לון: כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה, וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי. אמרין ליה: יאות את מצלייא ומתענייא. נראה לרבנן בחלום שחסיד שבכפר אימי יתפלל וירדו הגשמים. עלו החכמים אצלו ואמרה אשתו לחכמים שהוא כעת בהר. יצאו אליו להר ברכו אותו לשלום ולא החזיר להם שלום, כשישב לאכול לא אמר להם: בואו ואכלו עמי, כשעמד לחזור לביתו עשה חד משא של עצים, ונתן סודרים על גב המשא שלא כדרך נושאי המשא שנותנים הסודר על הכתף ואח"כ המשא על הסודר. נכנס ואמר לאשתו אלו חכמים באו לכאן ורוצים שאתפלל על הגשמים. ואם אני מתפלל לפניהם והגשמים יורדין גנאי הוא לחכמים שהם גדולים ממנו והתפללו ולא ירדו הגשמים. ואם לא נתפלל יש בזה חילול שם שמים. אלא בואי אני ואת נעלה לגג להתפלל, ואם ירד המטר בתפלתינו נאמר להן כבר נעשה לכם ניסים מן השמים ואינכם צריכין, ואם לא ירדו נאמר להם אין אנחנו כדאי להיות נענה בתפלתינו שכ. ועלו והתפללו וירד המטר. ירד אצל החכמים אמר לו למה הטרחתם עצמכם לבוא לכאן היום הזה? אמרו להם. רוצים אנו שתתפלל שירד המטר. אמר לו. ולתפלתי אתם צריכין בתמיה כבר נעשה לכם נסים מן השמים. שאלו אותו למה. כשהיית בהר ואמרנו לך איישר לא השבת לנו שלום? אמר לו: שהייתי עוסק בפעולתי ואני שכיר יום, וכי אני רשאי להסיח דעתי מן עבודתי?. אמרו ליה ולמה כשישבת לאכול לא אמרת לנו לאכול עמך? אמר לו: כיוון שלא היה אצלי אלא פרוסה אחת, מה הייתי אומר לכם שתאכלו עמי כחונף וכגונב דעת. אמר לו למה כשרצית לחזור לעיר נתת הסודר ע"ג המשא שלא כדרך נושאי הסבל? אמר לו, שאולה היתה להתפלל בה ואם הייתי נותנת אותה תחת המשא היתה נקרעת. ולמה. כשהיית בהר היתה אשתך מלובשת בגדים צואין וכשנכנסת מן ההר הייתה לובשת בגדים נקיין? אמר לו. כשאני הייתי בהר היא לובשת בגדים צואין שתתגנה שלא יתן שום אדם עיניו בה. וכשאני נכנס מן ההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. אמר לו:. כדאי אתה להתפלל ותענה מן שמים. תני בתעניות אלו: מותר לוכל עד שיאיר המזרח דברי °רבי. °רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר? קריאת תרנגולא. א_כאישן ועמד אסור לאכול בשלא התנה אבל אם התנה מותר.
נחת לגבון אמר לון: למה איטרפון רבנן להכא יומא דין? למה יצרכתם עצמכם לבוא ביום כזה? אמרין ליה: בעיי תצלי וייחות מיטרא - רצינו שתתפלל וירד גשם. אמר לון: ולצלותי אתון צריכין? כבר שמייא ניסין! אתם צריכים את התפילה שלי? כבר משמיים דאגו לכם. אמרין ליה: למה כד הויתה בטורא אמרינן לך ולא אגיבתינון? למה כשקראנו לך בהר ולא ענית לנו? אמר לון: דהוינה עסיק בפעולותי, מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי? - הייתי שכיר יום, ומה אתם רוצים שאני אסיח את דעתי מהעבודה? אמר לו: ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין? למה לא הזמנת אותנו לאכול איתך? אמר לון: דלא הוה גביי אלא פלחי, מה הוינא מימור לכון בחנפין? - לא היה לי אלא מזון פשוט, מה אני אגיד לכם תבואו לאכול, זה יהיה בחנופה. אמרין ליה: למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה? למה כשחזרת שמת את הבגד על העצים? אמר לון: דלא הוות דידי, שאולה הוות דניצלי בה, מה הוינה מבזעא יתה? - הבגד היה שאול לי כדי שאתפלל בו, האם אני אקרע אותו על העצים? אמרין ליה: ולמה כד הווי את איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין? למה כשהיית בהר אשתך לבשה בגדים פשוטים וזולים, וכשאתה חוזר מההר היא לובשת בגדים נקיים ויפים? אמר לון: כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה - כשאני בהר היא לובשת בגדים פשוטים שלא יסתכלו עליה. וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי - וכשאני חוזר מההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן את עיני באישה אחרת. אמרין ליה: יאות את מצלייא ומתענייא - באמת אתה ראוי שתתפלל ותיענה.
תני: מותר לוכל עד שיאיר המזרח - דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר? כוונתו לקריאת התרנגול. ישן ועמד אסור בשלא התנה, אבל אם התנה מותר - כלומר אם ישן ועמד באמצע הלילה, אם לא התנה מראש שיקום לאכול, אסור לו לאכול, אבל אם התנה מראש שיקום ויאכל באמצע הלילה, מותר.
[דף ו עמוד א]
==ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ה==
מתני': א_כבהגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור, אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
גמ': אמר רבי יוחנן° בר נפחא: כל תענית שבית דין גוזרין להפסיק לאכול מבעוד יום א_כגאין עוברות ומיניקות מתענות בם. שלא יסתכנו אבל צומות שמתחילים רק מעלות השחר אף הם צריכות לצום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק°: נראים דברים כשגזרו כבר קדם כמה צומות ואמרו שלא להפסיק בהם כמו בתעניות על הגשם שבשלוש הראשונות אין מפסיקין בהם מבערב והאחרונות מפסיקין אבל אם גזרו מיד להפסיק מבערב כנראה שמדובר בתענית על דבר חמור ואפילו עוברות ומיניקות מתענות בם. ותני כן: עוברות ומיניקות א_כדמתענות כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים ושלש תעניות הראשונות ובשלש השניות א_כה ובשבע האחרונות אינן מתענין בהן. א_כו אף על פי כןאינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. למה אינם מתענות בשניות? לא בגלל שגזרו כבר בשלוש ראשונות שלא להפסיק. לפי שאינם חמורות כל כך שאם בכל תענית שמפסיקין מבעוד יום אינם מתענות היה יכול לכתוב שאינם מתענות בתעניות שמפסיקין בהן מבעוד יום, חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב כי אתא רבי אבא בר זבדא° אמר רבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא: אפילו גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם.
מתני': עברו אלו א_כזולא נענו בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום א_כחואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות.
גמ': אמר רבי זעירה° בשם רב ירמיה°: העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים מאי טעמא דכתיב (יואל ב', ט"ו): קדשו צום קראו עצרה אספו עם. והא תני: א_כטהלילה מותר והיום אסור! ואם הוא כעצרת למה הלילה מותר? אמר רבי זעירה°: קיימה אבא בר ירמיה° אספו עם רק משעת אסיפת עם. שנעשה ביום הוקש לעצרת. אמר רבי חיננא°: הרבה הדברים תלו אותן במנהג חלקן כהוגן וחלקן לא. נשיי דנהיגין א_לדלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא במוצאי שבת אינו מנהג עד יפני סדרה עד שיחזרו מהתפילה ויבדילו. מנהג לא לעשות מלאכה בתרייה ובחמשתה כל שני וחמישי אינו מנהג בתענית ציבור עד יתפני תעניתה. מנהג יומא דערובתה הושענה רבא שחובטים ערבות אינו מנהג מן מנחתה ולעיל כמו כל ערב חג. מנהג א_לאיומא דירחא ראש חדש מנהג. אמר רבי זעירה°: א_לבנשייא דנהגן דלא למישתייה לא לסדר את חוטי השתי באריג מן דאב עליל משנכנס אב מנהג. שבו פסקה אבן שתייה מה טעם דכתיב (תהלים י"א, ג'): כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא°: כל הדברים שהם משום מנהג לא מבטלים. אעין דשיטין עצי שיטים הוו במגדל צבעייה שנהגו איסור להשתמש בהם זכר לחרבן המקדש. אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון דרבנן°: מהו מיעבד בהן עבודה? אמר להן: מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם רבי אבון°:
תמלול מתוקן אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת תענית, דף ו'. אנחנו מתחילים את התחלת המשנה פרק אלף הלכה א'. אומרת המשנה: הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור. כלומר בצומות האלה לא מתחילים מהבוקר, לא מתחילים מהלילה, מהבוקר, אז מותר לאכול בח-- ב-בחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן כל תענית שבית דין גוזרין להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם, כלומר להתחיל מהלילה, אז אין עוברות ומניקות מתענות בהם, כי זה סכנה לעובר וליולדת. אמר רבי שמואל בר רב יצחק נראים דברים כשגזרו כבר שלא להפסיק, כן? כי הוא תענית, תעניות הגשם שבשלוש הראשונות מתחילים רק מהבוקר. כן? אז זה מראה שהצום הוא לא כל כך חמור. אבל אם גזרו מיד להפסיק עוברות ומיניקות מתענות בם, כנראה מדובר בתענית, דבר חמור ואפילו עוברות ומניקות מתענות בה.
ותני כן: עוברות ומיניקות מתענות כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים ושלש תעניות הראשונות, כן, של הגשמים, הן מתענות כיוון שהם מתחילים מהבוקר, ובשלש השניות האחרונות אינן מתענין בהן. כן, כלומר השבע האחרונות שבהם מתחילים מהערב, הן לא מתענות בהם, אף על פי כן אינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד.
עכשיו למה אינן מתענות בשניות? כלומר למה באלה שבשבע האחרונות שמתחילות מהערב, למה הן לא מתענות? לא בגלל שכבר גזרו שלא להפסיק. כן. אז רואים מכאן באמת שכיוון שהתחלנו עם שלוש הראשונות שבהם מתחילים רק מהבוקר, לא מפסיקים בערב, אז כיוון שכאן זה מראה שהתעניות האלה הן לא כל כך חמורות, ולכן כשעברו לצום כבר מהערב אז הנשים המניקות והמעוברות הן פטורות מהם.
עוד בגמרא: אתא רבי אבא בר זבדא רבי יצחק בר טבליי בשם רבי יוחנן: גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם, כלומר אפילו אם גזרו שאת הצום הראשון כבר להתחיל מהערב, אין עוברות ומניקות מתענות בהם.
בפרק אלף הלכה ו'. אומרת המשנה: עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות. כן, הוסיפו את העניין של הרחיצה, הסיכה, נעילת הסנדל, הוסיפו את זה ולהרים גם את המרחצאות, שאנשים לא ילכו להתרחץ.
רבי זעירה בשם רב ירמיה: העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים. מאי טעמא: קדשו צום קראו עצרה. הוא משווה בין אספת העם, כלומר שעושים את תענית ציבור לעצרת וליום הכיפורים. והא תני: הלילה מותר והיום אסור. עכשיו אם זה כעצרת, למה לילה מותר? אמר רבי זעירה: קיימה אבא בר ירמיה אספו עם משעת אסיפת עם. כלומר מתי אתה חייב בצום? רק משעת אספת העם, שזה נעשה ביום בבוקר.
רבי חיננא: הרבה דברים תלויים במנהג, חלקם כהוגן וחלקם לא. נשייא דנהגין דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא, אינו מנהג, כלומר נשים שלא עושות מלאכה במוצאי שבת זה לא מנהג. אבל אם הן לא עושות מלאכה עד לפני סידרא, כלומר עד שחזרו מהתפילה והן מבדילות, אז זה מנהג. עכשיו, לא עושות מלאכה מן מנחה ולעיל בשני וחמישי, זה לא מנהג עד. אבל בתענית ציבור, מנהג דירחא מנהג. אמר רבי זעירה: נשייא דנהגן דלא מן דאב עליל מנהג. למה? שבו פסקה אבן שתייה, מה טעם: כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא: כל הדברים שהם בשום מנהג לא מבטלים. אעין דשיטין במגדל, היו עצי שיטים במגדל צביה, שם של מקום, שהם נהגו איסור להשתמש בהן. זה חל בחורבן, כי המשכן היה עשוי מהשיטים.
אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון דרבנן: מהו מיעבד? אם מותר להם להשתמש בעצים האלה. אמר להן: מכיון שנהגו אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. רבי אלעזר בשם רבי אבון: כל דבר שהוא מותר בו באיסור נשאל לו, כלומר אם אדם עושה, נוהג בדבר בטעות, אז נשאל ומתירים לו, וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור, נשאל מתירין לו - אין מתירים לו.
ברחיצה. כן, אמרנו במשנה שבצומות האלה אסורים ברחיצה. רבי זעירה בר חמא ורבי יוסי בי רבי חנינא בשם רבי יהושע בן לוי: בתענית מרחיץ ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה הרטיב סמרטוט ונתן לו כדה, כדי שיהיו הכלים נגובים, ולמחרת העביר אותו על פניו.
[דף ו עמוד ב]
א_לגכל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה ונוהג בו באיסור נשאל והן מתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור, נשאל אין מתירין לו. אסור ברחיצה. רבי זעירה בר חמא° ורבי יוסי בי רבי חנינא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי°: בתענית צבור א_לדמרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. א_להביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה° תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה שרה בגדים בלואים במים מעיום הכיפורים ונותנן תחת הכד שיהיו נגובים ולמחרת מעבירן על פניו. והא תני: אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו! ולמה רבי יהושע בן לוי° חילק גבי שטיפת פנים? היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר א_לואינו חושש. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי אבא° כההן תנייא. הורי רבי אחא° א_לזבבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים. תני: א_לחאבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תנן: אסור בסיכה. כהדא דתני: א_לטבשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. א_מביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור א_מאשאינה של תענוג מותר. והא תני: א_מבשוות סיכה לשתייה לאיסור שזר אסור לסוך שמן תרומה ולתשלומין שזר שסך חייב חומש אבל לא לעונש שזר שסך במזיד אינו לוקה. א_מגביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש שלא לוקים על הסיכה. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה גבי תרומה. והא תני (ויקרא אמור כב טו): לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה! שאם היה זר לוקה משמע שזה מהתורה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי°: ואין לית כאן סך אף שותה לית כאן שהרי איסור אכילה כבר נאמר ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן איך אמרנו שאם אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד): ולא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני, הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור לא כל שכן למת! אלא איזו דבר שהוא מותר לחי והוא אסור למת? הוי אומר זו סיכה. תנן: אסור בנעילת הסנדל. תני: כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל א_מדיצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ א_מהוכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני: א_מויוצאין באנפיליא גרביים ביום הכיפורים ואית תניי תני: אין יוצאין. אמר רב חסדא°: מאן דאמר יוצאין באנפילייא גרביים של בגד ומאן דאמר אין יוצאין באנפילייא גרביים של עור. יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע בן לוי° בלילי צומא רבא נפק לגביה לבוש סולייתיה סנדל שעם אמר ליה מה הוא דין? אמר לו א_מזאיסתניס אנא. רבי שמואל בר נחמן° סלק לגביה רבי יהושוע בן לוי° בלילי תעניתא נפק לגביה לבוש סוליסה סנדל שעם אמר לו: מה הוא דין? אמר לו: איסתניס אני. רבי סמיי° חמונה נפיק ראו אותו יוצא בלילי תעניתא לבוש סוליסה סנדל שעם. חד תלמיד מן דרבי מנא° בן יונה הורי לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה סנדל שעם אמר לו: מן אן הדה? אמר לו: מן דרבי יהושוע בן לוי° הוא אמר לו רבי יהושוע בן לוי°: איסתניס. הוה תנן: אסור בתשמיש המטה. אתי חמי בא וראה: ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לא כל שכן! שהרי חייב לטבול. תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא° ורבי ייסה° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי°: אין קרי שעליה תיקן עזרא טבילה אלא מתשמיש המטה. רב הונא° אמר: אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום. הוו בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה° ורבי יוסא° תרוויהון אמרין: אפי' מדבר אחר. והא והא תנינן יום הכיפורים א_מחאסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים.
לית הדא פליגא האין זה חולק על רבי יהושע בן לוי° שאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה? פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ב°רבי יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים. אית לך למימר על אותו הגוף הקדוש שהוא שוכח? רבי יהודה בר פזי° ורבי חנין° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק°: נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה. מאי טעמא? דכתיב (בראשית נח ו יח) ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך. שהפריד בין הגברים לנשים וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה. מאי טעמא? דכתיב (בראשית נח ח טז) צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. אמר רבי חייה בר אבא°: למשפחותיהם יצאו מן התיבה, על ידי ששימרו יחסיהן זכו להנצל מן התיבה. תדע לך שהוא כן, דתנינן: חם, כלב ועורב קילקלו מעשיהן. חם יצא מפוחם, כלב יצא מפורסם בתשמישו, עורב יצא משונה מן הבריות. אמר רבי אבון°: כתיב (איוב ל', ג') בחסר ובכפן גלמוד - בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם, עשה אשתך גלמודה. אמר רבי לוי°: כתיב (בראשית מקץ מא נ) וליוסף ילד שני בנים. אימתי? בטרם תבוא שנת הרעב. תני בשם °רבי יהודה בר עילאי: תאיבי מי שאין לו בנים משמשין מיטותיהן. אמר רבי יוסי° בר זבידא: ובלבד יום שטבלה.
מתני': א_מטעברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. ומה אלו יתירות על הראשונות? שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות, ובשני מטין עם חשיכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
גמ': תנן: עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. אמר רבי יודן בריה דרבי חמא דכפר תחמין°: כמספר שני וחמישי שבתוך ארבעים שעשה משה בהר. ולמה לא יותר? אמר רבי יוסה° אסי: על שם שאין מטריחין על הציבור יותר מדאי. תני: אין מתענין על שני דברים כאחת. מן הדא דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת. משמע שהיתה צרה אחרת אמר רבי תנחומא° בר אבא: לא מן הדא, אלא מן הדא דכתיב (דניאל ב יח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. אמר רבי חייה בר אבא°: שאם היו שני הדברים, עצירת גשמים וגוביי, מתריעין עליהן כאחד. ולמה באילין תרתיי מילייא? אמר רבי יוסי בר רבי בון°: באילין תרתין מילייא שיערייה רבי. ששניהם גורמים לאותה צרה של הפקעת השערים ויוקר תנן: ובשני מטין עם חשיכה. מאי מטין? פותח אחד ונועל אחד. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. מה הכוונה מותרים? האם א_נפותח אחד ונועל אחד, רק שמותר מהבוקר, או פותח את שניהם?
מתני': א_נאעברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום.
גמ': תנן: עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה. אמר רבי יהושע בן לוי°: הדא דאת אמר א_נבבבנין של שמחה, אבל אם היה א_נגכותלו גוהה, סותרו ובוניהו. שמואל° בר אבא בר אבא אמר: מה שמותר לבנות אם היה רעועה, זה דווקא כותלא דגנא ביה. של הבית שישן בו רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° אסי: אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי°: אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר א_נדשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס יארס. שמואל° בר אבא בר אבא אמר: אפילו בתשעה באב א_נהיארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל? האם שמואל חזר בו? תמן הוא אמר: משמים אשה לאיש, דכתיב (תהלים ס"ח, ז') אלהים מושיב יחידים ביתה, (תהלים ס"ב, י') במאזנים לעלות המה מהבל יחד. והכא הוא אמר הכין שמא יקדמנו אחר: שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן, אם קדמו אחר בתפילה, לא קיימה. אלא או הוא או היא ימות. תנן: ממעטין וכו'. ובשאילת שלום בין אדם לחבירו. למה רק ממעטין? הרי אסור בכלל! לא כן תני: א_נואין שואלין בשלום חברים בתשעה באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. לימים שבנתיים בין התעניות נצרכה. תנן: יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום. אמר רבי יוסי בר רבי בון°: א_נזובלבד ניסן של תקופה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק°: הדא דאת אמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר, אבל אם ירדו להם גשמים מכבר, סימן ברכה הן.
הדרן עלך פרק מאימתי
פרק שני – סדר תעניות
מתני':
סדר תעניות כיצד ב_אמוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו הזקן שבהן ב_באומר לפניהם דברי כיבושין: אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג', י') וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה מהו אומר (יואל ב', י"ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם.
גמ': אמר רבי חייה בר אבא°: ולמה יוצאין לרחובה של עיר לומר אם נתחיבנו גלות חשבינו כאילו גולים אנו לפניך שהגלות מכפרת. רבי יהושע בן לוי° אמר לפי שנתפללו בצינעה ולא נענו לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו. אמר רבי חייה בר אבא°: ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר? לומר כלי אחד של חמדה שהיה לנו גרמו עונותינו שיתבזה. ויצא לרחוב תנן: ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה מאי טעמא? אמר רבי חונה רבה דציפורין° אבותינו חיפו אותו זהב ואנו חיפינו אותו אפר. אמר רבי יעקב דרומיא°
והא תני: אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו. אז זה חילק רבי יהושע בן לוי לגבי שטיפת הפנים, נשאר בשאלה. היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש. כן, גם הוא נרטב. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש, כלומר מותר לרחוץ אם זה שטיפה. הורי רבי אבא תנייא. הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים.
תני: אבל ומנודה היו מהלכין בדרך מותרין בנעילת סנדל לכשיבואו יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן ציבור.
בסיכה. כן, אבל למדנו משם שאסור בסיכה בצומות האלה. כהדא דתני: בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר.
והא תני: שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש, כלומר שזר אסור לסוך בשמן תרומה, ולתשלומים - אם זר סך שמן תרומה אז הוא חייב חומש, אבל לא לעונש - אם זר סך במזיד שמן תרומה אז הוא לא לוקה. ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש, כלומר לא לוקים על הסיכה. ומכאן שבעצם בסיכה זה לא כמו השקיעה מהתורה.
והא תני: לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה. כן, כלומר שאם זר סך אז הוא ילקה, אבל מכאן שהוא לוקה. אז לכאורה קשה. אמר רבי יוחנן: לית כאן סך, צריך למחוק את הסך, זה רק עניין של שותה. מי ששותה לוקה, אבל סך לא. אמר רבי אבא מרי: אין לית כאן סך שותה דבר שהוא בא לאוין מצטרף? אם אתה אומר שהמשנה מהפסוק הזה לא למדו לעניין סיכה, אז גם לעניין שתייה לא למדו. כי הרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתייה בכלל אכילה. דאי לאו כן, אם אתה אומר שהאיסור שתייה נלמד מכאן, אז איך אמרנו שאם הוא אכל ושתה ביום הכיפורים בעלם אחד אינו חייב על אחת, וכי דבר שהוא בא משני לאווין מצטרף? אם אתה אומר שלמדו את זה משני פסוקים, אכילה מפסוק אחד ושתייה מהפסוק הזה, אז זה שני דברים. אז איך יצא שהוא חייב רק אחד?
מניין שהוא מחוור בעשה? כלומר לא לוקים עליו, אבל מניין שאם הוא סך אז הוא חייב בעשה? רבי אלעזר בשם רבי סימיי: ולא נתתי ממנו למת. מה נן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין, כלומר הוא משתמש בכסף מעשר שני כדי לקנות ארון ותכריכין למת, הרי זה דבר שאסור אפילו לחי, כי הרי לא הותר בכספי מעשר אלא אכילה, שתייה וסיכה. לחי הוא אסור לא כל שכן למת! דבר שהוא מותר לחי למת? הוי אומר זו סיכה. אומרים מכאן שסיכה היא לפחות אסורה בעשה, מי שסך שמן תרומה.
בנעילת סנדל. כן, בצומות האלה אסור לנעול סנדל. תני: כל אלו שאמרו אסורין בנעילת סנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני: יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים אית תניי תני: אין יוצאין. אמר רב חסדא: מאן דאמר יוצאין באנפילייא של בגד מאן דאמר אין יוצאין באנפילייא של עור.
יצחק בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא, כלומר ביום כיפור, נפק לגביה לבוש סוליתו, הוא ראה שהוא נועל סנדלים משם. אמר לו מה זה? אמר לו: אני מפונק. רבי שמואל בר נחמן סלק גבי רבי יהושוע בן לוי בלילי תעניתא, נפק לגביה גם כן עם סוליתא. אמר לו: מה זה? אמר לו: אני. רבי סמיי נפיק בלילי תעניתא לבוש סוליתא, הוא ראה שהוא יוצא עם סנדלים שם. חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבויי דנשיא, כלומר הוא הורה לאחד מהקרובים של הנשיא, שמותר ללבוש נעליים כאלה. אמר לו: מן הד? כלומר מי פסק לך את זה ככה? אמר לו: דרבי יהושוע בן לוי, רבי יהושוע בן לוי פוסק ככה. אמר לו רבי יהושוע בן לוי: איסתני הווי, אתה לא יכול להביא ממנו דוגמה, כי הוא היה אדם מפונק.
בתשמיש, כלומר אסור בתשמיש המיטה בצומות האלה. מאי טעמא איתחמי? ברחיצה אסור בתשמיש לא כל שכן! הרי אחרי זה יטבול. אז איך אתה חושב שיהיה מותר? במקום שאין טובלין או קודם התקין עזרא טבילה לבעלי קריין.
רבי יעקב בר אחא ורבי ייסה בשם רבי יהושוע בן לוי: אין קרי אלא מתשמיש, כלומר עזרא התקין טבילה לבעלי קרי, אלא בתשמיש המיטה. ואם הוא סתם ראה קרי לא? רב הונא אמר: אפילו ראה עצמו ניאות, כלומר אפילו אם זה היה בחלום ולא באמת וראה קרי, אז גם כן חייב לטבול. בעיי מימר: ובלבד מאשה, כלומר דווקא אם הוא ראה בחלום שהוא עם אישה. רבי יונה ורבי יוסא תרוויהון אמרין: מדבר אחר, למה דווקא מאישה?
תנן יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש, ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן ביום הכיפורים. אז מה? לית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? הרי רבי יהושע בן לוי אומר שאין קרי אלא בתשמיש המיטה, ותשמיש המיטה אסור ביום כיפור, אז איך מותר לטבול? פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל.
והא תני מעשה ברבי יוסי בן חלפתא שראו טובל ביום הכיפורים. אז אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש? יכול להיות שהוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור ושכח לטבול? לא יכול להיות, אלא כנראה הוא ראה בלילה, ביום כיפור, ראה בחלום. אז לכן רואים שצריכים לטבול לא רק מתשמיש עם אישה.
[דף ח עמוד א]
ולמה תוקעין בקרנים של בהמה שופרות לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. אמר רבי לוי°: ולמה יוצאין בין הקברות לומר אם נתחיבנו מיתה חשבינו כאילו מתים לפניך שהמיתה מכפרת. אמר רבי תנחומה°: וכולהן בה כל מה שמנינו נמצא ביציאה לבית הקברות אם מיתה אנו חייבין הרי מתים אם נתחיבנו גלות הרי גולים אם נתחיבנו רעבון הרי רעבים. תנן ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה על שם (תהלים צ"א, ט"ו) עמו אנכי בצרה. אמר רבי זעירא°: כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן כל פעם שהייתי רואה שעושים כך הוה גופי רעד. ביומוי דרבי רבי אילא° אילעא הוון שבקין ארונא ועללין לון היו מניחים את הארון והיו נכנסים לביתם עד זמן התפילה אמר להם רבי זעירה° לא נכון לעשות כן להשאיר את הארון לבד לא כן תני לא היו מתחלפין עליה כל היום שלא יראה כטורח אלא אחד היה יושב ומשמר כל היום. וכל שכן שלא ישאירו את הארון ללא שומר ולמה שמים אפר רבי יודן בי רבי מנשה° ורבי שמואל בר נחמן° חד אמר כדי להזכיר זכותו של אברהם וחורנה אמר כדי להזכיר זכותו של יצחק. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם יכול לתת בין עפר בין אפר על שם (בראשית י"ח, כ"ז) ואנכי עפר ואפר. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק, ובלבד אפר, רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח. רבי יודה בר פזי° כד הוה נפק לתעניתא כשהיה יוצא לתענית הוה אמר קומיהון אחינן כל מאן דלא מטא שמשא לגביה כל מי שהשמש עם האפר לא הגיעה אליו יסב עפר ויתן גו רישיה. שאפשר לשים גם עפר. תנן: ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא, למה הנשיא לא שם אפר בעצמו? אמר רבי תחליפא קיסריא°: כדי לפרסמו שלא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתיב (יואל ב', ט"ז) יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה יצא חתן מחדרו זה ארון וכלה מחפתה זה התורה. דבר אחר יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחפתה זה אב בית דין. רבי חלבו° אמר לרבי רבי יודן נשייא° פוק עימן וצערך עבר צא עימנו והצער יעבור שהתענית תתקבל. אמר רבי יוסה° אסי: הדא אמרה: אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין למה דלית נשייא עמן. כתוב אחד אומר בפר העלם דבר של ציבור (ויקרא ט"ז, ב') אל פני הפרכת ולא נאמר קדש וכתוב אחד אומר בפר כהן משיח (ויקרא ד', ו') את פני פרכת הקדש. רבי אחא° אמר איתפלגון רבי אבהו° ורבנן חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה חטא הציבור אין הגדולה במקומה שהשכינה מסתלקת מישראל וחורנא אמר אחד זה ואחד זה אין הגדולה במקומה לפיכך שורפים את הפרים מחוץ למחנה לפי שחטאו הלמד הציבור או המלמד כהן משיח לפיכך יצאו לחוץ ויפרסמו ויתבזו שבשניהם אין הגדולה במקומה על שם (ויקרא ד', כ"א) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. תני חזקיה° בכהן משיח נאמר פרכת הקדש ובהעלם דבר של ציבור נאמר פרכת רמז כל מקום שיש כהן משיח שנמשח בשמן המשחה יש ארון וזה היה בבית ראשון וכל מקום שאין משיח אין ארון זה היה בבית שני ואתייא כיי דאמר רבי שמואל בר ינא° בשם רבי אחא°: חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון, ואלו הן: אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. על שם (חגי א', ח') וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה"א אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון. דלמא את זה מספרים רבי אבא בר זבדא° ורבי תנחום בר עילאי° ורבי יאשיה° נפקוי לתעניתא. דרש רבי אבא בר זבדא° כתיב (איכה ג', מ"א) נשא לבבנו אל כפים ואיפשר כן וכי אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה אלא מהו נשא
ולמה תוקעין — שואלת הגמרא מה יעקב דרומיא ולמה תוקעים בקרניים של בהמה? כלומר השופרות. לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. אמר רבי לוי: ולמה יוצאין בין הקברות? לומר חשבינו כאילו מתים לפניך, שהמיתה מכפרת. אמר רבי תנחומה: וכולהן בה, כלומר היציאה לבית העלמין בזמן התענית הזה מכיל את כל מה שאמרנו. כי אם מיתה אנו חייבין הרי מתים, אם גלות הרי גולים, אנחנו יוצאים לבית הקברות, אם רעבון הרי רעבים. תנן ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה על שם עמו אנכי בצרה. כלומר גם השכינה מצטערת.
אמר רבי זעירא: כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן הוה גופי רעד — כשהיה רואה ששמים את האפר על התיבה. ביומוי דרבי אילא הוון שבקין ארונא ועללין לון — בימי רבי אילא, שהיה צום, אז היו מתפללים בבוקר ולאחר מכן עוזבים את הארון והולכים לביתם. אמר להם רבי זעירה: לא נכון לעשות כן, להשאיר את הארון לבד. לא כן תני לא היו מתחלפין עליה כל היום — כלומר הברייתא אומרת שלא היו מתחלפים, היו משאירים שומר אחד או כמה שומרים אבל לא מתחלפים שלא ייראה כאילו טורח, אלא אחד היה יושב ומשמר כל היום. וכל שכן שלא להשאיר את הארון לבד ללא משמר.
רבי יודן בי רבי מנשה ורבי שמואל בר נחמן, חד אמר כדי להזכיר זכותו של אברהם אבינו, שאנוכי עפר ואפר. וחורנה אמר כדי להזכיר זכותו של יצחק. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם יכול לתת בין עפר בין אפר על שם ואנכי עפר ואפר. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק, ובלבד אפר, כי רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח.
רבי יודה בר פזי כד הוה נפק לתעניתא הוה אמר קומיהון: אחינן, כל מאן דלא מטא שמשא לגביה — מי שהשמש לא מגיע אליו עם האפר, יסב עפר ויתן גו רישיה. אפשר גם עפר לשים. תנן נותנים אפר מכלה על גבי התיבה ובראש הנשיא. שואלת הגמרא למה הנשיא לא שם את האפר בעצמו? אמר רבי תחליפא קיסריא: כדי לפרסמו, כי לא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתיב יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה, יצא חתן מחדרו זה ארון וכלה מחפתה זה התורה. דבר אחר, יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחפתה זה אב בית דין.
רבי חלבו אמר לרבי יודן נשייא: פוק עימן וצערך עבר — תצטרף אלינו לתענית והתענית תתקבל. אמר רבי יוסה: הדא אמרה: אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין — לתעניות שאנחנו עושים? אינן נחשבות תענית. למה? דלית נשייא עמן — הנשיא לא בא איתנו אף פעם, אז לכן זה בעצם לא נחשב תענית כמו שהגדירו חז"ל.
כתוב אחד אומר אל פני וכתוב אחד אומר את פני פרכת הקדש. רבי אחא אמר: איתפלגון רבי אבהו ורבנן: חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה — השכינה לא מסתלקת, אבל חטא הציבור אין הגדולה במקומה — השכינה מסתלקת מישראל. וחורנא אמר לפי שחטאו הלמד — הציבור שהם לומדים והמלמד, שזה הכהן משיח, לפיכך יצאו לחוץ ויפרסמו — ויתבזו, ששניהם אין הגדולה במקומה, על שם והוציא את הפר אל מחוץ למחנה.
תני חזקיה, רמז כל מקום שיש משיח יש ארון — כלומר כהן שמשמש בשמן המשחה, כמו שהיה בבית ראשון שהארון היה בקודש הקודשים, וכל מקום שאין משיח אין — זה היה בבית שני. ואתייא כי הדא דאמר רבי שמואל בר ינא בשם רבי אחא: חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון, ואלו הן: אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. על שם וארצה בו ואכבדה — ואכבד כתיב חסר ה"א, אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון.
[דף ח עמוד ב]
נשוי ליבינן לכף ידינן נעשה בידינו מה שהתכוונו בלבנו שלא די שנחזור בלב אלא נחזיר את מה שגזלנו ואחר כך נישא תפילה אל אל בשמים. כך אם יהיו השרץ בידו של אדם ב_גאפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית, השליכו מידו מיד טהר. דרש רבי תנחום בר עילאי° כתיב (דברי הימים ב' י"ב, ו') ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר לא אשחיתם נתענו צמו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם. דרש רבי יאשיה° כתיב (צפניה ב', א') התקוששו וקושו נתקושש גרמן נתקן עצמנו עד דלא נקושש חורנין אני אומר את זה בגין דאית הכא בין החכמים בני נש דאמרון עלי לישן ביש גבי רבי יוחנן° בר נפחא ואני רוצה שהם יחזרו בהם לא רק ביני לבינם אלא לפני כל עמא לדינה אמרין הוה תמן רבי חייה° ורבי איסי° אסי ורבי אימי° אמי בן נתן וקמון ואזלון לון שלא לראות בבשתם של אותם אנשים. אמר רבי אלעזר° בן פדת שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (דברי הימים ב' ז', י"ד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר (תהלים י"ז, ט"ו) אני בצדק אחזה פניך (דברי הימים ב' ז', י"ד) וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה אם עשו כן מה כתיב תמן (דברי הימים ב' ז', י"ד) ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. רבי חגיי° דרש הדא דרבי רבי אלעזר° בן פדת כל שעה כל פעם בתעניתא. אמר רבי אלעזר° בן פדת: סוף שתא כשתא כל השנה נגזר על פי ההתנהגות בתחילתה כמו שאומרים האנשים מן עפר קיטא לסיתוא בקיץ אוגרים לחורף נפח צפונה כבר כשמתחילה לנשוב רוח קרה יצף לבניך חזק את הבנין לקראת החורף כך בתחילת השנה צריך לתקן את עצמנו כדי שנתברך כל השנה. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה שלא תקעו בראש השנה ולא התעוררו לתשובה סוף שמתריעין עליה בסופה שיצטרכו לתקוע להתריעה על הצרות. כל שאינה חסה על פירות חבירתה סוף שהיא מאבדת פירותיה כך אם לא נתקן את מה שקלקלנו בשנה שעברה אף השנה נקלקל. אמר רבי אחא° אם לא משגיחין על היין בתחילת עשיתו רוב היין מחמיץ. אית הוה סבין בציפורין היו זקנים בציפורי כד הוות רביעתא קדמייתא ברביעה ראשונה הוה מריחין בעפרא וידעין מימור כמה מימי שתא. אמר רבי אלעזר° בן פדת כתיב (ישעיהו נ"ח, ה') הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, אין זה צום שאני חפץ בו, ואי זהו צום שאני חפץ בו? כדכתיב (ישעיהו נ"ח, ו') הלא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה וגו' הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית מה כתיב בתריה אז תקרא וה' יענה וגו'. אמר רבי שמעון בן לקיש°: כתיב (בראשית ב', ו') ואד יעלה מן הארץ עלה שבר אד מלשון שבר דכתיב כי קרוב יום אידם מלמטן כשישברו ליבם ויחזרו בתשובה מיד הגשמים יורדין. אמר רבי ברכיה° הכהן: כתיב (דברים ל"ב, ב') יערף כמטר לקחי כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין. רבי ברכיה° הכהן עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא, ובסופה אתא גוביי. עאל ואמר קומיהון: אחינן, חמון מה דאנן עבדין ראו את מעשנו לא דא היא לא על מעשים כמו שלנו דנבייא מקנתר לן (מיכה ז', ג') על הרע כפים להיטיב, השר שואל, איכן הוא, והשופט בשילום, והגדול דובר הוות נפשו הוא, ויעבתוה, טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם על הרע כפים להיטיב מריעין גוזלים זה לזה בכפים ומבקשין טובה מהקדוש ברוך הוא. השר שואל איכן הוא השוחד ליקח והשופט בשילום שאומר שלם לי ואשלם לך שאטה את המשפט לטובתך והגדול דובר הוות נפשו הוא ויעבתוה עבדוה לעבירה עביא עבדוה קליעה דחובין שעשו את הרע כחבל עבות שקשה לקורעו ומן פסק לה מי יצליח לנתק את הרע הרי (מיכה ז', ד') טובם כחדק טבא דבהון כאילין חידקיא הטובים שבהם כקוצים ישר ממסוכה ישרא דבהון כאילין סוכייא ישרים שבהם כמו ברקנים יום מצפיך פקודתך באה יום שציפינו לרווחה בא עלינו גוביי עתה תהיה מבוכתם מה יכול להצילם מן גוא דאינון בכיין ובכון ובכון ונחת מיטרא. אמר רבן שמעון בן לקיש°: תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה מה עשו אמר רבי חונה° בשם °רבי שמעון בן חלפותא: העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא. אמרין: אין לית מתרחם עלינן לית אנן מרחמין עליהון הדא הוא דכתיב (יואל א', י"ח) מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו'. אמר רבי אחא°
מעשה: רבי אבא בר זבדא ורבי תנחום בר עילאי ורבי יאשיה נפקוי לתעניתא. דרש רבי אבא בר זבדא: נשא לבבנו אל כפים — ואפשר כן, אפשר להחזיק את הלב בידיים? ואי אפשר כן אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה? אלא מהו נשא? נשוי ליבינן ידינן — כלומר נעשה בידינו מה שהתכוונו בלבנו, שלא נחזור בלב אלא צריך להחזיר את מה שגזלנו. רק אחר כך אל אל בשמים — תפילה אל השמים. כך אם יהיה השרץ בידו של אדם, אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית, השליכו מידו מיד טהר.
דרש רבי תנחום בר עילאי: ויכנעו שרי והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר — נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו, לכן לא אשחיתם.
דרש רבי יאשיה: התקוששו וקושו — נתקושש גרמן — קודם כל יתקנו החכמים את עצמם, עד דלא נקושש חורנין — יכול להיות שאנחנו מתקנים אחרים? למה? דאית הכא בני נש דאמרון עלי לישן ביש גבי רבי יוחנן — אני רוצה שהם יחזרו בהם, לא רק ביניהם אלא כל עמא לדינה — לפני כל עמם. אמרין: הוה תמן רבי חייה ורבי איסי ורבי אימי וקמון ואזלון לון — הם יצאו מהמקום והלכו, כי הם לא רצו לראות בבושתם של אותם אנשים.
אמר רבי אלעזר: שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד: ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו — זו תפלה, ויבקשו פני — זו צדקה, כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך, וישבו מדרכיהם הרעים — זו תשובה. אם עשו כן, מה כתיב תמן? ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם.
רבי חגיי דרש הדא דרבי רבי אלעזר כל שעה בתעניתא — כל פעם בתענית אומר את זה. אמר רבי אלעזר: סוף שתא כשתא — כל השנה נגזר על פי ההתנהגות בהתחלה, כמו שאומרים האנשים מן עפר לסיתוא — מה שאוגרים בקיץ זה מה שיהיה בחורף. נפח צפונה יצף לבניך — אם מתחילה רוח הראשונה הקרה תחזק את הבניין לקראת החורף, כך בתחילת השנה צריך לתקן את עצמנו. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה — שלא תקעו בה בראש השנה ולא התעוררו לתשובה, סוף שמתריעין עליה בסופה — בגלל הצרות שיצטרכו לתקוע. כל שאינה חסה על פירות חבירתה סוף שהיא מאבדת פירותיה — אם לא תיקנו מה שקלקלנו בשנה שעברה, גם השנה הבאה תהיה מקולקלת.
אמר רבי אחא: היין מחמיץ אם לא משגיחים עליו בתחילת עשייתו. אית הוה סבין בציפורין כד הוות רביעתא קדמייתא — כשהרביעה הראשונה יורדת, הוה מריחין בעפרא והיו יודעים בדיוק מימור מימי שתא — כמה גשם ירד השנה.
אמר רבי אלעזר: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, אין זה צום שאני חפץ בו, ואי זהו צום שאני חפץ בו? הלא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר מוטה וגו' הלא לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, מה כתיב בתריה? אז תקרא וה' יענה וגו.
אמר רבי שמעון בן לקיש: כתיב ואד יעלה מן הארץ — עלה מלמטן מיד הגשמים יורדין, כמו שכתוב כי קרוב יום עדם — יום השבירה שלהם קרוב, אז אם האדם למטה שובר את לבבו וחוזר בתשובה, מיד יורדים גשמים.
אמר רבי ברכיה: כתיב יערף כמטר לקחי — כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין — אם העורף מתכופף, כאילו נכנע, אז מיד הם יורדים.
רבי ברכיה עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא — שלוש עשרה תעניות עשה ולא ירד גשם, ובסופה אתא גוביי — לא רק זה, בסוף גם הגיע ארבה. עאל ואמר קומיהון: אחינן, חמון מה דאנן עבדין — לא די, תראו את המעשים שלנו! לא דא היא מקנתר לן — לא זה מה שגורם לצרה. על הרע כפים להיטיב — הכוונה שהם מריעים זה לזה בכפים, כלומר גוזלים אחד את השני ומבקשים טובה מהקדוש ברוך הוא. השר שואל איכן הוא השוחד ליקח — זה השר שואל, והשופט בשילום שלם לי ואשלם — הוא אומר שלם לי ואשלם לך, כלומר אני אתן את המשפט לטובתך. והגדול דובר הוות נפשו הוא — כי הוא ואבותיו עשו את העבירה. ויעבתוה עבדוה עביא עבדוה קליעה דחובין — עשו את הרע כמו חבל עבות שקשה לקרוע, ומן פסק לה — מי הצליח לקרוע? כחדק טבא דבהון — אפילו הטובה שבהם, הצדיקים שבהם, הם כמו קוצים. ישר ממסוכה ישרא דבהון — הישרים שבהם כאילין סוכייא — כמו ברקנים. יום מצפיך פקודתך באה — יום שציפינו לרווחה, אחרי שלושה עשר צומות, בא עלינו גוביי. עתה תהיה מבוכתם — מה יכול להצילם עוד? הרי את כל זה עשינו! מן גוא דאינון ובכון ובכון ונחת מיטרא.
אמר רבן שמעון בן לקיש: תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו? רבי חונה בשם רבי שמעון בן חלפותא: העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא — היו אלה גועים מכאן ואלה גועים מכאן. אמרין: אין לית מתרחם עלינן מרחמין עליהון — הקדוש ברוך הוא לא מרחם עלינו? יתרחם עליהם! הדא הוא דכתיב מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו. אמר רבי אחא...
[דף ט עמוד א]
בערביא עבדין כן כתיב (יונה ג', ח') ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה מהו בחזקה אמר °רבי שמעון בן חלפותא תמיד חציפא נצח לכשירא חצוף מנצח את הכשר כל שכן לטובתו של עולם כביכול חוצפה מועילה אפילו לבטל גזרות שמים. כתיב (יונה ג', ח') וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם אמר רבי יוחנן° בר נפחא: מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. כתיב (יואל ב', י"ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא אמר רבי יהושוע בן לוי°: אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם, אלא על ה' אלהיכם למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן°: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים מאריך רוחו עם הצדיקים ולא נותן שכרם מיד ומאריך רוחו עם הרשעים שלא מענישם מיד. רבי אחא° ורבי תנחום בי רבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים מאריך רוחו עד שלא יגבה וגם כשמתחיל לגבות מאריך רוחו וגובה מעט מעט. אמר רבי חנינה°: מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי°: מהו ארך אפים רחיק רגיז משל למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. אמר המלך: אם דרים הן עמי במדינה עכשיו בני המדינה מכעיסין אותי והן עומדין והורגים אותן, אלא הריני משלחן לדרך רחוקה, שאם הכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אף וחמה מלאכי חבלה הן, הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלן ומביאן ישראל עושין תשובה וא הוא דכתיב (ישעיהו י"ג, ה') באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'. אמר °רבי יצחק: ולא עוד אלא שנעל בפניהן של האף והחימה הדא הוא דכתיב (ירמיהו נ', כ"ה) פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו עד דו פתח עד דו טרד רחמוי קריבין. תני בשם °רבי מאיר כתיב (ישעיהו כ"ו, כ"א) כי הנה ה' יצא ממקומו יוצא לו ממדה למדה יוצא לו ממדת הדין למדת רחמים על ישראל. כתיב (במדבר כ"ג, י"ט) לא איש אל ויכזב רבי שמואל בר נחמן° ורבנן. רבי שמואל בר נחמן° אמר הקדוש ברוך הוא: אומר לעשות טובה לא איש אל ויכזב, אומר לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. ורבנן אמרי: לא איש הוא משה שעשה דבריו של אל כאילו אינן דכתיב (שמות ל"ב, י"א) למה ה' יחרה אפך בעמך (במדבר כ"ג, י"ט) ובן אדם ויתנחם לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם דכתיב (שמות ל"ב, י"ד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. אמר רבי אבהו° מאי דכתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם אם יאמר לך אדם אל אני כמו שעשה אותו האיש מכזב הוא אם בן אדם אמר אני כעליון סופו לתהות בו אם אמר שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה. אמר רבי אחא° בשם רב° אבא בר אייבו: אין תענית עכשיו. אמר רבי יוסה° אסי: הדא אמרה: אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין תעניות אמר לו: כן אמר רב° אבא בר אייבו: כל תענית שאינה נעשית כתיקנה עליה הכתוב אומר (ירמיהו י"ב, ח') נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה וכיוון שאין הנשיא מצטרף עימנו אין התענית כתקנה.
מתני':
ב_דעמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה ב_הואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ב_וואלו הן זכרונות ושופרות (תהלים ק"כ, א') אל ה' בצרתה לי (תהלים קכ"א, א') אשא עיני אל ההרים (תהלים ק"ל, א') ממעמקים קראתיך ה' (תהלים ק"ב, א') תפלה לעני כי יעטף.
גמ': תנן: עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן תני ב_זושפל ברך ונוח תשחורת ורגיל בחכמה ורגיל באגדה ויש לו בית ושדה שזקוק לגשם. תנינן ב_חוביתו ריקן ואת אמר הכין שיש לו שדה אלא אימא יש לו בנים ובנות אם אין להן אדם כזה שיש בו כל המידות הללו מעבירין כל מה שירצו. ולמה שמונה עשרה אמר רבי יהושע בן לוי°: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תהילים עד (תהלים כ', ב') יענך ה' ביום צרה. אם יאמר לך אדם והא תשע עשרה פרקים הן אמור לו (תהלים ב', א') למה רגשו גוים לית הוא מינהון כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד ויענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים. מכאן אמרו המתפלל ולא נענה צריך תענית. אמר רבי מנא° בן יונה
אנחנו מדברים בירושלמי מסכת תענית, דף ט. בדף הקודם ראינו שגמר אומר שהאנשים בנינווה עשו ברמייה. הם הפרידו את העגלים מהאמהות שלהם, את השייחים מהאמהות שלהם, ואז כולם געו בבכייה ואמרו לקדוש ברוך הוא אתה לא מרחם עלינו אנחנו לא מרחמים עליהם.
אנחנו בדף ט, כן. בערביא עבדין כן, כתיב ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה. מהו בחוזקה? אמר רבי שמעון בן חלפותא חציפא נצח לכשירא. תמיד בעולם הזה החצוף מנצח אפילו את הצדיק, וכל שכן זה לטובת העולם. כן, כביכול כאילו החוצפה מועילה אפילו לבטל גזרות שמיים.
כתיב וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. אמר רבי יוחנן: מה שהיה בכף ידיהם החזירו, אבל מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו, כיוון שאין להם ידיים לא החזירו.
כתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא. אמר רבי יהושע בן לוי: אם קרעתם לבבכם בתשובה, אין אתם קורעים בגדכם לא על בניכם ולא על בנותיכם, אלא על ה'. למה? כמו שכתוב כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים. מאריך רוחו עם הצדיקים, כלומר שלא נותן להם שכר מיד, ומאריך רוחו עם הרשעים שלא מענישם מיד.
רבי אחא ורבי תנחום בי רבי חייה אמרו בשם רבי יוחנן: ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים. מאריך רוחו עד שלא יגבה, וגם משתחיל לגבות מאריך רוח וגובה מעט מעט. כלומר לא מעניש מכה אחת אלא מעט מעט.
אמר רבי חנינה: מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. כלומר הקדוש ברוך הוא מאריך ולאט לאט הוא גובה את החוב.
אמר רבי לוי: מהו ארך אפים? רחיק רגיז. כלומר מרחיק את הכעס. משל למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. אמר המלך: אם דרים הם עמי במדינה, עכשיו בני המדינה מכעיסים אותי והם עומדים והורגים אותם. אלא הריני משלחם לדרך רחוקה, שאם יכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם, בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסם.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: אף וחמה מלאכי חבלה הם. הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסים אותי ישראל עד שאני משלח אצלם, ישראל עושים תשובה ואני מקבל תשובתם. הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה השמים.
אמר רבי יצחק: ולא עוד אלא שנעל בפניהם. כלומר הקדוש ברוך הוא סגר את הדלת בפני האף והחמה. הדא הוא דכתיב פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. עד דו פתח, עד דו טרד, רחמוי קריבין.
תני בשם רבי מאיר: כתיב כי הנה ה' יצא ממקומו, יוצא לו ממידה למידה, כלומר יוצא ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל.
כתיב לא איש אל ויכזב, רבי שמואל בר נחמן ורבנן. רבי שמואל בר נחמן אמר: הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, לא איש אל ויכזב - אם הקדוש ברוך הוא מבטיח טובה הוא מקיים את זה, הוא לא משקר. אבל אם אומר לעשות רעה, ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה.
ורבנן אמרי: לא איש הוא משה שעשה דבריו של אל כאילו אינם. דכתיב למה ה' יחרה אפך בעמך - ובן אדם ויתנחם - לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם, דכתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
אמר רבי אבהו: אם יאמר לך אדם אל אני, מכזב הוא - כמו שעשה אותו האיש. אם בן אדם אני, סופו לתהות בו - שאם אמר שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה.
אמר רבי אחא בשם רב: אין תענית עכשיו. אמר רבי יוסה: הדא אמרה אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין תעניות. כן, כלומר הצומות שאנחנו עושים היום הם לא תעניות באמת. כלומר אתה רוצה להגיד לי, אם אתה אומר שאין תענית היום, סימן שכל התעניות שאנחנו עושים היום הם לא תעניות.
אמר לו: כן אמר רב: כל תענית שאינה נעשית כתיקנה עליה הכתוב אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. וכיוון שבתעניות שלנו הנשיא לא משתתף, אז ממילא זה לא תענית כתיקנה.
אתחיל עכשיו את המשנה. עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה. ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש, ואלו הן: זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי, אשא עיני אל ההרים, ממעמקים קראתיך ה', תפלה לעני כי יעטף.
תני: ושפל ברך ונוח תשחורת, ורגיל בחכמה ורגיל באגדה, ויש לו בית ושדה - כדי שיהיה זקוק לגשם. תנינן וביתו ריקן ואת אמר הכין? איך אתה אומר שיש לו שדה, זה הוא עשיר! אתה אמרת ביתו ריקן, אין לו כלום. אלא אימא יש לו בנים ובנות - בנים ובנות זה כמו שדה. אם אין להן, כלומר אם לא מצאו אדם כזה שיש לו את כל המידות האלה, מעבירין כל מה שירצו.
עכשיו למה שמונה עשרה ברכות? למה תיקנו שמונה עשרה בכל יום? אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה שכתוב מראשו של תהילים עד יענך ה' ביום צרה. אם יאמר אדם עשר הן, אמור לו למה רגשו לית מינון, כי זה פרק אחד.
[דף ט עמוד ב]
כתיב יענך ה' מכאן רמז לתלמיד חכם שצריך לומר לרבו תישמע תפילתך. רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° אמר כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל ב_טצריך לשוח בכולן מה טעמא דכתיב (תהלים ל"ה, י') כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. רבי לוי° אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שכתוב (תהלים כ"ט, א') בהבו לה' בני אלים. אמר רבי חונה°: אם יאמר לך אדם והא תשעה עשרה ברכות איכון אמור לו של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° בר זבידא והא כתיב (תהלים כ"ט, ג') אל הכבוד הרעים ואף הוא שם קדוש ולמה לא תקנו ברכה כנגדו אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, של זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים, נמצא שבתחילה היו רק שבעה עשר, ולכן צרפו את ברכת למינים ואחר כך חלקו את של דוד בונה ירושלים אית לך מספקא לכל חדא וחדא מינהון כל הזכרה שאינה נהגת תקנו כנגדה ברכה, וכנגד אל הכבוד שהוא הזכרה שנהגת תקנו ברכת למינים. רבי חנינא° בר חמא אמר בשם רבי פינחס°: כנגד שמונה עשרה פעמים שאבות כתובים יחד בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם הא תשעה עשרה הם אמור לו (בראשית כ"ח, י"ג) והנה ה' נצב עליו ויאמר לית הוא מינהון שהרי לא מוזכר שם יעקב בפירוש. ואם יאמר לך אדם אם כך הא שבעה עשרה הם אמור לו (בראשית מ"ח, ט"ז) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמן° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא: כנגד שמונה עשרה ציווין שכתוב בפרשת שניה של משכן שהיא פרשת פקודי. אמר רבי חייא בר אדא° ובלבד מן (שמות ל"ח, כ"ג) ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין אמר °רבי יצחק: כנגד שבעה קולות שכתוב (תהלים כ"ט, א') בהבו לה' בני אלים. רבי יודן ענתונדריא° אמר כנגד שבעה אזכרות שכתוב (תהלים צ"ב, א') במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין אמר רבי אבא קרטיגנא°: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה וכתיב בסופה (שמואל א' ב', י') ה' ידין אפסי ארץ. עשרים וארבע של תעניות מניין רבי חלבו° ורבי שמואל בר נחמן° תריהון אמרין כנגד עשרים וארבע פעמים שכתוב בפרשת של שלמה רינה ותפילה ותחינה. רבי זעירה° אמר בשם רבי ירמיה° ב_ייחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר? ב_יאעננו ה' עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו, ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה שנאמר (תהלים ק"ז, כ"ח) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. רבי ינאי° הכהן בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי ינאי° הכהן בשומע תפלה רבי ינאי° הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רשב"ל°: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע ואיכן הוא אומרה אמר רבי זעירה° בשם רב חונא° אומרה
אמרו: המתפלל ולא נענה צריך תענית. אמר רבי מנא: רמז לתלמיד חכם לרבו תישמע תפילתך.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, כלומר צריך להתכופף שכל החוליות יתפקקו. מה טעמא? כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
רבי לוי אמר: כנגד שמונה עשר אזכרות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אם יאמר לך אדם ואת תשע עשרה ברכות אינון, אמור לו: של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה, כלומר ברכת המינים זה לא חלק מהשמונה עשרה, יש אמנם תשע עשרה אבל המינים זה משהו יותר מאוחר.
התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב אל הכבוד הרעים - זה גם שם קדוש, למרות שתיקנו ברכה כנגדו. אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, של זקנים ושל גרים לצדיקים, של דוד בבונה ירושלים. עובדה שבתחילה היו רק שבע עשרה ברכות, לכן צירפו את ברכת המינים לשמונה עשרה, אחרי זה חילקו את של דוד ובוני ירושלים, אז בעצם ככה קיבלנו תשע עשרה. אית לך לכל חדא וחדא מינהון - כלומר כל אזכרה שאינה נהגת, יש ברכה. וכנגד אל הכבוד, שהוא כן נהגה, אז יש אזכרה, תיקנו כנגדה את ברכת המינים.
רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד שמונה עשר פעמים שאבות כתובים ביחד בתורה - אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פעמים, אמור לו: והנה ה' נצב עליו - ויאמר - לית מינון, כי שם לא מוזכר יעקב בפירוש. ואם יאמר לך אדם אז יש רק שבעה עשרה, אמור לו: ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק - מינון, כי למרות ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שנאמר ויקרא בהם שמי זה כאילו כתוב יעקב.
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן: כנגד שמונה עשר ציווין שכתוב בפרשת משכן. אמר רבי חייא בר אדא: מן ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דסיפרא.
שבע של שבת מניין? כלומר איפה השבע ברכות האלה. אמר רבי יצחק: כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. רבי יודן ענתונדריא כנגד שבע אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת.
תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטיגנא: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה ה' ידין אפסי ארץ שמדובר על ראש השנה.
עשרים וארבע של תעניות מניין? רבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן תריהון אמרין: כנגד עשרים וארבע פעמים שכתוב בפרשת שלמה רינה תפילה תחינה.
רבי זעירה אמר בשם רבי ירמיה: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. והיכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר? עננו ה' עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו, ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צוקה, שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה.
רבי ינאי רבי ישמעאל בשם רשב"ל: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. ואיכן הוא אומרה? אמר רבי זעירה בשם רב חונא: אומרה בכל התפילות. כלומר בכל תפילה, גם בלילה וגם בבוקר וגם בצהריים - כי כמו שבשבת מזכירים גם בלילה וגם בבוקר וגם במנחה, אז גם את זה, את התענית, מזכירים בכל התפילות.
[דף י עמוד א]
בכל התפילות כלילי שבת וכיומו שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מהלילה. אמר רבי מנא° בן יונה ולא הוה בדיק לי לא היה ברור לי אין כהדא דרבי רבי ירמיה° שאומרה בין גואל לרופא ואין כהדא דרבי רבי ינאי° הכהן בשם רבי ישמעאל° שאומרה בשומע תפלה סלקית לסידרא נכנסתי לשיעור בישיבה ושמעית דאמר רב חונה° בשם רב° אבא בר אייבו: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. והתיב רבי יוסי° בר זבידא והא מתניתא פליגא דתניא בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה ובמוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. מן מה דאמר רבי יוסי° בר זבידא מתניתא פליגא משמע שבתענית ציבור אומר תשעה עשרה ברכות הווי כן שאומרה ברכה לעצמה אתייא בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק° בשם רבי חונה רובה דציפורין°: יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומה הוא אומר ב_יברחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים וכי לישראל עמך נתתה באהבה לנחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה ב', ט') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. רבי אבודמא דציפורין° בעא קומי רבי מנא° בן יונה היכן הוא אומרה אמר לו ועדיין אין אתה יודע לזו כן אמר רבי ירמיה בשם רב כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה, וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודאה. ומתניתא אמרה כן דתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. תנן °רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה איזהו מעין שמונה עשרה רב° אבא בר אייבו אמר שמקצר ואומר רק סוף כל ברכה וברכה ושמואל° בר אבא בר אבא אמר ברכה אמצעית אומר בה ב_יגראש כל ברכה וברכה וחותם שומע תפלה. אית תניי תני שבע מעין שמונה עשרה, ואית תניי תני שמונה עשרה מעין שמונה עשרה. מאן דאמר שבע מעין שמונה עשרה מסייע לשמואל שמואל° בר אבא בר אבא ומאן דאמר שמונה עשרה מעין שמונה עשרה מסייע לרב רב° אבא בר אייבו. רבי זעירה° שלח לרבי רבי נחום° כד הוה גבי רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר לו איזהו שבע מעין שמונה עשרה דשמואל שמואל° בר אבא בר אבא אמר לו הביננו רצה תשובתנו סלח לנו גואלנו רפא חוליינו ברך שנותינו. אמר רבי חגיי°: אם היו בחורף שצריכים לבקש על הגשמים אומרים גשמי ברכה אם היו קיץ שצריכים לבקש על הטללים אומרים בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועים עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך ובצמח דוד עבדך כי טרם נקרא אתה תענה כאמור (ישעיהו ס"ה, כ"ד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ברוך אתה ה' שומע תפלה ואומר שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות אחרונות ואומר אחר התפלה (תהלים כ"ח, ו') ברוך ה' כי שמע קול תחנוני ברוך אתה ה' שומע תפילה.
מתני':
°רבי יהודה בר עילאי אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהם (מלכים א' ח', ל"ז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' (ירמיהו י"ד, א') אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהם.
גמ': אמר רבי יודן: מטבע קצר פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך, מטבע ארוך פותח בהן בברוך וחותם בברוך כל הברכות הן אחר חיתומיהן ואין אומרים אחר ברכה פסוק. התיב רבי יצחק ברבי אלעזר° קומי רבי יוסה° אסי מכיון דתימר כל הברכות הן אחר חיתומיהן כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה אם חתם נכון יצא אז למה אין אומרים ברכה פסוק במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה אמרין חכים הכין טליא אמרו חכם אותו נער אלא שטעה
תמלול מתוקן עם הדגשות אנחנו בתלמוד, מסכת תענית, דף י. אם בדף הקודם ראינו שיש מחלוקת האם את התפילה שתקנו להגיד בתענית - אומרים ברכה בפני עצמה או שכוללים אותה בתוך שמונה עשרה תפילה.
אומר רבי מנא° אין כהדא, כן, לא היה ברור לי האם כדעת דרב שאומר אותה בין גואל לרופא, כלומר ברכה נפרדת, או כדעת רבי ירמיה שאומר את זה בתוך שמונה עשרה. כן. סלקית לסידרא, כלומר הגעתי לבית מדרש, ושמעית רב חונה° בשם רב°: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע. כן, כלומר הוא אומר גם יחיד צריך להזכיר מעין המאורע, כלומר את "עננו" הזה.
התיב רבי יוסי°, כי רבי יוסי הקשה לו: והא מתניתא פליגא - אבל המשנה חולקת, תניא: בכל יום מתפלל שמונה עשרה, ובמוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. אז מלמד רבי יוסי° מתניתא פליגא, אומר זה שהביא, שהמשנה חולקת כי היא אומרת שיש שמונה עשרה, מה שיש בתענית ציבור אומרים תשע עשרה, אבל כן שומר ברכה לעצמה. ואיפה? בין גואל ישראל לרופא חולים.
אמר רבי אחא בר יצחק° בשם רבי חונה רובה דציפורין°: יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. מה הוא אומר? ה' אלהינו ברחמיך הרבים הנאמנים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה ההרוסה השוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה עריצים לגיונות ויחללוה עובדי פסילים כי לישראל עמך נתתה באהבה לנחלה ולזרע ישורון ירושה הורשת כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
רבי אבודמא דציפורין° בעא קומי רבי מנא° - היכן אומרה? אמר לו, אין אתה יודע לזה? כל דבר שהוא לבא אומרו בעבודה, כלומר ברצה, כלומר לפני מודים, וכל דבר שהוא לשעבר, כלומר תודה, אומרים את זה בהודאה, אחרי מודים. מתני' אמרה כן, נותן לשעבר וצועק לעתיד לבא.
רבי יהושע מעין שמונה עשרה. כן, מתפללים אמרנו בכל יום לא שמונה עשרה אלא מעין שמונה עשרה. עכשיו מה זה מעין שמונה עשרה? רב° אמר סוף כל ברכה וברכה, כן, שהוא אומר את כל השמונה עשרה ברכות, רק מקצר ואומר רק סוף כל ברכה וברכה. ושמואל° אמר ראש כל ברכה וברכה וחותם שמונה עשרה, כלומר בעצם את כל הברכות האמצעיות הוא הופך לברכה אחת.
אית תניי תני שבע מעין שמונה עשרה, אית תניי תני שמונה עשרה מעין שמונה עשרה. מאן דאמר שבע מעין שמונה עשרה מסייע לשמואל°, כן, כלומר כשהוא אומר ברכה אחת מעין כולם. ומאן דאמר שמונה עשרה מעין שמונה עשרה מסייע לרב°, כן, כשהוא אומר רק את ההתחלה וסוף של כל ברכה.
רבי זעירה° שלח לרבי נחום° קא דבי רבי ינאי ברבי ישמעאל°. אמר לו: איזהו שבע מעין שמונה עשרה של שמואל°? מה זה בדיוק? אמר לו ככה: הביננו רצה סלח לנו רפא חוליינו ברך שנותינו.
ואמר רבי חגיי°: אם היו בחורף, אז צריכים לבקש על הגשמים - אומר גשמי ברכה, ואם זה היה בקיץ שצריכים לבקש על הטללים - אומר טללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ ותועים עליך לשפוט ועל הרשעים תשית ידך וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך, כי טרם נקרא אתה תענה כאמור, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, ברוך ה' כי שמע קול תחנוני ' שומע תפילה.
מתני': רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, כן, זה אומרים רק בראש השנה, אלא אומר תחתיהם רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו', אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות, ואומר חותמיהם.
גמ': כל הברכות אחר חיתומיהן ואין אומר אחר ברכה פסוק. התיב רבי יצחק ברבי אלעזר° קומי רבי יוסה°, כי אומר רבי יוסה, מכיוון שאמר לי שכל הברכות אחר חיתומיהן, שאפילו אם הוא טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם הוא חתם נכון יצא - אז למה אין אומרים ברכה פסוק? במה פסוק גרוע יותר מברכה לא נכונה?
[דף י עמוד ב]
דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן כגון שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית שאמר מעריב ערבים וחזר וחתם בשל שחרית שאמר ברוך אתה ה' יוצר המאורות יצא ולכן שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה ולא זו הכוונה אלא כדאמר רבי אחא° שצריך להזכיר בכל הברכות כעין חותמותיהן ושם לא יזכיר פסוק כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות ואילין דאמרין ואלו שאומרים בברכות ההפטרה רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו ככתוב (ישעיהו י"ב, ו') צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל וחותם ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה אין בו משום ברכה פסוק מפני שאומר ככתוב כמו שאנו אומרים בברכת המזון ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה.
מתני':
ב_ידעל הראשונה הוא אומר: מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל.
גמ': ולא יצחק נגאל ולמה חותם גואל ישראל מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל. אמר רבי ביבי אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך, אתמול אמרת לי (בראשית כ"א, י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר (בראשית כ"ב, ב') והעלהו שם לעולה חס וחלילה לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא מהו ה' יראה את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים מה כתיב בתריה (בראשית כ"ב, י"ג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו' מהו אחר אמר רבי יודה בי רבי סימון°: אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, שנאמר (זכריה ט', י"ד) וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. אמר רבי חונה° בשם רבי חיננה בר יצחק°: כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא, נאחז בסבך זה וניתור ויוצא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות, מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום. אמר לפניו: רבון העולמים, יהיה כן לעולם אמר לו: וסופן להגאל בקרניו של איל הזה שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.
מתני':
ב_טועל השנייה הוא אומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.
גמ': ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים: אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן להפחידם. זו שאמרה נפול לים אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ג) התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' זו שאמרה נחזור למצרים אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ג) כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו' וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ד) ה' ילחם לכם וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן: משה (שמות י"ד, י"ד) ואתם תחרישון.
מתני':
ב_טזעל השלישית הוא אומר: מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה.
גמ': אמר רבן שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° הכהן: שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל משל למלך שהיה לו מפתח של
מהו אחר - שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור ואחר כך הזכיר את של ערבית, אמר "מעריב ערבים", אבל בסוף הוא חזר וחתם בשל שחרית - יצא. לכן הוא שאל במאי גרעו הפסוק מברכה לא נכונה, אבל לא זו הכוונה, אלא אמר רבי אחא° כל הברכות חותמותיהן - כלומר לפני החתימה צריך להזכיר מעין החתימה, ושם לא הזכיר פסוק, כי קשה מאוד למצוא פסוק שדומה ואנשים יכולים להגיד דברים לא נכונים.
ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל, אז אין בו משום ברכה פסוק כי בעצם ככה נהגו וזה מה שכולם עושים וכבר מקובל.
מתני': על הראשונה הוא אומר: מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ' גואל ישראל.
גמ': ולא יצחק נגאל? אז למה חותם גואל ישראל? מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל.
רבי ביבי אבא° בשם רבי יוחנן° אמר: אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר והעלהו שם לעולה, חס וחלילה לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך, כן. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא.
מהו ה' יראה? - אתה נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם, ומתמלא עליהם רחמים. מה כתיב בתריה? וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו'. מהו אחר? אמר רבי יודה בי רבי סימון°: אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, כלומר בזכות העקידה. שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.
רבי חונה° בשם רבי חיננה בר יצחק°: כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא, נאחז בסבך זה וניתור ויוצא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות, מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום. אמר לפניו: רבון העולמים, יהיה כן לעולם - אמר לו: וסופן להגאל בקרניו של איל הזה וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.
מתני': על השנייה הוא אומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ' זוכר הנשכחות.
גמ': ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים: אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים - אמר להן משה: התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'. זו שאמרה נחזור למצרים - אמר להן משה: כי ראיתם את מצרים היום וגו'. וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה - אמר להן משה: ה' ילחם לכם. וזו שאמרה נצווח כנגדן - אמר להן משה: ואתם תחרישון.
מתני': ועל השלישית הוא אומר: מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ' שומע תרועה.
[דף יא עמוד א]
פלמנטריא קטנה. אמר המלך: אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא, אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העובדי כוכבים ומזלות, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים. מה טעמא דכתיב (יהושע ז', ט') וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול? שהוא משותף בנו מיד (יהושע ז', י') ויאמר ה' אל יהושע קום לך קם לך ההוא דאדכרת. אמר רבי ינאי זעירא° בשם אבהתיה ב_יזכל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל יפול ובלבד יחיד על הציבור אבל ביחידות רשאי.
מתני':
על הרביעית הוא אומר: מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה.
גמ': כתיב (שמואל א' ז', ו') ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו אלא מלמד ששפכו את לבם כמים ויאמר שמואל חטאנו לה' אמר רבי שמואל בר רב יצחק° לבש שמואל חלוקן של כל ישראל שהתפלל בשם כל ישראל אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי דכתיב (ירמיהו ב', ל"ה) הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי ואלו אומרים לפניך חטאנו.
מתני':
ב_יחעל החמישית הוא אומר: מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפילה.
גמ': כתיב (מלכים א' י"ח, ל"ו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות אמר רבי שמליי° בדיבורא בנבואה נאמר לו להקריב דכתיב ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי כתיב ענני ה' ענני ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי.
מתני':
ב_יטעל השישית הוא אומר: מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר: מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ.
גמ': תנן: מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה דכתיב (יונה ב', ג') ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני לא צורכה דא אלא דוד ושלמה ואחר כך אליהו ויונה שכך סדר הדורות ולא סיימו בדוד אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ ודוד ושלמה הם שהתפללו על הארץ. תנן על השביעית הוא אומר: מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ משום סומכוס אמרו חותם ברוך משפיל רמים שכשנעצר הגשם העשירים מתגאים. ניחא שלמה מצאנו שהתפלל לבנות את בית המקדש ונענה דכתיב ביה (מלכים א' ח', י"ג) בנה בניתי בית זבול לך דוד למה היכן ראינו שנענה על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל והיתה מגפה נתגלגל הדבר שקנה את גרן ארוונה ושם נענה שנאמר ויעתר ה' לארץ ותעצר המגיפה. אמר רבי אבהו°: כתיב (תהלים ד', ב') בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש.
תלמוד ירושלמי מסכת תענית דף י"א מתחילים בדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת הגמרא. אומרת הגמרא בשם רבי המליש בשם רבי ינאי, שדבק הקדוש ברוך הוא את שמו הגדול בישראל. משל למלך שהיה לו מפתח למנטולה קטנה, כלומר מפתח קטן. אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא, כלומר המפתח לבד ילך לאיבוד, אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העובדי כוכבים, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים. מאי טעמא? וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ. ומה תעשה לשמך הגדול, שהוא משותף בנו. אין שום שותף בנו, אין כמו בעצם השם של הקדוש ברוך הוא משותף בתוך ישראל. כיוון שאם עם ישראל ילך לאיבוד, אז גם השם של הקדוש ברוך הוא בעולם. הקדוש ברוך הוא שיתף את השם שלו בשם של ישראל, וכך בעצם זה מגן על עם ישראל שלא ילכו לאיבוד. מיד ויאמר ה' אל יהושע קום לך. מה זה קום לך? קם לך ההוא דאדכרת. כלומר עמד מה שהזכרת, כן, ששמי הגדול מופיע בתוך עם ישראל - זה עמד, ולכן אני מציל אתכם.
רבי ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל יפול, ובלבד יחיד על הציבור. ובייחוד השער כן, אין זמן לאדם ליפול על הפנים על פניו בתחנונים כאשר הוא מתפלל בציבור, אלא אם כן הוא כזה אדם שהקדוש ברוך הוא יגיד לו קום! כמו שהקדוש ברוך הוא אמר ליהושע קום, כי אחרת יהיה פה חילול השם אם התפילה שלו לא תיענה. אבל ביחידות לא.
פרק בית ד' הלכה ד', עומת המשנה. על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפילה. ותאמר הכתיב ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו, אלא מלמד ששפכו את לבם כמים. ויאמר שמואל חטאנו לה'. אמר רבי שמואל בר רב יצחק לבש שמואל חלוקן של כל ישראל. כלומר, בעצם הוא התפלל בשם כל ישראל. אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי. כלומר, כשאדם כופר אז אתה מעניש אותו. הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. אבל אלו, כלומר ישראל, עכשיו עומדים לפניך חטאנו, אז לכן תסלח להם.
פרק בית ד', הלכה ה', עומת המשנה. על החמישית אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפילה. ותאמר גם הכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. שאתה אומר ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות. הרי אנחנו יודעים שבזמן שבית המקדש קיים אסור להקריב בבמות. אז איך אליהו הנביא מקריב בהר הכרמל? אמר רבי שמליי דיבורא, כלומר בנבואה נאמר לו להקריב. ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי. זה הכוונה, כלומר בהוראת הקדוש ברוך הוא הוא הקריב. ענני ה' ענני - ענני בזכותי, ענני בזכות תלמידיי. ותאמר לכן כתוב פעמיים ענני.
פרק בית ד', הלכה ו', עומת המשנה. על השישית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' המרחם על הארץ. ותו, דכתיב ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. לא סוכה דא. אמרינן אחר כך רבי יונה, כלומר לאחר יונה, כלומר סדר הדורות הוא אחרת. למה המשנה אומרת את זה ככה? היה צריך להגיד קודם כל דוד ושלמה, אחרי זה אליהו ויונה. אז למה סיימו בדוד? לא צורכה דוד ושלמה ואחר כך אליהו ויונה, אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ. אנחנו יודעים שדוד ושלמה הם אלה שהתפללו על הארץ.
אז הגמרא אומרת: על השביעית משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים. כשיורד הגשם אז העשירים מתגאים, כי יש להם את התבואה שהם שמרו ועכשיו הם יכולים למכור את זה ביוקר, אז לכן הם מתגאים. וכשהקדוש ברוך הוא נותן גשם אז בעצם הוא משפיל את הרמים. ניחא שלמה דכתיב ביה בנה בניתי בית זבול לך, מצאנו שהוא התפלל על בית המקדש והוא נענה. אבל דוד למה? כלומר, איפה ראינו שהוא נענה על התפילה שלו? על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל - כלומר דוד תמיד ביקש לספור את עם ישראל, והייתה מגפה, והתגלגל הדבר שהוא כמעט גורם לחורבן, ושם הוא נענה - ה' אמר ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה. כן, בעצם גם הוא נענה. אמר רבי אבהו: כתיב בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש.
[דף יא עמוד ב]
==ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה י==
מתני':
מעשה בימי °רבי חלפתא ובימי °רבי חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן בברכה ראשונה אמר תקעו הכהנים תקעו: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה בברכה שניה אמר הריעו בני אהרן הריעו: מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו ב_כלא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח.
גמ': תני לא היו עונין אמן בבית המקדש ב_כאומה היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר (נחמיה ט', ה') קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ומניין על כל ברכה וברכה תלמוד לומר (נחמיה ט', ה') ומרומם על כל ברכה ותהלה.
מתני':
שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין, שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי °רבי יהושע בן חנניה וחכמים אומרים ב_כבשלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין ב_כגשלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין ב_כדושבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין ב_כהאנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה אנשי משמר ואנשי מעמד ב_כואסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
גמ': תנן: אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים, ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני מה אנשי מעמד מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב יצטרפו אנשי מעמד עמהן אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה שהם תדירין בעבודה. תנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, הא שאר כל הימים אסורין. רבי יוסה° אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא רבי אבון° ורבי יסא° אסי אמרו בשם חזקיה°: גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן לשבוע שבו הם עובדים מנוולין. תמן תנינן ב_כזאלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, הא שאר כל בני אדם אסורין מאי טעמא אמר רבי סימון°: גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. תני ב_כחכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותו היום, וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותה השבת, וכל מי שאינו מכיר לא אנשי משמר שלו ולא אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועים °רבי אומר אומר אני שהוא אסור לעולם אלא שתקנתו שמותר לשתות יין מפני קלקלתו שאינו יודע מי משמרתו, כיוון שאף כשיבנה המקדש במהרה בימינו לא יוכל לעבוד עד שידע מי משמרתו ובית אב שלו כמו שהוא מותר בהספד להסתפר
פרק בית ד', הלכה י', עומת המשנה. מעשה בימי רבי חלפתא ובימי רבי חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן. בברכה ראשונה אמר תקעו הכהנים תקעו, ואז אמר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. בברכה שנייה הוא אמר הריעו בני אהרן הריעו, ועשה מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח. הם לא היו תוקעים במדינה, אלא רק באזור בשער המזרח.
ותו תני לא היו עונין אמן בבית המקדש. מה היו אומרים? היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה.
פרק בית ד', הלכה י"א. אומרת המשנה שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין. אנחנו יודעים שיש עשרים וארבע משמרות, כל משמר היה עובד שבוע במקדש, וכל בית אב מתוך המשמר הזה עובד יום אחד. אז אנשי משמר היו מתענים ולא משלימים בשלוש תעניות הראשונות. ואנשי בית אב לא היו מתענין, שהם היו בעצם עובדים באותו יום. שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין. כלומר שלוש התעניות השניות - אמרנו שיש בהתחלה שלוש, לאחר מכן עוד שלוש, ולאחר מכן שבע. אז השלוש הראשונות אנשי משמר מתענים ולא משלימים, ואנשי בית אב לא מתענים כלל. השלוש השניות - אנשי משמר מתענים ומשלימים, ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים. ושבע האחרונות אלו ואלו מתענים ומשלימים. זה דברי רבי, אבל רבי יהושע וחכמים אומרים: שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין. שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין. ושבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין.
אנשי משמר מותר לשתות יין בלילות אבל לא בימים, כדי שלא יצטרכו להם. כיוון שהם עצמם לא עובדים באותו יום - יש את אנשי בית אב שעובדים - אבל כל אנשי המשמר לא שותים יין, שמא יצטרכו אותם, כמו שנראה בגמרא. ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס - הגמרא תגיד לנו: כדי שייכנסו לשבוע שבו הם עובדים מכובסים ולא ייכנסו מלוכלכים. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
בגמרא: מפני מה אנשי מעמד מותרין לשתות בלילות אבל לא בימים? שאם תכבד העבודה על אנשי- כלומר על אנשי בית אב - יצטרפו אנשי מעמד עמהן. כלומר אנשי משמר יצטרפו לעזור להם אם אין להם הרבה, לאנשי בית אב שאמורים לעבוד באותו יום. אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה שהם תדירין בעבודה. הם עובדים כל היום, גם בלילה, יש את העניין של המזבח וכדומה, יש עבודה גם ביום וגם בלילה, וכולם עובדים, אז ודאי שיצטרכו אותם.
תנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, בחמישי מותרין מפני כבוד השבת. הא שאר כל הימים אסורין. מה הטעם? רבי יוסה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן, רבי אבון ורבי יסא בשם חזקיה: גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן מנוולין. כלומר שלא יגיעו לעבודה כבר לא מסופרים, לא מכובסים. לכן אסרו עליהם כל השבוע לספר ולכבס, כדי שייכנסו כשהם כבר מוכנים. תמן תנינן אלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים. הא שאר כל בני אדם אסורין. מה הטעם? למה כל האחרים אסור להם להסתפר ולהתגלח במועד? אמר רבי סימון: גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. אותה סיבה בדיוק - אם תתיר להם לכבס ולהסתפר במועד, אז הם יחכו למועד ויהיו ברגל מלוכלכים, ורק ברגל יסתפרו ויתגלחו.
תני כל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותו היום. כלומר הוא מהבתי אבות הקבועים, הוא יודע בדיוק את היום. חילקו אותם לעשרים וארבע משמרות וכל משמר היה לו שבוע, ואחרי שעשרים וארבעה שבועות עברו, עוד פעם מחדש את המשמרות. ואנשי בית אב חילקו את הימים בתוך השבוע, אז לכל בית אב היה את היום שלו. אז מי שמכיר את המשמר שלו וגם מכיר את בית האב שלו, והבית אב שלו קבוע - הרי היו כאלה שלא היה להם בית אב קבוע, אז הם התפזרו בין שאר הבתי אבות. במקרה כזה הוא יודע בדיוק את היום שבו הוא אמור לעבוד, אז אסור כל אותו היום.
וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין אסור כל אותה השבת. כיוון שהם היו עוברים בין הבתי אבות, הוא לא יודע מי הבית אב שלו בדיוק, אז הוא יכול להצטרף לאחרים, לעבוד עם כל אחד ואחד מהם.
וכל מי שאינו מכיר לא אנשי משמר שלו ולא אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועים, רבי אומר אומר אני שהוא אסור לעולם. אבל אתה יודע, אני לא יכול להיות אסור לעולם, הרי כל רגע ורגע יכול להיות שזו העבודה שלו. אלא שתקנתו קלקלתו שהוא מותר בהספד. כלומר מה תיקן אותו - שיהיה מותר לשתות יין? מפני קלקולו. כשהוא לא יודע מה משמרתו, אז גם אם יבנה המקדש בימינו הוא לא יכול לעבוד עד שידע מה משמרתו, מה בית אב שלו. אז לכן, כמו שראינו שהוא מותר להסתפר במקרה כזה - כיוון שהוא לא יודע בדיוק מי הבית אב שלו ומי המשמר שלו, מותר לו להסתפר בכל יום - כמו כן הוא יהיה מותר לשתות גם יין, אותו דבר בדיוק. התקנה שלו זה הקלקול שלו. ויש אומרים הכוונה: התקנה שלו זה הקלקול של המקדש, כלומר חורבן בית המקדש זה התקנה שלו, כיוון שעד שהוא ייבנה, יצטרכו לדעת מי המשמרות ומה בתי האב, ובינתיים בזמן הזה הוא כבר יוכל להסתפר, כבר להתארגן ויוכל גם כן לשתות מהיין.
[דף יב עמוד א]
כמה דתימר תקנתו שמותר להסתפר מפני קלקלתו שאינו יודע מי משמרתו, כיוון שאף כשיבנה המקדש במהרה בימינו לא יוכל לעבוד עד שידע מי משמרתו ובית אב שלו שהוא אסור בהספד ודכוותה תקנתו קלקלתו שיהא אסור במלאכה.
מתני':
כל הכתוב במגילה מגילת תענית די לא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר °רבי יוסי בן חלפתא אומר לפניו ולאחריו אסור די לא להתענאה לפניו ולאחריו מותר °רבי יוסי בן חלפתא אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.
גמ': תנן: התם אף על פי שאמרו מקרא מגילה בכפרים שמקדימים ליום ה מתניתא דרבי °רבי מאיר דרבי °רבי מאיר אמר כל מקום שנאמר די לא למספד אסור להתענות ודלא להתענות מותר בהספד ודי לא סתם מה שנמנה ולא מפורש מה נאסר בו כדי לא להתענייא ומי שחולק על רבי מאיר סובר שכל מקום שכתוב דלא למיספד מותר להתענות, ולכן בפורים שכתוב דלא למספד מותר להתענות, לכן המשנה לא כמותו. אמר רבי יונה° כתוב במגילת תענית אילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למיספד בהון. אמר °רבן שמעון בן גמליאל: מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור וזה שהימים האלו אסורים והלילה מותר כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי שכבר קיבל עליו נדר לתענית ייסר בצלוי מאי יסר בצלוי אמר רבי יוסי ברבי בון° שהוא צריך להזכיר עננו מבערב בתפילת ערבית אף שעדיין אינו צם ואתיא כהיא דאמר רבי זעירה° בשם רב חונה° אומרו לתפילת עננו כלילי שבת וכיומו כמו שבשבת מזכירים גם בלילה וגם ביום, כך תפילת עננו אף שעדיין אוכלים מזכירים בלילה. תנן: התם אף על פי שאמרו מקרא מגילה בכפרים שמקדימים ליום הכניסה מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומקדימים פעמים לאחד עשר פעמים לשנים עשר ופעמים לשלושה עשר וכיוון ששלושה עשר הוא יום ניקנור שאסור בתענית נמצא שהבריתא שאמרה שמתענים בהם כוונתה או לאחד עשר כרבי °רבי יוסי בן חלפתא שהרי לפי רבי יוסי בן חלפתא שנים עשר אסור שהוא יום לפני יום ניקנור או ביאחד עשר ובשנים עשר כרבי °רבי מאיר שסובר שרק שלושה עשר אסור אבל לפניו ואחריו מותר וקשיא על דרבי °רבי יוסי בן חלפתא לא כן תני בתרין עשרה ביה יום טיריון ואם כך גם אחד עשר אסור שהוא יום קדם, אז איך אמרה הבריתא שמתענין בהם, הרי כל הימים הללו אסורים בתענית אבל על רבי מאיר אפשר להעמיד שהבריתא חידשה שמתענין באחד עשר. אמר רבי יעקב בר אחא° בטל יום טיריון שהוא יום שנהרגו בו לוליינוס ופפוס. בשלושה עשר יום ניקנור מהו יום ניקנור שלטון משל מלכות יון היה עובר לאלכסנדריה וראה את ירושלים וחירף וגידף וניאץ ואמר: בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין מרכבה שלו, וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ, וכתב מלמטן: הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותלוין בקונטס עמוד נגד ירושלים. על דעתיה דרבי °רבי יוסי בן חלפתא ניחא שמנו והוסיפו את יום ניקנור כדי לאסור לפניו על דעתיה דרבי °רבי מאיר מה בא לאסור הרי לפניו לית ליה
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת תענית דף יב. נתחיל מהמשנה פרק ב' הלכה י"ב. אומרת המשנה כל הכתוב במגילת תענית. כן, ישנה במגילה, הייתה להם מגילת תענית שבה כתובים את כל הימים שבהם אסור בשמחה בישראל, ולכן ימים האלה היו מתנהגים בצורה שבשמחה לא מספידים, אבל מתענים בחלק מהם.
אז אומרת הגמרא ככה: כל הכתוב במגילה די לא למיספד. כלומר אם כתוב על אותו יום שאסור להספיד בו, אז לפניו אסור לאחריו מותר. רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. שאם כתוב דלא להתענאה, כלומר אם כתוב שאותו יום לא מתענים בו, אז לפניו ולאחריו מותר. נמי אמרת לה קמא, רבי מאיר. רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.
ובתר מהא דקא אמר נהתם, אבל בששאמרו מקדימים ולא מאחרים. אנחנו יודעים שבימי הפורים קוראים בי"ד והרימו כותל וקוראים ב-ט"ו. אבל הכפרים הקלו עליהם שהם יקראו ביום הכניסה. הם באמת שני וחמישי. כן, בגלל שהם מספקים את הצרכים של בני הכרכים, אז לכן הקלו עליהם. אז בכל אופן כתוב שמה שלא מקדימים ולא מאחרים. כן, למה? כי כתוב בפסוק שולא יעבור. כלומר אסור לקרוא אותם אחרי. אבל להקדים מותר, אז לכן מקדימים ליום הכניסה.
מה אומרת שמה שמקדימים לי"א, י"ב, י"ג. כן, זה מי שיכול לבוא ביום הכניסה. עכשיו, אז למרות שמקדימים ולא מאחרים, כלומר מקדימים אותם, אז לא עושים אותם באותו יום. אז למרות שקוראים בהם מגילה, אותם ימים מותרים בהספד ותענית. כלומר י"א, י"ב, י"ג מותרים בהספד ותענית. אבל מה שמעיקרן, בפורים עצמו אסורים בהספד ותענית. כלומר י"ד ט"ו זה אסור.
בתר מה אז אם זה ככה משנה, משנה זאתי דרבי מאיר. כן, כי רבי מאיר אומר שכל מקום שכתוב די לא למספד אסור להתענות. כלומר אם כתוב אסור להספיד אז גם אסור להתענות. ואם כתוב דלא להתענות מותר בהספד. ואם כתוב דלא סתם, לא כתוב, לא מפורש מה נאסר. כלומר היום רק מוזכר, לא מוזכר מה נאסר בו. אז הכוונה כדי לא להתענייא.
עכשיו ומי שחולק על רבי מאיר הוא סובר שכל מקום שכתוב לא למספד מותר להתענות, כלומר אסור להספיד. אז בעצם לכן פורים שכתוב בו דינא למספד לפי אותו טענה מותר להתענות. אז המשנה שאומרת אסור להתענות היא כמובן רבי מאיר.
אמר רבי יונה: כתוב במגילת תענית אילין יומיא די לא בהון, הימים שמופיעים ברשימה אז לא מתענים בהם. מקצת ן די לא בהון, חלק מהם לא מספידים.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים? לא כתוב פעמיים בהון אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור. כי בהון הכוונה רק בהן. אבל מה שנספח להם כן לא שייך. ולכן בלילה שהוא רק נספח אז כבר מותר.
כי אתא ליה תני שהימים האלה אסורים בתענית. כן, לאין, כלומר חוץ מאיניש דהוי עלוהי ייסר בצלוי. כן, שהוא, את התענית שלו ינהג את האיסור בתפילה. מה יסר בצלויי? מה הכוונה? כן, הרי להתענות הוא לא מתענה. אז מה הכוונה יסר בצלוי? מה הוא עושה בתפילה?
אמר רבי יוסי ברבי בון: שהוא צריך להזכיר את המאורע, את הצום, את התענית שלו כבר בערב לפני. הוא מזכיר מהערב למרות שהוא אוכל. והא תרתי קיימא, אמר רבי זעירה בשם רב חונה: שבת. כלומר, כמו ששבת אנחנו מזכירים את שבת גם בלילה, בערב שבת וגם בשחרית גם מנחה. אז גם עלינו למרות שעדיין אוכלים מזכירים כבר מהלילה. זה הכוונה יסר בצלויי, כלומר שמזכירים את זה כבר בתפילה למרות שהוא עדיין אוכל.
נהתם. אף על פי שאמרו מקדימים ולא מאחרים. אמרנו אותם ימים, את ימי פורים מותר להקדים. כן, י"א, י"ב, י"ג לכפרים, כן. אז אבל אף על פי שאמרו מקדימים ולא מאחרים מותרים בהספד ותענית. כלומר י"א, י"ב, י"ג מותרים בהספד ותענית.
עכשיו, כיוון ש-י"ג, אגב, כי אלי בהמשך זה יום ניקנור, אז הוא אסור בתענית. אז בעצם אמרנו שאנחנו רק י"א, י"ב. נמצא שמה שהברייתא אמרה שמתענים בהם אז זה או י"א רק כרבי יוסי. כן, כי הרי לפי רבי יוסי י"ב אסור כי הוא יום לפני יום ניקנור. כי הוא אומר שכל הימים האלה, כן, שאמרנו שלא למספד בהם אז לפניו אסור, לאחריו מותר. כך אומר רבי מאיר. רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. ואם כתוב לא להתענה אז לפניו ולאחריו מותר. כלומר לפי רבי מאיר מותר לפניו. רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.
כן, אז כיוון שניקנור כתוב בו שלא להתענות, אז לפי רבי יוסי אז לפניו אסור. כלומר אם י"ג זה יום ניקנור אז גם יום י"ב אסור בתענית. ואם המשנה אמרה שבימים האלה, ב-י"א, י"ב, י"ג, בימים שמקדימים את הפורים אז מתענים, אז נשאר רק יום אחד. כן, רק יום י"א. ככה זה יצא לפי דעת רבי יוסי.
אבל לפי דעת רבי מאיר, כן, שהוא אומר שאם כתוב לא להתענות, אז רק הוא עצמו אסור, כן? אז נשאר לנו י"א ו-י"ב, כן, בשתי דעות רבנן י"א ו-י"ב, שאם הקדימו את זה לימים האלה אז מתענים בהם, כן.
אומרת הגמרא מקשה על רבי יוסי: לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון. כן, כתוב שי"ב, יום י"ב זה יום טיריון, אז גם הוא לא מתענים בו. עכשיו, ואם לפי רבי יוסי הרי גם יום שלפניו לא מתענים. כן. אז אם יום טיריון זה י"ב, אז גם י"א נופל. כן, כי הרי אסור יום קודם לפי רבי יוסי. אז איך הברייתא אמרה שמתענים בהם? הרי אין שום יום, כן, לא נשאר שום יום שמותר להתענות בו, כי גם י"א וגם י"ב וגם י"ג זה כולם ימים שאסור להתענות בהם. אז איך המשנה אומרת שמתענים בהם, כן?
עכשיו לרבי מאיר זה לא כל כך קשה, כלומר עדיין נשאר יום י"א, כי הרי לרבי מאיר הימים האלה שכתוב לא להתענות רק הם אסורים. אז יום טיריון זה י"ב, בסדר י"ב אסור. יום ניקנור זה י"ג, ניקנור אסור. אבל, אה, נשאר לנו בעצם יום י"א.
אמר רבי יעקב בר אחא: בטל יום טיריון - יום שנהרג לוליינוס ופפוס. כן. היו שני צדיקים גדולים שהבת של הקיסר נהרגה והמלך רצה להרוג את כל היהודים והם הסגירו את עצמם, אמרו שהם עשו את זה, ואז הרגו אותם. כן. אז ביום הזה שהם נהרגו אז ביטלו את השמחה שהייתה ביום טיריון, ב-י"ב.
אומרת הגמרא כתוב במגילת תענית: בתרין עשר ביה יום טיריון, ו-עשר יום ניקנור. שואלת הגמרא: מהו יום ניקנור? שלטון משל מלכות יון עובר ראה את ירושלים וחירף וגידף וניאץ ואמר: בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין שלו, וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ, וכתב מלמטן: הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותלוין בקונטס נגד ירושלים. כן, זה יום ניקנור.
אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי יוסי ניחא לאסור לפניו. זה מובן, למה בכלל מנו את יום ניקנור? כדי לאסור לפניו. כי אמרנו שהרי לפי רבי יוסי יום שכתוב שלא מתענים בו אסור גם לפניו. אז בסדר, אז לכן הוסיפו אותו כדי לאסור את יום לפניו. כן, הוא נוטה גם לאסור את י"ב.
אבל על דעתיה דרבי מאיר מה בא לאסור לפניו לית ליה. הוא לא סובר שיום לפניו, כן, אסור. אבל הוא עצמו, כן, אסור מפני י"ד, פורים, כי הרי ב-י"ד כתוב לא למספד, ולמדנו שלפי רבי מאיר כל מקום שכתוב לא למספד אז לפניו אסור. אז י"ג בכל מקרה אסור. כן, אז מה בא יום ניקנור להוסיף לנו? למה בכלל מגילת תענית מנתה אותו?
[דף יב עמוד ב]
והוא עצמו אסור מפני פורים שהרי בארבעה עשר נאמר דלא למספד ותנן די לא למיספד לפניו אסור בא להודיעך שהוא אסור גם בהספד שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום קדם פורים היה אסור רק בתענית ואפילו על דרבי °רבי יוסי בן חלפתא לית היא מקשייא לא כן תני בתרין עשרה ביה יום טיריון אם כן למה היה צריך למנות את יום ניקנור הרי הוא כבר אסור מפני שהוא יום קדם פורים ויב' אסור מפני שהוא יום טיריון אמר רבי יעקב בר אחא° בטל יום טיריון שהוא יום שנהרגו בו לוליינוס ופפוס. בארבעה עשר ובחמישה עשר פורייא די לא למיספד בשישה עשר ביה שרייו התחילו למיבני שור ירושלם די לא למיספד. על דעתיה דרבי °רבי מאיר ניחא בא לאסור עצמו על דעתיה דרבי °רבי יוסה מה בא לאסור הרי הוא יום שאחר שישה עשר שבו התחילו בבנין חומת ירושלים לאסור שלפניו לית ליה לא צריך שהרי זה חמישה עשר לאסור עצמו לא צריך שהוא אסור מפני חמישה עשר של רבי יוסי בן חלפתא גם לאחריו נאסר אלא בא להודיעך שהוא אסור בהספד שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום אחרי פורים היה אסור רק בתענית. בשבעה עשר קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת בולקים ובית זבדין והוה פרקן. על דעתיה דרבי °רבי מאיר ניחא בא לאסור עצמו על דעתיה דרבי °רבי יוסה מה בא לאסור הרי הוא יום שאחר שישה עשר שבו התחילו בבנין חומת ירושלים אמר רבי יוסי° בר זבידא כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי °רבי מאיר ולא על דרבי °רבי יוסה לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל. תדע לך שהוא כן, דתנינן בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא די לא למיספד בלא כך אינו אסור משום ראש חדש על כרחך לא בא אלא למנות ימים שנעשה בהם נס לישראל אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו? שאלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק, ואלו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית אבל משבטלה מגילת תענית בגלל החרבן בטלו כל אלו. רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי° תריהון אמרין ב_כטבטלה מגילת תענית רבי אבא° ורבי סימון° תריהון אמרין בטלה מגילת תענית רבי יהושע בן לוי° אמר בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: אמש הייתי יושב ושונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על °רבי אליעזר בן הורקנוס שסיפר ועל °רבי יהושע בן חנניה שרחץ אמר להם °רבי יהושע בן חנניה צאו והתענו על מה שהתעניתם ואת אמר בטלה מגילת תענית. אמר רבי אבא°: ואפילו דאת אמר בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו. מיליהון דרבנן אמרין בטלה מגילת תענית רבי יהושע בן לוי° ציים כל ערובת ריש שתא ערב ראש השנה רבי אבון° ב_לציים כל ערובת שובא ערב שבת רבי זעירה° צם תלת מאוון צומין ואית דאמרי תשע מאוון ולא חש למגילת תענית. רבי יעקב בר אחא° מפקד לספריא אין אתת איתא מישאלונכון אימרון לה ב_לאבכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים.
מתני':
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים, אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני ושלש שניות חמישי שני וחמישי °רבי יוסה אומר ב_לבכשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות.
אומרת הגמרא, התשובה: בא להודיעך שהוא אסור בהספד. כן, כי אם הוא היה נאסר רק מפני שהוא יום קודם פורים, כן, הרי כתוב בפורים לא למספד, אז הוא בא להוסיף שגם יום לפניו אסור, אבל מה אסור לפניו? רק בתענית. אז לכן כתבו גם את יום ניקנור להגיד שיום ניקנור בעצמו גם אסור בתענית, לא רק בהספד.
אומרת הגמרא: ואפילו על דרבי יוסי לית היא מקשייא. הרי נכון, מה אמרנו? אמרנו שרבי יוסי בהתחלה חשב שלא קשה לו, כיוון שיום ניקנור זה י"ג. למה כתבו את זה? למרות שבמילא זה יום שאסור, אבל זה כדי לאסור את יום שלפניו, את יום י"ב.
אבל לכאורה גם רבי יוסי קשה: לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון. כן, י"ב באדר זה יום טיריון. אז למה צריך עוד יום ניקנור? הרי זה כבר יום שאסור. כן, כיוון שאותו יום כבר אסור. כן, כי יום ניקנור אסור משום שהוא יום לפני פורים, ולהגיד שהוא בא לאסור את שלפניו לא צריך, כי הרי לפניו זה יום טיריון, שבכל מקרה הוא לא מוסיף שום דבר. למה באמת מנו את יום ניקנור על דעת רבי יוסי.
אמר רבי יעקב בר אחא: בטל יום טיריון, יום שנהרג לוליינוס ופפוס.
אומרת הגמרא: בארבע עשר ובחמישה עשר פורייא די לא למיספד. בארבעה עשר וחמישה עשר זה יום פורים, לא מספידים. עשר ביה שרייו למיבני שור ירושלם די לא למיספד. ביום ט"ז התחילו עם בניית חומת ירושלים, וגם זה לא למספד.
אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי מאיר ניחא. כלומר ברור למה הוסיפו את יום ט"ז. הוא בא לאסור את עצמו. כן, כי הרי לפי רבי מאיר כתוב אמנם בפורים לא למספד, בא לאסור לפניו, לא אחריו. אז לכן היו צריכים לכתוב את ט"ז כדי לאסור אותו.
אבל על דעתיה דרבי יוסה מה בא לפניו לית ליה. כלומר לאסור שלפניו לא צריך, כי הרי ט"ו זה פורים. לאסור את עצמו לא צריך, כיוון שהוא אסור מפני ט"ו, יום אחריו. ולפי רבי יוסי אם כתוב לא למספד אסור גם אחריו. אלא בא להודיעך שהוא אסור בהספד. כי אם הוא היה נעשה רק בגלל שהוא יום אחרי פורים, היה אסור רק בתענית. לכן כתבו את יום שישה עשר, בו התחילו לבנות את החומות, דלא מספד, להגיד שאסור גם כן בהספד, לא רק בתענית.
ואומרת הגמרא: עשר קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת בולקים ובית זבדין והוה. כן, הגויים קמו כדי להשמיד את היהודים שהיו בבולקים ובבית זבדין והיה להם נס, ניצלו. אז גם כן, זה יום שלא מתענים בו.
ואומרת הגמרא: על דעתיה דרבי מאיר ניחא. זה בא לאסור עצמו. כן, יום י"ז, לא הייתי אוסר אותו, אבל למה? כי לפי רבי מאיר, מה שכתוב לפני כן על ט"ז של לא למיספד, זה רק לפניו. הוא בא לאסור לאחריו, הוא לא בא לאסור אותו.
אבל על דעתיה דרבי יוסה מה בא? הרי זה יום שאחרי שש עשר שבו התחילו בניין החומות, ושם היה כתוב לא מספד, ואמרנו, קודם כתוב לא מספד, אז לפי רבי יוסי זה בא גם לאסור שאחריו.
אמר רבי יוסי: כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסה. כלומר, אין לך ללמוד כאן, לדרוש את הדרשות האלה וכולי. אין פה לא סתירה על רבי מאיר ולא על רבי יוסי. כיוון שפה במגילת תענית לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל. כן, לא בעניינים בגלל זה היה מתענים או לא מתענים. הרעיון לספור את הימים שבהם נעשו נסים לישראל, להזכיר אותם.
תדע לך שהוא כן, דתנינן שם במסכת תענית: בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא די לא למיספד. ביום ראשון של ניסן נתקן התמיד, אז לכן לא מספידים בו. בלא כך אינו אסור ראש חדש. אז על כורחך לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהם נסים לישראל.
אומרת המשנה: אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. כמו שדעת כולם, ביום שישי או יום ראשון מותר להתענות גם לפני ערב, לפני חג מותר להתענות וגם אחריו.
ואומרת הגמרא: מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו? אמרה הגמרא: שאלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק. כלומר, אדם לא צריך לגזור שלא יצאו ביום ראשון או ביום שישי כדי לחזק את השבת, כי זה דברי תורה. ואלו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. כל הימים האלה שאמרנו, יום ניקנור, יום טיריון וכולי, זה ימים של דברי סופרים, לכן הם צריכים חיזוק.
אומרת הגמרא: הדא עד שלא בטלה מגילת תענית. כל הימים האלה שאמרנו שלא מתענים לפניהם, אחריהם, בהם וכולי, זה הכול קודם שבטלה מגילת תענית. אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אלו. בגלל החורבן.
רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי תריהון אמרין בטלה מגילת תענית. רבי אבא ורבי סימון תריהון אמרין בטלה מגילת תענית. רבי יהושע בן לוי אמר בטלה מגילת תענית.
אמר רבי יוחנן: אמש הייתי שונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על רבי אליעזר שסיפר ועל רבי יהושע שרחץ. אמר להם רבי יהושע: צאו והתענו על מה שהתעניתם ואת אמר בטלה מגילת תענית. כן? קבעתם תענית בחנוכה, אז לכו והתענו על זה שקבעתם תענית, ואתה אומר בטלה מגילת תענית?
אמר רבי אבא: ואפילו בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו.
אומרת הגמרא: מיליהון דרבנן אמרי בטלה מגילת תענית. כן, איך הוא אומר את זה? רבי יהושע בן לוי ציים כל ערובת ריש שתא, ורבי אבון ציים כל ערובת שובא, כל ערב שבת. ורבי זעירה צם תלת מאוון צומין, הוא צם שלוש מאות צומות, ואית דאמרי תשע מאוון. ולא חש למגילת תענית. כן, הוא לא חש בימים האלה שלא לצום, הוא תמיד צם קבוע. אז מכאן שבטלה מגילת תענית.
ואומרת הגמרא: רבי יעקב בר אחא מפקד לספריא: אין אתת איתא מישאלונכון אימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים.
ופרק ב', אחר כך, לומדים המשנה: אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים. כן, לא גוזרים ביום חמישי צום כיוון שאנשים ביום חמישי גם קונים לכבוד שבת, וגם עכשיו בגלל הצום יקנו הרבה לצורך הגמר של הצום, אז המוכרים יחשבו שבעצם יש איזה רעב או משהו, אז לכן הם יפקיעו את השערים. לכן כדי שלא יפקיעו שערים, אז לכן גזרו שלא מתחילים צומות ביום חמישי, אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי שני ושלש שניות חמישי שני וחמישי.
רבי יוסה אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות. תמיד מתחילים ביום שני, לא ביום חמישי.
[דף יג עמוד א]
גמ': שמעון בר אבא° אמר אתא עובדה קומי רבי יוחנן° בר נפחא והורי כרבי °רבי יוסי בן חלפתא שגם את השניות והשלישיות לא מתחילים בחמישי והוה רבי אלעזר° בן פדת מצטער ואמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא עוזבים סתם משנה ועושים כדעת יחיד והרי רבי יוחנן° בר נפחא הוא זה שפסק שהלכה כסתם משנה אשכח מצא דתני לה רבי חייה° את הסתם משנה בשם °רבי מאיר: כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גרמיה רבי יוחנן ידע לתרץ את עצמו שלא יהיו בדבריו סתירות. רבי מנא° בן יונה בעא קומי רבי יודן°: לא כן אמרו חזקיה° ורבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת: כל מקום ששנה °רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם הלכה כסתם ולמה כאן ש°רבי שנה סתם לא נפסוק כמותו אמר לו: כל הכלל זה כש°רבי עצמו למד מחלוקת ואחר כך שנאה בסתם במקרה כזה הלכה כסתם אבל דילמא חורן האם זה נאמר גם כשאדם אחר שנה מחלוקת? אולי במקרה כזה הכלל לא תופס ולא קל וחומר הוא מה הן אין דאשכח °רבי מתני מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם אתר דלא אשכח °רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם לא כל שכן שתהא הלכה כסתם. ואתא חזקיה° ואמר רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: ואפילו כשאחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם הלכה כסתם ולמה כאן הוא רבי יוחנן בר נפחא מורה לה כיחידייא. אמר רבי שמואל בר ינאי° בשם רבי אחא° מה שאמרנו שהלכה כסתם הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם כמו כאן שרבי יוסה חולק על הסתם לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא° הדא דאת אמר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם.
מתני':
ב_לגאין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי °רבן גמליאל דיבנה אמר °רבי מאיר: אף על פי שאמר °רבן גמליאל דיבנה אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין וצמים רק עד מנחה וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת צמים רק עד מנחה שלא להיכנס לשבת כשהם מעונים.
גמ': תנן: ואם התחילו אין מפסיקין כמה היא התחלה רבי אבא° אמר ב_לדאחת רבי יוסה° אסי אמר שתים וכן נפק עובדא כהדא דרבי רבי אבא°. ובמה קורים אם יצא התענית בראש חדש רבי יוסי° בר זבידא אמר קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור אמר ליה רבי מנא° בן יונה למה בטלתה קריאת ראש חדש בגין מודעתין כי הוא תעניתא רביעין על מעיהון שוכבים על בטנם מרעב ולא ידעין דהוא תעניתא אמר לו להודיעך שקורין
ירושלמי תענית דף יג נחזור על המשנה מהדף הקודם, שתי שורות אחרונות, פרק ב' הלכה יג. אומרת המשנה: "אין גוזרים תענית על הציבור מתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים". אמרנו שאם אנשים יקנו, הרי בדרך כלל קונים ביום חמישי לכבוד שבת. עכשיו, אם ימי התענית אז גם יקנו להפסקת הצום, אז יקנו כמות גדולה והסוחרים יחשבו שיש איזה רעב או משהו, ולכן הם יעלו את המחירים. אז לכן לא גוזרים תענית על ציבור מתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים, אלא שלוש תעניות הראשונות מתחילים בשני וחמישי ושני. כלומר מתחילים ביום שני, והשניות גם אפשר להתחיל בחמישי ושני וחמישי. ואבא יוסי אמר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות - תמיד מתחילים בשני.
אנחנו בדף יג. אומרת הגמרא: שמעון בר אבא אמר אתא עובדה קמיה רבי יוחנן והורי כרבי יוסי - שגם את השניות והשלישיות לא מתחילים בחמישי. והוה רבי אלעזר מצטער אמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא - הרי התנא קמא אומר שכן מתחילים בחמישי את השניות ואת השלישיות. אז איך רבי יוחנן פוסק כרבי יוסי בניגוד לתנא קמא? רבי יוחנן אשכח תני לה רבי חייה בשם רבי מאיר - כלומר רבי חייא אמר ברייתא שבה מופיע שמי שאמר את התנא קמא זה רבי מאיר. אז כיוון שמופיע בשמו רבי מאיר, ואנחנו פוסקים שרבי מאיר זה רבי יוסי, הלכה כרבי יוסי. כד שמע דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גרמיה - רבי יוחנן בקיא, מכיר את כל החומר, גם את הברייתות וגם את המשניות. לכן ידע שהמשנה נאמרה בשם רבי מאיר ולכן פסק כמו רבי יוסי.
רבי מנא בעא קומי רבי יודן: לא כן חזקיה ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם הלכה כסתם - אז למה כאן שרבי שנה סתם לא נפסוק כמותו? אמר לו: כל הכלל הזה שרבי עצמו שנה מחלוקת ואחר כך שנה סתם, הלכה כסתם - זה כשרבי עצמו לימד מחלוקת ואחרי זה הוא כתב את אותה משנה בסתם, שבעצם הוא החליט כאחד מהם. במקרה כזה הלכה כסתם. אבל דין מאחר, כלומר כשמישהו אחר מביא מחלוקת ואחרי זה רבי מביא סתם, גם ההלכה תהיה כסתם. אמר לו: כל הכלל זה כש°רבי דילמא חורן מה הן אין דאשכח רבי מתני מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם - כלומר במקום שרבי בעצמו שנה מחלוקת ואחרי זה הביא סתם, הלכה כסתם. אתר דלא אשכח רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם לא כל שכן שתהא הלכה כסתם - כלומר מקום שרבי לא שנה שום מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת, אבל רבי שנה רק סתם, לא כל שכן שתהא הלכה כסתם.
ואתא חזקיה רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא בשם רבי אלעזר: ואפילו אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם - עכשיו שואלת הגמרא: ולמה הוא מורה לה כיחידייא - כלומר אם זה ככה, קשה על רבי יוחנן. למה רבי יוחנן פה מורה כיחיד ומורה כרבי יוסי, בשעה שרבי יוחנן זה שאמר הלכה כסתם?
רבי שמואל בר ינאי בשם רבי אחא: הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם - כלומר אם רבי שנה סתם משנה בלי להגיד שמישהו חולק עליו, אז הלכה כסתם. אבל כשיש מחלוקת בתוך הסתם, כלומר צמוד לסתם באותה משנה - הרי רבי יוסי במשנה שלו חולק, אז לא אמרינן הלכה כסתם משנה. וכיוון שכאן רבי יוסי חולק, ממילא הלכה כרבי יוסי.
רבי יוסי ברבי בון בשם רבי אחא: דאת אמר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם - כשיש לך יחיד, כלומר סתם משנה, וכנגדו יש יחיד שחולק עליו, אז הלכה כסתם. אבל אם חכמים חולקים על הסתם משנה - אם היה כתוב סתם משנה ואחרי זה "וחכמים אומרים" - הלכה כחכמים.
פרק ב' הלכה ד' תנן: אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין - כלומר אם גזרו תענית קודם ואז באחד הימים נפל ראש חודש, חנוכה או פורים, אין מפסיקין - דברי רבן גמליאל. אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין - כלומר לא צמים את כל הצום אלא רק עד המנחה. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת - גם בו מתענים רק עד המנחה כדי לא להיכנס לשבת כשהם מעונים.
ואם התחילו אין מפסיקין - אז כמה זה התחלה? כמה ימים כבר צמו מתוך הסדרה של שני, חמישי, שני, כדי שיאמר שהתחילו ולכן יתענו אפילו בראש חודש בחנוכה ובפורים. רבי אבא אמר אחת, רבי יוסה אמר שתים, וכן נפק עובדא כהדא דרבי רבי אבא - כלומר שאם צמו כבר שתיים ממשיכים.
ובמה קורים - אם צמים בראש חודש, האם קורין את הפרשה של ראש חודש או פרשה של תעניות? רבי יוסי אמר קורין ברכות וקללות כמו בתענית. אמר ליה רבי מנא: מודעתין תעניתא רביעין על מעיהון ולא ידעין דהוא תעניתא - הם שוכבים על הבטן כאילו הם מתים ברעב, אבל אם קוראים כברכות וקללות של תענית, איך ידעו שזה תענית? אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות - כלומר הדין הוא ככה, שאם יש ראש חודש ותענית קורין ברכות וקללות.
[דף יג עמוד ב]
ברכות וקללות דוחה קרית ראש חדש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית. רבי יודן קפודקיא° אמר קומי רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יודה בר פזי°: קורין בראש חדש קם רבי יוסי° בר זבידא עם רבי יודה בר פזי° אמר לו: אתה שמעת מאבוך הדא מילתא אמר לו: אבא לא הוה אמר כן אלא בעין טב ששם היו מקדשים את החדש ושם נהגו שקורין בראש חדש לפרסם על ידי זה דאינון ידעין שהתקדש החדש והן ריש ירחא הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. תני: תשעה באב שחל להיות ערב שבת אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד כדי שלא יכנס לשבת מעונה, דברי °רבי יודה °רבי יוסה אומר מתענה ומשלים. אמר רבי זעירה° בשם רב יהודה° נשיאה רבי אבא° ורבי אימי בר יחזקאל° אמרו בשם רב° אבא בר אייבו: הלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים ולמה לא אמר ב_לההלכה כרבי °רבי יוסה כיוון דאית תניי תני ומחליף מה הדין לדברי חכמים. אמר רבי זעירה° בשם רב חונה°: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים. כהדא רבי ביבי° הוה יתיב קומי רבי יסא° אסי בעא מילף מיני הדין עובדה רצה ללמוד ממנו מה הדין של מתענה בערב שבת אמר ליה: נימטי אני רוצה ללכת בייתא ציבחר אמר לו: רומשא הוא הרי עוד לא לילה אמר לו: אית בתעניתה אני בצום ואני רוצה ללכת לביתי כך שאוכל לאכול מיד אחרי הצום אמר לו: אית גבי תורמסין ובסוף היום אתן לך לאכול אמר ליה: ומשלימין כרבי °רבי יוסי בן חלפתא.
הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד
פרק שלישי – סדר תעניות
מתני':
סדר תעניות האלו האמור ברביעה הראשונה ג_אאבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד. ג_בוכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת.
גמ': תנן: אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד. אי זהו מיד שלהן? רב° אבא בר אייבו אמר: שני וחמישי ושני. שנו התקלקלו בשני, מהו להתריע עליהן מיד בשני אף שהצום הראשון יהיה בחמישי? רבי זעירה° שמע לה מן הדא דכתיב (דניאל י', י"ב) "ויאמר אלי: אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתתה את לבך להבין ולהתענות לפני ה' אלהיך נשמעו דבריך." כבר נשמעו דבריך! ואף כאן ג_גמכיון שנתנו בית דין נפשן לעשות, כמי שעשוי. ואף שלא צמו בשני כאילו התחילו בשני וממשיכים בחמישי. תני: כשם שמתריעים עליהן בשאר ימי שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית. מפני פרנסת אחרים. מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי: מפני פרנסת עובדי כוכבים ומזלות. רבי זירא° אמר: מפני פרנסת
רבי יודן קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יודה בר פזי: קורין בראש חדש - לא קוראים תעניות אלא קוראים בפרשת ראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יודה בר פזי, אמר לו: אתה שמעת הדא מילתא? אבא שלך אמר את זה? אמר לו: אבא לא אמר כן אלא טב על ידי זה דאינון ידעין ריש ירחא - אבא שלי לא אמר כך, אלא איפה שקבעו את החודשים, שם תיקנו לקרוא בראש חודש, דווקא אפילו שזה תענית, כי על ידי זה יודעים שהוא ראש חודש - הרי צריך לפרסם את ראש החודש, ואיך מודיעים לכולם? על ידי שקוראים את הפרשה של ראש חודש. כל המקומות קורין ברכות וקללות - אבל בשאר המקומות קוראים ברכות וקללות.
תני: תשעה באב שחל להיות ערב שבת אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד כדי שלא יכנס לשבת מעונה - צריך לשנות משהו כדי שלא יקרא לזה צום מעונה - דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר מתענה ומשלים - צם את כל הצום.
רבי זעירה בשם רב יהודה, רבי אבא ורבי אימי בר יחזקאל בשם רב: הלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים - עכשיו למה לא אמר הלכה כרבי יוסה, שהרי ידוע שזו דעתו? ולמה לא אמר הלכה כרבי, רבי יוסה - אית תניי תני ומחליף דברי חכמים - כלומר היו כאן תנאים שבהם השמות היו הפוכים, שרבי יהודה אומר משלים ורבי יוסי אומר מפסיק. לכן כדי להגיד לנו מה ההלכה, אמר את זה בלי שם.
רבי זעירה בשם רב חונה: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים.
כהדא רבי ביבי הוה יתיב קומי רבי יסא בעא מילף מיני הדין עובדה - כלומר מה הדין לגבי מי שהתענה בערב שבת. אמר ליה: נימטי בייתא ציבחר - נלך לבית קצת. אמר לו: רומשא הוא - עדיין מוקדם. אמר לו: אית בתענ ה - עדיין הוא בצום. אמר לו: אית גבי תורמסין - יש לי תורמסין, תגמור את הצום. אמר ליה: ומשלימין כרבי רבי יוסי - כלומר אם אתה מציע לי לסיים את כל הצום כדי לאכול אצלך, מבינים שאתה סובר שמשלימים את כל הצום.
הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד - פרק שלישי, הלכה א' מתני': סדר תעניות האלו האמור ברביעה הראשונה - זה מה שאמרנו, זה אם הגשם לא ירד ברביעייה הראשונה. אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד - אם הצמחים שלנו נשתנו, מתריעים עליהם מיד, כי זה יכול לגרום מיד לרעב. וכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת - ירד כבר גשם והחיטה התחילה לנבוט, אבל אז פסקו הגשמים, ועברו יותר מארבעים יום - זה יכול לגרום בעתיד לבצורת, אז מתריעים עליהם מיד.
תנן: אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד - מה זה נקרא מיד? רב אמר: שני וחמישי ושני. עכשיו שואלת הגמרא: שנו בשני, מהו להתריע עליהן בחמישי? - אם הצמחים התקלקלו בשני, האם מתריעים עליהם מיד ביום שני, למרות שהצום הראשון בעצם ביום חמישי? רבי זעירה שמע לה מן הדא: "ויאמר אלי: אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתתה את לבך להבין ולהתענות לפני ה' אלהיך נשמעו דבריך." - כבר נשמעו דבריך - כלומר ברגע שתכננת לקבל על עצמך משהו, כאילו התחלת לקבל. מכיון שנתנו בית דין נפשן לעשות, כמי שעשוי - למרות שלא צמו בשני, כאילו התחילו בשני, ולכן יכולים להמשיך בחמישי.
תני: כשם שמתריעים עליהן בשאר ימי שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית - למרות שבשנה השביעית לא מגדלים, ומה שגדל הוא הפקר, בכל זאת מתריעין עליהן. למה? מפני פרנסת אחרים. שואלת הגמרא: מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי: מפני פרנסת עובדי כוכבים. רבי זירא אמר: מפני פרנסת חשודים - אלה שחשודים לאכול ספיחים, כי חלקם עושים את זה מתוך עוני, ולכן צריך לדאוג גם להם.
ואיתגמר: דרבי זירא כרבי, ודחבריה כרבי פנחס בן יאיר. דרבי זירא כרבי - שחד ספרא היה חשוד על פירות שמיטה. אתו תנאין גבי רבי, אמר להו: מה יעביד ליה, עלוב בגין חייו - מסכן, אולי הוא עושה את זה רק כדי לחיות, מה הוא יכול לעשות? רואים מכאן שרבי ריחם גם על אלה ששוברים פירות שביעית, שגם עליהם צריך להתריע כדי שיחיו, כי הרבה מהם עושים את זה כי אין להם דרך אחרת לחיות.
וחבריה כרבי פנחס בן יאיר - נראה שרבי בא להתיר את השמיטה, כי ראה את דוחק העניים שלא היה להם מה לאכול, דסבירא ליה ששביעית בזמן הזה זה רק דרבנן, וכיוון שכך רצה לבטל את זה. שלח לשאול את רבי פנחס בן יאיר. אמר לו: מה איבור עבדים? - רצה לרמוז לו שהשנה קשה, התבואה לא גדלה טוב, ולעניים לא יהיה מה לאכול בשמיטה. אמר לו רבי פנחס: עולשים יפות - למרות שבעצם עולשים זה מאכל בהמה, אבל גם העניים יכולים לסמוך על זה. חזר רבי ושאל אותו עוד פעם מה איבור עבדים? חזר ואמר עוד הפעם עולשים יפות. הבין רבי דלית הוא מסכן עמיה - הבין שרבי פנחס בן יאיר לא מסכים לבטל את השמיטה, למרות שקשה לעניים, כי כמובן שהם יסתדרו.
אמר לו רבי: משגח מר למיסב מלוכתא? - אתה מוכן לאכול איתי משהו קטן בסוף היום? אמר לו: אין. הגיע רבי פנחס בן יאיר לבית של רבי, ראה את הפרדות של רבי עומדות שם ליד הפתח. אמר: כל אלין יהודאין זייני? - כל החיות המזיקות האלה יהודים מפרנסים, מאכילים אותם? מיד אמר: איפשר דלא חמי סבר אפי דמן קדון - יותר לא אראה את פניו. אמרו לרבי. שלח רבי בעי מפייסת - שלח אנשים שיפייסו אותו.
מטון גבי כרתי - הגיעו לכפר שלו. אמר: בני כרתי, כובלין ליה - קרא לכל בני הכפר שיבואו לתפוס אותו. נחתו בני כרתי וכפיוני - כיתרו אותו כדי שלא יתקרב אליהם. אמרו: לא. אמרו השליחים: רבי בעי מפייסת, הוא רוצה רק לפייס אותו. אמרו בני הכפר: אם רבי לא רוצה להזיק לו אלא רק לפייס אותו, בסדר, עזבו אותו.
אמר רבי פנחס: בני, ריכבין לי - הבנים שלי יקרבו אליי. נחתת שיטת מינשא ואזלה - וידע שמן השמים הקיפו אותו. אמרו לרבי. אמר: אי לא זכינו למיהני מיניה בעלמא הדין - כבר לא זכינו ליהנות ממנו בעולם הזה, נזכה למיהני מיניה בעלמא דאתי - נזכה בעזרת השם ליהנות ממנו בעולם הבא.
[דף יד עמוד א]
חשודים לאכול ספיחים שחלקם עושים מתוך עוני. אתייא דרבי זעירה° כ°רבי, ודחברייא כ°רבי פנחס בן יאיר. דרבי זעירה° כ°רבי: דחד ספר הוה חשוד על פירות שמיטתה, אייתוניה גבי °רבי. אמר לון: ומה יעביד עלובא? מה יעשה מסכן זה? בגין חייו הוא עבד. ודחברייא כ°רבי פנחס בן יאיר: °רבי בעי משרי שמיטתא רבי רצה להתיר את השמיטה מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול דסבירא ליה דשביעית בזמן הזה מדרבנן. סלק °רבי פנחס בן יאיר לגביה. אמר לו: מה עיבוריה עבידין? איך התבואה השנה? ורצה לרמוז לו שצריך לבטל את השמיטה, לפי שגידולי השישית לא עלו יפה ולא יהיה לעניים מה לאכול בשמיטה. אמר לו: עולשין יפות. ואף שהם מאכל בהמה יכולים העניים לאכלם בשעת הדחק. חזר ושאל: מה עיבוריא עבידין? איך התבואה השנה? אמר לו: עולשין יפות. וידע °רבי דלית הוא מסכמה עמיה שאין הוא מסכים עימו. אמר לו: משגח רבי למיכל עימי ציבחר האם תסכים לאכול עימי מעט בטל יומא דין? בצהרי יום זה? אמר לו: אין. מי נחית כשהגיע, חמא מולוותא ד°רבי קיימן ראה את הפרדות של רבי עומדות. אמר: כל אילון יהודאי זנין כל אלו יהודים מאכילים מלאך המוות בביתו ואני אוכל אצלו! אפשר דלא חמי סבר אפוי. מן כדון יותר לא יראה את פני אזלין הלכו ואמרון ל°רבי. שלח °רבי בעי מפייסתיה רצה לפייס אותו. מטון בי גבי קרתי הגיעו אליו כשהיה בכפר שלו. אמר: בני קרתי קורבין לי בני כפרי התקרבו אלי. נחתו בני קרתיה ואקפן עלוי ירדו בני כפרו והקיפו אותו. אמרו להון: °רבי בעי מפייסתיה רוצה לפייס אותו. שבקוניה ואזול לון עזבו אותו והלכו להם. אמר: בני דידי קורבין לי בני שלי התקרבו אלי. נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי ירדה אש מהשמים והקיפה אותו. אזלון הלכו ואמרון ל°רבי. אמר: הואיל ולא זכינן נישבע מיניה להנות ממנו בעלמא הדין בעולם הזה, ניזכי נישבע מיניה להנות ממנו בעלמא דאתא בעולם הבא.
מתני':
ג_דירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילין אבל לא לצמחים, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות ג_המתריעין עליהן מיד.
גמ': ירדו לצמחים אבל לא לאילן שירדו ציבחר ציבחר מעט מעט. לאילן אבל לא לצמחים שירדו סגין סגין. תנן: לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות מתריעין עליהן מיד. תני: מתריעין על האילן בפרס הפסח, לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת. מעתה למה רק עד פרס העצרת? אפילו יותר מיכן שהרי אם אין מים בבורות זו סכנה גדולה? יותר מיכן לבקש גשם בקיץ זה לבקש מעשה ניסים, ואין מתריעין על מעשה ניסים. רבי ברכיה° הכהן ורבי חלבו° ורב פפא° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם א', בזכות עשב א', בזכות שדה א', ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (זכריה י', א') "ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה." עתים לאיש אבל לא לאנשים, לעשב אבל לא לעשבים, לשדה אבל לא לשדות.
תלמוד המשנה: ירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילן אבל לא לצמחים. לזה ולזה אבל לא לבורות, לשיחין ומערות, מתריעין עליהן מיד.
שואלת הגמרא: מה זה ירדו לצמחים? איך יכול להיות לצמחים אבל לא לאילן? שירדו לאט לאט, כמו גשם חלש. עכשיו גשם חלש הוא טוב לצמחים אבל לא טוב לאילן. ואיך יכול להיות לאילן אבל לא לצמחים? שירדו סגין סגין. זה גשם חזק. גשם חזק הוא טוב לאילנות והוא לא טוב לצמחים.
לזה ולזה אבל לא לבורות, לשיחין ומערות, מתריעין עליהן מיד. זה מראה לנו למה, שהגשם שיכול למלא את הבורות, את השיחין, את המערות, אז לא יהיה להם בעצם מים בקיץ, אז מתריעין מיד.
תני: מתריעין על האילן בפרס הפסח, לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת. זאת אומרת עד פרס העצרת. שואלת הגמרא: מעתה, למה עד פרס העצרת? אפילו יותר מכאן תמשיך להתענות, תמשיך להתריע כל הזמן, כי הרי אם אין מים זה סכנה.
עונה הגמרא: יותר מיכן מעשה ניסים. כלומר לבקש גשם אחרי העצרת, אחרי שבועות, זה כמו לבקש מעשה ניסים, ואין מתריעין על מעשה ניסים. לא תוקעין בשופר ולא מבקשים על ניסים.
רבי ברכיה ורבי חלבו ורב פפא אמרו בשם רבי אלעזר: פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם אחד, בזכות עשב אחד, בזכות שדה אחד, ושלשתן בפסוק אחד. כלומר פסוק אחד עומד על שלושתם. דכתיב: "ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה." כלומר לאיש אבל לא לאנשים, לעשב אבל לא לעשבים. לשדה אבל לא לשדות. כלומר פעמים יש לנו הבחנה, וזה נותן רק בזכות עשב אחד, בזכות אדם אחד, בזכות שדה אחד. לפעמים הוא נותן רק לו.
פרק ג' הלכה א' - גמרנו את המשנה.
[דף יד עמוד ב]
==ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ג==
מתני':
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים ככתוב (עמוס ד', ז') "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" ג_ואותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבה אומר: מתריעות אבל לא מתענות.
גמ': אמר רבי סימון°: כתיב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש." זכותא דחקלא עבדא. מפני ארבעה דברים יורדין גשמים מלמעלן: מפני בעלי זרוע שיעצרו לעצמם את הנחלים, ומפני טללים הרעים לנקות את האויר, ושיהא העליון שותה כנמוך להשקות את ההרים, ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים. בזכות ג' דברים הגשמים יורדין: בזכות הארץ, בזכות החסד, בזכות היסורין, ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (איוב ל"ז, י"ג) "אם לשבט אם לארצו אם לחסד ומצאהו." בעון ד' דברים הגשמים נעצרין: בעון עובדי עובדי כוכבים ומזלות, מגלי עריות ושופכי דמים, ופוסקין ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי עובדי כוכבים ומזלות מניין? דכתיב (דברים עקב יא טז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו'," מה כתיב בתריה (דברים עקב יא יז) "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר." בעון מגלי עריות מניין? דכתיב (ירמיהו ג', ב') "ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך," מהו עונשו של דבר "וימנעו רביבים ומלקוש לא היה." בעון שופכי דמים מניין? דכתיב (במדבר מסעי לה לג) "כי הדם הוא יחניף את הארץ" "כי הדם הוא יחן אף" גורם שתהיה חניה לאף על הארץ. בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב (משלי כ"ה, י"ד) "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר." חמשה שמות נקראו לו: אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד מניין? דכתיב (בראשית בראשית ב ו) "ואד יעלה מן הארץ." עב שהוא מעבה את הרקיע ומנין שנקרא כך דכתיב (שמות יתרו יט ט) "הנה אנכי בא אליך בעב הענן." ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו. נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים ומנין שנקרא כך דכתיב (תהלים קל"ה, ז') "מעלה נשאים מקצה הארץ." חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות ומנין שנקרא כך דכתיב (זכריה י', א') "ה' עשה חזיזים." תנן: וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין אבל לא מתריעין בשופר. °רבי עקיבא בן יוסף אומר: מתריעות בשופר אבל לא מתענות. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין.
מתני':
ג_זוכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבא בן יוסף אומר: מתריעות ולא מתענות.
גמ': מותנא הוה בציפורין, לא היה עליל גו אשקקה דהוה רבי חנינה° שרי בגויה מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך המבוי שהיה רבי חנינה דר שם. והוון ציפוראיי אמרין: מה ההן סבא ביננו יתב, שלם הוא ושכונתיה, ומדינתא אזלה בבאישות ואינו מבקש עלינו רחמים? עאל ואמר קומיהון: זמרי אחד היה בדורו של משה ונפלו מישראל כ"ד אלף, ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין! חד זמן צרכון מיעבד תעניתא ולא נחת מיטרא. עבד רבי יהושע בן לוי° תעניתא בדרומא ונחת מטרא, והוון ציפוראיי אמרין: רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי
מתני': וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים ככתוב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" - אותה עיר שלא ירד עליה גשם, אז היא מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. כלומר, היא גם מתענה וגם תוקעת בשופרות על עצמה, אבל זולתה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבה אומר: מתריעות אבל לא מתענות.
אמר רבי סימון: כתיב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש." עונה הגמרא: זכותא דחקלא עבדא. כן, הזכות של השדה גורמת שירד עליה גשם.
מפני ארבעה דברים יורדין מלמעלן: מפני בעלי זרוע - כי האנשים החזקים יעצרו לעצמם את הנחלים למעלה, כי הנחל מתחיל מלמעלה ויורד כלפי מטה, אז בעצם לא יהיה למי שלמטה מים. ומפני טללים הרעים - לנקות את האוויר מאבק ולכלוך, אז הגשם מנקה אותו. ושיהא העליון שותה כנמוך - כלומר להשקות את ההרים. הרי אם המים זורמים כלפי מטה ולא זורמים כלפי מעלה, אז ההרים בעצם לא יקבלו מים, אז לכן יורד גשם כדי להשקות גם את ההרים. ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים - מהי עוד סיבה? גשם יורד מהשמיים, שאנשים יתלו עיניהם לשמיים, יתפללו לקדוש ברוך הוא.
בזכות ג' דברים הגשמים יורדין: בזכות הארץ, בזכות החסד, בזכות היסורין, ושלשתן בפסוק אחד. דכתיב: "אם לשבט אם לארצו אם לחסד ומצאהו."
בעון ד' דברים הגשמים נעצרין: בעון עובדי עובדי כוכבים, מגלי עריות ושופכי דמים, ופוסקין ברבים ואינן נותנין.
בעון עובדי עובדי כוכבים מניין? דכתיב: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו'," מה כתיב בתריה? "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר."
בעון מגלי עריות מניין? דכתיב: "ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך," מהו עונשו של דבר? "וימנעו רביבים ומלקוש לא היה."
עכשיו בעון שופכי דמים מניין? דכתיב: "כי הדם הוא יחניף את הארץ" - מה זה יחניף? כלומר, נותן לאף, לכעס, להחנות על הארץ שלא ירד גשם.
בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב: "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר."
חמשה שמות נקראו לו: אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד מניין? דכתיב: "ואד יעלה מן הארץ." עב, למה הוא נקרא עב? שהוא מעבה את הרקיע, ומנין שנקרא כך? דכתיב: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן." ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו - כלומר הוא גורם להם להיות ענווים אחד לשני. נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים - בעל הבית נהיה אדם חשוב, הוא דואג שהצמחים גדלים, יש לו פירות, נותן לו איזו תחושה של אדם גדול, אדם חשוב. עכשיו מנין שנקרא כך? דכתיב: "מעלה נשאים מקצה הארץ." חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות - את העננים, עושים כל מיני צורות בשמיים. ומנין שנקרא כך? דכתיב: "ה' עשה חזיזים."
וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות - אמרנו שאותה עיר שלא ירד בה גשם, היא מתענה ומתריעה וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. למה? שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין אבל לא מתריעין. כן, לא תוקעים בשופר. °רבי עקיבא אומר: מתריעות אבל לא מתענות - כלומר תוקעות בשופר ולא מתענות. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין.
מתני': פרק ג' הלכה א' - תני: וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.
אומרת הגמרא: מותנא הוה בציפורין - הייתה מגיפה בציפורין. לא היה עליל גו אשקקה דהוה רבי חנינה° שרי בגויה - כלומר המגיפה לא חדרה למבוי שבו גר רבי חנינא. והוון ציפוראיי אמרין: מה ההן סבא, שלם הוא ושכונתיה, ודינתא אזלה בבאישות? - מה הזקן הזה יושב בשכונה שלו, רגוע בשלווה, והעיר עצמה כולה הולכת ברעה, כלומר כל האנשים מתים שם והוא לא מבקש עלינו רחמים.
עאל ואמר קומיהון: זמרי אחד היה בדורו ונפלו מישראל כ"ד אלף, ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין!
[דף טו עמוד א]
ורבי חנינה° עצר מיא מן ציפוראיי. צרכון מיעבד זמן תיניינות, שלח ואייתי לרבי יהושוע בן לוי°. אמר לו: מישגח מרי מיפוק עימן להתענות? נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא. עאל ואמר קומיהון: לא רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי ולא רבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי, אלא דרומאיי ליבהון רכיך ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין, וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין. מי עליל תלה עינוי וחמא אוירא שייף ראה שהשמים צלולים ללא ענן. אמר: עד כדון הכין לא הועלנו כלום. מיד נחת מיטרא ונדר על גרמיה דלא למיעבד כן תובן שוב. אמר: מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה? אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה°: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר (דברים דברים ב טז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה," מה כתוב בתריה (דברים דברים ב יז) "וידבר ה' אלי לאמר." אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי°: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל (מלכים א' י"ח, ל"ט) "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים" כמו שקיבלו על עצמם מקודם שאם תרד אש יאמינו, לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות. אמר °רבי יהושע בן יאיר בשם °רבי פינחס בן יאיר: שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן, ואלו הן: כשדים וישמעאלים ויצר הרע. כשדים דכתיב (ישעיהו כג יג) "הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה." ישמעאלים דכתיב (איוב י"ב, ו') "ישליו אהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו." יצר הרע דכתיב (מיכה ד', ו') "ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי." רבי ברכיה° הכהן ורבי אבא בר כהנא° אמרו אמר °רבי יהושע בן יאיר בשם °רבי פינחס בן יאיר: בזה שבראתי יצר הרע הרי הוא כאילו הריעותי. °רבי אליעזר בן הורקנוס עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא. עבד °רבי עקיבא בן יוסף תענית ונחת מיטרא. עאל °רבי עקיבה כדי לרצות את °רבי אליעזר בן הורקנוס ואמר קומיהון: אמשול לכם משל. למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשירה. אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי להכנס אליו, הוה אמר: יבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה תנו לה מה שהיא רוצה ותלך. ואימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי, הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה. ואית שרי מימר כן האם מותר לאדם להחזיק עצמו לשאינו הגון? אלא שלא לחלל שם שמים ב°רבי אליעזר בן הורקנוס שלא יאמרו ש°רבי אליעזר בן הורקנוס אינו הגון. רבי אחא° עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא. מי עליל פגע ביה חד כותיי. אמר לו בלגלוג: רבי, עצור גולתך תסחט מעילך מן מיטרא. אמר לו: חייו דההוא גברא שמייא מיעבד ניסן ושתא מצלחא אף בלי גשם, וההוא גברא לית הוא מיחי ועבדון שמיא ניסין והצלחת שתא! ומית ההוא כותייא והוון כל עמא אמרין: איתון חמין פורין דשמש בואו ראו את פירות השמש שאף שלא ירד גשם הפירות גדלו יפה מהשמש. תנן: וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין ולא מתריעין. °רבי עקיבא בן יוסף אומר: מתריעים אבל לא מתענין. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין ולא מתענין.
מתני':
איזהו דבר? ג_חעיר המוציאה חמשה מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה.
גמ': אמר רבי לוי°: כתיב (דברים כי תבא כח כא) "ידבק ה' בך את הדבר." משל לאשה הזאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה והיא עבידא אוצו אצווה קבוצה שכך דרכן לאפות יחד שלושה כיכרות.
ורבי חנינה עצר מיא מן ציפוראיי. היתה מגיפה בציפורי, ולא נכנס למבוי שרבי חיינא היה שרוי בתוכו, כלומר ואף אחד מהמבוי שבו גר רבי חנינה לא נפגע. והיו אנשי ציפורי אומרים: מה, אין צערא בינינו לצאו שלם? כלומר הזקן הזה יושב בשכונה שבתוכנו, הוא והשכונה שלו בשלום, ומדינתא אזלה בבישות, כל העיר כולם מתים, הוא לא מבקש עליהם רחמים.
עאל ואמר קומיהון: זמרי אחד היה בדורו של משה, נפלו מישראל עשרים וארבעה אלף. והנה כמה זמרי יש בדורנו, ואתם מתרעמים? חד זמן צרכון מיעבד תעניתא. לא היה גשם, הם צריכים לעשות תענית. עשו תענית ולא נחת מיטרא. ועבד רבי יהושע תעניתא בדרומא, ונחת מיטרא. רבי יהושע בן לוי עשה תענית בדרום, איפה שהוא היה גר, וירד שם גשם.
והוו ציפוראיי אמרין: רבי יהושוע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי, ורבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי. הוא מודאג כגדול שלא ירד גשם. אז צרכון מיעבד זמן תיניינות. עוד פעם היה בצורת, הם צריכים לקבוע תענית. שלח רבי חנינה ואייתי לרבי יהושוע בן לוי, שיבוא איתו ביחד.
אמר לו: מישגח מרי מיפוק עימן להתענות? בוא תצטרף אלינו לתענית. נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא, שניהם יצאו לתענית ולא ירד גשם.
עאל ואמר קומיהון: לא רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי ולא רבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי, אלא דרומאיי ליבהון רכיך — הלב שלהם רך — ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין. הם אומרים להם דברי תורה והם נכנעים. וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין, אז לכן לא ירד גשם.
מי עליל, כשהוא חזר בדרך הבית שלו, תלה עינוי וחמא אוירא שייף, כלומר שהאוויר צלול לגמרי בלי ענן. אמר: עד כדון הכין. אז לכל מה שהתאמצנו לא רואים כלום? מיד נחת מיטרא על גרמיה דלא למיעבד כן תובן. הוא נדר שיותר הוא לא יעשה את זה, כי אין ראוי לכפות כן על הקדוש ברוך הוא להוריד גשם.
אמר: מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה? מה אני אומר לבעל חוב שלא יגבה את החוב שלו? עדיף שיגבה את זה ככה ולא בצורה אחרת.
אמר רבי זעירה בשם רבי חנינה: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? הציבור נידון לפי הרוב, לא לפי גדולי הדור. שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה," ומה כתוב בתריה? "וידבר ה' אלי לאמר." כלומר רק אחרי שכל דור המדבר מת, רק אז הקדוש ברוך הוא דיבר עם משה. למרות שמשה היה אדם גדול, רואים שבעצם הדור נידון לפי רובו.
אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים," והם קיבלו על עצמם מקודם שהעם ידע שהם יאמינו, לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות.
אמר רבי יהושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר: שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן, התחרט שברא אותם, ואלו הן: כשדים וישמעאלים ויצר הרע. כשדים דכתיב: "הן ארץ כשדים זה העם לא היה" — הלואי לא היה. ישמעאלים דכתיב: "ישליו אהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו," כלומר הקדוש ברוך הוא הביא דבר שמרגיז אותו. יצר הרע דכתיב: "ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי."
רבי ברכיה ורבי אבא בר כהנא אמרו בשם רבי יהושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר: הרי הוא כאילו הריעותי. כאילו אני בעצמי עשיתי את הרע.
רבי אליעזר עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא. הוא גזר תענית ולא ירד גשם. עבד רבי עקיבא תענית ונחת מיטרא. עאל רבי עקיבא לפני רבי אליעזר ואמר קומיהון: אמשול לכם משל. למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשירה. אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי, היא תלך רק בלי מה שהיא רוצה. הוה אמר: יבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה. המלך היה אומר: תנו לה מה שהיא רוצה, רק שתעזוב אותי. ואימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי, הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה, כדי לשמוע אותה כשתבקש, שתישאר איתו עוד קצת.
ואית שרי מימר כן? כלומר, מותר לאדם לדמות ככה את הקדוש ברוך הוא? אלא שלא לחלל שם שמים ברבי אליעזר, שלא יאמרו שרבי אליעזר לא נענה, לכן הוא אמר את זה.
רבי אחא עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא. מי עליל, כשחזר מהתענית, פגע ביה חד כותיי. אמר לו בלגלוג: רבי, עצור גולתך מן מיטרא, תסחט את הבגד שלך מרוב הגשם שירד עליו.
אמר לו: חייו דההוא גברא שמייא מיעבד ניסן ושתא מצלחא, וההוא גברא לית הוא מיחי. כלומר השנה הצליחה גם בלי גשם, אבל אתה לא תחיה, הכותי לא יחיה. ועבדון שמיא ניסין והצלחת שתא, השנה הייתה מאוד מוצלחת. ומית ההוא כותייא והוון כל עמא אמרין: איתון חמין פורין דשמש, בואו תראו את הפירות שגדלו מהשמש, לא מהגשם. תראו איזה גודל, איזה יופי של פירות.
וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין ולא מתריעין. רבי עקיבא אומר: מתריעים אבל לא מתענין. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין ולא מתענין, כלומר תוקעים בשופר ולא מתענין.
פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: איזהו דבר? עיר המוציאה חמשה מאות רגלי. יש בה חמש מאות איש, יצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה. זה נקרא דבר, כלומר זו מגפה.
אמר רבי לוי: כתיב "ידבק ה' בך את הדבר." משל לאשה זאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה עבידא — היא לוקחת שלושה כיכרים ומדבקת אותם ביחד, כי זו דרכה, היא תמיד מדבקת שלושה כיכרים שהם מודבקים. יותר צריכה שיעור אחר. כלומר אם העיר יותר גדולה מחמש מאות איש, אז צריך שיעור אחר, כי שלושה מתים בשלושה ימים זה דווקא מתוך חמש מאות איש.
[דף טו עמוד ב]
יותר מחמש מאות איש צריכה שיעור אחר. נישמעינה מן הדא דתנן: אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הדא אמרה: יותר מיכן אינה צריכה שיעור אחר. תנן: וכן עיר שיש בה דבר או מפולת. בתים שאמרו ג_טבריאים אבל לא מרועעים, ודכוותה ג_יבחורים אבל לא זקינים. תני: אסכרה כל שהוא. שנים בדבר ואחד באסכרה. מהו איתא חמי בא וראה: אסכרה כל שהיא אפילו אחד מת, ואת אמר הכין? לא כן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה, ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה שמסתבר שהוא מאלה שחלה במגפה הקדמת.
מתני':
ג_יאעל אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב. מתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת.
גמ': אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה°: ג_יבמתריעין על פרקמטיא של פשתן שלקתה. מאי טעמא? שנאמר (ירמיהו ה ל) "שמה ושערורה נהיתה בארץ" שערורה פירושו דבר מגונה שגורם לפחד ותמהון. אף כשהפישתן לוקה לא יהיה מה ללבוש. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן°: מתריעין על השרב. מאי טעמא? שנאמר (איוב ל', כ"ח) "קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע." אמר רבי אלעזר° בן פדת: אוקיר לאסייך כבד את הרופא עד דלא תצטריך ליה. מה טעמא? דכתיב (איוב ל"ו, י"ט) "היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח" תתפלל קדם הצרה. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש°: רבי יוחנן° בר נפחא אמר: אם סדרתה תפילה לא יהא לך צרי עין מלמעלה, אלא הכל יהו מאמצין כחך, שנאמר "וכל מאמצי כח." ורבי שמעון בן לקיש° אמר: אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך, אלא "הרחב פיך ואמלאהו." תנן: ועל הארבה. לא סוף דבר ארבה כשבא בכמות גדולה נקרא כך ג_יגאלא אפילו כנף אחד. למה נקרא שמו חסיל? שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי? דו גבי דינא דמריה. תנן: ועל חיה רעה. לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, שור נושך וממית. תנן: ועל החרב. לא סוף דבר חרב של מלחמה ג_ידאלא אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו.
מתני':
מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה ג_טוכמלוא פי תנור שדפון
אבל האם באמת צריך שיעור אחר או לא? נישמעינה מן הדא: אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הדא אמרה: יותר מיכן צריכה שיעור אחר. אפילו עיר ענקית כמו אנטוכיה, אם מתו שלושה אנשים בשלושה ימים זה אחר זה — זה נקרא דבר ומגפה.
בתים שאמרו בריאים אבל לא מרועעים, דווקא בתים חזקים שנפלו, לא בתים רעועים. ודכוותה בחורים אבל לא זקינים, אם מתו בחורים צעירים שלא היו אמורים למות — זה דבר, אבל אם מתו זקנים — לא, כי זו דרך הטבע.
תני: אסכרה כל שהוא, אפילו אדם אחד. שואלת הגמרא: שנים בדבר ואחד באסכרה — מהו? האם זה מצטרף להיות מגפה ומתריעים ומתענים או לא?
אומרת הגמרא: איתא חמי: אסכרה כל שהיא, ואת אמר הכין? אפילו אדם אחד באסכרה לבד — מתריעין. ואת אומר שוב שאלה, שניים בדבר ואחד באסכרה מתריעין? מה זאת אומרת? צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה, ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה. היה מגפת אסכרה, התריעו עליה, התענו, והלכה לה, ואחרי זה מתו שניים בדבר ואחד באסכרה — שמסתבר שזו שארית המחלה הקודמת. השאלה רק אם הוא מצטרף למגפה השנייה או לא.
פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב. מתריעין עליהן מפני שהיא מכה מהלכת. כל הדברים האלה זה מכה מהלכת, זה מתחיל כאן וזה זז למקום אחר.
רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה: מתריעין על של פשתן. מאי טעמא? שנאמר "שמה ושערורה בארץ." שאורה זה משהו מגונה שגורם לפחד ולטימון לב — כן, גם כשהפשתן לוקה אנשים נכנסים לפחד כי אין מה ללבוש.
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: מתריעין על השרב. מאי טעמא? "קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע." כשהיה שרב, אז קם ושבע — אז על זה בכלל צריך להתפלל, צריך להתריע על שרב.
אמר רבי אלעזר: אוקיר לאסייך עד דלא ליה. קבל את הרופא קודם שתצטרך לו. מה טעמא? "היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח." כלומר תתפלל קודם שתבוא צרה.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: אם סדרתה תפילה לא יהא לך צרי עין מלמעלה, אלא הכל יהו מאמצין כחך, כלומר בשמים המלאכים כולם יהיו בעדך, שנאמר "וכל מאמצי כח." ורבי שמעון בן לקיש אמר: אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך, אלא "הרחב פיך ואמלאהו."
לא סוף דבר ארבה אלא אפילו כנף. ערבה פירושו שהוא בא בכמות גדולה, זה אותו סוג של חגב שבדרך כלל חי בכמות קטנה ולא מזיק, אבל מדי פעם הוא מתרבה בכמויות והוא נהיה מזיק. אז אמרנו: לא רק כשהוא בא בכמויות גדולות, אלא אפילו כנף אחד, כי ממנו יכול להיות מגפה כזאת.
נקרא שמו חסיל? שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי? דו גבי דינא דמריה, הוא גובה את פסק הדין של הקדוש ברוך הוא, את העונש.
לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, שור נושך וממית.
לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו. מלך מצרים רצה לעבור בארץ בדרך של שלום, הוא לא התכוון למלחמה בארץ, הוא התכוון לעבור ללכת עם מלך אשור, ובסופו של דבר הוא הרג את יאשיהו.
[דף טז עמוד א]
באשקלון. ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: ג_טזלא על שאכלו אלא על שנראו.
גמ': תנן: וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שדפון באשקלון. הדא דאת אמר במכונס, אבל במפוזר אפילו פרא מיכן פחות מפי תנור. תנן: °רבי יוסי בן חלפתא אומר לא על שאכלו אלא על שנראו. אמר רבי מנא° בן יונה: נראו רצין אחריהן. רבי יוסה ברבי בון° אמר: נראו במקום שאין ראוי להם.
מתני':
ג_יזועל אלו מתריעין אפילו בשבת: על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: לעזרה אבל לא לצעקה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים.
גמ': תנן: ועל אלו מתריעין אפילו בשבת. כיצד מתריעין בשבת? רב° אבא בר אייבו אמר: שאומרים "ענני ה' ענני" אבל לא תוקעים. מתני' פליגא על רב° אבא בר אייבו, דתנן: °רבי יוסי בן חלפתא אומר לעזרה אבל לא לצעקה בשופר! הא תנייא קדמייה סבר מימר אפילו לצעקה בשופר. לוי בן סיסי° באו הגייסות לעירו, נטל ספר תורה ועלה לראש הגג ואמר: רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא, ייעלין לון ואין לא ייזלון לון! מיד איתבעון ולא אישתכחון. תלמידיה עבד כן ייבשת ידיה שנענש ואזלון לון. תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלון לון, לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל.
מתני': על כל צרה שלא תבוא על הציבור מתריעין עליה ג_יחחוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: כשם שנתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
גמ': רבי יונה° ושמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא: מאי דכתיב "והריקותי לכם ברכה עד בלי די"? דבר שאי אפשר לך לומר עליו "דיי" מה היא ברכה. רבי ברכיה° הכהן, רבי חלבו° ורבי אבא בר עילאי° אמרו בשם רב° אבא בר אייבו: עד שיבלו שפתותיכם מלומר "דיינו ברכה דיינו ברכה."
לפי הדין של ירושלמי מסכת תענית דף טז. אנחנו מתחילים בדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת המשנה פרק ג' הלכה ז'. אומרת המשנה: "מעשה שירדו זקנים מירושלים להרם וגזרו תענית על שנראה כאילו פיתן הוא שידפון באשקלון, ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. רבי יוסי אומר: לא על שאכלו אלא על שנראו."
אומרת הגמרא: למדנו במשנה גזרו תענית על שנראו כאילו לא פיתן הוא שידפון באשקלון. אומרת הגמרא: הדא דאת אמר במכונס. כלומר, הכמות, הגודל הזה של שידפון כמו פיתן הוא - זה דווקא במכונס, במקום אחד. אבל במפוזר אפילו פרא מיכן, אפילו פחות מפיתן הוא - זה כבר גוזרים. זאת אומרת שרואים שזה מתחיל להתפשט.
תנן רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא שנראו. אמרנו שזאבים אכלו שתי תינוקות. לא אכלו שתי תינוקות אלא רק נראו באותו מקום של שתי תינוקות, ויכלו לאכול. אמר רבי מנא: נראו רצין אחריהן. כלומר הם רצו אחרי התינוקות. רבי יוסה ברבי בון: נראו במקום שאין ראוי להם. לא, אפילו לא רצו, רק נראו במקום שהם לא אמורים להיות.
פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה: ועל אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. רבי יוסי אומר: לעזרה אבל לא לצעקה. כלומר מה שאמרנו מתריעין, מתריעין שראוי לעזרה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים.
אמרה הגמרא: למדנו במשנה ועל אלו מתריעין בשבת. כי טל מתריעין בשבת. רב אמר שאומרים "ענני ה' ענני", אבל לא תוקעין. ואת אמרת תיתי קרי גם רב? דתנן רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה. כלומר לעזרה אבל לא לצעקה בשופר, לא תוקעין בשופר. משמע מכאן, התנא קדמיה - כלומר תנא קמא שהלך על מותו - סבר אפילו לצעקה בשופר. כלומר לפי תנא קמא גם תוקעין בשופר כדי לקרוא לכל האנשים לבוא לעזור.
לוי בן סיסי, באו הגייסות לעירו - גויים הגיעו לעיר שלו. נטל ספר תורה ועלה לראש הגג, ואמר: "רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא" - כלומר, אם ביטלתם מצווה אחת ממה שכתוב בתורה - "ייעלין לון, ואין לא ייזלון לון!" - יעלינו שיכנסו, ואם לא, ילכו להם. מיד איתבעון ולא אישתכחון - מיד התבהלו והשתכרו. תלמידיה עבד כן - גם התלמיד שלו עשה ככה, וייבשת ידיה - הוא נענש בגלל שהוא לא היה ראוי, אבל אזלון לון - הגויים הלכו להם. תלמיד תלמידיה עבד כן, לא יבשת ידיה ולא אזלון לון - לא נענש, ולא עזר בכלל. לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל. כלומר רק מי שבאמת ראוי ומוכשר, אז הוא - ואם הוא ראוי אבל לא ראוי כל כך, אז הוא גם ייענש וגם יקרה מה שהוא ביקש. אבל אם הוא לא ראוי בכלל, אז לא קורה כלום.
פרק ה' הלכה א'. אומרת המשנה: על כל צרה שלא תבוא על הציבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. זה בטוח שירד גשם - קחו את התנורים של הפסח שלא גשם ירד עליהם והם יתקלקלו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן עד שתרחם על בניך. התחיל הגשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: כשם שנתפללת שירדו כך התפלל שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
ואמרה הגמרא: רבי יונה ושמעון בר אבא אמרו בשם רבי יוחנן: מה היה כתיב "ערכות ילחם ברכה עד בלי די"? מה זה "עד בלי די"? דבר לך לומר עליו "דיי" - דבר שאי אפשר לומר עליו די. מה זה ברכה? ברכה זה דבר שאין לו גבול, אי אפשר להגיד עליו די. רבי ברכיה, רבי חלבו ורבי אבא בר עילאי אמרו בשם רב: עד שפתותיכם מלומר "דיינו ברכה דיינו ברכה".
תנן, אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים שלא ימקו. ואת אמרת ערב פסחים היה? כן, זה הסיפור - אתה מבין שמדובר בערב פסחים. ותני כן בעשרין ביה צמון כל עמא למיטרא ונחת לון - יש ברייתא שאומרת שבעשרים באדר צמו כולם למטרה וירד להם. התפללו כולם שירד גשם וירד. מתי זה היה? זה היה בזמנו של חוני המעגל.
[דף טז עמוד ב]
תנן: אמר להן: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. הדא אמרה: ערב פסחים היה ותני כן בעשרין ביה צמון כל עמא למיטרא ונחת לון וזה היה המעשה של חוני. ונתפלל ולא ירדו גשמים. אמר רבי יוסי ברבי בון°: כיוון שלא בא בענוה. אמר רבי יודן גיריא°: הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל דהוה סמיך לחרבן בית מוקדשא דנפק לטורא לגבי פעליי עד דו תמן נחת מיטרא עאל ליה למערתא מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין עד דחרב בית מוקדשא, ואיתבני זמן תיניינות. לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה, נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף, זוויי דהוות כרמים עבידא זייתין, זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו. שאל ליה למדינתא, אמר לון: מה קלא בעלמא? אמרון ליה: ולית את ידע מה קלא בעלמא? אמר לון: לא. אמרין ליה: מאן את? אמר לון: חוני המעגל. אמרון ליה: שמענן דהוה עליל לעז (תהלים קכ"ו, א') "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים." חוני המעגל הנזכר במשנתינו יצא להר אצל הפועלים, עד דהוא התם ירדו גשמים ונכנס למערה, כשישב שם נרדם וישן ליה, והיה משתקע בשינתיה שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית. לסוף. שבעים שנה הקיץ משנתו ויצא מן המערה, וראה העולם נתחלף, מקום שהיו כרמים בראשונה כעת נטוע זיתין. מקום שהיו נטועין זיתין כעת היא מקום זרע. שאל לאנשי המדינה מה חידושים בעולם אמר לו. ואין אתה יודע מה חידושים בעולם אמר לו לא. אמרין ליה. ומי אתה שאין אתה יודע מה חידושים המפורסמים בעולם.אמר לו: אני חוני. אמרון ליה. שמענו כשהי' נכנס חוני המעגל לעזרה היתה מאירה ואם אתה הוא נראה אם תאיר העזרה בכניסתך. נכנס והאירה העזרה ממנו. וקרא על עצמו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים תנן: התחילו הגשמים מנטפין. אמרו תלמדיו: לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. תני שמואל° בר אבא בר אבא: כמלא פי הנוד. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. הדא אמרה ג_יטהר הבית מקורה היה, ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה. תנן: אמרו לו כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים? אלא ג_ככל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן, וכל דהוה משכח מילה הוה מייביל לה לתמן. אמר להן: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם, אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך שתי ידיו ואמר: רבונו של עולם הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים. שאלו את °רבי אליעזר בן הורקנוס: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל צוק צמוד להר הבית ומשקשק את רגליו בנחל קדרון. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו נד ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ."
מתני':
שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו: צריך אתה לנדוי, אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר (משלי כ"ג, כ"ה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך."
גמ': תנן: שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו צריך אתה לנדוי. דאילו נגזרו גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו ולא התקימו דבריך לא נמצאתה מביא את הרבים לידי חילול השם ג_כא וכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי. תמן תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבא בן יוסף בלוד, שלח לו °רבן גמליאל דיבנה: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא שהלא נמצאת מעכב רבים מלעשות מצוה ג_כבוכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי. ואמר לו חוני ל°רבי שמעון בן שטח: ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק? אמר לו: הן הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק אבל אין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו ואולי צדיק אחר גזר שלא ירד גשם ואז ודאי דברי אחד מכם לא יתקיים. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו. רבי ברכיה° הכהן, רבי אבא בר כהנא° ורבי זעירה° אמרו בשם רב יהודה° נשיאה, ואית דאמרין לה בשם רב חסדא°, ואית דאמרין לה בשם רב מתנה°: כתיב (איוב כ"ב, כ"ח) "ותגזר אמר ויקם לך." מה תלמוד לומר "לך"? אלא אפילו הקדוש ברוך הוא אמר הכין ואת אמר הכין דידך קיימא ודידי לא קיימה. (איוב כ"ב, כ"ח) "ועל דרכיך נגה אור." אמר רבי חייה בר אבא°: אור זו ירידת גשמים דכתיב (איוב ל"ז, י"א) "אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו." כתיב (איוב כ"ב, כ"ט) "כי השפילו ותאמר גוה"
ונתפלל ולא ירדו גשמים. אמר רבי יוסי ברבי בון: שלא בא בענוה. למה לא ירדו גשמים? כיוון שלא בא בענווה, אלא הוא בא בגאווה - אמר להם בטוח ירד גשם כי אני מכניס את התנורים. אז לכן לא ירד.
אמר רבי יודן גיריא: הדין המעגל בר בריה דחוני המעגל - הוא נכד של חוני המעגל, הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא - שהיה סמוך לחורבן בית המקדש. מספרים עליו שהוא יצא להרים לגבי פועלי, לראות את הפועלים שלו. עד דו תמן נחת מיטרא - ירד גשם. עאל ליה למערתא מן יתיב ודמך ליה - נכנס למערה, ישב ונרדם ושכב שם. ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין - שבעים שנה הוא ישן, עד דחרב בית מוקדשא, ואיתבני זמן תיניינות - עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנייה.
לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה - לסוף שבעים שנה התעורר מהשינה. נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף - יצא מהמערה וראה שכל העולם השתנה. זוויי דהוות כרמים עבידא זייתין, זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו - כלומר מקום שהיו בו כרמים פתאום יש בו זיתים, פינה שהיה בה זיתים פתאום יש בה זרעים.
שאל ליה למדינתא: מה קלא בעלמא - מה קרה בעולם? אמרון ליה: ולית את ידע מה קלא בעלמא - אתה לא יודע מה קורה בעולם? אמר לון: לא. אמרין ליה: מאן את - מי אתה? אמר לון: חוני המעגל. אמרון ליה: שמענן דהוה עליל לעז "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" - שמעו שהוא היה נכנס לעזרה והעזרה הייתה מאירה. כן, אם אתה תעשה גם אתה אותו דבר - אז באמת נכנס וכל העזרה האירה, ואז האמינו לו, וכן דברי הפסוק "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" - שבעים שנה שעברו כמו חלום.
התחילו הגשמים מנטפין. אמרו: לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה. כלומר, הקדוש ברוך הוא היה צריך להעתיק את הגזרה רק להרגיע אותך שאתה חוני המעגל, אבל זה לא באמת גשם ראוי. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. תני שמואל: הנוד. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים.
הדא אמרה הר הבית מקורה היה - לא שכל הסביבה, אלא הכוונה שירד גשם והר הבית כולו היה מקורה, לכן נכנסו להר הבית. ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה - היה סטיו לפנים מסטיו, מעליו היה גג.
אמרו לו כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים? אלא כל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן - כל מי שאיבד מציאה היה הולך לקבל אותה משם. וכל דהוה משכח מילה הוה מייביל לה לתמן - כל מי שמוצא משהו היה מוביל, לוקח אותה לשם.
אמר להן: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל גשמים שילכו להם, אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך שתי ידיו ואמר: רבונו הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים.
שאלו את רבי אליעזר: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל - קרן העופל זה סלע, זה בירושלים, צמוד לחומות של הר הבית, ושם יש מצוק. אז שיעמוד על המצוק הזה ומשקשק את רגליו בנחל קדרון. כלומר, אם המים בנחל קדרון יתמלאו עד כדי כך שיוכל לשבת על המצוק ולשקשק רגליו בנחל קדרון, אז במקרה כזה אפשר לבקש שיפסיקו הגשמים. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעמא? "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ".
פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו: צריך אתה לנדוי, אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".
אומרת הגמרא: למה צריך נידוי? נגזרו גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו - כביכול נגזר שלא ירד גשם כמו בימי אליהו, ולא יקויימו דבריך. הרי זה מביא את הרבים לידי חילול השם, והמביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי.
תמן תנינן: מעשה שעברו תלמידי ארבעים זוג ועיכבם רבי עקיבא בלוד - אנשים שהלכו להעיד על קדושת חודש, ורבי עקיבא עיכב אותם בלוד. שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת - עכשיו אתה מעכב אותם ויש מספיק עדים, אבל פעם הבאה הם בכלל לא יבואו, אז לא יהיו עדים - מעכב רבים מלעשות מצוה וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי.
חוזרת אלינו: ואמר לו חוני ל°רבי שמעון בן שטח: ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק? - אני גוזר, הקדוש ברוך הוא מקיים, אז מה הבעיה? אמר לו: הן הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק, הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו. אולי צדיק אחר גזר שלא ירד גשם, אז ודאי דבריו לא יתקיימו, ואז בעצם יהיה פה חילול השם. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו.
רבי ברכיה, רבי אבא בר כהנא ורבי זעירה בשם רב יהודה, ואית דאמרין לה בשם רב חסדא, ואית דאמרין לה בשם רב מתנה: ותגזר אמר ויקם לך. מה תלמוד לומר "לך"? אלא אפילו הוא אמר הכין ואת אמר הכין דידך קיימא ודידי לא קיימה. כלומר, כביכול אם הקדוש ברוך הוא גוזר משהו ואתה אומר אחרת, דברים שלך יתקיימו ולא דבריו.
ועל דרכיך נגה אור. אמר רבי חייה בר אבא: זו ירידת גשמים - אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו.
[דף יז עמוד א]
אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא ודידי לא קיימא. כתיב (איוב כ"ב, כ"ט) "ושח עינים יושיע." אני אמרתי לשחות עיניהם ברעה ואתה אמרת להושיען דידך קיימא ודידי לא קיימא. אני אמרתי (איוב כ"ב, ל') "ימלט אי נקי" ואתה אמרת ימלט אף על פי שאינו נקי דידך קיימא ודידי לא קיימא. מהו (איוב כ"ב, ל') "ונמלט בבר כפיך"? בברירות כפיך בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידך מראשיתך. עליך הכתוב אומר (משלי כ"ג, כ"ה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך." הרי כבר כתוב אביך ואמך, מה תלמוד לומר יולדתך? רבי מנא° בן יונה אמר: אומתך. רבי יוסה ברבי בון° אמר: שעתך הדור שבו אתה נמצא. ורבנן אמרי: זו אמך ולמה נכפלה? כשם שהוא מקללה בכפליים כך הוא משמחה בכפליים. ומניין שהוא מקללה בכפליים? שנאמר (משלי י"ז, כ"ה) "כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו." (משלי י', א') "בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו." מהו תוגת אמו? אמר רבי לודה°: לישן גימטריון הוא שתוגת בא"ת ב"ש זה אפרא שבן כסיל כאפרא בעייני אמיה. ומנין שהוא משמחה בכפליים? דכתיב "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך."
מתני':
היו מתענין וירדו להן גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו, אחר הנץ החמה ישלימו. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: ג_כגקודם לחצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו. מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להן גשמים קודם לחצות. אמר להן °רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.
גמ': תנן: היו מתענין וירדו להן גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו. שנאמר (ישעיהו ס"ה, כ"ד) "והיה טרם יקראו ואני אענה." לאחר הנץ החמה ישלימו שנאמר (ישעיהו ס"ה, כ"ד) "עוד הם מדברים ואני אשמע." או חלף. אמר רבי תנחומא° בר אבא: ותני כן: אין ענייה אלא סמך לקריאה ואין קריאה אלא סמך לענייה. ביומי דרבי יודן° גזרין תענית ונחת מיטרא קדם חצות ברומשא בערב קדם השקיעה. סלק רבי מנא° בן יונה לגביה. אמר לו: בגין דאנא צחי צמא מהו דנישתי? אמר לו: אוריך תמתין ג_כדשמא ימלכו להשלים שאף שאם ירד גשם קדם חצות אין חייבים לצום, אבל אם רצו הציבור משלימין את הצום. רבי אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא°: ג_כהאסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר רבי יוסי ברבי בון°: מתני' אמרה כן דתנן: קודם לחצות לא ישלימו דעד כדון צפרא עדין נחשב בקר וכאילו לא התחילו בצום, לאחר חצות ישלימו ג_כו דכבר עבר רובו של יום בקדושה. °רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה אמר לספריה: קום לך קומי היכלא ותבקש שירד גשם בגין דרבי בעי מספרא ואינו מסתפר בגלל שלא יורד גשם ולית בחייליה מצטער עוד ששערו כבר ארוך. מיד הוה מטרא נחית. רב אדא בר אחוה° כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה שלח מסאניה מוריד נעל ודורך על הארץ להצטער עם הציבור. כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף גשום. מפלתא הוויין תמן והוה רב° אבא בר אייבו מיתב חד מן תלמידיה בביתא עד דהוון מפנין ביתא, וכיון דהוה נפק מן בייתא הוה בייתא רבע. ואית דאמרין רב אדא בר אחוה° הוה שלחו חכמים ואמרו לו: מה מעשים טובים יש בידך? אמר להן: מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף
אנחנו מדברים בירושלמי מסכת תענית דף יז. בדף הקודם ראינו כל מיני מקורות לכך שכשצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, או הקדוש ברוך הוא גוזר אז הצדיק יכול לבטל את זה. מה המשיכה להביא פסוקים כאלה? כתוב באיוב: "כי השפיל ואתה אומר גבה. אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא ודידי לא קיימא". כלומר הקדוש ברוך הוא גוזר להשפיל חס ושלום את עם ישראל, והצדיק גוזר שהקדוש ברוך הוא דווקא יגביה אותם, והקדוש ברוך הוא בסופו של דבר מקבל את דברי הצדיק.
תראו: "ושח עינים יושיע. אני אמרתי לשחות עיניהם ברעה ואתה אמרת להושיען דידך קיימא ודידי לא קיימא". "אני אמרתי ימלט אי נקי", כלומר הוא ימלט רק אם הוא נקי, "ואתה אמרת ימלט אף על פי שאינו נקי דידך קיימא ודידי לא קיימא".
שואלת הגמרא: "מהו ונמלט בבר כפיך"? "בברירות כפיך, בזכות מצוות ומעשים טובים שהיו בידיך מראשיתך". בזכות זה הם ניצלים. "עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". שואלת הגמרא: מה תלמוד לומר יולדתך? רבי מנא אמר: "אומתך". כן, ארצך הכוונה האומה שלך. רבי יוסה ברבי בון אמר: "שעתך", כלומר הדור שבו אתה נמצא. ורבנן אמרי: כשם שהוא מקללה בכפליים כך הוא משמחה בכפליים.
ומניין שהוא מקללה בכפליים? שנאמר: "כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו. בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו". אז זה מופיע פעמיים - פעם אחת כתוב "מימר ליולדתו" ופעם אחת "תוגת אמו". אז מה זה תוגת אמו? שואלת הגמרא. אמר רבי לודה: "לישן גימטריון הוא, אפרא בעייני אמיה". כלומר שבן כסיל זה כמו עפר בעיניים של אמא שלו.
ומנין שהוא משמחה בכפליים? "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". כן, זה השמחה פעמיים.
משנה: היו מתענים וירדו להם גשמים - אם היה קודם להנץ החמה, לא ישלימו, מפסיקים את התענית, אבל אם היה להם אחר הנץ החמה, ישלימו. רבי אליעזר אומר: "קודם לחצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו". מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם לחצות. אמר להם רבי טרפון: "צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב". ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערביים וקראו הלל הגדול.
אומרת הגמרא: קודם להנץ החמה לא ישלימו, שנאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה". כלומר, לפני שהם התחילו בכלל את הצום כבר אני עניתי להם. אבל אם לאחר הנץ החמה ישלימו, שנאמר: "עוד הם מדברים ואני אשמע". כלומר אני אשמע אבל עדיין לא קיימתי את מה שהם רצו.
אז אומרת הגמרא: "אולי הוא או חלף?" כן, אולי נגיד שמה שכתוב "טרם יקראו ואני אענה" זה אחרי שהם הקריאו. כמו שכתוב "טרם כלה לדבר". כלומר אחרי שהוא סיים לדבר מיד. אז גם כאן אחרי שהם יסיימו את הצום אז אני אענה. אולי זה הכוונה, ודווקא "עוד הם מדברים ואני אשמע" אולי הכוונה היא לפני. אמר רבי תנחומא, ותני כן: "אין ענייה אלא סמך לקריאה ואין קריאה אלא סמך לענייה". כן? כל מקום שכתוב "אענה" - ענייה, אז זה אחרי קריאה, וקריאה זה לפני ענייה. אז אם כתוב "טרם יקראו ואני אענה", הכוונה לפני שהם קוראים אני כבר עונה להם. אז לכן חייבים להגיד כמו שפירשנו בהתחלה.
מספרת הגמרא: ביומי דרבי יודן גזרין תענית ונחת מיטרא ברומשא. כלומר היה להם גשם קודם חצות. ברום שם, או בערב, קודם יציאת הכוכבים, סלק רבי מנא לגביה. אמר לו: "בגין דאנא צחי מהו דנישתי?" מצמא, אני יכול לשתות? אמר לו: "אוריך שמא ימלכו להשלים". כן, כלומר תמתין טיפה, שמא הם ילכו להשלים. כלומר, למרות שיורד גשם קודם חצות ולא חייבים לצום אמנם, אבל אם רוצים הציבור משלימים את הצום. אז לכן אמר בוא נראה קודם כל מה הציבור מחליט.
רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: "אסור להתענות עד שש שעות בשבת". כלומר בשבת אסור להתענות עד אחר חצות היום. אמר רבי יוסי ברבי בון: מתני' אמרה כן - שאני מביא את המשנה שלנו, תנן: "קודם לחצות לא ישלימו". עכשיו למה אם זה קודם לחצות לא ישלימו? כי "עד כדון צפרא" - עדיין בוקר, אז לא נחשב שהוא החזיק בצום. אז רואים מכאן שעד הצהריים זה לא נקרא שהוא צם. "לאחר חצות ישלימו" - כבר עבר רובו של יום בקדושה, אז לכן צריכים להשלים.
רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי ייחות מיטרא, שהוא רצה שירד גשם, הוה אמר לספריה: "קום לך קומי היכלא", לך לפני ההיכל ותבקש שירד גשם, "בגין דרבי בעי מספרא". תגיד שהרב שלך, רבי יוחנן, רוצה להסתפר, והוא לא מסתפר בגלל שלא יורד גשם. "ולית בחייליה מצטער" - הוא כבר לא יכול יותר להצטער כי השיער שלו ארוך. מיד הוה מטרא נחית, כלומר מיד ירד גשם.
אומרת הגמרא: רב אדא בר אחוה כד הוה בעי ייחות מיטרא, הוה שלח מסאניה - נועל את נעליו ודורך על הארץ להצטער עם הציבור. כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף - העולם היה מוצף כבר במים, אחרי ששלח את שתי נעליים.
מספרת הגמרא: מפלתא הוויין תמן - במקום שבו התלמידים היו גרים, היה הבית עומד לקרוס. והוה רב מיתב חד מן תלמידיה בביתא - אז רב הושיב תלמיד אחד בתוך הבית הזה עד דהוון מפנין ביתא, כן, עד שפינו את הבית. וכיון דהוה נפק מן בייתא הוה בייתא רבע - אחרי שהוא פינה את הבית והוא יצא, אז הבית קרס.
[דף יז עמוד ב]
ולא הוצעתי וישנתי שינת קבע יש אומרים בבית המדרש ולא צעדתי בין החבירים שהיו יושבים על הארץ וכשהיה מגיע אדם היו צריכים לפנות לו מקום לעבור ומכיוון שהוא היה נכנס ראשון מעולם לא היה נצרך לכך ולא כיניתי שם לחבירי ולא שמחתי בתקלת חבירי ולא באת קללת חבירי על מטתי שלפני שנתו היה מוחל ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי שלא יתביש. מימי לא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנאמר (תהלים ק"א, ב') "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי." תנן: ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. אי זו היא הלל הגדול? אמר רבי פרנך° בשם רבי חנינה°: ג_כז (תהילים קלו ב ג) "הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו." אמר רבי יוחנן° בר נפחא: ובלבד שיקדים ויקרא מהפרק הקדם שנאמר בו (תהלים קל"ה, ב') "שעומדין בבית ה'" בחצרות בית אלקנו. למה באילין תרתיין פרשתא? רבי זעירה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן°: מפני שירידת גשמים כלולה בהן. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא ניחא שכן בפרק הקדם כתיב (תהלים קל"ה, ז') "מעלה נשאים מקצה הארץ," אלא כר' חנינה מה שייך הפרק הזה לגשם? בגין דכתיב (תהלים קל"ו, כ"ה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו שתלוי בירידת הגשם. רבי אבא° ורבי סימון° תריהון אמרין: הלל הגדול זה הדא דידן מה שאנו נוהגים לקרא לו הלל. רבי יהושע בן לוי° אמר: הדא דידן. בר קפרא° אמר: הדא דידן. בר קפרא° כדעתיה דתנינן תמן במסכת פסחים: מימיה של כת השלישית לא הגיעה (תהלים קט"ז, א') "לאהבתי כי שמע ה'" את קולי תחנוני מפני שעמה ממועטין. ותני בר קפרא°: זו היא הלל הגדולה. חד בר אביי עבר קומי תיבותא, אמר לון: ענון בתריי מה דאנא אמר. הדא אמרה: לית הדא דידן שאם היה זה שכתוב במשנה היו יודעים אותו ולא היו צריכים לחזור אחריו. אמר רבי מנא° בן יונה: הדא דידן אלא כיוון דניסא הוה רב הנס היה גדול בגין כן אמר לון: ענון בתריי מה דאנא אמר שיהיה ברוב עם ולא מפני שלא ידעו את המילים.
הדרן עלך פרק סדר תעניות האלו
פרק רביעי – בשלשה פרקים
מתני': בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום ד_אבשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות שהיתה בהם תפילה נוספת וביום הכיפורים.
גמ': את שמע מינא תלת, את שמע מינא ד_בשמתענין במעמדות שאם לא כן לא היו נושאים כפים במנחה מפני השיכרות ד_גושמתפללים ארבע, ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל ומנין שהיו ד' תפילות אולי נשאו כפים ד' פעמים בלא תפילה. מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני זו דברי °רבי מאיר שסובר שיש נשיאת כפים בכל התפילות. אמר רבי זעירה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כ°רבי מאיר בעירובין שצריך גם עירוב וגם שיתוף ובתענית ציבור שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא
ואית דאמרין רב אדא בר אחוה - ויש שאומרים שרב אדא בר אחוה - הוה שלחו חכמים ואמרו לו: מה מעשים טובים יש בידך? שבזכות זה יורד גשם ובזכות זה הבית לא נפל. אמר להן: "מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף ולא הוצעתי וישנתי שינת קבע" - יש אומרים שגם בבית המדרש דווקא. "ולא צעדתי בין החבירים" - כלומר, הרבה פעמים כשיושבים על הרצפה ואדם מגיע באיחור, אז הוא הולך ונראה כאילו דורך עליהם. אז הוא אומר, מכיוון שנכנס ראשון, מעולם לא היה לי צריך לעבור מעל התלמידים. "ולא כיניתי שם לחבירי ולא שמחתי בתקלת חבירי ולא באת קללת חבירי על מטתי" - כי זה הבית שלו, הוא מוחל לכולם. "ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי" - כדי שלא להתבייש. "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי".
למדנו במשנה: ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. עכשיו מה זה הלל הגדול? אמר רבי פרנך בשם רבי חנינה: "הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו" - הפרק הזה שבו כל פסוק אומרים "כי לעולם חסדו". אמר רבי יוחנן: "ובלבד שעומדין בבית ה" - שיקדים ויקרא גם מהפסוק שנאמר בו זה השם.
שואלת הגמרא: למה דווקא באילין תרתין פרשתא - למה דווקא את אלה? רבי זעירה ורבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמן: "מפני שירידת גשמים כלולה בהן". אמרה הגמרא: על דעתיה דרבי יוחנן ניחא - באמת בפרק הזה כתוב "מעלה נשאים מקצה הארץ" שקשור לגשם. אלא כדעתיה דרבי חנינה שאומר שקוראים רק את הפרק של "כי לעולם חסדו", אז מה שייך הפרק הזה לגשם? בגין דכתיב "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", ולחם תלוי בגשם.
רבי אבא ורבי סימון תריהון אמרין: "הדא דידן" - זה הלל שלנו, שאותו קוראים בראש חודש ובחגים. רבי יהושע בן לוי אמר: "הדא דידן" - גם הוא אמר שזה שלנו. בר קפרא אמר: "הדא דידן". אמרה הגמרא: בר קפרא כדעתיה - תני בר קפרא, כדתנינן תמן במסכת פסחים, שכשהיו עושים את קורבן הפסח בשלוש כתות והיו קוראים את ההלל תוך כדי עשיית הקורבן. והברייתא שם אומרת: "מימיה של כת השלישית לא הגיעה לאהבתי כי ה' מפני שעמה ממועטין" - בגלל שהיה כמות מאוד קטנה של אנשים. אז מהר מאוד סיימו את כל הכת ולא הספיקו אפילו להגיע ל"אהבתי כי ה'". ותני בר קפרא: זו היא הלל הגדולה. אז לפי בר קפרא, הלל הגדול זה ההלל שלנו.
חד בר אביי עבר קומי תיבותא - הוא היה חזן. אמר לון: "ענון בתריי מה דאנא אמר" - תחזרו על מה שאני אומר. הדא אמרה: לית הדא דידן - כי הרי אם הוא אומר להם שיחזרו אחריו, סימן שהם לא בקיאים. אם היה מדובר בהלל הרגיל, הרי כולם היו מכירים בעל פה. אמר רבי מנא: "הדא דידן, ניסא הוה, רב בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר" - זה כן היה שלנו, אלא כיוון שהיה נס גדול אז הוא רצה שזה יהיה בהדרת מלך, לכן אמר תחזרו אחרי מילה מילה, משפט משפט.
הדרן עלך פרק "סדר תעניות אלו".
משנה: "בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום, בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים - בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים". כלומר גם במעמדות היה להם תפילה נוספת, כמו תפילת נעילה.
אומרת הגמרא: את שמע מינא תלת - אתה רואה שלושה דברים מתוך מה שאמרו כאן. את שמע מינא שמתענין במעמדות, כי הרי אם היו אוכלים, אז אסור לעשות נשיאת כפים במנחה, כי כהן ששתה יין אסור לו לברך. אז לכן תיקנו שלא יגידו במנחה שמא רגילים לשתות יין. אז אם אתה רואה שהם כן היו אומרים במנחה, אז כנראה שלא אכלו. ושמתפללים ארבע תפילות במעמדות. ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום - כי אחרת היה אומר לך שגם בלילה עשו כפיים.
שואלת הגמרא: "וישא את כפיו ואל יתפלל" - כלומר בעצם, למה אנחנו אומרים שהיה ארבע תפילות? אולי נשאו כפיים אבל בלי להתפלל - היו מתפללים רק שלוש תפילות כמונו, אבל בעצם נשאו כפיים בלי תפילה, ולכן היה ארבע פעמים נשיאת כפיים.
אומרת הגמרא: "מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה" - אין בשום מקום שעשו כפיים בלי תפילה. תני זו דברי רבי מאיר, שהוא סובר שיש נשיאת כפיים בכל התפילות. רבי זעירה בשם רבי יוחנן: "בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר". כן, כולם נהגו כרבי מאיר בעירובין. כלומר צריך גם עירוב וגם שיתוף. לפי רבי מאיר ולפי החכמים, אם עושים שיתוף אז זה פותר גם עירוב, לא צריך עירוב, אבל לפי רבי מאיר חייבים גם עירוב וגם שיתוף מבתי הילודות. כי אם יעשו רק שיתוף בבתי - שיתוף בתים נעשה בחוץ, אז הילודות שנמצאים בבית לא יודעים שעושים את זה בכלל. אז הם יראו שלא מעבירים בחצרות ולא עושים כלום, אז יחשבו שלא צריך עירוב חצרות. אז לכן תיקנו - אומר רבי מאיר צריך לתקן שגם יעשו שיתוף בבתים.
ותני בתענית ציבור שהכהנים נושאים כפיים גם במנחה ובנעילה כמו שאומר רבי מאיר. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר - שצריך לקרוא את כל המגילה. יש מחלוקת מה קוראים, איזה חלק מהמגילה חייבים לקרוא. רבי מאיר אומר חייבים לקרוא את כל המגילה, והחכמים ככה נוהגים בכל מקום - לקרוא את כל המגילה.
[דף יח עמוד א]
אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר שצריך לקרא את כולה. רבי זעירה° רבי חייה° ורבי יהושוע בן לוי° אמרו בשם °בר פדיה: מפני מה סמך הכתוב פרשת נזיר לנשיאת כפים ללמדך כשם שהנזיר אסור ביין כך ד_דנשיאת כפים אסורה ביין. אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגין אף נשיאת כפים אסורה בחרצנים ובזוגין. רבי יונה° אמר איתפלגון ישוע בר גזורה° ורבי זעירה°, חד ילף לה מן הנזיר וחד ילף לה מן השירות עבודת המקדש, ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות. מאן דיליף מן הנזיר קשה אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין. ומאן דיליף לה מן השירות קשה אי מה השירות אסור בבעלי מומין אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין. והא תני בעל מום לא ישא כפיו ואם היה דש בעירו מותר. כהדא רבי נפתלי° הוות אצבעתיה עקומה, אתא שאל לרבי מנא° בן יונה אמר לו: מכיון שאתה דורש בעירך מותר. רב חונה° מעבר זלדקן מחוסר זקן והא תני ד_האם היה דש בעירו מותר. אמר רבי מנא° בן יונה: ריגלא הוות וברגל היו אנשים מהכפרים באים להתפלל ואינם מכירים אותו, וכיוון שנהגו לא לעלות לדוכן לפני גיל שמונה עשרה אסר עליו לעלות שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו. אמר רבי יוסה° אסי מזה שאסרו לבעלי מום לעלות לדוכן אם לא דשו בעירם שמא יסתכלו בהם זאת אומרת ד_ושאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין. אמר רבי חגיי°: כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת משה לשון שבועה דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי. מניין לנשיאות כפים דכתיב (במדבר נשא ו כג) כה תברכו את בני ישראל. עד כאן בשחרית פעם אחת. במוסף מנין שמברכים פעם נוספת דכתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. המקרא הזה מסורס הוא והלא לא צריך לומר אלא (ויקרא שמיני ט כב) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואחר כך וישא אהרן את ידיו וגו', אלא מלמד שבגלל ירידתו למזבח להקריב החטאת והעולה והשלמים שהם מהמוספים היה נושא את כפיו ומברך את העם אף שכבר ברכם בשחרית. ד_ז וצריך שיברכם בעמידה. יכול שלא בעמידה תלמוד לומר (דברים שופטים כא ה) כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דברי הימים ב' ל', כ"ז) ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו' וישמע בקולם. בדורו של חזקיה שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר, אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודת כוכבים ומזלות מהו אומר (ישעיהו א טו) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. כתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ברכה תמה, אבל לא שמענו אי זו היא עד שבא הכתוב ופירשה (במדבר נשא ו כד - כו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניך אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ומניין לנעילה אמר רבי לוי° דכתיב (ישעיהו א טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי° תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי° אמר רבי יהושע דסכנין° בשם רבי לוי° מאי דכתיב (משלי י"ד, כ"ג) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמרה (שמואל א א כב) וישב שם עד עולם.
אבותינו הקדושים, מסכת תענית, דף י"ח. נחזור לרגע לדף הקודם, לתחילת המשנה. בעמודה הלכה א' אומרת המשנה: "בשלושה פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם ארבע פעמים ביום — בשחרית, במוסף, במנחה ובנעילת שערים. מתי זה? בתעניות, במעמדות", כלומר גם במעמדות הייתה עוד תפילה נוספת, "וביום הכיפורים".
אומרת הגמרא: עד כמה נמנעים מלשאת כפיים במנחה, כאילו מפני השכרות כי היו רגילים לשתות. אז החליטו, תיקנו שלא ישאו כפיים במנחה. ואתה לומד מכאן גם שמתפללים ארבע תפילות. כלומר הוסיפו עוד תפילה אחת במעמדות. וגם אתה לומד שאין עושים כפיים בלילה, אלא ביום. כי אחרת היו צריכים להגיד שהם כן עושים כפיים בערב, בערבית.
שואלת הגמרא: מי אמר לך שיש עוד תפילה, תפילה רביעית? אולי הם עשו כפיים בלי ברכה, בלי תפילה. ואתה אומר לא, מצאנו תפילה בלי נשיאת כפיים ולא מצאנו נשיאת כפיים בלא תפילה. ואתה מתי זה? עוד דיבר רבי מאיר. הוא סובר שיש נשיאת כפיים בכל התפילות. אז זה דעת רבי מאיר. אבל החכמים סוברים שלא.
מה רבי זירא, בשם רבי יוחנן, אומר? "בעירובין". בתענית ציבור נהגו הכל כדברי רבי מאיר. בעירובין מה? שצריך גם עירוב וגם שיתוף. אנחנו יודעים שחכמים סוברים שאם עשו שיתוף אז זה פוטר אותם מעירוב. רבי מאיר אומר שבשביל גזירת התינוקות, כשתינוקות נמצאים בבית אז הם יחשבו שלא עושים בכלל עירוב, כי הם לא יוצאים החוצה לראות את השיתוף. אז הם לא ידעו שעושים בכלל עירוב חצרות. לכן הוא אומר שצריכים גם שיתוף וגם עירוב. ככה נהגו העם. ותענית ציבור שכהנים עושים כפיים גם במנחה ובנעילה, כך נהגו.
מה רבי יעקב בר חמא בשם רבי יוחנן אומר? "אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר". שצריך לקרוא את המגילה כולה. יש מקומות בגמרא איזה חלקים במגילה חייבים לקרוא, אבל רבי מאיר אומר שצריכים לקרוא את הכל, וככה נהגו העם.
רבי זעירה, רבי חייה ורבי יהושע בן לוי אמרו בשם בר פדיה: "מפני מה סמך הכתוב פרשת נזיר לנשיאת כפים ללמדך כשם שהנזיר אסור ביין כך נשיאת כפים אסורה ביין". הרי נזיר אסור גם כן בכל דבר שבא מהענבים, גם לאכול ענבים אסור לו, גם חרצנים. אז גם כהן שרוצה לשאת כפיים אסור? לא, לא מצאנו דבר כזה.
רבי יונה אמר: "איתפלגון ישוע בר גזורה ורבי זעירה, חד ילף לה מן הנזיר וחד ילף לה מן השירות", מעבודת המקדש. "ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות". איך לא יודעים מי למד מן הנזיר ומי למד את זה מעבודה במקדש?
אומרת הגמרא: בשניהם קשה. מי שלומד מן הנזיר — "אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין", מה שאמרנו קודם. ומי שלומד מן השירות — "אי מה השירות אסור בבעלי מומין אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין". "והא תני אם היה דש בעירו מותר". אז רואים מכאן שבעלי מומים מותרים.
כהדא, רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקומה — היה כוהן והאצבעות שלו היו עקומות. אתא שאל לרבי מנא אם הוא ישא כפיים או לא. אמר לו: "מכיון שאתה דורש בעירך מותר". רב חונה מעבר זלדקן, והוא לא נתן לאדם בלי זקן, אדם מבוגר בלי זקן, נשיאת כפיים.
שואלת הגמרא: "והא תני אם היה דש בעירו מותר"? כולם מכירים אותו. אמר רבי מנא: "ריגלא הוות" — זה היה ברגל. היו מגיעים אנשים מכל הכפרים להתפלל בעיר ולא מכירים אותו, מכיוון שנהגו שלא לעלות לדוכן לפני שיהיה לו זקן. אז לכן הוא אסר עליו לעלות, "שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו". יחשבו שהוא קטן, לכן הוא אסר עליו לשאת כפיים.
מה יוצא מזה? אמר רבי יוסה: "זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין". שמא יסיחו דעתם.
אמר רבי חגיי: "כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת"? אבל למה אסור להסתכל? כיוון שהוא יסתכל אז הוא יסיח דעתו מהברכה. "משה דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי" — אני אסתכל ולא אסיח דעתי.
שואלת הגמרא: "מניין לנשיאות כפים"? דכתיב "כה תברכו את בני ישראל" — "עד כאן בשחרית". במוסף, מנין שמברכים פעם נוספת במוסף? "במוסף וישא אהרן את ידיו אל העם". ולמה לכאורה "המקרא הזה מסורס הוא"? הרי הסדר לא היה נכון. "והלא לא צריך לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואחר כך וישא אהרן את ידיו וגו", "אלא מלמד למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם". כן, ברור שהוא מברך אותם בשחרית כיוון שהוא גם הקריב מוסף, אז צריך לברך אותם עוד פעם.
וצריך שיברך "בעמידה". יאמר שלא בעמידה? "תלמוד לומר כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו מקיש לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה". "וכן הוא אומר ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו'".
ולמה "בדורו של חזקיה שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר"? בתלמידי חכמים שעסקו בתורה, אז לכן ברכו וברכה שמעה. "אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודת כוכבים מהו אומר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם".
ואתה אומר כתיב "ויברכם ברכה" — ברכה שלמה, זה ברור. "אבל לא שמענו אי זו היא" — לא אמרנו איזו ברכה. "עד שבא הכתוב ופירשה יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניך אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
שואלת הגמרא: "ומניין לנעילה"? כלומר מאיפה שמוסיפים עוד תפילה בצומות. אמר רבי לוי: "גם כי תרבו תפלה אינני שומע" — "מיכן שכל המרבה בתפילה נענה". כלומר בדרך כלל כשמרבים תפילה השם שומע, אבל עכשיו בגלל החטאים לא ישמע.
"מחלפה שיטתיה דרבי לוי"? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור". חנה על ידי שהיא הרבתה בתפילתה, "קיצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם". "והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה", כלומר החיים שלו נגמרים בחמישים.
[דף יח עמוד ב]
והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה דכתיב (במדבר בהעלותך ח כה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והא הוויין ליה חמשין ותרתיי ששמאל חי חמישים ושתים שנים ולא חמישים. אמר רבי יוסי ברבי בון° שתים שגמלתו והכא הוא אמר הכין שטוב להרבות בתפילה מה דאמר שלא ירבה תפילה ליחיד הכא לציבור כדאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא °רבי שמעון בן חלפתא אמר בשם °רבי מאיר כתיב (שמואל א א יב) והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב° אבא בר אייבו ורבי יוחנן° בר נפחא. רב° אבא בר אייבו אמר ד_חבנעילת שערי שמים עם שקיעת החמה ורבי יחנן° אמר בנעילת שערי היכל אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים מבעוד יום. אמר רבי יודן ענתונדריא° מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° בר נפחא דתנן בג' פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום אלא על כרחך נעילת שערי היכל. אחוי דאימיה דרב אדא° הוה צייר גולתיה שומר גלימה דרב° אבא בר אייבו בצומא רבא אמר לו ד_טכד תיחמי שומשא בריש דיקלא תיהב לי גולתי דנצלי כאשר תראה שהשמש בראש הדקלים תביא לי את הגלימה כדי שאגש להתפלל נעילת שערים. מחלפה שיטתיה דרב° תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים והכא הוא אמר בנעילת שערי היכל שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום. אמר רב מתנה° על ידי דהוה רב° אבא בר אייבו מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים. תפילת נעילה מהו שתפטור את של ערבית רבי אבא° ורב חונא° אמרו בשם רב° אבא בר אייבו: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא° לרב הונא° היאך הוא מזכיר של הבדלה. אמר רבי יונה° לרבי אבא° היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה אמר ליה: ולא כבר איתתבת אמר לו: ובגין דאיתתבת בקושיה קלה תיבטל שהרי יכול רב° אבא בר אייבו לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית. אמר רבי יוסה° אסי: מה דאקשי רבי אבא° קשי יאות שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא מה דאקשי רבי יונה° לא קשי יאות שאפשר לתרץ שקל הקילו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל° אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית ד_ישאין נעילה פוטרת של ערב וכן אמר רבי סימון° בשם רבי לוי°: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון° ותני רבי חייה° כן דתני בכל יום חול אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° ד_יאיום הכיפורים שחל להיות בשבת אף על פי שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה. ראש חדש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר הוא של ראש חדש בנעילה. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° ד_יבשבת שחלה להיות בחנוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עלה ראש חדש שחל להיות בתוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חדש שחל להיות בתענית אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה. ראש חדש ותענית איכן הוא מזכיר של תענית במוסף רבי זעירה° אמר בהודייה כמו על הניסים. רבי אבא בר ממל° אמר בעבודה כמו יעלה ויבא. רבי אבינה° אמר אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא°: מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן אומרה ברכה רביעית.
שואלת הגמרא: "חמשין ותרתיי"? איך אתה מקשר, הרי שמואל חי חמישים ושתיים שנה. אמר רבי יוסי ברבי בון: "שגמלתו" — שנתיים היא הייתה אצלה עד שגמלה אותו.
אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן, רבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: "והיה כי הרבתה להתפלל" — "שכל המרבה נענה". מה דאמר שלא הרבה בתפילה זה ליחיד, אבל הכא לציבור, וציבור צריכים להתפלל כמה שיותר.
עכשיו, מתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: "איתפלגון רב ורבי יוחנן". "רב אמר בנעילת שערי שמים" — עם שקיעת החמה. "ורבי יוחנן אמר בנעילת שערי היכל אחר". אמר רבי יודן ענתונדריא: "מתניתא מסייעא לרבי יוחנן פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים". "אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום"? הרי שערי שמים זה בסוף היום, בשקיעה. אלא על כרחך בנעילת שערי היכל.
"דאימיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא" — הוא היה שומר על הגלימה של רב ביום כיפור. אמר לו: "כד תיחמי שומשא בריש דיקלא לי גולתי נעילת שערים" — כשתיכנס השמש בראש האילנות, תביא לי את הגלימה כי זה זמן נעילת שערים.
שואלת הגמרא: "מחלפה שיטתיה דרב"? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים, והכא הוא אומר בנעילת שערי היכל. אמר רב מתנה: "על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים" — הוא היה מאריך בתפילה, לכן היה מגיע בזמן נעילת שערים.
שואלת הגמרא: "נעילה מהו שתפטור את של ערב"? רבי אבא ורב חונא בשם רב: "נעילה פוטרת של ערב". אמר רבי אבא לרב הונא: "הוא מזכיר של" — הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: "שבע שמונה עשרה"? הרי בנעילה אומרים שבע ברכות, לא שמונה עשרה, אז איך תפטור? אמר ליה: "ולא כבר איתתבת"? אמר לו: "ובגין דאיתתבת תיבטל רב"?
אמר רבי יוסה: "מה ד קשי רבי אבא קשי יאות מה ד קשי רבי יונה לא קשי יאות קל עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה".
רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: "מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב". רבי סימון בשם רבי לוי: "אין נעילה פוטרת של ערב". אמר רבי יוסי ברבי בון, ותני רבי חייה כן: "בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור". מכאן רואים שמתפללים גם ערבית, שהנעילה לא פוטרת.
רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: "יום הכיפורים שחל להיות בשבת אף על פי שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה". רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: "שבת שחל להיות בחנוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף". אוספין עלה: "ראש חדש שחל להיות בתענית אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה".
"ראש חדש ותענית איכן הוא מזכיר של"? הרי בראש חודש יש מוסף, איפה בדיוק הוא מזכיר את התענית? רבי זעירה אמר: "בהודייה" — כמו על הניסים. רבי אבא בר ממל אמר: "בעבודה" — כמו רצה. רבי אבינה אומרה: "ברכה רביעית". אמר רבי אבא: "מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן ברכה רביעית".
[דף יט עמוד א]
וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא°. ד_יגבמה קורין בתענית ציבור שחל בראש חדש רבי יוסי° בר זבידא אומר קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור. אמר ליה רבי מנא° בן יונה למה בטלתה קריאת ראש חדש בגין מדעתון די תעניתא רביעין על מעיהון שוכבים על בטנם מרעב ולא ידעין דהוא תעניתא אמר לו להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קרית ראש חדש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית. רבי יודן קפודקייא° אמר קומי רבי יוסה° אסי בשם רבי יודה בן פזי° קורין בראש חדש. קם רבי יוסה° אסי עם רבי יודה בן פזי° אמר לו: אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא אמר ליה: אבא לא הוה אמר כן אלא בעין טב ששם היו מקדשים את החדש שהנהיגו שיקראו בראש חדש דעל ידי זה דאינון ידעין דהוא ריש ירחא הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה° ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין למפטיר אמר לו: קורין בראש חדש. אמר רבי חלבו° קומי רבי אמי° בן נתן מתניתא אמרה כן דתנן: לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. יצחק סחורה שאל ל°רבי יצחק ראש חדש שחל להיות בחנוכה במה קורין אמר לו ד_ידקורין שלשה בראש חדש ואחד בחנוכה. רבי פינחס° רבי סימון° ורבי אבא בר זמינא° מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא° קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש. בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא° בן יונה הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרויין אינון שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש ואיזה סימן יש שזה ראש חדש אמר לו הדא שאילתא דספרא זו שאלה של חכמים ודאי בשבת באמת אין סימן שאי אפשר אבל בחול שאפשר עושים סימן. °רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יכול ליצלי דרמשא עד דיומא קאים מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כ°רבי יהודה בר עילאי וכן רבי חייא בר ווה° מפקד לאמוריה אכריז קומי צבורא מאן דמצלי — יצלי דרמשא עד דיומא קיים.. אמר רבי חנינה°: משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד, ואמר לי: כאן נתפלל אבא ד_טושל ליל שבת בערב שבת. אמר רבי אמי° בן נתן רבי יוחנן° בר נפחא פליג ולא הוה צריך מפלגא על הדא דאף רבי יוחנן° בר נפחא מודה בערב שבת שכן מוסיפין מחול על הקודש ועוד דסלקון חמרייא שירת חמורים מן ערב לציפורין ואמרון כבר שבת °רבי חנינה בן דוסא בעירו. ועל מה אמר רבי אמי° בן נתן: שרבי יוחנן° בר נפחא חולק על דאמר רבי חנינה° משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא ד_טזשל מוצאי שבת בשבת ואפילו עלה לא הוה צריך מתפלגה ד°רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים בכל יום אפילו בשבת וכן רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. דבית רבי ינאי° הכהן אמרין התפלל מבעוד יום ועלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זעירה°: כל זמן דהוינא עבד כן הוינא מתפחד בלילייא. לית לך אלא כהדא ד°רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים וכן רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי יעקב בר אחא° תניא תמן תפילת הערב מהו °רבן גמליאל דיבנה אומר חובה °רבי יהושע בן חנניה אומר ד_יזרשות. אמר רבי חיננא°
במה קורין תענית ציבור של ראש חודש? רבי יוסי אמר קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש, בגין מדעתון די תעניתא רביעין על מעיהון - כלומר, למה אתה קורא דווקא את הקריאה של התענית בראש חודש? האם כדי שכולם ידעו שהם בתענית? ולא ידעין תעניתא - הרי כולם שוכבים על הבטן מרוב רעב ואתה והם לא יודעים שזה תענית, שצריך לקרוא כדי להודיע להם. אמר לו: להודיעך ברכות וקללות - דע לך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש, כי כך ההלכה שקריאת ברכות וקללות קודמת דוחה ראש חודש.
רבי יודן קפודקייא אמר קומי רבי יוסה בשם רבי יודה בן פזי: קורין בראש חודש. קם רבי יוסה עם רבי יודה בן פזי, אמר לו: אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא, שקורין בראש חודש? אמר ליה: אבא לא אמר כן, אלא טב על ידי דאינון ידעין דהוא ריש ירחא - שאומרים מקדשים את החודש, לכן הנהיגו שיקראו בראש חודש, שעל תנאי זה, כדי שידעו שקידשו את החודש. כל המקומות קורין ברכות וקללות.
ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: ראש חודש שחל להיות בשבת במה קורין? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: אמרה כן, לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים - ומפסיקים את ההפטרה וקוראים את ההפטרה של ראש חודש או של חנוכה ופורים.
יצחק סחורה שאל לרבי יצחק: ראש חודש שחל להיות בחנוכה במה קורין? אמר לו: קורין בראש חודש ואחד בחנוכה. רבי פינחס רבי סימון ורבי אבא בר זמינא בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, להיפך: קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש - כי הרי בחנוכה קורין רק שלושה, בראש חודש קורין ארבעה, לכן תיקנו שהרביעי דווקא יהיה זה של ראש חודש.
בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרויין אינון - הרי בכל מקום קורין שבעה, שישה קורין של שבת והשביעי של ראש חודש. אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש - הרי זה סימן שזה ראש חודש, שהרי תמיד קורין שבעה, אין פה אחד נוסף שקוראים לראש חודש.
רבי לאבדן אמוריה, אכריז: מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים - מי שאומר שצריך להתפלל ערבית, מותר עוד יום. מפלג המנחה, כרבי יהודה. רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: אכריז מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים.
אמר רבי חנינה: משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל אחד, ואמר לי: כאן נתפלל אבא של שבת בערב שבת. אמר רבי אמי: רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך, שכן מוסיפין מחול על הקודש - אז גם הוא מודה שבערב שבת צריך להקדים להתפלל ערבית מוקדם. ועוד דסלקון חמרייא מן ערב לציפורין ואמרון כבר שבת - כלומר הם באו מציפורי לערב, לוקח זמן, וכשהם הגיעו אמרו שכבר שבת בציפורי, רואים מכאן שהוא התפלל ערבית מוקדם.
אמר רבי אמי: רבי יוחנן דאמר רבי חנינה משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של שבת בשבת - וזה על זה רבי יוחנן חולק, ואפילו עלה לא הוה צריך - אפילו על זה לא צריך לחלוק.
מתפלגה דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז מאן יצלי דרמשא עד יומא קיים. רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: אכריז מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. דבית רבי ינאי אמרין: אדם אין מטריחין - כלומר בדיעבד לא מצריכים אותו.
אמר רבי זעירה: כל זמן דהוינא עבד כן הוינא מתפחד בלילייא - כל פעם שהייתי מתפלל מוקדם ולא הייתי חוזר על זה, הייתי מפחד בלילה. לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא - רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים.
[דף יט עמוד ב]
אתיין אילין פלוגיותא כהינין פלוגיותא מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב ומאן דאמר רשות נעילה פוטרת של ערב. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את °רבי יהושע בן חנניה תפלת הערב מה היא אמר לו: רשות. בא ושאל את °רבן גמליאל דיבנה תפלת הערב מה היא אמר לו: חובה. אמר לו: והלא °רבי יהושע בן חנניה אמר לי: רשות. אמר לו למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את °רבן גמליאל דיבנה תפלת הערב מה היא אמר לו: חובה. אמר לו: והא °רבי יהושע בן חנניה אמר לי: רשות. אמר °רבן גמליאל דיבנה ל°רבי יהושע בן חנניה אתה אומר רשות אמר לו לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך והיה °רבן גמליאל דיבנה יושב ודורש ו°רבי יהושע בן חנניה עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו ל°רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם. אמרו ל°רבי זינון החזן אמור על °רבן גמליאל דיבנה את הפסוק (נחום ג', י"ט) כי על מי לא עברה רעתך תמיד עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם. הלכו ומינו את °רבי אלעזר בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות מרוב שהיה טורח בלימוד והיה °רבי עקיבה יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של °רבי אלעזר בן עזריה שהיה דור עשירי לעזרא. אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה °רבן גמליאל דיבנה מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי וכמה ספסלין היו שם רבי יעקב בר סיסי° אמר שמונים ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי בון° אמר שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר כיי דתנינן תמן ביום שהושיבו את °רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. תמן תנינן: זה מדרש דרש °רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו °רבן גמליאל דיבנה אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. אזל גבי °רבי יהושע בן חנניה אשכחיה יתיב עביד מחטין אמר לו מאילין את חיי אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי אוי לו לדור שאתה פרנסו אמר לו: נעניתי לך. שלחון גבי °רבי אלעזר בן עזריה חד קצר כובס ואית דאמרין °רבי עקיבה הוה אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה, מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה. אמר לו נתרציתם אף אני מסכים אני ואתם נשכים לפתחו של °רבן גמליאל דיבנה אף על פי כן לא הורידוהו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין.
מתני':
אלו הן המעמדות כתיב (במדבר פינחס כח ב) צו את בני ישראל ואמרתה אליהם את קרבני לחמי לאשי ד_יחוכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? אלא שהתקינו הנביאים הראשונים ארבעה ועשרים משמרות, ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל. הגיע זמן המשמר, כהניו ולוייו עולין לירושלם, וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית.
גמ': לא צורכה דא אלא כך היה צריך להתחיל אלו הן המעמדות אנשים שהיו מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה ללמדך למה בכלל נצרכו המעמדות. אמר רב יונה° אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון ומן הראוי היה שכולם יעלו לירושלים או לפחות יתבטלו ממלאכה אלא אם תאמר שיהוו כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא (שמות כי תשא לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
אמר רבי יעקב בר אחא: תמן, תפילת הערב מהו? רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חיננא: אתיין אילין פלוגיותא כהינין פלוגיותא - המחלוקת שלהם דומה למחלוקת כאן. מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב - כי מי שאומר שתפילת ערבית זה חובה, אז תפילת נעילה לא פוטרת של ערב. רשות נעילה פוטרת של ערב.
מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מה היא? אמר לו: רשות. ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מה היא? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי: רשות. אמר לו: למחר לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת. אותו, ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מה היא? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי רשות. רבן גמליאל אמר לרבי יהושע: אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך.
והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם, אמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם. אמרו לרבי זינון החזן: אמור על רבן גמליאל, על מי לא עברה רעתך תמיד.
הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות, והיה רבי עקיבה יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר, אלא שהוא בן גדולים יותר. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד להיתלות בה. מה היתה של רבי אלעזר בן עזריה - עשירי לעזרא.
רבן גמליאל, כמה היו שם? רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין של תלמידי חכמים היו שם, חוץ מן העומדים מאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי בון: שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם, חוץ מן העומדים מאחורי הגדר, דתנינן תמן, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה.
תמן תנינן: זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים שהיו שורות שורות ככרם.
מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו. גבי רבי יהושע - עביד מחטין, אמר לו: את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי - אתה עדיין לא ידעת שתה פרנסו? אמר לו: נעניתי לך.
גבי רבי אלעזר בן עזריה - חד קצר, אמרי: רבי עקיבה הוה. אמר לו: מי שהוא מזה יזה, מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מערה ואפרך אפר מקלה. אמר: נתרציתם, אני ואתם נשכים לפתחו של רבן גמליאל. אף על פי כן לא מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין.
אלו הן המעמדות. צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי, וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? אלא שהתקינו הנביאים הראשונים ארבעה ועשרים משמרות, ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל. הגיע זמן המשמר, כהניו ולוייו עולין לירושלם, וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית.
אמר רב יונה: אילין תמידין - קרבנותיהן של כל ישראל אינון? אם כל ישראל עולין לירושלים, לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
[דף כ עמוד א]
אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והא כתיב (דברים עקב יא יד) ואספת דגנך מי אוסף להם את הדגן לפיכך התקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות ד_יטעל כל משמר ומשמר היה עומד מעמדות בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים. תני עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם וחצי שנים עשר אלף עמוד מיריחו, אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם, אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל. תני °רבן שמעון בן אלעזר אומר כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן. אמר רבי אבון° בשם רבי אלעזר° בן פדת: טעמא ד°רבי שמעון בן אלעזר דכתיב (דברי הימים ב' כ"ט, כ"ח) כל הקהל משתחוים והשיר משורר וחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה כל הקהל משתחוים אלו ישראל והשיר משורר אלו הלוים וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים הכל עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא° בר אבא אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת: שמעינן לה מן הדא דכתיב (במדבר בהעלותך ח יט) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד אלו הכהנים ולכפר על בני ישראל זה השיר שהרי הלוים לא מקריבים ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה אמר חיננה אבוי דרב ינטח° בשם רבי בניה° דכתיב ולכפר על בני ישראל זה השיר. מניין שהשיר מעכב רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בולוטה° אמרו בשם רבי חנינה° דכתיב ולכפר על בני ישראל זה השיר. רבי יעקב בר אחא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא ד_כשמונה משמרות כהונה העמיד משה ד' משל אלעזר וד' משל איתמר עד שעמד דוד ושמואל° בר אבא בר אבא הרואה והוסיפו עליהם עוד שמונה ד' משל אלעזר וד' משל איתמר ובקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן כ"ד ומצאו משל אלעזר ולא מצאו משל איתמר הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' כ"ד, ד') וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה. רבי יעקב בר אחא° ורבי חונהרבה דציפורין° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא היינו דכתיב (דברי הימים א' כ"ד, ו') בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר בית אב אחד אחוז לאלעזר שניתוסף לו שמונה בתי אבות אחרים כנגד השמונה שכבר היה אחוז בהם ואחוז אחוז לאיתמר מה שתפס תפס שנשאר אחוז במה שאחז קדם. אמר רבי זעירא° בשם רב חונה° בענין חלוקת המשמרות כתיב (דברי הימים א' כ"ד, ט"ו) לחזיר שבעה עשר למה נקרא חזיר שחזר המחזיר לאלעזר שעד שש עשרה היתה חלוקה שווה, שמונה משל אלעזר ושמונה משל איתמר, ומהשבעה עשר חזרו כולם מאלעזר. תנן: התם: בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקיס זאב לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן. ויש אומרים על ידי שהגיע זמנה של משמרתם לעלות ולא עלת ונכנס התעכב ישבב ושימש תחתיה בכהונה לפיכך בלגה לעולם ביוצא וישבב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה לית יכיל דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש שיכללו אותם במשמרת אחרת לית יכיל דכתיב (דברי הימים א' ט', כ"ב) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם כתיב באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו שבכל פעם יובל פוגע במשמר אחר. אמר רבי אבהו°: חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. ארבעה משמרות עלו מן הגולה ידעיה חרים פשחור ואימר והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ד_כאועמדו הנביאים שביניהן ועשו כ"ד גורלות והטילום בקלפי ובא ידעיה ונטל חמש והוא הרי שש הכוונה שידעיה מינה חמישה כהנים שייצגו כל אחד משמרת אחרת וקראו לו בשמה, והתנו שאם תבא אותה משמרת היא תהיה נספחת אליו והוא יהיה ראש המשמרת, וכן בכל האחרים ובא חרים ונטל חמש והוא הרי שש ובא פשחור ונטל חמש והוא הרי שש ובא אימר ונטל חמש והוא הרי שש. והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהוריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו ראשי משמרות ועשו עצמן בתי אבות ויש משמר שהיה בו חמישה שישה שבעה שמונה או תשעה משפחות כהנים בתי אב. משמר שהיה בו חמשה שלשה מקריבין שלשה ימים ושנים מקריבין ארבעה ימים. משמר שהיה בו שישה חמישה מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים. משמר שהיה בו שבעה כל אחד ואחד מקריב את יומו. משמר שהיה בו שמונה שישה מקריבין שישה ימים ושנים מקריבין יום אחד. משמר שהיה בו תשעה חמישה מקריבין חמישה ימים וארבעה מקריבין שני ימים.
תניא: אלו המעמדות נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה פרק ד' הלכה ב'. למדנו את זה במסכת סוכה. אמרה המשנה "אלו המעמדות. כתיב: צאת בני ישראל מרעה להם את קורבן נחמי לאישאי". וחייך, קורבן של אדם – כבד והוא לא עומד על גביו? הרי אדם שמביא קורבן צריך לעמוד על גביו. אז זה התקיים על דברים ראשונים ארבעה ועשרים משמרות, ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים - של כוהנים, של לווים, של ישראל. הגיע זמן המשמר, אז הכוהנים והלווים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסים בעריהם וקוראים במעשה בראשית.
אומרת הגמרא: לא צרכה, כמו אני רואה הסדר פה הפוך, אלא ככה צריך להתחיל. היה צריך להגיד לנו אלו המעמדות. קודם כל מה זה מעמדות? אנשים שמתכנסים בעריהם וקוראים במעשה בראשית. אז למה פתח בצורה אחרת? אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה, ללמדך למה בכלל צריך לעמוד על מעמדות.
אמר רבי יונה: אינן תמידין קורבנותיהן של כל ישראל אינון. כן, עתה קורבן הציבור זה קורבן של כל ישראל. קורבן תמיד זה קורבן של כל ישראל. אז מן הראוי היה שכולם יעלו לירושלים או לפחות יתבטלו ממלאכה. אלא אם תאמר שיהיו כולם עולים לירושלים, הלא לא, התורה לא ציוותה ככה, דלא כתיב אלא שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך. עכשיו, ואם תאמר שלפחות יהיו כל ישראל יושבין ובטילין, גם את זה אי אפשר, דהא כתיב ואספת דגנך. מי אוסף להם את הדגן? לפיכך כתיב על המשמרות הראשונים עשרים וארבעה משמרות, ועל כל משמר ומשמר היה עומד בירושלים - היה מעמד בירושלים של כוהנים, של לווים, של ישראל.
תני: מה זה שמורת? עשרים אלף עמוד מירושלים ועמוד מיריחו. ואתה אומר אפילו יריחו הייתה יכולה להוציא עמוד שלם, אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכוהנים לעבודה, הלווים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמם שהן שלוחיהן של כל ישראל.
תני רבן שמעון בן אלעזר: וישראל ושיר מעכבין את הקרבן. רבי אבון בשם רבי אלעזר: טעמא דרבי שמעון בן אלעזר - הקהל משתחוים אלו ישראל, והשיר משורר אלו הלווים, מחצצרים אלו הכוהנים, עד לכלות העולה - הכל מעכבין את הקרבן.
רבי תנחומא בשם רבי אלעזר: שמע לה מן הדא - ואתנה את הלווים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלווים, לעבוד את עבדת בני ישראל אלו הכוהנים, לכפר על בני ישראל זה השיר, ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל. שהלווים הרי לא מקריבים, אז מה מכפר השיר? אז הרי בתפישה הכל מעכב.
עכשיו, מניין שהשיר קרוי כפרה? חיננה אבוי דרב ינטח בשם רבי בניה: לכפר על בני ישראל זה השיר. מניין שהשיר מעכב? רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בולוטה בשם רבי חנינה: לכפר על בני ישראל זה השיר.
רבי יעקב בר אחא ורבי חייה בשם רבי יוחנן: שמונה משמרות כהונה העמיד משה - ארבעה משל אלעזר וארבעה משל איתמר. עד שעמד דוד ושמואל הרואה, עליהם עוד שמונה - ארבעה משל אלעזר וארבעה משל איתמר. וביקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן עשרים וארבע, ומצאו משל אלעזר ולא מצאו משל איתמר. באיתמר לא היה מספיק אנשים. הדא הוא דכתיב וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר.
רבי יעקב בר אחא ורב חונה רבה דציפורין בשם רבי יוחנן: דכתיב בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר. מה פירוש? בית אב אחד אחוז לאלעזר - הכוונה שהתווסף לו שמונה בתי אבות אחרים כנגד השמונה שכבר היה אחוז בהם. ואחוז אחוז לאיתמר - הכוונה מה שתפס תפס, כלומר הוא נשאר עם אותו אחוז שהיה אחוז בו קודם.
אמר רבי זעירא בשם רב חונה: לחזיר שחזר לאלעזר. למה הוא נקרא חזיר? שחזר - המחזיר לאלעזר, זה הכוונה. כלומר עד שישה עשר החלוקה הייתה שווה, ומהשבעה עשר חזרו כולם להיות מאלעזר.
המשה עיסה דדוד ושמואל הרואה באמונתם - כתוב באומנותם. אומנות גדולה הייתה שם, שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חברו. אמר רבי אבהו: חישבתי, באמת חישבתי את זה, שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חברו. כלומר כל יובל יפול במשמרת של משמרת אחרת.
משמרות עלו מן הגולה - ידעיה חרים פשחור ואימר, והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה, כי הם רואים שהיה המשמרת הכי חשובה בבית ראשון, שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו הנביאים שביניהן ועשו כ"ד גורלות והטילום בקלפי.
כלומר הכוונה שידעיה מנה חמישה כהנים מהמשפחה שלו, שהם ייצגו כל אחד משמרת אחרת וקראו לו משמר. למרות שיהויריב בכלל לא היה, והתנו שאם תבוא אותה משמרת - נניח משמרת יהויריב - היא תהיה נספחת אליו, לאותו אחד שקראו לו משמרת יהויריב, והוא יהיה מראש המשמרת, וכן בכל האחרים.
ובא ידעיה ונטל והוא הרי, ובא חרים ונטל והוא הרי, ובא פשחור ונטל והוא הרי, ובא אימר ונטל והוא הרי. והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו ראשי משמרות ועשו עצמן בתי אבות.
הרי כל בית אב היה שם שבעה ימים בשבוע, אז בעצם כל בית אב היה צריך לעבוד יום אחד בשבוע. אבל היו משמרות מאוד קטנות. יש משמר שהיה בו חמש, שש, שבע, שמונה, תשע משפחות כהנים - אז הם צריכים הרי לחלק את זה לימי השבוע.
משמר שהיה בו חמישה - שלשה מקריבין שלשה ימים ושנים מקריבין ארבעה ימים. משמר שהיה בו שישה - מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים. משמר שהיה בו שבעה - כל אחד ואחד מקריב את יומו. משמר שהיה בו שמונה - שישה מקריבים שישה ימים ושניים הקריבו ביום אחד ביחד. משמר שהיה בו תשעה - חמישה מקריבים חמישה וארבעה מקריבים שני ימים.
[דף כ עמוד ב]
ויש מהן בתי אבות שקבעו עצמן בזמן קבוע. לעולם משמר שהיה בשבת היה בשבת, לעולם במוצאי שבת היה במוצאי שבת, לעולם. ויש מהן שהיו מגרילין על כל משמר ומשמר ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע. °רבי הוה ממני תרין מינויין שהיה ממנה בתחילה מינוי זמני, ורק אחר כך אם נמצא מתאים חזר ומינה אותו לעולם אין הוון כדיי היו מתקיימין ואין לא הוון מסתלקין. מדדמך פקיד לבריה כשמת ציוה את בנו אמר לא תעביד כן שיהיה לך קשה לפטר מי שמיניתה שיתנגדו לך אלא מני כולהון כחדא ומני לרבי חמי בר חנינה° בראשה בראש הישיבה. ולמה לא מניתיה הוא אמר רבי דרוס°: בגין דצווחין עלויי בציפורין ציפוראיי ובגין צווחה עבדין. רבי אלעזר בי רבי יוסה° אמר על שהושיבו טעם ברבים ד°רבי הוה יתיב מתני כתיב (יחזקאל ו', ט') וזכרי פליטיכם אותי (יחזקאל ז', ט"ז) והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות אמר ליה הומות אמר ליה: הכן קריתה אמר ליה: קדם רב המנונא° דבבל אמר ליה: כד תיחות לתמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומיי. מן דדמך בעא בריה ממניתיה ולא קביל עליה ממתמנייא. אמר: לית אנא מקבל עלן מתמנייא עד זמן דתמני רבי אפס דרומא° קמיי והוה תמן חד סב אמר אין חנינה° קדמיי אנא תיניין אין רבי אפס דרומיא° קדמיי אנא תיניין וקביל עלוי רבי חנינא° בר חמא מיתמנייא תליתאי. אמר רבי חנינא° בר חמא: זכית מארכה יומין? אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע, אין בגין דהויית סליק מן טיבריה לציפורין והוינא עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה ד°רבי שמעון בן חלפותא בעין תינה לית אנא ידע. שמואל° בר אבא בר אבא ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוון אילין דבית שילה עלין קדמייה ויתבין קדמייה פלגון אייקר לשמואל° בר אבא בר אבא ואייתיבוניה קדמיי. עאל רב° אבא בר אייבו לתמן ופלג ליה שמואל° בר אבא בר אבא איקר ואותביניה קדמיי אמרין אילין דבית שילה אנן תיניינין אנן וקבל עלויי שמואל° בר אבא בר אבא מיתב תליתאי. שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר מעוני וספר זעטוטי וספר היא. באחד מצאו כתוב מעון אלהי קדם ובשנים כתיב (דברים וזאת הברכה לג כז) מענה אלהי קדם וקיימו את מה שכתוב בשנים וביטלו מה שכתו באחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים כתוב (שמות משפטים כד ה) וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע פעמים היא כפי שקראים ובשאר כתוב הוא אף שקראים היא ובשנים כתיב אחד עשר פעמים היא וקיימו שנים ובטלו אחד. אמר רבי לוי°: מגילת יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה °הלל מן דדוד בן יצף מן דאסף בן ציצית הכסת מן דאבנר בן קוביסין מן דאחאב בן כלבא שבוע מן דכלב רבי יניי° מן דעלי בן יהוד מן ציפורין רבי חייה רבה° מבני שפטיה בן אביטל °רבי יוסי בי רבי חלפתא מבני יונדב בן רכב °רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא. תני ד_כבסדר הסב: בזמן שהן שתי מיטות, הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה והשני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מיטות, הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית, והשני לו למעלה, והשלישי לו למטה הימנו, וכן מסדירין והולכין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק°
ויש מהן שקבעו עצמן לעולם - כלומר הם תמיד לקחו אותו יום. משמר שהיה בשבת - היה בשבת לעולם, במוצאי שבת - היה במוצאי שבת לעולם. ויש מהן שהיו מגרילין על כל משמר ומשמר - כל פעם, כלומר כל תקופה, בערך שבוע לכל אחד, היו מגרילין ביניהם מי יהיה ביום ראשון, מי ביום שני וכולי. ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע - כלומר כל שבע שנים היו מגרילין.
רבי הוה ממני תרין מינויין - הוא היה ממנה את המנהיגים, רבנים וכולי, בתי דין וכולי, פעמיים. בתחילה הוא היה ממנה מינוי זמני, ורק אחר כך, אם נמצא מתאים, אז היה חוזר וממנה אותו לעולם. אין הוון כדיי היו מתקיימין ואין לא הוון מסתלקין.
מדדמך פקיד לבריה, אמר לא תעביד כן - אל תעשה ככה, כי יהיה לך קשה מאוד לפטר את מי שכבר מינית, יתנגדו לך. אלא מני כולהון, כל אחת פעם אחת - מי שאתה בוחר בו, הוא יישאר לתמיד. ומני לרבי חמי בר חנינה בראשה.
שאלתי - למה לא מניתיה? אמר רבי דרוס: בגין דצווחין עלויי בציפורין ציפוראיי. כלומר בציפורי היו כועסים על רבי חמא בר חנינה כי הוא היה מוכיח אותם, אז לכן הם התנגדו לו. שאלתי - אמר: ובגין צווחה עבדין. מה, בגלל שמתנגדים לו הוא לא ממנה אותו?
רבי אלעזר בי רבי יוסה [אמר]: על שהושיבו טעם ברבים - כלומר הוא פשוט הוכיח את רבי, תיקן את רבי ברבים. דרבי הוה יתיב מתני וזכרי פליטיכם אותי והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם, כתוב "אמות" והוא אמר "הומות". אמר ליה: היכן קרית? אמר ליה: קדם רב המנונא דבבל. אמר ליה: כד תיחות לתמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומיי.
מן דדמך בעא בריה ממניתיה ולא קביל עליה ממתמנייא. אמר: לית אנא מקבל עלן מתמנייא עד זמן דתמני רבי אפס דרומא קמיי - עד שתמנה קודם את רבי אפס, רבי אפס הרבה יותר גדול ממני, תמנה אותו קודם. והוה תמן חד סב, אמר: אין חנינה קדמיי אנא תיניין, אין רבי אפס דרומיא קדמיי אנא תיניין, וקביל עלוי רבי חנינא מיתמנייא תליתאי.
אמר רבי חנינא: זכית מארכה יומין? אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע, אין בגין דהויית סליק מן טיבריה לציפורין והוינא עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה דרבי שמעון בן חלפותא בעין תינה לית אנא ידע.
שמואל ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוון אילין דבית שילה עלין קדמייה ויתבין קדמייה. פלגון לשמואל ואייתיבוניה קדמיי. עאל רב לתמן ופלג ליה שמואל איקר ואותביניה קדמיי. אמרין אילין דבית שילה: אנן תיניינין אנן. וקבל עלויי שמואל מיתב תליתא.
שלשה ספרים מצאו בעזרה - ספר מעוני וספר זעטוטי וספר היא. כל אחד נקרא בגלל המילה המיוחדת שהייתה כתובה בו ולא כתובה באחרים. באחד מצאו כתוב מעון אלהי ובשנים כתיב מענה אלהי קדם, וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע היא ובשנים כתיב אחד עשר היא, וקיימו שנים ובטלו אחד.
אמר רבי לוי: מגילת יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה - הלל מן דדוד, בן יצף מן דאסף, בן ציצית הכסת מן בן קוביסין, מן דאחאב בן כלבא שבוע מן דכלב, רבי יניי מן דעלי, יהוד מן ציפורין, רבי חייה רבה מבני שפטיה בן אביטל, רבי יוסי בי רבי חלפתא מבני יונדב בן רכב, רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא.
תני סדר הסב: בזמן שהן שתי מיטות, הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה והשני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מיטות, הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית, והשני לו למעלה, והשלישי לו למטה הימנו, וכן מסדירין והולכין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק - אבות כדרך הסב, גבורים הם באותה צורה.
[דף כא עמוד א]
אבות דרך הסב הן קבורין. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° אסי לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן °שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר ד_כגעל שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (ישעיהו נא טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים, ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא הדא היא דכתיב (תהלים ל"ו, ח') מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטע שמים וליסד ארץ אלו הקרבנות ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל. אמר רבי חיננא בר פפא°: חוזרני על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה דכתיב ולאמר לציון עמי אתה. תמן תנינן °רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת והשלום, ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום. אמר רבי מנא° בן יונה: ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (זכריה ח', ט"ז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
מתני':
ד_כדביום הראשון קוראין בראשית יהי רקיע, בשני יהי רקיע יקוו המים, בשלישי יקוו המים יהי מאורות, ברביעי יהי מאורות ישרצו המים, בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ, בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ד_כהפרשה גדולה שיש בה יותר משש פסוקים ואפשר לחלקה לשלוש שלוש קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד. בשחרית ובמוסף ד_כוובמנחה נכנסין וקורין על פיהן בעל פה כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת. כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית. קרבן מוסף אין בו בנעילה וקרבן עצים אין בו במנחה דברי °רבי עקיבא בן יוסף. אמר לו °בן עזאי כך היה °רבי יהושע בן חנניה שונה קרבן מוסף אין בו במנחה וקרבן עצים אין בו בנעילה. חזר °רבי עקיבא בן יוסף להיות שונה כדברי °בן עזאי.
אנחנו עוברים לירושלמי מסכת תענית, דף כא'. אומרת הגמרא אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ושלשתם בפסוק אחד דכתיב, כלומר שלשתם פסוק אחד אומר עליהם, דכתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זה גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא. הדא היא דכתיב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטע שמים וליסד ארץ אלו הקרבנות, ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל. אמר רבי חיננא בר פפא חוזרני על כל המקרא, באתי על כל התנ"ך, ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה, דכתיב ולאמר לציון עמי אתה. תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, ושלשתם דבר אחד הם, נעשה דין, נעשה אמת, נעשה שלום. אמר רבי מנא ושלשתן בפסוק אחד אומר עליהם, דכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
עוברים לחלק המשנה. ביום הראשון קוראים במעמדות והיו קוראים בראשית יהי רקיע, יהי קבל. שני ימים היו קוראים את פרשת בראשית של יום ראשון, ואמר אלוקים וכו', ויהי ערב ויהי בקר השני. ביום השני קוראים יהי רקיע יקוו המים. תמיד קראו אותו יום ואת היום שלמחרת. בשלישי יקוו המים יהי מאורות. ברביעי יהי מאורות ישרצו המים. בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ. בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם.
פרשה גדולה, כלומר שיש בה יותר משש פסוקים, אפשר לחלק אותם לשלוש שלוש, היו קוראים אותה בשנים, וקטנה היו קוראים אותה ביחיד. כלומר אם היו פחות מתשעה פסוקים הם קוראים ביחיד. בשחרית ובמוסף ובמנחה נכנסים וקוראים על פיהן, היו קוראים בעל פה כמו שקוראים את שמע. וערב שבת במנחה לא היו נכנסים, כלומר לא היה מעמד ביום שבת במנחה מפני כבוד השבת, היו צריכים להתארגן לשבת. כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית. קרבן מוסף אין בו נעילה וקרבן עצים אין בו מנחה - דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה - קרבן מוסף אין בו מנחה וקרבן עצים אין בו נעילה. חזר רבי עקיבא להיות שונה כדברי בן עזאי.
אומרת הגמרא רב חונה אמר שלוש קריאות, כלומר שלושה עולים בתורה, לא יפחתו מעשרה פסוקים. חזקיה אמר - כנגד עשרת הדברות. ואומרים במעמדות תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע. ואלא דבנו את מה? הרי ביחד הם לא שמונה פסוקים. רבי אידי אמר איתפלגון כהנא ואסי, חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך. מאן דאמר חוזר, חוזר שני פסוקים, כי הרי אנחנו צריכים להגיע לעשרה פסוקים, אז הוא חוזר בשני פסוקים, אז ביחד יש לנו שמונה פסוקים, חוזר שניים - אחד זהו.
[דף כא עמוד ב]
גמ': רב חונה° אמר ד_כזג' קרויות עולים שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים מאי טעמא חזקיה° אמר כנגד עשרת הדברות. והא במעמדות תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע והא לית בהון אלא תמנייא. רבי אידי° אמר איתפלגון כהנא° ואסי° חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך. מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקים ומאן דאמר חותך (בראשית בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר גם של יום ראשון וגם של יום שני עושהו פסוק בפני עצמו הראשון קרא עד ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה והשני מתחיל מויהי ערב ויהי בקר יום אחד, וכן השני מסים בויקרא אלקים לרקיע שמים, והשלישי מתחיל מ ויהי ערב ויהי בקר יום שני קא סלקא דעתין שרק ויהי ערב ויהי בקר אפשר לחלק והא תנינן בשני (בראשית בראשית א ו ט) יהי רקיע ויקוו המים. מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקים ומאן דאמר חותך אפי' חותך אין בו אלא תשע פסוקים, שהרי רק פעם אחת נאמר ויהי ערב ויהי בקר בתור חלק מפסוק, אבל ביום השלישי זה כל הפסוק ואי אפשר לחלק. התיב רבי פילפה בר פריטה° קומי רבי זעירא° והרי פרשת עמלק שאין בו אלא תשע פסוקים למה לא הוסיפו עוד פרשה מההמשך אמר לו ד_כחשנייא היא שהיא סדורה של יום והפרשה הבאה כבר מדברת על נושא חדש אבל בריאת העולם כולה נושא אחד. התיב רבי אלעזר בר מרום° קומי רבי יונה° והא תני המפטיר בנביא ד_כטלא יפחות מכ"א פסוקים ואם תקנו עשרה פסוקים על כל שלושה עולים אם כך צריך לקרא עשרים ושלושה פסוקים שהרי יש שבעה עולים תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד שלושה. תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום. בשני היו מתענין על מפרשי ימים שנאמר (בראשית בראשית א ו) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים לכן התפללו על יורדי המים. בשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים שנאמר (בראשית בראשית א ט) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה לכן התפללו על ההולכים ביבשה. ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם שנאמר (בראשית בראשית א יד) ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב מלשון קללה לכן התפללו שלא ינזקו. בחמישי היו מתענין על המעוברות שלא יפלו ועל המיניקות שלא ימותו בניהן שנאמר (בראשית בראשית א כ) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה לכן התפללו שהעוברים יצאו חיים. תני ד_ללא היו מתענין לא בערב שבת שלא יכנסו לשבת מתוך שהוא מעונה ולא במוצאי שבת שלא יצא מעונג לתענית וימות מפני כבוד שבת. תני סנהדרין גדולה היתה מתענה עמהן וסנהדרין יכולה להתענות בכל יום. בכל יום מחלקין היו עצמן על בתי אבות. תני ד_לאאין מתענין על שני דברים כאחת מן הדא דכתיב (עזרא ח', כ"ג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת משמע שהיתה צרה אחרת. אמר רבי תנחומא° בר אבא לא מן הדא אלא מן הדא דכתיב (דניאל ב', י"ח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. אמר רבי חגיי° בשם רבי זעירה° אם היו שני הדברים עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן כאחד ולמה באילין תרתיי מילייא אמר רבי יוסי ברבי בון° באילין תרתין מילייא שיערייה רבי ששניהם גורמים לאותה צרה של הפקעת השערים ויוקר. רבי חגיי° כד דהוה נפק לתעניתה הוה אמר קומיהון אחונן אף על גב דאית בליבינן עקין סגין אל תבקשו אלא להן דאתינן על הצרה שבגללה התכנסנו. תנן: פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף מתניתא ד°רבי מאיר ד°רבי מאיר אמר
מאן דאמר חותך, מה הוא חותך את הפסוק? ויהי ערב ויהי בקר - פסוק בפני עצמו, גם של יום ראשון וגם של יום שני, הוא עושה פסוק בפני עצמו. הרי כתוב ביום הראשון ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, ואחרי זה כתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אז את הויקרא, ואת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, הוא אומר שזה פסוק נפרד. אז לכן הראשון קורא עד ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, הוא עוצר, והשני מתחיל ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אז ככה בעצם קיבלנו עוד פסוק. ואותו דבר לגבי השני והשלישי - השני מסיים בפסוק ויקרא אלהים לרקיע שמים, והשלישי מתחיל ויהי ערב ויהי בקר יום שני. הם בעצם מתייחסים ל"ויהי ערב ויהי בקר" בתור פסוק נפרד. אומרת הגמרא כך קיבלנו בעצם עשרה פסוקים.
אומרת הגמרא זה בסדר לגבי היום הראשון, אבל תנינן בשני יהי רקיע יקוו המים. עכשיו מה אמרת - חוזר? חוזר שני פסוקים, וזה בסדר, הוא מגיע לעשרה. אבל מה שאמרת חותך - אפילו חותך הרי אין בו תשעה פסוקים. כי בפסוק של היום השני באמת אתה יכול לחלק, כמו שאמרנו, בפסוק של היום השני אתה יכול להגיד שאחד אומר "ויקרא אלהים לרקיע שמים" ואז לעצור - זה הראשון יעשה, והשני יתחיל מ"ויהי ערב ויהי בקר יום שני", זה פסוק. בסדר, זה אפשרי. אבל ביום השלישי "ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי" זה כל הפסוק, אין מקום לחלק אותו. אז בעצם אתה יכול לחלק רק אחד מהם, קיבלת רק תשעה פסוקים.
התיב רבי פילפה בר פריטה קומי רבי זעירא, והרי פרשת עמלק, הרי אין בה תשעה פסוקים, יש רק תשעה פסוקים - אז למה לא הוסיפו עוד פרשה בהמשך? כי הרי במעמדות אמרנו שכל יום הוא קורא שני ימים - למה? כי ביום אחד אין מספיק, לכן מוסיפים עוד יום. אז למה בפרשת עמלק לא מוסיפים עוד פרשה כדי להגיע ליותר מעשרה פסוקים? אמר לו שאני היא של יום, כלומר בעמלק, אם היית לוקח פרשה נוספת זה לא קשור בכלל לפרשת עמלק, זה לא נושא היום. אבל בבריאת העולם הכל זה אותו דבר - היום הראשון, היום השני, כולם עוסקים בבריאת העולם, לכן יש לצרף עוד יום.
התיב רבי אלעזר בר מרום קומי רבי יונה, והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים. עכשיו אם אתה אומר שתיקנו עשרה פסוקים על כל שלושה עולים, אז אם כך צריך לקרוא עשרים ושלושה פסוקים, כי הרי יש שלושה עולים, עשרה ועשרה ועשרה - שלושים. כלומר ביחד, על כל שלושה צריך לקרוא עשרה פסוקים, אז שיהיה שלושים פסוקים. אז למה אמרו עשרים ואחד? נשאלת השאלה.
תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום. בשני היו מתענין על מפרשי ימים - שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, אז לכן התפללו על יורדי הים. בשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים, שנאמר ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים למקום אחד ותראה היבשה, אז לכן התפללו על הולכי היבשה. ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם, שנאמר ויאמר אלהים יהי מאורות, "מארת" כתיב, כתוב בלי ו', שמשמע קללה, אז לכן התפללו שלא יהיה מארה. בחמישי היו מתענין על המעוברות שלא יפלו ועל המיניקות שלא ימותו בניהן, שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה, אז לכן התפללו שהעוברים יצאו חיים.
תני לא היו מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת - כדי שלא יכנסו לשבת בעודם מעונים, ולא במוצאי שבת שלא יצאו מהתענית וימותו, וכל זה מפני כבוד שבת.
תני סנהדרין גדולה היתה מתענה עמהן. שאתה אומר - איך זה יכול להיות? הרי הם כל יום היו מתענים... אבל הם עצמם התחלפו, כל שבוע היה מעמד אחר. אבל אם סנהדרין מתענה איתם, אז סנהדרין יכולה להתענות בכל יום. אבל אמרה - לא, בכל יום מחלקין היו עצמן על בתי אבות, כלומר התחלקו הרכב מהם בכל המעמדות.
תני מתענין על שני דברים כאחת, מן הדא ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת. שאתה אומר - הבעיה אחרת, הייתה צרה אחרת וביקשו רק על אחת. אמר רבי תנחומא לא מן הדא, לא זה המקום, אלא מן הדא דכתיב ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה - צריך לבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא על הצרה הזאת ולא על אחרת.
אמר רבי חגיי בשם רבי זעירה, אם היו שני עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן - כלומר אם זה דברים כאלה שהם דומים, אז מתענים עליהם כאחד. שאתה אומר - למה בעינן תרתי מילי? למה באמת בשני הדברים האלה, מה מיוחד בהם? אמר רבי יוסי ברבי בון, בעינן תרי מילי דשעריה רבי - כלומר זה גורם להפקעת שערים. כיוון שהאנשים העשירים שומרים את התבואה ואין תבואה בשוק אז המחיר גבוה, אז בין אם זה נגרם בגלל שלא ירד גשם ובין אם זה נגרם בגלל מכת ארבה, בכל מקרה התוצאה היא זהה, לכן אפשר להתפלל עליהם כאחד.
רבי חגיי כד דהוה נפק לתעניתה, כמו שהיו הולכים לתענית על הגשמים, הוה אמר קומיהון - אחונן אף על גב דאית בליבינן עקין סגין אלא להן, יש לו הרבה צרות בלב, אל תבקשו אלא על זה. אל תבקשו על דברים אחרים אלא על הצרה שהתכנסנו למענה, אנחנו התכנסנו להתפלל על הגשם - נתפלל על זה.
תני פרשה גדולה קוראים אותה בשניים וקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף. ככה למדנו. ואתה אומר מתניתא דרבי מאיר, דרבי מאיר אמר - מתפללים שחרית וקוראים, מתפללים מוסף וקוראים. כלומר לפי רבי מאיר קוראים פעמיים. אבל לרבי נהוראי מתפללים שחרית וקוראים, מתפללים מוסף והולכים להם - במוסף לא היו קוראים.
[דף כב עמוד א]
מתפללין שחרית וקורין מתפללין מוסף וקורין. ברם כרבנן מתפללין שחרית וקורין מתפללין מוסף והולכין להן. תנן: כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית, קרבן מוסף אין בו בנעילה וקרבן עצים אין בו מנחה דברי °רבי עקיבא בן יוסף אמר לו °בן עזאי כך היה °רבי יהושע בן חנניה שונה קרבן מוסף אין בו מנחה וקרבן עצים אין בו מעמד נעילה הא מוסף יש בו ולא מתבטל אף פעם. אית תניי תני ומחלף ואומר שאם יש קרבן מוסף אין מעמד במוסף אבל במנחה יש. אמר רבי אחא° בשם רבי יסא° אסי: כמתניתן תנן: וקרבן עצים אין בו מעמד נעילה. אמר רבי סימון°: סוכרא דקיסא טרד וכי סחיבת חבילת עצים כל כך קשה שבגללה דוחים מעמד תנן: קרבן מוסף אין בו בנעילה מאי טעמא. אמר רבי מנא° בן יונה: מפני סעודות ראש חדש ולמה לא ידחה מעמד את סעודת ראש חדש אמר רבי אלעזר° בן פדת על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וסעודת ראש חדש נקראת תדיר שכל ישראל עושים אותה. אמר רבי חייה בר אבא° רבי יוחנן° בר נפחא מפקד לאילין סבין דכנישא דכיפרא כאשר העדים מתאחרים מטול ומיעול שיחקרו אותם מיד עד דהו יממא ואף שלא יספיקו לקדש ואתון מדכרין יעלה ויבא יומים בזמנו ובעיבורו. קרייא מסייע לרבי יוחנן° בר נפחא דכתיב (שמואל א כ כז) ויהי ממחרת החדש השני מאי שני. אין תימר תרין ירחין הוון, והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם משמע שהיו שני ימים רצופים ושניהם התקדשו.
מתני':
זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה בחמשה באב, בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו, בני יונדב בן רכב בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין בחמשה עשר בו, בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה באחד בטבת, שבו בני פרעוש שנייה. באחד בטבת לא היה מעמד שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים.
גמ': מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא ד_לבבשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה, עמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור ונקרבו מהן קרבנות ציבור והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לישכה מליאה עצים, ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא° המשנה שאמרה שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי ד°רבי יוסה היא דתנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אבל לא מהתנדבות של אדם פרטי שמא לא ימסרם יפה לציבור °רבי יוסי בן חלפתא אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אילא° אילעא: דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן כמו העומר אבל במכשירי קרבן כמו עצים כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני ד_לגאשה שעשתה כתונת לבנה כשירה ובלבד שתמסרנה לציבור. אמר רבי אחא°: ד°רבי יוסי בן חלפתא היא ד°רבי יוסי בן חלפתא אמר אף הרוצה מתנדב שומר חינם. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אילא° אילעא: דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן כמו העומר אבל במכשירי קרבן כמו בגדי כהונה כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור.
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת תענית, דף כב. הולכים על השורה השנייה. אומרת הגמרא, למדו במשנה: כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית. אם יש בו קורבן מוסף, אז אין בו מעמד בנעילה. אם יש בו קורבן עצים, אין בו מעמד במנחה. זה דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע אומר. אם יש בו קורבן מוסף, אין בו במנחה. אם יש בו קורבן עצים, אין בו מעמד בנעילה. אבל במוסף לעולם לא היה מתבטל, תמיד היה מעמד במוסף, ואית תניי תני ומחלף. הוא אומר שאם יש קורבן מוסף אז אין מעמד במוסף, אבל במנחה יש. אמר רבי אחא בשם רבי יסא: כמתניתן - כמו שאין בעצם במוסף תמיד היה מעמד. ואת אומרת לנו במשנה, שאם יש קורבן עצים אז אין מעמד בנעילה. אמר רבי סימון: סוכרא טרד - מה כל כך קשה לסחוב את העצים שבגלל זה ביטלו מעמד בנעילה? נשאר בשאלה. ואת אומרת לנו, אמרו במשנה, אם יש קורבן מוסף אז אין בו נעילה. מה היא טעמה? אמר רבי מנא: מפני סעודות ראש חדש. שואלת הגמרא: ולמה לא דחי מעמד את תפילת ראש חודש? אמר רבי אלעזר: כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. כן, אז ראש חודש היא קריאה יותר תדירה, למרות שבעצם גם מעמד היה כל הזמן, אבל מעמד זה רק יחידים, ותפילת ראש חודש זה כל ישראל, לכן זה נקרא תדיר.
אמר רבי חייה בר אבא: רבי יוחנן... כאשר הם היו בעצם מקיימים את החודש, אמר להם: כאשר העדים מתאחרים, מיטול ומעול. כלומר תתחילו לחקור אותם מיד עד לא יומא. כלומר, אפילו שאתם רואים שלא תספיקו, כן? שאר עוד כמה דקות השקיעה, אף על פי כן תתחילו לחקור אותם. לא משנה, לא תספיקו לקדש. וככה התלמוד מעתיקין יעלה ויבוא בזמנו. הרי מותר לכם תוכלו להגיד יעלה ויבוא גם ביום הראשון, באותו יום וגם למוחרת. אומרת הגמרא: קרייא מסייע לרבי יוחנן - שבאמת, פעמים שעושים יומיים ראש חודש, ושניים קדושים. נכתב: ויהי ממחרת החדש השני. מאי שני? אם תאמר תניא הכי, נביא תרין ירחין, שני חודשים אחרי חודש, והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. מדובר על שני ימים רצופים. אז רואים מכאן שפעמים שהיו עושים שני ימים רצופים ושניהם התקדשו.
בפרק ד' הלכה ד' אומרת המשנה: זמן עצי כהנים והעם תשע. כלומר יש תשעה ימים שבהם היה עניין של הבאת עצים, שהיו ימים טובים בגלל הבאת עצים. באחד בניסן זה היום טוב של בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז זה בני דוד בן יהודה. בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו, כלומר בשבעה באב זה בני יונדב בן רכב. בעשרה בו, עשרה באב זה בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו, חמישה עשר באב זה בני זתוא בן יהודה. ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה - מי שלא יודע בדיוק לאיזה משפחה הוא שייך. בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות זה בעשרים בו, בעשרים באב. עכשיו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה, ובני פרעוש עושים עוד יום אחד באותו יום.
אומרת המשנה: באחד בטבת לא היה מעמד. למה לא היה מעמד? כיוון שהיה בו הלל, גם הלל, גם קרבן מוסף וקרבן עצים. אז כולם נדחו. שואלת הגמרא: מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות? אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה. עמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן, הם מסרום לציבור ו קרבו מהן קרבנות ציבור, והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו לישכה מליאה עצים, אם יעמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן, שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה.
אמר רבי אחא: המשנה שאמרה שעצים וקרבנות ציבור יכולים לבוא מאדם פרטי, כמו שראינו, ד°רבי יוסה היא דתנן - שומרי שביעית, כלומר צריכים להיות בעומר. אז שומרי שביעית נוטלים שכרם מתרומת הלשכה, אבל לא מהתנדבות של אדם פרטי, כי שמא לא ימסור אותם לציבור. °רבי יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אין בעיה, גם אדם פרטי יכול להתנדב והוא ימסור את זה יפה, לא חוששים.
אמר רבי יוסי בשם רבי אילא: דברי הכל היא, כלומר עצים כולם מודים שאדם פרטי יכול להביא. למה מה פליגין - בגופו של קרבן כמו עומר, אין מחלוקת, אבל במכשירי קרבן כמו העצים, בזה כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. כלומר אדם יחיד יכול למסור את זה לציבור.
תני אשה שעשת כתונת לבנה לציבור - עשתה כתונת כשרה, ויכולה למסור אותה לציבור. אמר רבי אחא: ד°רבי יוסי היא ד°רבי יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חינם. רבי יוסי° בשם רבי אילא: דברי הכל היא, כי מה פליגין? בגופו של קרבן, כמו שראינו בעומר, אבל במכשיר קרבן כמו כלי כהונה, כמו עצים, כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור.
[דף כב עמוד ב]
מתני' פליגא על רבי אחא° דתנן: אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן °רבי יוסה אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד משמע שלא רק °רבי יוסי בן חלפתא אלא אף רבנן מסכימים שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי וכל המחלוקת היתה רק האם אותם ימים נוהגים גם אחרי החרבן. ועוד מן הדא דתני אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק אנו היינו מבני סנאה בן בנימין, וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו ד_לגמתענין ולא משלימין ו°רבי אליעזר בי רבי צדוק ודאי נהג בשיטת חכמים. מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם, כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות, ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו. וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו: לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו: איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו, כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם. מהו בני סלמיי הנתוצתי שובר הסלמות אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין ועושה אותן כמין סולם ונותנין על כתיפיו. וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר היה אומר לו: לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו: איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם. על ידי שנתנו את נפשם למצוה זכו לקנות שם טוב בעולם ועליהם הוא אומר (משלי י', ז') זכר צדיק לברכה.
מתני':
חמשה דברים אירעו את אבותינו ד_לדבשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז — נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.. ד_להבט' באב — נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר..
גמ':כתיב (שמות משפטים כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי ויעל משה. שביעי שהוא לאחר הדיברות, ותחילה לארבעים שמתן תורה היה בו' בסיוון למחרת בז' בסיוון כיסה הענן את משה שישה ימים, ובשביעי עלה להר ושהה שם עוד שלושים ושלושה ימים, נמצא שסוף הארבעים היה ביום יז' תמוז. אמר להן: משה ארבעין יומין אנא מיעבד בטורא. כיון שהגיע יום ארבעים ולא בא מיד (שמות כי תשא לב א) וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. וכיון שהגיע שש שעות ולא בא מיד (שמות כי תשא לב א) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו'. (שמות כי תשא לב ז) וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו'. (שמות כי תשא לב יז) וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. אמר משה: אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול? (שמות כי תשא לב יח) ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. אמר רבי יסא° אסי: קול קילוס עבודת כוכבים ומזלות אנכי שומע. אמר רבי יודן° בשם רבי יסא° אסי: אין כל דור ודור שאין בו אונקי משקל קטן אחת מחטא של עגל שכל דור משתלם מעט מעונש העגל. כתיב (שמות כי תשא לב יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת. אמר רבי חלקיה° בשם רבי אחא°: מיכן שלא יהא אדם דן אומדות. דרש משה מקל וחומר מה אם פסח שהיא מצוה יחידית נאמר בו (שמות בא יב מח) כל ערל לא יאכל בו התורה שכל המצות כלולות בה על אחת כמה וכמה. (שמות כי תשא לב יט) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר. תני °רבי ישמעאל בן אלישע הקדוש ברוך הוא אמר לו: שישברם שנאמר (דברים עקב י ב) ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת אמר לו
ואת אומרת המשנה פליגא על רבי אחא: אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן. °רבי יוסה אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן. אבל בכל זאת מה רואים כאן? רואים כאן שלא רק רבי יוסי אלא גם רבנן מסכימים שעצים וקרבנות נתרמים על ידי אדם פרטי. כולם, גם חכמים מודים שהימים האלה קיימים, אלא המחלוקת היא האם קיימים גם אחרי החורבן או לא - זה המחלוקת של רבי עקיבא. אבל גם חכמים מודים שהימים האלה קיימים, לכן זה לא רק כביחיד, זה גם חכמים יכול לסדר.
ועוד מן הדא דתני: אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק אנו היינו מבני סנאה בן בנימין, וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיו מתענין ולא משלימין, כי זה היום שלהם, זה יום של אבקת עצים, אז לכן לא התנו ולכן הם לא השלימו. הרי רבי אלעזר ברבי צדוק ודאי לא היה הולך אחרי הרבים, כי הרי זה כבר רבי אחא כבר נפסק ההלכה. אז רואים מכאן שלא כמו רבי אחא.
מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים, שם שומרים. לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם. כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות, בתאנים, ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו. וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו: לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו: איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו, כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי. עם העלי הזה לרסק את הדבלות, להכין להם דבלה, את התאנים. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם.
עכשיו מהו בני סלמיי הנתוצתי? כלומר שומרי הסולמות. אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין כמו סולם, ועושה אותן כמין סולם ונותנין על כתיפיו. וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר היה אומר לו: לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו: איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם.
על ידי שנתנו את נפשם למצוה זכו לקנות שם טוב בעולם ועליהם הוא אומר זכר צדיק לברכה.
בפרק ההלכה הבאה אומרת המשנה: חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז — נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בט' באב — נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.
ואת אומרת: כתיב וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי ויעל משה. אז אומרת הגמרא: שביעי שהוא לאחר הדיברות, ותחילה לארבעים. כלומר שמתן תורה היה בו' בסיוון, ולמחרת בז' בסיוון כיסה ענן את משה שישה ימים, ובשביעי הוא עלה להר. כלומר, השישה ימים שהיה מכוסה בענן זה חלק מהארבעים. ונשלמו שלושים ושלושה ימים, נמצא שסוף הארבעים היה ביום ז' בתמוז.
אמר להן: משה ארבעין יומין אנא מיעבד בטורא, כמו שאמר להם ארבעים יום יבוא. כיון שהגיע יום ארבעים ולא בא מיד וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. וכיון שהגיע שש שעות ולא בא מיד ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו'. וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו'. וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. אמר משה: אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול? ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. אמר רבי יסא: מה זה קול ענות? קול קילוס עבודת כוכבים אנכי שומע.
אמר רבי יודן בשם רבי יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל. כלומר כל דור מקבלים טיפה עונש על חטא העגל. ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת. אמר רבי חלקיה בשם רבי אחא: מיכן שלא יהא אדם דן אומדות. תתקרב, תבדוק. אז כמו שמשה רבנו לא פסק מה זה, אלא עד שהוא הגיע וראה. הוא לא פסק בעומד.
דרש משה מקל וחומר: מה אם פסח שהיא מצוה יחידית נאמר בו כל ערל לא יאכל בו. התורה שכל המצות כלולות בה על אחת כמה וכמה. כן, עם ישראל שעבד עבודה זרה, על אחת כמה וכמה. ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר. תני °רבי ישמעאל: הקדוש ברוך הוא אמר לו שישברם שנאמר ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת. אמר לו: יפה עשית ששברת.
[דף כג עמוד א]
יפה עשית ששיברת. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן°: הלחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפיש בטפחיים והקדוש ברוך הוא בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו, הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר (דברים וזאת הברכה לד יב) ולכל היד החזקה שהקדוש ברוך הוא משבחו ואומר ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי יוסה בר אביי° הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן דכתיב (דברים עקב ט יז) ואתפש בשני הלחת. תני בשם °רבי נחמיה: הכתב עצמו פרח. אמר רבי עזרה° בשם רבי יהודה בי רבי סימון°: הלוחות היו משאוי ארבעים סאה, והכתב היה סובלן, כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו. ובטל התמיד אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי°: בימי מלכות יון היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני טלאים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר כבש ולא גדי והתעכבו לחפש עד שעה רביעית באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד °רבי יודה בר בבא ד_לועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי° אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני טלאים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים, לא הספיקו להגיע לחצי חומה עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל באותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית בשבעה עשר בתמוז. הובקעה העיר כתיב (ירמיהו ל"ט, ב') בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין. אמר רבי תנחום בר חנילאי°: קילקול חשבונות יש כאן שבאמת בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר, אלא שמצער החרבן התבלבלו והנביא כתב את הטעות להראות את גודל צער החרבן הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ו, א') ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מתי שמחו ואמרו האח אין תימר בא' באב עדיין לא נשרף אין תימר בא' באלול הרי ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אז למה אנשי צור חיכו לשמוח על החרבן עד א' אלול אלא קלקול חשבונות יש כאן. שבאמת בית המקדש חרב בתשעה באב, אבל בגלל הצער טעו וחשבו שבא באב חרב הבית. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° רבי יוחנן° בר נפחא אמר משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו. אמר: יעשה זה ראש לחשבונות כדי לזכור את הצער שהיה לו על בנו. רבי שמעון בן לקיש° אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש נהרג אמר יעשה זה ראש לחשבונות. רבי מנא° בן יונה בעי ניחא נתקלקלו לשעבר דילמא להבא אז אם הובקעה העיר בשבעה עשר בתמוז איך טעו לומר שזה היה בתשעה בתמוז. בין כמאן דאמר בתשעה לחדש תמוז הובקעה העיר ובא' באב חרב המקדש בין כמאן דאמר בשבעה עשר לחדש תמוז הובקעה העיר ובט' באב חרב המקדש כמה ביניהון? כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש. אמר רבי אבונה°: סימנא (ירמיהו א', י"א) מקל שקד אני רואה, מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מאן דאמר בט' לחדש בא' באב חרב הבית מאן דאמר בי"ז בט' באב חרב הבית. תני °רבי שמעון בר יוחאי °רבי עקיבה רבי היה דורש (זכריה ח', י"ט) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו'.
אנחנו לומדים במסכת תענית דף כ"ג. אומרת הגמרא אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה, והיה משה תפוס בטפחיים והקדוש ברוך הוא בטפחיים, וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף אומר ולכל היד החזקה - הקדוש ברוך הוא משבח אותו, אומר יאה שלמא על ידה דגברת עליה מינאי, כביכול.
אמר רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי: הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב ואתפוש בשני. תני בשם רבי נחמיה: הכתב עצמו פרח. אמר רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון: הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן. כבר אי אפשר היה להרים את זה, אבל הכתב נשא אותם, כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו.
אמרנו במשנה שגם כן בוטל התמיד. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני טלאים. פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים. עכשיו הגדי פסול לתמיד שנאמר "את הכבש האחד תעשה בבוקר", וזה לא גדי. והתעכבו לחפש עד השעה הרביעית. באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.
אמר רבי לוי: אף בימי מלכות הרשעה הזאת - בימי רומי - היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין שני טלאים, ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים. ולא הספיקו להגיע לחצי חומה עד שנעץ החזיר אצבעותיו בחומה והזדעזעה החומה וקפץ ארבעים פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית.
בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר. והא כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר, ואת אמר הכי? יש כאן סתירה - אחד אומר בשבעה עשר. אמר רבי תנחום בר חנילאי: קלקול חשבונות יש כאן. כלומר, באמת בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר, אלא שמצער החורבן התבלבלו, והנביא כתב את הטעות להראות את גודל צער החורבן. הדא הוא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר ה' אלי - כלומר בראש חודש בא דבר ה' אליו - בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח האח. אז מתי שמחו ואמרו האח האח? אם תאמר זה היה באחד באב - איך זה יכול להיות, הרי עדיין לא נשרף בית המקדש. אם תאמר באלול - זה לא הגיוני, הרי ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור, תוך יום ולילה אי אפשר להגיע מירושלים לצור. אז למה הם חיכו לשמוח על החורבן עד אלול? אלא קלקול חשבונות יש כאן - גם פה יש טעות, כלומר מגודל הצער טעו בחשבון.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש נחלקו בזה. רבי יוחנן אמר: משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו. אמר: יעשה זה ראש לחשבונות - כדי לזכור את הצער שהיה לו על בנו. רבי שמעון בן לקיש אמר: משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו, באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש - כלומר נהרג. אמר: יעשה זה ראש לחשבונות. שוב, מרוב הצער הוא אמר שזה יהיה החשבון, למרות שיש בזה טעות - כדי לזכור את הצער.
רבי מנא בעי: ניחא נתקל לו לשעבר, דילמא להבא? בדרך כלל כשטועים טועים על העתיד, לא על העבר. נשאר בשאלה משהו פסיכולוגי.
אומרת הגמרא: בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עשר, מה ביניהון? עשרים ואחד יום. מיום שהובקעה העיר עד החורבן היו עשרים ואחד ימים. אמר רבי אבונה: סימנא מקל שקד אני רואה, מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום, כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מאן דאמר בתשעה לחדש - הוא סובר שבאחד באב חרב הבית. מאן דאמר בשבעה עשר בתמוז - ובתשעה באב חרב הבית.
[דף כג עמוד ב]
ד_לזצום הרביעי זה י"ז בתמוז שנשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי זה ג' בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי זה י' בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם הדא הוא דכתיב (יחזקאל כד א ב) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם. ואני אומר צום העשירי זה חמשה בטבת יום שבאת שמועה לגולה על החרבן הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ג, כ"א) ויהי בעשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הובקעה העיר. אלא שביהודה מתענין על המעשה לכן הם מתענים בעשרה בטבת ובגליות על השמועה לכן הם התענו בחמישה בטבת. °רבי עקיבה דורש את הפסוקים לפי סדר החדשים ונמצא ראשון אחרון ואחרון ראשון ואני דורש לפי סדר ההתרחשות ראשון ראשון ואחרון אחרון ואני רואה את דבריי מדברי °רבי עקיבה. ושרף אפוסטומוס את התורה איכן שרפה רבי אחא° אמר במעברתא גשר דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה. והעמיד צלם בהיכל ואית תנייא תני הועמד. מאן דאמר הועמד צלמו של מנשה מאן דאמר העמיד אותו אפוסטמוס ששרף את התורה הוא גם העמיד צלם בהיכל צלמו של אפוסטומוס. למאן דאמר צלמו של מנשה מפני מה לא קבעו אותו יז בתמוז תענית לילה ויום כמו תשעה באב רבי חיננא אבוי דבר ינטה° אמר בשם רבי בנייה°: שלא קבלו רוב ציבור עליהם. אמר רבי יהושע בן לוי°: כל מה שנעשה בזה ביז' בתמוז חזר שנתנו לוחות שניות ויש לנו תורה והצלם נהרס וכל מה שנעשה בזה בט' באב לא חזר שעדין לא נבנה הבית. רבי לוי° אמר כתיב (ויקרא אחרי מות יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום ואם היו עושים גם שבעה עשר בתמוז יום שלם לא היו מספיקים להבריא עד תשעה באב. תנן: בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ הדא הוא דכתיב (במדבר בהעלותך י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' וכתיב (במדבר בהעלותך י לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים עד כג באייר מאי ויסעו מהר ה' אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי° לאילין טלייא דמיתפניי מן סיפרא ונפקין לון בכפריי כתינוק הבורח מבית הספר בו ביום נתאוו תאוה דכתיב (במדבר בהעלותך יא כ) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם עד כג סיון ובשבעת ימי מרים דכתיב (במדבר בהעלותך יב טו) ותסגר מרים מחוץ למחנה עד ראש חדש תמוז ובארבעים יום של מרגלים כתיב (במדבר שלח יג כה כו) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וגו' עד ט' באב שאותו שנה היה אב מלא אתון אשכחינון עסיקין בהלכות חלה וערלה. אמרו להן: לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה. מיד (במדבר שלח יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא. אמר להן הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות עתידין אתם לבכות בכייה של ממש דכתיב (איכה א', ב') בכה תבכה בלילה. תני °רבי שמעון בן יוחי כתיב (במדבר בהעלותך יא י) וישמע משה את העם בכה למשפחתיו וגו' על עסקי משפחותיו על שש עריות שאסר להן משה אחותו מאביו אחותו מאמו אחות האב אחות האם נדה אשת אח. אמר לון: אפילו כן מה חמיתון אמרין ליה (במדבר שלח יג לב) ארץ אכלת ישביה הוא כל קירייא דהוינן עלין תמן הוינן משכחין מתין. אמר להן הקדוש ברוך הוא בטובה שעשיתי לכם אמרתם ארץ אוכלת יושביה היא, כל קירייא דהוון עלן בה הוה טב קרתא החשוב שבעיר מיית עד דהוון מיטפלין ביה הוון מעללין קרתא ונפקין לון ובר נש לא ידע בהון. ולא עוד אלא דאמרתון (במדבר שלח יג לג) ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם
תני רבי שמעון בר יוחאי: רבי עקיבה היה דורש כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו. צום הרביעי זה י"ז בתמוז שנשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי זה ג' בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי זה י' בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם, הדא הוא דכתיב ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם.
בעצם, לפי רבי עקיבא הסדר של הפסוקים הוא לפי החודשים, למרות שזה לא לפי סדר התכיסות. ואני אומר: צום העשירי זה חמשה בטבת יום שבאת שמועה לגולה על החורבן, הדא הוא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הובקעה העיר. אלא שביהודה מתענין על המעשה - לכן תלו בעשרה בטבת - ובגליות על השמועה - לכן תלו בחמישה בטבת.
רבי עקיבה דורש ראשון אחרון ואחרון ראשון - לפי סדר החודשים, נמצא הראשון אחרון ואחרון ראשון. ואני דורש ראשון ראשון ואחרון אחרון - לפי סדר התכיסות. ואני רואה את דבריי מדברי רבי עקיבה.
בשאלה איכן שרף אפוסטומוס את התורה - רבי אחא אמר במעברתא דלוד, בגשר של לוד. ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה. והעמיד צלם בהיכל - ואית תנייא תני הועמד. מאן דאמר הועמד - הכוונה לצלמו של מנשה. מאן דאמר העמיד - הכוונה שאותו אפוסטומוס ששרף את התורה, הוא גם העמיד צלם בהיכל, את הצלם של עצמו.
ושואלת הגמרא: מפני מה לא קבעו את יום י"ז בתמוז לתענית לילה ויום כמו תשעה באב? אמר רבי חיננא אבוי דבר ינטה בשם רבי בנייה: שלא קבלו רוב ציבור עליהם. כלומר הציבור לא קיבל אותו כעבודה זרה, לכן לא עשו לילה ויום. אמר רבי יהושע בן לוי: כל מה שנעשה בזה חזר וכל מה שנעשה בזה לא חזר. כלומר כל מה שהרע שנעשה בי"ז בתמוז חזר ונתקן - הרי ניתנו לוחות שניים, ואש תורה והצלם נהרס. אבל כל מה שנעשה בתשעה באב לא חזר, כי עדיין חרב הבית.
רבי לוי אמר: כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ועכשיו אין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום - אדם שצם לילה ויום, מאור עיניו לא חוזרים אלא לאחר ארבעים יום. אז אם היו עושים גם שבעה עשר יום שלם, לא היו מספיקים להפריש לתשעה באב. לכן תיקנו שרק מהבוקר.
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ. הדא הוא דכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו', וכתיב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים - אז היה עוד שלושה ימים עד כ"ג באייר. רבי זכריה חתניה דרבי לוי: לאילין טלייא דמיתפניי מן סיפרא ונפקין לון - כמו תלמידים, שכשמסתיימים הלימודים הם בורחים מבית הספר, בו ביום נתאוו תאוה, דכתיב עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם - אז הוסיף חודש, לכ"ג באייר נגיע לכ"ג בסיוון. ובשבעת ימי מרים ותסגר מרים מחוץ למחנה - עוד שבעה ימים עד ראש חודש תמוז. ובארבעים יום של מרגלים וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וגו' - זה יצא עד תשעה באב, שבאותה שנה היה אב מלא.
אתון אשכחינון עסיקין בהלכות חלה וערלה. אמרו להן: לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא. אמר להן: אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות, עתידין אתם לבכות בכייה של ממש, בכה תבכה בלילה.
תני רבי שמעון בן יוחי: כתיב וישמע משה את העם בכה למשפחתיו וגו', על שש עריות שאסר להן משה - אחותו מאביו ואחותו מאמו, אחות האב ואחות האם, נדה ואשת אח. אמר לון: אפילו כן, מה חמיתון? אמרין ליה: ארץ אכלת ישביה הוא, כל קירייא דהוינן עלן תמן הוינן משכחין מתין. אמר להן הקדוש ברוך הוא: בטובה שעשיתי לכם אמרתם ארץ אוכלת יושביה היא - כפרתם בזה. כל קירייא דהוון עלן בה הוה טב קרתא מיית, האיש החשוב בכפר היה מת, עד דהוון מיטפלין ביה הוון קרתא ונפקין לון ובר נש לא ידע בהון - המרגלים נכנסו, ריגלו את העיר וחזרו בלי שהראו אותם, ולא ידעו בהם. ולא עוד אלא דאמרתון ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.
אמר רבי שמעון: בזה הם דיברו דברים כלפי מעלה, כפרו בקדוש ברוך הוא, דכתיב "כי חזק הוא ממנו" - אמרו כביכול הקדוש ברוך הוא לא יכול נגד הכנעני. שפת אמת אומר: איך יכול להיות שנשיאי ישראל כפרו בקדוש ברוך הוא, זה לא יכול להיות! אלא באמת במודע הם היו צדיקים גדולים, תלמידי חכמים, יראי שמים, אבל בתת-מודע הם כפרו בקדוש ברוך הוא. למה? כיוון שהקדוש ברוך הוא אמר שעם ישראל יכול להתמודד עם הארץ, עם הכנענים, עם הרוע בעולם, והם סברו שהקדוש ברוך הוא ודאי יכול לעזור, אבל עם ישראל לא מצליח להתמודד. ובזה שהם כפרו ביכולת של עם ישראל, בעצם הם מראים שכפרו בתת-מודע ביכולת שהקדוש ברוך הוא נתן, כי הקדוש ברוך הוא האמין בעם ישראל, ואם הם לא מאמינים ביכולת של עם ישראל בעצם זו כפירה בקדוש ברוך הוא.
[דף כד עמוד א]
ידעין הויתון מה דהוינא עבד לכון באפיהון איך עשיתי שתראו בעינהם. אמר רבי שמעון בן לקיש°: דיברו דברים כלפי למעלן דכתיב (במדבר שלח יג לא) כי חזק הוא ממנו אמרו כביכול לא יכול הקדוש ברוך הוא להון. אמר רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינא° כתיב (ירמיהו יא טז) לקול המולה גדלה לקול המילה הגדולה לשון הרע שאמרתם הצית אש עליה נשרף בית המקדש ורעו דליותיו שנדדו במדבר ארבעים שנה. תני °רבי יוסי בן חלפתא אומר יום שחרב הבית היה מוצאי שבת יום ראשון ומוצאי שמיטה שנה שמינית ומשמרתו של יהויריב והמקדש נחרב בט' באב וכן בשני. בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרין (תהלים צ"ד, כ"ג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו אף שזה שיר של יום רביעי קינה יצאה מפיהם. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° בר נפחא: מהו לומר שיר בלא נסכים אמר לו: נישמעינה מן הדא דתני: בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וגו' והרי כבר בשבעה עשר בתמוז בוטל התמיד, ואם אין קרבן אין נסכים, מכאן שאומרים שירה אף בלא נסכים. רבי אבהו° אמר איתפלגון רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° רבי יוחנן° בר נפחא אמר אומרים שיר בלא נסכים רבי שמעון בן לקיש° אמר אין אומרים שיר בלא נסכים. התיב רבי יוחנן° בר נפחא לרבי שמעון בן לקיש° והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם אמר לו רבי שמעון בן לקיש° מה את שמע מינה אף שבוטל התמיד היו נסכים שהיו חייבים להביא מקרבן תמיד של יום רביעי שהקריבו קדם שבוטל התמיד, ורק באותו יום הביאו אותם ועליהם אמ מאחר שאלו הנסכים היו מזמנו של שיר היו מיום רביעי דבהא פליגי רבי יוחנן° בר נפחא אמר כשמביאים נסכים של אתמול שירו של יום אומרים ואף אם הביאו נסכים של יום רביעי שיר של יום ראשון היו צריכים לאמר וממה שאמרו שיר של יום רביעי משמע שלא אמרו את השיר על הנסכים, ומכאן שאמרים שיר שלא על הנסכים רבי שמעון בן לקיש° אמר כשמביאים נסכים של אתמול שירו של אתמול אומרים דרשות על שמות המשמרות שהיו בזמן החורבן יהויריב מרון וסרביה ידעיה עמוק ציפורים. אמר רבי לוי° יהויריב מרון וסרביה יהויריב גברה מירון קרתה מסרביי מסר בייתא לשנאייא. אמר רבי ברכיה° הכהן: יהויריב יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו. ידעיה עמוק ציפורים ידע יה עצה עמוקה שבלבם והגלם כציפורין תנן נלכדה ביתר רבי הוה דרש עשרין וארבעה עבדין מאורעות קשים שנרמזו בפסוק (איכה ב', ב') בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב ורבי יוחנן° בר נפחא דרש שיתין. ורבי יוחנן° בר נפחא יתיר על °רבי אלא על ידי ד°רבי הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין שזכרו את החורבן והוה דרש ואינין בכין לכן °רבי הפסיק את הדרשה ומשתתקין וקיימין לון וכיוון שהפסיקו אותו הזכיר רק עשרים וארבע דברים. תני אמר °רבי יהודה בן רבי אלעאי °רבי ברוך רבי היה דורש כתיב (בראשית תולדות כז כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו, קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני °רבי שמעון בן יוחי °רבי עקיבה רבי היה דורש כתיב (במדבר בלק כד יז) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. °רבי עקיבא בן יוסף כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר לו °רבי יוחנן בן תורתא °עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. רבי יוחנן° בר נפחא אמר קול יעקב שצווח על שהיה אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן: וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך. וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס', י"ב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו. שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר והוה °רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה: חד כותיי: לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמדינתא נכנס דרך הביוב עאל ואשכח °רבי אלעזר המודעי קאים מצלי עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה. חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך. אמר ליה: מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אם אנא אמר לך מלכא קטל לי, ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי, טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה: אמר לי דאנא משלים מדינ ראו אותו בני העיר לאותו הכותי והביאו אותו אל בן כוזיבא, ואמר לו: ראינו לזקן זה שדיבר עם דודך רבי אלעזר המודעי. אמר לו הכותי לבן כוזיבא: אם אני אומר לך מלך אדריינוס הורג אותי, ואם לא אומר לך אתה הורג אותי, מוטב שמלך יהרוג אותי ולא אתה. ואמר לו אותו כותי, רבי אלעזר המודעי אמר לי: שהוא רוצה להשלים המקום לאנדריינוס. אתא גבי °רבי אלעזר המודעי אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה אמר לו לא כלום
אנחנו פותחים בירושלמי מסכת תענית, דף כ"ד. נתחיל מהשורה השלישית. אומרת הגמרא: תני רבי יוסי אומר יום שחרב הבית היה מוצאי שבת. כלומר, זה היה יום ראשון. ומוצאי שמיטה. זה היה שנה שביעית-- שמינית. ומשמרתו של יהויריב והמקדש נחרב בט' באב וכן בשני. בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרין וישב עליהם את אונם. ולמרות שזה בעצם היה יום ראשון, הם שרו שיר של יום רביעי. אז הפשט אני מסביר את זה שהכוונה שיצא מהם איזה כמו קינה. אבל אנחנו רואים בגמרא שיטות אחרות.
רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן: מהו לומר שיר בלא נסכים? אמר לו: נישמעינה מן הדא דתני: בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם. והרי כבר בשבעה עשר בתמוז בוטל התמיד. אז אם אין קורבן, גם אין נסכים. אז מכאן שהם רואים שאומרים שירה גם בלא נסכים.
רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים, רבי שמעון בן לקיש אמר אין אומרים שיר בלא נסכים. התיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את. אמר לו רבי שמעון בן לקיש: מה את שמע מינה? מה הראיה מפה? למרות שבוטל התמיד, היו נסכים שהיו חייבים להביא, קורבן תמיד של יום רביעי שהכירו אותו קודם שבוטל התמיד. היה קורבן שהכירו פעם לפני שבוטל התמיד, והנסכים שלא הביאו, ורק עכשיו הביאו אותו, באותו יום הביאו אותו, ועל זה הם אמרו שירה. ומה הראיה שהיה מדבר ביום ראשון והם אמרו שיר של יום רביעי? כי הנסכים האלה היו ביום רביעי, כלומר אלו נסכים היו מזמנו של שיר, כלומר ביום רביעי, ובזה מחלוקת דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.
רבי יוחנן אמר שירו של יום, רבי שמעון בן לקיש אמר שירו של אתמול אומרים. כלומר, את השיר של אותו יום שמביאים אותו, לא את השיר של היום שבו שייך הקורבן שלו, אלא באותו יום שמביאים אומרים את השיר של אותו יום. אז גם אם הם הביאו נסכים של יום רביעי, הם היו צריכים להגיד שיר של יום ראשון, ומזה שאתה רואה שהם אמרו שיר של יום רביעי, משמע שהם לא אמרו את השיר של הנסכים - מכאן רואים שאומרים שיר שלא על נסכים. ורבי שמעון בן לקיש אומר כשמביאים נסכים של אתמול שירים של אתמול אומרים, כלומר השיר של אותו זמן של הקורבן.
עכשיו הגמרא מביאה כל מיני דרשות על השמות של המשמרות שהיו בזמן החורבן - יהויריב, מרון, סרביא, ידיעיה, עמוק וציפורים. אומרת הגמרא, אמר רבי לוי: יהויריב גברה מירון קרתה, מסרביי מסר בייתא לשנאייא. כך הוא דורש תמיד את השמות שלהם. אמר רבי ברכיה: יהויריב יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו. ידעיה עמוק ציפורים - אלו השמות האחרים של המשמרות. ידע יה עצה עמוקה שבלבם והגלם נלכדה ביתר.
זה אחד מהדברים שקרו. רבי הוה דרש עשרין וארבעה עבדין - כלומר, הוא דרש עשרים וארבעה מאורעות קשים שנרמזו בפסוק בלע ה' ולא חמל וכו'. רבי יוחנן דרש שיטים, שישים. שואלת הגמרא: ורבי יוחנן יתיר על רבי? הרי רבי קדם לו, גם רבי היה רבו, אז איך יכול שרבי דרש פחות מרבי יוחנן? אלא על ידי ד°רבי הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינין בכין ומשתתקין וקיימין לון. כלומר, רבי היה קרוב לחורבן, ובזמן שלו היו עדיין זקנים שזכו את החורבן, והוא דרש והם היו בוכים, ולכן רבי הפסיק את הדרשה - הם משתתקים וקיימין לו. כלומר, הוא הפסיק את הדרשה באמצע, וכיוון שהפסיקו אותו אז הוא הזכיר רק עשרים וארבעה דברים, הוא לא הספיק. אבל רבי יוחנן דרש את כולם.
תני אמר רבי יהודה בן רבי אלעאי, רבי ברוך רבי היה דורש: הקול קול יעקב והידים ידי עשו - הכוונה קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני רבי שמעון בן יוחי: רבי עקיבה רבי היה דורש: דרך כוכב מיעקב - דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבא כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא.
רבי יוחנן, קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. אמר רבי יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות. והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. כך הוא בחר אותם - מי שמסוגל, מי שיש לו אומץ לנשוך ולחתוך אצבע, כך הוא בחר אותם. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן: וכי היאך איפשר לבדקן? איך אני אדע מי מספיק אמיץ? הרעיון הוא גם כן שהם מסוגלים ללכת - מי שבעצם חתך את האצבע אז הוא גם לא יכול להסתתר, כי כל ישראל יראה יהודי בלי אצבע. אז היה פה משהו שהוא חייב להילחם עד מוות, כלומר חייב להילחם במסירות נפש.
אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך - במחנה שלך לא יהיה שם. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך. וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף. כלומר אל תעזור לי ואל תהיה נגדי. הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו. שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר - כלומר שלוש שנים וחצי הוא הקיף את ביתר. והוה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום.
בעא אדריינוס מיזל ליה - והחליט מיד לעצור, להפסיק ללכת חזרה לרומי. אמר ליה חד כותיי: לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. אני אעשה משהו שיגרום שהמדינה תימסר בידך, ביתר. עאל ליה מן ביבא - היה איזה תעלה שדרכה הוא נכנס לביתר. עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי - מצא את רבי אלעזר המודעי מתפלל. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה - עשה עצמו כאילו הוא לוחש לו משהו. חמוניה בני מדינתא- אנשים ראו את הכותי הזה כאילו מדבר עם רבי אלעזר. ואייתוניה גבי בן כוזבא - לקחו אותו לבן כוזבא. אמרון ליה: חמינן ההן סבא משתעי לחביבך - ראינו שהוא מדבר עם דוד שלך.
אמר ליה: מה אמרת ליה ומה אמר לך? אמר ליה: אנא אמר לך מלכא קטל לי, ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי, טב לי מלכא קטל יתי ולא את. כלומר אני מעדיף שהמלך יהרוג אותי ולא אתה. אמר ליה: אמר לי משלים - כלומר שאם אני אסגיר את המדינה לרומאים. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה: לא כלום. מה אמרת ליה? אמר לו: לא כלום. ליה חד בעוט וקטליה - הרג אותו.
[דף כד עמוד ב]
יהב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה י"א, י"ז) הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. הרגת את °רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה. אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס, אמר לון: מאן קטל הדין? אמר ליה: חד כותייא: אנא קטלתיה. אמר לי: חמי לי פטומיה. חמי ליה פטומיה את הגוף שלו לראות אם נהרג בחרב אשכח שהוא שלם וחכינה כרוכה עליו אמר אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל קטלי וקרא עליו (דברים האזינו לב ל) אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם. והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קריבה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. אמרו: שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין, ויש אומרים תשע של שלש שלש סאין. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר: חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות, והיו אומרים: אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם. וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו, ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה (איכה ג', נ"א) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים, ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו אחרי אחד עשר שנים. אמר רב חונה°: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה. תני °רבי יוסי בן חלפתא אומר נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בית המקדש ולמה חרבה על שהדליקה נירות משמחה לאחר חורבן בית המקדש. ולמה הדליקה נירות שהיו בוליוטי עשירי ירושלם יושבים באמצע המדינה. וכד דהוון חמין בר נש סליק כאשר ראו אדם נכנס לירושלים לירושלם הוון אמרין ליה כדי להיכנס עימו בדברים, כדי שיהיו עדים שאכן הם היו יחד, והתחילו בדברי שטות שיחשוב שהם סתם מתבדחים בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס שמענו שעליתה לירושלים כי אתה רוצה שימנו אותך לשר או מושל והוא אמר לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא שמענו שעליתה לירושלים כי אתה רוצה למכור שדה דילך והוא אמר לון לית בדעתי. והוה חבריה אמר לו: מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא היו שולחים את שטר המכירה לבר בייתה לממונה על השדות ואמרין ליה אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה אם יבא פלוני להיכנס לשדה שלו לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן אל תניח לו שהיא מכורה לנו. וכיון דהוה שמע מינהון כן שאסור לו להיכנס לשדה שלו כיוון שהוא מכר אותה הוה אמר הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם. הדא היא דכתיב (איכה ד', י"ח) צדו צעדינו מלכת ברחבותינו צדו צעדינו הלואי שיאצדי שישממו אורחתיה דההוא בייתא. קרב קצינו הלואי ויקרב קיציה דההוא בייתא. מלאו ימינו הלואי וימלא יומיי דההוא בייתא. אוף אינון לא נפקין טבאות כדכתיב (משלי י"ז, ה') שמח לאיד לא ינקה. שני אחים הוון בכפר חריבה והוון רומים אזלין עליהון והם מקטלין לון ואמרין הרומאים כל סמא דמילתא הרפואה לדבר ניתי כלילא על רישיהון ונמליך אותם עלינו. אמרין מבדקינן אוף חד זמן ננסה פעם אחרונה מי נפקין כשיצאו שני אחים למלחמה פגע ביה חד סב אמר לון: ברייכון סעודינכון הבורא בעזרכם אמרי לא יסעיד ולא יסמוך (תהלים ס', י"ב) הלא אתה אלהים זנחתנו וגרם החטא ומתו. שני ארזים היו בהר המשחה, תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין חביות דמרקיע לקייטא מרקחת כל ערובות שובא כל ערב שבת. ולמה חרב יש אומר מפני הזנות ויש אומרים ד_לחשהיו משחקין בכדור. עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך ול°רבי אלעזר בן חרסום אלף מכולם וכנגדן אלף ספינות בים וכלהם חרבו. שלש עיירות היה קטמוס שלהן הספר שבו היו רשומים שמות כל האנשים והמיסים שהם שילמו גדול כל כך עד שהיה עולה לירושלם בעגלה ואלו הן כבול ושיחין ומגדול צבעייא. ושלשתן חרבו כבול מפני המחלוקת שיחין מפני כשפים ומגדל צבעייא מפני הזנות. שלשה כפרים כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים: כפר ביש, וכפר שיחלייא, וכפר דיכריא. ולמה הוא קרי לון כפר ביש דלא הוון מקבלין לעבורא לא היו מכניסים ארחים. ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא דהוון מרביין ביניהון שהיו מתרבים במהירות כאילין תחלוסייא כרשינין. ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא? דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין, אי לא הוות חדא מינהון נפקא מן תמן לא הוות ילדה נקבה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שמונים זוגים אחים כהנים נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד בהדא בעיר גופנא חוץ מאחים בלא אחיות מאחיות בלא אחים חוץ מלוים חוץ מישראל. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שמונים חנייות של אורגי פלגס בגד יקר היו במגדל צבעייא. אמר רבי חייה בר אבא°: שמונים חניות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא°: שמונים
מיד יצאת בת קול ואמרה: הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה.
אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס - הביאו את הראש של בר כוכבא לאדריינוס. אמר לון: מאן קטל הדין? אמר ליה חד כותייא: אנא קטלתיה. אמר לי: חמי לי פטומיה - תראה לי את הגופה שלו, הוא רצה לראות אם היא באמת נהרגה. חמי ליה פטומיה אשכח חכינה כרוכה עליו - ראו שהוא גוף שלם לגמרי ונחש כרוך עליו. אמר: אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל קטלי. וקרא עליו: אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם.
והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קריבה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. ארבעים קילומטר עד הים. אמרו: שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין, ויש אומרים תשע שלש שלש סאין.
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: חמש מאות בתי סופרים היו בביתר - מלמדי תינוקות, והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים: אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם. וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו, ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה: עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי.
כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים. ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו. זה מספר, זה כבר אחרי אחת עשרה שנים. אמר רב חונה: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב - הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה.
תני רבי יוסי אומר: נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בית המקדש - כלומר ביתר נחרבה חמישים ושתיים שנה אחרי בית המקדש. עכשיו למה היא נחרבה? ולמה חרבה על שהדליקה נירות לאחר חורבן בית המקדש. עכשיו למה הדליקה נרות? ולמה הדליקה נירות שהיו בוליוטי ירושלם יושבים באמצע המדינה - העשירים של ירושלים, יושבים באמצע העיר.
דהוון חמין בר נש סליק לירושלם - שהיו רואים איזה יהודי שעולה לירושלים. הוון אמרין ליה: בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס - כדי להיכנס איתו לדברים, כדי שאנשים יהיו עדים שהם דיברו איתו, אז ככה הם היו אומרים לו - שמענו שאתה רוצה להיות שר או מושל. והוא אמר לון: לית בדעתי. אז הוא אומר לא, מה פתאום, לא חשבתי על זה בכלל.
בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא דילך - שמענו שאתה רוצה למכור את השדה שלך. והוא אמר לון: לית בדעתי. הוא ממשיך לחשוב שמדובר בבדיחה. והוה חבריה אמר לו: מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם, והוה כתוב וחבריה חתם. עכשיו אנשים שמעו את זה, הם לא ידעו את כל מה שקרה בהתחלה. הם ראו אותם מדברים עם הבן אדם הזה, והם רואים שאחד אומר לו "תכתוב ואני חותם" והבן אדם הזה לא אומר כלום כי הוא חשב שהכל שטויות.
והוון משלחין אוניתא לבר בייתה ואמרין ליה: אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן - כי הם שולחים את שטר המכירה לממונה על השדות ואומרים לו: אם יבוא אותו אדם לשדה שלו אל תיכנס כי הוא מכר לנו את זה. וכיון דהוה שמע מינהון כן הוה אמר: הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם. אומר על עצמו: הלוואי והרגליים שלי היו נשברות ולא הייתי עולה לירושלים.
הדא היא דכתיב: צדו צעדינו מלכת ברחבותינו - כלומר הלוואי וישממו אורחותיה של ירושלים, של בית המקדש. קרב קצינו - הלוואי ויקרב קיצה דההוא ביתא. מלאו ימינו - הלוואי וימלא יומי דההוא ביתא. אוף אינון לא נפקין טבאות - גם הם עצמם, אנשי ביתר, לא יצאו בטוב, כי הרי הם נרצחו כולם. שמח לאיד לא ינקה - כיוון שהם שמחו לאידה של ירושלים אז גם הם נהרגו.
אומרת הגמרא: שני אחים הוון בכפר חריבה, והוון רומים אזלין עליהון לון - הרומאים ניגשו אליהם ורצו להרוג אותם. ואמרין: כל סמא דמילתא ניתי כלילא על רישיהון - ממליכים אותם עלינו, אין שום פתרון אחר, הדרך היחידה זה לקחת אותם ולהפוך אותם למלך שלהם. אמרין: מבדקינן - בוא ננסה עוד ניסיון אחד. אוף חד זמן פגע ביה חד סב - זקן אחד פגש אותם. אמר לון: ברייכון סעודינכון? אמר: לא יסעיד ולא יסמוך. שלא יעזור לא יהא נגדנו. הלא אתה אלהים זנחתנו - וגרם החטא ומתו.
שני ארזים היו בהר המשחה, תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא - כל ערב שבת היו לוקחים שלוש מאות חביות של מרקחת לעובדים שם. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור. עכשיו מה זה משחקים בכדור? יש שאומרים בגלל ששיחקו בכדור בשבת, ויש אומרים שהמשחק בכדור היה משחק אלים - שהיו זורקים כדור מחומר קשה בחוזקה לקיר, הוא היה חוזר ופוגע בשני והיה הורג אותו, ויש אומרים שהיה משחק הימורים.
עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך ולרבי אלעזר בן חרסום אלף מכולם וכנגדן אלף ספינות בים וכלהם חרב. שלש עיירות היה קטמוס שלהן עולה לירושלם בעגלה: כבול ושיחין ומגדול צבעייא. ושלשתן חרבו: כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים ומגדל צבעייא מפני הזנות.
שלשה כפרים כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים: כפר ביש, וכפר שיחלייא, וכפר דיכריא. ולמה הוא קרי לון כפר ביש דלא הוון מקבלין לעבורא - לא הכניסו אורחים. ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא דהוון מרביין ביניהון כאילין תחלוסייא - שהיו מתרבים במהירות כמו הכינים. ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא? דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין, אי לא הוות חדא מינהון נפקא מן תמן לא הוות ילדה נקבה.
אמר רבי יוחנן: שמונים זוגים אחים כהנים נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד בהדא גופנא, חוץ מאחים בלא אחיות מאחיות בלא אחים חוץ מלוים חוץ מישראל. אמר רבי יוחנן: שמונים של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא. אמר רבי חייה בר אבא: שמונים חניות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר אבא: שמונים...
[דף כה עמוד א]
שידות של מתכת היו בשיחין. אמר רבי יניי° שידה לא היתה בימינו אמר רבי זעירה° בשם רב חונא° אימר היא היתה קטנה שבמשמרות והיא היתה מוציאה שמונים וחמשה אלף פירחי כהונה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שמונים אלף פירחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן° שאל לרבי אחא° איכן הרגו את זכריה, בעזרת הנשים או בעזרת ישראל? אמר לו: לא בעזרת ישרא. ולא נהגו בדמו לא כדם האיל ולא כדם הצבי שלא כיסוהו תמן גבי השוחט חיה ועוף כתיב (ויקרא אחרי מות יז יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר. ברם הכא בזכריה כתיב (יחזקאל כד ז ח) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו משמים היה כל כך למה כדכתיב להעלות חימה ולנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עבירות עברו ישראל באותו היום: הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, ושבת ויום הכיפורים היה. וכיון שעלה נבוזראדן לכאן ראה את הדם תוסס. אמר להן: מה טיבו של זה? אמרו לו: דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח. מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחטן עליו ועדיין הדם תוסס והדם של מה ששחט לא תסס וכיון שלא הודו לו תלו תליין בגרדון תלו אותם על עץ אמרו הואיל והקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע דמו מידינו. אמרו לו: דם כהן ונביא ודיין הוא שהיה מתנבא עלינו כל מה שאתה עושה לנו, ועמדנו עליו והרגנוהו. מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו ואדיין הדם תוסס. בההוא שעתא נזף ביה אמר לו: מה את בעי נאבד כל אומתך עלך. מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ואמר: מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב בי (דברים ואתחנן ד לא) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך על אחת כמה וכמה. מיד רמז לדם ונבלע במקומו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שמונים אלף פירחי כהנה ברחו להם לתוך קלתותים תאים ומחילות של בית המקדש וכולהם נשרפו. ומכולם לא נשתייר אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול שנאמר (זכריה ג', ב') הלא זה אוד מצל מאש. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שמונים אלף פירחי כהונה ברחו מתוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו להן אצל ישמעאלים. אמרון לון: הבו לן נישתי דאנן צחיי שאנחנו צמאים. הביאו לפניהן מיני מלוחים ונודות נפוחות אמרון לון אכלון ואתון שתיי. וכיון דהוה חד מינהון שרי זיקא פותח את הנוד ויהיב ליה גו פומיה היה הישמעאלי לוחץ על הנוד והוה רוחא נפק והוה חנק ליה. הדא הוא דכתיב (ישעיהו כ"א, י"ג) משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה. משא בערב מטול נבואה בערבייה ביער אלו פרחי כהונה שהיו נתונים ביער הלבנון בערב תלינו אלא ארחות דדנים וכי כן ארחהון דבני דודיא עבדין ישמעאל שצמא לא לקראת צמא התיו מים דכתיב (בראשית וירא כא יט) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים, לא מן טיבותכון אתון לגביכון כי מפני חרבות נדדו מאי מפני חרב נטושה שלא רצו לשמר את שמיטיהם כמה דאת אמר (שמות משפטים כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה שלא רצו לשמר שבתותיהם כמה דאת אמר (נחמיה י"ג, ט"ו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת. ומפני כובד מלחמה שלא רצו להלחם במלחמתה של תורה כמה דאת אמר (במדבר חקת כא יד) על כן יאמר בספר מלחמת ה'. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: מגבת ועד אנטיפריס ששים רבוא עיירות היו, הקטנה שבהן היא היתה בית שמש דכתיב בה (שמואל א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' חמישים אלף איש וגו' ואילו מרוח אחת היו והיום אין את מבצע לה אם תנסה להכניס לתוכה אפילו חמישים אלף קניי לא נסייה לא מחזיק. אמר רבי חנינה° התקווצה לה ארץ ישראל. אמר רבי זעירה°: בוא וראה מה חציפה הוא ארץ ישראל שאף שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה היא עושה פירות איך היא עושה פירות. תרין אמורין, חד אמר מפני שמזבלין אותה, וחורנה אמר מפני שהופכין את עפרה שרק למעלה השרפה והגופרית פגעו. עובדא הוה בחד דהוה קאים זרע בהדא בקעת ארבל וכבש ידיה חפר באדמה ונפק עפרה יקידא ואוקיד זרעא. תני רבי יוסי° בר זבידא אומר חמישים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל מה טעמא דכתיב (ירמיהו ט ט) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. אמר רבי חנינא° בר חמא: קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל כדי שכשישראל ירדו לשם ימצאו תמרים לאכול ועל ידי שיהו להוטים אחר מתיקה ילמדו תורה שהיא מרגלת הלשון לתורה. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו°: שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות מיני חגבים טהורים ולעוף אין מספר, כולהם גלו עם ישראל לבבל וכשחזרו כולהם חזרו עמהן חוץ מן הדג ה
ירושלמי תענית דף כה רב תלמידו שם ממסכת תענית דף כה. ובעת הגמרא אמר רבי זירא בשם רב חנה, אמר היא הייתה הקטנה שבמשמרות והייתה מוציאה שמונים וחמישה אלף פרחי כהונה. אמר רבי יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן שאל את רבי אחא, "איכן הרגו את זכריה, בעזרת הנשים או בעזרת ישראל?" אמר לו, "לא בעזרת ישראל." ולא נהגו בדמו לא כדם האיל ולא כדם הצבי. הכוונה שלא כיסו את הדם שלו. תמן גבי שאר הרוגים כתיב ושפך את דמו וכיסהו בעפר. ואילו בזכריה כתיב כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו. כל כך למה? כי דכתיב להעלות חימה ולנקם נקם, נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עבירות עברו ישראל באותו היום: הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, וזה היה שבת ויום כיפור. וכיוון שעלה נבוזראדן לכאן, ראה את הדם תוסס. אמר להם, "מה טיבו של זה?" אמרו לו, "דם פרים וכבשים ואילים שהיו מקריבים על גבי המזבח." מיד הוא הביא פרים ואילים וכבשים ושחט עליו, ועדיין הדם תוסס. וכיוון שלא הודו לו, תלו תליין בגרדום, אמרו "הואיל והקדוש ברוך הוא רוצה לגבות דמו מידינו." אמרו לו, "דם כהן ונביא ודיין הוא, שהיה מתנבא עלינו כל מה שאתה עושה לנו, ועמדנו עליו והרגנוהו." מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחטן עליו, ועדיין הדם תוסס. באותה שעה נזף בו, אמר לו, "מה את בעי? כל אומתך עלך." מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ואמר, "מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב בי כי אל רחום ה' אלוהיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך, על אחת כמה וכמה." מיד רמז לדם ונבלע במקומו.
אמר רבי יוחנן, שמונים אלף פרחי כהונה ברחו להם לתוך קלתותים של בית המקדש וכולם נשרפו, ומכולם לא נשתייר אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, שנאמר הלוא זה אוד מוצל מאש. אמר רבי יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה תוך חילותיו של נבוכדנצר, והלכו להם אצל הישמעאלים. אמרו להם, "הבו לן נשתי דאנן צחיי" - תנו לנו לשתות שאנחנו צמאים. הביאו לפניהם מיני מלוחים ונודות נפוחות. אמרו להם, "אכלו ואחר כך תשתו." וכיוון שהיה אחד מהם פותח את הנוד ונותן אותו לפיו, היה רוח יוצא והיה חונק אותו. הדא הוא דכתיב משא בערב, ביער בערב תלינו, ארחות דדנים. לקראת צמא היתיו מים - ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים. לא מטובכם אתם נותנים להם, אלא מפני חרבות נדדו - מפני חרב נטושה, שלא רצו לשמור את שמיטותיהם, כמה דאת אמר והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה - שלא רצו לשמור שבתותיהם, כמה דאת אמר "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת." ומפני כובד מלחמה - שלא רצו להילחם במלחמתה של תורה, כמה דאת אמר "על כן יאמר בספר מלחמות ה'."
אמר רבי יוחנן, מגבת ועד אנטיפרס שישים ריבוא עיירות היו, הקטנה שבהן הייתה בית שמש, דכתיב בה ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'. חמישים אלף איש - ואילו מרוח אחת היו, אין אתה מבצע לה, אפילו חמישים אלף קניה - היום אתה לא מצליח להכניס כל כך הרבה אנשים, אין שם מקום. אמר רבי חנינא, התכווצה לה ארץ ישראל. אמר רבי זעירא, "בוא וראה כמה חציפה היא ארץ ישראל, עושה פירות." תרין אמוראים, חד אמר מפני שמזבלים אותה, וחורנה אמר מפני שהופכים את עפרה. עובדא הוה בחד דהוה קאים זרע בהדא בקעתא, וכבש ידיה ונפק יקידא ואוקיד זרעא - אדם אחד זרע וכבש את ידיו באדמה ויצא עפר חם ושרף את הזרע.
תני רבי יוסי אומר, חמישים ושתיים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל. מה טעם? מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. אמר רבי חנינא, קודם ארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל, על ידי שיהיו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו, שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות מיני חגבים טהורים ולעוף אין מספר, כולם גלו עם ישראל לבבל, וכשחזרו כולם חזרו עמהם חוץ מן הדג שיבוטא. ודגים היאך גלו? רבי חונא בר יוסף אמר, דרך התהום גלו ודרך התהום חזרו.
אמר רבי יוחנן, אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהייתה שותפת בחורבן הבית ראשון ובחורבן הבית השני. בחורבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים, ובחורבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים. ונחרשה העיר - חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל.
[דף כה עמוד ב]
שיבוטא. ודגים היאך גלו רבי חונה בר יוסף° אמר דרך התהום גלו ודרך התהום חזרו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיא היתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני, בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים, ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים. ונחרשה העיר חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל.
מתני':
משנכנס אב ד_לטממעטין בשמחה. ד_משבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב ד_מאלא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה ממה שרגיל. °רבי יהודה בר עילאי מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים.
גמ':אמר רבי יהושוע בן לוי°: הדא דאת אמר ד_מבבבניין של שמחה ד_מגאבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. אמר שמואל° בר אבא בר אבא מה שמותר לבנות אם היה רעועה זה דווקא כותלא דגנא ביה של הבית שישן בו. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° אסי אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי°: אסור לארס אשה בערב שבת הדא דאת אמר ד_מדשלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס. שמואל° בר אבא בר אבא אמר ד_מהאפילו בתשעה באב יארס שלא יקדמנו אחר. מחלפה שיטתיה דשמואל° תמן הוא אמר משמים אשה לאיש דכתיב (תהלים ס"ח, ז') מושיב יחידים ביתה (תהלים ס"ב, י') במאזנים לעלות המה מהבל יחד והכא הוא אמר הכין שמא יקדמנו אחר שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא קיימה אלא או הוא או היא ימות. תנן: שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס. אמר רבי יונה°: הדא דאת אמר מרוח לכבס וללבוש אסור ברם מרוח ומתקנה לכבס ולהניח עד אחר ט' באב מהו פשיטא שמותר. וכי כן אנן אמרינן ד_מוהדין קצרה כובס אסור ליה מיעבד עיבידתיה. מתני' פליגא על רבי יונה° דתנן: שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת והרי מכבס על מנת ללבוש בשבת אחר איסורו, ואף על פי כן לא הותר אלא מפני כבוד שבת. אמר רבי יונה° בשם רב המנונא° מה שאמרה המשנה ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת לא נאמר על כיבוס אלא לתספורת הושבה אבל לכבס אפילו שלא לצורך השבת מותר כל השבוע. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° אסי אמר רבי אחא° בשם רבי אבהו°: ט' באב שחל להיות בשבת ד_מזשתי השבתות מותרות גם השבוע שקדם תשעה באב וגם השבוע שאחריו חל באמצע השבוע שאר הימים שלאחריו מהו רבי יוחנן° בר נפחא אמר לאחריו אסור שנאמר במשנה שבוע שחל בו רבי שמעון בן לקיש° אמר ד_מחלאחריו מותר. דרשה רבי חייה בר אבא° לציפוראיי שאחריו מותר ולא קבלון עליהון. אמר רבי אימי° אמי בן נתן לרבי יסי° ואין רב° אבא בר אייבו בן אחוי של רבי חייה הגדול° חלוק עליו ואוסר ואיך הוא יכול לחלוק עליו אמר לו: בפירוש פליגין רבי יוחנן° בר נפחא אמר לאחריו אסור רבי שמעון בן לקיש° אמר לאחריו מותר. מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש° למשנה שמשמע ממנה שכל השבוע שחל בו אסור פתר לה שהמשנה דיברה במקרה שט' באב חל להיות בערב שבת ולית שמע מינה כלום. רבי יצחק בן אלעזר° מן דהוה תשעה באב נפק הוה מכריז יפתחון ספרייא ומאן דבעי יספר. כתיב (הושע ב', י"ג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה דרומאי נהגין מחגה מראש חודש כבר נהגו את מנהגי האבלות הללו צפוראיי נהגין חדשה כל החדש גם אחרי תשעה באב טיבריאי נהגי שבתה רק בשבוע שחל בו חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא°: בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף בית אלהינו ולמה מתענין בתשיעי שבו התחילה הפורענות. ותני כן בשביעי נכנסו לתוכו בשמיני היו מקרקרין בו ד_מטבתשיעי הציתו בו את האור ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי° ציים תשיעי ועשירי רבי אבון° ציים תשיעי ועשירי רבי לוי° ציים תשיעי ולילי עשירי. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רבי חנינה°: ביקש °רבי
עוברים לפרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה: משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - כלומר שבוע שחל בו תשעה באב - אסורים מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה. רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.
אמר רבי יהושע בן לוי, הדא דאת אמר בבניין של שמחה, אבל אם היה כותלו גוהה - סותרו ובונהו, מותר. אמר שמואל, מה שמותר לבנות אחרי שסותרים זה דווקא כותל דגנא ביה - כותל של בית שישן בו, אבל אם זה סתם כותל, סותר ולא בונה.
רבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסה, רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי: אסור לארס אישה בערב שבת. הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס - יארס. שמואל אמר, אפילו יארס שלא יקדמנו אחר. מחלפה שיטתיה דשמואל - תמן הוא אמר מושיב יחידים ביתה - במאזניים לעלות המה מהבל יחד, זאת אומרת זה משמיים, שאף אחד אחר לא יכול לקחת לו את האישה. והכא הוא אמר הכין שלא יקדמנו אחר - בתפילה יכול לקדמו. אפילו כן לא קיימה - אם קדמו אחר בתפילה, לא יתקיים הזיווג הזה.
אמר רבי יונה, הדא דאת אמר מרוח - ברם מרוח ומתקנה, כן אנן אמרינן. הדין קצרא אסור ליה מיעבד עיבידתיה - אסור לעבוד כל השבוע? בשום מקום לא ראינו את זה. מתניתין פליגא על רבי יונה: שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסורים מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת. רבי יונה בשם רב המנונא, לתספורת הושבה - לא נאמר על כיבוס אלא על תספורת.
רבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסה, רבי אחא בשם רבי אבהו: תשעה באב שחל להיות בשבת, שתי שבתות מותרות - גם השבת שלפניו וגם השבת שלאחריו. לאחריו מהו, אם חל באמצע השבוע? רבי יוחנן אמר לאחריו אסור, רבי שמעון בן לקיש אמר לאחריו מותר. דרשה רבי חייא בר אבא לציפוראי ולא קיבלו עליהם. אמר רבי אימי לרבי יוסי, "ואין רב בן אחוי דרבי חייא הגדול חלוק עליו?" אמר לו, "בפירוש פליגין - רבי יוחנן אמר לאחריו אסור, רבי שמעון בן לקיש אמר לאחריו מותר." מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש? פתר לה מתניתין במקרה מיוחד שתשעה באב חל בערב שבת, ולית שמע מינה כלום.
רבי יצחק בן אלעזר, מן דהוה תשעה באב נפק הוה מכריז ספרייא, ומאן דבעי יספר. כתיב והשבתי כל משושה, חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. דרומאי נהגין חגה, ציפוראי נהגין חדשה, טבריאי נהגין שבתה. חזרין רבנן דטבריא למינהוג כרבנן דציפורין.
רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא: בדין היה שיהו מתענין בעשירי, שבו נשרף בית אלוהינו, ולמה בתשיעי? שבו הפורענות. ותני כן, בשביעי נכנסו לתוכו, בשמיני היו מקרקרין בו, בתשיעי הציתו בו את האור, ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי, רבי אבון ציים תשיעי ועשירי, רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי.
רבי אבא בר זבדא בשם רבי חנינה: ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל בשבת ולא הניחו לו.
[דף כו עמוד א]
לעקור ט' באב ולא הניחו לו. אמר לו רבי אלעזר° בן פדת עמך הייתי ולא איתאמרת הכי אלא ביקש °רבי לעקור ט' באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו. אמר: הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו: ידחה למחר. וגזי ליה והחזירו לו במקרה דומה ההיא דתנינן תמן °רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן הוא אומר (בראשית בראשית א כח) ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו'. אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם רבי חנינה°: הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה אמר לו רבי אבא בר זבדא° עמך הייתי ולא איתאמרת אלא ד_נאם היתה תובעת להינשא הדין עמה שיכולה לטעון שרוצה בנים שיסיעו בזקנתה וקרא עליהון (קהלת ד', ט') טובים השנים מן האחד. תנן °רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה מהו ישנה יחליף ממה שרגיל אין הוה יליף רגיל אכיל ליטרא דקופד בשר ייכול פלגא אין הוה יליף רגיל שתי קסט דחמר יין ישתה פלגא. תנן: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: ובלבד עיקר סעודת תשעה באב אבל בשאר סעודות יכול לאכול. אמר רב הושעיה°: ובלבד משש שעות ולמעלן. אמר רבי יוסי° בר זבידא ד_נאתרתיהון לקולא. אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה מותר. אכל סעודתו אבל לא סעודה מפסקת משש שעות ולמעלן אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. תני ד_נבט' באב שחל להיות בשבת וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב° אבא בר אייבו ד_נגמן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא טובל פיתו באפר ואמר זו היא עיקר סעודת ט' באב לקיים מה שנאמר (איכה ג', ט"ז) ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. תנן °רבי יהודה בר עילאי מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים. יאות אמר °רבי יהודה בר עילאי: מה טעמון דרבנן עשו כמי שמתו מוטל לפניו שאינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה.
מתני': אמר °רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר (שיר השירים ג', י"א) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', ביום חתונתו זו מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
גמ': תנן: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ניחא ביום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל, בט"ו באב למה? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° אסי: שבו זמן קיצה יפה לעצים, שכל עצים שהן נקצצין בו אינן עושין מאכולות. כהיא דתנינן תמן כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° אבא בר אייבו: שבו התיר הושע בן אלה פריסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. כהנא° שאל לרב אבא בר אייבו כל הדא טיבותא רבתא עבד הושע בן אלה וכתיב ביה (מלכים ב' י"ז, ג') עליו עלה שלמנאסר מלך אשור? אמר ליה: על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלוי בצואר הרבים, לא אמר כל עמא יסקון יעלו אלא מאן דבעי מיסוק יסוק מי שרוצה לעלות יעלה. וכיוון שלא עלו אף שהיה מותר נענשו אמר רבי שמואל ברבי יצחק° ואמרין לה בשם רבי שמואל בר נחמן° משום דהוה יום
הלכה. בירושלמי מסכת תענית, דף כ"ו. נתחיל מהשורה החמישית.
ותנן גמרא: רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה. כי אמרנו שלא יאכל כמו שהוא רגיל, אלא ישנה. מהו ישנה? יחליף ממה שהוא רגיל. אם היה רגיל לאכול ליטרא קופד, ליטרא של בשר, יאכל פלגא, יאכל חצי. אם היה רגיל בשתי קסט דחמר, ישתה פלגא. כלומר תמיד חצי מהכמות שהוא רגיל. כן, ישנה ממה שהוא רגיל.
תנן: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילים, לא יאכל בשר, לא ישתה יין. אמר רבי יוחנן ובלבד עיקר סעודת תשעה באב, אבל בשאר הסעודות יכול לאכול. אמר רב הושעיה ובלבד משש שעות ולמעלן, כן, רק לפני חצות היום. אמר רבי יוסי תרתיהון לקולא. אם אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן, כלומר אם אכל סעודה מפסקת לפני חצות היום, אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה מותר. ואם אכל סעודתו - לא סעודה מפסקת - משש שעות ולמעלן, אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. כי כל מה שאסור זה רק סעודה מפסקת אחרי חצות היום.
תנן: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת, אז אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב, מן דהוה אכל כל צורכיה. אחרי שהוא סיים לאכול כמו שהוא רוצה, הוה צבע פיסתיה בקיטמא, כלומר שהיה טובל את הלחם שלו באפר, ואמר זו היא עיקר סעודת ט' באב. וכמה שנאמר: ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר.
תנן: רבי יהודה מחייב כפיית המיטה ולא הודו לו חכמים. ויתרה גמרא: לא תאמר מידי. לכאורה זה חורבן, זה כמו אבל, אז מה אתה אומר דרבנן? נאמר שלא ישים כפיית המיטה? יאות אמר רבי יהודה: מה טעמון דרבנן - עשו כמי שמתו מוטל לפניו, שאינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה.
מתני': אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', ביום חתונתו זו מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
גמ': ניחא יום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל, לכן יש שמחה, אבל ט"ו באב למה? מה היה שם? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא: שבו זמן קיצה יפה לעצים, שכל עצים שהן נקצצין בו אינן עושין מאכולות. כלומר שכל מה שנקצץ עד הזמן הזה, אחריו זה כבר מתחיל להירקב ויש בו רימה. כהיא דתנינן תמן: כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. לכן פסקו מלכרות עצים למערכה.
אמר רב חייה בר אשי בשם רב: שבו התיר הושע בן אלה פריסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. היו הרבה אנשים שומרים שם על הדרכים שלא יעלו לירושלים, והושע בן אלה ביטל אותם, וזה היה בט"ו באב. כהנא שאל לרב: כל הדא טיבותא רבתא עבד - כל כך הרבה צדקה עשה, ולמה כתיב ביה עליו עלה שלמנאסר מלך אשור? אמר ליה: על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלוי בצואר הרבים, לא אמר כל עמא יסקון - הוא לא אמר שעכשיו כולם עולים לירושלים, אלא מאן דבעי מיסוק יסוק - מי שרוצה עולה. וכיוון שהם לא עלו, אז למרות שהיה מותר, בסוף בא עליו העונש.
[דף כו עמוד ב]
שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה. דכתיב (במדבר מסעי לו ז) ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה אחר כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל. וכתיב (במדבר מסעי לו ח) וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל וגו'. וכי איפשר לבת לירש שני מטות? תיפתר שהיה אביה משבט אחד ואמה משבט אחר. ורבנן אמרי שבו הותר שבטו של בנימין לבוא בקהל. דכתיב (שופטים כ"א, י"ח) ארור נתן אשה לבנימן. ואיך התירו מקרא קראו וקירבוהו, מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו וריחקוהו דכתיב (בראשית ויחי מח ה) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. משמע שאפרים ומנשה ישלימו לשנים עשר שבטים ובנימין לא נכלל בשבטים. מקרא קראו וקירבוהו דכתיב (בראשית וישלח לה יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. גוי זה בנימין וקהל גוים אלו אפרים ומנשה יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו, ואדיין לא נולד בנימן מכאן שאף הוא חלק מהשבטים. רבי אבון° אומר שבו בטל החפר של הקברים במדבר כדאמר רבי לוי° בכל ערב ט' באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפר, צאו לחפר! והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישינים בתוכם. ובשחר היו עומדין ומוצאין עצמן חסירים ט"ו אלף ופרוטרוט. ובשנה האחרונה עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלימים. אמרו דילמא דטעינן בחושבנה וחזרו ועשו כן בי' ובי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו. כיון דאשלם סיהרא הירח התמלא אמרו דומה שביטל הקדוש ברוך הוא אותה הגזירה קשה מעלינו, ועמדו ועשו יום טוב.
כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר ואפי' נתונים בתיבה, נתונים בתיבה ואת אמר הכן שצריכים טבילה? מתוך שאת עושה כן הוא משאילן אחרת לא ירצה להוציאם מהקופסא.
ומה היו אומרת: שא נא עיניך בחור וראה מה את בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכו'. היתה בתו של מלך שואלת מבתו של כהן גדול, בתו של כהן גדול שואלת מבתו של מלך. הכעורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי, והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.
הדרן עלך פרק בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תענית וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תענית וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת תענית וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת תענית כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח
יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
רבי שמואל ברבי יצחק, ואמרין לה בשם רבי שמואל בר נחמן: שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה. דכתיב: ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה אחר, כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל. אז בעצם היה צריך להיות שאסור להתחתן בין שני שבטים. וכתיב: וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל וגו'. וכי איפשר לבת לירש שני מטות? תיפתר שהיה אביה משבט ואמה משבט אחר. אז רואים שמותר, וכך הם התירו. וכל מה שנאסר לבנות ספרו זה רק באותו דור.
ורבנן אמרי: שבו הותר שבטו של בנימין לבוא בקהל. דכתיב ארור נתן אשה לבנימן. אז איך התירו? ויתרה גמרא: מקרא קראו וקירבוהו, מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אז הבינו שאפרים ומנשה משלימים לשנים עשר שבטים, אבל בנימין בעצם לא נכלל בשבטים. ומקרא קראו: גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו, גוי - זה בנימין, וקהל גוים - זה אפרים ומנשה, ואדיין לא נולד בנימן. כן, רואים מכאן שקירבו חלק מהשבטים.
רבי אבון אומר: שבו בטל החפר. מה זה החפר? החפירה של קברים במדבר. כדאמר רבי לוי: בכל ערב ט' באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר: צאו לחפר, צאו לחפר! והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישינים בתוכם. ובשחר היו עומדין ומוצאין עצמן חסירים ט"ו אלף ופרוטרוט. ובשנה האחרונה עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלימים. אמרו דילמא בחושבנה - לא היו טועים בחשבון. חזרו ועשו כן בי', בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו. כיון דאשלם - כלומר שהירח נשלם - אמרו דומה שביטל הקדוש ברוך הוא אותה הגזירה קשה מעלינו, ועמדו ועשו יום טוב.
כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. רבי ינאי בי רבי ישמעאל אמר: ואפילו נתונים בתיבה. כלומר אפילו כלים שהיו טהורים והיו סגורים בתיבה צריכים טבילה. שאלו בגמרא: נתונים בתיבה ואת אמר הכן? כלומר צריכים טבילה, למה? מתוך שאת עושה כן הוא משאילן. אחרת הוא לא ירצה להוציא מהקופסה, אבל כיוון שמחייבים אותו להטביל אותם - אז בין כה הוא כבר יכול להשאיל אותם.
ומה היו אומרת: שא נא עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכו'. היתה בתו של מלך שואלת מבתו של כהן גדול, בתו של כהן גדול שואלת מבתו של מלך. הכרועות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי, והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.
הדרן עלך פרק בשלשה פרקים, וסליקא לה מסכת תענית, אם ירצה השם.
- מלכים א יז א
- מלכים א יח א
- מלכים א יז כ
- תהלים קי ד
- תהלים קי ג
- מיכה ה ו
- ישעיהו נב ג
- משלי ז כ
- דניאל יב ז
- תהלים קו מד
- משלי טו ד
- ישעיהו כא יא
- ירמיהו מט לח
- דניאל ח ב
- זכריה ט יג
- ישעיהו כא יב
- תהלים צה ז
- יואל ב כג
- יחזקאל מז יב
- איוב לו כז
- איוב כח כה
- תהלים מב ח
- ישעיהו מה ח
- יואל ב טו
- תהלים יא ג
- איוב ל ג
- תהלים סח ז
- תהלים סב י
- יונה ג י
- יואל ב יג
- תהלים צא טו
- בראשית יח כז
- יואל ב טז
- ויקרא טז ב
- ויקרא ד ו
- ויקרא ד כא
- חגי א ח
- איכה ג מא
- דברי הימים ב יב ו
- צפניה ב א
- דברי הימים ב ז יד
- תהלים יז טו
- ישעיהו נח ה
- ישעיהו נח ו
- בראשית ב ו
- דברים לב ב
- מיכה ז ג
- מיכה ז ד
- יואל א יח
- יונה ג ח
- ישעיהו יג ה
- ירמיהו נ כה
- ישעיהו כו כא
- במדבר כג יט
- שמות לב יא
- שמות לב יד
- ירמיהו יב ח
- תהלים קכ א
- תהלים קכא א
- תהלים קל א
- תהלים קב א
- תהלים כ ב
- תהלים ב א
- תהלים לה י
- תהלים כט א
- תהלים כט ג
- בראשית כח יג
- בראשית מח טז
- שמות לח כג
- תהלים צב א
- שמואל א ב י
- תהלים קז כח
- זכריה ב ט
- ישעיהו סה כד
- תהלים כח ו
- מלכים א ח לז
- ירמיהו יד א
- ישעיהו יב ו
- בראשית כא יב
- בראשית כב ב
- בראשית כב יג
- זכריה ט יד
- שמות יד יג
- שמות יד יד
- יהושע ז ט
- יהושע ז י
- שמואל א ז ו
- ירמיהו ב לה
- מלכים א יח לו
- יונה ב ג
- מלכים א ח יג
- תהלים ד ב
- נחמיה ט ה
- דניאל י יב
- זכריה י א
- עמוס ד ז
- איוב לז יג
- ירמיהו ג ב
- משלי כה יד
- תהלים קלה ז
- מלכים א יח לט
- איוב יב ו
- מיכה ד ו
- איוב ל כח
- איוב לו יט
- תהלים קכו א
- משלי כג כה
- איוב כב כח
- איוב לז יא
- איוב כב כט
- איוב כב ל
- משלי יז כה
- משלי י א
- תהלים קא ב
- תהלים קלה ב
- תהלים קלו כה
- תהלים קטז א
- דברי הימים ב ל כז
- משלי יד כג
- נחום ג יט
- דברי הימים ב כט כח
- דברי הימים א כד ד
- דברי הימים א כד ו
- דברי הימים א כד טו
- דברי הימים א ט כב
- יחזקאל ו ט
- יחזקאל ז טז
- תהלים לו ח
- זכריה ח טז
- עזרא ח כג
- דניאל ב יח
- משלי י ז
- ירמיהו לט ב
- יחזקאל כו א
- ירמיהו א יא
- זכריה ח יט
- יחזקאל לג כא
- איכה א ב
- תהלים צד כג
- איכה ב ב
- תהלים ס יב
- זכריה יא יז
- איכה ג נא
- איכה ד יח
- משלי יז ה
- זכריה ג ב
- ישעיהו כא יג
- נחמיה יג טו
- הושע ב יג
- קהלת ד ט
- איכה ג טז
- שיר השירים ג יא
- מלכים ב יז ג
- שופטים כא יח